פסקי דין על יעקב קובי יום טוב | פסקי דין על עזרא צורף | פסקי דין על רועי אשולי ואח' |

59779-07/13 מת     23/08/2013




מת 59779-07/13 מדינת ישראל נ' יעקב קובי יום טוב, עזרא צורף, רועי אשולי ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



מ"ת 59779-07-13 מדינת ישראל
נ' יום טוב(עציר) ואח'





בפני

כב' השופטת
גיליה רביד


מבקשים

מדינת ישראל


נגד


משיבים

1. יעקב קובי יום טוב
(עציר)
2. משה אשכנזי (עציר)
-באמצעות עו"ד איצקוביץ
3. רועי אשולי (עציר)
-באמצעות עו"ד איצקוביץ
4. יניב מלכה (עציר)
-באמצעות עו"ד נודל
5. יגור יונייב (עציר)
-באמצעות עו"ד שורר
6. עזרא צורף
(עציר)
7. ראובן מטטוב
8. אברהם יוסופוב
9. גיא אשולי (עציר)
-באמצעות עו"ד איצקוביץ






החלטה (בעניין משיבים 2, 3, 4, 5, ו-9)


1.
כתב האישום שהוגש נגד המשיבים מייחס לכל אחד מהם, על פי חלקו, עבירות של סחיטה באיומים (ריבוי עבירות), סחיטה בכוח וקשירת קשר לביצוע פשע, כפי שיפורט בהמשך. המאשימה עותרת למעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם- זו הבקשה העומדת בזאת להכרעה.

יצוין, כי במסגרת הליך המעצר כבר ניתנו החלטות על ידי מותבים אחרים בנוגע למעורבים אחרים כדלקמן: משיבים 1 ו-6
נעצרו בהסכמתם עד לתום ההליכים נגדם, משיבים 7-8 שוחררו בתנאים מגבילים של מעצר בית תחת איזוק אלקטרוני, בתוספת ערבויות כספיות, ואילו נאשם 10 (שכנגדו לא הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים) שוחרר עוד בהליך מעצר הימים.

במבוא לכתב האישום נטען, כי בתקופה הרלוונטית לענייננו, עסקו המשיבים, יחד עם הנאשמים האחרים המנויים בכתב האישום, במתן הלוואות חוץ בנקאיות תמורת ריבית ובגביית חובות. על פי הנטען, כאשר לווה נקלע לקשיים כלכליים והתקשה בתשלום הכספים שהתחייב בהם כלפי נושהו, נקטו המשיבים והאחרים, ביחד ולחוד, באמצעי הפחדה כולל הטרדות טלפוניות, קללות, איומים, שימוש בכוח, ביקור בבית החייב ופנייה לבני משפחתו, הכל על מנת להניע אותו להעביר להם סכומי כסף לפי דרישתם.

בפתח הדיון שהתקיים ביום 19.8.13 הובעה הסכמת משיב 3 למעצרו עד לתום ההליכים נגדו כאשר בנוגע למשיבים 2, 4 5 ו-9 המחלוקת מתמקדת הן בשאלת קיומן של ראיות לכאורה נגדם והן בשאלת מעצרם.
מאחר שלכל אחד מהמשיבים מיוחסים אישומים שונים בכתב האישום כאשר התשתית הראיתית נגד כל אחד מהם היא שונה, אדון בנפרד בראיות המתייחסות
לכל אחד מהם.

2.
לגבי משיב 2-משה אשכנזי:

למשיב 2 מיוחסים אישומים ראשון, שלישי ושביעי בכתב האישום.

2.1
עניינו של האישום הראשון, בהלוואות שניתנו על ידי משיבים 1, 2, 4 ו-5 במהלך שנת 2011 לאדם בשם רונן ח' (להלן: "רונן"). על פי הנטען, כאשר רונן נקלע לקשיים כלכליים במהלך שנת 2012 ולא הצליח לעמוד בתשלומי החזר ההלוואות, הוא עבר להתגורר במקלט עקב חששו מהמשיבים ואחותו אילנה (המכונה גם "סיגי" או "סיגל")
נטלה על עצמה את האחריות להחזר החוב. בהמשך לכך, במהלך שנת 2012 החלה אילנה להעביר למשיבים 1, 2 4 ו-5 מידי שבוע סכומי כסף לפירעון החוב, אך תוך זמן קצר התקשתה אף היא לעמוד בתשלומים ואיחרה במתן הכספים. על פי הנטען, עקב האיחור בתשלומים, במהלך השנים 2012-2013, נקטו משיבים 1, 2 3, 4, 5 ו-10, ביחד ולחוד, בשורה של אמצעי הפחדה כפי שפורט בעובדות האישום. אמצעים אלה כללו בין השאר התקשרויות טלפוניות מצד משיבים 1, 2 4 ו-5 שליחת מסרונים, הגעה לדירתה של אילנה וכן "קנסות" שהוטלו עליה בדרך של סכומי כסף נוספים עקב הפיגורים בתשלום. כתב האישום מונה שורה של אירועים ספציפיים, במועדים שונים, שבהם ננקטו נגד אילנה ורונן אמצעי כוח ואיומים מצד המשיבים, או חלק מהם, כדי להניע אותם לשלם את החוב, הכל כפי שפורט שם. בין השאר, ככל שהדבר מתייחס למשיב 2,
מוזכר מקרה שבו, ביום 28.2.13, כאשר ראה משיב 2 את רונן בחלון דירתה של אילנה, הוא התקשר כדי לדווח זאת למשיב 1. משיב 1
התקשר לרונן וצעק עליו, ומיד לאחר מכן נכנס משיב 2 לדירתה של אילנה, צעק וקילל את רונן. בין השניים התפתחה קטטה, כאשר אילנה מנסה להפריד ביניהם. תוך כדי כך התעלפה אילנה והוזמן אמבולנס. משיב 2 איים טרם צאתו מקום כי יחזור למקום עם אנשים נוספים. עוד הוזכר מקרה, שבו בחודש מאי 2013, שלח משיב 2 לאילנה הודעות טקסט הכוללות קללות במטרה להטיל עליה אימה שתוכנן: "תמשיכי יזבל'ה אחת, יא אפס אחת אין
בעיה, את חושבת שאת יכולה לעקוץ אותי"?, "אתם נכנסים איתי לבעיה", "סיגל יא זבל, מי את חושבת שאת, כוס אמק, תארגני לי את הכסף יא אפס" ועוד. עוד נטען, כי אילנה, הגם שמסרה למשיב 2 סכומי כסף רבים שהגיעו לכדי 18,000 ₪ (הוא סכום החוב המקורי) המשיך משיב 2 לטעון כי היא עדיין חייבת לו סכום של 20,000 ₪.

