פסקי דין על אבראהים בויראת | פסקי דין על פרחה מחאמיד

54828-06/13 תאמ     24/10/2013




תאמ 54828-06/13 אבראהים בויראת נ' פרחה מחאמיד








בית משפט השלום בחדרה



תא"מ 54828-06-13 מחאמיד נ' בויראת

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
1

בפני



המבקש

אבראהים בויראת


נגד


המשיב

פרחה מחאמיד






החלטה



בפני
י בקשת הנתבע לסילוק על הסף של התביעה
מחמת התיישנות. (להלן: "הבקשה").

העובדות בתמצית

1.
המשיב, היא התובעת, הגישה כנגד המבקש תביעה כספית, לתשלום סך של 43,120 ₪. בבסיס תביעתה עומד הסכם מכר שנחתם ביום 1.3.1994 בין הצדדים (להלן: "הסכם המכר").
לטענת התובעת, ובהתאם לסעיף 8 להסכם, חלה על הנתבע החובה לשלם היטלי מס בגין העסקה שבבסיס הסכם המכר, ואולם ומאחר שהנתבע לא עשה כן, נאלצה היא לשלם את סכום המס שהוטל בסך של 6,691 ₪ . היא שילמה זאת ביום 25.5.05 .
לתביעה צורפה קבלה בגין התשלום.

2.
ביום 23.6.05 התובעת הגישה תביעה לסעד הצהרתי לביטול הסכם המכר. (להלן: התביעה הקודמת").

נוסח התביעה הקודמת צורף כנספח לתגובת התובעת.



בתביעתה הקודמת, ביקשה התובעת לבטל את הסכם המכר ואת העסקה מכוחו. זאת, לטענתה, בשל קיום פגם יסודי בהסכם והעובדה שזה נעשה ללא ידיעתה, כפי שצויין בסעיפים 11 ו- 12 לכתב התביעה, שצורף לתגובה לבקשה .

3.
ביום 24.6.2007 ניתן

פסק דין
שדחה את התביעה הקודמת.

בנוסף, במסגרת תביעתה הקודמת ביקשה התובעת היתר לפיצול סעדים, על מנת לאפשר לה לתבוע השבת הסכומים ששילמה בעקבות הסכם המכר, במקום הנתבע.

אציין, כי הבקשה לפיצול סעדים לא צורפה על ידי התובעת, אולם ניתן ללמוד עליה הן מטענות התובעת והן מהחלטת בית המשפט בבקשה לפיצול סעדים ,במסגרת התביעה הקודמת, מיום 5.8.07 ושצורפה לתגובת התובעת (להלן: "ההחלטה מיום 5.8.07").
בהחלטתו מיום 5.8.07 קבע בית המשפט שם כי אין צורך בהיתר לפיצול סעדים, מאחר שמדובר בשתי עילות נפרדות ,לאמור, תביעתה הקודמת, שמבוססת על עילה של ביטול הסכם, שונה מתביעתה להשבה, המבוססת על הסכם תקף וטענה להפרתו.

טענות הצדדים בתמצית

4.
לטענת הנתבע, מדובר בתביעה להפרת הסכם או השבת סכומים ששולמו במקום הנתבע, ותביעה נזיקית לעוגמת נפש. תקופת ההתיישנות לתביעה מסוג זה היא 7 שנים. המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות הוא יום 25.5.05 , היום בו שילמה התובעת את הסכום של 6,691 ₪ , כפי שטענה בכתב תביעתה. בנוסף, הגשת התביעה הקודמת לא מנעה מהתובעת להגיש את תביעתה הנוכחית להשבה, מאחר שמדובר בעילות שונות, כאמור בהחלטה מיום 5.8.07. לכן, לטענת הנתבע, אין בהגשתה של התביעה הקודמת כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות.

5.
מנגד, טוענת התובעת, כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות. זאת, בהסתמך על סעיף 15 לחוק ההתיישנות. לטענתה, פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת לא יצר מעשה בית דין בעניין הסעד הכספי. על כן, ומאחר והתביעה הקודמת הוגשה ביום 23.6.05 ופסק הדין ניתן ביום 24.6.07 , תקופה זו לא תבוא במניין הימים לחישוב תקופת ההתיישנות.

