פסקי דין על ב. ניסנוב חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' | פסקי דין על ניסנוב ואח' | פסקי דין על ב. ניסנוב חברה לבנין ופיתוח | פסקי דין על בכור חי ניסנוב נ' פנחס ניסנוב | פסקי דין על ירון חממי | פסקי דין על אריק חממי ואח' |

15090-10/13 רעא     24/10/2013




רעא 15090-10/13 ב. ניסנוב חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' נ' ניסנוב ואח', ב. ניסנוב חברה לבנין ופיתוח בע"מ, בכור חי ניסנוב נ' פנחס ניסנוב, ירון חממי, אריק חממי ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

לפני כבוד השופט אהרן פרקש
, סגן נשיא
רע"א 15090-10-13

ב. ניסנוב חברה לבנין ופיתוח בע"מ
ואח'
נ' ניסנוב ואח'


המבקשים
1
.
ב. ניסנוב חברה לבנין ופיתוח בע"מ
2
.בכור חי ניסנוב
ע"י ב"כ עו"ד דר' משה כהן



נ ג ד

המשיבים
1.פנחס ניסנוב
ע"י ב"כ עו"ד חיים פרנקל

2.ירון חממי
3.אריק חממי
4.יעקב נוסבוים
5.פסיה נוסבוים
6.שלמה צלר
7.שרה שפרה צלר
8.אברהם שמעון גבריאלוב
9.שרה סקולסקי
10.ארווינג ספרין
11.יעקב ספרין
12.אברהם יעקב קרליץ
13.מרים דבורה קרליץ
ע"י ב"כ משרד עו"ד אשר ברק



החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב), מיום 12.9.13, שהורתה על ביטול חלקי של הסעד הזמני שניתן ביום 27.7.11 על יד כב' השופטת
ע' זינגר (ת"א 48092-07-11).

רקע עובדתי
1.
כעולה מהחלטת בית משפט קמא, התקשרו המבקשים – חברה קבלנית לבניין
ומנהלה - עם המשיב 1 (להלן: "המשיב") בחוזה, במסגרתו התחייבו המבקשים לשפץ בניין, שבבעלות המשיב ברחוב רלב"ח 8 בירושלים (להלן: "הבניין"), להסדיר את רישוי הבניין, להרחיב את הדירות הקיימות ולבנות עוד שתי קומות, תוך ניצול מירבי של אחוזי הבנייה של הבניין (להלן: "החוזה").

2.
במועד השנוי במחלוקת בין הצדדים מכר המשיב את הדירות בבניין למשיבים 13-2 (להלן: "המשיבים"). בלשכת רישום המקרקעין בירושלים נרשמו הערות אזהרה על שמם של המשיבים, אולם העברת הבעלות לא הושלמה, בשל העובדה שעדיין לא הושלמו הליכי הרישוי של הבניין.
3.
במהלך השיפוץ והבנייה נתגלע סכסוך בין המבקשים והמשיב בנוגע להמשך ביצוע החוזה. בשל הסכסוך נעצרו עבודות הבנייה בקומות 5-4, כך שהקומה הרביעית הושלמה והיא במצב המאפשר את אכלוסה, אולם המבקשים מחזיקים בה חומרי בנייה וציוד, ואילו הקומה החמישית עדיין בשלבי בנייה.

4.
בבית משפט קמא הגישו המבקשים והמשיב תביעות הדדיות בגין החיובים הנובעים מן החוזה, בשווי של מיליון ₪. לצד ההליך העיקרי, ניתן ביום 27.7.11 סעד זמני האוסר את כניסתם של המשיבים לקומות 5-4 בבניין וכן ניתנו צווי עיקול זמניים על הכספים אשר שילמו המשיבים למשיב, בגובה של 500,000 ₪.

5.
המשיבים הגישו בקשה לעיון מחדש בהחלטה על הסעד הזמני, ולאחר שקיים דיון בעניין ושמע את טענות הצדדים, הורה בית משפט קמא למבקשים להוציא את חומרי הבנייה והציוד מהבניין וביטל את איסור כניסת המשיבים לדירות שבקומות 5-4 (החלטה מיום 7.2.12). המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. ביום 22.4.12 קיבל בית המשפט (כב' השופטת ג' כנפי–שטייניץ) את הבקשה, דן בה כבערעור והתיר לצדדים לחזור ולהשמיע טענותיהם בצורה מסודרת לפני בית משפט קמא.

6.
לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, ולאחר שעיין בסיכומי טענותיהם, שהאחרון שבהם הוגש ביום 30.6.13, הורה בית משפט קמא, כאמור, על מחיקת החלק של הצו מיום 27.7.11, האוסר על המשיבים להיכנס לדירות והורה למבקשים לפנות את כל הציוד השייך להם המצוי בבניין והתיר למשיבים לבצע כל עבודה בבניין.

7.
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי טענות המבקשים
8.
המבקשים טוענים, כי הזמן שחלף ממועד הדיון בבית משפט קמא ועד למתן ההחלטה בעניין הסעד הזמני (כ-11 חודשים) ובצירוף העובדה שהמשיבים הטעו את בית משפט קמא, סבר בית משפט קמא בטעות, כי המשיבים הגישו את הבקשה לביטול הסעד הזמני לגבי כל הדיירים בבניין. אולם בפועל המשיבים נכנסו לדירותיהם, ורק המשיבים 11-10, שרכשו את קומות 5-4, היו צריכים להיכלל בבקשה. לטענת המבקשים, החלטת בית משפט קמא נבעה מהנחת יסוד מוטעית, שלפיה הבניין כולו מוחזק על ידי המבקשים, ולא היא.

