פסקי דין על ארזה פרוכטר | פסקי דין על עידנה אימרגליק -אופטיקה מגדל

4760/01 עב     21/10/2004




עב 4760/01 ארזה פרוכטר נ' עידנה אימרגליק -אופטיקה מגדל




1


בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
עב 004760/01


בפני
:
כב' השופטת בן-יוסף חנה

נ.צ. – מר סימון יגאל
נ.צ. - מר לוי שלמה
תאריך:
21/10/2004



בעניין:
ארזה פרוכטר



ע"י ב"כ
עו"ד בורמן גלית

התובעת

נ ג ד


עידנה אימרגליק -אופטיקה מגדל



ע"י ב"כ
עו"ד אורנשטיין יפי

הנתבעת

פסק דין


התובעת הינה אופטימטריסטית אשר הועסקה אצל הנתבעת לטענתה מ- 2/95 עד 1/01. התובעת עבדה 3 ימים בשבוע החל מהשעה 9:30 ועד השעה 14:30.

התובעת נכנסה למשבר דכאוני שהגיע לידי ביטוי במלוא חומרתו באוגוסט 2000 והיא הייתה בחופשת מחלה החל מ- 9/00 עד 10/00 כאשר במהלך תקופה זו בעלה הוא שעמד בקשר מתמיד עם הנתבעת ועידכן אותה לגבי מצבה הרפואי של התובעת והמציא לנתבעת אישורים רפואיים.

בחודש 10/00 עם תום חופשת המחלה ומשלא חל שיפור במצבה של התובעת, הופנתה ע"י הפסיכיאטר שטיפל בה לרופא תעסוקה אשר קבע במכתבו מיום 2/11/00 כי בהתחשב במצב בריאותה תעבוד התובעת לא יותר מ- 5 שעות ביום. מאחר והתופעות הקשות של המחלה באו לידי ביטוי דווקא בשעות הבוקר והתובעת התקשתה לתפקד, הודיע בעלה של התובעת לנתבעת כי לא תוכל לחזור לעבודה ותצא לחופשה ללא תשלום עד 2/01.

ב- 1/01 כאשר התובעת נוכחה לדעת כי לא חל שיפור במצבה ולא תוכל לחזור לעבודה, התפטרה מהעבודה, בהסתמך על מצבה הרפואי ואישור רופא התעסוקה.
מאחר והנתבעת עמדה על כך כי התובעת תחזור ותעבוד אצלה במשך אותן 5 שעות שרופא התעסוקה הגביל את התובעת לעבוד בהן, פנתה התובעת שוב לרופא התעסוקה והמציאה אישור של רופא התעסוקה מיום 19/3/03. על פי מכתב זה הוגבלה התובעת לעבוד 5 שעות ביום בשעות אחר הצהריים בלבד. התובעת המציאה מכתב גם מרופא פסיכיאטר ומהפסיכולוג הקליני מאותו יום מופנה לרופא התעסוקתי המאשר את הגבלת כושר עבודתה בשעות הבוקר.

התובעת דורשת בתביעתה זו פיצויי פיטורים למשך 6 שנות עבודתה על בסיס שכר חודשי של 3,445 ₪ ברוטו. סה"כ סכום הפיצויים עומד על 20,670 ₪.

הנתבעת דוחה את התביעה בטענה כי לאחר שהתובעת הפסיקה לעבוד בעקבות חופשת המחלה, לא עמדה בקשר עם הנתבעת ולא הודיעה על כך שהיא לא תגיע לעבודה. הנתבעת המתינה לשובה והעובדה שלא קיבלה כל ידיעה, הסבה נזק כספי כבד לעיסקה של הנתבעת.

