פסקי דין על עבדאלרחמאן ראבוס | פסקי דין על אלחין עודה מחמוד | פסקי דין על עודה אלחין |

8476/00 א     20/10/2004




א 8476/00 עבדאלרחמאן ראבוס נ' אלחין עודה מחמוד, עודה אלחין




20
בתי המשפט
א 008476/00
בית משפט השלום נתניה
20/10/2004
תאריך:
בפני
כב' השופטת יעל קלוגמן

בפני
:
עבדאלרחמאן ראבוס

בעניין:
התובע והנתבע שכנגד
זמירו

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1. אלחין עודה מחמוד

2. עודה אלחין
הנתבעים והתובעים
שכנגד
ברוך

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק-דין

1. תביעה ותביעה שכנגד שעניינן עבודות חשמל.

התובע, מר ראבוס עבדאלרחמאן, תושב קלנסואה, הוא חשמלאי.
בשנת 1997 ביצע התובע עבודות חשמל בבית שבנה הנתבע מס' 2, מר אלחין מחמוד סעיד (להלן: מר מחמוד), אף הוא תושב קלנסואה.
בתביעה העיקרית תבע התובע יתרת חוב אשר לטענתו מגיעה לו בגין אותן עבודות.
בתביעה שכנגד תבע מר מחמוד מהתובע פיצויים בגין ליקויים נטענים בעבודתו של התובע; בגין שיהוי בבנייה שנגרם, לטענתו, בעטיו של התובע, ואשר בגינו הפסיד את האפשרות להשכיר דירות בבניין; ובגין אובדן הנאה מהבניין.

2. העובדות הבאות מוסכמות:
א. התובע השלים את העבודה בקומה הראשונה של הבניין, ועבור עבודה זו שולם לו מלוא הסכום שדרש.
ב. התובע החל את העבודה בקומות השנייה והשלישית של הבניין, אך לא השלים אותה.
ג. בתקופה שבין מחצית 1997 לבין תחילת 1999 חלה הפסקה בעבודות הבנייה.
ד. לאחר הפסקה זו חודשה עבודת החשמל בבניין, והושלמה, על ידי אחר,
מר עודה חמדאללה, שהוא מהנדס חשמל (להלן: מהנדס חמדאללה).
ה. מהנדס חמדאללה העריך את עלות התיקונים שנדרשו בעבודה, שנעשתה בעבר על ידי התובע, בסך 1000 ₪, וסכום זה שולם לו על ידי מר מחמוד (אין מחלוקת, כי מר מחמוד שילם למהנדס חמדאללה גם סכום נוסף, אך פרט זה אינו מענייננו).
ו. מהנדס חמדאללה השלים את עבודות החשמל בבניין והעביר אותו בהצלחה ביקורת חברת החשמל, ביום 21.1.99, ואז חובר הבניין לחשמל.

3. תחילה תבע התובע רק את ד"ר אלחין עודה מחמוד
, הנתבע מס' 1 (להלן: ד"ר עודה), שהוא בנו של מר מחמוד.
לנוכח טענת חוסר יריבות שהעלה ד"ר עודה, תוקן כתב התביעה העיקרית, באופן שמר מחמוד הוסף כנתבע.

טענת חוסר היריבות של הנתבע מס' 1: ד"ר עודה

4. הן ד"ר עודה והן מר מחמוד טוענים, כי ד"ר עודה מעולם לא הזמין כל עבודה אצל התובע, אלא רק אביו, מר מחמוד, הוא שהזמין את עבודות החשמל עבור הבית שבנה.
אין מחלוקת כי ד"ר עודה היה מעורב במגעים עם התובע: על פי העדויות שלו ושל אביו, ביקש מר מחמוד מבנו, ד"ר עודה, לפנות אל התובע ולהזמינו לביתו של מר מחמוד על מנת לדון בעבודות החשמל.
ד"ר עודה מסר (בסעיף 3 לתצהירו, וכן בעדותו, בעמ' 59 לפר'), כי שליחות זו הוטלה עליו, ביחד עם אחיו מוראד, וכי שניהם הלכו אל בית התובע אל מנת להזמין אותו אל אביהם לסיכום עניין העבודה.
ד"ר עודה העיד עוד, כי התובע ביצע כבר בעבר עבודות חשמל עבור אביו, הן בבית מגוריו והן בחנות שבבעלותו, וכי על סמך היכרות זו ביקש ממנו אביו להזמין את התובע אליו, לצורך הזמנת עבודות החשמל במבנה החדש.
התובע טוען כי שני הנתבעים יחדיו הזמינו את העבודות והתחייבו לשלם עבורן, ואילו השניים טוענים, כי ד"ר עודה שימש אך כשליח של אביו, וכי לא היתה לו כל מעורבות בפרטי ההזמנה.
הללו סוכמו בין התובע לבין מר מחמוד, ללא מעורבות של ד"ר עודה, והאחרון מעולם לא התחייב לשלם עבור העבודה.
אין מחלוקת כי לאחר תקופת ההפסקה בעבודה, שנמשכה כאמור כשנה ומחצה, שלח מר מחמוד את ד"ר עודה אל התובע, בליווית מהנדס חמדאללה, שהתבקש להשלים את עבודות החשמל, וזאת - על מנת לקבל את הסכמתו של התובע, כי מהנדס חמדאללה ימשיך את העבודות ויסיים אותן, במקומו. פגישה זו נערכה בבית התובע, בהשתתפות ד"ר עודה ומהנדס חמדאללה.
ד"ר עודה טוען, כי כל שהוסמך על ידי אביו לסכם באותה פגישה, היה כי מהנדס חמדאללה יבצע את השלמת עבודות החשמל, וכי כך אכן סוכם בפגישה.
נכון כי באותה פגישה העלה התובע טענה אודות יתרת חוב שמגיעה לו, אך לטענת ד"ר עודה הוא השיב כי עניין זה צריך להיבדק עם אביו. לטענתו, הוא עצמו לא התחייב באופן אישי לשלם לתובע דבר.

