פסקי דין על אורי שגיא

53029-06/12 פ     23/10/2013




פ 53029-06/12 מדינת ישראל נ' אורי שגיא








בית משפט השלום בקריות



ת"פ 53029-06-12 מדינת ישראל
נ' שגיא

תיק חיצוני
:
0-1160-20101-6879




המאשימה

מדינת ישראל
ע"י שלוחת תביעות זבולון


נגד


הנאשם

אורי שגיא
ע"י ב"כ עוה"ד א' בירמן

החלטה

בפני
בקשת הנאשם ל"מחיקת כתב אישום ולהגנה מן הצדק"

הבקשה וטענות הצדדים

1.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של איומים והיזק לרכוש. בכתב האישום נטען כי ביום 23.11.2010, איים הנאשם על הגב' רבקה נדלר, מזכירה במזכירות האגודה החקלאית כפר ביאליק, בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שהיכה בחוזקה עם ידו על שולחנה, ניגש לדלת משרדה, טרקה בחוזקה ואמר לה: "ריקי זה יגמר רע גם לך". בהמשך, יצא הנאשם ממשרדה של המזכירה, השליך חפצים (מכונת קפה, קפסולות וקומקום חשמלי) על המדרגות, החפצים נשברו, וכן תלש את קופסת שקע החשמל והכבל החשמלי מהקיר.

2.
בבקשתו הנוכחית מעלה הנאשם מספר טענות: אשכול של טענות הגנה עובדתיות, טענה של הגנה מן הצדק וטענת "זוטי דברים".

3.
אין זו הבקשה הראשונה שהגיש הנאשם, עוד בטרם יתייצב ויתן תשובה לכתב האישום. הנאשם הגיש בעבר בקשה "להתליית ההליכים" ובקשתו נדחתה בהחלטתי מיום 23.8.2013. ביום 3.10.2013 דחיתי בקשה נוספת שהוגשה על ידי הנאשם בגדרה הוא עתר "להעברת התיק ליועמ"ש לצורך עיכוב ההליכים בו". שתי הבקשות כללו טענות שחופפות במידה רבה את הטיעונים המועלי
ם בבקשה כאן.

טענות הגנה עובדתיות

4.
בגדר חלק זה של הבקשה, מביא הנאשם את ההשתלשלות שקדמה לאירועים מושא כתב האישום, וטוען כי חלק מחברי האגודה, ובראשם אחד, ידיד כהן, עשו מעשים מכוונים כדי לקנטר אותו, להפעיל עלי
ו לחצים נפשיים, לארוב לו בשיא המהלכים– אותו מפגש שיצר את כתב האישום- לתעד את מעשיו וכך "לתפור לו תיק"- כלשונו. הנאשם מוסיף ומביא נתונים לגבי הסכסוך בינו לבין כהן, שלטענתו המדובר בדור שני של סכסוך שהחל באבותיהם, כן מובאים על ידי הנאשם הליכים משפטיים רבים ומסועפים שהתנהלו בינו לבין חלק מחברי האגודה, וכן אירועים מאירועים שונים שהיו בינו לבין כהן, שחלקם חייב התערבות המשטרה.

5.
ברי כי הטיעונים העובדתיים שמעלה הנאשם, כלל אינן טענות מקדמיות, אם כי טענות הגנה עובדתיות מובהקות שמקומן להיטען ולהתברר במהלך הבירור העובדתי. לא ברור הכיצד ניתן לדון בטענה כי קדם להתנהגות הנאשם מעשה קנטור מצד מי מחברי האגודה, כי חלק מחברי האגודה "תפרו לו תיק" לא כל שכן, הטענה כי התנהגות הנאשם שונה מן המתואר בכתב האישום. ברי כי אין זה המקום ואין זה השלב לדון בטענות אלה והן יתבררו, ככל שיהיה צורך, ובכפוף לכללי הראיות, במהלך בירור התיק.