עוד טוענת הנתבעת כי האישור הרפואי מ- 11/00 שהועבר אליה ע"י בעלה של התובעת, הגביל את עבודתה של התובעת ל- 5 שעות ביום והנתבעת הייתה מוכנה להעסיק את התובעת בכפוף לאותה מגבלה רפואית זו ואף הודיעה על כך לבעלה של התובעת, לאלא שהתובעת לא שבה לעבודה. הנתבעת טוענת כי באותה עת התקשר לעסק רופא התעסוקה ולאחר שיחה טלפונית אישר בפני
הנתבעת כי התובעת רשאית לחזור לעבודה ל- 5 שעות ללא קשר לשעות היום וכי המסמך הנוסף שקיבלה שבו נקבע שהתובעת איננה מסוגלת לחזור לעבודה מיום 12/4/01, הוא לאחר סיום עבודתה של התובעת ולכן יש לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים.
באשר למועד שבו נותקו יחסי העבודה, טענה הנתבעת כי בכל מקרה נותקו יחסי העבודה עוד בחודש נובמבר כשהתובעת לא חזרה לעבודה עם תום ימי המחלה.
בעלה של התובעת אמנם הודיע לנתבעת ב- 2/01 כי היא לא צריכה להמשיך ולחכות לתובעת והיא יכולה להעסיק עובדת אחרת, אך מאחר והתובעת זנחה את העבודה עוד קודם לכן בלא שהגיעה להסכמה, כטענתה לחופשה ללא תשלום, אין היא זכאית לפיצויי פיטורים ואין לראות את חודש פברואר 2001 כמועד התפטרותה.

הנתבעת טענה גם טענת קיזוז לפיה גם אם יקבע שהתובעת זכאית לפיצויים, יש לקזז את סכום הנזקים שנגרמו לנתבעת המגיע כדי 40,000 ₪.

לתיק בית הדין הוגש תצהיר עדותה של התובעת וכן אישורים רפואיים שקיבלה מהרופא הפסיכיאטר כמו גם מהפסיכולוג הקליני ומרופא התעסוקה וכן הוגש תצהיר עדות מטעם בעלה ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדותה של הגב' עדינה אימרליק ושל האופטימטריסטית הגב' גיל נחמיאס.

כמו כן גם הוזמן לעדות הפסיכיאטר המטפל – ד"ר ששון יהודה.




לאחר שעיינו בעדויות, במסמכים ובסיכומי ב"כ הצדדים הגענו למסקנות כדלקמן:
המחלוקת היחידה לצדדים בשאלה האם בנסיבות סיום עבודתה של התובעת קמה לה זכאות לפיצויי פיטורים על פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים שכותרתו התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי.

התובעת טוענת כי נוכח המצב הנפשי שבו הייתה שרויה החל מ- 11/00 ואישורי המחלה שהמציאה לנתבעת ואישורי רופא התעסוקה אשר קבעו כי היא לא מסוגלת להמשיך ולעבוד בשעות הבוקר, יש לראות את התפטרותה כנובעת עקב מצבה הבריאותי הנפשי ולכן זכאית היא לקבל פיצויי פיטורים בסכום הנתבע. לעומתה חוזרת וטוענת הנתבעת כי התובעת לא זכאית לפיצויים עקב מצב בריאות לקוי וכי האישור הרפואי מרופא התעסוקה שהמציאה, צמצם את שעות עבודתה והנתבעת הייתה מוכנה להעסיק אותה בהתאם לאותה הגבלה.
התובעת בחרה במקום לחזור לעבודה בהיקף השעות המצומצם לנתק קשר עם הנתבעת וזאת כשבמקביל עבדה במקום עבודה אחר ואף בשעות הבוקר ביום ו', בניגוד לטענתה כי עבדה באותו מקום רק בשעות אחר הצהריים.
נוכח התנהגות התובעת יש לראותה כמי שהתפטרה בלא זכאות לפיצויי פיטורים.
האישור הרפואי שהתובעת המציאה מרופא התעסוקה נושא תאריך 4/11/00 אינו מגביל את עבודתה לשעות אחר הצהריים בלבד ולכן לא היה בידי התובעת אישור רפואי המגביל את עבודתה אצל הנתבעת, ובנסיבות אלה אין היא זכאית לפיצויי פיטורים במיוחד שגרמה לנתבעת נזק כלכלי כבד.

