פסקי דין על ז'אן כאדר (המנוח) | פסקי דין על אמין כאדר | פסקי דין על עו"ד רנה משעול

17328-05/10 א     12/08/2013




א 17328-05/10 ז'אן כאדר (המנוח), אמין כאדר נ' עו"ד רנה משעול








בית משפט השלום בחיפה



12 אוגוסט 2013

ת"א 17328-05-10 כאדר(המנוח) ואח' נ' משעול




בפני
כב' השופט רמזי חדיד

התובעים
1.
ז'אן כאדר (המנוח)
– ת.ז.
055857833
2.
אמין כאדר

– ת.ז.
060669652
באמצעות עו"ד רון ישראלי


נגד


הנתבעת
רנה משעול
, עו"ד
– ת.ז.
043605617
באמצעות עו"ד יובל שמיר




פסק דין


מבוא ועובדות מוסכמות:

1.
בתביעה דנן מועלות טענות כנגד עו''ד בטיפולה ברישום עסקת מקרקעין.

2.
המנוחה, ז'אן כאדר ז"ל, היתה בחייה אשתו של תובע מס' 2, מר אמין כאדר
(להלן: "הקונה" ו"התובע" בהתאם). במהלך ניהול המשפט הלכה הקונה לבית עולמה בעקבות מחלה קשה ממנה סבלה ולפיכך צורף עזבונה במקומה כתובע בתביעה.


הנתבעת הינה עו"ד במקצועה.

3.
אחיה של הנתבעת, המנוח אברהם בן משה ז"ל (להלן: "המוכר"), היה אחד מבעלי הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 3922 חלקה 19 בראשון לציון (להלן: "החלקה"). חלק מזכויותיו של המוכר בחלקה היו רשומות על שמו בלשכת רישום
מקרקעין בעוד כי חלק אחר היה רשום על שם בעלים אחר, מר יצחק טרכטנברג שמו (להלן: "טרכטנברג"), ואשר ממנו רכש המוכר זכויות נוספות בחלקה.

4.
ביום 30.10.89, או בסמוך לכך, נערך ונחתם בין הקונה לבין המוכר הסכם, לפיו רכשה הראשונה שטח של 507 מ"ר מהחלקה (להלן: "הסכם המכר" ו"המגרש" בהתאם). בהסכם המכר התחייב המוכר, בין היתר, להעביר את הזכויות במגרש בלשכת רישום המקרקעין על שם הקונה. הקונה לא היתה מיוצגת באמצעות עו"ד במהלך ההתקשרות הנ''ל.

5.
כיומיים לאחר חתימת הסכם המכר נשלח לקונה מכתב הנושא תאריך 2.11.89 על נייר לוגו של הנתבעת ובחתימתה הנחזית (להלן: "המכתב הראשון"), בזו הלשון:


"הנדון:
רכישת והעברת מגרש בגוש 3922 חלקה 19. 507 מ"ר מסה"כ החלקה.

הטיפול במגרש שפרטיו בנדון הועברו לטיפולי. לאחר גמר הטיפול והעברת המגרש על שמך (שמכם) בספרי המקרקעין (טאבו) אדאג להודיעך על כך"
(ההדגשה במקור – ר.ח.).

6.
הקונה קיבלה מכתב נוסף מיום 23.1.90 על נייר לוגו של הנתבעת ובחתימתה הנחזית (להלן: ''המכתב השני''), בו נאמר כדלקמן:


"הנדון:
תשלום מס רכישה בגין רכישת מגרש.

לאחר שחתמתם על חוזה רכישת המגרש ודווח ע"פ החוק למשרד מס שבח הגיעה הודעת תשלום מס רכישה ע"ס 1302 ש"ח. אבקשכם לשלוח אלי שיק בנקאי על הסכום הנ"ל לפקודת מס שבח מקרקעין וסמוך לקבלת קבלה מהם, אשלח אותה אליכם.
סכום זה הוא על-חשבון הסכום שהנכם חייבים עדיין למוכר ולא תוספת למחיר שקבעתם בחוזה. בלעדי תשלום זה לא ניתן להמשיך את הטיפול בתיק ובהעברת המגרש אליכם"
(ההדגשה במקור – ר.ח.).

מס הרכישה שולם בעקבות קבלת המכתב השני, אף כי בין הצדדים בעלי הדין מחלוקת ביחס לנסיבות התשלום, ועל כך בהמשך.

