פסקי דין על אריאל גפר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

31549-03/13 בל     14/10/2013




בל 31549-03/13 אריאל גפר נ' המוסד לביטוח לאומי








בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 31549-03-13


בפני

כב' השופטת
מיכל נעים דיבנר


המערער

אריאל גפר
051830461
ע"י ב"כ עוה"ד שפוני
במינוי הלשכה לסיוע משפטי



-


המשיב

המוסד לביטוח לאומי
ע"י המחלקה המשפטית - עוה"ד ירושלמי




פסק דין


1.
לפני ערעור בהתאם להוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 24.4.13 (להלן – הועדה), אשר התכנסה בעקבות פסק דינה של הרשמת דרוקר מיום 15.1.13 (בל 24289-05-12, להלן – פסק הדין). לאחר שהועדה התייחסה למסמכים אליהם נדרשה להתייחס בפסק הדין, קבעה כי לא נמצאו בבדיקתה סימנים לאבחנת ה-

p.t.s.d.
, כפי שנמצאה על ידי הרופאים המטפלים; כמו-כן, לאחר התייעצות עם ועדת הרשות, החליטה הועדה לאמץ את המלצת ועדת הרשות ולהותיר על כנה את ההחלטה בדבר הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער בשליש בלבד.
העובדות הצריכות לעניין וההליכים בעניינו של התובע
2.
המערער, יליד 1953, וטרינר תעשייתי במקצועו ובעבודתו האחרונה שימש כרופא אחראי על הפיקוח הווטרינרי, מטעם עיריית טירת הכרמל, במשחטת עופות "יפה נוף" שפועלת בתחום שיפוטה.
3.
ביום 21.12.08 הותקף המערער, עת היה בדרכו לעבודה, על ידי שני רעולי פנים ונחבל קשות, בין היתר, בידו הדומיננטית וברגליו. אירוע זה הוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן – התאונה).
4.
ממועד התאונה ועד היום, המערער לא שב והשתלב במעגל העבודה.
5.
בתאריך 3.4.12 עמד המערער בפני
ועדה רפואית לעררים, אשר החלטתה לא הובאה בפני
, אולם מפרוטוקול הועדה מיום 24.4.13 (נ/1) עולה כי ועדה זו קבעה למערער נכות בשיעור 34.39% בגין הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול (פריט ליקוי 48(2)(3)(א)), מחלת עצמות ופרקים בעלת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות (פריט 35(1)(ב)), צלקות בגוף מכאיבות או מכערות (פריט 75(1)(ב)) וסימנים אוביקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה (פריט 34(ב)); לאחר הפעלת תקנה 15 בשליש – נקבעה למערער סה"כ נכות יציבה בשיעור 46%. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (בל 24289-05-12, בפני

הרשמת דרוקר).
6.
בפסק הדין מיום 15.1.13 אושרה הסכמת הצדדים ולפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 3.4.12, על מנת שתפעל כדלקמן:
א.
הוועדה תתייחס לאבחנות בדבר

ptsd
כרוני המלווה בדיכאון המופיעים במסמכים של דר' בני מיום 4.7.10, 22.2.12.
ב.
הוועדה תשוב ותדון בהפעלת תקנה 15 תוך התייחסות לחוות הדעת של דר' מרסל וקנין מיום 19.5.11. הוועדה תיוועץ בוועדת רשות לעניין תקנה 15.
4.
בעקבות פסק הדין, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים ביום 19.2.13 באותו הרכב.
מפרוטוקול הועדה (נ/3) עולה, כי על אף נוכחות המערער בפני
ה, הועדה לא שמעה את תלונותיו ולא ערכה לו בדיקה קלינית, תוך שהובהר למערער שהועדה דנה בעניינו מכוח פסק הדין (סע' 19 לפרוטוקול); כך סיכמה הועדה את דיונה (סע' 23 לפרוטוקול, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.):