בנוסף, לטענתה, ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים ניתנה ביום 5.8.07 ופסק הדין בתביעה הקודמת ניתן ביום 24.6.07 . על כן, ובהתאם לסעיף 6 לחוק ההתיישנות, לפיו מניין תקופת ההתיישנות יחל ביום בו נולדה עילת התביעה, טרם חלפה תקופת ההתיישנות.
התובעת טענה עוד כי לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות , טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

דיון והכרעה

6.
לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

7.
בתביעתה בפני
י עותרת התובעת להשבת סך של 6,691 ₪ , ששולם לטענתה ביום 25.5.05
במקום הנתבע. המדובר בתביעה לסכום כספי . בהתאם לסעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 תקופת ההתיישנות היא 7 שנים.
סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע, כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התביעה.
על כן, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום 25.5.05 בו שילמה התובעת ,כנטען על ידה, את הסך 6,691 ₪, המהווה את הבסיס לתביעת ההשבה כלפי הנתבע. (להלן: "היום הקובע").
לאור זאת, תביעתה של התובעת הייתה אמורה, לכאורה,
להתיישן ביום 25.5.12 ,בחלוף 7 שנים מהיום הקובע.

8.
אולם, סעיף 15 לחוק ההתיישנות מכיל הוראה העוצרת את תקופת ההתיישנות. הסעיף קובע כי :



"הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה.

"



נפסק, כי הגדרת המונח "עילה" לצורך חוק ההתיישנות היא מכלול העובדות המולידות את הזכות לסעד המבוקש, וכי אם התביעה החדשה מסתמכת על אותן עובדות אך יסודה



המשפטי הוא שונה, מותר להגיש תביעה מחדש בשל הפסקת תקופת ההתיישנות ע"י הגשת התביעה הקודמת .



"ההגדרה המקובלת של המונח "עילה" לצורך
חוק ההתיישנות
הינה מכלול העובדות המולידות את הזכות לסעד המבוקש על-ידי התובע. אם התביעה השנייה מסתמכת על אותן העובדות, אלא שיסודה המשפטי הוא שונה, מותר להגישה מחדש בשל הפסקת ההתיישנות עקב התביעה הראשונה מכוח הוראת סעיף 15 לחוק..."

ראה: ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' עו"ד גלוסקה, כונס נכסים (25.11.02).

9.
בבסיסן של שתי התביעות ,לאמור, התביעה שבפני
י והתביעה הקודמת, עומד אותו הסכם מכר, ונטענו עובדות דומות. אכן, בסיסן המשפטי הוא שונה. בעוד שבתביעה הקודמת ביקשה התובעת לבטל את ההסכם, בתביעה שבפני
י מבקשת התובעת לאכוף אותו, ולחייב
על פיו את הנתבע לשלם לה הסכום שמגיע לה על פי טענתה.
מאחר ומדובר בשתי תביעות, שהסעדים הנדרשים בהם הם שונים, הפוכים, ואפילו מנוגדים אחד למשנהו ,היינו, ביטול הסכם ואכיפתו, לא הייתה התובעת יכולה לבקש, או לקבל, את שני הסעדים, שהיו מנוגדים באותה עת.
למעשה, תביעתה להשבת הסכומים האמורים בשל אכיפת ההסכם באה רק לאחר שתביעה לביטול ההסכמה, נדחתה.

10.
לאור כל האמור לעיל, התקופה שבין 23.6.05 ,היום בו הוגשה התביעה הקודמת, לבין
24.6.07 ,היום בו ניתן פסק הדין בתקופה הקודמת, לא תבוא במניין הימים לתקופת ההתיישנות. על כן, התביעה טרם התיישנה במועד הגשתה.

11.
לאור המסקנה אליה הגעתי, איני נדרשת לשאלת תחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות.
למעלה מן הצורך אציין, כי ספק אם היה מקום לקבל את טענת התובע, כאילו לא ידע את העובדות המהוות בסיס לתובענה.

לאור האמור לעיל, הבקשה לדחייה על הסף נדחית.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 2500 ₪ .

המזכירות תעביר לצדדים החלטה זו.


ניתנה היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 54828-06/13 אבראהים בויראת נ' פרחה מחאמיד (פורסם ב-ֽ 24/10/2013)