פסקי דין על דוד אביטבול | פסקי דין על דניאל אביטבול | פסקי דין על טיב שתיל בע"מ

50218-02/13 תט     23/10/2013




תט 50218-02/13 דוד אביטבול, דניאל אביטבול נ' טיב שתיל בע"מ








בית משפט השלום באשדוד



ת"ט 50218-02-13 טיב שתיל בע"מ
נ' אביטבול ואח'

תיק חיצוני
:
2500538135



בפני

כב' הרשמת הבכירה
עידית כלפה


המבקשים:

1. דוד אביטבול

2. דניאל אביטבול



נגד


המשיבה
:

טיב שתיל בע"מ






החלטה

1.
התנגדות לביצוע שיקים על סך כולל של 99,825 ₪, שנמסרו ע"י המבקשים למשיבה כפי הנטען כנגד אספקת שתילי עגבניות לשימוש חקלאי.


החלטה זו ניתנת לאחר דיון שהתקיים בבקשה בפני
במסגרתו נחקר המבקש 2 בשם שני המבקשים (בהסכמת המשיבה, בהיותו המחזיק בידע הקשור בתובענה), ולאחר שלפי בקשת ב"כ המבקשים התרתי צירוף אסמכתאות לתמיכה בטענתו המקדמית בדבר העדר פירוט מספיק בבקשת הביצוע של העובדות המשמשות עילה לבקשה וכן צירוף אסמכתאות נגדיות מטעם המשיבה.

2.
מלבד הטענה המקדמית כאמור לעיל, לגופו של עניין טוענים המבקשים לכישלון תמורה מלא, שכן השיקים ניתנו בתמורה לאספקת שתילי עגבניות אולם משנתקבלו השתילים נתגלו בהם כשלים רבים, בקטריות, ריקבון, שתילים בוגרים יתר על המידה, שתילים מזן אחר ואף חוסר בכמות השתילים שהוזמנה.


המבקשים טוענים כי מיד יצרו קשר עם המשיבה על מנת להודיע על האמור, אולם לא קיבלו מענה. משנוכחו כי כך הדבר, טרח המבקש 2 לצלם את השתילים ושלח את התמונות למכשיר הטלפון הנייד של מנהל המשיבה, מר משה עמר, על מנת שיראה במה מדובר, אך למרבה הצער אף צעד זה לא סייע בעדו.


מתוך ניסיון נוסף ונואש להציל את המצב, יצר המבקש 2 קשר עם אחיו של מנהל המשיבה, מר אשר עמר (מולו בוצעה ההזמנה בפועל) וביקש אותו להגיע אל השדה על מנת שייווכח במו עיניו במצב השתילים וכך יאות להחליפם.

אולם, אשר השיב כי אין לו זמן להגיע לשדה וכי הוא מכיר את הבעיה הזו ואין מה לדאוג, ניתן לשתול את השתילים.


על רקע הבטחה זו, וכן בשל התחייבות המבקשים למועדי אספקה נוקשים לחברת "קו אופ", לא נותרה למבקשים ברירה אלא לשתול את השתילים שסופקו. אך האכזבה כטענת המבקשים לא אחרה לבוא, ולאחר מספר ימים התברר להם כי לא היתה כל אמת בדבריו של אשר ורוב השתילים הפגומים, ככולם, לא נקלטו ומתו.


בעקבות זאת, שוב פנה המבקש 2 לאשר והודיעו באשר ארע תוך דרישה כי ידאג לפתרון הבעיה בתוך זמן קצר, שכן למבקשים התחייבויות כלפי צד ג', ובתגובה, הובטח למבקשים כי יסופקו שתילים חלופיים במקום השתילים המתים באופן מידי.


שוב, למרות המובטח סופקו שתילים חלופיים רק לאחר ימים ואף הם היו פגומים בדיוק כמו השתילים הראשונים. השתילים מתו לאחר מס' ימים כפי שארע כאמור קודם לכן.


