פסקי דין על יניר ששון | פסקי דין על חברת פרטנר תקשורת בע"מ

20515-04/13 תק     15/10/2013




תק 20515-04/13 יניר ששון נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 20515-04-13 ששון נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ




בפני

כב' הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק


תובע

יניר ששון


נגד


נתבעת

חברת פרטנר תקשורת בע"מ




פסק דין


1.
רבות נאמר על חובת תום הלב המוטלת על הספק, במערכת היחסים שמול הצרכן. במרכז

פסק דין
זה (יחד עם שאלות לוואי נוספות) תעמוד נקודת המבט ההפוכה – מהי חובת תום הלב המוטלת על הצרכן, במגעיו עם הספק.

2.
התובענה הינה תובענה כספית ע"ס 12,251 ₪, המורכבת משלושה רכיבים: פיצוי נדרש בסך 4,212 ₪, בגין רכישת שני מכשירי טלפון, פיצוי בשל אי הענקת זיכוי מובטח ע"ס 39 ₪, וכן חיוב בהוצאות והוצאות לדוגמא בסך 8,000 ₪ סה"כ (חלק בשל טענת התובע לעגמת נפש, וחלק בשל הפרת התחייבות למתן שירות ללא תמורה).

3.
אדון ברכיבי התביעה לפי סידרם.

4.
בתמצית ייאמר: התובע הינו לקוח ותיק של הנתבעת. בעבר התובע עבד בחברת אלביט מערכות בע"מ, אשר לה הסכם ייחודי מול הנתבעת, הסכם החל על כלל עובדי החברה ובני משפחותיהם, ומכוחו קיימת תכנית התקשרות ייחודית לאלו אשר החוזה חל עליהם. בשל כך, בשנים האחרונות תכניות השירות אשר היו בתוקף בהתקשרות שבין הצדדים, היו התכניות הייחודיות לעובדי חב' אלביט.

5.
התובע סיים את עבודתו בחברת אלביט בחודש מאי 2012, ואולם ההתקשרות שבינו ובין הנתבעת נותרה בתכנית "אלביט

small
", גם לאחר סיום עבודתו, והייתה בתוקף אפילו במועד בו נתקיים הדיון בפני
.

6.
לפי המתואר בכתב התביעה, בחודש דצמבר 2012 רצה התובע לרכוש מכשירי טלפון לשני קווי הטלפון הסלולרי אשר מנוהלים על שמו, ואגב כך ליהנות מהוראות משרד התקשורת בדבר "ניתוק זיקה".

7.
יובהר כי אין מדובר בדבר חקיקה או בתקנות אשר הותקנו מכוחו של חוק, אלא בהנחיות מנכ"ל משרד התקשורת לאחר שנערך שימוע בנדון, ובהתאם נמסרה הודעת מנכ"ל משרד התקשרות מיום 29.10.2009, כי החל מיום 1.11.2009 "החברות הסלולאריות מחויבות לאפשר למנוי אשר רכש טלפון סלולארי מידי ספק אחר, לרבות מרשת סלולארית אחרת, לקבל את אותם תנאים והטבות אשר היה מקבל אילו היה רוכש את הטלפון מהן לרבות זיכוי כספי או כל הטבה אחרת בגין צריכה של זמן אוויר או בגין צריכת שירותים".

8.
התובע פנה לנתבעת ושוחח עם נציגת השירות רעות, והסביר כי ברצונו לרכוש מכשיר טלפון שלא מאת הנתבעת, ואגב כך ליהנות מזיכוי בהתאם להוראות "ניתוק זיקה". התובע טוען כי נציגת השירות הסבירה לו כי גובה ההחזר למכשיר יעמוד ע"ס 2,106 ₪, בכפוף למספר קריטריונים. התובע פנה פעם נוספת לנתבעת, שוחח עם נציגת שירות בשם אנה, ושם אושר לו כי יוכל לרכוש מכשיר אחד לכל אחד מהקווים, וליהנות מהטבת "ניתוק זיקה" לגבי כל אחד מהקוים (ובסה"כ 2,106 כפול שניים, שהם 4,212 ₪).

9.
לאחר שנרכשו המכשירים ביום 16.1.2013, הגיע התובע לנקודת שירות של הנתבעת ביום 24.1.2013, ביקש כי יינתן לו הזיכוי לאור ניתוק הזיקה, ובאותו שלב נענה כי אינו זכאי להטבות אותן הוא מבקש, שכן מזה למעלה מחצי שנה אינו עובד בחברת "אלביט". התובע מלין על כך כי שאלת היותו עובד בחברת אלביט לא הוצגה בפני
ו כקריטריון נדרש לקבלת הזיכוי, ואילולא היה נענה כפי שנענה, ספק אם היה רוכש את מכשירי הטלפון.