מהנדס חמדאללה, שנכח באותה פגישה, מסר בסעיף 4 לתצהירו, כי בפגישה סוכם, שהוא ישלים את העבודות, יעריך את שווי החלק שנותר לביצוע, וכי ד"ר עודה ישלם לו עבור העבודות שיבצע, וד"ר עודה ישלם אף לתובע את יתרת החוב עבור השלב האחרון של העבודות, שבוצעו על ידי התובע.
לעומת זאת, בעדותו בביהמ"ש חזר בו מהנדס חמדאללה מדברים אלה:
ראשית, העיד כי "לא היה סיכום שאני אעריך מה שנותר מהעבודה".
שנית, לגבי העניין הכספי: "התובע העלה את הטענה שלו, שהוא לא קיבל את כל הכסף. אני זוכר שד"ר עודה אמר לתובע, שיקבל את המגיע לו. אחר כך ד"ר עודה דיבר אתי ואמר שמה שאמר באותה שיחה היה, שאם מגיע לתובע משהו, אז הוא יקבל אותו.
שאלה: מדוע אמרת בתצהירך שסוכם שד"ר עודה ישלם לתובע ומדוע הוא ולא מחמוד?
תשובה: הוא קיבל יפוי כוח מאביו לנהל שיחה, מו"מ, כך חשבתי" (בעמ ' 49 לפר').
בעדותו בביהמ"ש מאשר, איפוא, למעשה מהנדס חמדאללה את גירסתם של הנתבעים.
על פי עדותו, ד"ר עודה הגיע לאותה פגישה כמיופה כוח מטעם אביו, ומהנדס חמדאללה חזר בו מדבריו בתצהירו, כאילו ד"ר עודה התחייב, אישית, לשלם - הן לו והן לתובע - עבור העבודות.

זאת ועוד: בשני מקומות בעדותו (בעמ' 45 ו- 47 לפר') הטעים מהנדס חמדאללה כי "מחמוד האב" הוא שפנה אליו, בבקשה כי ישלים את עבודות החשמל, וכן ציין כי המחלוקת של התובע היתה עם מר מחמוד (ולא עם ד"ר עודה): "האווירה היתה כולה מתוחה, לא כלפי ד"ר עודה אלא כלפי האב" (בעמ' 46 לפר'; ואף בהמשך, עד עמ' 48).
מדברים אלה עולה כי מר מחמוד, והוא בלבד, היה זה שהזמין את מהנדס חמדאללה להשלים את עבודות החשמל, וכי המחלוקת בעניין יתרת חוב לתובע היתה רק בין התובע לבינו.

נקודה נוספת היא, כי העבודות הוזמנו עבור מבנה בן שלוש קומות (ולפי גירסתו של מהנדס חמדאללה - ארבע קומות), אשר כין מחלוקת כי הוא שייך למר מחמוד, ולא לד"ר עודה.
מר מחמוד העיד, כי הועיד את המבנה למגורים של שלושת בניו הצעירים: ראאד, מורד ורמזי, ואילו הבן ד"ר עודה, שהוא מבוגר מהם, הוא נשוי, גר בבניין אחר ששייך למשפחה, ואין לו כל קשר למבנה שבו בוצעו העבודות.
התובע טען בעדותו, כי הבית שייך לשני הנתבעים, אך "באותה נשימה" אמר: "הבית שייך לילדים של מחמוד. היום הם בני 18 - 20", וכן - "אני לא מכיר את הילדים. אין לי קשר איתם" (בעמ' 27 לפר'); ובהמשך עדותו הסביר התובע כי כשאמר שהבית שייך לילדים, התכוון "לילדים הקטנים", ולא לד"ר עודה שהוא האח הגדול (בעמ' 35 לפר').
התובע נשאל: "אתה יודע שלאלחין עודה יש לו בית משלו, לא בבית הזה?" ותשובתו היתה: "נכון" (בעמ' 30 לפר').

הנה כי כן, אף התובע עצמו היה מודע לכך שהבית יועד לילדים הצעירים יותר של מר מחמוד (ד"ר עודה עבר כבר את גיל ה- 20).
התובע טען כי שני הנתבעים באו אליו יחדיו והזמינו את העבודה, וכן - כי שניהם שילמו לו עבור שלבים מסויימים שלה, וזאת - בניגוד לגירסתם כי רק מר מחמוד הוא שסיכם עם התובע אודות העבודה, ורק הוא שילם לו.

אין בידי להעדיף בעניין זה את גירסת התובע על פני גירסת הנתבעים.
זאת ועוד: התובע טען, כי בגין התשלום הראשון שקיבל מהנתבעים הוא הוציא חשבונית, וזאת - על שמו של ד"ר עודה (בעמ' 29 לפר').
מנגד, טוען מר מחמוד כי התובע לא הוציא חשבונית או קבלה בגין אף אחד מהתשלומים ששילם לו.
התובע לא המציא את החשבונית שטען לקיומה ולא הוכיח את טענתו, כי הוצאה על שמו של ד"ר עודה.

סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח שגם ד"ר עודה, ביחד עם מר מחמוד, הזמין אצלו את העבודה והתחייב אישית לשלם את שכרו.
העובדה שד"ר עודה פנה אל התובע, בשליחות אביו, הן בשלב של הזמנת העבודה, והן לאחר תקופת הפסקתה - אין בה לבדה כדי להפוך את ד"ר עודה למזמין העבודה, ביחד עם אביו.
טענת התובע בדבר התחייבותו האישית של ד"ר עודה כלפיו, וכן טענתו כי ד"ר עודה שילם לו חלק מהתשלומים עבור העבודה, ואף החשבונית שהוצאה נרשמה על שמו - כל אלה לא הוכחו כלל.

על כן אני מקבלת את טענתו של ד"ר עודה, כי התובע לא הוכיח עילת תביעה כנגדו, וכי יש לדחות את התביעה העיקרית, כנגד ד"ר עודה, מחמת חוסר יריבות.

התביעה העיקרית כנגד הנתבע מס' 2: מר מחמוד

5. בכתב התביעה המתוקן נטען כי בחודש אפריל 1997 ביצע התובע עבור הנתבעים (ולאחר שנדחתה התביעה כנגד נתבע 1, יש לקרוא: עבור הנתבע 2), עבודות חשמל שמסתכמות בסך 3,510 ₪ (קרן), וכי סכום זה לא שולם לתובע.
מר מחמוד טען בכתב הגנתו כי התובע החל בעבודה בביתו בשנת 1996, אך באמצע שנת 1997 נטש את העבודה ללא הצדקה, מבלי שהשלימה.
לאחר שהתובע לא חידש את עבודתו, במשך כשנה ומחצה, למרות בקשות חוזרות ונשנות של מר מחמוד ושל ד"ר עודה, פנה מר מחמוד אל מהנדס חמדאללה, על מנת שישלים את העבודה ושילם לו 1000 ₪, שהוא הסכום שהיה מגיע לתובע, לו השלים הוא את העבודה.
טענתו של מר מחמוד היא, איפוא, כי בעת שהתובע נטש את העבודה, לא היתה כל יתרת חוב שלא שולמה לו, עבור עבודה שכבר ביצע.
כל שהיה מגיע לתובע - לו השלים את העבודה - היה סכום של 1000 ₪. סכום זה אינו מגיע לתובע, מכיוון שלא השלים את העבודה, וממילא - שולם סכום זה למהנדס חמדאללה, עבור השלמת העבודה על ידו.
יש לציין, כי לא היה כל הסכם בכתב בין הצדדים, וכל שסוכם ביניהם סוכם בעל-פה.

