פסקי דין על עמרם פריאנטה | פסקי דין על שמעון פרץ

8718-09/12 הפ     24/10/2013




הפ 8718-09/12 עמרם פריאנטה נ' שמעון פרץ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ה"פ 8718-09-12 פריאנטה נ' פרץ




בפני

כב' השופטת
רחל ערקובי

מבקשים
עמרם פריאנטה


נגד

משיבים
שמעון פרץ



פסק דין


בפני
י תובענה שהוגשה במסגרת המרצת פתיחה, במסגרתה התבקש ביהמ"ש ליתן סעד הצהרתי, על פיו חובו של המבקש למשיב, הינו בסכום של 410,000 ₪ בלבד.

עוד התבקש ביהמ"ש ליתן פס"ד הצהרתי על פיו שטר המשכנתא שנרשם בלשכת רישום מקרקעין, ביחס לנכס הידוע כגוש 1898 חלקה 27 תת חלקה 4, מבנה המצוי ברחוב הגופר 4 שדרות, (להלן: "הנכס"), מוגבל לסכום של 410,000 ₪.

המשיב הגיש את שטר המשכנתא לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בלוויית תצהיר, במסגרתו עתר להורות על כינוס נכסים לנכס נשוא דיוננו, וזאת עד לפירעון החוב המופיע בהסכם ההלוואה, בסכום של קרן 1.2 מיליון ₪, וזאת במסגרת תיק הוצל"פ, שמספרו 01-51409-12-7.

במהלך הדיון התבקש ביהמ"ש לזמן עדים מעבר למצהירים, המבקש והמשיב, ואכן הוזמנו מטעם המבקש, עו"ד יוסי גנון, ועו"ד מויאל, ומטעם המשיב מר אלבז. ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה, ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת התיק לגופו של עניין לרבות סיכומים.

טענות המבקש:

לגרסת המבקש, הוא הבעלים של מחצית מהנכס, וכי בשל קשיים כלכליים, נקלע להליכי פש"ר.

בין היתר, במסגרת חובותיו, ניתן פס"ד לחובתו ולטובת חברת י.ז.ה.ר. חברה לשיווק אביזרי ומוצרי חשמל בע"מ, (להלן: "חברת יזהר"), נפתח כנגדו תיק הוצל"פ בסכום של כ- 2.18 מיליון ₪, ננקטו הליכים ביניהם הליכי כינוס למכירת הנכס נשוא דיוננו, ועו"ד גנון מונה ככונס נכסים.

לאחר שהליכי הפש"ר בוטלו, ביום 23.4.10, פנה המשיב מיוזמתו למבקש, כך על פי הטענה, והציע להעמיד לרשותו הלוואה בסכום של 1.2 מיליון ₪, והוסכם כי עו"ד מויאל, שהיה מוכר לצדדים ונאמן על שניהם יערוך את הסכם ההלוואה.

המבקש טוען, כי קיבל מהמשיב סכום של 370,000 ₪ שהועבר לידיו הנאמנות של עו"ד מויאל, ועוד סך של 50,000 ₪ שהועברו לפקודת מר גבאי הבעלים של חברת יזהר, ובסיכומו של דבר קיבל בפועל סכום של 410,000 ₪ בלבד, בעוד שבפועל נרשם בהסכם ההלוואה סכום של 1.2 מיליון ₪.

המבקש טוען, כי סכום ההלוואה נרשם כפי שנרשם "מטעמי נוחות", לאור בעיותיו הכלכליות הנכבדות, למרות שסכום זה לא הועבר לו מעולם. המבקש טוען, כי מהמסמכים עולה, שהכספים היחידים שהועברו הינם הכספים שנועדו לסיים את המחלוקת עם חברת יזהר והליך כינוס הנכסים שהיה על הנכס נשוא דיוננו, וכל הסכומים ששולמו מפורטים באסמכתאות, והועברו בנאמנות לעו"ד מויאל, וכי המשיב אינו מציג ולו מסמך אחד נוסף על העברת כספים נוספת מעבר לכספים אלו.

