פסקי דין על אריק בן עמי | פסקי דין על אילגר ראיד | פסקי דין על חברת ביטוח הראל |

32583-04/13 תק     14/09/2013




תק 32583-04/13 אריק בן עמי נ' אילגר ראיד, חברת ביטוח הראל








בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון



10 ספטמבר 2013

ת"ק 32583-04-13 בן עמי נ' ראיד ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה רנה הירש


תובע

אריק בן עמי


נגד


נתבעים

1.אילגר ראיד
2.חברת ביטוח הראל




פסק דין


הרקע ותמצית העובדות
1.
עניינה של התביעה בתאונת דרכים מתאריך 10.04.2013 ביפו.
2.
לטענת התובע, בהיותו רכוב על קטנוע (להלן: "הקטנוע"), עקף את מכונית הנתבע (להלן: "הרכב") מצד שמאל, כאשר הנתבע פתח לפתע את דלת הנהג ברכבו.
3.
לטענת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בכתב ההגנה, האט לפני רמזור אדום, התובע עקף אותו ולצורך כך חצה פס הפרדה לבן כפול משמאלו. נטען שהתובע איבד שליטה וכשניסה לחזור לנתיב פגע ברכב הנתבע מצד שמאל.
4.
במעמד הדיון, העידו התובע, הנתבע ועד, נהג קטנוע נוסף, אשר נכח במקום התאונה. התובע הפנה לתמונות הנזק בקטנוע, וטען כי נגרם לקטנוע נזק ישיר בשל פתיחת דלת הרכב הנתבע, ונזק עקיף בשל נפילת הקטנוע שמאלה מפגיעת הדלת, כך שנשבר הפנס השמאלי של הקטנוע ונגרמו לו שריטות בצד שמאל. התובע ביקש להסיק מתמונות הנזק ברכב שהדלת נפתחה. לטענתו, לא נסע בפקק תנועה והדרך אפשרה לו לעקוף.
העד
טען כי ראה את דלת הרכב נפתחת ומעיפה את הקטנוע של התובע שמאלה וקדימה.


הנתבע טען בתחילת הדיון כי אינו מבין עברית (ואף את אזהרת בית המשפט באשר לחובה לומר אמת בדיון לא הבין) ובשל כך נעזר במתרגם. בהמשך, מסר את עדותו בעברית סבירה והשיב בכל פעם שבית המשפט פנה אליו, ונעזר במתורגמן רק כדי להבין את הצעות הפשרה שהועלו. הנתבע טען כי לפי מידות רכבו ומידות הכביש, הקטנוע לא יכול להיכנס בין רכב התובע לבין קו ההפרדה ואין ספק שהתובע עקף את הרכב, תוך חציית קו ההפרדה הרצוף.
דיון והכרעה
5.
לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים והעדויות שנשמעו, עיינתי במסמכים שהוגשו והוצגו עם כתבי הטענות ובמהלך הדיון ושקלתי את מכלול נסיבות העניין, יש בדעתי לדחות את התביעה.