"הוועדה עיינה מחדש באישור הרפואי של דר' בני כפי שעשתה זאת בישיבתה הקודמת ובבדיקת הועדה לא נמצאו הממצאים עליהם כותבת דר' בני במכתבה לביטוח לאומי ולא נמצאה בבדיקת הוועדה עדות לתסמונת
p.t.s.d
כרוני המלווה בדיכאון. כמו-כן עיינה הוועדה גם במסמך נוסף של דר' בני מ- 4.7.10 וגם לגבי מסמך זה, הוועדה קובעת שלא נמצאו סימנים בבדיקת הוועדה ל-
p.t.s.d
כרוני כפי שכותבת דר' בני במכתבה לביטוח לאומי.
לגבי חוו"ד של דר' וקנין מרסל מיום 19.5.11 וטרינר במקצועו, הוועדה מציינת שהתייחסה לגבי נושא הפגיעה בעבודתו ונתנה 1/3 תקנה 15 וזאת עקב הפגיעה ותוצאותיה על כושר עבודתו.

הוועדה גורסת שנושא תקנה 15 מוצה אך לפי הוראת בית המשפט מחזירה התיק לוועדת רשות..."
5.
ועדת הרשות התכנסה ביום 26.2.13 (ראה פרוטוקול הועדה, נ/6 והעמוד האחרון בהודעת הערעור מיום 17.3.13) וכך סקרה תחילה את השתלשלות העניינים בהתייחס למערער:
"ועדת רשות דנה בעניינו של התובע בתאריכים 29.3.11 ו- 29.6.11... כאשר נכותו עמדה על 23.05%: 10% בגין ברך ימין, 10% בגין צלקת בברך, 5% נפשית. ועדת הרשות המליצה שלא להפעיל תקנה 15. הועדה הרפואית מדרג
i
מיום 2.8.11 החליטה שלא להפעיל תקנה 15. הועדה הרפואית לעררים מיום 7.2.12 קבעה כי נכותו הנפשית הינה בשיעור 10% ... סה"כ 34.39% וביקשה חוו"ד רופא תעסוקתי לעניין תקנה 15. בחוו"ד הרופא התעסוקתי הומלץ להפעיל תקנה 15 בשליש "מאחר ולדעת היועץ התובע מסוגל לחזור לעבודה חלקית"... הועדה הרפואית לעררים מיום 3.4.12 קבלה ההמלצה והגדילה הנכות בשליש מכח תקנה 15."
ובהתייחס לפסק הדין מכוחו התכנסה, הוסיפה הועדה וציינה:
"פס"ד מיום 15.1.13 מורה (בין השאר) להיוועץ בועדת הרשות לעניין תקנה 15. התובע ובא כוחו הופיעו בפני
ועדת הרשות בתאריך 29.6.11 ותארו את עבודתו של התובע. התובע לא חזר למעשה לכל עבודה מאז הפגיעה.
לציין, עפ"י האמור בתיקו וללא קשר לפגיעה הנדונה, כי התובע עיוור מוחלט בעינו השמאלית וגם ראייתו בעין ימין מוגבלת ולפיכך נטען כי לא יוכל לשמש כוטרינר של חיות מחמד.
ועדת הרשות סבורה כי לנכות שנותרה השפעה על מסוגלותו לעבודתו במקום בו נפגע, יחד עם זאת אין לראות בו כמי שאיבד לחלוטין את מקצועו כוטרינר מפקח."
לפיכך, הותירה ועדת הרשות את המלצת הרופא התעסוקתי להפעיל תקנה 15 בשליש בעניינו של המערער על כנה.
6.
במכתבו למשיב מיום 9.4.13, הבהיר המערער כי אין בכוונתו להופיע מחדש בפני
הועדה הרפואית בנוגע להפעלת תקנה 15 בעניינו (נ/2).
7.
הועדה הרפואית לעררים התכנסה בשנית ביום 24.4.13, ולאחר שעיינה בפרוטוקול ועדת הרשות מיום 26.2.13 ובמכתב המערער מיום 9.4.13, החליטה לאמץ את המלצת ועדת הרשות ולהפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער בשליש (ראה פרוטוקול הועדה, נ/1).
החלטות הועדה בדבר היעדר תסמינים לאבחנת ה-
p.t.s.d
אצל המערער והיעדר הפעלת תקנה 15 במלואה, הן מושא הערעור שבפני
.
8.
בדיון מיום 16.5.13 נשמעו בפני
טענות הצדדים.
9.
לטענת המערער