המבקש טוען, כי הסכם ההלוואה אינו משקף את סכום ההלוואה הנכון שקיבל המשיב ועותר כי ביהמ"ש יקבל את התביעה ויאמץ את גרסתו באשר לשיעור החוב המפורט.

טענות המשיב:

המשיב טוען, כי המבקש מעלה טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.

המשיב טוען, כי המבקש הוא שפנה אליו בבקשה לקבלת הלוואות שונות לכיסויי חובותיו רבים, ולאחר שהמשיב הסכים ונתן לו כספים בין במזומן ובין בהעברות בנקאיות מתכחש להסכמים שנחתמו בין הצדדים ולכספים שקיבל, והוא גומל רעה תחת טובה.

המשיב טוען, כי הסכם ההלוואה מפרש במדויק את הסכומים שהלווה למבקש בסך של 1.2 מיליון ₪, כאשר לכתחילה הסכום עמד על הסך של 1.1 מיליון ₪, והערת אזהרה נרשמה ביחס לסכום זה, ואולם סכום זה שונה בהסכמת וחתימת הצדדים לסכום של 1.2 מיליון ₪. המשיב טוען, כי תיקון הסכום מפריך את גרסת המבקש לחלוטין.

המבקש טוען, כי הסכם ההלוואה מושא המחלוקת לא היה ההסכם הראשון בין הצדדים, אלא ביום 13.11.08 נחתם הסכם קודם, על פיו לווה המבקש מהמשיב את הסכום של 103,000 דולר בתוספת ריבית שנתית בסך של 18% . המשיב טוען, כי המבקש מעלים מביהמ"ש עובדות, כאשר לא מפרט כי המשיב הפקיד בחשבונו לטובת הסרת עיקול סכום של כ- 20,000 ₪.

בנוסף נתן המשיב למבקש סכום של 220,000 ₪ במזומן, ובנוסף את הסכומים שהמבקש מאשר כי קיבל באמצעות העברות בנקאיות לטובת חשבון נאמנות של עו"ד מויאל.

המשיב טוען, כי הסכם ההלוואה היה סיכום של כל ההתחשבנויות הקודמות לרבות הסכומים שעתיד היה לשלם בעבור שחרורו של הנכס
מכונס הנכסים, וסגירת החוב של המבקש לחברת יזהר, ולכן נרשם בין הצדדים הסכום כפי שנרשם.

המשיב טוען, כי טענות המבקש נסתרות מהמסמכים והצרופות להם, ומפנה למשל, למכתבו של בא כוחו מיום 4.7.12 שבו טען כי קיבל 470,000 ₪, בעוד שחישוב הסכומים שפירט בתצהירו מובילים לסכום של 449,693 ₪, ואילו בתצהירו טוען לקבלת סך של 410,000 ₪. ההבדלים הללו מצביעים לדעת המשיב על כך שאין לקבל את טיעוניו של המבקש ולטעמו מדובר בכפיות טובה.

המשיב טוען, כי המבקש לא טרח לשלם מאומה על חשבון חובו ומטרת התובענה הינה דחיית הקץ.

לפיכך עותר המשיב להורות על דחיית התובענה.

במסגרת הסיכומים, טען ב"כ המבקש, כי המשיב דווקא הוא ששינה את גרסאותיו, כאשר בהסכם ההלוואה נכתב, כי המבקש הלווה למשיב את הסכום של 1.2 מיליון ₪, וכי הגרסה בדבר התחשבנות לא עלתה כלל בהסכם ההלוואה, ולא תצהיר התומך לבקשה לביצוע שטר המשכנתא.

