פסקי דין על שרלס פרץ | פסקי דין על אברהם שוסטר | פסקי דין על אדמה חברה להשקעות ופיתוח |

1765-08/09 א     31/10/2013




א 1765-08/09 שרלס פרץ נ' אברהם שוסטר, אדמה חברה להשקעות ופיתוח בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 1765-08-09 פרץ ואח' נ' אדמה חברה להשקעות ופיתוח בעמ ואח'



מספר בקשה:
22

בפני

כב' השופט
אייל
דורון


המבקש (התובע)

שרלס פרץ
ע"י עוה"ד יואל גולדברג ואח'


נגד


המשיב
(הנתבע 2)

(הנתבעת 1)

1. אברהם שוסטר


2.אדמה חברה להשקעות ופיתוח בע"מ



החלטה

בפני
י בקשת התובע, אשר הוגשה בהתאם להוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן: "הפקודה"), לכוף על המשיב לציית לפסק הדין שניתן בתיק זה ביום 4.2.13 (להלן: "פסק הדין").

רקע דיוני

כתב התביעה
- ביום 3.8.09 הוגשה תביעה זו, כתביעה כספית בסך 250,000 ₪. התובע, בעבר ימאי, כיום סוחר. הנתבעת 1 הינה חברה שעיסוקה מסחר במקרקעין והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו בעל השליטה בנתבעת 1. בכתב התביעה הלאקוני נטען כי ביום 15.3.96 נערך הסכם בין התובע לנתבעים, לפיו רכש התובע בעלות במגרש. בהמשך הצליח הנתבע בעורמה להביא לביטול העסקה שלא כדין ומכר את המגרש לצד שלישי. התובע טען כי הנתבע הפר את ההסכם הפרה יסודית וכי היתה לו אפשרות למכור את המגרש, אילו היו הזכויות בו מועברות אליו, תמורת 50,000$. לאור טענות התובע בדבר ההפרה היסודית מצד הנתבע, הציע הנתבע לתובע כפיצוי מגרש חלופי שנטען כי שוויו עולה על 50,000$ והתובע הסכים להצעה. לפיכך, ביום 1.1.07 נערך הסכם חדש לפיו רכש התובע מאת הנתבעים זכויות במגרש החלופי. בתביעה נטען כי התובע שוב הולך שולל ע"י הנתבע. לתדהמת התובע, התברר כי שווי המגרש החלופי נמוך באופן ניכר, כי רובץ עליו חוב גדול בגין מס שבח וכי הנתבע מסרב לשלמו. בשל הפרת ההסכם הוגשה התביעה לפיצוי כספי.

כתב ההגנה
– בכתב ההגנה טען הנתבע, בתמצית, כי מעולם לא פגש בתובע ולא קיבל ממנו כסף וכי החתימות על שני ההסכמים הנזכרים בתביעה אינן חתימותיו אלא חתימותיו של עו"ד יואל גולדברג אשר "השתמש כביכול ביפוי כוח". לטענת הנתבע, הסכסוך האמיתי הינו בין התובע לבין אדם בשם אלי שגב (להלן: "שגב") שכן שגב לווה מן התובע כספים.

