פסקי דין על ח'אלד מנסור | פסקי דין על נציב בתי הסוהר

1461-10/13 עתא     23/10/2013




עתא 1461-10/13 ח'אלד מנסור נ' נציב בתי הסוהר








בית המשפט המחוזי בחיפה



23 אוקטובר 2013

עת"א 1461-10-13 מנסור נ' נציב בתי הסוהר





בפני

כב' ההרכב:
סגן הנשיא י. גריל
(אב"ד)
השופט
ש. ברלינר
השופט
ע. גרשון


העותר:

ח'אלד מנסור
(אסיר) ת.ז. 032679904

ע"י ב"כ עוה"ד סרי חורי


נגד

המשיב:
נציב בתי הסוהר
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי)
ע"י ב"כ עוה"ד שרון אייל

החלטה



א.
בפני
נו עתירתו של העותר, ח'אלד מנסור
, יליד 1986 (להלן: "העותר"), כנגד החלטתוֹ של המשיב, נציב בתי הסוהר
, לדחות את בקשתו של העותר לשחרור על תנאי ממאסר בניכוי תקופת השליש.

ב.
בהתאם לגזר הדין שניתן בת"פ 31644-06-13, של בית משפט השלום בנצרת, מיום 30.6.2013, נדון העותר, בין היתר, ל-6 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו (10.6.2013).
משכך, חל בעניינו סעיף 2 של חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: "החוק"), הקובע כי אסיר הנושא עונש מאסר לפרק זמן העולה על שלושה חודשים ואינו עולה על שישה חודשים, ואשר ריצה לפחות שני שליש מתקופת מאסרו: "רשאי נציב בתי הסוהר
, לבקשתו, לשחררו על תנאי מנשיאת יתרת תקופת המאסר; ואולם לא ישחרר הנציב אסיר כאמור אלא אם כן שוכנע כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור".

ג.
גזר הדין ניתן כנגד העותר לאחר שהורשע לפי הודאתו
בעבירות של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית לפי סעיף 7(א)+7(ג)(רישא) של פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

באישום הראשון על-פי כתב האישום שבתיק הנ"ל, נהג העותר ביום 10.6.2013 ברכב, ובחיפוש שנערך על גופו נמצא כי הוא מחזיק על גופו, בתוך תחתוניו, סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 32.09 גרם מחולק ל-11 יחידות, שלא לצריכתו העצמית, וכן נמצא שהוא מחזיק בכסף בסכום של 7,270 ₪.

באישום השני שבכתב האישום הנ"ל, צוין שבתאריך 2.5.2013, כשנהג העותר ברכב, עוכב על-ידי שוטרים, בוצע חיפוש, ונמצא שהעותר מחזיק ברכב מתחת למושב הנהג סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.51 גרם נטו. בהמשך גם נמצא, שהעותר מחזיק ברכב כמות נוספת של 51.37 גרם נטו סם מסוכן מסוג חשיש, כל אלה שלא לצריכתו העצמית.

ד.
בדיון שהתקיים ביום 30.6.2013 בבית משפט השלום בנצרת, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שעל-פיו הודה העותר בעובדות כתב האישום הנ"ל, ובנוסף צירף גם את ת"פ 49765-05-13 של בית המשפט השלום בנצרת, בו צוין, שכאשר ישב העותר ברכבו ביום 15.1.2013 ונעצר על-ידי שוטרים, התברר כי הוא מחזיק על גופו קופסת מתכת ובה סמים מסוכנים מסוג חשיש המחולקים ל-14 יחידות. כמו כן, נתפס ברשותו של העותר כסף מזומן: ברכב נתפסו 9,600 ₪ + 100 דולר, ועל גופו נתפסו 1,990 ₪.

בנוסף, בביתו של העותר נתפסו בתוך כספת, סמים מסוכנים מסוג חשיש במשקל נטו של 97.36 גרם, כך שבסך הכל החזיק העותר בסמים מסוכנים מסוג חשיש, לפי כתב האישום בתיק שצורף, במשקל נטו של 214.59 גרם נטו שלא לצריכה עצמית.

ה.
על-פי הסדר הטיעון מיום 30.6.2013 בבית משפט השלום בנצרת, שכובד על-ידי בית המשפט, נדון העותר ל-6 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו (10.6.2013), מאסר על תנאי, קנס ופסילת רישיון נהיגה.

ו.
בהחלטתוֹ מיום 27.8.2013 דחה המשיב את בקשתוֹ של העותר לשחרור על תנאי ממאסר, כשבהחלטת הדחיה נכתב, כך: "לא ניתן לשלול מסוכנותו של האסיר בשלב זה".