עוד טען, כי אין עסקינן בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, משום שהמשיב אישר שההסכם לא מבטא את כל ההסכמות, ולכן הנטל על המשיב להוכיח כמה כסף נתן בפועל למבקש. המבקש טען בעניין זה , כי יש לראות בטיעוני המשיב משום הודאה והדחה, ולכן לעניין טענותיו בנוגע לכספים שנתן למבקש יש להשית עליו את נטל ההוכחה ולטעמו של המבקש המשיב לא עמד בנטל זה. המבקש עתר כי ביהמ"ש לא ייתן אמון בגרסת המשיב, ויקבע כי המדובר בגרסה לא מהימנה, וטען כי המשיב שינה את גרסאותיו בעניין הכספים ששילם למבקש, ובמיוחד טען, כי מאחר והסכום שנכתב בהסכם ההלוואה משנת 2008, במצורף לסכומים שנמסרו לטובת תשלום החוב לחברת יזהר, באמצעות עו"ד מויאל, לא מגיעים לכדי סכום של 1.2 ₪, "נולד" סכום של 220,000 ₪ שנמסר כביכול במזומן, ב"שקית חומה". המבקש מבקש, כי ביהמ"ש לא ייתן אמון בגרסה זו, שנועדה להסביר את סכום ההלוואה, שלא היה ולא נברא לטעמו.

דיון:

הכלל הוא כי אדם מוחזק כמי שיודע על מה חתם, (ראה בעניין זה

ההלכה הידוע על פיה "...אדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (
ע"א 467/64
שוויץ נ' סנדור,, בעמ' 117. וראו לעניין זה גם:

ע"א 1548/96
בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו , בעמ' 571;
ע"א 325/88
טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-
ברק, בעמ' 348;
ע"א 1513/99
דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , בעמ' 594). ההיגיון מחייב גם שהחותם על מסמך כה מהותי ביחס לנכסיו לא יעשה זאת בהיסח הדעת, ומבלי להבטיח את זכויותיו.
בענייננו, המבקש חתם, כי קיבל הלוואה מהמשיב בסכום של 1.2 מיליון ₪, ולטענתו, סכום זה אינו משקף את סכום ההלוואה הנכון והאמיתי, אלא סכום שנוצר בשל קשייו הכלכליים.

משמעות הטענה הינה, כי המבקש והמשיב חברו יחדיו על מנת להציג בפני
הנושים השונים של המבקש, והמבקש מפרט למעלה משלושים תיקי הוצאה לפועל, מצג, שעל פיו הנכס שבבעלות המבקש, ואשר לכאורה ממנו הנושים יכולים להיפרע, ממושכן בסכום כה גבוה, עד שאין כל טעם בנקיטת הליכים לצורך מכירתו, שכן לא תהא בכך כל תועלת לנושים.

מושכלות יסוד, אדם מתכוון לחתום על מה שחתם, ואם הסכם ההלוואה מפרש את הסכום של 1.2 מיליון, לצדו חתימת המבקש, ברי כי לכך התכוונו הצדדים.

עם זאת, ביהמ"ש זהיר כשמדובר בהסכמי הלוואה חוץ בנקאיים, במיוחד כאשר הסכמים אלו משקפים התחשבנויות שאינן מפורטות, ובפני
ביהמ"ש לא מוצגות אסמכתאות להעברות כספיות בסכומים הדומים לסכום ההלוואה.

בענייננו, כאשר מצרפים את כלל העדויות, המסמכים והראיות שהוצגו בפני
ביהמ"ש אני סבורה, כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי סכום ההלוואה אינו נכון
באופן כלשהו. הראיות הנוספות מצביעות על קושי רב בקבלת גרסת המבקש מטעמים רבים
ומגוונים, שיפורטו להלן.

כזכור, המשיב בתגובתו, הפנה להסכם שנחתם בין הצדדים עוד בשנת 2008, ואשר בו נאמר כי המבקש קיבל הלוואה בסכום של 103.000 דולר, (נספח נספח ה' לכתב התשובה).