2.2
לטענת המאשימה, העובדות המפורטות באישום הראשון, לרבות המעשים המיוחסים למשיב 2, מבוססים בעיקרם על דבריה של אילנה כמשתקף בהודעות השונות שנגבו ממנה במשטרה. בני משפחתה של אילנה אומנם סרבו להיחקר ולמסור הודעה כתובה, ועם זאת, התנהלותם לשיטת המאשימה, מלמדת על חשש גדול מפני המשיבים. הדבר בא לידי ביטוי בדבריה של אילנה על כך שהם כעסו עליה ששיתפה פעולה עם המשטרה ו"הלשינה".
דבריה של אילנה מוצאים תימוכין לטענת המאשימה בראיות נוספות, בכללם הודעות טקסט ששלח משיב 2 לאילנה וכן שיחות טלפון שהתקיימו בין משיב 1 ל-2 ונקלטו בהאזנות סתר שבהן
יש ביטוי לאותן חוויות אלימות שעליהן העידה אילנה.
תימוכין נוספים מצויים, על פי הנטען, בהודעתו של רועי סלביק, חברו של רונן שסיפר שמשיבים 1 ו-2 הגיעו מספר פעמים לביתו של רונן בהקשר לחוב והתבטאו באופן תקיף.

2.3
ב"כ משיב 2 לא חלק על כך שמשיב 2 הלווה כספים לרונן, אחיה של אילנה, ואף ניסה לגבות את חובו. עם זאת, לדבריו, התמונה כאילו משפחתה של אילנה היא משפחה נסחטת שהייתה נתונה בלחץ ובמצוקה, היא תמונה בלתי נכונה. האמת היא, לדבריו, שאילנה היא אישה כוחנית אשר נקטה בעצמה בשפה בוטה ובאלימות והיא אישרה זאת בעצמה. גם אליבא דבריה, משיב 2 לא השמיע מילות איום אלא קילל ונקט בשפה לא תרבותית, שלא הייתה למעשה שונה מהשפה שלה. הדברים הנ"ל משתקפים גם מדברי בני משפחתה של אילנה שמתארים בעצם התגוששות הדדית שאינה מתיישבת עם סיטואציה של אנשים מפוחדים. כמו כן לטענתו, לא מדובר היה בדרישה לריבית חריגה אלא בהלוואות חדשות.

2.4
לאחר שעיינתי בהודעותיה של אילנה, לרבות בתמלילי ההקלטות של הודעותיה וכן בראיות התימוכין הנוספות שעליהן הצביעה המאשימה, נחה דעתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגד משיב 2 להוכחת העבירות המיוחסות לו באישום הראשון.
בהודעותיה של אילנה (ראה מתאריכים 19.5.13,
20.5.13, 6.6.13 ו-10.7.13) ובתמלילים (ראה מ.ט 716, מ.ט 764/13, מ.ט 675/13) מצאתי ביטוי לכל אותן עובדות המיוחסות למשיב 2 באישום זה. לא זו בלבד שאילנה מספרת אודות האירועים המתוארים בכתב האישום בהקשרו של משיב 2, אלא שהיא מתארת התנהלות כוחנית ובריונית שהופנתה כלפי אחיה רונן ובני משפחתה כאשר המשיבים המוזכרים על ידה, לרבות משיב 2, פועלים בצוותא חדא כחבורה. אליבא תיאורה, מדובר היה בהתנהלות שגם אם לא לוותה מצד משיב 2 במילות איום מפורשות, כל כולה נועדה להטיל מורא ואף השיגה את מטרתה. אילנה מתארת פחד רב מצד אחיה ובני משפחתה והדבר מוצא אפילו ביטוי מוחשי כאשר במהלך גביית הודעתה ביום 19.5.13, בדירתה, מתקבלת לפתע שיחת טלפון ממשיב 1. החוקר טל חזן מתאר את תגובתה הנפחדת והנסערת של זהבה,
אמה של אילנה, כאשר קיבלה את השיחה (ראה הודעת אילנה מיום 19.5.13 עמ' 3 ש' 22).
על פי החוק והפסיקה, איום אינו חייב להיעשות במילים מפורשות והתנהגות מכל סוג יכול שתגיע לכדי איום. טון דיבור בוטה, קללות, שפת גוף מאיימת וכיוצ"ב מעשים אשר מכוונים לטעת אימה ופחד, עונים אף הם על הגדרת "איום". (ראה למשל: ע"פ 5145/12 סאבר אבו זאיד נ' מדינת ישראל
(28.01.2013); רע"פ 2038/04 שמואל לם נ' מדינת ישראל
, ס (4) 96).
אילנה מספרת על דרישות לתשלום סכומי כסף גבוהים, שהלכו ותפחו מעת לעת, בשיעורים שהיו גבוהים לעין שיעור מהחוב המקורי וללא כל פרופורציה לו, וכדבריה: "קובי (משיב 1- ג.ר) אומר כל הזמן שאחי עדיין חייב לו כסף והוא רוצה כל הזמן עוד כסף. עד היום אני מעריכה ששילמתי לקובי סכום של מעל 12,000 ₪ וקובי טוען שאני עדיין חייבת לו 8,500 ₪ שזה בעצם החוב של אחי. לגבי מושיקו (משיב 2-ג.ר) כבר כיסיתי את 18,000 ₪ להערכתי, והוא עדיין גובה ממני בכל יום ראשון 300 ₪ ובכל יום שלישי 150 ₪...ומושיקו עדיין טוען שאני חייבת לו עוד 20,000 ₪. יש בחור נוסף בשם איגור (משיב 5-ג.ר) שאחי לווה ממנו 5,000 ₪ אני כבר כיסית את החוב בתשלומים...ואני שילמתי לו להערכתי 9 אלף ₪ והוא טוען שאני חייבת לו עוד 8,800 ש"ח" (הודעה מיום 20.5.13 ש' 16 ואילך).
אילנה מתארת התנהלות בצל מצוקה ולחץ כבד, שמא לא תוכל לגייס את הכסף שדורשים ממנה: "אתמול (שילמתי-ג.ר) למושיקו 300 ₪. בה היה אצלי בבית. את קובי דחיתי ליום חמישי בעוד שלושה ימים שאני אמורה לשלם לו 500 ₪ שאין לי אותם. אם לא אשלם לו אז מתחיל הסרט של קללות ושל איומים ושהוא צריך את הכסף ושאין לי מילה, ואז הגוף שלי מתחיל לרעוד ולהיות עצבנית איך לגייס את הכסף זו בעייה. תאמין לי אם יש משהו לגנוב אני מוכנה. לגמור עם כל הלחצים האלה" (הודעה מיום 20.5.13 ש' 85 ואילך).