המשפט
– ההתנהלות הדיונית בתיק היתה מסורבלת ובעייתית, גם בשל מחדלים מצד התובע, אך בעיקר בשל דרך הילוכם של הנתבעים, כאשר לעתים היו מיוצגים ולעתים בלתי מיוצגים, וגם כאשר יוצגו נראה היה כי הנתבע הוא אשר מנהל את ההליכים בעצמו. לצרכי ההליך הנוכחי ראוי להזכיר שתי נקודות אלה:
א. הודעת צד ג'
– ביום 11.4.10, לאחר שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית בפעם הראשונה, קיבל הנתבע הארכת מועד והיתר להגשת הודעת צד ג' לשגב. ביום 14.7.10 אכן הוגשה הודעה. בדיון מיום 16.3.11 ניתנה החלטה בדבר מחיקת ההודעה לצד ג' כנגד שגב, לאחר שההודעה לא הומצאה לידיו על אף מספר ארכות לשם כך, ככל הנראה מן הטעם שלא שהה אותה עת בישראל והנתבע ובאי כוחו לא ידעו כיצד להתמודד עם עובדה זו. הנתבעים לא השיגו על ההחלטה בדבר המחיקה בפני
ערכאת ערעור והמשפט הוסיף להתקדם. ביום 2.1.13, לאחר שכבר החלה שמיעת הראיות, הגיש הנתבע, ללא נטילת רשות ואף ללא הגשת בקשה, מסמך עליו נאמר כי הוא מהווה הודעת צד ג' כנגד שגב. בהחלטה מיום 2.1.13 ציינתי כי אני רואה במסמך משום בקשה נוספת להארכת מועד למשלוח הודעת צד ג' וקבעתי כי דין הבקשה להידחות.
ב. מערכת היחסים בין הצדדים
- עם התקדמות הדיון התברר כי גם לשיטתו של התובע, מקורה של התביעה אכן נעוץ בהעמדת הלוואה בשנת 1989 לערך ע"י התובע לשגב ולנתבעים, או שמא אף לשגב לבדו, אולם לטענת התובע הנתבעים העמידו בטוחות להחזר ההלוואה לשגב. לעמדת התובע, החל משנת 1990 חתמו הנתבעים על מסמכים שהוחזקו בידיו הנאמנות של עו"ד גולדברג, לרבות ייפויי כוח בלתי חוזרים, כאשר הוסכם כי במידה ולא יוחזרו הכספים לתובע, ייחתם הסכם להעברת זכויות במקרקעין ששימשו להבטחת החזר ההלוואה, כפי שאכן נחתם בסופו של דבר בשנת 1996 על פי יפויי הכוח. הטענה נתמכה, לכאורה, במסמכים. לכאורה, נראה כי מדובר היה במערכת יחסים משולשת כאשר מעמדם של הנתבעים הינו, לכל הפחות, מעמד של ערב להחזר החוב הכספי. סייגתי ואמרתי לכאורה, שכן שמיעת הראיות לא הושלמה ולא ניתנה הכרעה מנומקת בתביעה. הדברים לא הגיעו לידי כך.

פסק הדין
– ביום 23.1.13 נחתם, בין השאר ע"י הנתבע, מסמך שכותרתו "הודעה על הסכם פשרה". מסמך זה נחתם לאחר שכבר התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה, וימים ספורים לפני המועד בו אמורה היתה להתקיים ישיבת הוכחות נוספת ואחרונה, אשר היתה קבועה ליום 4.2.13. המסמך שכותרתו "הודעה על הסכם פשרה" נערך כהודעה המיועדת להגשה לבית המשפט והחתומה ע"י עו"ד גולדברג כב"כ התובע, ומן האמור בו עולה כי הוא נערך ונחתם במשרדו של עו"ד גולדברג, בנוכחות שגב והנתבע (להלן: "הסכם הפשרה"). חלקו האופרטיבי של הסכם הפשרה יובא כלשונו:

"א.
במידה ואלי שגב יעביר לתובע באמצעות הח"מ [עו"ד גולדברג – א.ד.] סך של 50,000 ₪ עד ליום 15.2.2013, יהווה סכום זה סילוק מלא וסופי של התובענה דנא.

ב.
במידה והסכום הנ"ל לא יועבר יקבל התובע מאת הנתבעים מלוא הזכויות בנכס מקרקעין הידוע בגוש 10253 חלקה 180 (להלן המגרש).

ג.
הנתבעים מיפים את כוחו של עוה"ד יואל גולדברג לפעול בשמם ובמקומם על מנת להעביר הזכויות במגרש ע"ש התובע.

ד.
ניתן בזאת צו אכיפה לרישום המגרש ע"ש התובע באופן בו הנתבעים אינם רשאים לחזור בהם מהסכם הפשרה
".

הסכם הפשרה הוגש לתיק בית המשפט ע"י עו"ד גולדברג ובית המשפט התבקש ליתן לו תוקף של

פסק דין
.
במאמר מוסגר יצויין כי תחילה לא נעתרתי לבקשה ליתן להסכם תוקף של

פסק דין
, בעיקר מהטעם שהסכם הפשרה הוצג כתוצר של בוררות אשר נערכה לכאורה בפני
עו"ד גולדברג כבורר (נוסף על כובעיו האחרים בתיק זה), ועל כן הפניתי את הצדדים להגשת בקשה לאישור פסק בורר. משהתחוור, במידת מה כצפוי, כי הסכם הפשרה הולבש באדרת של פסק בוררות אך מטעמים הנעוצים בהחזר אגרה, נעתרתי לבקשה נוספת ונתתי להסכם הפשרה, ככזה, תוקף של

פסק דין
. זאת, מאחר ולא זו בלבד שהמסמך מוכתר בכותרת הסכם פשרה, אלא שגם מבחינה מהותית הוא נותן ביטוי להסדר מוסכם שהושג בין הצדדים מרצונם, והמסמך המפרט את ההסדר שהושג - אף חתום על ידם.
משכך, ביום 4.2.13 ניתן להסכם הפשרה תוקף של

פסק דין
.