6. בתצהיר העדות הראשית שלו מוסר התובע גירסה שונה מזו שבכתב התביעה: בסעיף 2 של התצהיר נטען כי שווי העבודות שהוזמנו באפריל 1997 היה 4,680 ₪.
התובע טוען כי בסוף אפריל 1997 הוא סיים את השלב הראשון של העבודות, שמהווה כ- 75 אחוזים מהעבודה כולה, וכי סיום עבודות החשמל היה אמור להתבצע לאחר סיום שלבים אחרים של הבנייה, לרבות ריצוף וטיח.
סוכם עם מר מחמוד, כי כאשר יהיה הבניין מוכן להמשך העבודה, הוא יודיע על כך לתובע.
התובע טוען, כי הוא קיבל הודעה כזאת רק כשנה ומחצה לאחר הפסקת העבודה, היינו: בחודש ינואר 1999.
עוד טוען התובע, כי מר מחמוד לא שילם לו את מלוא התשלום שהגיע לו עבור העבודה שכבר ביצע בשלב הקודם, ועל כן הוא התנה את שובו להשלמת העבודה, כעבור כשנה וחצי, בכך שתחילה ישולם המגיע לו.
מר מחמוד סרב לשלם את יתרת החוב, וחלף זאת - פנה אל מהנדס חמדאללה, על מנת שהלה ישלים את העבודה, וכל זאת - ללא אזהרה או הודעה מוקדמת לתובע.
בפגישה בין התובע לבין מהנדס חמדאללה, שבה השתתף גם ד"ר עודה, סוכם, בין היתר, כי מהנדס חמדאללה יעריך את השווי של השלב שנותר, לאחר העבודה שהתובע כבר ביצע.
מהנדס חמדאללה העריך שוויה של עבודה זו ב- 1000 ₪, והערכה זו מקובלת על התובע.
התובע מפחית, איפוא, סכום זה מיתרת החוב, שהוא טוען לה, ולאחר ההפחתה - היתרה היא 3,510 ₪, שהוא סכום הקרן על פי כתב התביעה.
למקרא גירסה זו מתעוררת תמיהה: אם יתרת החוב היא 4,680 ₪, הרי הפחתת 1000 ₪ ממנה תעמיד את יתרת החוב על סך 3,680 ₪, ולא על סך 3,510 ₪.
התובע לא נתן הסבר לתמיהה זו.

בעדותו בביהמ"ש אישר התובע כי החל את העבודות בשנת 1996 (בעמ' 39 לפר').
לטענתו, מחיר העבודה נקבע עבור כל שלב מראש (בעמ' 28 לפר').
לדברי התובע, הוא השלים את העבודות בקומת הקרקע וקיבל עבורן "4,000 - 4,500 ₪" (בעמ' 27 לפר'); ובהמשך - "אולי גם 5,000 ₪, לא זוכר" (בעמ' 29 לפר').
על כל פנים, אין לתובע כל דרישה לגבי העבודות בקומת הקרקע.
בקומות א' ו-ב' סיים התובע, לדבריו, את כל העבודות שלפני שלב הטיח, חציבות והשחלת חוטים, צנרת וקופסאות.
עבור שלב זה קיבל התובע, לדבריו, מקדמה של כ- 1,500 ₪, ומר מחמוד נותר חייב לו 5,680 ₪, שאותם לא שילם.
בהתאם לסיכום עם מהנדס חמדאללה, מפחית התובע מסכום זה 1000 ₪, ויתרת החוב - לאחר ההפחתה - היא 4,680 ₪ (בעמ' 31 לפר').
דברים אלה אינם מתיישבים עם טענת התובע בתצהירו, כי יתרת החוב היתה 4,680 ₪, לפני ההפחתה, ולאחר ההפחתה היא עומדת על 3,510 ₪, כסכום התביעה; וזאת - נוסף על אי-התואם שבין הפרש נטען זה לבין חשבון אריטמטי פשוט.
כשהתבקש התובע להסביר את הסתירה שבין עדותו לבין האמור בסעיף 2 לתצהירו, השיב כי הסכום של 4,680 ₪ הוא לאחר ההפחתה של אותם 1000 ₪ (בעמ' 32 לפר'), אך דברים אלה סותרים את האמור בסעיף 11 לתצהירו, כי היתרה שמגיעה לו היא 4,680 ₪ פחות 1000 ₪.
כשהתבקש התובע להסביר סתירות אלה, השיב: "לי מגיע 4,680 ₪. זה אחרי ההפחתה של ה- 1000 ₪ שהעריך חמדאללה. היום איני יודע בדיוק מה מגיע לי. כנראה שמגיע לי כאמור בסעיף 11. נכון שהחוב ליום הגשת התביעה הוא 3,510 ₪" (בעמ' 39 לפר'; הכוונה לסכום הקרן. הסכום המשוערך בתביעה העיקרית הוא: 4.749 ₪).
בסופו של דבר "התיישר", איפוא, התובע על פי הסכום שבכתב התביעה, אולם בדרך מסר מספר גירסות סותרות לגבי יתרת החוב הנטענת, ואף הודה כי לאמיתו של דבר, אינו יודע בדיוק כמה מגיע לו.
יש לציין, כי מהנדס חמדאללה העיד כי בשיחה שהתקיימה, לפני שהסכים להחליף את התובע בעבודה, "אני זוכר שבשיחה שהיתה התובע אמר שמגיע לו 3,000 - 4,000 - 5,000 ₪. אולי הוא התחיל מ- 5,000 וירד ל- 4,000 ₪. המילה הסופית שלו היתה של 3,000 ₪. ד"ר עודה אמר שמה שמגיע לו הוא יקבל, אם מגיע לו" (בעמ' 50 לפר').
דברים אלה מתיישבים עם "התנודות" בגירסותיו של התובע אודות יתרת החוב שמגיעה לו, כפי שפורטו לעיל.