שגתה הוועדה משלא מילאה אחר הוראות פסק הדין שמכוחו התכנסה ולא התייחסה למצבו הפסיכיאטרי, אבחנת
ptsd
כרוני המלווה בדיכאון, כפי שמצוין בכל המסמכים הרפואיים אליהם הופנתה.
הוסיף המערער וטען, כי עיון פרוטוקול ועדת הרשות מלמד, שהועדה בחרה במכוון להתייחס לעבודת וטרינר בקליניקה של חיות מחמד (סע' ד' בחוות דעתו של דר' וקנין) במקום להתייחס למגבלות המערער לשוב לעבודתו בתחום הפיקוח הוטרינרי במשחטות ובבתי המטבחיים, אשר תוארה אף היא בחוות דעתו של דר' וקנין.
כן הלין המערער על היעדר קבלת זכות הטיעון בפני
הועדה.
בנימוקי הערעור ביקש המערער מבית הדין להורות על הפעלת תקנה 15 במלואה בעניינו ולחלופין, להורות על השבת עניינו לועדה בהרכב אחר.
10.
מנגד, טען המשיב כי הועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין שמכוחו התכנסה ומילאה את תפקידה כנדרש. לעניין האבחנה בדבר

ptsd
כרוני המלווה בדיכאון, הועדה מציינת בישיבתה מיום 19.2.13 (נ/3), כי עיינה ברישומים הרפואיים של דר' בני, אלא שבבדיקתה לא נמצאו הממצאים עליהם כותבת דר' בני באותם אישורים; בעניין זה הפנה המשיב לממצאי הבדיקה הקלינית המקיפה שפורטו בהרחבה בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 7.2.12 (נ/4), במסגרתה שמעה הועדה את אותן התלונות שהעלה המערער בפני
דר' בני – מכאן שלדידי המשיב, הועדה יצאה ידי חובת ההנמקה בציינה כי ממצאיה שונים מאלה אותם מצאה דר' בני.
11.
לגבי חוות דעתו של דר' וקנין בעניין מקצוע הווטרינריה בכלל, ועדת הרשות ציינה כי עבודת המערער תוארה על ידו ועל ידי בא-כוחו בפני
ועדת הרשות מיום 29.6.11 (מוצג נ/5) ובהשוואה בין חוות דעתו של דר' וקנין לפרוטוקול ועדת הרשות מיום 29.6.11 עולה, כי הקשיים הכרוכים בחזרת המערער לעבודתו כוטרינר, כפי שתוארו בחוות דעתו של דר' וקנין, הם אותם הקשיים שתוארו על ידי המערער ובא-כוחו בפני
ועדת הרשות מיום 29.6.11.
החלטת ועדת הרשות להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער בשליש בלבד נסמכת על המסקנה כי לנכות שנותרה אצל המערער יש אמנם השפעה על מסוגלותו לעבודתו הקודמת, אולם אין לראות בו כמי שאיבד לחלוטין את מקצועו כוטרינר מפקח, כאשר הקושי להשתלב בעבודה נעוץ דווקא בגילו.
הוסיף המשיב וטען, כי החלטת ועדת הרשות עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של המומחה לרפואה תעסוקתית, דר' פנדלר מיום 29.2.12 (נ/7).
באשר לטענות המערער כי הועדה סיכמה את דיוניה בהיעדרו, הרי שהמערער לא זומן לישיבה הנוספת בהסתמך על המכתב ששלח בעניין (נ/2).
דיון והכרעה
12.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שהוצג בפני
י, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.
13.
הלכה פסוקה היא, כי משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית לעררים ב