מכתב התשובה הדבר לא היה ברור, אולם הסתבר, כי הסכם ההלוואה, שהוכחש על ידי המבקש,
נערך באמצעות עו"ד מויאל, שהצהיר ביחס אליו, כי הכוונה הייתה, עוד בשנת 2008, לרשום משכון ביחס לנכס נשוא הדיון, ונעשה ניסיון לרשום הערת אזהרה על יסוד הסכם ההלוואה, אלא שהניסיון לא צלח, וזאת משום שלנכס מונה כונס נכסים, במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח לטובת חברת יזהר.

כאשר המבקש נחקר ביחס להסכם זה, השיב, כי החתימה אינה חתימתו, כי בעיניו ההסכם משנת 2008 כלל אינו קיים, ( ראה פרוטוקול הדיון מיום 15.7.13 עמוד 11 שורות 1-7).

לגרסתו, הוא היה מסוכסך עם עו"ד מויאל בשנת 2008, והמדובר בהסכם מפוברק, (שם, שורות 22-25).

עו"ד מויאל העיד, כי המשיב פנה אליו בשנת 2008, וביקש , כי יערוך הסכם הלוואה, ועשה כן, עוד העיד, להפתעת כל הנוכחים בדיו, כי בפני
ו התיק שהוגש לרישום ללשכת רישום מקרקעין לצורך רישום הערת אזהרה על הנכס נשוא דיוננו, לטובת המשיב, עוד בשנת 2008, פניה שנדחתה, בשל כינוס הנכסים. לבקשת ביהמ"ש המציא עו"ד מויאל את כל מסמכי תיק זה, שסומן כת/1. עיון במסמכים שהוצגו על ידי עו"ד מויאל, יגלה, כי מעבר לקיומו של הסכם הלוואה שנערך עוד בשנת 2008, קיימת בקשה לרישום הערת אזהרה, שנחתמה על ידי המבקש וחתימתו אושרה על ידי עו"ד מויאל.

אם נעיין בתצהיר שתומך בתובענה, סעיף 9 נגלה, כי המבקש טוען כך:

"יוער כי במשך השנים נהג המשיב להלוות לבנו של המבקש, מר יוסי פריאנטה, כספים כהלוואה מעת לעת וכספים אלו הושבו למשיב במלואם."

איזה כספים? מתי? כמה? באיזה נסיבות? מדוע הבן לא התייצב להעיד? מה הקשר בין הכספים שלפי הטענה ניתנו כהלוואה לבן לבין התובענה? מה פשר האמירה הזו בתצהיר? הדרך היחידה להבין את האמירה, הינה ככל הנראה זכרונו של המבקש כי קיים איזה מסמך קודם להסכם ההלוואה נשוא דיוננו.

זאת ועוד, עו"ד מויאל העיד, כי הוא ערך את הסכם ההלוואה נשוא דיוננו, וכי הצדדים הגיעו למשרדו, הוא מכיר את שניהם ובשלב זה או אחר שניהם היו לקוחותיו. בעדותו אמר, כי הצדדים ביצעו התחשבנות בפני
ו, וכי הוא לא נכנס לפרטיה, והם שמסרו לו יחדיו את סכום ההלוואה.

כל המהלך של רישום המשכנתא אינו עולה בקנה אחד עם גרסת המבקש. כאמור מסתבר, כי הסכם ההלוואה נחתם לכתחילה בסכום של 1.1 מיליון ₪, ואף נרשמה הערת אזהרה ביחס לסכום זה, ( נספח ב' לכתב התשובה). לאחר מכן, שונה סכום ההלוואה לסכום של 1.2 מיליון ₪, והמשכנתא נרשמה בסופו של דבר כשהיא אינה מוגבלת בסכום, וביחס להסכם הלוואה בסכום זה.

אין מחלוקת כי הצדדים חתמו ליד תיקון הסכום של 1.1 מיליון ₪ ל- 1.2. מיליון ₪.