ההליכים לאחר פסק הדין

ביום 29.4.13 הגיש התובע את הבקשה הנוכחית, לפי הפקודה. בבקשה נטען כי לאחר שלא שולם הסך של 50,000 ₪ פנה ב"כ התובע לנתבע בדרישה לחתום על מסמכים שהוכנו לצורך העברת הזכויות. הנתבע הודיע כי יסור למשרד ב"כ התובע על מנת להסדיר את חיוביו על פי פסק הדין אולם לא עשה כן והוא מסרב לשתף פעולה. לפיכך יש לאכוף על הנתבע למלא אחר חיוביו לפי פסק הדין.

דיון בבקשה נקבע ליום 12.5.13. הנתבע לא התייצב לדיון, אף שלטענת ב"כ התובע ידע עליו, יצר קשר עם ב"כ התובע וביקש לבטל את ההליכים לפי הפקודה שכן הוא ידאג לכך ששגב ישלם לתובע 50,000 ש"ח. מאחר ולא בוצעה מסירה כדין לנתבע, נדחה הדיון לצורך ביצוע מסירה אישית.

הדיון הנדחה נקבע ליום 26.5.13. הנתבע לא הגיש תצהיר תגובה כפי הנדרש בהזמנה הפורמלית שהומצאה לידיו וכפי שמחוייב לעשות מי שנטען כי הוא ממרה ואשר חולק על טענה זו. חלף הגשת תצהיר תגובה זמן מספיק לפני הדיון, הגיש הנתבע, בבוקר הדיון, שתי בקשות. האחת הוכתרה בכותרת "בקשה בכתב" בה התבקש בית המשפט "לבטל את תוקף פסה"ד שניתן להסכם הפשרה" (להלן: "בקשה 13"). השניה כונתה "הודעה על ביטול הסכם פשרה/בוררות וחזרה לדיון בבית המשפט" (להלן: "בקשה 14"). הבקשות לא הומצאו לב"כ התובע, אף לא בפתח הדיון, ונמסרו לידיו ע"י בית המשפט. במהלך הדיון הוסכם כי הדיון יידחה על מנת לנסות ולקיים מגעים בין הנוגעים בדבר, לרבות פגישה נוספת עם שגב, בנסיון להסדיר את התשלום לתובע לפי הסכם הפשרה, באופן אשר ייתר המשך ההליכים בבקשה לפי הפקודה.

הדיון הנדחה נקבע ליום 23.6.13. גם הפעם לא הגיש הנתבע תצהיר תגובה בנוגע לבקשה מכוח הפקודה. גם הפעם, חלף הגשת תצהיר כאמור זמן מספיק לפני הדיון, הגיש הנתבע, בבוקר הדיון, שתי בקשות. האחת הוכתרה בכותרת "בקשה מיוחדת לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט" בה התבקש בית המשפט "לאכוף על עו"ד גולדברג את כל החלטות בית המשפט שהתקבלו במהלך משפט זה" (להלן: "בקשה 16"). השניה כונתה "ביטול פשרה" והיא פותחת במלים "כתב הביטול של הפשרה או הבוררות..." (להלן: "בקשה 17"). גם הפעם לא הומצאו הבקשות לב"כ התובע אלא רק ע"י בית המשפט. ב"כ התובע ביקש להתעלם מן הבקשות האמורות, כמו גם מקודמותיהן, ולקיים דיון בבקשת התובע מכוח הפקודה, לשמה נקבע מועד הדיון לכתחילה. בקשת ב"כ התובע נדחתה ונקבע כי תחילה יתקיים דיון בארבע הבקשות שהגיש הנתבע.

ביום 23.6.13 התקיים דיון ממושך שכלל חקירת מצהירים. במהלך הדיון הוגש עותק מקורי של הסכם הפשרה, וזאת לאור טענות שהעלה הנתבע בתחילה בדבר זיוף חתימותיו על הסכם הפשרה. הנתבע אישר את חתימותיו על הסכם הפשרה. בתום הדיון, ניתנה החלטה מנומקת בה דחיתי את בקשותיו של הנתבע לביטול פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה, וקבעתי כי פסק הדין ייוותר על כנו. המשך הדיון בבקשה מכוח הפקודה נדחה למועד רחוק, בין השאר על מנת לאפשר לנתבע נקיטת הליכי ערעור ביחס לדחיית הבקשות לביטול פסק הדין, טרם שיימשכו ההליכים בהתאם לפקודה לאכיפתו. זאת, אף שלא התבקש עיכוב ביצוע ובשים לב להיות הנתבע, בשלב זה, בלתי מיוצג.

