פסקי דין על בן משה יעל | פסקי דין על בן משה יעל | פסקי דין על המועצה להסדר ההימורים בספורט

16621-04/13 תאק     12/08/2013




תאק 16621-04/13 בן משה יעל, בן משה יעל נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 16621-04-13 המועצה להסדר הימורים בספורט נ' בן משה ואח'

תיק חיצוני
:



המבקשים
:
1. בן משה שלמה

(הנתבעים)
2. בן משה יעל

ע"י ב"כ עוה"ד משה רביזאדה

-נגד-
המשיבה
:
המועצה להסדר ההימורים בספורט

(התובעת)

ע"י ב"כ עוה"ד אפרתי

החלטה
1.
מהות הבקשה

לפני בקשה למחיקת כותרת לכתב התביעה שהוגש כאן בהליך של סדר דין מקוצר.
2.
הרקע לבקשה

המשיבה היא תאגיד סטטוטורי שהוקם בהתאם לחוק להסדר הימורים בספורט, תשכ"ז – 1967.
המשיבה מפעילה תחנות טוטו –
winner
, שהיא תחנת קבלה, מילוי ומשלוח של טפסי ניחושים של תוצאות משחקי ספורט.
המבקשים הם זוג נשוי, כאשר המבקשת היא בעלת תחנת טוטו.
התחנה הופעלה מחנות שכורה ברחוב קרליבך 18 בתל-אביב, אשר שימשה גם כקיוסק.
המבקשת חתמה על הסכם עם המשיבה בשנת 2005, כאשר ההסכם חודש מעת לעת ונחתם גם בשנת 2012.
נטען כי המבקשת בלבד חתמה על ההסכם והמבקש, אשר נשוי למבקשת, לא חתם מעולם על הסכם עם המשיבה.
מנגד, טענה המשיבה כי המבקש נטל חלק פעיל בתחנה ואף ניהל אותה בהרשאת המבקשת.
כפי שנטען בכתב התביעה, בשלב מסוים, בשלהי מרץ 2013, התחנה מכרה טפסי הימורים בסכום העולה על 300,000 ₪.
היות והיה מדובר בסכום גבוה ביחס למכירות במקום לאורך תקופה של יומיים, דיווח מוקד המכירות של המשיבה למנהל המכירות על החריגה.
נטען כי ההוראות לחיוב חשבון הבנק של המבקשים לא כובדו;
נטען כי למשיבה נגרמו נזקים בסך של 604,735.73 ₪ בשל מכירת טפסי הימורים והעברת נתוני תוכניות ההימורים לידי המבקשים ללא כל תמורה, כאשר הסכום אינו כולל את סכומי הפיצויים המוסכמים אותם מבקשת המשיבה לתבוע מאת המבקשים.
יש לציין כאן כי המשיבה הגישה ביום 09.04.2013 בקשה לעיקול (בפני
כב' הרשם עמיעד רט);
המבקשת טענה כי התביעה אינה עומדת בדרישות הדין המאפשר הגשת תובענה בסדר דין מקוצר ולפיכך מבוקש למחוק את הכותרת ולהתיר להגיש כתב הגנה על מלוא הסכום.

3.
עיקרי טענות הצדדים

עיקרי טענות הצדדים יובאו, בקצירת האומר, כדלקמן –

עיקרי טענות המבקשים

1.
המבקשת טענה להעדר יריבות וציינה כי בית המשפט מחק, לא אחת על הסף, תביעות בשל העדר יריבות, כאשר צד אחד שלא היה צד להסכם כלשהו עתר לביטולו.
2.
המבקש טען כי בינו לבין המשיבה נעדרת יריבות שכן לא התחייב מעולם בפני
המשיבה ואינו חתום על הסכם עבודה עימה.
3.
המבקשים ציינו את ההלכה בעניין הבקשה לרשות להגן. נטען כי בשלב זה די בהגנה דחוקה, אין בודקים מהם סיכויי ההצלחה או אם הובאו הוכחות מספיקות ואין בודקים מהימנות.
4.
מדובר אם כן, בשלב בו הנטל על המבקשים הוא מצומצם.
5.
המבקשים הפנו לפסיקה.
6.
עוד נטען כי העובדה שהתביעה באה מכוחו של מסמך בכתב, איננה מונעת בהכרח את הוכחת ההגנה בדרכים הקבועות בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני, וכשנתבע טוען טענה בעל פה נגד מסמך, יש ליתן לו רשות להתגונן מכיוון שאין למנוע ממנו מלהעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד.