2.5
דבריה של אילנה מוצאים תימוכין בהודעות טקסט שנשלחו לאילנה על ידי המשיבים ברוח טענותיה (ראה מזכר של עמיחי בן אביר מיום 6.6.13 והצרופות לו) וכן בשיחות בין משיבים 1 ו-2
אשר מדברים על גביית החוב מאילנה ומתבטאים בדרך תוקפנית שעולה בקנה אחד עם האופן שבו תיארה אילנה את האינטראקציה ביניהם. לא זו אף זו, ברי
על פי שיחות אלה שמשיבים 1 ו-2 משתפים פעולה ופועלים בצוותא חדא.
יש להפנות גם לדבריו של רועי סלאביק חברו של רונן המספר שהיה עד כאשר משיבים 1 ו-2 הגיעו לביתו של רונן בהקשר לחוב. הלה מתאר התנהלות מפחידה וכוחנית. השניים התבטאו ואמרו שהם לא רוצים "לעשות בלאגן". אחותו של רונן הייתה צריכה להרגיע אותם ולהבטיח שתשלם את החוב ואז אמרו שבגלל שזו "מילה של אישה" הם חייבים לכבד ונאותו ללכת.
די בכל אלה כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורה נגד משיב 2.

3.

אשר לאישום השלישי
:
עניינו של אישום זה בהלוואה שנטל דוד ש' (להלן: "דוד") ממשיבים 1 ו-2 , הלוואה שהתקשה לפרוע. על פי הנטען, בשנת 2013 קשרו משיבים 1 ו-2 קשר לסחוט כספים מדנה, אשתו בנפרד של דוד, על רקע חובו של דוד. במסגרת הקשר ולקידומו, הם התקשרו לדנה מידי יום והטילו עליה אימה בצעקות קללות ואיומים, בין השאר כמשתקף בשיחות ספציפיות שפורטו בכתב האישום- ולא אפרט.

3.1
לטענת ב"כ משיב 2, גם אם נקבל את דבריה של דנה, אין כל אינדיקציה שהאדם בשם "מושיקו" שבשמו היא נוקבת כמי שאיים עליה, הוא משיב 2. לדברי הסנגור, העדה אינה מכירה את משיב 2, אינה יכולה לזהותו והעובדה שאדם מסוים התקשר והתייצג בכינוי זה, אין בה בהכרח לקשור את משיב 2 למעשים.

3.2
לא אוכל להסכים עם טענות הסנגור. כעולה מדברי דנה בהודעתה (הודעה מיום
10.4.13 עמ' 2) התקשר אליה אדם שהתייצג בשם מושיקו והשמיע בפני
יה איומים מפורשים לפגוע בבעלה: "מושיקו התקשר לפני שבוע בערך זה פעם שעניתי לו ממספר חסום ואמר לי מה קורה עם בעלך הוא לא חושב להביא את הכסף? ואמרתי לו אני לא יודעת תתקשרו אליו אפילו הבאתי את הטלפון שלו ואז הוא אמר אנחנו נרצח אותו ונהרוג אותו ואמרתי תעשו מה שתרצו ואז התחילו לקלל אותי ואז ניתקתי. באותו יום קובי התקשר אלי. הם טוענים שהם לא ביחד אבל אני יודעת שהם ביחד והזהרתי את קובי שיגיד למושיקו שאם הם מתקשרים שוב, אני פונה למשטרה".

שיחת טלפונית שהתקיימה בין משיב 1 ל-2 ונקלטה בהאזנת סתר (שיחה 9156 מיום 27.3.13) מחזקת את דבריה אלה של דנה ומלמדת שהשניים מדברים ביניהם אודות החוב של דוד
ואף מתייחסים לדנה אשתו. משיב 2 נשמע אומר: "דפקתי לה קללות לאשתו השרמוטה הבת זונה הזאת...". בכך קושר עצמו משיב 2 לשיחה עם דנה. לא למיותר להזכיר שמשיב 2 אכן מכונה בשם "מושיקו".
אם לא די בכך, הרי שמספר דקות לאחר השיחה בין משיב 1 ל-2 כאמור לעיל, מתקשרת דנה למשיב 1 ומאיימת בפני
ו בפני
יה למשטרה (שיחה 9160 מיום 27.3.13).
בתגובה לשיחה זו, מספר דקות לאחריה, מתקשר משיב 1 למשיב 2 ומספר לו שדנה הזמינה לו משטרה (שיחה 9178).
יש באלה לא רק כדי להעיד על הקשר בין שני המשיבים בהקשר לגביית החוב מדוד, אלא גם כדי להעיד על כך שדנה אכן מתייחסת בדבריה למשיב 2
ולא לאדם אחר.

בנוסף, ניתן להצביע על שיחות נוספות בין משיב 1 ל-2 בהקשר לחוב של דוד ולא ארחיב (למשל: 6531 מיום 19.3.13, 7293 מיום 20.3.13, 7556 מיום 21.3.13, 7651 מיום 21.3.13).

4.
אשר לאישום השביעי: עניינו של אישום זה
בהלוואה שנטל אדם בשח יחזקאל ל' (להלן: "יחזקאל") ממשיב 1 ונמנע מלהחזיר אותה. בעקבות זאת, על פי הנטען, בשנת 2013, קשרו קשר משיבים 1 ו-2 יחד עם משיב 6 לסחוט את יחזקאל על מנת להניע אותו להחזיר את החוב והם נקטו באמצעים שונים לצורך כך. כל אחד מהמשיבים הנ"ל, בתורו, הפעיל אמצעי איום, כוח והפחדה כלפי יחזקאל ואמו אמירה, כמתואר בכתב האישום. ספציפית לגבי משיב 2 נטען, כי בהזדמנויות שונות במהלך התקופה, על דעת הקושרים, הגיע לבית אמו של יחזקאל ודפק בעוצמה על הדלת דקות ארוכות כדי להפחידה.

4.1
בהתייחס לאישום זה טען ב"כ המשיב, כי קיימות סתירות ואי בהירות לגבי דבריה של אמירה באשר לעיתוי הדפיקות על דלתה, מה עוד שלדבריה היא אינה נוהגת
לפתוח את דלתה לזרים ומכאן שבעצם לא ידעה מי התדפק על דלתה. לטענת הסנגור, לא מן הנמנע שהיא התבלבלה בין משיב 2 לבין אדם אחר בשם שמעון הרוש.

