פסקי דין על מאיר משה מגידיש

6452/13 בשפ     29/10/2013




בשפ 6452/13 מדינת ישראל נ' מאיר משה מגידיש




החלטה בתיק בש"פ 6452/13
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }




בבית המשפט העליון


בש"פ 6452/13



לפני:

כבוד השופט א' שהם


המבקשת:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיב:
מאיר משה מגידיש


בקשה שניה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996


תאריך הישיבה:
י"ח בחשוון התשע"ד (22.10.2013)


בשם המבקשת:
עו"ד דפנה שמול




בשם המשיב:
עו"ד מיכה גבאי



החלטה

1.
לפניי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 9.10.2013, או עד למתן

פסק דין
, בתפ"ח 12968-10-12, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. זאת, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:
חוק המעצרים
).

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.
המשיב הוא הנאשם 2 בכתב אישום שהוגש נגד שלושה נאשמים. מעצרו של הנאשם 1, פנחס מזרחי, הוארך בהסכמתו בתשעים ימים נוספים, החל מיום 9.10.2013, ואילו הבקשה בעניינו של הנאשם 3, גבי אטדגי, התייתרה, לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון שהביא לסיום ההליכים בעניינו. יצוין, כי במקביל לכתב האישום שהוגש נגד המשיב, הוגש כתב אישום נוסף נגד נאשם אחר, דודו מגידש (להלן:
דודו
) שהוא אחיו של המשיב, והובהר כי הוא אמור להעיד כעד תביעה, במשפטם של המשיב ושל הנאשם 1.

3.
האישום הראשון מיוחס לנאשם 1 בלבד, והעבירה המרכזית בו היא ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין
).


האישום השני נוגע לנאשם 1 ולמשיב, ונטען בו, כי במועד בלתי ידוע למאשימה, החליט הנאשם 1 לרצוח אדם בשם מומי קסנטיני (להלן:
מומי
), שעה שהלה יגיע לבית גרושתו בבת ים, ביום שישי, ה-7.9.2012. עוד נטען, כי ביום 5.9.2012, בשעות הצהריים הגיעו הנאשם 1 ויובל אדרי (להלן:
יובל
), אשר, לפי כתב האישום פעל "
בסמכות וברשות משטרת ישראל
", לפגישה עם דודו, בביתו שבאשדוד. במהלך אותה פגישה, קשרו הנאשם 1, דודו ויובל קֶשֶר לגרום למותם של מומי ושל שלום דומראני (להלן:
דומראני
). עוד סוכם, כי דודו יספק את האמל"ח לצורך רציחתו של מומי, וכי הוא יהיה שותף "
לחיסולו של דומראני
", ביחד עם הנאשם 1. למחרת, הגיע הנאשם 1 לביתו של דודו, כדי לתאם את העברת האקדח לרשותו, ולאחר מפגש נוסף עם דודו, נסעו הנאשם 1 ויובל למושב הודיה. כפי שנטען בכתב האישום, הנסיעה למושב הודיה נועדה למפגש של הנאשם 1 ויובל עם המשיב. הנאשם 1 והמשיב קיימו מספר שיחות טלפוניות, בהן הם תיאמו את מקום המפגש במושב הודיה. לבסוף, הגיע המשיב למקום המפגש שעליו סוכם ומסר לנאשם 1, דרך חלון רכבו, אקדח 9 מ"מ מסוג "
ברטה
", אשר נגנב מספר שנים קודם לכן, בהתפרצות לדירה. באותו מעמד, מסר המשיב לנאשם 1 מחסנית מלאה בכדורים. הנאשם 1 העביר את האקדח ליובל, וביקש ממנו להסליקו בקרבת מקום.


במסגרת האישום השני, ייוחסו למשיב עבירות אלה: קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; ועסקה אחרת בנשק, לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין. לנאשם 1 ייוחסו עבירות נוספות, ובין היתר, הוא הואשם בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, בגין קשירת הקשר לרצוח את מומי ואת דומראני.