עיקרי טענות המשיבה

1.
המשיבה טענה כי המבקשת התירה למבקש, בעלה, להפעיל את התחנה כאשר היא אינה מודעת לנעשה שם.
2.
הלכה למעשה, המבקשים מנצלים בציניות את העובדה כי המשיבה התירה למבקשת להפעיל את התחנה באמצעות בעלה.
3.
המבקשים נסמכים על מסמך אחד – הסכם הפעלת תחנת הטוטו. המבקשת טוענת מצד אחד שהיא חתמה על ההסכם, אך אינה יודעת את תוכנו ואילו בעלה מאידך לא חתם על ההסכם, אך ניהל והפעיל את התחנה בהרשאתה.
4.
המשיבה טענה למניעות ולהשתק. נאמר כי ההסכם נחתם בפני
מר אורי סלונים, מנהל המכירות של אזור מרכז; ההסכם נחתם לאחר שעת שיחה והמבקשת נטלה עמה עותק של ההסכם.
5.
נטען כי המבקשת אף האריכה את ההסכם משנה לשנה בחתימה מחודשת וכתב ערבות חדש.
6.
טענותיהם של המבקשים לא יכולות להתקבל, שכן לא יעלה על הדעת שהמבקשת חידשה כתב ערבות מדי שנה לטובת המשיבה וכל זאת מבלי להבין את תוכן התחייבותה.
7.
כמו כן, המבקשים לא הגישו בקשה לצו מניעה בבקשה למנוע מהמשיבה לחלט את כספי הערבות.
8.
עוד נאמר כי המבקשת עברה הדרכת הפעלת תחנה פעמיים וחתמה על כתב הרשאה בבנק הפועלים לטובת המבקשת.
9.
במהלך תשע שנים פעלה התחנה באמצעות המבקשים בצוותא, כאשר המבקש ניהל את התחנה בהרשאת המבקשת וכך גם בהתאם לתצהירה. אם כך, לא ברור מדוע על המועצה לפנות למבקשת בטענה כלשהי עם ניהול התחנה, עת ידוע לכל, וכך גם מתצהיר המבקשת, כי המבקש מנהל את התחנה בהרשאתה המלאה.
10.
נאמר כי לאור האמור יש לראות במבקשת כמי שמושתקת מלהעלות טענות בדבר מתן רשות להתגונן ומחיקת כותרת בתיק.
11.
המשיבה טענה כי ההלכה מורה שהעתק המסמך הנדרש אינו חייב להוות ראיה מלאה של כל העילה על פרטיה ודקויותיה ודי בראשית ראיה. אין הכרח שהמסמך הכתוב יכיל הוכחה מלאה של עשיית ההסכם מהסוג הנדון ודי אם היה בו שיבטיח, עת מצרפים אליו עדות אחרת, את הוכחת ההסכם בדרך מהימנה ומכאן שאין איסור על הבאת עדות בעל-פה שמטרתה להשלים את האמור במסמך הכתוב.
12.
נטען שהמבקש הפקיד סכומי כסף נכבדים ממכירות הכרטיסים.
13.
כמו כן, ביום 22.10.2007 חתם המבקש על "הסכם עיצוב התחנה" עם המשיבה. המבקש חתם בשולי הדף והצהיר שהוא מבין ומאשר את המסמך.
14.
עוד נטען כי המבקש הפר את ההסכם והמשיבה התריאה על כך בפני
ו במכתב מיום 25.01.2010.
15.
לאור האמור לא ניתן לקבל את הטענה לפיה המבקש לא חתם מעולם על מסמך כלשהו כלפי המשיבה.
16.
המבקשת לא ביקשה מעולם כי יפנו אליה בלבד באופן אישי בכל הקשור לתחנה והיא מעלה את הטענות לראשונה בתצהירה כאן. לפיכך, יש לראותה כמושתקת ומנועה מלהעלות טענות בדבר מתן רשות להתגונן ומחיקת כותרת בקשר עם ההליך.
17.
ביום 19.09.2005 המבקש עבר הדרכת הפעלת תחנה בסמוך לחתימה על ההסכם להפעלת התחנה. המשיבה ציינה כי עובדים נוספים מטעם המבקשים עברו הדרכה זו.
18.
מכאן שהמשיבה הדריכה מספר רב של עובדים מטעם המבקשים וההדרכה מהווה את הסכמתה של המשיבה לנוכחות אנשים אלה בתחנה. הטענה כי המשיבה לא הסכימה שאדם אחר יפעיל את המקום מלבד המבקשים אף היא נסתרת לאור ההדרכות שצוינו.
19.
אם כן יש לראות גם במבקש כמי שמושתק מלהעלות טענות ביחס למתן רשות להתגונן ומחיקת כותרת.
20.
המבקשים לא התנגדו לצו העיקול מיום 09.04.2013 שניתן נגדם בתיק על ידי כב' הרשם עמיעד רט ונשאלת השאלה אם כן, מדוע הם לא העלו את הטענות כבר אז, או מיד לאחר מכן כאשר המשיבה סגרה את מסופי התחנה באפריל 2013.
21.
עוד נטען כי כאשר המשיבה גילתה לראשונה במהלך יום שבת, 30 במרץ 2013, על כך שהתחנה של המבקשים מכרה טפסי הימורים בהיקפים חריגים, לא היה ניתן לבטל את המסופים של התחנה שכן היה זה יום שבת ומשרדי המשיבה היו סגורים.
22.
נטען כי היקף המכירות האמור נודע להם באופן מקרי.
23.
המשיבה תיארה את הליך חזרת החיובים שלא כובדו ואת הסכומים.
24.
נאמר כי המבקשים ניהלו את העסק שנים רבות. לצורך כך, היה עליהם לחתום על הסכמי ספקים, להתנהל מול גופים שונים, לקבל אישורי עירייה וכיוצב'. אם כך, מדובר באנשים מנוסים ובעלי ידע בכל הקשור להתנהלות עסקית.
25.
בנוסף לכך, מדובר באנשי עסקים מנוסים המחזיקים במניות של חברות שונות ובבעלותם זכויות נדל"ן בכתובות שונות.
26.
לחילופין, ביקשה המשיבה להתיר לה לתקן את כתב התביעה כך שיהיה ראוי להידון בהליך של סדר דין מקוצר.