4.2
עיון בחומר הראיות הרלוונטי לענייננו, קרי בהודעותיהם של יחזקאל ואמו אמירה, מלמד כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את משיב 2 לעבירות אלה. ראשית, יש להזכיר, כי למשיב מיוחסת בין היתר עבירה של קשירת קשר עם האחרים, ולכן מעורבותו אינה מתמצית אך ורק באותם מעשי דפיקה על הדלת שביצע באופן אישי. מעורבותו של משיב 2 בפרשה נלמדת
מהודעתו של יחזקאל, אשר קושר אותו באופן ברור לגביית החוב והיא מוצאת תימוכין גם בשיחות טלפון שהתקיימו בין יחזקאל לבין משיבים 1 ו-2 בנושא זה. שנית, מעיון בהודעתו של יחזקאל
מיום 21.7.13
עולה, כי הוא התעמת עם משיב 2 על כך שהגיע לבית אמו ודפק על דלתה ואז-כך לדברי יחזקאל-הודה משיב 2 בפני
ו בביצוע מעשה הזה והתנצל. מכאן לכאורה, שאין אינדיקציה לאפשרות שאדם אחר ולא משיב 2 הוא שביצע את המעשים שעליהם העידה אמירה.

4.3
חשוב עוד לציין לגבי משיב 2 כי בתחילת חקירותיו במשטרה
הכחיש שהוא עוסק במתן הלוואות. בשלב שבו החלו החוקרים להטיח בפני
ו את הראיות המפלילות נגדו- הוא
בחר לשמור על זכות השתיקה וכך עשה בהמשך חקירותיו ובהתייחס לכל האישומים נגדו.


לגבי משיב 4 יניב מלכה.

5.
למשיב
4 מיוחסים האישומים הראשון והרביעי.

5.1
בהתייחס לאישום הראשון – שאת עובדותיו כבר פרטתי בעת שדנתי במשיב 2- נטען כלפי משיב 4 כי היה בעל חוב של רונן, לאחר שהלווה לו סך של
סך של 5,000 ₪ . על פי הנטען, על רקע חוב זה הוא נהג להתקשר אל אילנה מספר רב של פעמים באופן מפחיד ומטריד, נהג ל"קנוס" אותה בסכומי כסף נוספים על חובה בעת שאיחרה בתשלום, ואף
הגיע לדירתה במספר רב של הזדמנויות, קילל אותה ואיים כי "יזיין" את רונן.
עוד נאמר, כי בתאריך 7.7.13 הגיע לביתה של אילנה וצעק לעבר אמה בנוכחות אילנה "הכנתם לי את הכסף, אם לא אני אזיין את הבן שלך". על פי הנטען, באותו מעמד, מתוך פחד, מסרה לו אילנה 400 ₪ נוספים.

5.2
לטענת ב"כ משיב 4, אין כל אינדיקציה ראייתית לקיומו של קשר פלילי בין משיב 4 לאחרים שכן הוא לא קשור לאף אחד מתשעת הנאשמים האחרים בכתב האישום ומעולם לא דיבר עם איש מהם. לדברי הסנגור, משיב 4, מסר גרסה בחקירה בהתייחס לאישום הראשון וסיפר כי הוא מכיר את רונן ובני משפחתו למעלה מ-20 שנה. לדבריו, הוא נענה לבקשת רונן כי ישיג עבורו כסף ונטל הלוואה ממקור אחר כדי שיוכל להלוות לרונן 5,000 ש"ח ואף שילם ריבית על ההלוואה. ב"כ משיב 4 הפנה לכך שבהודעותיה הראשונות במשטרה, אילנה אינה מזכירה כמעט את משיב 4, אינה מדברת בו רעות ואינה מזכירה איומים או קללות מצדו. כך גם עולה מדברי בני משפחתה שמדגישים שמשיב 4, הגם שמגיע לגבות את חובו, אינו מאיים ואינו מקלל. לטענת הסנגור, השינוי וההסלמה בעמדתה של אילנה, כמשתקף בהודעות המאוחרות, אומר דרשני ומחייב את המסקנה או שהיא התבלבלה בין המעורבים השונים, או שמאן דהוא פנה אליה כדי שתשנה את גרסתה. משכך, לדבריו, אישום זה סובל מחולשה ראייתית רבה שמצדיקה בשלב זה את שחרורו של משיב 4.

5.3
על כך יש להשיב: לאחר עיון בהודעותיה השונות של אילנה, לרבות בקטעים שאליהם הפנה הסנגור, התרשמתי שלא כצעקתה. עיון בחומר מלמד, שלמין ההתחלה, כבר בהודעתה של אילנה מיום 20.5.13, היא מזכירה את משיב 4 כמי שהלווה כסף לרונן, כמי שמפעיל כלפיה לחץ להחזר החוב וכמי שגובה ממנה ריבית נשך ו"קונס" אותה בקנסות פיגורים: "נתתי לו 2000 לפני שבועיים והוא החליט שזה עונש. אחי לווה ממנו 5,000 ₪ לפני שנה וחצי. אני משלמת לו 1000 ₪ במשך שנה וחצי. עד עכשיו שילמתי 15,000 ₪ לפחות ואני עדיין חייבת 6000. לדוגמא אם איחרתי פעם אחת בתשלום אז הוא גובה ממני 1,000 ₪ ריבית וזה לא יורד מהחשבון" (ש' 103 ואילך).

אומנם, בתחילה אילנה צמצמה בדבריה לגבי משיב 4 והציגה אותו באור פחות שלילי מאשר בהמשך, אך אין בזאת כדי להעיד בהכרח שאמירותיה המאוחרות יותר הן שקריות. אילנה תיארה מציאות של פחד ומצוקה, מה שיכול אולי להסביר את ההימנעות מלחשוף את כל האמת כבר בהודעות הראשונות. וכך היא אומרת בעניין זה בהודעה מיום 20.5.13: "אני יודעת שיניב הוא לא בחור טוב, מה לעשות. אני יכולה לעזור למשטרה הרבה אבל אני מפחדת. אני מפחדת שבסוף הכל יתהפך עלי" (ש' 128-9). בכל מקרה, בהמשך חקירותיה מספרת אילנה אודות מעשיו של משיב 4 ואומרת מפורשות כי בעת שהוא מגיע לגבות את כספו הוא מרעיד את הבניין בצעקותיו ומאיים כי "יזיין את רונן" (הודעה מיום 10.7.13 ש' 25-6), הכל כמפורט בעובדות כתב האישום. אילנה גם אומרת באותו הקשר כי היא מפחדת ממשיב 4.
יש אינדיקציה לומר שאותו פחד משותף גם לבני משפחתה של אילנה, מה שיכול להסביר את ההימנעות מלהיחקר במשטרה ולדבר בגנות משיב 4. הדבר מוצא ביטוי בהערה של החוקר טל חזן שנרשמה בגוף ההודעה שנגבתה מאמו של רונן בתאריך 22.7.13, בביתה בעת שנכחו במקום בני משפחה נוספים. תחילה, בעת שהאם נשאלה לגבי הכרותה עם משיב 4, היא אמרה שאינה מכירה אותו, אבל לאחר מכן, היא לחשה לשוטר שהיא תגיע אליו לבד ותדבר עמו לבד בלי שישמעו אותה (ראה הודעה מיום 22.7.13 ש' 20 ואילך).