10.
בכל הנוגע לטענת התובע כי הוטעה על ידי נציגי הנתבעת, ובהתאם שינה מצבו לרעה, דינה של הטענה להידחות. התובע צירף תמלילים של שיחות רבות אשר ערך עם נציגי הנתבעת, וצירף תיעוד נוסף על זה אשר היה בידי הנתבעת; התובע תיעד שעות של פניות, שעות של שיחות, בהן שאל באופן חוזר ונשנה "מהם הקריטריונים למתן הזיכוי", תוך שהוא נמנע במכוון מלציין את העובדה כי כבר איננו עובד בחברת אלביט.

11.
התרשמתי כי התובע פעל בחוסר תום לב קיצוני, בעת שהעלה שאלות רבות, בשיחות ארוכות, כולן הוקלטו על ידו, במרבית השיחות התובע מודיע לבן-שיחו כי הוא מקליט את השיחות, ואף תיעד את פנייתו למרכז השירות בווידאו; פניותיו של התובע לא היו על מנת לקבל מידע, אלא מטרתן הייתה הצגת חצי-אמת, על מנת להכשיל את נציגי השירות.

12.
אפנה בהקשר זה למסמכים אשר צורפו על ידי התובע. בטרם רכש התובע את המכשירים שוחח ביום 13.12.2012 עם הנציגה צליל. בדקה השביעית של השיחה (שורה 131 לתמליל השיחה) הבהירה הנציגה "אם יצאת מהתכנית... או הגדלת את התכנית ההחזר יגדל. אם תעבור כלקוח פרטי – יתבטל ההחזר". התובע הקשה ושאל (שורה 142 לתמליל השיחה) "זה לא משנה אם עזבתי את מקום העבודה
- זה משנה רק אם עזבתי את המסלול , נכון?" ובכך הפר התובע את חובת תום הלב המוטלת עליו. התובע ידע גם ידע שאינו עובד אלביט. התובע ידע גם ידע לשאול עשרות שאלות בשיחה ארוכה ביותר, ולהקליט את השיחה, ואולם נמנע במכוון מלציין את העובדה כי סיים לעבוד בחברה!

13.
ברור כי שאלה זאת, המוצגת בתור מצב אפשרי עתידי, כאשר הדבר כבר קרה, מהווה הצגה מעוותת של השאלות, על מנת לנסות ולהיבנות מכך מאוחר יותר.

14.
על העובדה כי התובע הצליח להטעות או לבלבל את נציגת השירות, ניתן ללמוד מהדקה השמינית לשיחה (שורה 163 לתמליל השיחה): מציינת נציגת השירות, במענה לשאלות הרבות (שכאמור – אינן שאלות המכילות רצון אמיתי לקבל מידע על בסיס מלוא הנתונים העובדתיים הרלוונטיים), "זה העסקה שאלביט עשו עם אורנג'. זה משהו.. זה דברים שאם אתה רוצה לשאול זה כבר מול אה.. מול אה.. אממ.. הוועד של אלביט.. זה משהו שאני כבר לא.." .

15.
משמע, בת שיחו של התובע הפנתה אותו לוועד של החברה, וברור כי הניחה שהתובע הינו עובד החברה, אחרת לא היה מופנה אל וועד העובדים. בטרם תספיק נציגת השירות ללכת בדרך זאת, קוטע אותה התובע באמצע המשפט (זאת, לפי התמליל) ומיד משנה את נושא השיחה, על מנת להימנע מלהידרש לנושא עבודתו בחברת אלביט.

16.
בסופו של דבר, משך 15 דקות שיחה, אשר תימלולה אורך 291 שורות תיעוד שיחה, לא מציין התובע פעם אחת כי כלל אינו עובד בחברת אלביט.

17.
אציין, כי עדיין, לאור תמליל זה, נותר ספק קל בליבי, האם חוסר תום הלב של התובע שולל חבות מאת הנתבעת; יכול וכאשר מטפל נציג שירות בלקוחות הנמנים על מגזר מיוחד (כגון, עובדי חברת אלביט ומשפחותיהם) מן הראוי לוודא הזכאות בפתח שיחה שכזאת, על מנת שלא ייוותר מצב בו נמסר מידע שגוי;

18.
בהתאם נדרשתי ליתר התמלילים של יתר השיחות. גם בשיחה עם נציגת השירות רעות, חוזר התובע על אותם אלמנטים: שיחה בת 15 דקות, בה הוא מודיע לבת שיחו שהשיחה מוקלטת, מבקש מידע אולם נמנע מהצגת הנתון המהותי ביותר.