המבקשים מדגישים כי אף לא התאפשרה עקירת השתילים והזמנת שתילים חדשים ממקום אחר, שכן כל המשתלות אליהן פנו השיבו כי כל השתילים שברשותם כבר מוזמנים מראש ורק ככל שיוותרו שתילים תתאפשר מכירתם למבקשים ובמקרה כזה הם יודיעו על כך למבקשים, אולם לבסוף אף אפשרות זו לא נסתייעה.


המבקשים טוענים כי התנהגות המשיבה אינה אלא זלזול וחוצפה, ובעקבות התנהגותה נאלצו הם לגדל את חלקות העגבניות בחוסרים גדולים של שתילים כך שהוצאות הגידול עלו עשרות מונים על ההכנסה מן היבול דבר שגרם להם לנזקים ולהפסדים כבדים.


המבקשים נסמכים בטענותיהם על חוות דעת שמאית המפרטת את הנזקים תוצאת אספקת השתילים הפגומים ומזן שאינו מתאים, המסתכמים בסך נזק של כ-650,000 ₪.

3.
המשיבה טוענת כי המדובר בעשרות עסקאות שבוצעו בין הצדדים בין השנים 2011-2012, אלא, שהמבקשים לא פירטו מהי התמורה שהיתה אמורה להתקבל בתמורה לשיקים ובגין איזו עסקה ספציפית מבין כל העשרות מסר את השיקים.


משאין המדובר בעסקה אחת ועסקינן בנזק בסכום בלתי קצוב, לא ניתן לבצע את הקיזוז הנטען.


יתר על כן, טוענת המשיבה כי חלק מהשיקים נמסרו קודם למועד הנטען לביצוע עסקת השתילים וכנגד חוב של אחי המבקש למשיבה, ומכל מקום, עסקת רכישת השתילים בחודש יולי עמדה על סך של 26,000 ₪, בלבד.


לעמדת המשיבה טענת הקיזוז נטענה בעלמא ועל דרך הסתם וכי לאמיתו של דבר הציע המבקש 2 במסגרת פגישה שנתקיימה בין הצדדים הסדר לתשלום החוב.

4.
באשר לטענה המקדמית שהועלתה ע"י המבקשים, תחילה אדרש לבקשת המבקש למחיקת תגובת המשיבה, אשר בדין יסודה.
בחינה פשוטה של פרוטוקול הדיון והחלטתי במסגרתו מלמדת כי הותר לצדדים צירוף פסיקה מטעמם הרלבנטית לטענה המקדמית, ותו לא. לא הותרה הגשת תגובה כזו או אחרת, פרשנות או מתן עמדה ביחס לפסיקה כפי שנעשה ע"י המשיבה, שכן סיכומי טענות הצדדים, לרבות בטענה המקדמית, נשמעו זה מכבר במסגרת הישיבה שנתקיימה, כך הובהר לצדדים וכך נרשם במפורש בהחלטה.

מכל מקום, בנסיבות העניין הנדון אין ממילא נפקות למחיקה האמורה מאחר ודין הבקשה המקדמית להידחות לגופה.

אמנם, חובת הפירוט מכח תקנה 103 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 ברורה, ואולם, אין המדובר ברמת פירוט הנדרשת לתביעה על פי עסקת היסוד ועל בסיס זה אף נערכה בקשת הביצוע כפי שהיא מוגשת ללשכת ההוצאה לפועל כשהיא מותאמת לדרישות הסעיף.

פסק הדין המוביל בסוגייה זו, שצורף ע"י המבקש במסגרת הפנייתו לפסיקה כבקשתו, ע"א 211/73 אמין מחמד שורפה נ' פימה וקסלר, פ"ד כח(1) 512, מבהיר מהן הדרישות אשר בהתקיימן עומדת לתובע עילת תביעה עפ"י השיק ע"י הגשתו לביצוע:

"כידוע, שיק שנאחז בידי התובע אינו מעמיד, כשהוא לעצמו, כל עילה לתובענה.