משיב 4 מסר גרסה במשטרה לגבי המיוחס לו באישום הראשון (הגם ששמר על זכות השתיקה במרבית חקירותיו) ואישר שאכן נתן הלוואה לרונן ואף היה מגיע לבית המשפחה כדי לגבות את חובותיו. הוא אישר את סיפורה
של אילנה כי כשבועיים לפני חקירתה היא נתנה לו 2,000 ₪-ובכך יש חיזוק לדבריה.

כאמור, העובדה שחלה התפתחות בחקירתה של אילנה מבחינת נכונותה הגוברת להפליל את משיב 4 היא נושא מובהק של מהימנות- נושא שמסור לבית המשפט שישמע את התיק לגופו. בשלב זה, על רקע מכלול נסיבות המקרה, לא אוכל לומר כי השינוי בעמדתה של אילנה, מוליד כרסום ממשי בתשתית הראייתית לכאורה.

6.
עניינו של האישום השישי
בחוב כספי שחב יורם ק' (להלן: "יורם") לאדם בשם אורן הוני (להלן: "הוני") שהיה בעל משרד לניכיון שיקים, חוב שתפח והגיע לכדי 230,000 ₪. על פי הנטען, במהלך השנים 2011-2013 במספר רב של הזדמנויות נקט משיב 4 באמצעי הפחדה שונים על מנת להניע את יורם לשלם להוני את החוב. בין השאר נהג משיב 4 להתקשר ליורם בתדירות יומיומית ולאיים עליו, הגיע לביתו ללא תיאום ואיים עליו במהלך נסיעה משותפת ברכב. בשלב כלשהו, כאשר יורם סיפר למשיב 4 כי אדם בשם אמיר ב' שהיה מעבידו חייב לו מאות אלפי שקלים, החליט משיב 4 לסחוט את אמיר באיומים על מנת שיורם יקבל את כספו ואז יוכל לפרוע את חובו להוני. כתב האישום מתאר אירוע שבו הגיע משיב 4 יחד עם יורם והוני למשרדו של אמיר ושם צעק ואיים עליו בנוכחות מזכירתו של אמיר.

6.1
לטענת ב"כ משיב 4, קשה לקבל תמונה עובדתית ברורה מדבריו של יורם במשטרה. העיון בתמליל מלמד, כי במהלך החקירה השוטרים הכניסו מילים בפיו, כי טכניקת החקירה הייתה שהוא נשאל שאלות ארוכות ומורכבות שהכילו עובדות רבות והוא השיב ב"כן" לאקוני, עד שאין לדעת מה היא בדיוק גרסתו.
עוד נטען, כי לא נבדקה טענתו של משיב 4 לפיה הוא מכיר את יורם שנים רבות, כי היה בעצם שותפו לעסקים וכי קיבל ממנו משכורת כמשתקף בתלושי שכר שהציג משנת 2010.
בהנחה שכך הם פני הדברים-לטענת הסניגור- מדוע הסתיר יורם את הקשר הנ"ל עם משיב 4? עוד תמה הסניגור על כך שכתב האישום אינו נותן מענה לטיב הקשר שבין משיב 4 להוני ומדוע מחליט הראשון לגבות חוב של הוני. אם הוני הוא זה ששלח את משיב 4 למשימה זו, היה מצופה שאף הוא יהיה נאשם בכתב האישום. תמיהות אלה, לדברי הסניור אומרות דרשני ומכרסמות בדברי יורם.

6.2
עיון בחומר הרלוונטי מלמד ומשכנע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של משיב 4.
עיון בתמליל חקירתו של יורם מיום 21.7.13 נותן אינדיקציה ברורה לכך שהלה חשש מאוד מעצם חקירתו, חשש כי תיגבה ממנו הודעה כתובה, חשש להצטייר כמי שמפליל את משיב 4 והוני. הוא התבטא ואמר שהוא אינו רוצה להיות "בפרונט",
קרי להיות מזוהה כמי שהפליל את המשיב אמר יותר מפעם אחת כי הוא חושש מאוד, כי הוא יודע שניתן יהיה להגיע אליו בכל מצב בגלל ש-"יש להם הרבה עובדים". לכן, לדבריו, הוא תמיד רץ ושילם כספים כדי "לגמור איתם". ניתן בהחלט להתרשם שהחוקר מנסה לדובב את יורם, משכנע אותו לפתוח את סגור ליבו. מנסה לשכנע אותו למסור הודעה כתובה. בין זאת לבין הכנסת מילים בפיו המרחק רב. יורם מתאר בפני
החוקר מסכת קשה של איומים וסחיטה ומציג עצמו כאדם שבור: "לא עשיתי שום דבר רע, בסך הכל אני עובד אדמה...אני איש שבא ועובד באדמה...ועכשיו עוד איזה כמה כאלה שהתעלקו עלי שאני אפרנס אותם בדרך" (עמ' 7 לתמליל מיום 21.7.13).

בהתייחס לטענת ב"כ משיב 4 שיורם היה שותפו ונתן לו משכורת, הרי שמדברי יורם שם עולה שמשיב 4 ניסה להשתלט על העסק שלו וביקש להיות שותף שלו על כורחו.

יצוין עוד, כי בהמשך מסר יורם הודעות בכתב שבהם חזר בו מהדברים המפלילים שאותם מסר כאמור בהקלטה.

תימוכין לדבריו של יורם ניתן למצוא בדבריו של אמיר. אמיר לא רק מספר על כך שיורם תיאר בפני
ו בזמן אמת כיצד נסחט, אלא מספר לגבי עצמו, כיצד ניסה משיב 4 לסחוט אותו (ראה חקירות מיום 21.7.13 ו-23.7.13).
ניסיון הסחיטה ואיומיו של משיב 4 לא נשאו פרי שכן, הוא, אמיר, גילה עמידות ונחישות ואמר למשיב 4 שיש לו בן דוד ניצב במשטרה.
בנושא זה קיימת גם גרסתה של ענבל, מזכירתו של אמיר. זו מתארת את התנהגותו של משיב 4 בהגיעו למשרד כהתנהגות מרתיעה, התנהגות של עבריין המגיע לגבות כסף, נכנס בחוצפה, ללא הזמנה ודורש כספים שאין לו כל קשר אליהם. האווירה הייתה מאוד לא נעימה לדבריה.

6.3
בנוגע להוני, ב"כ המאשימה הסבירה, כי הקשר בין משיב 4 להוני לא הוברר עד תום, כמו גם חלקו במסע הסחיטה, ולכן, למרות שלכאורה הוא אחד הנהנים ממעשי הסחיטה-הוא לא הועמד לדין.

לגבי משיב 5-איגור יונייב.