אם כך, המבקש צריך להסביר, מדוע
אם ההסכם לכתחילה היה פיקטיבי ונועד להציג מצג שווא בפני
הנושים, ואין כל משמעות לסכום ,
מדוע יש טעם לשנותו. המבקש העיד, כי המשיב שילם לו עוד 20,000 ₪ לטובת הסרת עיקול ולכן ביקש להוסיף 100,000 ₪ בסכום המשכנתא.

בלא להידרש למהימנותו של המבקש, עליה מצביע נספח 1, לתובענה, שהינו פרטי תיק הפש"ר, שם מפורט כי הפש"ר בוטל מחמת
"ניצול לרעה", המבקש לא הראה, את תשלום בעבור הסרת העיקול, וכי תשלום זה, היה בטווח הזמנים שבין החתימה הראשונה על הסכם ההלוואה כשהסכום עמד על 1.1 מיליון ₪, והתיקון לו. המבקש לא המציא כל אסמכתא לתשלום זה ולמועד שבו נעשה, כדי לבסס איזה קשר שבין התשלום הנטען לבין שינוי סכום ההלוואה.

אולם הגרסה עצמה אינה מתקבלת על הדעת, שכן אליבא דעמדת המבקש, הוא מקבל רק 410,000
₪ (כנטען בתצהיר), או 470,000 ₪, ( כנטען במכתבו של ב"כ המבקש), או 449,693 ₪, ( כפי סיכום הסכומים שהמבקש מאשר כי קיבל בתצהירו), והסכום שנרשם לכתחילה בהסכם ההלוואה עמד על הסך של 1.1 מיליון ₪, הפרש של מעל 600,000 ₪, מדוע תשלום של 20,000 ₪ יוביל להוספת 100,000 ₪ בסכום ההלוואה? מה גם, שהמבקש טוען, שהמשיב פנה אליו לתת לו הלוואה (ראה סעיף 17 לתצהירו של המבקש). לא מצינו במקומותינו התנהגות כזו, ואין הדבר עולה בקנה אחד עם דרישות המשיב לבטוחות להלוואה, בטוחות מהסוג החזק ביותר, משכנתא. הגרסה כי המשיב מיוזמתו פנה למבקש כדי לתת לו הלוואה הינה ניסיון נוסף של המבקש להרחיק עצמו מהסכם ההלוואה, ומההתקשרות שבין הצדדים.

המבקש טען כי היה אדיש לסכום משום שהיה ברור בין הצדדים כי אינו משקף את הסכום הנכון של הכספים שלווה מהמשיב. לא ברור מדוע הצדדים לא ערכו ביניהם מסמך שמפרט את ההסכמות ה"אמיתיות"?

ב"כ המבקש הפנה לנספח 7 לתצהיר המבקש, אשר הינו סיכום פגישה, ובמסגרתו מתחייב מר גבאי להשיב 450,000 ₪ במקרה ורישום המשכנתא לא יצא לפועל. מר גבאי הינו ערב להחזר הסכום של 450,000 ש"ח. ב"כ המבקש מבקש כי ביהמ"ש יקרא לתוך סיכום הפגישה, כי הסכום של 450,000 ₪ הוא כל ששולם למבקש, ולכן מר גבאי ערב רק לסכום זה.

אלא שעיון באותו סיכום פגישה יגלה, כי מר גבאי הינו הבעלים של חברת יזהר שהייתה הנושה הגדולה ביותר של המבקש. חברת יזהר, שלטובתה עמד כינוס נכסים במסגרת תיק ההוצאה לפועל שניהלה נגד המבקש, הגיעה להסכמה עם המבקש לקבלת חלק מהחוב בתמורה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. הכספים הגיעו מהמשיב, ואין מחלוקת על כך. מר גבאי לא ערב לטובת הסכם ההלוואה, אלא רק לכספים שהחברה שבבעלותו תקבל במסגרת הסדר החוב, אם רישום המשכון לא יצלח. המשיב ביקש להבטיח עצמו, כי לאחר שישלם את חובו של המבקש אכן יצליח לרשום את המשכנתא על הנכס, לשם כך היה צורך בהסרת הליך הכינוס שניתן לבקשת חברת יזהר, ולהסיר עיקול שרבץ על הנכס. סיכום הפגישה מפרט את הסכמות הצדדים בעניין זה.