7. מר מחמוד מסר בתצהירו כי לעניין התמורה עבור העבודה, סוכם בינו לבין התובע כי התשלום יהיה "בהתאם להתקדמות העבודה ולפי דרישתו, כאשר תנאים אלה מצטברים" (בסעיף 5 לתצהיר).
התובע סיים את העבודה בקומה א' (כנראה שהכוונה לקומת הקרקע) וקיבל, על פי דרישתו, תשלום בסך 5.500 ₪. כפי שצויין, אין לתובע דרישות לגבי התשלום עבור קומה זו.
בקומות ב' ו-ג' הרכיב התובע צינורות חשמל בריצפות ובתיקרות והשחיל בהם חוטים. עבור עבודה זו שילם מר מחמוד, לטענתו, לתובע 3,000 ₪ (כזכור, התובע העיד על מקדמה בסך 1,500 ₪ בגין חלק זה של העבודה).
מר מחמוד טוען כי שילם לתובע בשיקים ובמזומן, אך התובע לא הוציא קבלה או חשבונית בגין אף אחד מהתשלומים.
כאמור, טוען מר מחמוד כי לא נותר חייב לתובע דבר עבור העבודות שביצע, עד לשלב של הפסקת העבודה, וכי רק לו היה התובע משלים את העבודה, היה מגיע לו סכום נוסף בסך 1000 ₪.

במהלך עדותו בביהמ"ש נשאל מר מחמוד כמה חשב שיעלו עבודות החשמל של התובע.
הוא השיב: "לא חשבתי על זה. לא עשיתי חשבון. כמה שיעלה אני הייתי משלם לו" (בעמ' 70 לפר').

ד"ר עודה טען, כי הוא יודע על המחלוקת בין אביו לבין התובע, לגבי התשלום שהתובע דרש, רק מתוך השיחה שהתקיימה בבית התובע, בהשתתפותו ובהשתתפות מהנדס חמדאללה.


לדבריו, באותה שיחה התובע דרש את יתרת התשלום, אשר טען שמגיעה לו, ובכפוף
לכך - הסכים לאפשר למהנדס חמדאללה להשלים את העבודה.
"שאלתי את התובע כמה מגיע לו, והוא אמר: בסביבות 3,000 ₪. שאלתי אותו איך חישב סכום זה, כי הוא לא סיים את העבודה. הוא אמר שהוא יודע כך, וגם אבי יודע זאת. אמרתי לו שאני אראה מה קורה בעניין זה, כי לא הייתי בקיא בעניין התשלומים. לא התחייבתי בפני
ו לתשלום כלשהו" (בעמ' 64 לפר').

8. המורם מכל המקובץ הוא, כי התובע לא הוכיח כנדרש את תביעתו:
מהעדויות, הן של התובע והן של מר מחמוד, עולה כי סכום העבודה לא סוכם מראש, וכי התובע היה אמור לקבל תשלום עבור כל שלב של העבודה, עם סיומו.
המחלוקת לגבי תביעת התובע ליתרת החוב מתמקדת בשלב של הפסקת העבודה: האם מר מחמוד שילם לתובע את המגיע לו עד אותו שלב, אם לאו.
התובע אינו חולק כי קיבל תשלום עבור העבודה בקומות השנייה והשלישית, שאותה לא השלים. לטענתו, קיבל רק 1,500 ₪, ואילו לטענת מר מחמוד - הוא שילם לתובע, עבור העבודה בקומות אלה עד אותו שלב, סך של 3,000 ₪.
אין בידי להעדיף דווקא את גירסתו של התובע.
בכל מקרה, התובע לא הוכיח במידה הדרושה מה הסכום שהגיע לו עבור העבודה, בשלב שהופסקה, ואשר טרם שולם לו, אם אמנם היה חוב כזה.
עדותו בעניין הסכום שהגיע לו רצופה סתירות, כפי שפורט לעיל, ובסופו של דבר הודה התובע כי הוא עצמו אינו יודע כמה מגיע לו.
התובע אף טען כי הוציא חשבונית, אך לא המציא אותה, בעוד שמר מחמוד טען כי התובע לא הוציא כל חשבונית או קבלה, למרות שאין מחלוקת כי שולמו לו סכומים, הן עבור העבודה בקומת הקרקע והן עבור העבודה בקומות האחרות.
לנוכח חומר הראיות - התובע לא הוכיח כי מר מחמוד נותר חייב לו סכום כלשהו,
וממילא - לא הוכיח מהו אותו סכום.

על כן אני דוחה את התביעה העיקרית, גם כנגד הנתבע מס' 2: מר מחמוד.
התביעה שכנגד

9. התביעה שכנגד הוגשה ביום 8.1.01, ובה תבע מר מחמוד מהתובע פיצוי בסך
38,800 ₪ בגין המרכיבים הבאים:
א. הפסד דמי שכירות במשך 18 חודשים, בשל כך שהתובע נטש את עבודות החשמל
ללא סיבה, דבר שגרם לעיכוב בן שנה וחצי בהשלמת הבניה של הבניין ולאובדן דמי שכירות אפשריים.
נטען כי דמי השכירות הם בסך 400 דולר לחודש, ובסך הכל - 7200 דולר.
ב. פיצוי בגין ביצוע רשלני של העבודות, בסך 5,000 ₪.

בהחלטה שניתנה בישיבת קדם משפט, מיום 4.4.01, נאמר כי להוכחת התביעה שכנגד תידרש חוות דעת מומחה לגבי עבודות החשמל שבוצעו בבניין.
בהתאם לכך הזמין מר מחמוד את מהנדס החשמל, מר אהרון שני, לתת חוות דעת לגבי עבודות החשמל.
מהנדס שני בדק את עבודות החשמל ביום 3.6.01.
בחוות דעתו הוא מפרט ליקויים שונים בעבודות החשמל, אשר עלות תיקונם מסתכמת בסך 23,500 ₪.

בתצהיר העדות הראשית של מר מחמוד, שנערך לאחר מתן חוות הדעת האמורה, נאמר כי מהנדס שני העריך את עלות התיקונים בסך 18,500 ₪ (למרות שסיכום הסכומים שבחוות הדעת הוא, כאמור, 23,500 ₪).
בתצהירו מעמיד מר מחמוד את נזקיו על עלות התיקונים על פי חוות דעתו של מהנדס שני, וכן - על המרכיב של אובדן ההכנסה הצפוייה מהשכרת הבניין, בסך 7,200 דולר.

צירוף הסכומים הללו עולה על הסכום שנתבע בתביעה שכנגד, אך מר מחמוד מצהיר כי הוא מותיר את סכום התביעה שכנגד כמות שהוא, "כאשר הדגש מושם על הנזק הממשי כפי שהוערך על ידי המומחה בחוות דעתו".
לאחר ישיבת קדם משפט נוספת, מינה ביהמ"ש ביום 5.7.01, בהסכמת הצדדים, את מהנדס החשמל יעקב הלר כמומחה מטעם ביהמ"ש.
מהנדס הלר בדק את עבודות החשמל ביום 26.10.01 וחיווה דעתו כי "מאחר והבניין עבר ביקורת חברת חשמל בתאריך 21.1.99, יש להניח כי כל העבודות אשר בוצעו בבניין עד לתאריך זה הן תקניות ותקינות, אחרת לא היה הבניין עובר ביקורת ואישור חברת חשמל".
המומחה מטעם ביהמ"ש לא מצא, איפוא, כל ליקוי בעבודות החשמל.