19.
הפרט המהותי והמדהים ביותר אשר עולה מתמלילי השיחה והתיעוד אשר הוגש על ידי התובע וסומן כמוצג ת/2 – שיחה בת 36 דקות במוקד שירות הלקוחות מול נציג השירות חוסאם. אחרי 28 דקות של שיחה עם הנציג חוסאם, מתנהלת השיחה הבאה:

"חוסאם:
טוב מה שאני צריך ממך זה ככה.. תעודה מזהה ואת הכרטיס של אלביט.
יניר:
אין לי פה את הכרטיס עובד. מה זה משנה? האחים שלי הם לא עובדי אלביט והם במסלול של אלביט. מה הקשר?"

20.
ויוצא, כי כאשר מנסה הנציג – אשר בטוח שהתובע הינו עובד חברת אלביט, את כרטיס העובד כדי ליישם את הוראות "ניתוק זיקה", אפילו אז נמנע התובע מלציין שהוא כלל אינו עובד בחב' אלביט.

21.
נושא זה, אשר נבחן בעת הניסיון הראשון ליישום, כאשר נשאלת השאלה ממנה ניסה התובע להימנע ככל שהיה ביכולתו, נענה באי אמירת אמת. לתובע לא היה כרטיס עובד, כי נמנע מלציין שאינו עובד כבר בחברה, ואולם תשובתו הייתה שכרטיס העובד לא איתו.

22.
לא התרשמתי כי התובע הוטעה בידי הנתבעת, אלא להיפך, התובע ניסה להטעות את נציגי השירות, הציג בפני
הם מידע חלקי תוך שהוא מנסה להתיש אותם בשיחות ארוכות ובחזרה על אותה שאלה פעם אחר פעם, תוך שהוא נמנע מלהציג מידע אשר אין ספק שהוא רלוונטי.

23.
על מנת להבהיר נקודה זאת, אפנה אל עמ' 2 שורה 29 לפרוטוקול הדיון (עדות התובע):

"ש.
כשידעת מכל החברים שלך בחב' שאנחנו כ"כ נוקשים בעניין סיכום אלביט עם העובדים לשעבר של אלביט, למרות שידעת שאנחנו מקשים, האם לא חשבת לפתוח את השיחה או לציין במהלך השיחה של ניתוק השיחה שאתה כבר לא עובד באלביט ועזבת את החב'?
ת.
דבר ראשון חשבתי על זה שתערימו קשיים, השתמשתי בניסיון של העובדים האחרים, או העובדים לשעבר האח' ושאלתי אותם איך הקשו עליכם. למעשה אני השתמשתי ושאלתי אותם איך הקשו עליכם בד"כ זה עניין של גירסאות ודיברתי עם הרבה מאוד נציגים, אבל מעולם לא עלה על נושא של עובד חב', אם היה עולה הייתי ממש חופר שם, בסופו של דבר היה חשוב לי לשאול את הנציגה מהם הקריטריונים אני בעצמי לא באתי ואמרתי לה צריך ככה וככה. אני שואל מה צריך. שאלתי את השאלות באופן פתוח במכוון ובסופו של דבר קיבלתי תשובות. לשאלתך העניינית כי אף פעם לא עשיתם בעיה אם אדם זכאי או לא זכאי בגלל שעזבתי את אלביט. אם הייתם אומרים לי שאני לא זכאי לא הייתי הולך וקונה את המכשירים האלה.
ש.
למה לא ציינת בפועל שאתה לא עובד חב' אלביט?
ת.
מבחינתי זה לא רלבנטי כי ברגע שאני מחוייב אני בתוכנית הזאת ויש איזה שהוא הסכים אז אני זכאי לכל הסעיפים שלו, אי אפשר לומר שכל העובדים יקבלו תעריף של עשרים אג' ואני עשרים וחמש אג'. אם השארתם אותי בתוכנית אני זכאי לכל הזכויות עפ"י התוכנית וזה כבר לא משנה אם אני עובד חב' או לא ולראיה בעניין המסמכים שהצגתי קודם בנוגע לשידרוג של תוכניות בעצם מוכיחה שאין קשר אם אני כן עובד או לא עובד. "

24.
אני רואה בתשובות אלו של התובע, משום חוסר תום לב, חוסר תום לב השולל את הטענה כי שינה מצבו לרעה בהסתמך על הנתונים אשר נמסרו לו מאת הנתבעת. והרי הנתונים אשר נמסרו לו הייתה פרי של הצגת מידע חלקי אשר לגישתי, הוצג באופן זה על מנת להיבנות מאי הצגת הנתונים המלאה.

25.
. כידוע, "חצי אמת יכולה להיות גרועה משקר מלא. כשאדם מגלה טפח מן האמת, אך מכסה טפחיים, הרי עלולה התמונה הכללית להיות שונה לחלוטין מהמציאות" (דברי פרופ' זאב צלטנר כפי שצוטטו ב
ע"א 494/74 חברת בית החשמונאים מס' 96 – 97 בע"מ נ' אהרוני, פ"ד ל

(2) 141, 145 (1976)). זהו המצב בענייננו.