לאחר אותו סיכום, אין מחלוקת כי אכן הכספים הועברו והכינוס הוסר ואכן נרשמה המשכנתא לטובת המשיב.

כל ההתנהלות תומכת בעמדת המשיב, כי המדובר בהסכם הלוואה המשקף את האמור בו, ולא הסכם פיקטיבי, ומדוע? משום שבשלב זה, המבקש
מגיע להסדר עם הנושה הגדול ביותר שלו, הנושה שלטובתו ניתן צו לכינוס נכסים על הנכס.
כונס הנכסים שלטובת הוצאת הנכס מהכינוס נחתם הסכם ההלוואה בסכום כפי שנחתם. המבקש מסביר בתשובה לשאלה מדוע הסכים לרשום בהסכם ההלוואה את הסכום של 1.1 מיליון ₪, השיב, " אני הייתי תחת כונס ועל מנת להוציא את הכונס גם אם מויאל היה אומר לי לכתוב 2 מיליון הייתי כותב 2 מיליון., האמון שהיה בינינו לא הייתי חושב להגיע למצב כזה, לכן הסכמתי שייכתב 1.2 מיליון וקיבלתי 470,000 ₪ כפי הסיכומים של התשלומים." ( שם, עמוד 11 שורות 26-30).

הסכום של 1.1. מיליון ₪ שונה ותוקן לסכום של 1.2 מיליון ₪, לכאורה לאחר שהנכס כבר שוחרר, שהרי סיכום הפגישה נספח 7 לתובענה, נערך ביום 15.9.10, ואילו המשכנתא נרשמה ביום 18.1.11, (נספח ד' לכתב התשובה, ונספח ג' לכתב התשובה) כשהערת האזהרה, ( כזכור בסכום של 1.1. מיליון ₪),
נרשמה ביום 4.1.11. נספח ב' לכתב התשובה). אם כך הסכם תוקן בין רישום הערת האזהרה בחודש ינואר 2011 לבין רישום המשכנתא, גם בחודש ינואר 2011, כאשר הנכס כבר משוחרר מהכינוס של חברת יזהר.


אני סבורה, כי לאור כל האמור לעיל, גם אם אינני נותנת משקל מכריע לשטר המשכנתא, להסכם החתום, הרי הראיות שהובאו אינן תומכות בגרסת המבקש, וזאת בלשון המעטה, נהפוך הוא, כל הראיות מצביעות על כך, כי בין
הצדדים הייתה ככל הנראה מערכת יחסים שבמסגרתה ניתנו על ידי המשיב למבקש הלוואות שונות, הלוואות שהוא מייחס את נתינתן לבנו, ולא לו. העדויות מצביעות על כך, כי המבקש והמשיב לאחר שביצעו ביניהם את ההתחשבנות הגיעו להסכם המשקף את חובו של המבקש למשיב.

יש לזכור כי עסקינן בשטר משכנתא שנרשם בלשכת רישום מקרקעין אשר יש לו משקל רב והמבקש היה אמור להציג ראיות שיסתרו באיזה אופן את המסמך. המבקש לא רק שלא הצליח לסתור את הסכם ההלוואה, אלא לא הצליח להציג גרסה קוהרנטית, סבירה, המתיישבת עם פרטי העובדות והראיות כפי שפורט לעיל.

לאור כל האמור אני דוחה את התובענה.
המבקש יישא בהוצאות המשיב בסכום של 15,000 ₪.

ניתן היום,
24/10/2013, כ'/חשון/תשע"ד בהעדר הצדדים.









הפ בית משפט שלום 8718-09/12 עמרם פריאנטה נ' שמעון פרץ (פורסם ב-ֽ 24/10/2013)