לאחר ששקלנו את עדויות הצדדים השאלה שאנו צריכים להכריע בה היא שאלת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים נוכח התפטרותה עקב מצבה הבריאותי.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים מהנימוקים הבאים:
התובעת המשיכה לעבוד במקום העבודה הנוסף בו עבדה כאופטימטריסטית,
התובעת לא טרחה ליידע את הנתבעת לגבי מצבה הרפואי והנתבעת לא יכלה להתארגן ועקב כך נגרמו לה נזקים כלכליים כבדים,
האישור הרפואי שהתובעת המציאה מרופא התעסוקה, אינו קובע כי אינה יכולה להמשיך לעבוד במקצועה ,אלא קובע אך זאת שהיא מוגבלת לעבודה של 5 שעות ביום והנתבעת היתה מוכנה להתאים עצמה לתנאי המגביל במכתב הרפואי.

סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע כדלקמן:
התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו,ולאור הממצאים הרפואיים,תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות-רואים לענין פיצויי הפיטורים את התפטרותו כפיטורים...

בנסיבות המקרה בתיק זה התובעת היתה בטיפול רופא פסיכיאטר החל מחודש אוגוסט 2000 כפי שהדבר קיבל אישור בדברי הפסיכיאטר ד"ר ששון יהודה שהעיד בבית הדין מעמ' 13 לפרוטוקול.
התובעת המציאה ב- 2.11.00 אישור מרופא תעסוקה לפיו היא מוגבלת בעבודה. האישור היה בנוסח הבא:
"בהתחשב במצב בריאותה לדעתי מסוגלת לעבודתה המקצועית בתנאי שסך הכל שעות עבודתה ביום לא יעלה 5 שעות בין שמועסקת ע"י מעסיק אחד ובין שמועסקת ע"י מספר מעסיקים, זאת עד 30.11.01".
התובעת הסבירה כי על פי המלצת הרופא הפסיכיאטר ומאחר והתופעות הדכאוניות שמהן סבלה קיבלו את ביטויין בשעות הבוקר חדלה לעבוד בעבודתה אצל הנתבעת אך המשיכה לעבוד במקום העבודה הנוסף בשעות אחר הצהריים.
התובעת טוענת כי בעלה העביר את האישורים הרפואיים לנתבעת ואף עידכן אותה בדבר מצבה הרפואי של התובעת. בהתייחס למכתב מרופא התעסוקה מיום 4.11.00 מפנה התובעת למכתב הנוסף מ- 12.4.01 בו קבע רופא התעסוקה כי היא מסוגלת לעבוד 4 שעות ביום במשמרת שניה בלבד בין השעות 14.00 עד 22.00.
על פי הפסיקה מעביד צריך להתחשב במצבו הרפואי של העובד ורשאי להציע לו תפקיד חלופי שהמגבלה הרפואית איננה מונעת ממנו לעבוד בו. התובעת כאן, מאחר ועבדה אצל הנתבעת רק בשעות הבוקר, רשאית היתה בהסתמך על מכתב הרופא הפסיכיאטר ומכתב רופא התעסוקה שלא להמשיך בעבודתה אצל הנתבעת. הרופא הפסיכיאטר שהעיד בפני
נו אישר שהתובעת אכן סבלה מתופעות דיכאון קשות בשעות הבוקר וכי הדבר מוכר רפואית בהתייחס למחלתה. הרופא גם הסביר כי הוא ציין במכתבו הראשון מאוקטובר שהיה מופנה אל רופא התעסוקה את הבעייתיות של דכאונות התובעת בשעות הבוקר. הדבר אכן עולה ממכתבי הרופא הפסיכיאטר מיום 5.10.00 ו- 26.10.00.
הרופא הפסיכיאטר אמנם אישר שעם הזמן השתפר מצבה של התובעת ובסופו של דבר ביוני 2001 היא יכלה לחזור לעבודה גם בשעות הבוקר אך הוא הוסיף וציין כי לא ניתן היה לצפות את הדבר מראש והמצב הבריאותי הקשה שבו היתה נתונה התובעת בעת שהגיעה אליו לטיפול יכול היה להמשך חודש או שנה ובפועל אכן נמשך כשנה.
במצב דברים זה סבורים אנו כי התפטרות התובעת מקנה זכאות לפיצויי פיטורין וזאת בהסתמך על ההלכה שנקבעה בענין זה בפסק הדין ע"ע 2114/02 ישראל שטרית נ' סטופ אש בע"מ. באותו