פסק דין
עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כד' 160). ככל שמילאה הוועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות בהחלטתה על פי החוק המחייבת התערבותו של בית הדין, אולם שונה הוא הדבר, עת מסתבר כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין בחלקן או לא מילאה אחריהן כראוי.
14.
בפסק הדין הנדון נדרשה הוועדה להתייחס לאבחנות בדבר

ptsd
כרוני המלווה בדיכאון, כאמור ברישומים של דר' בני מהתאריכים 4.7.10 ו- 22.2.12.
15.
במסמך הרפואי של דר' בני מיום 22.2.12 (צורף להודעת הערעור) צוין, בין היתר, כדלקמן:
"אובחן על ידי כסובל מ
ch.ptsd
שנגרם בעקבות התקפה עליו מצד 2 רעולי פנים ב 12/08 שהכו אותו באלות.
חושד שאלו היו אנשים ממשחטת העופות עליה פיקח כמפקח וטרינרי.

גם ד"ר גוט וד"ר פרקש התרשמו מ-
ch.ptsd
+ דיכאון ברמה מג'ורית וחוסר תפקוד טוטלי.
היום ביקר במרפאתי. גר אצל הוריו הקשישים. מסתגר בחדר בשקט כי אינו סובל רעש ולא מוזיקה ולא
tv
. לא מתפקד כלל.

בלילה כמעט ואינו יוצא מהבית, מסתובב עם גז מדמיע. ישן רק עם 3 בונדורמין. פחד מאנשים שהולכים מהר מולו "קופא" במקום. חרדה ממקומות הומי אדם... לא מסוגל לחשוב על חזרה לעבודה זו.

בבדיקה: ...ישנם כל סימני ה-
ptsd
וכן של דכאון"
על יסוד ממצאי בדיקה זו ציינה דר' בני במכתבה כי להערכתה ישנו אובדן כושר מלא.
16.
ברישום הרפואי של דר' בני שצוטט לעיל קיימת, כאמור, הפניה למסמך של דר' גוט (צורף להודעת הערעור), בו צוין כך:
"נמצא בטיפולי כשנתיים על רקע תסמונת בתר חבלתית ודיכאונות מג'וריים חוזרים. מוסר שעבר לאחרונה אירוע דיסוציאטיבי.
אינו יוצא כמעט מהבית, כל חשיפה למקומות עם התקהלות ורעש מחמיר את סימני הפוסט-טראומה.

ישנם תסמינים של הפוסט-טראומה, עם סימני הימנעות, חודרנות ועוררות יתר..."
17.
כן הפנתה דר' בני במכתבה מיום 22.2.12 לחוות דעתו של דר' פרקש, פסיכיאטר מומחה (חוות דעת מיום 2.9.11, צורפה להודעת הערעור), בה נקבע, בין היתר, כדלקמן (בעמ' 3-4 לחוות הדעת):

"... מתקשה לישון בלילות... מתעורר בעקבות סיוטים במצב של בהלה ותחושת איום חריפה... במהלך היום, מוצף פחדים שעלול לחוות תקיפה נוספת. מתקשה להסתובב ברחובות. פוחד לצאת מהדירה וחושש שמישהו עלול לארוב לו בחדר המדרגות, בחניה ובכל מקום פתוח אחר... אובחן כלוקה בהפרעה פוסט טראומטית בשילוב עם הפרעת דיכאון רבה. עקב חומרת החרדה טופל ב... פוחד לנסוע בתחבורה ציבורית. עבר להתגורר עם הוריו לאור מצבו. התווסף מרכיב אפקטיבי עם דיכאון שהפך לכרוני. הצטברו תחושות ייאוש וחוסר תקווה.
הפך לאפאטי, חסר יוזמה, מסתגר חברתי. איבד שמחת חיים ומחוסר עניין במתרחש סביבו או בקרב בני משפחה. היה במצב של הזנחה... לא חזר לעבודה. מרגיש לא מרוכז..."
בהמשך חוות דעתו, הוסיף דר' פרקש וציין (בעמ' 5):
"לאחר הפגיעה בו החל לסבול מתסמינים חריפים פוסט-טראומטיים... החרדה הפכה לכרונית התווסף דיכאון שהגי לחומרה של
mdd
, לפי הערכה של ד"ר גוט (התואמת להתרשמות שלי).