7.
ביום 31.5.94 חתם המוכר על בקשה לרישום הערת אזהרה על זכויותיו במגרש לטובת הקונה (להלן: "בקשה לרישום הערת אזהרה"), ועו"ד עמוס פרבר אישר את חתימתו על הבקשה (להלן: "עו"ד פרבר"). יודגש כי על-פי
הנוסח המודפס בטופס הבקשה לרישום הערת אזהרה, הוסמך עו"ד פרבר לטפל ברישום הערת האזהרה על שם הקונה.


ביום 3.6.94 נרשמה בטאבו הערת אזהרה לטובת הקונה, אף כי העסקה לא הושלמה ברישום המגרש על שמה. בנדון פנה המוכר לקונה במכתב מיום 15.12.98, אליו צורף מכתב של רו"ח אליהו פרופמן
(להלן: "רו"ח פרופמן"), בהם נאמר כי נפלה טעות המעכבת את העברת המגרש לקונה הואיל והחוזים לפיהם רכש/מכר המוכר זכויות בחלקה נערכו באמצעות חברה שבבעלותו במקום בשמו האישי וכי העניין מטופל על ידי רו''ח פרופמן.

8.
בשנת 2000 הלך המוכר לבית עולמו ועו"ד יעקב חבר מונה כמנהל עזבונו (להלן: "עו"ד חבר"). הוברר כי חובות העיזבון
עלו על שווי נכסיו ולפיכך הוא הוכרז כפושט רגל.

9.
לימים הופקע המגרש לטובת החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן: "מע"צ"). בהתאם להוראות הדין היה על מע"צ לשלם לבעלי הזכויות במגרש פיצויי הפקעה, אולם היא התנתה תשלום הפיצוי לקונה בהעברת הזכויות במגרש על שמה.

10.
אותה עת הקונה סבלה ממחלה קשה והיא ביקשה לזרז את הטיפול בהעברת הזכויות במגרש על שמה על מנת לזכות בפיצויי ההפקעה בעודה בחיים. לצורך כך פנה ב"כ התובעים הן לנתבעת והן לעו"ד חבר בכתב, אך לשווא. בעקבות זאת הגישו הקונה והתובע בקשה למתן הוראות במסגרת תיק פשיטת הרגל של עזבון המוכר, אולם הליך זה לא קידם את עניינם (להלן: "הבקשה למתן הוראות"). או אז, הגישו הקונה והתובע תביעה לבית משפט המחוזי-מרכז למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו ייקבע כי הם זכאים להירשם כבעלי המגרש ולמתן צו שיורה לעו"ד חבר, כמנהל עזבונו של המוכר בפש"ר, להשלים את רישום המגרש (להלן: "תביעה למתן פס"ד הצהרתי").


במסגרת התביעה למתן
פס"ד הצהרתי הגיעו הצדדים להסכם, שקיבל תוקף של

פסק דין
, לפיו, התובע, כיורשה של הקונה, ואשר בינתיים הלכה לבית עולמה, זכאי לקבל ממע"צ את פיצויי ההפקעה וזאת כנגד חתימתו על התחייבות לשיפוי עו"ד חבר בתור מנהל העיזבון על כל סכום בו יחוייב הנ"ל עבור פיצויי ההפקעה (להלן: "פסק הדין").


לאחר מתן פסק הדין שילמה מע"צ לתובע פיצויי הפקעה, מהם הופחת מס שבח מקרקעין (18,082 ש"ח) ומע"מ (19,287 ש"ח).

טענות הצדדים בתמצית:

11.
לטענת התובעים, הנתבעת התחייבה לרשום את הזכויות במגרש על שם הקונה, והדבר בא לידי ביטוי במכתב הראשון ובמכתב השני.
הקונה והתובע פעלו על-פי
דרישת הנתבעת במכתב השני ושלחו אליה בדואר רשום שיק בנקאי לתשלום מס רכישה, המס אכן שולם והתובעים קיבלו מהנתבעת קבלה על התשלום.

אף כי
עו"ד פרבר חתם על הבקשה לרישום הערת אזהרה, מעדותו עולה כי העסקה נשוא התביעה אינה מוכרת לו, מעולם לא ייצג בה מי מהצדדים וחתימתו על הבקשה הנ''ל היתה במהלך ביקור חברי אצל המוכר ואשר במהלכו הוא התבקש לאמת את חתימתו.