4.
האישום המשותף הבא של המשיב והנאשם 1, הוא האישום השישי. בחלקו הראשון של אישום זה, תוארו מעשיהם של הנאשם 1 ושל יובל, אשר נועדו להביא לרציחתם של מומי ושל דומראני. המשיב נכנס לתמונה מסעיף 12 לאישום השישי ואילך, כאשר נטען בכתב האישום כי הנאשם 1 ויובל הגיעו לביתם של המשיב ושל דודו, באשדוד. הנאשם 1 קבל בפני
המשיב כי האקדח, שנמסר על-ידו, אינו פועל. המשיב אמר בתגובה לטענה זו, כי יש לנקות את האקדח, ואילו דודו הוסיף כי הטענה בדבר קלקול באקדח אינה אפשרית, שכן נעשה ירי באקדח זה לפני כשלושה שבועות. בהמשך, הציע דודו כי האקדח יוחזר לו והוא ימסור לנאשם 1 אקדח אחר. במקביל, הסבירו המשיב ודודו לנאשם 1 כיצד יש לטפל באקדח, ובין היתר, נאמר לו כי יש לטבול את האקדח בסולר ולייבש אותו. המשיב אף הציע לנאשם 1 כי האחרון ימסור לו, למחרת היום, את האקדח והוא ידאג לנקותו, באמצעות אדם מיומן שיובא על-ידו. עוד הוצע על-ידי המשיב, כי לאחר מכן ייצאו, הוא והנאשם 1, לבדוק את האקדח, אך הנאשם 1 התנגד להצעה. לבסוף, סוכם כי הנאשם 1 יבדוק בעצמו את האקדח, לאחר שינקה אותו. באותו מפגש, קשרו המשיב, הנאשם 1, יובל ודודו קֶשֶר לרכוש רובה ארוך, שכן הנאשם 1 ודודו סברו כי ניתן יהיה לפגוע בדומראני באמצעות נשק, שניתן בו לירות ממרחק, שכן דומראני "
מכותר באנשים
". הנאשם 1 ודודו סיכמו לרכוש רובה צלפים מבחור ערבי, בתיווכו של יובל. יובל הציע לדודו כי ישלח את המשיב לביצוע העיסקה, אך המשיב שלל אפשרות זו, הכרוכה בנסיעה לאזור המשולש, אך הציע לדודו לשלוח "
בחור ערבי מטעמם
". בהמשך, התקיימו מגעים בין הנאשם 1, דודו ויובל לצורך רכישת הרובה, כאשר נאמר בכתב האישום כי דודו חזר בו, בשלב כלשהו, מעסקת הנשק.


במסגרת אישום זה, ייוחסו למשיב עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ומתן אמצעים לביצוע פשע, לפי סעיף 498(א) לחוק העונשין.

5.
האישום השמיני מיוחס למשיב בלבד, ונטען בו כי ביום 26.5.2012, החזיק המשיב בביתו בסם מסוכן והשתמש בו באמצעות "
באנג
", ביחד עם שלושה מחבריו. בגין כך, ייוחסו למשיב עבירות על פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן:
פקודת הסמים
), כמפורט להלן: החזקה ושימוש בסמים, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים; והחזקת כלים, לפי סעיף 10 לפקודת הסמים.

הליכים קודמים

6.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את כל הנאשמים, והמשיב בכלל זה, עד לתום ההליכים במשפטם. במסגרת הבקשה, פורטה התשתית הראייתית בעניינם של הנאשמים, ואשר לעילת המעצר, נטען כי קמה נגדם עילת המסוכנות, וכן קיים חשש לשיבוש הליכי המשפט והשפעה על עדים. באופן ספציפי לגבי המשיב, נטען כי הוא סיפק אמל"ח לנאשם 1 בידיעה ברורה כי יש בכוונתו של נאשם זה לעשות בו שימוש. כמו כן, היה המשיב "
פעיל יוזם ומכוון
", בכל הקשור לטיפול באקדח, והיה מעורב בקשירת הקשר לרכישת רובה צלפים. המבקשת עמדה גם על עברו הפלילי של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות סמים, אלימות ורכוש.

