פסקי דין על אלי אליעזר ציון | פסקי דין על אברהם בללי

26883-10/12 תאמ     12/08/2013




תאמ 26883-10/12 אלי אליעזר ציון נ' אברהם בללי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 26883-10-12 ציון נ' בללי

תיק חיצוני
:
0113196335




מספר בקשה:
9

בפני

כב' השופט
עזריה אלקלעי


מבקשים

אלי אליעזר ציון


נגד


משיבים

אברהם בללי






החלטה

בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן נגד המבקש לאחר שלא התייצב לדיון בישיבה המקדמית. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 קובעת:

201. ביטול החלטה על פי צד אחד -

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה;החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

בנוסח תקנה 201, אין הגדרה לתנאים והנסיבות שבהם מפעיל בית המשפט או הרשם את סמכותו לביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד או שניתנה באין כתב טענות מצד שני.
מחוקק המשנה לא קבע במפורש בתקנה זו, את גדרי שיקול דעתו של בית - המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה ואת השיקולים שעליו לשקול, בבואו להחליט בבקשה לביטול החלטה האמורה.
בהלכה הפסוקה, נקבעו קווים כלליים ומנחים, ולא כרשימה סגורה, להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט או הרשם ולשיקולים אותם רשאי הוא לשקול בהחלטתו בבקשה לביטול ההחלטה מושא התקנה האמורה. שיקולים אלה, נגזרים הם, למעשה, מהתכלית החקיקתית (הספציפית והכללית) של התקנה הנ"ל.
ביסוד תכלית תקנה 201 לתקנות, המעגנת סמכות בית - המשפט או הרשם לביטול החלטה אשר ניתנה על פי צד אחד, נמצא, בצד הסמכות, גם עקרון היסוד בדבר מתן הזדמנות סבירה, הוגנת ושווה לכל בעל דין למימוש זכות הגישה לבית המשפט, החוקתית במהותה, ואף להשמיע את דבריו, לפני מתן ההחלטה השיפוטית בעניינו.
בדיון בבקשה לביטול פס"ד על ביהמ"ש לבחון – האם מדובר בביטול מחובת הצדק או שמא מדובר בביטול על פי שיקול דעתו.

ביטול מחובת הצדק -
כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד פגום ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש יבוטל פס"ד בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל הדין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פס"ד. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק".

ביטול עפ"י שיקול דעת
- סמכותו של ביהמ"ש לבטל את פס"ד אינה סמכות שבחובה כאשר פס"ד אינו פגום, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים:
א.
סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן, על פי המקרה;
ב.
סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל.
ככלל, נקבע כי התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר.
בע"א 2201/07 צפריר חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ נקבע:
"
לא אחת נפסק כי שני המבחנים העיקריים הצריכים למקרה בו ניתן

פסק דין
בהעדר צד ואותו הצד מבקש לבטל את פסק הדין בהתאם לתקנה 201 הנ"ל, הינם: סיכויי ההצלחה של תביעת (או הגנת) המבקש במידה שיבוטל פסק הדין והסיבה אשר בגינה לא הופיע המבקש לדיון מלכתחילה. ביחס למבחן השני יש לבחון האם המבקש לא הגיע לדיון מחמת זלזול בבית המשפט או מחמת "צירוף נסיבות אומלל", אי הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא כוחו [ראו למשל:
ע"א 32/83

אפל נ' קפח
, פ"ז לז(3) 431 (1983);
רע"א 1958/00

נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלביזיה בבית אל
(לא פורסמה,
[פורסם בנבו]
, 10.7.01);
רע"א 4425/98