26.
ויחד עם זאת, אין הדבר, שולל לחלוטין את זכותו של התובע לקבל זיכוי בגין "ניתוק זיקה". הודעת מנכ"ל משרד התקשורת אינה תלוית תוכנית, אלא בפרסום אשר בוצע על ידי משרד התקשורת דובר על "קבלת אותם תנאים והטבות, לרבות זיכוי כספי או כל הטבה אחרת" – משמע, שאלת הזיכוי הכספים שהיה מוענק אינה תלוית תכנית, או השתייכות לתכנית אחרת. יכול היה התובע לדרוש את הזיכוי כלקוח פרטי;

27.
בהקשר זה, נשאל התובע, האם לא היה לו כדאי לקבל את אותו זיכוי בתכנית אחרת, כלקוח פרטי ולא כלקוח המשתייך לתכנית השירות של עובדי חב' אלביט. על כך השיב התובע (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 32) "אתכם זה לא רלוונטי. לא התעניינתי בעלויות האלה".

28.
משמע, לתובע הייתה אפשרות בחירה – לעבור לתכנית של לקוח פרטי ולקבל את הזיכוי, או לא לבצע שינוי; התובע בחר, ליהנות מכל העולמות, קרי להישאר בתכנית המיטיבה והזולה, ולעמוד על קבלת זיכוי – זכויות אשר יכלו לעמוד לתובע אם היה עובד החברה – ולא כך היא. אני רואה באמירת התובע בהקשר זה, כוויתור על הזיכוי במסגרת רצונו לשמר זכויותיו במסלול אלביט

small
.

29.
התובע טען, כי אין כל בעיה עם גישתו, שכן הינו בתכנית "אלביט

small
" גם נכון למועד הדיון; ואולם סבורני שדרישותיו של התובע, מופרזות ומפרשות את זכויותיו בצורה לא נכונה. תכנית השירות אשר נקבעה לתובע הינה פרי של הסכם בין הנתבעת לחב' אלביט, כאשר אין לתובע כל זכות על פי אותו הסכם; גם אם נותר בתכנית השירות לאחר סיום עבודתו, הרי שנהנה מן ההפקר, ולא נהנה מכח זכות חוזית – ובמסגרת אותה "הנאה מן ההפקר" לדרוש עוד קבלת זיכוי תוך הטעיית נציגי השירות? סבורני כי התובע הגדיש את הסאה.

30.
אכן, העובדה כי הממשק שבין מח' משאבי אנוש בחב' אלביט והנתבעת אינו מתואם ומסונכרן בצורה מלאה תרמה להיווצרות המצב כפי שהתברר, אולם מכאן ועד לחיוב הנתבעת להתייחס לתובע כזכאי למלוא הזכויות על פי ההסכם – רב הינו המרחק.

31.
לאור האמור, דרישתו של התובע לפיצוי בגין הזיכוי אשר נמנע ממנו, נדחית. בהתאם, גם הדרישה לפיצוי בגין הוצאות וה"טרטור" אשר עבר (לדבריו), נדחית, שכן לא הנתבעת ניסתה להטעות ולהתיש את התובע, אלא ההיפך הינו הנכון.

32.
הרכיב הנוסף אשר נכלל בכתב התביעה, הינו אי תיקון מכשיר הטלפון בחינם כפי שהובטח לתובע (לטענתו), ופיצוי לדוגמא בגין הפרת חובה זאת בסך של 5,000 ₪. גם דינו של רכיב זה להידחות, שכן כאמור לעיל, הסכמת נציג השירות להימנע מעלות מינורית של 39 ₪, נבנתה על ההנחה כי התובע זכאי ליהנות מההטבות של מי שזכאי להיכלל כעובד "אלביט". פעם נוספת, חבות הנתבעת היה מכח הסכם מול אלביט ולא מכח תכנית השירות, ועל פי ההסכם מול אלביט, התובע אינו זכאי לדבר, ולא ברור מדוע סבור הוא כי פער באינפורמציה (עליו הוא נבנה) אותו ניצל וזכה לקבל עד כה הטבות שאינו זכאי להם על פי דין – מצדיק חיוב בהוצאות לדוגמא.

33.
סוף דבר – התובענה נדחית על כל חלקיה.

34.
הגם שמן הראוי היה לחייב את התובע בהוצאות לדוגמא, בבחינת נאה דורש – נאה מקיים, סבורני כי לאור תרומת הנתבעת בפער האינפורמטיבי (העובדה כי הפסקת עבודת התובע בחב' אלביט לא תועדה, לא נבדקה ועודכנה באיחור) – איני עושה צו להוצאות.

35.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.




ניתן היום,
י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 20515-04/13 יניר ששון נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/10/2013)