7.
ביום 5.12.2012, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט
נ' אבו טהה
) בעניינם של המשיב ושל הנאשם 3, ובמסגרתה הוחלט לשחרר את השניים לחלופת מעצר, היינו: למעצר בית בכתובת מגוריהם. המבקשת לא השלימה עם החלטת השחרור והגישה ערר לבית משפט זה, אשר נדון על-ידי השופט
ח' מלצר
(בש"פ 8859/12
מדינת ישראל
נ' פלוני
(1.1.2013)). בהחלטה שניתנה בערר, נקבע, לגבי המשיב, כי הוא מסר אקדח גנוב עטוף בבד ומחסנית מלאת כדורים לידי הנאשם 1, ובהמשך הוא נתן לו הנחיות לטיפול בנשק. לאחר זאת, קשר המשיב קֶשֶר עם המעורבים האחרים לרכוש רובה צלפים. עוד נקבע, כי "
יש בפעילות זו, כשלעצמה, כדי לבסס מסקנה לכאורה שלמשיב היתה מודעות ליסוד הנפשי הנדרש לעבירות בהן הוא הואשם, שעניינן העיקרי הוא: החזקה והעברה של אמצעי לחימה
". עם זאת, נאמר בהחלטה כי קיימת חולשה בראיות לכאורה, באשר למודעותו של המשיב "
לתוכנית העבריינית הסופית
" של המעורבים האחרים, אך אין בכך כדי להשפיע על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים, בעבירות שיוחסו למשיב. בית המשפט עמד על מסוכנותו הסטטוטורית של המשיב, שעה שמדובר בעבירות בנשק, וזאת בעיקר לנוכח עברו הפלילי המכביד. לפיכך, החליט בית המשפט לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב (ושל הנאשם 3), עד לתום ההליכים במשפטו.

8.
ביום 21.3.2013, הוגשה לבית משפט קמא בקשה לעיון מחדש בהחלטת המעצר. במסגרת הבקשה נטען לכרסום בראיות בתיק, שכן, עד המדינה יובל מסר עדות המנוגדת לנטען בכתב האישום ובניגוד לעדות הבלש אבי שוקרון. עוד נטען, כי חלוף הזמן מאז מעצרו של המשיב מהווה נסיבה חדשה, המצדיקה את שחרורו לחלופת מעצר. הבקשה לעיון חוזר נדחתה, ביום 17.6.2013, לאחר שנקבע על-ידי השופט אבו טהא כי המשיב לא הצביע על כרסום מהותי ומשמעותי בתשתית הראייתית "
עד כדי הטיית הכף
" לזכות המשיב. אשר לטענה בדבר חלוף הזמן, נקבע בהחלטה כי ביטול מועדי ההוכחות שנקבעו אינו רובץ לפתחה של המבקשת, ולפיכך המשיב אינו יכול להבנות מהטענות הנוגעות להתמשכות ההליכים.

9.
ביום 7.7.2013, הגישה המבקשת בקשה ראשונה להארכת מעצרם של הנאשמים בתשעים ימים נוספים, החל מיום 11.7.2013. בעוד שהנאשם 1 הסכים להארכת מעצרו, התקיים דיון בעניינם של המשיב ושל הנאשם 3, ובסיומו החליט השופט
נ' הנדל
להאריך את מעצרם של השניים בתשעים ימים נוספים (בש"פ 4853/13
מדינת ישראל
נ' מזרחי
(10.7.2013)). נקבע בהחלטה, כי התקדמות ההליכים בתיק העיקרי בעניינם של המשיב ושל הנאשם 3 אינה מספקת. עד למועד ההחלטה בבקשה התקיימו שלושה דיוני הוכחות ונקבעו חמישה מועדי דיון נוספים, כאשר ישיבת ההוכחות הראשונה התקיימה רק ביום 1.5.2013. עם זאת, נאמר בהחלטה כי להערכת המבקשת קרובה עדותו של עד המדינה לסיום וכי פרשת התביעה צפויה להסתיים בתוך 5-4 ישיבות נוספות. בית המשפט עמד על מסוכנותם הרבה של המשיב ושל הנאשם 3, אשר, גם אם מודעותם לתוכנית העבריינית הסופית, היתה בעוצמה נמוכה עדיין "
מעשיהם המתוארים מלמדים על תעוזה רבה ועל הסכמתם לקחת חלק במזימה פלילית שמתאפיינת בתכנון קר ומחושב, גם אם יעדיה הסופיים אינם ידועים להם
". בנסיבות אלה, סבר השופט הנדל כי נקודת האיזון, ביחס למשיב ולנאשם 3, טרם השתנתה "
בנקודת הזמן הנוכחית של בקשה להארכה ראשונה
", ולפיכך הוארך מעצרם של השניים בתשעים ימים נוספים.

