פסקי דין על פורטונה מולי דלפין | פסקי דין על אהובה (אימה) לוי

31913-01/13 תט     28/10/2013




תט 31913-01/13 פורטונה מולי דלפין נ' אהובה (אימה) לוי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"ט 31913-01-13 לוי נ' מולי דלפין

28 באוקטובר 2013



בפני

כב' השופטת נועה גרוסמן
, סגנית נשיאה


מבקשת

פורטונה מולי דלפין
ע"י ב"כ עו"ד בלנגס


נגד


משיבה

אהובה (אימה) לוי

ע"י ב"כ עו"ד ביטון אלי
ועו"ד ביטון אסף



החלטה


לפני בקשה לביטול

פסק דין
.
פסק הדין שביטולו מתבקש ניתן במסגרת ישיבת יום 20.2.13.
הצדדים הוזמנו באותו מועד לדיון בהליך של התנגדות לביצוע שטר.
המבקשת ביטול פסק הדין הגב' דלפין, היא גם המתנגדת לביצוע השטר.
המשיבה היא הזוכה בתיק ההוצל"פ.
ביום 20.2.13 התייצב עו"ד ביטון ב"כ המשיבה ואילו המבקשת ובא כוחה לא התייצבו.
על פי רישומי מחשב בית המשפט, לכאורה זומנה המבקשת כדין לאותו דיון באמצעות בא כוחה. הרישומים העידו על כך שההזמנה לדין נשלחה בפקס למשרד ב"כ המבקשת, עו"ד בלנגס
.
יוער, כי גם המשיבה הוזמנה לדין באותו אופן ע"י ההזמנה שנשלחה בפקס למשרד בא כוחה.
כאמור, במועד שנקבע לדיון לא היתה התייצבות מצד המבקשת אלא רק מצד המשיבה.
לפיכך, לבקשת ב"כ המשיבה ניתן כנגד המבקשת

פסק דין
הדוחה את ההתנגדות והליכי הוצל"פ נמשכו כסדרם.

בשלהי אוגוסט 2013, חידשה המבקשת את פנייתה לבית המשפט והגישה בקשה לביטול פסק הדין. הבקשה נתמכה בתצהיר בא כוחה עו"ד בלנגס
. בתצהיר נטען, כי לא נתקבל במשרדו זימון לדיון שנקבע ליום 20.2.13 ולפיכך עותר הוא לבטלות פסק הדין מתוקף חובת הצדק. ראו סעיפים 4 ו- 5 לתצהירו.

עו"ד בלנגס
מתאר שם, כי מאז 28.1.13 עת קיבל החלטה של כבוד הרשמת הבכירה ורדה שורץ, לא הגיע למשרדו מאומה בנוגע לתיק זה. הוא המתין לקבלת זימון לדיון ורק ביום 13.8.13 בשעה 20:30 הודיע לו בן זוגה של המבקשת, כי הגיעו מעקלים מטעם לשכת ההוצל"פ לתפוס את הרכב שבחזקתה. רק אז ערך בירור במזכירות בית המשפט והסתבר לו כי נקבעה ישיבה ליום 20.2.13 ובמהלכה ניתן כנגד מרשתו פסק הדין.

בישיבת היום טענו שני הצדדים, והנני להכריע.
כאמור, הבקשה הינה בקשה לביטול פסק הדין מתוקף חובת הצדק ולא מתוקף שיקול דעת בית המשפט.
כאשר הביטול הינו מתוקף חובת הצדק, עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה ובית המשפט הינו רשאי לשקול האם היתה ההחלטה נכונה לגוף עניין, אם לאו.
ראו בספרו של ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995 עמ' 736.

לפיכך העובדה שהבקשה לא נתמכה בתצהירה של המבקשת עצמה ואין בה התייחסות להתנגדות לביצוע שטר לגופה ולסיכויי ההצלחה שם, כמו גם לסיכויי הארכת המועד, אינה משמשת נתון לצורך קבלת החלטה בבקשה זו.
השיקול היחיד אותו יש לשקול הינו כאמור טענתו של עו"ד בלנגס
, כי לא קיבל מסירה של ההזמנה לדיון לישיבת יום 20.2.13.

