פסקי דין על יוסי צרפתי |

6606/13 בשפ     30/10/2013




בשפ 6606/13 יוסי צרפתי נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 6606/13
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }



בבית המשפט העליון


בש"פ 6606/13



לפני:

כבוד השופט א' שהם


המבקש:
יוסי צרפתי



נ ג ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 15.9.2013, בעמ"ת 15347-09-13, שניתנה על ידי כבוד השופט צ' קאפח

בשם המבקש:
עו"ד זאב אלוני
בשם המשיבה:
עו"ד מאיה חדד

החלטה

1.
לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט

צ' קפאח
), בעמ"ת 15347-09-13, מיום 15.9.2013, אשר בגדרה דחה בית-המשפט את עררו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת
מ' בן ארי
), במ"ת 3343-08-13, מיום 8.9.2013.

הליכים קודמים

1.
נגד המבקש, הוגש כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים. במסגרת האישום הראשון ייוחסו למבקש העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין
); סחר והספקת סמים מסוכנים (ריבוי עבירות), לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א, לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן:
פקודת הסמים המסוכנים
). ואילו במסגרת האישום השני, יוחסה למבקש, עבירה של החזקת סם לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) סיפא, לפקודת הסמים המסוכנים.


בכתב האישום נטען, כי ביום16.6.2011, החזיק המבקש בסם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 94.99 גרם, שלא לצריכה עצמית, ובחיפוש שנערך בביתו נתפסה כמות קטנה של סם מסוג חשיש, לצריכתו האישית.

2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

3.
במהלך הדיון בבקשה, אשר נערך בבית משפט השלום, הסכים המבקש כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, ובתום הדיון, הורה בית המשפט, תוך הזהרת המבקש לבל "

יפתח ציפיות
", להפנותו אל שירות המבחן, לשם עריכת תסקיר מעצר בעניינו, שבאופן טבעי, אמור להתמקד בהערכת מסוכנותו של המבקש, ובבחינת חלופת מעצר.


בתסקיר, מיום 3.9.2013, ציין שירות המבחן, כי התנהלותו של המבקש מתאפיינת, בחיפוש אחר פתרונות בזק לקשייו, "
בדפוסים עבריניים
", ובהיכרות עם "
עולם הסמים
". עם זאת, הביע שירות המבחן את אמונו במפקחים, אשר נבחנו במסגרת התסקיר, וביכולתם לרסן את המבקש ו"
להציב לו גבולות
". לפיכך, ובשים לב ליכולתו של המבקש להתנהל, לפרקים, "
באופן תקין
", המליץ שירות המבחן על שחרורו של המבקש למעצר בית, בבית אחותו או חמותו, ובפיקוחם של המפקחים שהוצעו.

4.
בהחלטתו, מיום 8.9.2013, הורה בית משפט השלום על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט הזכיר, כי לנוכח עבירת הסחר בסמים שיוחסה למבקש, קמה נגדו עילת מעצר סטטוטורית, וחזר על ההלכה הפסוקה, לפיה משעסקינן בנאשם, אשר מיוחסת לו עבירה מעין זו, הכלל הוא, כי יצווה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים, ורק במקרים חריגים ומיוחדים, ישוחרר נאשם שכזה לחלופת מעצר. נוכח זאת, ולאור התרשמותו של שירות המבחן, כי קיים קושי ליתן אמון במבקש "

כי יקפיד בתנאי השחרור
", קבע בית המשפט, כי אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר, ועל-כן, ציווה, כאמור, על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים.

5.

המבקש הגיש ערר לבית המשפט המחוזי, על החלטתו של בית משפט השלום, אשר נדחה, ביום 15.9.2013. בית המשפט המחוזי חזר על הנמקתו של בית משפט השלום ואישרר אותה, אף מבלי לקבל את תגובתה של המשיבה. בית המשפט המחוזי ציין, כי מדובר במבקש אשר קיים קושי ליתן בו אמון, ואשר לפי התשתית הראייתית, שימש כחוליה ב"

שרשרת הפצת הסם
", גם אם הוא לא "
ניצב בצמרת
", וככזה, הוא זכה לגמול נאה עבור שירותיו. על-כן, סבר בית המשפט המחוזי, כי אין מקום להתערב בהחלטתה של הערכאה קמא ודחה את הערר.

בקשת רשות לערור

6.
ביום 3.10.2013, הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, עו"ד זאב אלוני
, את בקשת רשות הערר המונחת לפניי. בא-כוחו של המבקש אינו גורס כי הבקשה דנן עומדת בתנאי העיקרי לשם קבלת רשות לדיון "

בגלגול שלישי
", בפני
בית משפט זה, ולא נטען בבקשה כי היא מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. עם-זאת, נטען על-ידי המבקש, כי מדובר במקרה בו שגו הערכאות הקודמות בהחלטותיהן, ולפיכך, הוא עומד במבחנים המרוככים, למתן רשות לערור, אשר נקבעו בפסיקתו של בית משפט זה. לגישתו של המבקש, שגו בתי המשפט, אשר דנו בעניינו, בהחלטותיהם, כמפורט להלן: ראשית, משלא העניקו די משקל להמלצותיו של שירות המבחן, לשחרר את המבקש לחלופת מעצר; שנית, משהתעלמו מכך שהמבקש שיתף פעולה עם המשטרה בחקירתו, והביע חרטה וצער על מעשיו; שלישית, באשר לא נתנו דעתם, לכך שחלקו של המבקש בעבירות המיוחסות לו, קטן יחסית.


