פסקי דין על מיכאל ניסנוב |

6683/13 עפ     27/10/2013




עפ 6683/13 מיכאל ניסנוב נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק ע"פ 6683/13



בבית המשפט העליון


ע"פ 6683/13 - א'


לפני:

כבוד השופטת ע' ארבל


המערער:
מיכאל ניסנוב



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.9.13 בתפ"ח 5526/12 שניתן על ידי
כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ, א' ואגו, י' צלקובניק

תאריך הישיבה:
ו' בחשון תשע"ד (10.10.13)
בשם המבקש:
עו"ד ד' גיטרמן
בשם המשיבה:
עו"ד ע' שגב

החלטה


לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטים
ר' יפה-כ"ץ, א' ואגו, י' צלקובניק
) בתפ"ח 5526/12 מיום 2.9.2013, וזאת עד למתן הכרעה בערעור על גזר הדין שהגיש המבקש לבית משפט זה. בית המשפט המחוזי גזר על המבקש עונש של עשרים חודשי מאסר בפועל וחייב אותו לפצות את המתלוננות בסכום כולל של 17,000 ₪.

1.
ביום 16.5.2013 הורשע המבקש על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון, במספר עבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית, בשתי מתלוננות. על פי כתב האישום המתוקן, נטען כי המבקש עבד במועדים הרלוונטיים כמאבטח בסניף של קופת חולים בו עבדו שתי המתלוננות כמנקות. מהעובדות שפורטו בכתב האישום בו הודה עולה כי במספר רב של הזדמנויות נגע המבקש במתלוננות במקומות אינטימיים מעל לבגדיהן, חרף התנגדותן, נהג להציע להן הצעות מגונות בעלות אופי מיני וכן העיר הערות משפילות ומבזות הנוגעות למיניותן. כמו כן, בסמוך ליום 30.7.2012, שעה שעבדו המבקש ואחת המתלוננות, ניגש המבקש למתלוננת ותפס בשדה השמאלי בחוזקה. כתוצאה מפעולה זו דיווחה המתלוננת על כאבים בשדה השמאלי למשך מספר ימים.

2.
עובר לגזירת דינו של המבקש הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מטעם שירות המבחן. מהתסקיר עולה כי מדובר באדם בן 52, יליד דגסטאן שבקווקז, אשר עלה עם משפחתו לישראל לפני 21 שנים. הוא נשוי ואב לשלוש בנות. כמתואר בתסקיר, מאז עלייתו לישראל ועד לאירוע הנדון, ניהל המבקש אורח חיים נורמטיבי. נקבע כי על אף הודאת המבקש במעשיו וטענתו כי הוא מצטער ומתבייש בהתנהגותו, מסתמנים עיוותי חשיבה וחוסר אמפתיה כלפי המתלוננות. יצוין כי שירות המבחן לא התרשם מעיסוק יתר במין, אך קבע כי קיים סיכוי להישנות התנהגות מינית פוגענית בעתיד. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש בשל התרשמותו כי המבקש אינו פנוי לטיפול בשלב זה, והמליץ על ענישה של מאסר שירוצה בעבודות שירות, פיצוי למתלוננות וכן עונש מרתיע של מאסר על תנאי. נוסף על כך הוגשה חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, אשר קבעה כי המבקש מכחיש את ביצוע העבירות בהן הודה, לא לוקח אחריות על מעשיו, ולטענתו הודאתו נבעה אך מחשש מהסתבכות נוספת. כמו כן נקבע כי לא נמצאה עדות לסטיית מין אצל המבקש. לבסוף נקבע כי רמת מסוכנותו המינית של המבקש לקורבנות זרים נמוכה, ורמת מסוכנותו כלפי נשים שמצויות תחת מרותו או סמכותו היא נמוכה-בינונית.