6.
למסקנה זו הגעתי לאחר עיון מעמיק בתמונות הנזק שנגרם ברכב התובע. נראה שהנזק בקצה כנף דלת הנהג נגרמה בצידה הצר, קרי, לא בחלקה הרחב החיצוני או הפנימי, ועובדה זו יכולה לכאורה להצביע על כך שהדלת נפתחה לפני שהתובע פגע בה. אך בדיקה נוספת ומעמיקה יותר מעלה כי ברכב התובע ישנה שריטה שמתחילה בחלקו התחתון
של הדלת השמאלית-אחורית, ולאחריה, באותו קו גובה, ישנו שקע בדלת האחורית בסמוך לחיבור עם הדלת הקדמית. ליד מקום השקע נמצאת הפגיעה בצידה הצר של הדלת.
7.
נזקים אלה מספרים את סיפור התרחשות האירוע, מבלי שיש למעשה צורך להזדקק לעדות זו או אחרת: האופנוע נסע קרוב מאד רכב, כך שחלק כלשהו מהאופנוע היה במגע עם הרכב לאורכו, כך שנגרמה השריטה האמורה. הנסיעה בקרבה יתרה לרכב נבעה מכך שהתובע ניסה לא לעבור – או לעבור מעט ככל שיכול היה – את פס ההפרדה הכפול שהיה משמאל לרכב. השריטה העמיקה מעט תוך כדי הנסיעה ובסמוך לדלת הקדמית נמעכה הדלת האחורית פנימה. מעיכה זו מביאה לכך שהאופנוע פגע בדלת הקדמית מצידה הצר, במקום נקודת החיבור שלה עם הדלת האחורית, ובשל פגיעה זו
נעצרה תנועת האופנוע, והוא נפל שמאלה, ולכיוון הנסיעה.
8.
ניתן להסביר את גרסת התובע בכך שלא הבחין ככל הנראה כי הוא נוגע ברכב במהלך הנסיעה חש לראשונה את הפגיעה כאשר נתקל בצד הדלת, והיה סבור שזו נפתחה מעט. כך גם עדות העד, שאינני מטילה ספק במהימנותו. העד ראה את נסיעת התובע על האופנוע לפניו, ואת היתקלותו בצד הדלת הקדמית שנראתה לפתע כבולטת מעט מרוחב הרכב. בליטה זו נבעה לדעתי מהמעיכה פנימה של הדלת האחורית, ולא מפתיחה של הדלת הקדמית.

אזכיר שהעד היה בנסיעה, כשאינו צופה שתתרחש תאונה לנגד עיניו, תוך שהוא מתקרב לצומת. מטבע הדברים, תשומת ליבו היתה נתונה לדרך לפניו לנהיגה שלו עצמו, וגרסתו נבעה לטעמי מהסקת מסקנות ולא בהכרח מראייה ממשית של פתיחת הדלת.
9.
אני מקבלת את טענת התובע, חרף ניסיונו לתאר את התאונה, לפיה לא ראה למעשה את האירוע. על כן תיאורו כי האופנוע עבר לנתיב השני והחליק ופגע ברכב כשהוא נוסע על צידו, היא בגדר סברה בלבד ואינה מחוייבת המציאות.
10.
אוסיף ואומר כי אני מקבלת את טענת התובע, כי אין כל סיבה שיבחר לפתוח את דלת הרכב בעודו עומד ברכב מנוע, בצומת, ממתין לרמזור שיתחלף לירוק.
11.
תמיכה במסקנתי האמורה מצאתי במיקום הנזקים באופנוע: הנזק נראה כשלוש נקודות פגיעה קלות יחסית, בצד ימין של האופנוע שאינן תואמות פגיעה בדלת שנפתחת תוך כדי נסיעה של האופנוע. גם גובהו של הנזק האמור באופנוע אינו מתאים למיקום מרכז הנזק בדלת הרכב.
12.
למרות האמור לעיל, מצאתי לנכון להעיר כי עדות הנתבע לא היתה מהימנה עלי. הנתבע בחר שלא להבחין ולו מילה אחת בעברית בעת שהוזהר כי עליו למסור את האמת בבית המשפט, אך ידע לתאר בעברית איך התרחשה התאונה (וזאת כאמור למרות שלאחר מכן העיד כי לא ראה כלל את ההתרחשות).
13.
בשל כך, אינני מחייבת את התובע בתשלום הוצאות משפט לטובת התובע, חרף דחיית התביעה.
14.
סוף דבר, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