7.
למשיב 5 מיוחס האישום הראשון, קרי מעורבותו במסכת הסחיטה כלפי רונן ובני משפחתו על רקע חובות שצבר רונן. על פי המתואר, משיב 5 הילווה לרונן סך של 5,000
₪ והוא נטל חלק, יחד עם האחרים, במסע האיומים וההפחדה שתוארו קודם עת דנתי במשיבים 2 ו-4. באופן ספציפי נטען כנגד משיב 5, כי במועד לא ידוע סיפר לאילנה שריצה עונש מאסר, וכן במספר הזדמנויות, איים כי אם לא תשלם לו הוא יפנה לאחיה הצעירים רונן ויעקב, במטרה להפחידה. עוד נטען, כי בחודש מאי 2013 ותחילת יוני 2013, מידי יום, שלח משיב 5 לאילנה אדם מסוים שזהותו אינה ידועה, אשר דרש ממנה תשלום של 500 ₪. במועד אחר בתחילת חודש יולי 2013 במסגרת קשר שנקשר בין משיב 5 לנאשם 10 הגיע האחרון בידיעתו של משיב 5 אל אילנה ודרש ממנה תשלום. כאשר אילנה אמרה לו שאין לה כסף צעק עליה נאשם 10 וקילל אותה בכוונה להפחידה. בעקבות מעשיו מסרה לו אילנה 600 ₪. עוד נטען, כי בעקבות מעשי משיב 5 והאחרים, מסרה אילנה למשיב 5 סכומי כסף בהיקף כולל של 9,000 ₪
אך הנאשם טען שהיא עדיין חייבת לו סכום של 8,800 ₪.

7.1
ב"כ משיב 5 התייחס לחלקו המינורי של משיב 5 בפרשה, מה שמצריך לדעתו את החרגתו מן האחרים. לדבריו, אילנה לא דיברה אודות משיב 5 מיוזמתה, אלא המשטרה היא ששירבבה את שמו. כמו כן, אמינותה של אילנה מוטלת בספק רב. ראשית, מדובר באישה אשר עשתה מעשה לא הגון בכך שלקחה על עצמה את חובו של רונן והזמינה את הנושים לפנות אליה, כאשר למעשה לא היה ביכולתה לשלם. עוד טען שיש אינדיקציה לכך שאילנה היא בעלת עניין אישי בכך שלוותה כנראה כספים בעצמה. עוד מסתבר, שכבר מחודש מאי 2013 היא שיתפה פעולה עם המשטרה למרות שהמשיכה להזמין את מהשיבים להגיע אליה כדי לגבות
את החוב.
לא זו אף זו, היא העידה שמשיב 5 אמר לה שישב בכלא שעה שהוא מעולם לא ישב בכלא.
עוד טען שלא הוכח קשר בין משיב 5 לנאשם 10 ושהאיום שהשמיע נאשם 10 כביכול היה על דעתו.

7.2
על פי הראיות השונות שהציגה המאשימה, לרבות הודעותיה של אילנה, נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה נגד משיב 5.

ראשית, אליבא הודעות שנגבו בתיק (ראה הודעת יגאל, משה קמחי ואחרים), יש אינדיקציה לקבוע שמשיב 5 עסק במתן הלוואות בשוק האפור יחד עם משיב 6 ונאשם 10 וכן נמצא בקשר עם משיב 1. כך למשל, בעת מעצרו של משיב 5 נתפסו ברשותו 2 דפים עם שמות ומספרים שמהווים רשימה שמית של למעלה ממאה שמות של חייבים. בשמות אלה נכלל גם שם משפחתו של רונן.

שמו של משיב 5 כמי שנטל חלק במסכת הסחיטה וכמי שקשור למשיב 1, עולה מפורשת בהודעותיה של אילנה (ראה למשל הודעה מיום 20.5.13).
אילנה מדברת על סכומי כסף גבוהים שנתנה למשיב 5 , סכומים שעלו ותפחו כל העת, כפי שצוטט מדבריה קודם עת דנתי בעניינו של משיב 2. אומנם אילנה לא מציינת איום מילולי קונקרטי מצדו של משיב 5 אך מתארת התנהגות מפחידה ומלחיצה. כפי שכבר נאמר קודם, עבירת האיום אינה מתמצית באיום מילולי בהכרח, כאשר התנהגות מפחידה ומטילת מורא מבססת עבירה זו. אילנה סיפרה שמשיב 5 הציג עצמו בפני
יה כאדם ששהה בכלא וזאת כדי להטיל עליה מורא. השאלה אם אמת הייתה בדבריו אלה של משיב 5 והאם אכן ישב בכלא, אינה מעלה או מורידה לענייננו, מה עוד שהמציאות מלמדת שהוא אכן נדון לעונש מאסר (בעבודות שירות) ולא מן הנמנע ששהה בכלא כתקופת מעצר. לדברי אילנה משיב 5 קשור למשיב 1 (הודעה מיום 20.5.13 ש' 10). היא מתארת גם שמשיב 5 שלח אליה את נאשם 10.

תימוכין לדבריה של אילנה מצויים בשיחת טלפון בין אילנה לבין משיב 1 שבה מוזכר שמו של משיב 5 (ראה שיחה 2509 מיום 5.3.13). היא מלמדת על הקשר בין שניהם. עוד עולה, שלאחר מעצרו של משיב 1 בתיק אחר, משיב 5 נתן כסף לחברתו של משיב 1 לצורכי קנטינה (ראה הודעתה ש' 61).
משיב 5 מצידו שמר על זכות השתיקה ולא סיפק הסברים לחשדות נגדו.

לגבי משיב 9 גיא אשולי (או שווילי):

8.
משיב 9 הינו אחיו של משיב 3 (שמיוחסים לו אישומים ראשון, חמישי ושמיני) ואשר הסכים
למעצרו עד תום ההליכים.
למשיב 9 מיוחס האמור באישום השמיני, ועם זאת, לטענת המאשימה קיימת אינדיקציה למעורבותו בעסקיו של משיב 3 באופן כללי. מדובר במי שלטענת המאשימה עובד בשירותו של משיב 3 ואף בשיתוף פעולה עם משיב 1.
עניינו של האישום השמיני במספר הלוואות שנטל דוד פ.
מנאשם 3 בהיקף של 3,000-5,000 ₪ בכל פעם. על פי הנטען, כאשר התקשה דוד פ' בהחזרת ההלוואות, קשרו משיבים 3 ו-9 לאיים עליו במטרה להניעו לשלם את חובותיו. במסגרת הקשר הם התקשרו אליו מספר פעמים רב וקיללו אותו במטרה להפחידו. מעשיהם הביאו לכך שהוא שילם את הכספים שנדרשו ממנו.