10.
בתאריך 7.8.2013, הגיש עו"ד מיכה גבאי
, בא-כוחו של המשיב, בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לעיין מחדש בהחלטת המעצר. בבקשתו חזר עו"ד גבאי על הטענה בדבר כרסום ממשי בראיות התביעה שכן "
העד המרכזי של התביעה נתפס משקר במצח נחושה, משנה גרסתו חדשות לבקרים, מטריד עדים בין החקירות... וממשיך לברוח ולבצע עבירות
". בדיון שהתקיים בהקשר לבקשה זו, נענה עו"ד גבאי להמלצת בית משפט קמא וביקש למחוק את בקשתו לעיון מחדש בנושא המעצר, תוך שמירת זכותו להגיש את הבקשה מחדש, לאחר שעד המדינה יסיים את עדותו. לפיכך, נמחקה הבקשה, כמבוקש.

11.
למרות הסכמתו של עו"ד גבאי למחוק את בקשתו לעיון מחדש בהחלטת המעצר, הוא שיגר לבית המשפט, ביום 27.8.2013, הודעה ובה הוא טוען כי המשיב עומד על קיום דיון בבקשתו, לפני סיום עדותו של עד המדינה, וכי הוא "
לא הבין כראוי את המשמעות של מחיקת הבקשה
". לאור זאת, הוחלט לקיים דיון במעמד הצדדים שנקבע ליום 29.9.2013, וביום 14.10.2013 ניתנה החלטתו של בית משפט קמא, הדוחה את הבקשה לעיון מחדש בשאלת המעצר, ונקבע כי לא חל שינוי דרמטי במארג הראיות שבידי התביעה.




הבקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים

12.
במסגרת הבקשה להארכת מעצרו של המשיב, עמדה המבקשת על השתלשלות העניינים בתיק העיקרי, מאז ניתנה ההחלטה בבקשת ההארכה הראשונה, ביום 10.7.2013. הובהר על-ידי המבקשת, כי ביום 9.7.2013 נמשכה חקירתו הנגדית של עד המדינה. לאחר מכן, התקיימו ישיבות נוספות בתאריכים 9.10.2013 ו-16.10.2013, שהוקדשו אף הן לחקירתו הנגדית של עד המדינה, שעדותו טרם הסתיימה. המבקשת הוסיפה עוד, כי מועד ההוכחות שנקבע ליום 29.9.2013 בוטל, עקב אי הבאתו של הנאשם 1 לבית המשפט ואילו מועד הוכחות נוסף שהוצע לצדדים, 6.10.2013, לא תאם את יומניהם של הסנגורים.


בדיון שהתקיים לפניי, נמסר על-ידי עו"ד דפנה שמול
, באת כוחה של המבקשת, כי נקבעו חמישה מועדי הוכחות נוספים בתאריכים: 22.12.213, 30.12.2013, 12.1.2014, 22.1.2014 ו-29.1.2014. עוד נמסר, כי הסוכן המשטרתי יובל, משמש כעד מדינה לגבי הנאשם 1, ונטען כי הוא אינו כזה, ככל שמדובר במשיב. נטען בנוסף, כי מרגע שתסתיים חקירתו הנגדית של העד, "
תהיה התקדמות יותר מהירה ומשמעותית בתיק
". המבקשת הוסיפה וטענה, כי במעשיו של המשיב גלומה מסוכנות גבוהה ביותר, שכן נכונותו לקשור קשר לביצוע עבירות נשק חמורות, מצביעה על מסוכנות של ממש המתחזקת לנוכח עברו הפלילי. המבקשת סבורה, כי בנסיבות אלה, נקודת האיזון טרם השתנתה, ולגישתה יש מקום להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