המבקשים השיבו

1.
לטענתם, עיון בכתב התביעה מראה כי אין מסמך מהותי הנושא את חתימת המבקש 1 ואשר יש בו לבסס עילה נגדו.
2.
המשיבה גם לא הציגה כל הרשאה לניהול התחנה על ידי המבקש כנדרש על-פי סעיף 6 להסכם עם המשיבה.
3.
בנסיבות האמורות אין עילה ובוודאי לא לתביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש 1.
4.
יש לדחות את בקשת המשיבה להתיר לה לתקן את כתב התביעה ויש לבחנו כפי שהוא ועל בסיסו להיעתר לבקשה.
5.
עצם הבקשה להתיר את התיקון כמוה כהודאה שכתב התביעה אינו ראוי ומתאים לסדר דין מקוצר.

4.
דיון והכרעה

א.
המסגרת הנורמטיבית

תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן –

"ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:
(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית,
הבאות –
(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב;
(ב) מכוח חיוב לשלם סכום כסף קצוב שעילתו בהוראה מפורשת של חיקוק;
(2) תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות;
(3) תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב".

תקנה 203 לתקנות, מחייבת לצרף לכתב התביעה עותקים של המסמכים או החשבונות המובאים לראיה.
מדובר בחריג להליך התביעה הרגיל במהלכו בית המשפט עשוי להכריע בתביעה, כולה או מקצתה, על בסיס האמור בכתב התביעה ובקשה לרשות להגן ועל בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד.
בית המשפט נותן דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן. הוא אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע או את סיכויי הגנתו, אך הוא נדרש להכריע בבקשה לרשות להתגונן בהתאם לחומר המצוי בפני
ו.

