פסקי דין על מחמוד הייב | פסקי דין על עלי פתחי עלי

39493-03/12 תק     29/09/2013




תק 39493-03/12 מחמוד הייב נ' עלי פתחי עלי








בית משפט לתביעות קטנות בנצרת



ת"ק 39493-03-12 הייב ואח' נ' פתחי עלי ואח'




בפני

כב' השופט
יוסף סוהיל
– סגן נשיא


תובע/נתבע שכנגד

מחמוד הייב
ת.ז 020829370


נגד


נתבע/תובע שכנגד

עלי פתחי עלי
ת.ז 066043795




פסק דין



רקע והשתלשלות
:
1.
זוהי תביעה, ותביעה שכנגד, לפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע ולנתבע (התובע שכנגד), כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 05/01/2012.

2.
בפסק-הדין שניתן בתאריך 23/01/13, לאחר שמיעת ראיות, נדחתה תביעת התובע, ונתקבלה תביעת התובע שכנגד.

3.
התובע, שלא השלים עם התוצאה, ביקש לבטל פסק-הדין, נוכח ראיות חדשות שהשיג, ואשר על-פיהן, כך לטענתו, ההכרעה צריכה להיות לטובתו דווקא.

4.
הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, ובדיון שהתקיים ב-26/05/13, לאחר שהנתבע/התובע שכנגד לא התייצב לדיון, הוריתי על ביטול פסק-הדין שנית ב-23/01/13, ושמיעת הראיות מחדש.
מועד ראשון שנקבע לשמיעת הראיות מחדש נדחה בשל אי-התייצבות הנתבע, ולבסוף התקיים דיון במעמד הצדדים בתאריך 16/09/13.

נסיבות התאונה
:
5.
כפי שציינתי בפסק-הדין הראשון (זה שבוטל), וכפי שעולה מכתבי הטענות, ומעדויות הצדדים, נסיבות התאונה אינן במחלוקת בעיקרן, והן כאלה:
רכב התובע נכנס לכיכר מדרום, כשהוא בנתיב הימני, מתוך שני נתיבים, בכוונה לפנות שמאלה, ביציאה השניה, לכיוון הכפר ריינה; רכב הנתבע אף הוא נכנס לכיכר מדרום, אם-כי בנתיב השמאלי, בכוונה להמשיך ישר-צפונה ביציאה הראשונה, לכיוון שכונת הר-יונה בנצרת עלית. משכך, אירעה ההתנגשות בין שני כלי הרכב בסמוך ליציאה הצפונית (הראשונה) של הכיכר – לכיוון הר יונה, כשרכב התובע ממשיך את נסיעתו בנתיב הימני בתוך הכיכר, ואילו רכב הנתבע מנסה לצאת מהיציאה הצפונית של הכיכר כשהוא בנתיב השמאלי.

6.
לטענת התובע, מותר לו לנסוע בנתיב הימני גם לצורך פניה שמאלה בכיכר, ואילו לנתבע, אשר נסע בנתיב השמאלי, אסור היה להמשיך בנסיעתו ישר לצורך יציאה מהכיכר.

7.
כאן המקום לציין, כי ההכרעה בפסק-הדין הראשון התבססה בעיקר על ראיה, (תמונה נ/2), בדבר קיום תמרור המוצב לפני הכיכר והמורה, כי לרכב הנכנס לכיכר מהנתיב הימני מותר להמשיך בנסיעתו אך ורק ישר, ליציאה הראשונה מהכיכר, ואילו לרכב הנכנס לכיכר מהנתיב השמאלי מותר להמשיך בנסיעתו ישר, או לפנות שמאלה בכיכר לצורך יציאה ממנו ביציאה השניה.

משכך, כאמור, נדחתה תביעת התובע, ונתקבלה תביעת התובע שכנגד.

הראיות החדשות
:
8.
בפתח ישיבת ההוכחות, הוסכם בין הצדדים, כי אכן, בעת התאונה, התמרור המצולם בתמונה נ/2 לא היה מוצב במקום. כן הודיע הנתבע, כי נוכח ביטול פסק-הדין וחידוש הדיון, פיתח תמונות שצילם בטלפון הנייד שלו ביום התאונה, סומנה נ/3.