9.
עוד טוענים המבקשים, כי טעה בית משפט קמא כאשר לא קיבל את טענתם לזכות עיכבון בבניין. זאת, מאחר שלטענתם, יש להם זכות עיכבון מכוח היותם קבלן, בהתאם לסעיף 5 בחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, הקובע זאת במפורש. כמו כן, בהתאם להסכמי המכר שנחתמו עם המשיבים, לקבלן יש זכויות בחלק הנמצא בבנייה, עד להשלמתה.

10.
לבסוף טוענים המבקשים, כי בהחלטתו ביטל בית משפט קמא את זכותם לעיכבון בנכס מחד, ומאידך הטיל עליהם לסיים את הליכי רישוי הבניין, על כל ההוצאות הכרוכות בכך, ללא יכולת משמעותית להיפרע מהמשיבים, שכן לא הטיל עליהם צווי עיקול נוספים.

דיון
11.
לאחר ששקלתי טענות אלה הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בלא צורך בתשובה עליה, כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

12.
ככלל, אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, אלא במקרים נדירים (רע"א 8843/09 סטרוד נ' עו"ד קובי אשכנזי, כונס הנכסים (5.11.2009); רע"א 3851/11 נדב נ' לוי (7.6.2011)). לא מצאתי מקום לסטות מהלכה זו במקרה דנן. אוסיף על כך, כי מקובלים עליי כל נימוקיו של בית המשפט בהחלטה בבקשה לעיון מחדש בסעד הזמני שצורפה לבקשה זו, הראויים ונכונים גם כנימוקים לדחיית בקשת רשות הערעור.

13.בית משפט קמא שקל את סיכויי התביעה, והעריך כי גם אם תתקבל תביעת
המבקשים, סיכוייהם לזכות בסעד של אכיפת החוזה נמוכים מ-50%, ובמקרה שיזכו יהיה צורך לשום את שווי הנזק שייגרם למבקשים בגין אי מתן אפשרות לבצע את החוזה. בגדרי שיקולים של מאזן הנוחות, הגיע למסקנה, שהנזק שייגרם לדיירי קומות 5-4 בדחיית כניסתם לדירות, משך זמן ארוך עד לבירור התביעה, הוא נזק מתמשך, העולה על הנזק שייגרם למבקשים אם תתקבל תביעתם, שהוא נזק קבוע הנתון לכימות כספי, ועל כן הורה על ביטול הצו האוסר על כניסתם של המשיבים לדירות, תוך הותרה על כנם של העיקולים הזמניים על כספים שקיבל המשיב מהמשיבים. כאמור, מקובלים עליי נימוקיו של בית משפט קמא, ואיני מוצא כל פסול בשיקוליו ובהחלטתו.

14. אוסיף, שאיני מוצא כל טעם בטענת המבקשים שלפיה הוטעה בית משפט קמא לחשוב שהצו האוסר על הכניסה לדירות חל על כל המשיבים, מאחר שמההחלטה עולה באופן ברור שהסעד הזמני נועד למנוע את הכניסה לקומות 5-4, וברי כי הוא חל על רוכשי הדירות בקומות אלו, דהיינו המשיבים 11-10 (ראו עמ' 2 להחלטה, שו' 18; עמ' 3, שו' 11). אף אם נכונה טענת המבקשים, בוודאי שאין בטענה ששאר המשיבים היו צריכים להימחק מן הבקשה לעיון חוזר טעם מספיק כדי ליתן רשות לערער על ההחלטה, שכן לא היה בכך כדי לשנות את החלטת בית משפט קמא, ששיקוליה עומדים גם כאשר מדובר בשני משיבים בלבד.

15. בית משפט קמא אף דן בהרחבה בזכות העיכבון לה טוענים המבקשים, והגיע למסקנה כי במקרה זה לא הראו כי יש להם זכות להחזיק בבניין מכוח החוזה עם המשיב, ועל כן לא קמה להם זכות עיכבון. בית משפט קמא התייחס גם לכך שמידת השימוש בזכות העיכבון צריכה להיות מבוקרת, ובמקרה זה, כאשר מדובר בסעד כספי, יש להעדיף בטוחה כספית על פני מימוש זכות העיכבון של נושה, אף אם הייתה קיימת.
גם בהחלטה זו איני מוצא כל פגם. הכספים בסך של 500,000 ₪, אשר עליהם הוטלו עיקולים, מהווים בטוחה למבקשים במקרה שתביעתם בהליך העיקרי תתקבל, ואין כל הצדקה להמשיך ולמנוע מהמשיבים 11-10 להיכנס לדירות שרכשו. ככל שהמבקשים סבורים כי אין בסכום זה כדי לשמש בטוחה מספקת, רשאים הם לפנות ולבקש הטלת עיקול על כספים או נכסים של המשיב, ובית משפט קמא ידון בבקשה ויתן החלטה כראות עיניו.

16.
מטעמים אלה, הבקשה נדחית.

17. בקשת רשות ערעור זו נטולת בסיס מעיקרה לאור הוראות הדין וההלכות הפסוקות על-ידי בית המשפט העליון מקדמת דנא, ועל כן מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות נגד המבקשים לטובת אוצר המדינה, על-יסוד האמור בתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו והשוו: רע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ. שאול (24.4.2006), החלטת כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס). מכיוון שלא נתבקשה תשובה לבקשה זו, ישלמו המבקשים לאוצר המדינה, על הצד הנמוך, הוצאות בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ד, 24 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.











רעא בית משפט מחוזי 15090-10/13 ב. ניסנוב חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' נ' ניסנוב ואח', ב. ניסנוב חברה לבנין ופיתוח בע"מ, בכור חי ניסנוב נ' פנחס ניסנוב, ירון חממי, אריק חממי ואח' (פורסם ב-ֽ 24/10/2013)