בתמונה קלינית מזהה מאפייניה של הפרעה פוסט-טראומטית
- שיחזור הטראומה דרך העלאת זיכרונות, הבזקי תמונות והרהורים מובילים להצפה של חרדה חריפה.
- התנהגות עם הימנעות נועדה לצמצם את רמת החרדה...
- קיימת עוררות מוגברת...

מהיבט תעסוקתי, החרדה והדיכאון הובילו לפגיעה ברצייה בשילוב עם פחד פן יותקף שוב אשר מונעים ממנו מלהצליח לשוב לעבודה.

בנוסף, הפרעה באפקט וחרדה עם פגיעה בריכוז, לא מאפשרים תפקוד אינטלקטואלי הנדרש לעבודה במקצועו."
18.
מעיון בפרוטוקול הועדה מיום 19.2.13 (נ/3) עולה, כי הועדה עיינה בפסק הדין ולא אפשרה למערער, אשר נכח בפני
ה, להשמיע את תלונותיו תוך שהבהירה לו כי היא דנה בעניינו בהתאם להוראות פסק הדין. למותר לציין, כי מכתבו של המערער בו הבהיר כי אין בכוונתו להופיע בפני
הועדה בעניין תקנה 15 הינו מיום 9.4.13 (נ/2), לאחר מועד כינוס הועדה, כך שלא היתה כל מניעה לשמוע את תלונות המערער בעניין.
הועדה ציינה כי עיינה מחדש באישור הרפואי של דר' בני "כפי שעשתה בישיבתה הקודמת", אולם בבדיקתה לא נמצאה עדות לתסמונת
ptsd
כרוני המלווה בדיכאון כפי שנמצא על ידי דר' בני כמצוין במכתבה.
19.
אינני סבורה כי בכך מילאה הוועדה את הוראת פסק הדין כדבעי, במסגרתו נדרשה להתייחס לאבחנה בדבר

ptsd
כרוני המלווה בדיכאון המופיעים ברישומיה של דר' בני; דר' בני, כמפורט לעיל, פירטה היטב את התסמינים שנמצאו על ידה, תוך הפנייה לממצאיהם הדומים של דר' גוט ודר' פרקש, כאשר הוועדה כלל לא התייחסה לממצאים ואבחנות אלה ולא התמודדה איתן ואף לא טרחה להפנות לממצאים בבדיקתה הקודמת הסותרים את מסקנות שלושת הרופאים שבדקו את המערער (דר' בני, דר' גוט ודר' פרקש). זאת ועוד, הפניית המשיב בדיון לממצאי בדיקת הועדה הרפואית לעררים מיום 7.2.12 (נ/4) אינה במקומה, שכן ועדה זו דנה בעניינו של המערער עובר למתן פסק הדין מיום 15.1.13 ואף עובר לאבחנה של דר' בני מיום 22.2.12, אליה נדרשה הועדה להתייחס במסגרת פסק הדין, כאשר מכל מקום עיון בפרוטוקול הועדה מלמד, כי ועדה זו לא התייחסה למכלול התסמינים והאבחנות המצוינות על ידי שלושת הרופאים המטפלים.
20.
כמו-כן, הועדה נדרשה במסגרת פסק הדין לשוב ולדון בהפעלת תקנה 15, תוך התייחסות לחוות דעתו של דר' מרסל וקנין מיום 19.5.11 (צורפה להודעת הערעור) ותוך היוועצות בועדת הרשות.
21.
עיון בפרוטוקול הועדה מיום 19.2.13 (נ/3) מלמד, כי כך התייחסה הועדה לעניין זה (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.):
"לגבי חוו"ד של דר' וקנין מרסל מיום 19.5.11 וטרינר במקצועו, הועדה מציינת שהתייחסה לגבי נושא הפגיעה בעבודתו ונתנה 1/3 תקנה 15 וזאת עקב הפגיעה ותוצאותיה על כושר עבודתו.