8.1
לטענת ב"כ משיב 9, אין ראיות לקבוע כי משיב 9 התקשר אל דוד פ' והשמיע קללות משום שכן אין חולק שדוד פ' טעה בזיהוי קולו של משיב 9 כאשר טען שהוא זה שנשמע דובר בשיחה מאיימת שהתקבלה מהטלפון של משיב 1 (שיחה 11921), כאשר בהמשך הוברר שהיה זה משיב 3. לדברי הסנגור, אומנם יש אינדיקציה לכך שמשיב 9 הגיע לדוד בכדי לגבות את חובות אחיו, אך מדובר היה בהתנהלות לגיטימית שלא היה מלווה באיומים או בסחיטה.
לדבריו, מן החומר אין בסיס לומר שדוד אוים או חש מאוים.

8.2
עיון בחומר הראיות, לרבות בהודעותיו של דוד פ', מלמד כי קיימת תשתית ראייתית נגד משיב 9 להוכחת האשמות המיוחסות לו.
ראשית, יש אינדיקציה ראייתית לכך שמשיב 9 עבד בשירותו של משיב 3 בגביית חובות, וזאת, מעבר למעורבותו באישום השמיני. במקביל, קיימות ראיות הקושרות את משיב 3 לעסקי הלוואות וסחיטות יחד עם משיב 1. העובדה שמשיב 9 פעל בשירותו של משיב 3 בגביית חובות עולה גם בהקשר לאישום החמישי (ראה עדות ציון המתלונן באישום חמישי) וכן משתקפת בשיחות טלפון שנקלטו בין שני המשיבים שמהם עולה שיתוף הפעולה ביניהם לצורך גביית חובות (ראה למשל שיחה 2231 מיום 20.5.13).
מעדותו של דוד פ' עולה בברור התנהלות מאיימת ומפחידה שנקטו נגדו משיב 3 ומשיב 9, הוא זיהה את משיב 9 כמי שהגיע לביתו ואף אמר שקיבל ממנו הרבה שיחות טלפון "הרבה הרבה, כל פעם שלא הייתי משלם בזמן היה בלאגן (ש' 40 להודעתו). אומנם אין ויכוח, שבהתייחס לשיחה מסוימת דוד טעה בזיהוי קולו של משיב 9, אבל הדעת נותנת שיכולתו לנקוב בזהות האדם ששוחח עמו בטלפון, אינה רק בזכות זיהוי קולו. לא מן הנמנע שהדובר הציג את עצמו. מן הראיות עולה בברור שדוד מכיר היטב את משיב 9, הוא יכול היה לזהות אותו בתמונה שהוצגה לו ואיני מוצאת בסיס אמיתי לחשש שדוד, עקב טעות, מייחס למשיב 9 מעשים שביצע אחיו. איני מקבלת את טענת הסנגור שדוד לא חש מאוים. אומנם, מערכת יחסיו עם משיב 3 הייתה מתמשכת בבחינת שהמשיך לקחת הלוואות למרות שנסחט לכאורה, אך הוא תיאר מצוקה כלכלית ומצב של חוסר ברירה. דוד ביטא חשש מהמשיבים, לכך שיפגעו בו וילדיו עד שאפילו סרב להגיע למשטרה כדי למסור עדות נוספת בתאריך 12.8.13.

אשר לשאלת המעצר:

טיעוני הצדדים
:

9.
המאשימה ביססה את בקשתה להורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים הן על מסוכנותם- מסוכנות היא אינהרנטית לעבירות שמיוחסות להם ולנסיבות ביצוען- והן על החשש לשיבוש מהלכי המשפט מחמת האפשרות שהם, על רקע מעשיהם, ינקטו שיטות של הפחדה כלפי המתלוננים השונים לבל יעידו.
לטענת המאשימה, מכתב האישום וראיות בתיק עולה כי המשיבים קשורים זה בזה, שותפים בחלק מההלוואות ומסייעים אחד לשני בגביית חובות. מדובר ברשת מאורגנת של מתן הלוואות וגביית חובות, בעיקר בשכונת התקווה, רשת שמי שנופל בה, מתקשה להמשיך ולנהל אורח חיים תקין, אלא חי בפחד וחרדה יומיומיים.
ב"כ המאשימה הציגה את עברם הפלילי של המשיבים: למשיב 2 הרשעה קודמת בעבירה של חבלה במזיד ברכב, תלויים ועומדים נגדו 8 תיקים וכן תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 10 חודשים. למשיב 4 עשר הרשעות קודמות בעבירות גניבה, סמים מרמה ואלימות והוא ריצה שתי תקופות מאסר בעברו. למשיב 5 ארבע הרשעות קודמות בעבירות של החזקת סכין, סמים ותקיפה והוא ריצה בעברו 3 חודשי מאסר בעבודות שירות. למשיב 9 הרשעה אחת בעבירה של החזקת סכין וכן תלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין עבירה של החזקת סם מסוג
mdma
.
ב"כ המבקשת התייחסה לעובדה שמשיבים 7 ו-8 שוחררו בחלופת מעצר וטענה שיש לאבחן את עניינם מעניינו של משיב 9 שגם הוא, כמותם, עבד בשירותו של אחר. לדבריה, בהתייחס למשיבים 7 ו-8 מדובר היה באירוע חד פעמי ובמצב שבו הם אינם מכירים את זהותו של הקורבן. מאחר שמשיב 9 מכיר את המתלונן, נפגש עמו ואיים עליו באופן ישיר, לא ניתן להבטיח את מטרות המעצר בדרך של שחרור בחלופת מעצר.

9.1
ב"כ משיב 2 הציג פסיקה לגבי מקרים שבהם הורו בתי משפט על שחרורו נאשמים בחלופת מעצר בגין ביצוע עבירות סחיטה באיומים (בש"פ 4803/12 שמעון ענו; בש"פ 4272/12 צדיק זזה;
בש"פ 2863/12 אושרי ועקנין) ועתר לקבלת תסקיר אודות משיב 2 שיבחן את אפשרות שחרורו בחלופת מעצר.

9.2
ב"כ משיב 4 ציין כי למרות שאין להתכחש לעברו הפלילי של משיב 4, רובו אינו מן העת האחרונה וגם לא נרשמו לחובתו הרשעות בעבירות סד"ח או תקיפה. הרשעתו האחרונה היא משנת 2009 בגין החזקת אגרופן. לא מדובר אפוא לשיטתו בעבר פלילי שבגללו אפשר לייחס למשיב 4 עילה של מסוכנות. עוד ציין, כי משיב 4 סובל מתסמינים של דום נשימתי בשינה בדרגה קשה (ראה אישור רפואי) והוא נזקק לבלון חמצן בזמן שינה.

9.3
ב"כ משיב 5 טען כי יש לאבחן את משיב 5 משאר המעורבים לאור חלקו המינורי בפרשה ולאור העובדה שבאופן אישי לא השמיע מילות איום. לדבריו, עברו אינו מכביד ויש הצדקה לשחרורו לחלופת מעצר.