10. שני מהנדסי החשמל, שני והלר, נחקרו ארוכות על חוות דעתם, ובסופו של דבר הסתבר כי הפער ביניהן אינו כה גדול כפי שנראה ממבט ראשון.
מהנדס הלר התייחס בעדותו, אחד לאחד, לכל הליקויים שמנה מהנדס שני בחוות דעתו והסביר מדוע, לדעתו, מדובר בליקויים שהם יותר "פורמליים" מאשר ליקויים של ממש (בעמ' 3 - 13 לפר').
בהתייחסו לנזקים אשר נטען שנגרמו מעבודתו של התובע, אמר מהנדס הלר כי "רוב הנזקים קרו כתוצאה מהפסקת עבודה ארוכה מאד, ללא הגנה מתאימה על המערכת" (בעמ' 11 לפר').
אף מהנדס שני אישר כי בתקופת ההפסקה שהיתה בעבודות הבנייה "יכול להיגרם נזק לצנרת, לכל החשמל, החוטים" (בעמ' 21 לפר').
עניין זה נקשר לשאלת האחריות להפסקתן של עבודות החשמל, שבה אדון להלן.
לצורך ההקשר שבו מדובר כעת: אם התובע לא היה אחראי להפסקת העבודה, אזי אינו אחראי גם לנזקים שנגרמו לצנרת ולעבודות אחרות שביצע, במשך תקופה בת שנה וחצי, שבה לא היתה לו כל שליטה על הנעשה בבניין.

מהנדס שני אישר בעדותו כי כמה מהליקויים שמנה אינם עומדים באותה מידת תוקף שבה הוצגו בחוות דעתו, או לחלופין - אין ניתן לייחס אותם לתובע.
כך, מהנדס שני הסכים עם דבריו של מהנדס הלר, כי בקופסת הסתעפות לתקשורת, שאמורה להכיל רק כבלי תקשורת ולא כבלי חשמל, ניתן להכניס נקודת חשמל אחת עבור מגבר, וכי הדבר מקובל, אם יש די מקום בקופסת התקשורת (מדובר בליקוי על פי סעיף 2 ב' בחוות הדעת של מהנדס שני; מהנדס הלר העיד כי קופסות התקשורת שהותקנו גדולות במידה מספקת להתקנת נקודת חשמל עבור מגבר).

דוגמה נוספת - הליקוי שתואר בסעיף 2 ג' לחוות דעתו של מהנדס שני: העדר "קוצים" (ברזלים מגולוונים) שבולטים מפינות הבניין.
מהנדס שני הודה בעדותו, כי לא בדק מה מצוי מתחת לטיח הבניין, וכי יתכן שאותם "קוצים" הותקנו כנדרש, אך הם מכוסים טיח (שתי הדוגמאות דלעיל הן מעדותו של מהנדס שני, בעמ' 19 לפר').

אשר לטענה כי בעת ביצוע העבודות לא היה התובע חשמלאי מוסמך (אין מחלוקת כי התובע קיבל הסמכה כזאת רק ביום 5.2.01): שני המהנדסים הסכימו, כי את העבודות עצמן רשאי לבצע גם חשמלאי, שאינו חשמלאי מוסמך, ובלבד שלצורך מעבר הביקורת של חברת החשמל יבקר את העבודה חשמלאי מוסמך, והוא שיהא אחראי כלפי חברת החשמל.
מר מחמוד טען כי התובע שיקר לו, באמרו שהוא חשמלאי מוסמך, ואילו התובע טען, כי כלל לא נשאל אם הוא חשמלאי מוסמך, וממילא - לא הציג עצמו לפני מר מחמוד ככזה.
התובע אמר (בעמ' 37 לפר'), כי לו היה משלים את עבודתו ומגיע לשלב של ביקורת חברת החשמל, הוא היה מזמין חשמלאי מוסמך לשם כך.
כזכור, על פי עדותו של ד"ר עודה, הרי אביו הזמין אצל התובע גם בעבר עבודות חשמל, בשני מבנים, והיה מרוצה מעבודתו. מר מחמוד לא חלק על דברים אלה של בנו.
בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענתו של מר מחמוד, כאילו התובע רימה אותו בהציגו עצמו כחשמלאי מוסמך.

לנוכח דבריהם של שני המהנדסים, לרבות מהנדס שני מטעמו של מר מחמוד, כי התובע היה רשאי לבצע את העבודות, גם אם לא היה חשמלאי מוסמך - הרי אין לראות "ליקוי" בעצם ביצוע העבודות על ידו (הדבר צויין כ"ליקוי" בסעיף 2 ה' של חוות דעתו של מהנדס שני).

ליקוי נוסף שהוצג בחוות הדעת של מהנדס שני היה כי החשמלאי התקין צנרת חשמל לכיוון הגבול המשותף עם השכנים, ולא לכיוון חזית הבית, דבר שאינו מקובל על ידי חברת החשמל (סעיף 2 ז' סיפא בחוות הדעת).
אף ליקוי זה הסתבר להיות שלא באשמת התובע, מכיוון שהבניין נבנה ללא היתר בנייה (כך אישר מר מחמוד בעדותו, בעמ' 67 ו- 71 לפר', וראו אף דברי התובע, בעמ' 38 לפר'); ועל כן
לא ניתן היה - בשלב שבו הוזמן התובע לבצע את העבודות - לפתוח תיק עבור הבניין אצל חברת החשמל ולקבל ממנה התוויה לאיזה כיוון יש להניח אותם צינורות.
מהנדס הלר העיד: "פתיחת תיק מוקדם בחברת החשמל על מנת לברר את התוואי שיידרש היא לא תפקידו של החשמלאי אלא של בעל הנכס. הוא צריך ליזום זאת עם האדריכל כי יש לכך השלכות לגבי הפיתוח של המבנה" (בעמ' 10 לפר').
בהעדר היתר בנייה, אין ניתן לבצע פתיחת תיק בחברת החשמל. מובן כי העדרו של היתר הבנייה אינו "באשמתו" של התובע.
כשהוצג למהנדס שני, בחקירתו הנגדית, כי בעת ביצוע העבודות סברו שהרחוב במקום ימוקם בעתיד לכיוון מזרח, ובדיעבד הסתבר שלא זה יהיה כיוון הרחוב - אישר מהנדס שני כי במקרה כזה אין טעות מצד החשמלאי לגבי כיוון הנחת הצינורות (בעמ' 17 - 18 לפר').