הגנה מן הצדק

6.
הטענה להגנה מן הצדק, סבה סביב ראיה שנטען כי קיימת בתיק החקירה, שהיא קלטת המתעדת את המפגש בין הנאשם למתלוננת שהוליד את כתב האישום. הסנגור טוען כי במשרדי האגודה- מקום בו התרחשו האירועים, הוצבה מצלמה הנסתרת מן העין, כדי לתעד את מעשיו של הנאשם לאחר שאחרים באגודה גרמו לכך שהוא יצא מכליו תוך הפעלת לחצים עלי
ו וקנטורו. התיעוד, כך נטען, מהווה הראיה היחידה המבססת את כתב אישום, אך היא הושגה ב"האזנת סתר". משום שהראיה הושגה תוך ביצוע עבירה, הוגשה תלונה במשטרה והתיק ממתין להחלטת הפרקליטות. על פי הנטען, קיימת "בעיה בסיסית של הוגנות" בכך שמצד אחד הוגש כתב אישום על ידי רשות תובעת אחת (התביעה המשטרתית) על בסיס הראיה הפסולה ומצד שני עומדת להכרעת הפרקליטות תלונה בעניין חשד להשגת הראיה הפסולה תוך ביצוע עבירה. כן נטען כי הכרעת הפרקליטות יכולה לייתר את ההליך כאן. באי קבלת הנטען על ידי הנאשם, יש אף כדי להביא, כלשונו, "לאובדן האמון הציבורי במערכת המשפט הפלילי". עוד נטען כי מלכתחילה לא היה מקום להגשת כתב האישום לפני מתן החלטה בתיק החקירה המונח בפני
הפרקליטות, וההחלטה להגישו נגועה בחוסר סבירות קיצוני- שאף הוא מביא למסקנה כי יש לבטל את כתב האישום.

7.
המאשימה, טוענת בתגובה שהוגשה על ידה, כי הראיה האמורה הנה ראיה קבילה ומכל מקום אינה ראיה יחידה אלא חלק ממארג ראיות שיש בו כדי לבסס הרשעת הנאשם. עוד מפנה המאשימה לכך כי פרקליטות מחוז חיפה סגרה תיק חקירה שנפתח נגד שלושה עדי תביעה בתיק זה בגין תלונה שהוגשה נגדם בחשד להאזנת סתר, בגין אותו תיעוד,
וזה אף בעילה של חוסר אשמה. כן הפנתה המאשימה לטיעונים בתגובות לבקשות הקודמות שהוגשו על ידי הנאשם.

9.
דין הטענות
להידחות.

10.
אין צורך לחזור ולפרט את הכללים הנוגעים לדיון בטענה של הגנה מן הצדק. אזכיר בקיצור נמרץ את ע"א 2910/94ארנסט נגד יפת, פ"ד נ (2) 22; את ע"פ 4855/02 מדינת ישראל
נגד בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (להלן: פרשת בורוביץ); את סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי, שם עוגנה הדוקטרינה בחוק, כאשר נקבע כי עיגון זה לא שינה מהמבחנים שנקבעו בפרשת בורוביץ' לבחינתה של הטענה (ע"פ 7014/06 מדינת ישראל
נ' לימור; ע"פ 3712/06 פלוני נגד מדינת ישראל

([פורסם בנבו], 30.4.08); את פסיקת בתי המשפט שחזרה וקבעה כי דוקטרינת ההגנה מן הצדק תיושם רק במקרים יוצאי דופן ולא על נקל ימחק בית המשפט כתב האישום עקב טענה של הגנה מן הצדק; ואת המבחן המשולש שנקבע בפרשת בפרשת בורוביץ'. על פי מבחן זה בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם וזאת במנותק משאלת אשמתו או חפותו, בשלב השני, יבחן בית המשפט אם יש בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים שבו משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות ועלי
ו לערוך איזון בין הערכים השונים התומכים בניהול ההליך לעומת אלה הנוגדים לכך. בשלב השלישי, יבדוק בית המשפט אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים מאשר ביטולו של כתב האישום.

11.
איני סבור כי טענות הנאשם צולחות את השלב הראשון קרי, כי נפלו פגמים בהגשת כתב האישום, המצדיקים דיון בשאלת ביטול כתב האישום, ואין לי אלא לחזור על הדברים שכתבתי בהחלטתי מיום 23.8.2013.