הנתבעת לא קיימה את התחייבותה להעברת המגרש על שם הקונה ומעשיה ומחדליה עולים לכדי הפרת חובת
הזהירות והתרשלות כלפי התובעים. כן טענו התובעים כי התנהלות הנתבעת עולה לכדי תרמית והטעייה וזאת בשל כל אלה:

-
הנתבעת לא גילתה לקונה כי המוכר הינו אחיה.
-
הנתבעת לא יידעה את התובעים כי החלקה אינה רשומה ע"ש המוכר או על קיומם של קשיים ברישום הזכויות במגרש ע"ש הקונה.
-
הנתבעת לא העבירה את הטיפול ברישום הזכויות במגרש ע"ש הקונה בצורה מסודרת לגורם שלישי והסתפקה בגלגול פניות התובעים מעליה תוך זניחת החובה לרשום אותן זכויות על שם הקונה.
-
הנתבעת לא הודיעה לתובעים כי עיזבון המוכר נקלע להליכי פשיטת רגל.
-
הנתבעת לא גילתה לתובעים כי היא מייצגת את בני משפחת המוכר, שהם הנהנים העיקריים מיתרת נכסי עזבונו.

על הנתבעת לשאת אפוא בנזקי התובעים, אליהם אתייחס ביתר הרחבה בהמשך ככל וידרש.

12.
לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף הואיל והיא מוגשת בשיהוי ניכר. לגוף העניין הנתבעת טענה כי היא לא ייצגה צד כלשהו בעסקה ואין לה כל היכרות עם הקונה או עם התובע. המכתב הראשון והשני אינם משקפים התחייבות כלשהי של הנתבעת כלפי התובעים וקרוב לוודאי הם נכתבו עקב נכונותה כלפי אחיה המוכר לטפל באותו זמן ברישום הזכויות במגרש. מכל מקום, הטיפול ברישום המגרש הועבר בידיעת התובעים ולכל המאוחר בשנת 1994 לגורם אחר שהיה אמון על ביצוע הרישום. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התביעה נגועה בחוסר תום לב מאחר והוגשה רק לאחר שהתברר לתובעים כי המוכר נפטר וכי עזבונו הוכרז כפושט רגל.

לעניין סכום התביעה הנתבעת טענה כי אין כל קשר סיבתי בין המעשים והמחדלים המיוחסים אליה לבין הנזקים הנטענים בתביעה. לחילופין,
יש לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור מלא או משמעותי וזאת לנוכח השיהוי הרב בפני
יתם אליה בראשונה בשנת 2009.

ד י ו ן:

13.
במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדותם הראשית של התובע ועו"ד פרבר מטעם התובעים. מנגד, הוגשו תצהירי עדותם הראשית של הנתבעת ועו"ד חבר מטעמה. כל המצהירים נחקרו בפני
י והצדדים סיכמו טענותיהם בתביעה.

14.
גרסת הנתבעת במחלוקת המרכזית ביותר במשפט – באם התחייבה להעביר את הזכויות במגרש ע"ש הקונה, אם לאו – נותרה עמומה ויש בה אף חוסר היגיון פנימי. אנמק להלן.


הנתבעת לא טענה כי המכתב הראשון או המכתב השני מזוייפים ותחת זאת נטען בסעיף 10 לתצהיר עדותה הראשית, מוצג נ/2, כדלקמן:

"הריני להצהיר כי לא זכורה לי כלל העסקה הנ"ל, לא ייצגתי בה צד כלשהו, אינני מכירה כלל את התובעים ו/או מי מהם, וכל טענות התובעים כי טיפלתי במועד כזה או אחר ברישום החלקה נשוא התביעה, כמו גם הטענות כי התובעים קיימו עימי קשר כלשהו בעניין זה, אינן אמת".

ההכחשה הגורפת של הנתבעת לטענה כי היא טיפלה ברישום העסקה נשוא התביעה, אינה מתיישבת כלל ועיקר עם האמור במכתב הראשון והשני, שעל פניו יצאו מתחת ידה, בהם היא הודיעה לקונה כי היא מטפלת בהעברת המגרש על שמה וכי עליה לשלם מס רכישה לצורך כך. חמור מכך, נסיונה הכושל של הנתבעת לתת הסבר המניח את הדעת למכתב הראשון והשני, יוצר גרסה סותרת. לעניין אותם מכתבים נטען בסעיף 15 לתצהיר הנתבעת
כדלקמן:

מכתבים אלו אינם זכורים לי, אולם ככל שנכתבו על ידי, אין הם משקפים התחייבות כלשהי כלפי התובעים, אלא לכל היותר נכתבו עקב נכונותי, כלפי המוכר – אחי המנוח לסייע באותו זמן ברישום הזכויות, ואולם טיפול זה הועבר לאחר מכן, כפי שעולה ברורות מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה ו/או מהמסמכים שנאספו על ידי במסגרת ניהול ההליך, לגורמים אחרים שהיו אמונים על ביצוע הרישום, כפי שאסביר".