9.4
ב"כ משיב 9 הדגיש את חלקו המינורי יחסית לאחרים ואת העובדה שהיה שליחו של משיב 3. לדבריו, אין מקום לעשות אבחנה בין משיב 9 למשיבים 7 ו-8 אשר שוחררו בחלופת מעצר ובתנאים מגבילים בהסכמת המאשימה.

דיון ומסקנות לגבי שאלת מעצר:

10.
חומר הראיות מלמד על פעילות שיטתית ומאורגנת של המשיבים למתן הלוואות בשוק אפור ולגביית כספים בדרכי סחיטה כמתואר בכתב האישום.
דרכי הפעולה שבהם נקטו המשיבים, היקף הפעילות ואווירת האלימות שאפיינה את התנהלותם מלמדת על מסוכנות מצדם.
לכל אחד מהמשיבים עבר פלילי ומעורבות בפעילות עבריינית.


נקבע לא אחת בפסיקה, כי בעבירות של סחיטה באיומים או בכוח טבועה מסוכנות אינהרנטית שבגללה יש בדרך כלל הצדקה להורות על מעצר עד תום ההליכים ולא ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון בבש"פ 5953/10 דרור אלפרון נ' מדינת ישראל
(06.09.2010): "על עבירת הסחיטה באיומים המיוחסת לעורר נאמר, ולא אחת, כי היא מסוג העבירות אשר על פי רוב אינן מתאימות לחלופת מעצר, שכן גלומה בה מעצם טבעה ואופייה מסוכנות הנאשם, וכן טבוע בה, מיניה וביה, חשש לשיבוש הליכי משפט. כדברי השופט י' זמיר: "עבירה של סחיטת כסף באיומים מבעלי עסקים... נמנית על סוג העבירות המצדיקות, בדרך כלל, מעצר עד תום ההליכים. שני טעמים עיקריים לכך. ראשית, עבירה כזאת (שלעתים קוראים לה בשם סחיטה של דמי חסות) היא עבירה טיפוסית של פשע מאורגן, והיא עלולה להוביל להיווצרות של פשע מאורגן או להתפשטותו... שנית, עבירה של סחיטה באיומים נמנית על סוג העבירות שאדם יכול להמשיך ולבצע אותן גם כשהוא ספון בתוך ביתו. אם שמו ועברו מטילים אימה, די לו בטלפון ובשליחים כדי להמשיך ולהטיל אימה על בעלי עסקים ואולי גם על עדים" (בש"פ 4107/95 מדינת ישראל
נ' בוזגלו [פורסם בנבו] (להלן עניין בוזגלו)....." .

בדומה נפסק בבש"פ 4120/11 דדוש נ' מדינת ישראל
(פסקה 20 להחלטה, 6.6.2011) ונאמר על ידי כבוד השופט דנציגר : "העבירות מושא הערר הן בעיקרן עבירות של סחיטה באיומים, לגביהן נפסק לא אחת כי הן מלמדות על מסוכנות הנאשם ואינן מתאימות בדרך כלל לחלופת מעצר... זאת ועוד, נפסק גם לא אחת, כי בעבירות מסוג זה קיים חשש אינהרנטי לשיבוש הליכי משפט בדרך של הטלת מורא ופחד על המתלוננים..."
ראה גם: בש"פ 7041/07 מאיר יעקב נ' מדינת ישראל
(23.09.2007); בש"פ 4296/05 מדינת ישראל
נ' צבי סוויסה (08.05.2005); בש"פ 3355/04 כארם חמודה נ' מדינת ישראל
(18.04.2004); בש"פ 7283/98 גמלט נ' מדינת ישראל
(6.12.1998); בש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל
(14.11.1999); בש"פ 5435/03 קייסי נ' מדינת ישראל
(23.6.2003); בש"בפ 7415/03 מדינת ישראל
נ' אבו מוך, פ"ד נז(6) 77, 81 (2003); בש"פ 1416/02 זינב נ' מדינת ישראל
(26.2.2002); בש"פ 7322/03 עמר נ' מדינת ישראל
(14.8.2003).

בהקשר זה אומר, כי
בפסקי הדין שעליהם הצביע ב"כ משיב 2
שבהם נאותו בתי משפט לשחרר נאשמים בחלופת מעצר ניתן להצביע על נסיבות ספציפיות או נימוקים מיוחדים שהצדיקו זאת, או שמדובר היה באירוע חד פעמי שלא העיד על התנהלות שיטתית. אין באלה כדי להעיד על המגמה הרווחת בפסיקה או להעיב על הכלל שמוצא ביטוי בפסיקה שהובאה לעיל.

מסוכנותם של כל אחד מהמשיבים, הפחד הרב שהפיל כל אחד מהם על קורבנותיו, החשש שימשיכו במעשיהם ו/או ימשיכו להטיל אימתם על המתלוננים ובכך ישבשו את ניהולו של ההליך הפלילי, מונעים אפשרות להיזקק לחלופת מעצר במקרה שלנו. לא יהיה בתנאי מעצר בית כדי להבטיח את מטרות המעצר.
לא מצאתי כי יש מקום לאבחן את משיב 5 משאר המשיבים. גם אם, כטענת בא כוחו, הוא מוזכר במספר לא גדול של סעיפים בעובדות הכתב הראשון, הרי שעיון בהודעתה של אילנה ובחומר הראיות מלמד שמעורבותו אינה שולית ככלל וכלל.
אשר למשיב 9: אומנם הוא פעל לכאורה בשליחותו של משיב 3 ומצבו מבחינה זו דומה לזה של משיבים 7 ו-8 ששוחררו בהסכמה, אך מצאתי טעם רב בדברי ב"כ המבקשת לפיהם מדובר במי שהפעיל איום ישיר על המתלונן בבחינת שהוא מכיר אישית את המתלונן ויש לו השפעה מאיימת עליו, להבדיל מהמצב בעניינם של משיבים 7 ו-8. איני סבורה כי בשלב זה שחרורו בחלופת מעצר יבטיח את מטרות המעצר. יתכן שהשיקולים לגביו של משיב 9 ישתנו לאחר שתשמע עדותו של המתלונן כנגדו.

11.
סיכומו של דבר, לאור כל האמור לעיל, ובהסכמתו של משיב 3, אני מורה על מעצרם עד תום ההליכים של משיבים 2, 3 4, 5 ו-9.

ניתנה והודעה היום יז באלול התשע"ג (23.8.13) בנוכחות הצדדים,



גיליה רביד
,
שופטת









מת בית משפט מחוזי 59779-07/13 מדינת ישראל נ' יעקב קובי יום טוב, עזרא צורף, רועי אשולי ואח' (פורסם ב-ֽ 23/08/2013)