פסקי דין על נתן ביטון | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

53692-11/12 בל     30/10/2013




בל 53692-11/12 נתן ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי








בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה


ב"ל - 53692-11-12
30 אוקטובר 2013
לפני:
כב' הנשיא רמי
כהן

התובע
: נתן ביטון

ע"י ב"כ עוה"ד עורוא יונס




-

הנתבע
: המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד דורון ירושלמי



החלטה

1.

לפנינו תביעת מר נתן ביטון
("התובע") להכיר באירוע מיום 06.01.11 ("יום האירוע") הנטען על ידו, כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ("חוק הביטוח הלאומי" וגם "החוק").


תביעת התובע נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי
("הנתבע")
(ראו מכתב הדחייה מיום -17.04.12)
, ומכאן תביעתו זו.

רקע:

2.
התובע עובד כאיש אחזקה בשירותי פנימית תלפיות - כפר ילדים בנווה חיים בעיר חדרה ("המעביד").

3.
לטענת התובע, ביום 06.01.11 ("יום האירוע"), בזמן שעסק בעבודות פיזיות, הרים דלת כבדה ותוך כדי הרמה לצורך הרכבה הרגיש בכאב פתאומי בצוואר וביד שמאל ("האירוע הנטען")
(סעיף 3 לכתב התביעה)
.

4.
בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע ביום 09.01.12, המעביד לא חתם. בתאריך 06.03.12 הגיש התובע טופס מטעם המעביד ובו נכתב "
אין לנו מושג איך נגרמה התאונה - ברור לנו שהעובד סובל מכאבי גב ויד קשים
".

5.
התובע לא המציא תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, ולא נקבעה לו תקופת אי כושר. זאת כיון שהמעביד לא מסר לו טופס 250.

6.
המחלוקת בין הצדדים היא האם ביום האירוע, 06.01.11, התרחשה "תאונה" כמשמעותה בחוק, אשר במהלכה נפגע התובע?

טענות הצדדים:

7.
טוען התובע כי האירוע כפי שהוא מפורט לעיל התרחש במהלך עבודתו, והוא שגרם
לפגיעה בגופו, היינו לכאבים, להגבלה בתנועות הצוואר ויד שמאל, בעקבותיהם נזקק לטיפול רפואי ממושך בקופת החולים ובבית חולים הלל יפה בחדרה ("בית החולים").


גרסתו של התובע נתמכה בעדותו של העד מטעמו, מר אלי ארביב ובמסמכים הרפואיים שהוגשו לפני בית הדין. אומנם התובע לא טען מלכתחילה בפני
הגורמים הרפואיים כי מדובר בתאונת עבודה, אך נימק זאת בסוברו כי הכאב יחלוף. עובדה היא שלאחר כשלושה שבועות מהאירוע נרשם כי הפגיעה היא כתוצאה מתאונה בחודש ינואר 2011.

8.
מנגד טוען הנתבע כי אין להכיר בקיומה של תאונה לפי החוק.


הרישומים הרפואיים סותרים קיומו של האירוע ביום 06.01.11 ומהם גם עולה כי התובע סבל מכאבים בצוואר וביד שמאל עוד בטרם האירוע.


ובנוסף, העד שהופיע בפני
בית הדין כלל לא נכח בזמן האירוע וכל מה שנאמר לו על ידי התובע הוא דבר הכאבים ביד לאחר שימוש במקדחה, וזה לא האירוע הנטען בענייננו.


הכרעה:

9.
כדי להכיר באירוע כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק, ראשית על התובע, המבוטח, מוטל הנטל להוכיח קיומה של "תאונה" ונזק הנגרם בעקבותיה.


הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי "תאונה פירושה אירוע פתאומי שלא נגרם בכוונה, שלא ראו מראש ולא צפו לו ואשר גרם נזק"
(עב"ל 13/57 המוסד לביטוח לאומי
נ' בקשי נאג'י, פב"ל כרך ג' עמ' 55; עב"ל 1392/01 חביבה בן שושן - המוסד לביטוח לאומי
(ניתן ביום 27.10.2003))
.

10.
אקדים ואומר כי עלה בידי התובע להוכיח קיומה של "תאונה" בתאריך 06.01.11.

11.
בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" שהגיש התובע לנתבע, ביום 09.01.12, תחת הכותרת "תאור הפגיעה", כתב התובע כדלקמן:


"
אני שמשתי כאיש אחזקה כשמאותו יום עסקתי בעבודות פיזיות כשחלק מהעבודה היה הרמת דלת כבדה ותוך כדי הרמה לצורך הרכבה הרגשתי בכאב פתאומי בצוואר וביד שמאל
"
(נ/1)
.