טענת הנתבעת ולפיה היא לא ייצגה מי מהמתקשרים בהסכם המכר ולא טיפלה ברישום המגרש ע"ש הקונה אינה מתיישבת עם הטענה כי העניין הועבר לטיפול גורמים אחרים.
הנתבעת נשאלה לעניין זה בחקירתה, אולם היא מסרה תשובה בלתי משכנעת, באומרה: "הניסוח לא מוצלח, אין אפשרות לטפל ללא יפוי כוח בכל מהלך בירוקרטי הרשמי ביותר. הם ידעו שאין יפוי כוח בכל המסמכים, היו להם שני עמודים, פלוס אחד שהם לא ידעו לומר מהו, זה כל מה שנאמר בכל המסמכים בצורה רציפה ונכונה" (שם, עמ' 55 שורה 6 לפרוטוקול הדיון).

15.
להסר ספק מובהר בזאת כי טענת הנתבעת ולפיה המכתב הראשון והמכתב השני אינם משקפים כל התחייבות כלפי התובעים (ליתר דיוק כלפי הקונה) אלא רק נכונות לסייע למוכר לרשום את הזכויות במגרש, אין לה על מה לסמוך והיא מנוגדת לנוסח המכתבים גופם. לפיכך אני דוחה את הטענה.

16.
חיזוק למסקנה כי הנתבעת אכן טיפלה בהעברת המגרש ע"ש הקונה מצאתי בשתי סתירות אשר עלו בגרסתה וזאת כמפורט להלן:

א.
בלשכת רישום המקרקעין קיים העתק מהסכם המכר, מוצג ת/3, ועליו מוטבעת חותמת הנתבעת וחתימתה המהווים טביעת אצבע לטיפול שלה בהעברת המגרש על שם הקונה. בסעיף 23 סיפא לתצהירה טענה הנתבעת לעניין זה באומרה:

"יתר על כן, מעל לחותמי וחתימתי, כפי שמופיעים בעותק ההסכם שצולם, כך לטענת התובעים מהטאבו, צוין באמצעות חותמת כי 'עותק זה זהה למקור'. אציין כי נוכח הזמן הרב שחלף, אינני זוכרת שאי פעם אמרתי כי המסמך שצולם מהטאבו הינו 'נאמן למקור', אולם ברור לחלוטין כי אין במסמך זה כדי להוכיח כי רישום הערת האזהרה נעשה על ידי".

בגרסת הנתבעת לעיל התגלתה סתירה, שכן בחקירתה הנגדית היא כן ידעה לתת הסבר לקיום חותמתה וחתימתה על הסכם המכר שבלשכת המקרקעין, והעידה באומרה:

"ש.
איך את מסבירה שבנוסח שהועבר לטאבו מצויה חותמתך אם לא היית קשורה לרישום?


ת.
אני באמת לא הייתי קשורה, הם יודעים זאת. אחי ביקש ממני שאני אעשה העתק מתאים למקור, לא רשמתי הערת אזהרה כי הוא לא ביקש ממני, אני לא מטפלת בתיק הזה אף פעם"
(שם, עמ' 51 שורה 24 לפרוטוקול הדיון).

ב.
בחקירתה הופנתה הנתבעת למכתב השני, לפיו הקונה נדרשה לשלוח אליה שיק בנקאי לתשלום מס רכישה החל על העסקה. והנה, ברגע של היסח הדעת לא זכרה הנתבעת טענתה המקורית כי המכתב אינו זכור לה, והעידה באומרה:

"ש.
אני מפנה אותך שוב לנספח 4, מכתבך מיום 23.1.90, תקראי את החלק המסומן.

ת.
קוראת. מדובר על סטנסיל והוא לא שלי, קרוב לוודאי שהוא לא נכתב ולא נחתם על ידי. ..."
(שם, עמ' 48 שורה 13 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).