12.
הטענות בדבר הראיה המתעדת את המפגש לרבות, קבילותה, משקלה ויתר השאלות הכרוכות בה, יתבררו בהליך הבירור המשפטי. לא ברור כיצד יפגעו זכויות של הנאשם על ידי ניהול המשפט וחתירה להכרעה שיפוטית בדבר קבילות או אי קבילות הראיה.

13.
אין גם לראות פגם בכך כי מצד אחד לשכת התביעות הגישה כתב האישום בהתבסס על הראיה שנטען כי היא פסולה ומצד השני בוחנת הפרקליטות אם להגיש כתב האישום נגד מי שהיה מעורב בהשגתה בשל חשש כי היא הושגה באופן לא חוקי. לא הובהר דיו באיזה מסגרת בוחנת הפרקליטות את שאלת ההעמדה לדין כנטען על ידי הנאשם ואין בפני
נתונים מהתיק אשר הפרקליטות בוחנת שיכולים ללמד על הסיכויים של אותה טענה.
בתגובת המאשימה צוין כי כלל אין עסקינן בהאזנת סתר וצוין כי תיק שנפתח בשל חשד להשגת התיעוד תוך ביצוע עבירה, נגד המתלוננת בתיק זה ושני עדי תביעה נוספים, נסגר מחוסר אשמה. זאת ועד, טוענת המאשימה, וחזקה כי נציגיה בחנו את הראיות באופן מקצועי והחליטו
להגיש כתב האישום, כי הראיה האמורה הנה אחת מני רבות ואינה מהווה הראיה הבלעדית עלי
ה מתבססת התביעה, כנטען ע"י הנאשם.

14.
לנוכח המסקנה האמורה, אין צורך להידרש ליתר המבחנים שנקבעו בעניין בורוביץ'.


זוטי דברים


15.
הנאשם טוען כי העבירות שיוחסו לו הנן קלות יחסית, עד כדי היותן זוטות, תוך שהוא מפנה לנסיבות ביצוען שלטענתו היו עקב קנטור מטעם חברי האגודה, ותוכננו מראש על ידם כדי להפליל את הנאשם. המאשימה טוענת כי טענת זוטי דברים יש להעלות לאחר שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום, ואין אנו מצויים בשלב זה.

16.
לאחר ששקלתי בטיעוני הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה גם בעניין זה.

17.
טענתו של הנאשם לזוטי דברים נסמכת על נסיבות ביצוע העבירה, שפורטו בהרחבה בבקשה, ברי כי אלה טענות עובדתיות שיש צורך לבררן ואין מקום לצאת מנקודת מוצא, בשלב מקדמי זה,
שהוכחו ולבסס עלי
הן ממצאים (ויובהר כי אין אני נוקט עמדה לגבי המשמעות שיש לייחס לנסיבות אלה ביחס לטענת זוטי הדברים).

18.
מעבר לדרוש, כלל לא בטוח כי הנסיבות המתוארות בבקשה שהולידו לטענת הנאשם את המפגש מושא כתב האישום (שתכניו מוכחשים על ידי הנאשם), ככל שיוכחו כנכונות, יכולות, בשילוב המתואר בכתב האישום, להביא למסקנה כי מעשיו של הנאשם הנם קלי ערך, לאור טיבם, נסיבותיהם, תוצאתם והאינטרס הציבורי, עד להיותם זוטי דברים, במובן סעיף 34יז' לחוק העונשין. ראו לעניין פרשנות הסיג של זוטי דברים ע"פ 7829/03 מדינת ישראל
נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ([פורסם בנבו], 14.7.2005), סעיף 26 ואילך לפסק הדין. מכל מקום, וכפי שצוין לעיל, הטענה תיבחן לגופה לאור המסד העובדתי שיקבע לאחר הבירור העובדתי.

19.
סוף דבר, הבקשה על כל חלקיה נדחית.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים באמצעות הפקס.


ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.









פ בית משפט שלום 53029-06/12 מדינת ישראל נ' אורי שגיא (פורסם ב-ֽ 23/10/2013)