11. לא ראיתי צורך להיכנס למלוא הפרטים הטכניים שבחוות דעתם ועדותם של שני המהנדסים, וזאת מטעם מרכזי אחד:
כפי שצויין, אין מחלוקת כי מהנדס חמדאללה השלים את עבודות החשמל בבניין והעבירו את ביקורת חברת החשמל.

אין מחלוקת בין שני המהנדסים, כי לצורך מעבר הביקורת של חברת החשמל וחיבור הבניין לחשמל, יש צורך בחשמלאי מוסמך, שיתייצב לביקורת חברת החשמל ויקח על עצמו אחריות לגבי אישור עבודות החשמל שבוצעו בבניין.
כאמור, מהנדס חמדאללה הוא שנטל על עצמו הן את השלמת עבודות החשמל והן את מעבר הביקורת של חברת החשמל, שאותו ביצע בהצלחה.

העובדה החשובה ביותר, בהקשר של חוות דעתם של מהנדס שני ושל מהנדס הלר, היא כי שניהם בדקו את העבודות, רק לאחר שבניית הבניין כבר הושלמה, קירותיו כבר חופו, ולא היתה אפשרות מעשית לבדוק את עבודות החשמל שמתחת לחיפוי.
יתרה מזאת: כל אחד משני המהנדסים אישר בעדותו, כי בעת שבדק את העבודות, לא היתה לו אפשרות להבחין בין העבודות שהתובע ביצע, לבין אלה שבוצעו אחריו.
חשוב לציין לעניין זה דווקא את עדותו של מהנדס שני, אשר התביעה שכנגד התבססה על חוות דעתו, בכל הנוגע למרכיב של ליקויים בעבודות החשמל:
מהנדס שני אישר, כי נמסר לו, שבתחילה עבד חשמלאי אחד (התובע), ולאחר מכן - חשמלאי אחר, אך משום מה, ולמרות זאת, הודה: "חשבתי שמר ראבוס (התובע) היה זה שהגיש את הבניין לביקורת חברת חשמל. כנראה שלא שמתי לב לתאריכים" (בעמ' 20 לפר').
כלומר, כשכתב את חוות דעתו, סבר מהנדס שני כי התובע היה זה שהגיש את הבניין לביקורת חברת החשמל ונטל על עצמו את האחריות לתקינות העבודות כולן, סברה אשר אין מחלוקת שהיא שגוייה.
בחקירתו הנגדית אישר מהנדס שני, כי בדק את העבודות ביום 3.6.01 (כחצי שנה לאחר שהבניין כבר חובר לרשת החשמל). משאישר כי ידע ששני חשמלאים שונים ביצעו את העבודות, התבקש מהנדס שני להסביר מדוע לא פרט את הליקויים בעבודתו של כל אחד משני החשמלאים.
הוא השיב: "לא הייתי במקום בזמן שהחשמלאי הראשון ביצע את העבודה, או שהחשמלאי השני עשה את העבודה. לכן איני יכול להפריד בין הנזקים של הראשון והשני" (בעמ' 16 לפר'); ובהמשך עדותו - "כאשר ראיתי את הבניין גם לא הייתי מסוגל להפריד ולקבוע מה באחריות חשמלאי א' ומה באחריות חשמלאי ב'" (בעמ' 21 לפר').
יתרה מזאת, כאשר נשאל מהנדס שני לאיזה חשמלאי התכוון בדיבור "חשמלאי" - בכל הליקויים שציין בחוות דעתו - השיב מניה וביה: "לזה שסיים את הבניין" (בעמ' 20 לפר').
כלומר: מהנדס שני - כמוהו כמהנדס הלר - בחן את העבודות תוך התייחסות לחשמלאי "שסיים את הבניין" והעבירו את ביקורת חברת החשמל.
כידוע, חשמלאי זה לא היה התובע.
מהנדס הלר ציין בעדותו: "במידה ובעל הבית חשב שקיבל עבודה לא ראוייה, היה חייב לבצע בדיקה, לפני שנכנס חשמלאי לסיים את המתקן, והיה חייב לקבל דו"ח כמו שהוא, נכון לאותו זמן" (בעמ' 5 לפר').
משמע, בהעדר בדיקה מקצועית של עבודת התובע - בשלב שבו הופסקה, ולפני שהושלמה על ידי אחר - אין ניתן כיום להפריד ולהצביע על ליקויים, שנעשו דווקא בעבודתו של התובע, ולא בעבודה שבוצעה אחריו.
לדידו של מהנדס הלר, העובדה שחברת החשמל אישרה את העבודות והסכימה לחבר את הבניין לחשמל, אף אם בדיקתה מתמקדת בענייני בטיחות ואינה מכסה ליקויים שאינם פוגמים בבטיחות, הרי בסופו של דבר - אישור חברת החשמל משמעו כי העבודות תקינות.

יש לציין כי מהנדס חמדאללה העיד שהוא לא ביצע בעצמו את השלמת עבודות החשמל, אלא "הכנסתי מישהו אחר לעשות את העבודה" (בעמ' 48 לפר').
מכאן, שבפועל בוצעה ההשלמה של עבודות החשמל על ידי אדם או אנשים בלתי ידועים, מטעמו ובאחריותו של מהנדס חמדאללה.
בסעיף 8 לתצהיר העדות הראשית של מהנדס חמדאללה הוא הצהיר: "הנני לציין כי החומרים שסופקו ו/או שימשו את העבודות שבוצעו בשלב הראשון, והעבודה, היו באיכות גבוהה ותקניים. בעבודות שבוצעו בשלב הראשון לא היה כל דופי או פגם".
בהמשך צויין כי מהנדס חמדאללה תיקן צינור פלסטיק או שניים מאלה שהונחו על ידי התובע, ובעדותו בביהמ"ש (בעמ' 49 לפר') ציין מהנדס חמדאללה צנרת פגומה