2.
ביום 2.9.2013 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש לעשרים חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו מיום 7.8.2012 עד ליום 23.9.2012), שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי לבל יעבור כל אחת מן העבירות בהן הורשע או כל עבירה אחרת מסוג פשע למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, וכן פיצוי כספי למתלוננות בסכום כולל של 17,000 ₪. נקבע כי מעשי המבקש קשים הם, נושאים בחובם פגיעה קשה בכבודן, בגופן ובנפשן של המתלוננות, וברי כי אין מדובר במעידה חד פעמית. מעשיו של המבקש מאופיינים בחומרה יתרה נוכח העובדה כי הם נעשו תוך ניצול מרותו על המתלוננות במסגרת מקום עבודתן, כך בית המשפט. עוד נקבע כי על אף שהביע המבקש בפני
בית המשפט חרטה ורצון לעבור הליך טיפול, מחוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות עולה תמונה הפוכה לפיה המבקש כלל לא מודה בביצוע המעשים בגינם הורשע ובוודאי שלא לוקח עליהם אחריות. מאידך, התחשב בית המשפט בעובדה כי מעשי המבקש עצמם אינם מן החמורים ביותר וכי הם פסקו לפני כשנה. לאחר שקלול נסיבות ביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה לעבירות אלו, קבע בית המשפט כדלקמן: לגבי המעשה שנעשה כלפי המתלוננת הראשונה בסמוך ליום 30.7.2012 – בגינו הורשע המבקש בעבירה של מעשה מגונה בכוח – נקבע מתחם ענישה שנע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל; לגבי מכלול המעשים האחרים בגינם הורשע המבקש בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית, נקבע מתחם ענישה שנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר. עונשו של המבקש נקבע במרכזם של המתחמים הללו, בהתחשב, בין היתר, בנסיבותיו האישיות של המבקש, בנזק שנגרם למתלוננות, ביחסו של המבקש לביצוע העבירות ובמצבו הכלכלי לאחר שהיה משוחרר בתנאים מגבילים תקופה ארוכה בלא יכולת לעבוד.

3.
המבקש הגיש הודעת ערעור (ללא נימוקים) לבית משפט זה, ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, היא הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי נגזר עליו עונש מאסר קצר וקיים חשש כי יסיים לרצותו בטרם תתקבל הכרעה בערעור. כמו-כן טוען המבקש כי ישנו סיכוי "מסוים", כך לדברי באת כוחו, כי הערעור על גזר הדין יתקבל באופן שיביא לקיצור עונשו של המבקש או אף להמרת עונשו בעבודות שירות, בהינתן המלצת שירות המבחן בעניינו. כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות של המבקש ולנסיבות חייו הקשות. כך נטען, בין היתר, כי המבקש סובל מקשיי הסתגלות מאז עלייתו לישראל, מתקשה למצוא את מקומו, וכן סובל מדימוי עצמי נמוך בשל בעיות פיזיולוגיות שונות. יתר על כן, טוענת באת כוח המבקש כי קיים פער גדול בין מסקנות שירות המבחן לבין דו"ח הערכת המסוכנות אשר קובע מפורשות כי מסוכנותו המינית של המבקש היא נמוכה, ולעמדתה יש לתת לו עדיפות. באת כוח המבקש הוסיפה כי לא נרשמו לחובת המבקש הפרות של תנאי השחרור בתקופה הארוכה בה הוא מצוי במעצר בית וכי הוא שיתף פעולה באופן מלא עם גורמי אכיפת החוק. כל אלו מצדיקים, כך המבקש, לעכב את ביצוע מאסרו לבל יסיים לרצות את עונשו בטרם יוכרע ערעורו.

4.
המשיבה מצידה טוענת כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש אינם גבוהים, שכן נוכח הערכת המסוכנות דומה כי הוא אינו לוקח אחריות אמיתית על מעשיו. כמו-כן, מתסקיר המבחן בעניינו עולה, כאמור, כי קיימים עיוותי חשיבה כלפי המתלוננות אשר מחזקים מסקנה זו, ושירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית, כיוון שהתרשם כי המבקש לא בשל לכך. באת כוח המשיבה מדגישה כי אף אם יתקבל הערעור כך שתינתן הקלה כלשהי בעונש, אין זה סביר שהקלה זו תהיה משמעותית באופן המעלה חשש לריצוי מאסר עודף ובוודאי שלא קיים סיכוי שבית המשפט יאפשר למבקש לרצות את עונשו בעבודות שירות. זאת בפרט כאשר מדובר בערעור על גזר הדין בלבד. כמו-כן, ערעור על גזר דין אינו גורר לרוב הליכים ממושכים, ועל-כן סבורה באת כוח המשיבה כי נוכח עונשו של המבקש, שאינו ארוך במיוחד, קביעת הדיון בערעורו בהקדם ככל הניתן עשויה להוות פתרון ראוי לחשש האמור.