תגובת המשיב לבקשה

13.
עו"ד מיכה גבאי
, בא-כוחו של המשיב, טען כי אין כל סיכוי לסיים את פרשת התביעה בתקופת ההארכה המבוקשת, שכן טרם הסתיימה חקירתו של עד המדינה על-ידי בא כוחו של הנאשם 1, כאשר בהמשך אמור העד לעמוד לחקירה נגדית גם מטעם המשיב. עוד נטען, כי המבקשת נדרשה להמציא חומר חקירה נוסף, בנוגע להתנהלותו של עד המדינה, וגם בכך יש כדי לעכב את השלמת ההליכים בתיק זה. עו"ד גבאי הפנה להחלטתו של השופט הנדל, אשר קבע כי התקדמות ההליכים בעניינו של המשיב "
אינה מספקת
", ולטענתו הדברים נכונים, מקל וחומר, כאשר מדובר בהארכה שניה של תקופת המעצר. עוד נטען, כי למשיב לא היתה מודעות לגבי התכנית העבריינית הסופית, וכל מעורבותו הסתכמה במסירת האקדח לידי הנאשם 1. נטען בנוסף, כי עד המדינה הינו עבריין מועד, שאינו חדל מלבצע עבירות ומהתל במערכת, בכך שאינו מתייצב לדיונים, ומאיים לבטל את ההסכם שנחתם עם המבקשת. לטענת עו"ד גבאי, שינה עד המדינה את גרסאותיו "
מפה ועד להודעה חדשה
", כלשונו. גם אם אין כרסום
דרמטי
בחומר הראיות, עדיין מדובר בכרסום שחל בתשתית הראייתית, ותעיד על כך נכונותה של המבקשת להתקשר בהסדר טעון מקל, עם הנאשם 3. עו"ד גבאי הפנה לתסקיר מעצר שהוכן בעניינו של המשיב, ובו המלצה לשחררו לחלופת מעצר, ובנסיבות אלה סבור עו"ד גבאי כי המטוטלת נעה לכיוון שחרורו של המשיב, לחלופת המעצר המוצעת.

דיון והכרעה

14.
בבש"פ 3224/13
מדינת ישראל
נ' ניאמצ'יק
(8.5.2013) ציינתי כי:

"ההכרעה בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, הינה פרי של איזון בין הזכות לחירות, העומדת לנאשם, אשר טרם הורשע, לבין האינטרס של שמירה על בטחון הציבור והגנה על תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש אפשרי. השיקולים העומדים בבסיס איזון זה הם, בין היתר: חלוף הזמן מאז הושם הנאשם במעצר; קצב התמשכות ההליך המשפטי בעניינו; מידת המסוכנות הנשקפת מצד הנאשם; החשש מפני שיבוש ההליך הפלילי; חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ונסיבותיה; וכיוצא באלו" (שם, בפסקה 12, וראו גם, בש"פ 7691/12
מדינת ישראל
נ' צלו
(4.11.2012); בש"פ 7988/12
מדינת ישראל
נ' פלוני
(15.11.2012); בש"פ 7876/12
מדינת ישראל
נ' רוני
(29.11.2012); בש"פ 6582/13
מדינת ישראל
נ' עדנאן זאהדה
(14.10.2013)).


ככל שקצב התנהלות ההליך המשפטי אינו מספק, תנוע המטוטלת לעבר זכותו של הנאשם לחירות ותגבר הנטייה לשחררו לחלופת מעצר. נקבע, בהקשר זה, כי יש ליתן את הדעת לטעמים העומדים ביסוד התמשכות ההליכים בתיק, וכן להדרש לשאלת הצפי לסיומם של הליכים אלה (ראו, בש"פ 519/11
מדינת ישראל
נ' הייבי
(26.1.2011); בש"פ 8159/12
מדינת ישראל
נ' זנון
(20.11.2012); בש"פ 4449/12
מדינת ישראל
נ' אלקינייב
(26.6.2012); בש"פ 651/12
מדינת ישראל
נ' פלוני
(26.1.2012)).