וחלקים חסרים; אולם כפי שנאמר כבר לעיל - עבודות שהתובע ביצע, ובהן צינורות שהונחו, ניזוקו במהלך התקופה בת שנה ומחצה של הפסקת העבודה, באופן שלא היה בשליטתו של התובע.
מהנדס חמדאללה נקלע, שלא מרצונו, לסכסוך שבין הצדדים.
מלכתחילה עשה ניסיון לגשר ביניהם, אך ללא הצלחה, ומשהגיע הסכסוך אל ביהמ"ש, הוא מצא עצמו נאלץ להעיד, בניגוד לרצונו, עד כדי צורך להוציא כנגדו צו הבאה (החלטה מיום 7.4.03, בעמ' 41 לפר').
במהלך התקופה שחלפה בין מתן תצהיר העדות הראשית של מהנדס חמדאללה לבין עדותו בביהמ"ש, יזמו הנתבעים את זימונו לביתו של מר מחמוד, בתואנה של ניסיון לפשר בין הצדדים, ובאותה שיחה לחצו עליו לחזור בו מדברים שכתב בתצהיר העדות הראשית שלו.
שיחה זו הוקלטה, והקלטת הוגשה כראייה.
ככל שמדובר בדברים שאמר מהנדס חמדאללה בתצהירו אודות התחייבות של ד"ר עודה לשלם לתובע, התייחסתי לעניין זה בדיון בטענת חוסר היריבות שהעלה ד"ר עודה.
כעת עסקינן בליקויים נטענים בעבודתו של התובע.
בעניין זה אמר מהנדס חמדאללה (בעמ' 14 ו - 15 לתמליל), כי הצינורות "למטה" היו בלתי תקניים, וכי "אני אומר לך, זה לא תו תקן. נקודה"; אולם בהמשך (בעמ' 15 לתמליל) אמר: "אני לא יודע על התקן של הדברים בתוך הקירות. לא בדקתי אותם ולא ראיתי בפני
ם".
בהנחה שבמילה "למטה", הכוונה היא לקומת הקרקע, שבה השלים התובע את העבודה וקיבל את שכרו - הרי קומה זו היתה גמורה, כאשר מהנדס חמדאללה נכנס לתמונה.
בשיחה המוקלטת, תחת לחצו של ד"ר עודה, כפי שניתן להיווכח מהתמליל, אמר אמנם מהנדס חמדאללה, כי הצינורות היו בלתי תקניים, אך בהמשך השיחה, ובאותו הקשר, טען מהנדס חמדאללה כי הוא לא בדק את "התקן של הדברים בתוך הקירות".

אף בחקירתו הנגדית בביהמ"ש נשאל מהנדס חמדאללה, אם הפגמים שמצא בעבודת התובע היו בשל היותו של החומר בלתי תקני.
הוא השיב: "יכול להיות. אני לא בדקתי" (בעמ' 50 לפר').
עולה, איפוא, כי מהנדס חמדאלה לא בדק, למעשה, את הצנרת שהתובע הניח, ואין אפשרות לבסס קביעה, שלא היתה תקנית, רק על דבריו בתמליל הקלטת, דברים שהוא עצמו הסתייג מהם עוד באותו מעמד, ואף בעדותו בביהמ"ש.

יש לציין כי אף מהנדס שני ציין בחוות דעתו ליקוי של צינורות בלתי תקניים (סעיף 2 א' של חוות הדעת), וזאת מתוך פתיחת קירות בקומת הקרקע ובקומה השלישית.
בעדותו בביהמ"ש הסביר מהנדס שני, כי תו תקן צריך להיות מוטבע בצינור, כל חצי מטר. לדבריו, קטעי הצנרת שנחשפו היו באורך של 70 - 80 ס"מ (כלומר, הוא ציפה למצוא לפחות הטבעה אחת של תו תקן).
כפי שצויין, לא התובע היה זה שהשלים את העבודות בקומה השלישית, ועל כן אין וודאות כי הצינור שנחשף בקומה זו היה מעבודתו של התובע.
נותר רק הצינור שנחשף בקומת הקרקע, וכאן מדובר בקטע אחד של צינור, שהיתה צפוייה להימצא בו הטבעה אחת של תו תקן. החשיפה בוצעה כשנה וחצי לאחר העבודה.
בנסיבות אלה, איני סבורה כי די בחסרונה של הטבעה אחת כזאת כדי להביא למסקנה שכל הצינורות, אשר התובע הניח, היו בלתי תקניים.
12. התמונה שמצטיירת היא, איפוא, כזו:
שני המהנדסים, שני והלר, בדקו את הבניין לאחר השלמתו, ולא היה ביכולתם להפריד בין העבודות שבוצעו על ידי התובע לבין עבודות שבוצעו אחריו.
מעדותו של מהנדס חמדאללה עולה, כי עבודות אלה בוצעו על ידי מי מטעמו, ואין מחלוקת כי הוא נטל על עצמו את האחריות על העבודות בשלמותן, לאחר שביצע תיקונים מסויימים בחלקים של העבודה, שהתובע ביצע, אך ניזוקו כתוצאה מהזמן הממושך של ההפסקה בבנייה, שבמהלכו היו חשופים לנזקים על ידי גורמים שונים, שלא היו בשליטת התובע.
מהנדס חמדאללה, או מי מטעמו, המשיך את עבודות החשמל עד תום וקיבל את אישור חברת החשמל, תוך שהוא מתחייב כלפיה על תקינות העבודות.
במהלך עדותו של מהנדס שני הוברר, כי מרבית הליקויים אינם בגדר ליקויים של ממש, ובכל מקרה - אין אפשרות לייחס אותם לתובע דווקא, או שאינם בעטיו (כמו, למשל, עניין הנחת הצינורות מחוץ לבית בכיוון הלא נכון).

סיכומו של דבר, התובע שכנגד (מר מחמוד) לא הוכיח במידה הדרושה, כי בעבודתו של התובע נפלו ליקויים, אשר יש לחייב את התובע לפצותו בגינם.

13. מכאן - למרכיב השני בתביעה שכנגד: אובדן הכנסה צפוייה מדמי שכירות.
גורלו של ראש-תביעה זה תלוי, מטבע הדברים, בשאלה: האם אמנם התובע הוא שגרם לעצירת הבנייה לתקופה הממושכת בת שנה וחצי, שבגינה נתבע אובדן ההכנסה מדמי שכירות.
אם הפסקת הבנייה לא נגרמה בעטיו של התובע, אזי אין לחייבו בפיצוי בגין אובדנה הנטען של אותה הכנסה.

14. מר מחמוד טוען, כי באפריל 1997 נטש התובע את העבודה בעיצומה, מבלי לסיימה, וזאת ללא הצדקה.
הן מר מחמוד והן ד"ר עודה העידו כי פנו אל התובע פעמים רבות בבקשה שיחדש את העבודה. התובע הבטיח לעשות כן, אך לא קיים את הבטחתו, אלא משך אותם בהבטחות אלה, עד אשר, לאחר כשנה ומחצה, הבינו כי אין בכוונתו להשלים את העבודה, ואז פנה מר מחמוד אל מהנדס חמדאללה לצורך השלמת העבודות.
למר מחמוד היה הסבר משלו מדוע זה עזב לפתע התובע את העבודה באמצעה: "אחרי שהוא הרכיב את החשמל בקומה א', בשלושה-ארבעה חודשים הוא התחתן, ובגלל שלא הגעתי לחתונתו, הוא עזב את העבודה" (בעמ' 68 לפר').