לאחר ששמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי אכן קיים ספק ניכר בשאלה האם עו"ד בלנגס
זומן כדין ליום 20.2.13 ולכן יש להיעתר למבוקש. מרישומי מחשב בית המשפט עולה, כי ההזמנה לדין נשלחה למשרדו של עו"ד בלנגס
. לא צוין ברישומי המחשב, כי אותה הזמנה נמסרה לו. אומנם, גם ב"כ המשיבה עו"ד ביטון זומן לדיון באותו אופן בדרך של משלוח פקס, אולם העובדה שעו"ד ביטון התייצב ועו"ד בלנגס
לא התייצב, עדיין אינה מלמדת על כך ששני המשרדים קיבלו את ההזמנה לדיון .
כאשר הפרקליט טוען כי לא קיבל הזמנה ובהעדר אישור מסירה חתום העומד בסתירה לטענה זו, יש להעדיף את גירסתו.

בהקשר זה, ראוי לצטט את פסק הדין המוביל בסוגיה והוא פסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין בתיק רע"א 6858/06 מדינת ישראל נ' עטא אחמד אלקאדר אבו שקיר
שניתן ביום 31.12.06.
בית המשפט העליון עמד שם על הצורך לוודא טלפונית עם משרד עוה"ד, כי הזמנה בפקסימיליה שנשלחה למשרד אכן התקבלה שם.
ראו הוראות התקנה 497 א' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

על פי תקנה זו במקרה של המצאה לעו"ד נדרש וידוא טלפוני בדבר קבלת הפקס.
בתיק רע"א 6858/06, כבענייננו, אין חולק על כך שהזמנה לדין נשלחה באמצעות הפקס. עוד אין חולק על כך שלא בוצע וידוא
טלפוני כי ההזמנה נמסרה.
בהקשר זה יצוין כי בישיבת יום 20.2.13 ציין ב"כ המשיבה שם עו"ד אסף ביטון, כי לא שוחח עם חברו עו"ד בלנגס
לפני הדיון וגם את הבקשה עצמה לא קיבל ממנו אלא באמצעות נט המשפט. לפיכך, למעשה לא יכול היה עו"ד ביטון להודיע לפרוטוקול בית המשפט בוודאות כי עו"ד בלנגס
יודע על הדיון. כאשר, קיים תצהיר של עו"ד בלנגס
התומך בבקשה לביטול

פסק דין
ובו נאמר מפורשות כי לא נתקבלה אצלו הזמנה לדין, הרי גירסה זו לא נסתרה.

ב"כ המשיבה טען היום כי עו"ד בלנגס
חייב היה לוודא ולעקוב אחר תוצאות ההתנגדות שהוגשה מטעמו. אולם חובה זו היא למעלה מן החובה הנדרשת על פי סדרי הדין.
כל עוד לא קיים אישור מסירה חתום, נקודת המוצא היא, כי משרד עו"ד בלנגס
לא קיבל הזמנה לדין לישיבת יום 20.2.13.

גם טענות ב"כ המשיבה בישיבת היום, לפיה המבקשת או בא כוחה עו"ד בלנגס
, ידעו או היה עליהם לדעת, אודות מתן פסק הדין, שכן המשיכו להינקט כנגד המבקשת הליכי הוצל"פ מכוח פסק הדין מיום 20.2.13, אינן מהוות תמיכה ראויה להשארת פסק הדין על כנו.

ראשית, אין להחיל את עיקרון הידיעה, שעה שמדובר בביטול

פסק דין
מתוקף חובת הצדק.
שנית, הטענות כי עיקרון הידיעה חל לא נתמכו בתצהיר נגדי של המשיבה גופה, כך שלא ניתנה למבקשת ההזדמנות לבחון את הטענות על דרך של חקירה נגדית ולא על דרך של טיעונים בעל פה מפי בא כוחה של המשיבה בישיבת היום.
לא ברור למי נמסרו כל המסמכים שהמשיבה טוענת כי נשלחו למבקשת, במיוחד נוכח ריבוי הכתובות אליהם נשלחו המסמכים השונים. אישור מסירה חתום של המבקשת לאישוש פעולות ההוצל"פ שנעשו לאחר יום 20.2.13 לא הוצג, אף לא בדיון היום.