ונשאלת השאלה, באם המכתב השני אינו זכור לנתבעת ולא יצא מתחת ידה, מניין לה לדעת כי מדובר
ב"סטנסיל" ?!!! לנתבעת הפתרונים.

17.
חלק נכבד מטיעוני הנתבעת במשפט מופנה לעובדה כי עו"ד פרבר אישר את חתימת המוכר על הבקשה לרישום הערת אזהרה ואף מסר כתובתו לצורך מסירת מסמכי הבקשה.


לצורך העניין נכון אני שלא לקבל את גרסתו של עו"ד פרבר ביחס לחתימתו על הבקשה לרישום הערת אזהרה, כמפורט בטיעוני התובעים לעיל,
אולם, סבורני כי הדבר לא יסייע בידי הנתבעת, וזאת כמפורט להלן.


מנוסח הבקשה לרישום הערת אזהרה עולה כי עו"ד פרבר הצהיר כי הוא מוסמך לטפל אך ורק ברישום הערת האזהרה, ולא בהעברת הזכויות במגרש על שם הקונה. חשוב מכך, הנתבעת לא טענה, מקל וחומר לא הוכיחה, כי הקונה או התובע ידעו בזמן אמת על חלקו של עו"ד פרבר ברישום הערת האזהרה. בנסיבות העניין,
במערכת היחסים שבין הצדדים בעלי הדין, חלקו של עו"ד פרבר ברישום הערת האזהרה לא שינה במאומה את המצג אשר הציגה הנתבעת בפני
הקונה, ולפיו, היא מטפלת בהעברת המגרש על שמה.

18.
אין בכל האמור לעיל לחייב את המסקנה כי אחריות הנתבעת לרישום המגרש על שם הקונה נפרסת על פני כל התקופה שממועד חתימת הסכם המכר ועד להגשת התביעה, ובכלל.

כזכור,
הסכם המכר נערך ונחתם ביום
30.10.89 וכעבור פחות מ-5 שנים, ביום 3.6.94, נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונה. בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי גם לפני וגם אחרי רישום הערת האזהרה הוא פנה לנתבעת בדרישה להעביר את המגרש על שם הקונה אך ללא הועיל. כן טען התובע בסעיף 17 לתצהירו כדלקמן:

"יודגש, כי בכל אותה תקופה שחלפה לא הודיעה לנו הנתבעת כי הפסיקה את הטיפול ברישום הזכויות או כי הטיפול הועבר לידי גורם אחר כלשהו. כך שעל פי ידיעתנו בכל אותה תקופה הנתבעת לא הייתה אחראית להשלמת רישום הזכויות
במקרקעין, כפי שהודיעה לנו הנתבעת במכתבה הראשון והשני, וכפי שעלה בשיחות הטלפונית הרבות שניהלתי איתה במהלך אותה תקופה".



התברר כי התובע לא אמר אמת, שכן בחקירתו בבית המשפט הוא העיד באומרו:

"ש.
ההסכם משנת 89, הערת האזהרה נרשמה בשנת 1994, 5 שנים אחרי זה. לא סביר שהמוכר יתעורר, המצפון יציק לו והוא ירוץ אחרי 5 שנים לרשום הערת האזהרה. אתם פניתם למוכר?
ת.
לא, אליה, רק אליה. אחרי שהיא גמרה את הערת האזהרה היא אמרה שהיא לא עורכת הדין שלנו, תפנו ליעקב חבר, זה מה שהיה.
אבל היא היתה אמורה להשלים את הכל. היא התנערה מאיתנו, מדוע?
ש.
אני מפנה אותך לסעיף 16 לתצהירך, הנדנודים והפניות למי הן היו, לנתבעת?
ת.
כן, אליה, עד הערת האזהרה היה אליה. אחר כך המשכנו לצלצל אליה והיא אמרה תפנו לעו"ד חבר, אבל לא קיבלנו שום מכתב.
לשאלת בית המשפט כמה זמן זה היה אחרי שהיא רשמה את הערת האזהרה אני משיב שזה היה אחרי כמה חודשים"
(שם, עמ' 24-25 החל משורה 27 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).
בהמשך חקירתו נשאל התובע לסתירה בגרסתו כמפורט לעיל, אולם כל שהיה לו לומר הוא "אני לא מבין מה אתה רוצה ממני" (שם, עמ' 27 שורה 17 לפרוטוקול הדיון).
19.
טענת התובע, ולפיה, גם לאחר רישום הערת האזהרה והודעת הנתבעת כי יש לפנות לעו"ד חבר לצורך העברת המגרש על שם הקונה, הוא המשיך לפנות אליה בדרישה להשלים את המלאכה, אינה אמינה בעיניי והיא מנוגדת לראיות התובעים עצמם.