לתובע גירסה שונה: לדבריו, העבודות שנותרו להשלמה היו כאלה שצריכות להתבצע לאחר עבודות הריצוף, הטיח ועבודות בנייה נוספות. לדבריו, הוא סיכם עם הנתבעים, כי כאשר יושלמו אותן עבודות, והבית יהיה מוכן להשלמת עבודות החשמל, יודיעו לו הנתבעים על כך, ואז ישלים את עבודתו.
התובע ממשיך ואומר, כי רק כעבור כשנה וחצי, בראשית שנת 1999, הודיעו לו הנתבעים כי הבית מוכן להשלמת עבודות החשמל, אך אז דרש כי תחילה ישלמו לו את יתרת החוב עבור העבודה הקודמת, כפי שפורט כבר לעיל.
בעדותו בביהמ"ש העריך התובע, כי שלב העבודות האחרות, שלאחריו היה ניתן להשלים את עבודות החשמל, היה צריך לארוך כחודש-חודשיים, אך בפועל ארך כשנה וחצי.
התובע אף העיד כי במהלך תקופה זו הוא פנה אל הנתבעים בדרישה לתשלום יתרת החוב שטען לה, אך הם ביקשו ממנו להמתין: "שאחכה, כי הם רוצים לגמור את הבניין, ואין להם כעת כסף" (בעמ' 30 לפר').
הסברו של התובע להפסקת העבודה הוא, איפוא, כי כפי שנמסר לו על ידי
הנתבעים - בשל קשיים כספיים עצר מר מחמוד את המשך עבודות הבנייה וחידש אותן רק כעבור כשנה וחצי.
על כך נשאל התובע:
"שאלה: היית מוכן לחכות?
תשובה: כן, אין לי בעיה. יש לי הרבה לקוחות.
שאלה: אז בהסכמתך חיכית שנה וחצי?
תשובה: כן" (בעמ' 30 לפר').

התובע עומת אף עם גירסתו של מר מחמוד, כי משך אותו ב"לך ושוב", בהבטחות שישוב להשלים את העבודה:
"שאלה: אני אומר לך, שכל פעם שאמרו לך להגיע, לא אמרת שאתה לא תבוא, אלא אמרת שתגיע, וכך סחבת אותם במשך שנה וחצי, ולכן הם לא הביאו אחר.
תשובה: זה לא נכון. אני יכול לסחוב שבוע-שבועיים, לא יותר".

עוד העיד התובע: "אני עובד במגזר היהודי במיוחד. עם כל לקוח יש הסכם. אם במשך 24 שעות לא הגעתי, זכות הלקוח להזמין אחר. אחרי שנה וחצי אין שום סיבה שהלקוח יחכה לי. זה רק סיפור. זה לא הגיוני" (בעמ' 35 לפר').

15. גירסתו של התובע הרבה יותר סבירה בעיני מגירסתם של מר מחמוד ושל ד"ר עודה.
אכן, אין זה סביר שבעל מקצוע "ימשוך" את מזמין העבודה במשך שנה וחצי, מבלי שהלה יזמין אחר תחתיו.
הדברים אמורים במיוחד בעבודות בנייה, כאשר העדרו של אחר מבעלי המקצוע מעכב את המשך העבודה.
אם מזמין עבודות הבנייה ערוך, מבחינתו, ובין היתר - מבחינה כספית, להמשך ברצף של עבודות הבנייה - הדעת אינה נותנת שימתין לחשמלאי סורר במשך תקופה כה ארוכה ולא יזמין אחר תחתיו.
דבריו של התובע, כי הנתבעים אמרו לו שאין להם כסף, באותו שלב, להמשך הבנייה, הם הגיוניים ומתיישבים עם המציאות, יותר מגירסתם של הנתבעים, כי התובע פשוט נטש את עבודתו בעיצומה (אפילו אם הסיבה לכך היתה עלבון שגרם לו מר מחמוד), וכי הם הסכימו "להמתין" במשך שנה וחצי עד שיתרצה, ורק לאחר תקופה ממושכת זו החליטו שלא להמתין עוד.
בכל מקרה, על התובע שכנגד (מר מחמוד) הנטל להוכיח, כי הפסקת העבודה נגרמה בעטיו של התובע.
אין ספק שמר מחמוד לא עמד בנטל זה.
מר מחמוד לא המציא אף ראייה כלשהי לגבי הסכומים הנטענים של דמי השכירות הפוטנציאליים, אולם אין לכך חשיבות, לנוכח מסקנתי כי הוא לא הוכיח את עצם חבותו של התובע לגבי תקופת ההפסקה בעבודות הבנייה.
לאור האמור, אני דוחה גם מרכיב זה של התביעה שכנגד.

16. סוף דבר, אני דוחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד, וכל צד ישא בהוצאותיו.
החלטתי שלא לפסוק הוצאות לזכותו של הנתבע מס' 1, ד"ר עודה, אשר התביעה נגדו נדחתה מחוסר יריבות.
הטעם לכך הוא כי עיקר המשקל והזמן שהוקדש לבירור תיק זה נסבו סביב התביעה שכנגד, אשר נדחתה במלואה.
התובע שכנגד הוא אביו של ד"ר עודה, והשניים ניהלו את הגנתם כנגד התביעה העיקרית יחדיו.
ד"ר עודה היה מעורב מאד בכל הנוגע למחלוקת בין הצדדים ואף נטל חלק פעיל במפגש שאליו זומן מהנדס חמדאללה, על מנת לנסות להשפיע עליו שיחזור בו מתצהיר העדות הראשית שנתן.
ד"ר עודה אמנם לא הזמין את העבודה ולא התחייב אישית לשלם עבורה, והיא לא הוזמנה עבור ביתו.
מטעמים אלה קיבלתי את טענת חוסר היריבות שלו, במישור של היחסים המשפטיים בינו לבין התובע, אולם במכלול הנסיבות של התדיינות זו, החלטתי שלא לפסוק לו הוצאות.

17. המזכירות תשלח את פסק הדין אל ב"כ הצדדים.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום ה' בחשון, תשס"ה (20 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.

יעל קלוגמן
, שופטת
008476/00א 132 פ.ש.








א בית משפט שלום 8476/00 עבדאלרחמאן ראבוס נ' אלחין עודה מחמוד, עודה אלחין (פורסם ב-ֽ 20/10/2004)