הוועדה גורסת שנושא תקנה 15 מוצה אך לפי הוראת בית המשפט מחזירה התיק לוועדת רשות."
22.
ועדת הרשות אשר התכנסה ביום 26.2.13 (נ/6), סקרה את הרקע של דיוני הוועדה הקודמים בעניין המערער, תוך ששבה והפנתה לדין הקודם שלה מיום 29.6.12 (נ/5), בו שמעה לטענתה את תלונות המערער ובא-כוחו, מבלי שהתייחסה כלל לממצאים ולאבחנות שצוינו על ידי שלושת הרופאים המטפלים במערער ותוך ששבה על המלצת חוות הדעת התעסוקתית של דר' פנדלר (נ/7) בדבר הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער בשליש בלבד.
בהחלטה זו של ועדת הרשות נפל פגם, שכן אין הועדה יוצאת ידי חובתה בהפנייה להחלטתה הקודמת מיום 29.6.11 (נ/5), החלטה שניתנה עובר למתן פסק הדין ועובר למסמכים הרפואיים של הרופאים המטפלים, מה גם שמסקנתה של ועדה קודמת זו היתה שלא להפעיל את תקנה 15, בניגוד להחלטתה הנוכחית של הועדה להפעילה בשליש, כך שההפנייה להחלטה מיום 29.6.11 כבסיס להחלטה הנוכחית – אינה במקומה. נוסף לאמור, היה על ועדת הרשות להתייחס לפרקים הרלוונטיים מחוות דעתו של דר' וקנין, המתייחסים למגבלות הכרוכות בחזרת המערער לעבודתו הקודמת בתחום הפיקוח הוטרינרי במשחטות ובבתי מטבחיים, ולא להתייחס לעבודה של וטרינר בקליניקה של חיות מחמד.
בנסיבות אלה, אף ועדת הרשות לא מילאה אחר הוראות פסק הדין כנדרש וכך גם הועדה הרפואית לעררים בישיבתה המסכמת מיום 24.4.13 (נ/1) בה אימצה את המלצת ועדת הרשות כלשונה.
23.
לענין
החלפת הרכב הוועדה,
הלכה היא שכלל עניינו של מבוטח יוחזר לאותה ועדה שכבר דנה בעניינו ולא לועדה בהרכב אחר. על המבקש להעביר את עניינו לועדה בהרכב אחר להראות טעם מיוחד לכך (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג –
המוסד לביטוח לאומי

, מיום 21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08
המוסד לביטוח לאומי

– יונה הררי
, מיום 28.4.2009). עוד נקבע כי החלפת הרכב יעשה באותם מקרים נדירים בהם יש חשש ממשי כי הועדה תהיה מקובעת על עמדתה או שהרכב הועדה אינו נאות (עב"ל (ארצי) 282/99 יהודית אבן חן –
המוסד לביטוח לאומי