עוד נטען, כי סטייתו של בית משפט השלום מהמלצותיו של שירות המבחן, יש בה, כשלעצמה, על-מנת להקים למבקש עילה נפרדת לרשות ערר.

דיון והכרעה

7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, נחה דעתי, כי דינה להידחות.


הלכה היא, כי דיון בנושא מעצר ב"
גלגול שלישי
", לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:
חוק המעצרים
), שמור למקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים להליך, וכן בהתקיימן של נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כגון: פגיעה שאיננה מידתית בזכויות הנאשם; עוול היורד לשורש העניין; או שגגה ברורה בהחלטה (ראו, למשל, בש"פ 2786/11
ג'ריס נ' מדינת ישראל

(17.4.2011); בש"פ 3384/12
זוהר נ' מדינת ישראל

(1.5.2012); בש"פ 3220/12
אלפסי נ' מדינת ישראל

(1.5.2012); בש"פ 684/12
ברטלר נ' מדינת ישראל

(
31.1.2012
)). עוד נקבע, כי ניתן להיענות לבקשת רשות לערור
"במקרים בהם בית משפט זה סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי איננה מייחסת את המשקל הראוי לביטחון הציבור
" (בש"פ 6824/13
יטצ'נקו נ' מדינת ישראל

, פסקה 7 (
11.10.2013
)).
סבורני, כי, במקרה דנן, לא ניתן להצביע על פגיעה בלתי מידתית בזכויות המבקש, ומאחר שהוא עצמו אינו טוען כי בקשתו מעוררת שאלה עקרונית, הרי שדין הבקשה להידחות.


שתי ערכאות נדרשו לעניינו של המבקש והיו תמימות דעים בהחלטותיהן, כי,
לכאורה
, שימש המבקש בתפקיד משמעותי, בשרשרת הפצת הסם, הגם שלא עמד בראשה. עוד נקבע, כי החלק המיוחס לו איננו זניח, כלל ועיקר, ותעיד על כך התמורה הנכבדה שקיבל. חרף ההלכה הפסוקה, לפיה "
רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול את חזקת [
המסוכנות הסטטוטורית
] ולהצדיק חלופת מעצר
, ככל שמדובר בסחר בסמים [...]
" (בש"פ 9731/07
זיתון נ' מדינת ישראל

(3.12.2007) והאסמכתאות שם, וראו גם, בש"פ 2219/11
מדינת ישראל
נ' בן אור
(7.4.2011); בש"פ 2971/11
רויימי נ' מדינת ישראל

(17.4.2011
); בש"פ 1567/12
כהן נ' מדינת ישראל
(7.3.2012))
, החליט בית משפט השלום להפנות את המבקש אל שירות המבחן, לשם בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, ובכך הלך כברת דרך משמעותית לקראתו. ואולם, מסתבר לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן, כי בית המשפט יתקשה לתת את אמונו במבקש. עוד נקבע בתסקיר, כי המבקש מתאפיין ב"
דפוסי התנהלות עבריינים
", כאשר הוא מחפש אחר "
פתרונות מהירים למצוקתו
". בנסיבות אלו, הנני סבור כי לא נפל כל פגם בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, במסגרתן נקבע כי המבקש יהיה נתון במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.


ומכאן לטענה לפיה יש להעניק למבקש רשות לערור, עקב בחירתו של בית משפט השלום שלא לקבל את המלצת שירות המבחן. נקבע, לא אחת, כי בית המשפט אינו מחוייב לקבל את המלצתו של שירות המבחן, ועצם דחיית ההמלצה, לא תקים למבקש, ככלל, עילה למתן רשות ערעור בפני
בית משפט זה.


כפי שקבעתי במקום אחר:

"עמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני
בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם - לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין לנסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו, תוך מתן משקל ראוי להמלצות שירות המבחן" (רע"פ 7257/12
סנדרוביץ' נ' מדינת ישראל

, פסקה 14 (18.10.2012); וראו גם, רע"פ 2258/13
מאירוב נ' מדינת ישראל

, (30.4.2013)
; רע"פ 1810/13
פינטו נ' מדינת ישראל

(20.3.2013); רע"פ 8671/12
אבו נ' מדינת ישראל

(19.12.2012)
).


דברים אלה יפים גם כאשר מדובר בתסקיר מעצר, שבגדרו נבחנת האפשרות לשחרר נאשם לחלופת מעצר.

8.
אשר-על-כן לא מצאתי

כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות לערור.


ניתנה היום, כ"ו בחשון התשע"ד (30.10.2013).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.



13066060_i02.doc

יא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il






בשפ בית המשפט העליון 6606/13 יוסי צרפתי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/10/2013)