מזרחי נ' בן חמו
(לא פורסמה,
[פורסם בנבו]
, 30.11.00); ........
;
רע"א 9572/01

דדון נ' וייסברג
(לא פורסמה,
[פורסם בנבו]
, 1.10.02)].
"
במקרה שבפני
י טוען המבקש כי לא התייצב לדיון מאחר ובמועד הדיון "היה מקורקע למיטתו עקב מחלתו".
המבקש צירף לבקשתו אישור מחלה מיום 23.6.2013, שבו נרשמו לו בדיעבד, 4 ימי מחלה בין יום 3.6.2013 ויום 6.6.2013.
לטענת המבקש מאחר ואינו עורך דין ואין לו השכלה משפטית, בטעות, לא הודיע לבית המשפט על מחלתו ואי התייצבותו.
לטענת המבקש, יש לבטל את פסק הדין "מחמת הצדק".
המבקש נתפס לכלל טעות בעניין עילת הביטול, שכן אין המדובר בבקשה לביטול

פסק דין
"מחמת הצדק" שכן המבקש זומן כדין למשפטו, ולטענתו לא התייצב עקב מחלתו,כך שמדובר בבקשה לביטול

פסק דין
"מתוקף שיקול דעת בית המשפט".
כאמור, בבקשה לביטול מתוקף שיקול דעת בית המשפט, עלי להקדים ולבדוק את הטעם לאי התייצבותו של המבקש לדיון.
לטענת המבקש הוא מרותק למיטתו במועד הדיון, ולפיכך נבצר ממנו להתייצב, כאשר כראיה למחלתו במועד הדיון שהתקיים ביום 5.6.13 הוא המציא אישור מחלה שהופק בדיעבד ביום 23.6.13, כאשר באישור זה לא נרשם פירוט המחלה, אלא נרשם כי המחלה מתועדת ברשומות הרפואיות.
אישור זה מחוסר כל ערך בעיני, הן מאחר והוא הופק כשבועיים לאחר המחלה, והן מאחר שלא נרשמה בו המחלה ממנה סבל המבקש.

אציין כי לא ברור לי כיצד מופק אישור כזה בדיעבד על ידי רופא, ולא שוכנעתי כי המבקש היה חולה במועד הדיון.

כן אינני מקבל את הסברו של המבקש ביחס לאי מתן הודעה לבית המשפט על מחלתו, בכך שאינו עורך דין או בעל השכלה משפטית.

המבקש אינו צריך להיות עורך דין או בעל השכלה משפטית כדי להבין כי אם נקבע לו מועד דיון בבית משפט ונבצר ממנו להתייצב מסיבה זו או אחרת, עליו להודיע על כך לבית משפט ולבקש את דחיית מועד הדיון, לצורך זה די להיות אדם סביר מן הישוב.

בהתנהלותו של המבקש יש איפוא התנהלות העולה כדי זלזול בבית המשפט וזאת הן מאחר ואינני נותן אמון בטענתו לפיה היה חולה במועד הדיון והן מאחר ואינני מקבל את הסברו ביחס לסיבת אי הגשת בקשה לדחיית מועד דיון לבית המשפט.

די בטעם זה כדי לדחות את בקשתו של המבקש, שכן למרות שהטעם של סיכויי הצלחת התביעה
הינו הטעם החשוב יותר, יש ראשית לצלוח את מבחן הטעם הראשון, של הסיבה לאי ההתייצבות לדיון, במובן שנקבע בפסיקה, כאשר המבקש לא צלח טעם זה.

לא זו אף זו, אלא שהמבקש לא פירט בבקשתו את סיכויי הצלחתו בתביעה, למעט טענה סתמית לפיה סיכויי תביעתו גבוהים מאחר והמשיב חייב לו סכומי כסף.

לפיכך בהיעדר פירוט של המבקש לסיכויי התביעה, הוא אינו מקיים את המבחן השני והחשוב יותר שהתוותה הפסיקה.

אשר על כן, אין מקום לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות לדיון ואני דוחה את הבקשה.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.






ניתנה היום, ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 26883-10/12 אלי אליעזר ציון נ' אברהם בללי (פורסם ב-ֽ 12/08/2013)