, מיום 3.9.2001, עב"ל (ארצי) לב 28/0 שלמה

בוסקילה
–
המוסד לביטוח לאומי
דב"ע יב 166).
24.
ב

מכלול נסיבות העניין, בהם הועדה דנה פעמיים בעניינו של המערער, כאשר מקריאת החלטת הועדה (המצוטטת לעיל) המציינת כי עיינה
מחדש באישור הרפואי של דר' בני "כפי שעשתה זאת בישיבתה הקודמת" והמציינת כי "נושא תקנה 15 מוצה אך לפי הוראת בית המשפט מחזירה התיק לוועדת רשות",
עולה החשש שמא הועדה אכן נעולה על עמדתה באשר לאי זכאות המערער לדרגת נכות כלשהי בגין ה-
ptsd
שאובחנה על ידי שלושת הרופאים המטפלים ובאשר להיעדר זכאות המערער להגדלת שיעור נכותו מכוח הפעלת תקנה 15 במלואה – אני קובעת כי יש להשיב את עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר.
טרם סיום
25.
על מערך הטיפול בתביעות מבוטחים לקביעת דרגת נכותם מנויים מספר גורמים, בהם הועדות הרפואיות ובתי הדין. לכל הגורמים המטפלים בכגון דא מטרה אחת – להביא לכדי מיצוי את זכויותיו של המבוטח בהתאם להוראות הדין. בנסיבות אלו, טרוניות חברי הועדה לעררים, המשתקפות בפרוטוקול והמביעות מרמור מסויים על שנושא מוחזר לטיפולה, אינן במקומן. תפקידם של חברי הועדה ללמוד את פסק הדין, בלב פתוח ובנפש חפצה, ולקיים הוראותיו תוך ראיית המבוטח לנגד עיניהם וחובתם לוודא כי זכויותיו על פי דין מקויימות במלואן.
26.
אף אם סברו חברי הועדה הרפואית לעררים כי מילאו חובתם כבר בישיבתם הקודמת, הרי משניתן

פסק דין
, ומקל וחומר כאשר הוא ניתן על יסוד הסכמת שני הצדדים, עליהן לפעול בהתאם לפסק הדין ולתת למבוטח את יומו, מבלי להביע תרעומת מיותרת על כך שהם נדרשים לדון באותו עניין פעמיים.
27.
ככל שהדבר לא נעשה כדבר שבשגרה, אני סבורה כי ראוי שהמשיב יפעל על מנת לחזור ולהבהיר דברים אלו לחברי הועדות, מתוך מטרה שיובן כי לא היוקרה המקצועית של מי מהגורמים המטפלים בדבר היא העומדת על הפרק, אלא מימוש זכויותיו של מבוטח על פי כל דין

.
סוף דבר
28.
אשר על כן, אני מורה על העמדת עניינו של המערער בפני
ועדה לעררים בהרכב חדש, אשר בפני
ה לא יונחו פרוטוקולי הועדות הקודמות, וכן לא

פסק דין
זה.
29.
בפני
הועדה, בהרכבה החדש, יונחו הנתונים לפיהם, למערער נכות יציבה בשיעור 34.39% לפי הפירוט הבא: 10% בגין
הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול (פריט ליקוי 48(2)(3)(א)), 10% בגין מחלת עצמות ופרקים בעלת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות (סע' 35(1)(ב)), 10% בגין צלקות בגוף מכאיבות או מכערות (סע' 75(1)(ב)) ו10% בגין סימנים אוביקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה (סע' 34(ב)), ולאחר הפעלת תקנה 15 בשליש – נקבעה למערער סה"כ נכות יציבה בשיעור 46%.
30.
הוועדה בהרכבה החדש, ת

זמן

את המערער ובא

כוחו

לפניה; תשמע את טענותיהם; תבדוק

את המערער וכן תבחן קיומה של האבחנה בדבר
ptsd
כרוני המלווה בדיכאון, כפי שמופיע ברישומים של דר' בני מהתאריכים 4.7.10 ו- 22.2.12 וכן ברישומים של דר' גוט ודר' פרקש.

בהחלטתה תתייחס הועדה באופן מנומק לאבחנות והממצאים המצוינים של ידי שלושת הרופאים המטפלים.
31.
כמו-כן, הועדה תשוב ותדון בהפעלת תקנה 15, תוך התייחסות מפורטת הן למסמכים הרפואיים של דר' בני, דר' גוט ודר' פרקש והן לחוות דעתו של דר' מרסל וקנין מיום 19.5.11 באשר למגבלות הכרוכות בחזרת המערער לעבודה במשחטה. הוועדה תיוועץ בוועדת רשות לעניין תקנה 15.
32.
משהיה המערער מיוצג על ידי עורך דין מהסיוע המשפטי – אין צו להוצאות.
33.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה.

ניתן היום י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.












בל בית דין אזורי לעבודה 31549-03/13 אריאל גפר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 14/10/2013)