פסקי דין על אחמד כבהא | פסקי דין על חליל עמאש

21664-08/13 עא     25/10/2013




עא 21664-08/13 אחמד כבהא נ' חליל עמאש








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 21664-08-13 כבהא נ' עמאש

תיק חיצוני
:



בפני

כב' השופטת
ישראלה קראי-גירון


מערער- מבקש

אחמד כבהא


נגד


משיב

חליל עמאש




החלטה


זוהי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, כבוד השופט שמעון שר, מיום 6/3/13 (להלן: "פסק הדין") ועל החלטת כבוד הרשם הבכיר, אפרים צ'יזיק מיום 4/6/13, במסגרתה ניתנה החלטה בבקשת התובע מיום 28/4/13 לפסיקת הוצאות משפט, בקשר לפסק הדין (להלן: "ההחלטה").

טענות המבקש:

1.
באשר לפסק דינו של בית משפט קמא, טוען המבקש, כי בהתנהלות בית משפט קמא, במסגרת הטיפול בתביעתו, נפלו טעויות רבות. כך, למשל, לטענת המבקש, ניתנו החלטות אשר בוטלו, ניתן תוקף להחלטות אשר בוטלו, לא נשמעו טענות הצדדים והמבקש עצמו, כנטען, לא נחקר לפני מתן פסק הדין. כן מצביע המבקש על מספר טענות אשר לדידו הסתמך עליהן בית משפט קמא לשם מתן ההחלטה, ולטענתו טענות אלה אינן נכונות ומפרט את השגותיו ואת טענותיו המשפטיות כנגד פסק הדין.

באשר לאיחור שבהגשת הערעור דנן, טוען המבקש, כי הערעור היה מוכן מזה זמן רב, אלא שלטענתו, בטרם הוגש הערעור הופתע הוא נוכח הבקשה לשומת הוצאות, אשר הגיש המשיב לבית משפט קמא, לאחר שכבר בית משפט קמא התייחס לסוגיית ההוצאות בפסק הדין.

טענות המשיב:

2.
לטענת המשיב, אין בפי המבקש כל נימוק ו/או הצדקה לכך שהערעור הוגש באיחור כה משמעותי, בחלוף כשישה חודשים לאחר שניתן פסק הדין.

המשיב מדגיש, כי המבקש היה מיוצג במהלך ניהול התביעה בבית משפט קמא, ולפיכך, חזקה שמועד הגשת הערעור היה ידוע לו. יתרה מכך, לטענת המשיב, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור, הוגשה אף היא אחר שחלף המועד להגשת הערעור, מבלי שהוצגו, כאמור, טעמים מיוחדים שיצדיקו את מתן הארכה המבוקשת.

המשיב אף מצביע על מכתב אשר נשלח לבא כוח המבקש ביום 5/6/13, בו נדרש המבקש לשלם את הסכום שנקבע בפסק הדין ואת הסכום שאושר בהחלטה, וטוען, כי המבקש אישר את קבלת המכתב וציין שיש בדעתו להגיש ערעור ובקשה להארכת מועד. חרף זאת, הוגש הערעור בחלוף חודשיים נוספים ובנסיבות אלה מדובר באיחור משמעותי ביותר וקבלת הבקשה להארכת מועד עלולה, לדידו של המשיב, להפר את עיקרון סופיות הדיון ולפגוע באינטרס ההסתמכות שלו.



המסגרת הנורמאטיבית:

3.
תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:

"המועד להגשת ערעור בזכות - המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה של בית משפט הוא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן ההחלטה, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד להגשת ערעור."

ככל שחלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין/ההחלטה, על המבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולפרט "טעם מיוחד" כמתחייב על פי תקנה 528 לתקנות.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי מאזנת בין שתי מגמות: מחד גיסא, הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור.

מאידך גיסא,
קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".

בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בגלל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין. אולם, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס
בית המשפט משקל גם למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב
לבקשה להארכת מועד. ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב.
יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל הוא על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של כב' השופט ש' לוין בע"א 796/79 מועלם נ' מטא ואח' פ"ד לה(1) 376, 377).

טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ולצד מידת האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד, יש לתת הדעת למכלול שיקולים, ובהם:

1.
האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך;
2.
מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור;
3.
מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור;
4.
סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חזקים יותר, כך יטה בית המשפט להאריך את המועד, חרף האיחור בהגשתו, ולהיפך.

שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על פי מכלול נסיבות העניין.

ומן הכלל אל הפרט:

4.
לאחר ששקלתי את הבקשה, עיינתי בתגובה ובתשובה לתגובה
וכן עיינתי בנימוקי הערעור, מצאתי – חרף האיחור הרב-
להיעתר לבקשה וליתן למבקש ארכה להגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל.

5.
בצדק טוען המשיב, כי מדובר בבקשת למתן ארכה אשר הוגשה חצי שנה לאחר מתן פסק הדין מבלי שהמבקש הצביע על נימוק ממשי לסיבת האיחור שבהגשתו. אף אני מוצאת קושי בקבלת טענת המבקש, על פיה האיחור שבהגשת הבקשה נובע מהפתעתו נוכח הגשת הבקשה לשומת הוצאות, ומכל מקום, ככלל, אין בהגשת בקשה לשומת הוצאות, כדי להאריך את המועד להגשת ערעור.

6.
יחד עם זאת- אחר שעיינתי עיין היטב בתיק בית משפט קמא, סבורה אני, כי יש ממש בטענות המבקש בהתייחס להחלטות שונות אשר ניתנו בבית משפט קמא, ובכלל זה הודעות מזכירות שנשלחו למבקש, אשר בחלקן אינן מתיישבות זו עם זו ובעיקר - בטענתו, על פיה למעשה לא נשמעו טענות הצדדים בבית משפט קמא, ולא נידונה התביעה לגופה.

7.
על התנהלות בירור התביעה בבית משפט קמא ניתן ללמוד מפסק הדין עצמו, אשר מצביע על טעויות כאלה ואחרות ומפרט את השתלשלות הדברים אשר קדמה למתן פסק הדין, אשר ניתן, בסופו של יום, מבלי שהתקיימו הוכחות ובהסתמך על החומר שהיה מצוי בפני
בית המשפט, מבלי שינתן למבקש יומו בבית המשפט על מנת שתישמענה טענות ההגנה שלו, אשר על פני הדברים, ראויות הן להישמע.




8.
הגם שלא נעלמו ממני כשלים מסוימים בהתנהלות המבקש עצמו, לטעמי, העובדה שבסופו של יום, ניתן

פסק דין
, מבלי שהתבררו טענות המבקש לגופן, בנוסף להחלטות הסותרות אשר ניתנו, מובילות למסקנה על פיה יש ליתן למבקש ארכה להגשת הערעור שכן, סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד הינם פרמטר מהותי .

9.
מבלי להקל ראש ומבלי להמעיט מנפקות האיחור הרב בו הוגשה הבקשה, הרי שבהתייחס לטענות המשיב בסוגיית הפגיעה באינטרס ההסתמכות שלו אומר, כי
אמנם, הוגשה הבקשה באיחור רב וניכר ואולם המשיב עצמו טען בתגובתו, כי במכתב המבקש מיום 8/5/13, ציין המבקש כי יש בדעתו להגיש ערעור ובקשה להארכת מועד, משמע, שהמשיב היה מודע לכך שיש בכוונת המבקש להגיש ערעור ולפיכך אינני סבורה שנפגע באופן ממשי אינטרס ההסתמכות מצדו ובוודאי לא באופן אשר אינו יכול למצוא לו מזור בתשלום הוצאות, הגם שלא אשית הוצאות בשלב זה ושיקול הדעת בענין זה מסור למותב אשר ידון בתיק, ככל שיהא סבור שכך יש לעשות, בסופו של יום.

אני מאריכה אפוא את המועד להגשת ערעור עד למועד הגשתו בפועל.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.
ניתנה היום, כ"א חשון תשע"ד, 25 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.








עא בית משפט מחוזי 21664-08/13 אחמד כבהא נ' חליל עמאש (פורסם ב-ֽ 25/10/2013)