אין זה סביר בעיניי כי על אף שהנתבעת מתנערת מרישום המגרש ע"ש הקונה ומודיעה לתובע/לקונה כי עליהם לפנות לעו"ד חבר לצורך רישום העסקה,
הם ממשיכים לפנות אליה בעל פה ולא במכתב רשמי.
מכתב כאמור אין בנמצא.


חשוב מכך, לתצהיר התובע צורפו כתבי הטענות
בבקשה למתן הוראות ולמתן

פסק דין
הצהרתי לצורך רישום העסקה
וקבלת פיצויי ההפקעה ממע"צ.
והנה, הנתבעת לא צורפה לאותם הליכים והיא לא מוזכרת בהם כלל ועיקר. זאת ועוד, בסעיף 3 לבקשה למתן הוראות נאמר כדלקמן:

"הנאמן, עו"ד יעקב חבר (להלן: "עו"ד חבר" או "הנאמן") היה מי שאליו פנו בשעתו הקונה ובעלה, על מנת להשלים את רישום זכויותיהם במקרקעין. הוא היה בא כוחו של המוכר בתקופה הרלבנטית, מונה מנהל העיזבון, ומאוחר יותר מונה גם נאמן לניהול העיזבון בפש"ר".


כמו כן, בסעיף 9 לבקשה למתן הוראות נאמר כדלקמן:

"פניות חוזרות ונשנות של הקונה למוכר להעברת הזכויות על שמה, לרבות פניות בכתב אל עו"ד חבר, ולרבות משלוח פניות בדואר רשום, כדי שיושלם רישום הזכויות במקרקעין – לא הועילו".



ולבסוף, בסעיף 13 לבקשה למתן הוראות נאמר כדלקמן:

"למבקשים נודע לאחרונה, כי לא זו בלבד שהנאמן, עו"ד חבר, ידע זה מכבר על קיומה של עסקת המקרקעין, ועל רישום הערת אזהרה לזכות המבקשת על המקרקעין, אלא שהוא אף פנה בשעתו אל משרדי מיסוי מקרקעין בקשר עם המקרקעין האמורים, אולם לא השלים את רישום הזכויות ע"ש המבקשת כמתחייב.
חרף כל אלה לא הושלם רישום הזכויות במקרקעין ע"ש המבקשת כמתחייב.
לא למותר לציין כי הנאמן (שהיה קודם לכן מנהל עיזבון, ולפני כן עורך הדין של המוכר), מונה כממלא תפקיד, ואף קיבל תשלום בגין הפעולות שהיה עליו לבצע במסגרת תפקידיו".

על אותן טענות, כמצוטט לעיל, חזרו התובעים בתביעתם למתן

פסק דין
הצהרתי בבית משפט מחוזי-מרכז.

20.
במסגרת התביעה הוגשו ראיות נוספות התומכות במסקנה ולפיה, לאחר רישום הערת האזהרה והודעת הנתבעת לתובעים כי אין היא מטפלת עוד ברישום העסקה, התובעים ניתקו קשר עם הנתבעת ולא הסתמכו על המצג אשר הציגה בעבר ולפיו היא מטפלת ברישום המגרש על שם הקונה. להלן אפרט:

א.
כזכור, ביום 15.12.98 פנה המוכר לקונה בכתב בו הודיע לה על סיבת העיכוב ברישום המגרש על שמה ולאותו מכתב צורף מכתבו של רו"ח פרופמן. על סמך פנייה זו, פנה ב"כ הקונה לרו"ח פרופמן במכתב מיום 21.12.08, בו הפנה אותו למכתבים לעיל, והוסיף באומרו "הקונה מצידה, הסתמכה על התחייבותך בכתב כי הינך מטפל במשרד פקיד השומה בהעברת הזכויות על שם המוכר וכי עם תום טיפולך יועברו לידיה שטרי מכר חתומים ע"י המוכר לשם רישום הזכויות במקרקעין על שמה".