על-פי סעיפים 73 ו-55 (א) (1) לפקודת השטרות,
מושכו של שיק מתחייב, שהשיק, לכשיוצג כראוי, ייפרע ככתבו, ושאם יחולל, יפצה את האוחז. ובלבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי. כל עוד השיק לא הוצג בפני
הבנק הנמשך וחולל על-ידיו, או שהאוחז היה פטור מחובת ההצגה כאמור בסעיף 45 (ב) לפקודה הנ"ל, אין השיק מחולל, ראה סעיף 46 (א) לפקודה:
ע"א 115/72,
וכל עוד לא חולל השיק, לא קמה לאוחז זכות חזרה על כותבו, מכאן שהצגת השיק בפני
הבנק הנמשך, או העובדות הפוטרות מחובת ההצגה, ונקיטת האמצעים בהם מדובר בסעיף 55 (א) (1) הנ"ל נמנות עם העובדות המעמידות עילת תביעה נגד מושך השיק, ובלעדיהן לוקה כתב-התביעה בחסר, ראה
ע"א 219/63.
כיוצא בזה, בקשת ביצוע שטר שבה עובדות אלה משמשות עילה לבקשה, כאמור בסעיף 81א (ג) לחוק הנ"ל."
(ההדגשה אינה במקור – ע.כ.)

אלא, שבעניין שורפה הנ"ל לקתה בקשת הביצוע בחוסרים ובכשלים אשר שמטו את עילת התביעה תחת הבקשה כפי שהוגשה:

"בבקשת המשיב לא נטען שהשיק הוצג וחולל ואף לא נטען שהיה פטור מחובת ההצגה. אפילו לא נאמר בבקשה שהמערער הוא מושכו של השיק."

עיון בבקשת הביצוע נשוא הנדון מלמד כי בענייננו אין הדבר כך. הבקשה מולאה כנדרש, ושלא כבמקרים שנדונו בפסיקה אשר הוגשה מטעם המבקש.

בקשת הביצוע נשוא הנדון מפרטת את העובדות הנדרשות להקמת העילה, לפיהן המשיבה אוחזת בשיקים בחתימת ידו של המבקש, השיקים לא כובדו כלל, לא במועדם ואף לא לאחר דרישה, זאת לאחר שהוצגו לפירעון כדין ונשלחה הודעת חילול בעניינם. הבקשה מציינת עוד כי לא שולם כל סכום על חשבון השיקים שביצועם נתבע. בקשת הביצוע מכילה אפוא את הפרטים הנדרשים לקיומו של כתב התביעה, ובמקרה הנדון אין הוא לוקה בכל חסר.

יוזכר, כי בתביעה שטרית השיק שחולל, הוא לבדו משמש עילת תביעה והתובע בעילה שטרית
אינו חייב לפרט את העובדות שבמסגרתן נמסר השיק.



ר' האמור בספרו של כב' השופט (בדימ') דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה עשירית, בעמוד 47:

"העובדות המהוות את עילת התביעה בתביעה שטרית שונות מהעובדות שבתביעה על פי עסקת היסוד ועל התובע לפרט את עובדות העילה בכתב התביעה כהוראת תקנה 9 לתקנות סד"א. כאשר התובע מגיש תביעה לפי שטר שהוא אוחז בו – השטר שחולל על ידי הנתבע שחתם עליו, הוא לבדו משמש עילת תביעה ואין צורך להוסיף הסבר על שום מה ניתן השטר , מכיוון שהנתבע שחתם עליו עומד בחזקה שחלף חתימתו קבל ערך בעד השטר. ולעומת זה: בתביעה על פי עסקת היסוד טוענים כי בתאריך פלוני הלווה התובע לנתבע סכום כסף על מנת שיחזיר אותו בתאריך מסוים, אלא שהנתבע לא החזיר את ההלוואה שקיבל וכאשר ניתן השטר על ידי הנתבע, רואים את החוב כמסולק על תנאי שהשטר יכובד. ולפיכך, הדרך לתביעה על פי עסקת היסוד נסללת רק על ידי טיעון שהתנאי לא קויים (כלומר: שהשטר חולל); ועל התובע לצרף את השטר לתיק בית המשפט."
(ההדגשה אינה במקור – ע.כ.)


לאור כל המפורט לעיל, דין הבקשה המקדמית להידחות.