יש בדעתי לקבל את התביעה בחלקה וזאת מהסיבות שיפורטו
להלן.
עדותו של הנתבע לא היתה מהימנה עלי, הנתבע טען שאינו מבין את השפה העברית ברמה הבסיסית, כאשר הוזהר לומר את האמת אך ידע לתאר בעברית סבירה את נסיבות אירוע התאונה ולהשיב לשאלות בית המשפט, להפנות ולהסביר את משמעותן של התמונות שצילם.
גרסתו של הנתבע באשר לנסיבות האירוע אינה עולה בקנה אחד עם הנזקים שנגרמו ברכבו. בתמונות ת/1 ניתן להבחין בנזק לקצה כנף דלת הנהג ברכב, מצידה הצר, ולא בחלקה הרחב החיצוני או הפנימי. פגיעה כזאת תואמת את גרסת התובע לפיה הדלת נפתחה מעט והאופנוע פגע בצידה של הדלת והיא שגרמה לפגיעה בקטנוע
ולנפילת האופנוע שמאלה.
עדותו של מר בנסמיאן, שהוא עד אובייקטיבי שאין לו עניין בתוצאות המשפט היתה ברורה, עקבית ואמינה. העד אינו מכיר את הצדדים והוזמן להעיד באמצעות בית המשפט לאחר שמסר לתובע שראה את התאונה והיה מוכן לסייע במתן עדות.עדות זו מכריעה לטעמי בין הגרסאות לטובת גרסת התובע. לגרסת העד האופנוע נסע משמאל לרכב וקרוב אליו כאשר נפתחה דלת הרכב והעיפה את התובע עם הקטנוע שמאלה וקדימה. העד הבהיר כי "ראיתי במו עיני איך הדלת נפתחה, עוד 3-4 שניות אני הייתי נכנס בו". העד בהגינותו הבהיר שאינו סבור שהנתבע עבר עבירת תנועה בנוסף לפתיחת הדלת. העד מסר שאינו יודע אם התובע עבר את פס ההפרדה, ושלא הגיעה תנועה ממול.
בנוגע לקיומה או העדרה של התנועה המגיעה ממול אני מקבלת את טענת התובע, שגובתה בעדות העד, על פיה לא הגיעו מכוניות מולו בעת שיצא לעקיפה. קביעה זו תואמת גם את העובדה שהתובע לא נפגע ממכונית חולפת בנתיב הנגדי. בשל האמור, טענת הנתבע כי הגיע רכב ממול, שגרם לתובע להיבהל ולאבד שליטה אינה מתקבלת על דעתי.
הנתבע בדיון תאר את התאונה ולטענתו התובע נבהל מרכב שהגיע ממול, נפל על הרצפה והחליק לתוך הרכב, כך שהוא פוגע בו בכנף האחורית משמאל ושורט את הרכב לכל אורכו וכל זאת שהאופנוע מחליק על צדו. לאחר תאור מפורט זה ממנו עולה שהנתבע הבחין כל התרחשות התאונה – ולאחר סיכום טענות התובע, מצא הנתבע לנכון להפריע לנציג הנתבע 2 בסיכומיו ולציין "אני לא ראיתי איך התובע פגע בי, אני שמעתי אותו וראיתי אותו לפניי".
מכל האמור לעיל, אני מסיקה שהנתבע לא העיד אמת בעדותו בבית המשפט וגרסתו נדחית כולה.
מנגד, עדותו של התובע היתה מהימנה עלי, התובע הודה בהגינותו כי יש רק נתיב נסיעה אחד בכוון נסיעתו ולא הכחיש באופן גורף כי חצה פס הפרדה לבן אלא ציין שאינו זוכר שעבר פס כזה.
עם זאת ולאור האמור אינני פותרת את התובע מאחריות לאירוע התאונה נשוא התביעה. התרשמתי שהתובע עקף את הרכב בסמוך לצומת, במקום שאין לו נתיב עקיפה אלא נתיב נסיעה אחד לכל כוון, בתמונה נ/3 נראה הרכב שהוא עומד בסמוך מאוד לקו ההפרדה הכפול. לטעמי יש בכך כדי להביא למסקנה שהתובע עבר את פס ההפרדה, לפחות באופן חלקי, על מנת לבצע עקיפה של הרכב משמאל. מדובר בנתיב נסיעה שאינו רחב וניתן להבחין בתמונות נ/3 שהרכב מאחורי הנתבע גם הוא עובר בחלקו את פס ההפרדה, וכן ברוכב אופנוע אחר שמבצע עקיפה דומה בעודו נוסע בנתיב הנסיעה הנגדי מעבר לפס ההפרדה.
בנסיבות אלו מצאתי לנכון לחלק את האחריות בין שני הנהגים.