פסק דין
נקבע בדעת רוב, כי אף שהמעביד הציע לעובד תפקיד חלופי שיכול היה להתאים למגבלות הרפואיות שצויינו באישור הרפואי, הרי שמן הראוי היה להתחשב במצבו הפיזי והנפשי של העובד ובחוסר יכולתו להתאים את עצמו לתפקיד החדש ובאופי מחלתו ולחייב את המעביד בתשלום פיצויי הפיטורים.
גם במקרה הנוכחי לאחר שהוכח בפני
נו שהתובעת לקתה בדיכאון קשה והיתה בטיפול של פסיכולוג ופסיכיאטר הרי שלא ניתן בהתחשב בתוצאות בדיעבד שמלמדות על כך שהתובעת חזרה לתיפקוד מלא לאחר כשנה ולקבוע שקביעת הרופא הפסיכיאטר לא היה בה די כדי להצדיק את התפטרות התובעת בחודש נובמבר 2000 תוך זכאות לפיצויי פיטורים.
סעיף 6 בחוק פיצויי פיטורים אינו קובע במפורש כי מכתבו של הרופא התעסוקתי בלבד מלמד על המצב הבריאותי של העובד ומאחר והתובעת המציאה אישור רופא פסיכיאטר שקבע את חוסר יכולתה לתפקד בשעות הבוקר נוכח מצבה הבריאותי היה בכך כדי להצדיק את התפטרותה.
אשר על כן אנחנו מקבלים את תביעת התובעת ופוסקים כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודה מ- 2/95 ועד סוף חודש 10/00, מועד בו התובעת המציאה את אישור רופא התעסוקה לגבי הגבלת כושר התעסוקה שלה. לא שוכנענו כי התובעת היתה בחופשה ללא תשלום עד סוף ינואר 2001 אך גם אילו היתה בחופשה ללא תשלום, תקופה זו אינה מקנה לתובעת ותק לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
באשר לתביעה לפיצוי הנתבעת בגין הפסדים שנגרמו לה עקב התנהגות התובעת לטענתה נאמר כי הנתבעת מתייחסת לתקופה שבין אוגוסט לאוקטובר 2000 כאשר בתקופה זו התובעת היתה בחופשת מחלה מלאה על פי אישורים רפואיים ובודאי שבגין תקופה זו לא היה מקום לדרוש מהתובעת לתת פתרון למציאת אופטימטריסטית חלופית לעסקה של הנתבעת. החל מ- 17.10.00 העסיקה הנתבעת את הגב' נחמיאס גיל במקום התובעת, כך שלגבי תקופה זו לא היה מקום לייחס נזקים, אם היו לנתבעת, להעדרות התובעת.
אשר על כן טענת הנתבעת בענין הנזקים נדחית.

לסיכום:
הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 18,947.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.11.00 ועד הפרעון.
לא מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים נוכח המחלוקת הממשית שהיתה בדבר עצם זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים בהתייחס להוראות החוק והפסיקה.
היה וסכום הפיצויים לא ישולם תוך 30 יום ממועד

פסק דין
זה ישא הסכום פיצויי הלנת שכר ממועד פסק הדין ועד הפרעון.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום ו' בחשון, תשס"ה (21 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.


נ.צ. – מר סימון יגאל
נ.צ. – מר לוי שלמה
ח. בן-יוסף - שופטת

קלדנית: תמי לוי /








עב בית דין אזורי לעבודה 4760/01 ארזה פרוכטר נ' עידנה אימרגליק -אופטיקה מגדל (פורסם ב-ֽ 21/10/2004)