ב.
ביום 19.7.09 פנה ב"כ הקונה במכתב לעו"ד חבר, נספח 8 לתצהיר הנתבעת, בו נאמר, בין היתר, כי הנ"ל היה עו"ד של המוכר במועד חתימת הסכם המכר והוא התבקש לפעול להשלמת רישום המגרש על שם הקונה.

21.
מכלול הראיות כמפורט בסע'
19-20, כמו גם העובדה כי התובעים פנו לנתבעת בכתב בראשונה ביום 19.7.09, כ-15 שנים לאחר שהודיעה להם כי אין היא מטפלת בעניינם והפנתה אותם לעו"ד חבר, מחייבים את המסקנה כי לאחר רישום הערת האזהרה התובעים לא פנו עוד לנתבעת בדרישה לרישום המגרש על שם הקונה, הם לא ראו בה כמי שמטפלת עבורם ברישום הזכויות במגרש ולא סמכו עליה כלל ועיקר.

22.
משהגעתי עד הלום ניתן לסכם את התמונה העובדתית כדלקמן: סמוך לאחר חתימת הסכם המכר הנתבעת פנתה לקונה בכתב והודיעה לה כי תטפל עבורה ברישום המגרש על שמה,
ובפועל היא אכן החלה לטפל בעניין. עד לרישום הערת האזהרה בשנת 1994 הקונה הסתמכה על המצג הנ"ל של הנתבעת. אולם, משנרשמה הערת אזהרה והנתבעת הודיעה לתובעים
כי היא אינה מטפלת עוד ברישום המגרש על שם הקונה וכי עליהם לפנות לעו"ד חבר, נותק הקשר בין הצדדים בעלי הדין ובמשך כ-15 שנים תמימות, הקונה ו/או המוכר לא פנו לנתבעת בכל טענה או דרישה.


לאור העובדות כפי שהתבררו לעיל, אדון כעת בטענת השיהוי אשר העלתה הנתבעת.

23.
טענת השיהוי אשר העלתה הנתבעת אינה אהודה בהלכה הפסוקה, שכן, קבלתה מחייב דחיית התביעה על אף הגשתה במסגרת תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, זאת מבלי לדון ולהכריע בטענות הצדדים לגופן. הדברים באו לידי ביטוי ב-ע"א 6805/09 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, שם נפסק כדלקמן:

"טענת שיהוי המועלית כנגד תובענה אזרחית בטרם חלפה תקופת ההתיישנות
היא טענה קשה ברבדים שונים. מעצם טיבה היא מבקשת להתערב ולשנות תקופת התיישנות שנקבעה בדין על דרך קיצורה העשויה לפגוע בציפייתו של התובע לכלכל צעדיו לפי טעמו במסגרת תקופת התיישנות המוכרת בחוק. היא משנה את נקודת האיזון בין ההגנה על זכויות התובע לבין ההגנה על זכויות הנתבע, וקבלתה מאפשרת דחיית תביעה על הסף בלא דיון לגופה. קבלתה מרחיבה את מניעת הגישה של בעלי דין לערכאות מעבר למה שהציבו כללי ההתיישנות, והיא יוצרת מחסום נוסף לזכות הגישה כאמור, המוכרת כזכות יסוד בעלת חשיבות מיוחדת במדרג זכויות האדם. קבלת טענת השיהוי בתוך תקופת ההתיישנות עלולה להמריץ תובע להגיש את תביעתו לערכאות ולהרתיעו מחיפוש פתרונות חלופיים למחלוקת מחוץ לערכאות המשפט ... נוכח ההשלכות הנובעות מקבלת טענת שיהוי התנאי לקבלתם הם מטבע הדברים מחמירים, ונסיבות החלתה נדירות, וקו זה מאפיין את הפסיקה בנושא זה לאורך שנים".


על מנת כי טענת השיהוי תתקבל, חובה להוכיח כי התובע זנח את זכות התביעה העומדת לו, כי במשך הזמן הנתבע שינה את מצבו לרעה, או כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע (ר' ע"א 554/84 החברה לשיכון עממי בע"מ נ' מימון ואח', פ"ד מ(2) 802, 810). ודוק, השתהות בהגשת תביעה לא מהווה, כשלעצמה, שיהוי במובן המשפטי של המונח, ובנדון נקבע ב

פסק דין
תלמוד תורה לעיל כדלקמן:

"איחור בהגשת תביעה הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתורו או מחילתו של התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות היא זכותו של המתדיין, והיא עשויה לעתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות ..." (שם, עמ' 446 ה').