12.
בעדותו בפני
בית הדין תיאר התובע את האירוע כדלקמן:


"
באותה תקופה ב- 6.1.11 עבדתי בשיפוץ בניית בית קפה אינטרנט בתוך הפנימיה. בניתי אותו מתחילה ועד הסוף. הגעתי למצב בבניה שהביאו לנו דלת זכוכית מאוד כבדה...ביקשתי עזרה לקבע את הדלת...הרמתי את הדלת וקיבעתי אותה על הצירים. הרגשתי ממש לחץ על היד באותו רגע שהרמתי את הדלת, הרגשתי לחץ ביד שמאל, עמד לידי באותו הרגע משגיח כשרות. היינו לבד באותו חדר. לא התייחסתי לכאבים, והמשכתי לעבוד אחרי שנחתי קצת.


שמתי את הדלת על הציר, זה משקוף שיושב על משקוף, ושמתי קפיסי עץ מתחת לדלת. מיקמתי את המשקוף, פילסתי אותו, התחלתי לקדוח עם מקדחה, קדיחה ראשונה עברה בהצלחה שמתי ג'מבו זה בורג שיתפוס בין הפרופיל לקיר בטון. בשני באמצעי, המשגיח כשרות היה לידי במרחק מטר, קדחתי, היד הסתובבה לי עם המקדחה, והמקדחה עפה לצד שני, התחלתי לצעוק מכאבים. באותו רגע הגיעו מנהל הפנימיה ומנהל האחזקה שלי. הם אמרו לי לעצור הכל ולגשת למרפאה שהיתה קרובה בכמה מטרים
"
(עמ' 1 לפרוטקול, ש' 14-24; עמ' 2 לפרוטקול, ש' 1-3)
.


הנה כי כן, מעדותו של התובע עולה כי האירוע הנטען, היינו הרמת דלת הזכוכית הכבדה והרכבתה, הוא רחב מכפי שתואר על ידי התובע בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" שהגיש לנתבע ובכתב התביעה שהוגש מטעמו לבית דין זה.


המדובר, למעשה, באירוע אשר החל בהרמת דלת הזכוכית הכבדה והנחתה על הציר, והסתיים בצעקותיו של התובע בעקבות סיבוב ידו עם המקדחה בזמן שניסה למקם את הדלת במקומה ("הארוע").

13.

עדותו של התובע בפני
נו ובה תאר את אשר התרחש ביום האירוע, מתוך התרשמותנו מהתובע בעת

עדותו, הותירה בעינינו רושם כעדות מהימנה הראויה לאמון.

14.

משנשאל התובע בעדותו, מדוע הזכיר לראשונה כי הסתובבה ידו עם המקדחה, רק כחודש ושבוע לאחר יום האירוע, היינו בביקור אצל רופאת המשפחה ביום 15.02.11, השיב התובע:


"
זה אחרי שהחליטו שזה קרה לי בגלל סיבוב היד. הרופא מהילל יפה ד"ר פולמן אמר לי שהסיבוב של המקדחה זה מה שגרם לי לבלט דיסק הצווארי, ובאותו רגע החליט לנתח אותי ואז אמרתי גם לרופאת המשפחה
"
(עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 16.01.13, ש' 11-13)
.


התובע, אדם ללא כל מומחיות רפואית, היטיב להסביר כי הקשר שבין הפגיעה בצווארו
לסיבוב ידו עם המקדחה נודע לו, לראשונה, רק לאחר שנבדק על ידי האורטופד, ד"ר פולמן ולכן, קודם לפגישה זו לא מצא לנכון לציין זאת בפני
רופאת המשפחה.

15.
מעבר לכך, ובנוסף, הרישומים הרפואיים תומכים בקרות האירוע במהלך עבודתו של התובע.


הלכה היא כי "
בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו
"
(ר'
עב"ל 507/07

יניב אפרוני – המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 25.03.08;
דב"ע מט/0-23

המוסד לביטוח לאומי
- שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349;

דב"ע מב/0-160

אבו ערב עלי – המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע
ט"ו 281)
.



כפי שנציג להלן, התובע פנה לטיפול רפואי עוד ביום האירוע עצמו, ומאותו היום ואילך לא חדל להתלונן על כאבים חוזרים ונשנים בצווארו ובידו השמאלית, ופנה שוב ושוב לקבל טיפול רפואי.

א.
ביום 06.01.11 (יום האירוע) ביקר התובע אצל ד"ר טסה שלוש ("רופאת משפחה" או "ד"ר טסה") ונרשם כי "
החולה מתלונן על כאבים בצוואר עם זרמים ביד שמאל לדבריו זה חוזר מאז התאונה
".
ותחת הכותרת ממצאים עיקריים נרשם: "
ללא הגבלה בצוואר אך עם סבוב הצוואר יש כאבים בעורף שמאל עם זרמים לאורך יד שמאל
".