15.
בענייננו, נתון המשיב במעצר מיום 19.9.2012, ומדובר בבקשה שניה להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים. לא אכחד, כי קצב התנהלות ההליך המשפטי בעניינו של המשיב הינו בלתי מספק, כפי שנקבע בהחלטתו של השופט הנדל בבש"פ 4853/13, והדברים נכונים, אף ביתר שאת, כיום. עד המדינה טרם סיים את עדותו, וחקירתו הנגדית עודנה מצויה בעיצומה, ובתום עדותו, אמורים להעיד יתר עדי התביעה. נראה בברור כי מועדי ההוכחות שנקבעו, במהלך החודשים דצמבר 2013 וינואר 2014, לא יהיה בהם סיפק כדי להשלים את פרשת התביעה, שלא לדבר על פרשת ההגנה העומדת בפתח. בנסיבות אלה, התלבטתי בשאלה, האם אין לומר כי המטוטלת נעה לכיוון שחרורו של המשיב לחלופת מעצר, בשל החשש מפני התמשכות בלתי סבירה ובלתי מידתית של ההליכים המשפטיים בעניינו.

16.
לאחר שבחנתי את השיקולים הרלבנטיים לכאן ולכאן, הגעתי למסקנה כי, לעת הזאת, אין מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת שכן, לטעמי, נקודת האיזון טרם השתנתה. ראשית, ראוי להבהיר כי מסוכנותו של המשיב מצויה ברף גבוה, ואין להקל ראש בעבירות המיוחסות לו, ובמידת הסיכון שהוא יצר לשלום הציבור ובטחונו. גם אם תאמר, כי המשיב לא ידע מה תוכניותיו הקונקרטיות של הנאשם 1, כמו גם תוכניותיו של אחיו דודו, אין ספק כי מסירת אקדח וכן מחסנית מלאה בכדורים לידי הנאשם 1, די בה כדי ללמד על קיומה של אפשרות סבירה, כי ייעשה שימוש בלתי חוקי בנשק. חשש זה מתחדד לנוכח טרונייתו של הנאשם 1 כי הנשק אינו תקין, והתנדבותו של המשיב להחזיר את הנשק לכשירות. לכך יש להוסיף את קשירת הקשר לרכישת רובה צלפים, שבודאי לא נועד לשעשוע, והצעתו לאחיו לשלוח "
בחור ערבי
", כדי להביא את הנשק מאזור המשולש. מסוכנות זו מתחזקת, במידה רבה, לנוכח עברו הפלילי המכביד והרשעותיו הרבות של המשיב, בעבירות פליליות חמורות.


בנסיבות אלה, יש מקום להורות על הארכת מעצרו של המשיב, בכפוף לתגבור משמעותי של דיוני ההוכחות בתיק, על מנת להשיג התקדמות רבה יותר בהליך המשפטי, בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. בקשתי היא, כי בית משפט קמא יעשה כל מאמץ אפשרי לקבוע דיוני הוכחות בתיק זה, במהלך חודש נובמבר 2013, ויוסיף ימי דיונים בחודשים דצמבר 2013 וינואר 2014. הנני מודע לעומס הרב המוטל על כתפי בית המשפט, בצד הקושי לתאם מועדי דיונים עם באי כוח הצדדים, אך, עם זאת, אקדים תודה לבית המשפט אם יפעל ברוח החלטתי זו, והנני מצפה לשיתוף פעולה מירבי של הפרקליטים הנוגעים בדבר, לצורך קביעת מועדים.





סוף דבר

17.
לאור האמור לעיל, הנני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 9.10.2013 או עד למתן

פסק דין
, בתפ"ח 12968-10-12, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.



ניתנה היום, כ"ה בחשוון התשע"ד (29.10.2013).





ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

13064520_i04.doc

יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333
; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






בשפ בית המשפט העליון 6452/13 מדינת ישראל נ' מאיר משה מגידיש (פורסם ב-ֽ 29/10/2013)