נטל הוכחת טענת השיהוי מוטל על הנתבע המעלה את הטענה (ר' ע"א 5634/90 פינטו נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד מז(4) 846, ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' חסן, פ"ד מז(5) 1).


מן הכלל אל הפרט.

24.
הוכח במשפט כי סמוך לאחר רישום הערת האזהרה בשנת 1994, הקונה והתובע לא פנו לנתבעת בכל טענה או דרישה להשלמת רישום העסקה ותחת זאת הם פנו בנדון ישירות למוכר כמו גם לעו"ד חבר ולרו"ח פרופמן. רק לאחר נתק ממושך של כ-15 שנים, לא פחות, אשר במהלכן לא ראו הקונה והתובע בנתבעת כמחוייבת לרשום את המגרש ע"ש הקונה, הם פנו אליה במכתב מיום 19.7.09. אין ספק כי במהלך התקופה הנ"ל מצבה של הנתבעת השתנה לרעה הואיל והמוכר הלך לבית עולמו ועזבונו אף הוכרז כפושט רגל בשל החובות שצבר. יתירה מכך,
התנהלותם הנ"ל של הקונה והתובע מעידה כאלף עדים כי הם זנחו כל טענה או דרישה כנגד הנתבעת. בנסיבות העניין,
סבורני כי יש מקום לקבל את טענת השיהוי ומטעם זה לדחות את התביעה.

25.
על אף האמור לעיל, אתייחס להלן, ולו בקצרה, לאחריות המוטלת על עו"ד כלפי צד שאינו הלקוח שלו, כמו גם לעניין ראשי הנזק נשוא התביעה.

26.
ההלכה הפסוקה הכירה באחריות הנזיקית המוטלת על עו"ד לא רק כלפי מרשו אלא גם כלפי יריבו (ר' עמ"מ 3/56 עו"ד פלוני נ' יו"ר וחברי המועצה המשפטית, פ"ד י' 831, ע"א 37/86 לוי ואח' נ' שרמן ואח', פ"ד מד(4) 446, 470, ע"א 4612/95 מתתיהו ואח' נ' שטיל ואח', פ"ד נא(4) 769, 788 וכן ע"א 2625/02 עו"ד סיליביו נחום נ' דורנבאום ואח' (פורסם בנבו)).


בנסיבות העניין, עצם העובדה כי הקונה לא היתה לקוח של הנתבעת ולא חתמה על יפוי כוח, אינה שוללת, כשלעצמה, את אחריותה הנזיקית של האחרונה, ככל ונסיבות המקרה מקימות אחריות כאמור.


יחד עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אומר כי לאור התנהלות הקונה והתובע כמפורט לעיל, אין זה מופרך יהיה לומר כי האשם של התובעים היה הסיבה המכרעת לנזק שנגרם להם בעקבות אי-רישום המגרש ע"ש הקונה במועד, או, לכל הפחות, התנהלותם מהווה אשם תורם במידה משמעותית.

27.
ראשי הנזק להם טענו התובעים במשפט הינם מן היקב ומן הגורן כאשר הקשר בין חלק מהם לבין הטענות המופנות לנתבעת הינו מקרי לחלוטין.


כך לדוגמא, התובעים ביקשו לחייב את הנתבעת במס רכוש אשר שילמו בעקבות חתימת הסכם המכר, זאת על אף העובדה כי על הקונה לשאת בסכום הנ"ל ללא כל קשר להתנהלות הנתבעת ביחס לרישום הזכויות במגרש. התובעים ביקשו לחייב את הנתבעת לשאת בתשלום פיצוי מוסכם כפי שנקבע בהסכם המכר תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה כי הנתבעת אינה צד להסכם הנ"ל ובהעדר כל ביסוס משפטי
לדרישה. התובעים הוסיפו ודרשו לחייב את הנתבעת לשאת בפיצויי ההפקעה אשר שילמה מע"צ לקונה, והרי אין כל קשר בין הפקעת המגרש לבין הטענות המופנות כנגד הנתבעת במשפט.

28.
לסיכום כל האמור, התביעה נדחית.


בנסיבות המקרה כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,
ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 17328-05/10 ז'אן כאדר (המנוח), אמין כאדר נ' עו"ד רנה משעול (פורסם ב-ֽ 12/08/2013)