5.
שמעתי את טיעוני הצדדים ומצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, נקודת המוצא היא כי ריצוי עונש של מאסר בפועל ייעשה באופן מיידי וכי הגשת ערעור כשלעצמה אינה מצדיקה עיכוב ביצוע גזר דין (ע"פ 111/99
שוורץ נ' מדינת ישראל

, פ"ד נד(2) 241, 267 (2000) (להלן:
הלכת שוורץ
)). בבסיס הלכה זו עומד האינטרס הציבורי באכיפה אפקטיבית של החוק ושמירת אמון הציבור במערכת האכיפה. לפיכך, עיכוב ביצוע עונש מאסר יתאפשר רק בקיומן של נסיבות אשר משקלן עולה על משקלו של האינטרס הציבורי האמור (ע"פ 4443/10
פלוני נ' מדינת ישראל

(21.6.10)). בעניינו של המבקש לא מתקיימות נסיבות כאמור, וזאת על אף משך עונש המאסר שהושת עליו.

6.
בטרם אפרט את נימוקי החלטה זו יוער כי במועד הדיון בבקשה דנן טרם הוגשו נימוקי הערעור של המבקש על גזר הדין בעניינו, ועל הטענות בבסיס הערעור לצורך הכרעה בבקשה זו למדתי מדברי באת כוחו שנשמעו בדיון בעל פה במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

כעת לעניין הבקשה גופה. ראשית, המבקש הודה בביצוע העבירות בהן הורשע, לא עומדת לו עוד חזקת חפות וממילא אין בערעורו על העונש כדי להוביל לביטול העונש כולו. טיעוני הצדדים בפני
י מלמדים כי אין הם חלוקים על חומרת מעשיו של המבקש, אשר הפיל את חיתתו על עובדות במקום עבודתו, באופן מתמשך, תוך ניצול מרותו עליהן ושימוש בכוח שהקנה לו תפקידו, וכן בחולשתן של נשים אלו בהינתן נסיבות ביצוע העבירה. המבקש מתכוון ככל הנראה להתמקד בערעורו על גזר הדין במשקל שייחס בית המשפט המחוזי לנסיבות חייו ולנסיבות אישיות נוספות שלו. כאמור, על רקע זה סבור הוא כי הסיכוי שיופחת עונשו מצדיק עיכוב ביצוע גזר הדין.

גם אם יש ממש בטענות אלו של המבקש, ומבלי לקבוע מסמרות, מדובר בטענות הנוגעות להיבטים מסוימים בלבד של גזר הדין. דומה כי בהינתן חומרת מעשיו של המבקש, הסיכוי שטענות אלו יובילו להפחתה ניכרת בעונשו באופן שמעלה חשש לסיום ריצויו בטרם קבלת החלטה בערעור, אינו גבוה באופן המצדיק את עיכוב ביצוע העונש וגובר על האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של הדין. מסקנה זו נתמכת גם במסוכנותו של המבקש כפי שהיא עולה מתסקיר המבחן בעניינו. עם זאת, מאחר והמאסר שנגזר על המבקש אינו ממושך, כפי שציינה באת כוח המשיבה, מצאתי כי האיזון הנכון במקרה זה בין האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של גזר הדין לבין הצורך למנוע מצב בו יימצא המבקש חלילה בענישת יתר, מצדיק קביעת הדיון בערעורו של המבקש בהקדם.

7.
הערה לפני סיום – מהנתונים המצויים בתיק כמו גם מטענות הצדדים עולה כי ביצוע עונש המאסר של המבקש עוכב, לבקשתו, עד לסיומה של תקופת החגים ונקבע כי הוא יתייצב לריצוי מאסרו ביום 1.10.2013, אלא שהמבקש לא התייצב במועד האמור. להתנהגות זו, שנתפסת בעיני בחומרה יתרה, לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת, על אף ניסיונותיה של באת כוח המבקש לעשות כן. עובדת היעדרותה של באת כוח המבקש מהדיון בו ניתנה ההחלטה על עיכוב ביצוע אינה מהווה הסבר מספק, בפרט לאור נוכחות המבקש עצמו באותו דיון והעובדה שהיה עד להסכמתו של בית המשפט לבקשתו שלו לעכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 1.10.13, מועד אשר נכתב מפורשות בהחלטת בית המשפט. דברים אלו מקשים על קבלת טענת באת כוח המבקש בדבר הקפדתו של המבקש על הוראות גורמי אכיפת החוק.


הבקשה אפוא נדחית. דיון בערעור שהגיש המבקש ייקבע בהקדם. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 5.11.2013 בשעה 10:00, במתחם כלא דקל בבאר שבע ובהתאם ליתר הוראות בית המשפט המחוזי בגזר הדין.


ניתנה היום, כ"ג בחשון תשע"ד (27.10.13).





ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13066830_b02.doc

עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עפ בית המשפט העליון 6683/13 מיכאל ניסנוב נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 27/10/2013)