5.
אולם, בכל הנוגע לבקשת הרשות להתגונן, מתוך ההלכות הנותנות בסוגיה ומאחר ומחקירת המבקש 2 עולה כי נצלחה המשוכה הדיונית הטרומית בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן, יש לאפשר למבקשים להתגונן בטענותיהם לכישלון תמורה ולקיזוז, כפי שנתמכות הן בחוות הדעת השמאית מטעמם.

יוזכר, כי בשלב דיוני זה, בית המשפט אינו רשאי לקבוע עובדות, או לברר את המצב הקיים לאשורו, וככל שמבקש הרשות מאשר בחקירתו את טענותיו בתצהיר, יש ליתן לו הרשות. חקירת המבקש נועדה אפוא להביא את המצהיר לנסיגה מן הגרסה האמורה בתצהירו, כלומר להציל מפיו מידע שימוטט את ההגנה על פי התצהיר, וככל שהדבר לא הושג והמצהיר עומד על טענותיו, אין מקום להמשך בירור במסגרת הבקשה, שכן זו אינה באה במקומו של המשפט עצמו.

מכאן הקביעה כי
"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו; אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט. הטעם הוא, שמצד התובע לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה שהיא. אפילו המסמך המשמש ראיה לתביעה לא אומת בשבועה, והוא יכול להיות מזוייף".
(ההדגשות אינן במקור – ע.כ.)
(ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675, וכן ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41.)

הואיל והמשוכה הדיונית הטרומית המחייבת אישור בית המשפט רק על מנת להתגונן מפרה את האיזון הדיוני בין התובע לנתבע, נקבע כי הבקשה למתן רשות להתגונן תידחה רק כאשר ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו
.

ר' בעניין זה גם האמור בע"א 517/87 ליאון פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל (ניתן ביום 25.11.93, לא פורסם):
"אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעורר כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע."


ר' גם האמור בע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (ניתן ביום 9.12.09, לא פורסם):
"בפסיקתו של בית משפט זה מן השנים האחרונות הנטייה היא, ככלל, ליתן רשות להתגונן כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה ... נטייתו זו נובעת, בין השאר, ממעמדה של הזכות להתגונן: "זכות זו, ביסודה, שקולה כזכות דיונית בעלת מימד חוקתי, בדומה, וכפועל נגזר, מזכות הפנייה לערכאות של התובע, אשר הוכרה במשפטנו כבעלת אופי חוקתי"; לכן נקבע כי "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן" (
ע"א 10189/07
ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (
[פורסם בנבו]
, 15.6.09), פסק-דינה של השופטת פרוקצ'יה."

6.
הטענה הבסיסית בגינה עותרים המבקשים לאפשר להם להתגונן הינה טענת כישלון תמורה מלא, לנוכח הפגמים וחוסר ההתאמה הבולט בין הסחורה המוזמנת לבין זו אשר נתקבלה.

לתמיכה בטענתם מצרפים המבקשים חוות דעת שמאית המתייחסת באופן קונקרטי לכשל באספקה, על גווניו, הן על יסוד צילומים מהשטח, כפי הנטען מזמן אמת, והן על יסוד ביקור בשטח והתרשמות בלתי אמצעית.
אכן, אין זה המקום לבחון ראיות המבקשים, או ראיות הצדדים בכלל, ובכלל זאת גם את חוות הדעת, אולם, בנסיבות המתוארות, וודאי לא ניתן לומר כי המדובר בטענות שנטענו על דרך הסתם ובעלמא, שעה שלכאורה נתמכות הן באסמכתא כלשהי שדינה להתברר.

בנוסף לכך, עמד המבקש 2 בחקירתו על גרסתו באומרו כי "השתילים היו מתחת לכל ביקורת" (עמ' 4 לפרוט' ש' 4-5), ולמעשה לא נחקר כלל בשאלת טיב השתילים שסופקו והתאמתם למוזמן ולפיכך טענותיו בעניין זה בתצהירו בעינן עומדות.