9.
התובע ביקש להסתמך על מכתב שצורף בזמנו לבקשתו לביטול פסק-הדין, שניתן ע"י עירית נצרת עלית, בתאריך 03/04/13, וטען, כי מכוח האמור באותו מכתב אין איסור למי שנוסע בנתיב הימני לפנות שמאלה בכיכר. עוד הסביר התובע, שהינו מורה נהיגה במקצועו:
"אנחנו בכוונה לוקחים את הנתיב הימני כדי לפנות שמאלה, כי אם ניקח את הנתיב השמאלי נצטרך להמשיך באותו נתיב, אח"כ להשתלב בתנועה ולחזור לצד ימין. יש שם בעיה עם התלמידים שחוזרים לנתיב הימני, לפעמים הם לא מבדילים במרחק מהרכב שלפניהם. רוב התלמידים נכשלים שם. אפילו הבוחנים מבקשים מאיתנו לקחת את הנתיב הימני במקום השמאלי".

(עמ' 3, ש' 18 עד 21).

10.
מנגד, טען הנתבע, כי גם לפי תמונה שצילם ביום התאונה, נ/3, ניתן לראות חץ מסומן על הנתיב השמאלי המתיר נסיעה ישר בכיכר. בתגובה להצגת תמונה זו, אמר התובע:

"אני לא אומר שאסור לה לנסוע ישר, אבל היא עקפה בצומת".

(עמ' 3, ש' 32).



דיון והכרעה
:
11.
גם לאחר ששבתי ובחנתי את הראיות החדשות שהוצגו בפני
י, ואף בהתעלם מקיומו של התמרור המצולם בתמונה נ/2, הגעתי לאותה מסקנה, והיא, כי דין התביעה להידחות, ואילו דין התביעה שכנגד להתקבל.

12.
מדובר בכיכר עם שני נתיבים, ושלוש יציאות בסה"כ. למי שנכנס לכיכר מכיוון דרום, היציאה הראשונה מבחינתו היא זו הממשיכה את הנסיעה ישר לכיוון שכונת הר יונה, והיציאה השניה זו הפונה שמאלה, מערבה.

13.
בהיעדר שילוט מתאים, פונים אנו לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, וההוראות החלות על מי שפונה שמאלה.

תקנה 43 (א) (3) מורה כדלקמן:

"(א) נוהג רכב המתכוון לפנות שמאלה יתחיל את פנייתו

(1)...


(2)...
(3) מכביש דו סטרי שיש בו שני נתיבים או יותר, מהנתיב השמאלי ביותר שבכיוון הנסיעה".

משמעות התקנה היא שהיה על התובע שהתכוון לפנות שמאלה בכיכר, ועל כך אין חולק, לנסוע בנתיב השמאלי, ולא בנתיב הימני, כפי שעשה.

14.
לאור המקובץ, ולאחר שהוכח בפני
י, כי התובע נהג ברכבו בניגוד להוראות תק' 43 (א) (3) לתקנות התעבורה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, ואילו דין התביעה שכנגד להתקבל.

גובה הפיצוי לתובע שכנגד
:
15.
בעניין זה אחזור על מה שקבעתי בפסק-הדין הראשון בסעיפים 6 ו-7, תוך עדכון הסכומים.


התובע שכנגד עתר לפיצוי בסך 5,857 ₪.
בתמיכה לתביעתו צורפה חו"ד שמאים חיו-כסאברי, לפיה נאמד הנזק הישיר לרכבו בסך 4,257 ₪. חוות הדעת נתמכת גם בחשבונית תיקון בגובה אותו סכום. כן צורף חשבון שכ"ט שמאי ע"ס 600 ₪.


אשר-על-כן, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבע/התובע שכנגד פיצוי בסך 4,857 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך התאונה (05/01/12), בסך של 260 ₪ ובצירוף הוצאות משפט בסך 400 ₪.

הסכומים הנ"ל, בסך כולל של 5,517 ₪, ישולמו לתובע שכנגד תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 39493-03/12 מחמוד הייב נ' עלי פתחי עלי (פורסם ב-ֽ 29/09/2013)