(ר' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, תשס"ז (2007), 377-378, להלן: "גורן").

בית המשפט מוסמך וחייב לבדוק האם התביעה עונה, על פניה, על הדרישות הקבועות בתקנה 202 לתקנות.
בקשה למחיקת כותרת אינה חייבת להיתמך בתצהיר מאחר והיא מבוססת בעיקרה על טיעונים משפטיים;
המבקש נדרש לפרט את טיעוניו ואם מגלים עילת תביעה שאיננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, תימחק הכותרת שכן קיומו של חלק שאינו ראוי להידון בהליך מקוצר, פוסל את התובענה כולה.
במידה ובית המשפט ייעתר לבקשה למחיקת הכותרת, לא יהיה עוד צורך בהגשת הבקשה לרשות להתגונן ובמידה ובית המשפט ידחה את הבקשה, תוגש הבקשה לרשות להתגונן בתוך המועד שנקבע בהחלטה בבקשה להארכת המועד אם אכן נענתה. אם הבקשה להארכה לא נענתה או לא ניתנה החלטה בה, בתוך המועד להגשת הבקשה לרשות להתגונן, מן הראוי להגיש במועד את הבקשה לרשות להתגונן ולעתור לדון בה לאחר הדיון בבקשה למחיקת הכותרת.

(שם, בעמ' 383-384).

ב.
ומן הכלל אל הפרט

–

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת כתב התביעה שוכנעתי לבכר את טענות המשיבה מהנימוקים שיובאו להלן –
התביעה מבוססת על התחייבות של המבקשת כלפי המשיבה (ר' החוזה שצורף לכתב התביעה)
ומדובר בראשית ראיה בכתב.
יודגש שאין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב וראשית ראיה היא מספקת.
החוזה או ההתחייבות יכולים להיות מפורשים או מכללא, קרי אלה יכולים להיות בכתב או בעל-פה ואף ניתן להסיקם מהתנהגותם או ממכלול נסיבות המקרה (ר' גורן בעמ' 379).
בקשתם של המבקשים נסמכת על כך שהמבקש אינו קשור עם המשיבה. עם זאת, מדובר בעניינים שבעובדה אותם יש לברר. על פניו, המבקשת אינה מכחישה שהמבקש בעצמו ניהל את התחנה (ר' סעיף 3.4 לתצהירה). אם כן, לכאורה, המבקש ניהל את המקום בהרשאתה המלאה של המבקשת במשך תקופה ארוכת טווח;
בנוסף לכך, המבקשים אינם מכחישים בתגובתם את הנאמר בתשובת המשיבה לפיה המבקש היה פעיל בתחנה, הפקיד סכומי כסף נכבדים ואף חתם על "הסכם עיצוב התחנה" עם המשיבה (ר' נספח ג' לתצהיר אורי סלונים שצורף לתשובה).
כמו כן, מקובלת עלי טענת המשיבה לפיה המבקשת לא פנתה בבקשה למשיבה כי יפנו אליה בלבד היות והיא זו שמנהלת את המקום. כמו כן, היא לא הכחישה את מעורבותו של המבקש וניתן לראות בכך, כאמור, ובאופן לכאורי בלבד התחייבות מכללא של המבקש בעצמו, הנלמדת מהתנהגות הצדדים ונסיבות המקרה.
מדובר, אם כן, בראשית ראיה מספקת ואף קיים בעניינינו כתב ערבות.
לאור האמור לעיל כתב התביעה עונה על דרישות התקנות.
כמו כן, סבורני, כי בקשת המבקשים אינה מבוססת דיו והיא נתמכת כאמור בנימוק שלעיל, אשר אינו מספק.

5.
סיכום

הבקשה נדחית.
המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 16621-04/13 בן משה יעל, בן משה יעל נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (פורסם ב-ֽ 12/08/2013)