ז.
ביום 1.10.2013 הגיש ב"כ העותר את העתירה המונחת בפני
נו (כשלפי הנטען, החלטת המשיב נמסרה לעותר ימים אחדים בלבד לפני הגשת העתירה). נטען בעתירה, כי המשיב שגה משהורה על דחיית בקשת העותר לשחרור מוקדם, הואיל ולפי נתוניו של העותר אין כל סיבה מוצדקת שניתן יהיה לבסס עליה החלטה לשלילת בקשתוֹ של העותר לשחרור מוקדם. אין לעותר עבר פלילי, זו מעידתו הראשונה, הוא חווה לראשונה בחייו את חוויית המאסר, שהיוותה עבורו גורם מרתיע ומזעזע.
יתר על כן, התנהגותו של העותר בין כותלי בית הסוהר, כך נטען, חיובית ביותר, ללא עבירות משמעת, וללא רבב. לכן, כך סבור ב"כ העותר, החלטת המשיב לדחות את בקשת העותר לשחרור על תנאי – אינה סבירה ואינה מידתית.

ח.
לקראת הדיון שהתקיים בפני
נו ביום 17.10.2013, הורינו לצדדים (ביום 15.10.2013) להמציא לנו את החלטתוֹ של המשיב, וזו אכן הומצאה לנו, כשהמסמך איננו קריא, עד כי היה על ב"כ המשיבה להקריא בפני
נו בישיבה מיום 17.10.2013 את הכתוב במסמך מעל החלטת הדחיה, דהיינו: "יליד 1986, רווק, תושב נצרת. זהו מאסרו הראשון למשך שישה חודשי מאסר בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית ללא עבירות משמעת, אינו בסבב חופשות, טרם נלקחה בדיקת שתן, אינו מודה במיוחס לו ומשליך אחריות על המשטרה. גורמי הטיפול מתרשמים מאסיר שאינו מעונין בטיפול ומבקש להשתלב בחינוך או בעבודה בתקופת מאסרו. לאור האמור, למרות שמדובר במאסר ראשון אך האסיר חסר מוטיבציה לטיפול, אינני ממליץ על שחרורו המוקדם".

על חלק זה של המסמך חתומים קצין ניהול אסירים, וכן סגן מפקד מחוז צפון.

ט.
בדיון שהתקיים בפני
נו טענה ב"כ המשיב כי, המשיב קיבל את עמדתם של קצין ניהול אסירים וסגן מפקד מחוז צפון ולדבריה: "אני מבקשת לראות את מה שכתוב בחוות הדעת כחלק מהחלטת הנציב וכן אנו טוענים שההחלטה מנומקת כדרוש" (עמ' 2 סיפא לפרוט').

י.
ב"כ העותר טען בפני
נו, שההחלטה ניתנה בהיעדרו של העותר, ולכן, מכיוון שההחלטה ניתנת מבלי שהמשיב שומע את דברי העותר, שיקול הדעת של המשיב חייב להיות נרחב יותר, שהרי המשיב ניזון מן האמור במסמך, מבלי שהוא שומע את העותר ו/או סניגורו, ולטעמו של ב"כ העותר, אין ההחלטה מנומקת כהלכה.

באשר לאמור בחוות הדעת של קצין הניהול וסגן מפקד מחוז צפון, שהעותר אינו מעונין בטיפול, טען בפני
נו בא כוחו, שלא הוצע לעותר שום טיפול, הואיל ולאנשים במסגרת מאסר קצר אין טיפולים.

יא.
לאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם של שני הצדדים, ועיינו בחוות הדעת שעמדה לנגד עיני המשיב, ולרבות החלטתוֹ דלעיל, ולאחר שעיינו בכתבי האישום שבעובדותיהם הודה העותר ולפיהן הורשע, מסקנתנו היא שהחלטת המשיב הדוחה את בקשתוֹ של העותר לשחרור על תנאי ממאסר איננה מנומקת במידה הנדרשת, דהיינו, אין בהחלטתוֹ של המשיב נימוקים שיאפשרו לבית המשפט, בבואו לדוּן בעתירה כנגד ההחלטה, לבחון האם השיקולים המונחים ביסוד ההחלטה, חורגים ממתחם הסבירות, אם לאו.

יב.
ערים אנו לכך, שמדובר בהחלטה של רשות מינהלית, ובכגון דא:

"ההיקף והעומק של ההנמקה תלויים בנסיבות המקרה. יש שתספיק הנמקה קצרה מאוד, ויש שתידרש הנמקה מפורטת... העיקר הוא שההנמקה תבהיר את הטעם, או את הטעמים העיקריים, להחלטה, באופן שיאפשר גם לברר אם היא חוקית. לצורך זה נדרש לעיתים שההנמקה תציג גם ממצאים עובדתיים במידה שההחלטה מתבססת עליהם, או פרשנות של חוק, אם היא שנויה במחלוקת, או שיקולי מדיניות, אם הם שהנחו את הרשות המינהלית. אם ההנמקה אינה מפורטת או ברורה, במידה הנדרשת לפי הנסיבות, עשוי בית המשפט לקבוע כי אין היא בגדר הנמקה כלל, והתוצאה היא שהרשות לא קיימה את חובת ההנמקה"
(עיינו: יצחק זמיר, הסמכות המינהלית, כרך ב' (תשנ"ו-1996), בעמ' 908-909).