אשר לשאלה, האם הבקשה הנוכחית לביטול

פסק דין
הוגשה במועד. דהיינו, תוך 30 יום ממועד שנודע למבקשת או בא כוחה על מתן פסק הדין על פי הוראות התקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
גם כאן, אין אסמכתא לכך שהמבקשת או בא כוחה ידעו על כך שניתן

פסק דין
לפני המועד עליו מצהיר עו"ד בלנגס
בתצהירו, יום תפיסת הרכב ב- 13.8.13.
ב"כ המשיבה לא הגיש כאמור, תצהיר של מרשתו אליו צורפו אישורי מסירה או הליכים בהוצל"פ, מהם ניתן ללמוד על מועד מוקדם יותר של ידיעה על פסק הדין.
עיון במחשב בית המשפט המשקף את המסירות בתיק זה, מעלה כדברי עו"ד בלנגס
בישיבת היום, כי פרוטוקול הדיון ופסק הדין מיום 20.2.13 לא נשלחו כלל למשרדו אלא אך ורק למשרדו של עו"ד ביטון ב"כ המשיבה.
מכאן, יש לקבל את גירסת המבקשת כפי שנשמעה מעו"ד בלנגס
, כי נודע לה על קיום פסק הדין רק ביום 13.8.13, מועד תפיסת הרכב בהוצל"פ. משכך, הבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה ביום
21.8.13 הוגשה תוך המועד של 30 יום הקבוע בתקנות.

אשר על כן, פסק הדין מיום 20.2.13 בטל בזה מכוח חובת הצדק.

שני הצדדים התייחסו בדיון היום לשאלה של פסיקת הוצאות כתנאי לביטול פסק הדין.
אינני סבורה כי זהו המקום לפסיקת הוצאות. פסיקת הוצאות כתנאי לביטול

פסק דין
ובכלל רלוונטית כאשר מדובר בביטול מתוקף שיקול דעת בית המשפט.
כאשר הביטול הינו מתוקף חובת הצדק, אין מקום לפסיקת הוצאות.

עתה אתייחס לשאלת תקפותם של ההליכים שננקטו בהוצל"פ.

אכן, מיום שניתן פסק הדין 20.2.13 ועד לבטלותו בהחלטה הנוכחית מהיום 28.10.13,
ננקטו הליכי הוצל"פ שונים כנגד המבקשת. במהלכם גם נמכר רכבה של המבקשת במסגרת הליכי ההוצל"פ.

כיוון שההתנגדות טרם נדונה, אני סבורה כי יש להקפיא את המצב הקיים. דהיינו, אין לבצע עדיין השבה של המצב לקדמותו כמובנו של ביטוי זה בסעיף 18 לחוק ההוצל"פ תשכ"ז-1967.
עם זאת, ההוצאות בסך 400 ₪ שנפסקו לטובת המשיבה ביום 20.2.13, בטלות בזה ויש לשערך את תיק ההוצל"פ ולהפחית את הסכום בהתאם.

אני מורה על עיכוב הליכי הוצל"פ מנקודה זו ואילך בתיק 01-58006-12-9 עד להחלטה אחרת.
לאחר שיתקיים הדיון בהארכת המועד להגשת ההתנגדות ובהתנגדות גופה, יוכרע גורל ההליכים שיתקיימו בהוצל"פ.

אני קובעת מועד לשמיעת ההתנגדות גופה ליום 10.11.13 בשעה 10:00.


סיכום:
מן המקובץ לעיל, אני מורה על בטלות פסק הדין מיום 20.2.13 מתוקף חובת הצדק.
בשלב זה, עדיין לא תבוצע השבת המצב לקדמותו וזאת עד לדיון בהארכת המועד ובהתנגדות גופה.
ההוצאות שנפסקו ביום 20.2.13 בטלות ותיק ההוצל"פ יופחת בהתאם.
הליכי הוצל"פ יעוכבו עד להחלטה אחרת.
ההתנגדות גופה תישמע ביום 10.11.13 בשעה 10:00.
הוצאות הדיון בבקשה זו בסך של 1,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מהיום יחולו על פי התוצאות בתיק העיקרי.


ניתנה היום,
כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.



נועה גרוסמן
, שופטת
סגנית נשיאה









תט בית משפט שלום 31913-01/13 פורטונה מולי דלפין נ' אהובה (אימה) לוי (פורסם ב-ֽ 28/10/2013)