גם באשר לשני השיקים לגביהם טענה המשיבה כי ניתנו כנגד חוב של אחי המבקש 2, שלל המבקש 2 את האפשרות כי לאחיו קיים חוב כלשהו אצל המשיבה, ומכאן לא תיתכן האפשרות כי ישלם המבקש 2 חוב כאמור, שכן לטענתו אחיו כלל איננו חקלאי, הוא עובד כנהג משאית שכיר, אשתו עובדת בבית חולים והוא לא עוסק כלל בחקלאות. המבקש 2 העיד עוד כי אחיו כלל איננו מכיר את המשתלה וכי אין המדובר אלא בטעות רישום של המזכירה והיא נתבקשה לשנות זאת, שכן לא יעלה על הדעת שישלם עבורו מבלי להזדכות על סכום המע"מ והוצאות, היות ולאחיו כלל אין תיק במע"מ.

7.
כך הדבר גם באשר לטענה כי המדובר בעסקאות רבות ונפרדות, ובעניין זה עולה מעדות המבקש 2 כי ניסיון המשיבה לטעון כי המדובר בעסקאות נפרדות אינו אלא מלאכותי, משהעיד כי "מדובר בכל שנת 2012, אנחנו מתחילים ביולי ואני יכול לקחת שתילים לאורך כל השנה. כל חודש אני לוקח שתילים. בתצהיר לא יכולתי לומר שאני לוקח שתילים ב-20 לאוגוסט ואני לוקח שתילים גם ב-25 לאוגוסט וגם ב-1 בספטמבר..." (עמ' 3 לפרוט' ש' 21-23), דהיינו, ההתייחסות היא לכאורה להתקשרות כוללת אחת, בבחינת הסכם מסגרת, ובמסגרתה "מושכים" המבקשים שתילים מעת לעת.

המבקש 2 העיד כי מתייחס הוא לכלל השתילים שסופקו ואשר היו כאמור "מתחת לכל ביקורת", כדבריו.





ור' דבריו בעמ' 4 לפרוט' ש' 19-20:
"ש. אני מציג בפני
ך את העסקה שעשית ביולי 2012, שתילי עגבניות 26,000 ₪?
ת. אז אני אציג בפני
ך, אני אביא את החשבוניות של 450-500 אלף ₪."


בעמ' 5 לפרוט' מתייחס המבקש 2 לעסקה אחת שהיא במאות אלפי שקלים:

"ש. אני מראה לך שמסרת צ'ק אחד ב- 3/6/12 והשני ב-3 למאי 2012?
ת. אנחנו משלמים לא במזומן, העיסקה היא במאות אלפי שקלים. אנחנו תמיד נותנים דחוי. בחיים לא נתתי לו מזומן. אני קוטף ומשלם."

בנסיבות אלה, ומשלא הבחין אף המומחה במסגרת חוות הדעת בין "עסקאות" שונות, אלא בחן את הגידולים כמקשה אחת, לא ניתן להכריע
כבר כעת באופן חד משמעי כי המדובר במספר עסקאות נפרדות שאין תמורתן ניתנת אם כן לקיזוז בנזקים הנטענים, ודין הטענה להתברר לגופה עד להוכחתה.

יש לאפשר אפוא למבקשים להוכיח טענותיהם במסגרת ההליך המלא, במסגרתו יישמעו גם טענות המשיבה ואף יובאו ראיותיה. במקרה הנדון, לא מצאתי נכון וצודק לבצע קיצורי דרך ע"י חסימת דרכם של המבקשים מזכותם הבסיסית לקבלת יומם בבית המשפט, במיוחד מקום שעסקינן בצדדים הקרובים לשטר וכאשר עסקת היסוד במקרה הנדון תופסת מקום מרכזי במחלוקת.

8.
לאור כל האמור לעיל, ניתנת למבקשים רשות להתגונן.


לנוכח סכומה, תידון התובענה בסדר דין רגיל.


שאלת ההוצאות תוכרע בהתאם לתוצאות ההליך.

9.
מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.






ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.








תט בית משפט שלום 50218-02/13 דוד אביטבול, דניאל אביטבול נ' טיב שתיל בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/10/2013)