יג.
לצורך השאלה האם ראוי העותר לשחרור, והאם שחרורו מסכן או אינו מסכן את שלום הציבור, עשויים לעמוד על הפרק ולעלות לדיוּן שיקולים שונים, ובהם: גילו של העותר (כבן 27), והִעדר כל עבר פלילי עד להסתבכותו עם החוק נשוא כתבי האישום שבגינם הורשע.

מחד גיסא, מציינים כתבי האישום החזקה שלא לצריכה עצמית של כמויות לא מעטות של סם מסוכן מסוג חשיש, ואולם בד בבד גם לא ניתן להתעלם מדבריה של ב"כ המדינה בשעת הדיון מיום 30.6.2013 בבית משפט השלום בנצרת בבואה לטעון לעונש לאחר הסדר הטיעון, באומרה: "אין הרשעות קודמות. מדובר בכמות (צ"ל: כמויות) סם שיחסית אינן גדולות, הודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר. בנסיבות נראה כי מדובר בהסדר ראוי. מבקשת לאמץ את ההסדר. המאשימה סבורה כי במקרה זה ההסדר הינו סביר והולם בנסיבות העניין..."

יד.
על כך גם יש להוסיף, ששיקול נוסף אשר לא ברור האם בא לידי ביטוי במסגרת שיקוליו של המשיב, הינו: התנהגותו ותִפקודו של העותר בתקופת ריצוי מאסרו, שגם הוא שיקול רלוונטי.
בנספח המצורף להחלטה, במסגרת חוות דעת לצורך שחרור על תנאי נכתב, בין היתר: "תפקודו ללא עבירות משמעת..."/

בהמשך נכתב עוד, כי למרות שמדובר במאסר ראשון והתנהגות תקינה, הרי נוכח הכחשת העבירות והיעדר נזקקות טיפולית, יש סכנה להישנות העבירות, ולכן לא הומלץ על שחרור מוקדם.

טו.
ואולם, יש להבחין בין הערכות וחוֹות דעת המוגשות לעיונו ושיקולו של מקבל ההחלטה, כשאלה נתונים שאמורים לשמש כלי עזר למקבל ההחלטה, לבין ביסוס הנימוקים לקבלת ההחלטה, כשעל המשיב, כמי שקיבל את ההחלטה, לציין, בתמצית כמובן, את המִמצאים ואת השיקולים שהביאו אותו לגיבוש עמדתו.

טז.
איננו מקבלים את גישתה של ב"כ המשיב, לפיה קיבל המשיב את האמור בדברי קצין ניהול האסירים וסגן מנהל מחוז צפון, ועל יסוד כך החליט לדחות את בקשתוֹ של העותר לשחרור על תנאי ממאסר. סבורים אנו, כמוסבר כבר לעיל, שמתוך עיון בהחלטתוֹ של המשיב, שהוא המוסמך לקבל את ההחלטה בעניינו של העותר, חייב להיות ברור על יסוד איזה ממצאים עובדתיים (אלא אם מדובר במידע שחל עליו חיסיון), ועל יסוד איזה שיקולים החליט המשיב כי אין העותר ראוי לשחרור, באופן שהמִמצאים והנימוקים, המבססים את ההחלטה, יוכלו לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לדוּן בעתירה כנגד ההחלטה, על מנת לקבוע האם קיימת חריגה ממתחם הסבירות, אם לאו.

יז.
ההחלטה במקרה שבפני
נו אינה עונה על הנדרש, מה גם, שכדברי ב"כ העותר, בניגוד לדיוּן המתנהל במעמד האסיר בפני
ועדת השחרורים (כשמדובר בתקופת מאסר העולה על 6 חודשים) ניתנת החלטתו של המשיב לגבי מאסרים קצרים על יסוד המסמכים ללא נוכחות האסיר, ומכאן שאין באפשרות האסיר לחלוק על הערכות, או על מִמצאים הנזקפים לחובתוֹ, ולנסות לשכנע שהמסקנה מן הנתונים הרלוונטיים מצדיקה את שחרורו המוקדם.

יח.
לפיכך, אנו מורים על החזרת עניינו של העותר בפני
המשיב, על מנת שהמשיב ייתן החלטה מנומקת.
בהתחשב בפרק הזמן הקצר יחסית שנותר עד סיום תקופת המאסר המלאה, אנו מבקשים שהחלטת המשיב תינתן בתוך 10 ימים ממועד המצאת החלטתנו.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטה זו בפקס ידני, בהקדם, אל:

1.
ב"כ העותר, עו"ד סרי חורי, נצרת.

2.
ב"כ המשיב, פרקליטות מחוז חיפה (פלילי), עו"ד שרון אייל.

3.
העותר – באמצעות שב"ס.

ניתנה היום,
י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.






י' גריל, שופט, ס. נשיא
[אב"ד]

ש' ברלינר, שופט בכיר

ע' גרשון, שופט








עתא בית משפט מחוזי 1461-10/13 ח'אלד מנסור נ' נציב בתי הסוהר (פורסם ב-ֽ 23/10/2013)