אחריותו של התובע נובעת מכך שחצה פס הפרדה ועקף את הרכב למרות שאין נתיב נוסף לצורך עקיפה, כל זאת בקרבת צומת. בעת העקיפה נסע התובע בקרבה רבה לרכב. בהתנהגות זו הפר התובע את סעיף 47 (ה) (5)-איסור על בצוע עקיפה כאשר נחצה קןו הפרדה רצוף; ואת סעיף 47 (ז)-איסור עקיפת רכב שעצר לפני צומת.
אחריותו של הנתבע נעוצה בכך שפתח את דלת הרכב בלא שבדק ווידא שאין בכך סיכון. בכך הפר הנתבע את האיסור שבסעיף 80 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 הקובע כי "לא יפתח אדם את דלתו של הרכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי זהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך." נהגים בכביש בודאי מודעים להתנהגותם של רוכבי האופנועים שנוהגים לעבור בין כלי רכב שעצרו לפני צומת על מנת להתקדם ולעצור בתחילת טור המכוניות. אין דעתי נוחה כמובן מהתנהגות זו אך היא אינה אמורה להפתיע את הנהגים הנמצאים בדרך, ואף תועדה על ידי הנתבע נהיגה דומה באותו מקום בדיוק דקות ספורות – אם לא שניות – לאחר התאונה נשוא התביעה, כפי שנראה באחת התמונות מתוך נ/3.
לטעמי, פתיחת דלת הנהג בעת שהרכב נמצא בנתיב הנסיעה אינה דומה לפתיחת דלת במקום חנייה. רכב הנע בכביש, לרבות רכב דו גלגלי, חייב להיזהר ולצפות את האפשרות שדלתו של רכב חונה תיפתח ללא התראה מוקדמת. אין זה סביר לצפות שרכב העומד וממתין לאור ירוק ברמזור יפתח את דלת הנהג ולא ניתן להצדיק ולהסביר פתיחת דלת במקום ובנסיבות אלו.
הובהר כי התובע נסע בסמוך מאוד לרכב ודי היה במבט של הנתבע אל המראה השמאלית כדי להבחין בתובע ובקטנוע, אלא שהנתבע לא טרח לעשות כן בטרם החל לפתוח את הדלת.
לאחר ששקלתי את מידת האשמה שבהתנהגותו של כל אחד מן הנהגים ואת הסיכון שיצרו בהפרת חובותיהם שפורטו לעיל כמו גם את סוג הסיכון ואת התממשותו במקרה דנן, אני מוצאת כי ראוי לחלק את האשמה בשיעור שווה בין שני הנהגים כך שכל אחד מהם יישא ב- 50% מהאחריות לאירוע לאירוע ולנזקים שנגרמו בגינו.
הנזקים:
התובע צרף לכתב התביעה חוות דעת שמאי בה נקבע כי עלות תיקון הנזקים ברכב הנה בסך של 7,883 ₪, מאחר שלא הוגשה חוות דעת נגדית אני מקבלת את הקביעה האמורה.
נוסף לכך שילם לתובע את שכרו של השמאי בסך 585 ₪ ועל כן מסתכם הנזק המוכח בסך של 8,468 ₪. אינני מוצאת כי יש מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין עגמת נפש כפי שבקש התובע בתביעתו, ובאם נגרמו לתובע נזקי גוף עליו לתבוע פיצויים בגינם בהליך נפרד.
לאור חלוקת האחריות אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,234 ₪.
סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה. מאחר והתביעה התקבלה בחלקה בלבד, בשים לב לאגרה ששולמה, לשיערוך סכום הנזק עד ליום מתן פסק הדין, להוצאות המשפט ולהתנהלותו של הנתבע בהליך זה, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין בסך של 4,500 ₪.
סכום זה ישולם...
ניתן להגיש...








הדו כלי הרכב הנראים בתמונה נ/3 ובעיקר האופנוע המבצע עקיפה בנתיב הנגדי

ניתן היום,
י' תשרי תשע"ד, 14 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 32583-04/13 אריק בן עמי נ' אילגר ראיד, חברת ביטוח הראל (פורסם ב-ֽ 14/09/2013)