אומנם לא צוין כי מדובר בתאונת עבודה מאותו היום, אלא ב"תאונה" באופן כללי, ואף לא נעלמו מעינינו הפגיעות הקודמות של התובע בשנים 2008 ו-2009 כפי שעלו מעדותו
(ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 16.01.13, ש' 30-32; שם, בעמ' 4, ש' 1-6; שם, עמ' 24-28)
.



אולם התובע הסביר בעדותו :

"
לא. פניתי אליה בעניין תאונה, ביום שהגעתי אליה היתה לי תאונה. היא אמרה לי שכדי שהיא תרשום תאונת עבודה אני צריך להביא לה טופס 250 מהמעביד
"
(שם, עמ' 2, ש' 17)
.


ובהמשך:

"
ביום התאונה אני אמרתי את זה. לא אמרתי מאז התאונה, לא הייתה לי עוד תאונה. היתה לי נפילה מסולם מס' חודשים לפני, זה היה בחורף, נפלתי עם הסולם על הגב, פינו אותי והכל היה בסדר, לא היה כלום
"
(שם, עמ' 3, ש' 30-32)
.

ב.
בנוסף, יומיים לאחר קרות האירוע, ביום 08.01.11 פנה התובע בשעות הלילה למוקד רפואי, ובמסמכי הביקור נרשם "
כשבוע כאבי מרפק זרוע שמאל
".

ג.
בביקור נוסף מיום 13.01.11 נרשם "
עדיין עם כאבים בזרוע שמאל כאבי הצוואר חלפו
".

ד.
ביום 01.02.11 הופנה התובע על ידי רופאת המשפחה לאורטופד ד"ר רומן נרקיס, ובביקור אצלו מאותו היום, לראשונה נרשם מפורשות במסמך הרפואי, כי מדובר בתאונת עבודה. עוד תוארה "
רגישות מעל שריר טרפזיוס משמאל תנועות צואר מוגבלות...
". התובע הופנה לבדיקת
ct
ואובחן "
ע"ש צוארי-בלט אחורי שמאלי
c4-5
עם לחץ קשה על השק הדורלי ועל פורמינה לטרלית שמאלית, בלט אחורי
c5-6
עם לחץ בינוני על השק הורלי כח גס משמאל 4/5 בעיקר דיסטלי... מופנה לאישפוז למחלקה אורטופדית-ב בשל טיפול סטרואידים ברך הוריד והמשך בירור
".

ה.
התובע פנה פעם נוספת למוקד רפואי בשעות הלילה, ביום 12.02.11, ובביקור זה נרשם, בין היתר: "
מטופל בכאבים בכתף שמאל...
".

ו.
כעבור שלושה ימים, ביום 15.02.11 פנה התובע לרופאת המשפחה ולראשונה תאר בפני
ה את האירוע שהתרחש בזמן עבודתו, כדלקמן: "
לפי דבריו הכל קרה אחרי שימוש במכשיר מקדחה חשמלית שהסתובבה לו בזמן עבודתו
".

ז.
התובע אושפז בבית החולים הלל יפה בחדרה, במחלקה האורטופדית בניהולו של ד"ר פולמן, מיום 16.02.11 ועד ליום 18.02.11. במסמך סיכום האשפוז נרשם תחת הכותרת מחלה נוכחית:
"
לדבריו סובל מכאבים בצוואר עם הקרנה ליד שמאל מזה כחודש, שהחלו בזמן עבודתו
".


בביקור נוסף שערך התובע אצל ד"ר פולמן, ביום 21.03.11, נרשם בסיכום הביקור: "
כאבים לאורך יד שמאל עד לכף היד מזה שלושה חודשים
".


דבריו של התובע בביקוריו אצל ד"ר פולמן, בהתייחס למועד בו החל לחוש בכאבים ("מזה כחודש", "מזה שלושה חודשים"), תואמים את מועד האירוע בענייננו, הוא 06.01.11.

16.
מעבר לאמור ברישומים הרפואיים, גרסתו של התובע בדבר קרות האירוע ביום 06.01.11 נתמכת גם בעדותו של מר ארביב, המהימנה בעיננו:


"
אני נכנסתי לחדר שהוא עבד בו שיפץ ואז הוא אמר איך שנכנסתי שהסתובבה לו המברגה המקדחה וכאבה לו היד, כשנכנסתי פנימה הוא היה ישוב על הרצפה. כנראה שנכנסתי סמוך לאחר שזה קרה. זה פחות או יותר מה שאני זוכר
"
(עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 08.07.13, ש' 2-4)
.

17.

לנוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי השכיל התובע להוכיח בפני
נו קיומה של "תאונה" ביום 06.01.11 ומשכך יש למנות מומחה יועץ רפואי אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לנזק שנגרם לתובע.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ד, 30 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.










בל בית דין אזורי לעבודה 53692-11/12 נתן ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 30/10/2013)