יצויין כי למחרת הדיון האמור נעתרתי לבקשה שהגיש התובע במעמד צד אחד להטלת עיקול זמני ברישום על המגרש נשוא פסק הדין.

ביום 16.10.13 התקיים דיון בבקשה מכוח הפקודה. בפתח הדיון הסתבר כי הנתבע שוב לא טרח להגיש תצהיר תגובה לבקשה. הנתבע אף לא מצא לנכון לפנות לערכאת ערעור. הגם שתחילה טען במפגיע כי נקט בהליכי ערעור, בהמשך חזר בו והשיב שאינו זוכר אם הגיש ערעור. בכל מקרה, לא היה בידו להציג עותק מן ההליך בו נקט, ואין ספק כי ערעור לא הוגש (כפי שעולה בבירור גם ממערכת נט המשפט). ממילא, וזה החשוב לענייננו, די בכך שלא הוצגה כל החלטה לעניין עיכוב ביצוע פסק הדין. נותר, אפוא, לדון בבקשה מכוח הפקודה לגופה.

מן הדיון בבקשה מכוח הפקודה לגופה עולה כי הלכה למעשה אין בפיו של הנתבע טענה כלשהי לגוף הבקשה. הנתבע לא טען כי מילא אחר פסק הדין. הנתבע לא טען כי אין בידו למלא אחר פסק הדין. הנתבע לא טען כי גורם אחר מילא אחריו ופסק הדין קויים בדרך כלשהי, בין בדרך של העברת תשלום בין בדרך של העברת מגרש. הנתבע לא הציג מחלוקת פרשנית כלשהי לעניין משמעות פסק הדין. הנתבע לא הציג כל טעם אשר יהא בו כדי להצדיק הימנעותו מלקיים את פסק הדין. הנתבע לא טען אף טענה רלבנטית.

הנתבע שב ומיקד טענותיו, כפי שעשה בשלבים קודמים של הדיון, בטענה לפיה החוב איננו חוב שלו והחייב הינו שגב ומשום כך יש לפטור אותו מתשלום. זאת, משל הדיון בתביעה עצמה עודנו מתקיים ותוך התעלמות מהסכם הפשרה ומן העובדה שכבר ניתן

פסק דין
.

יצויין, ולו למען שלמות התמונה, כי ממסמכים שהוגשו במהלך חקירתו של הנתבע ("מש/3") עולה כי הנתבע הגיש כנגד שגב כתב תביעה לבית משפט השלום בחדרה בתיק 20959-10-12 (להלן: "התביעה נגד שגב"). בתביעה נגד שגב נכללו דרישות כספיות שונות, המסתכמות לסכום של 508,500 ₪, ובין השאר נכללה (בסעיף 6 לכתב התביעה) גם דרישה כספית בסך 250,000 ₪ בגין החוב נשוא התיק שבפני
י, תוך ציון כי מדובר בחוב של שגב וכי הנתבע (בתיק שבפני
י) נתבע כערב בגינו. עוד עולה מהמסמכים שהוגשו בחקירת הנתבע כי זמן לא רב לאחר הגשת התביעה נגד שגב הוגשה בגדרה "בקשה בהולה לדחיית תביעה ללא צו להוצאות (בהסכמה)", שהנתבע חתום עליה, ובה התבקשה דחיית התביעה נגד שגב ללא צו להוצאות, תוך שהנתבע מתנצל בפני
שגב על הטרדתו ומתחייב שלא להגיש כנגדו כל תביעה מכל מין וסוג שהוא.


לאחר שכבר ניתן

פסק דין
בתיק זה, ממילא הטענה בדבר חבות כלשהי מצד שגב אינה רלבנטית לביצועו. אולם הדברים פורטו על מנת לסבר את האוזן כי גם לגופה של טענתו היחידה של הנתבע נראה כי יש בה קושי של ממש. מערכת היחסים בין הנתבע ושגב הינה ככל הנראה מורכבת וארוכת שנים, אך לא היוותה חלק מהדיון בתיק ואינה מצויה בפני
י. בוודאי לא בשלב הדיון באכיפת פסק הדין. חזקה על הנתבע כי שקל היטב את מצב הדברים טרם שהתחייב על פי הסכם הפשרה.

דיון והכרעה
אקדים ואציין כי על פי הפסיקה, העובדה שמדובר ב

פסק דין
אשר הושג בדרך של פשרה, כשלעצמה, אינה מונעת אכיפתו, במקרים המתאימים לכך, בהליך על פי הפקודה [ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן-צבי, פ"ד לח(1) 136, 139 (1984); רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, 346 (1999); רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 61 (2004)].

עם זאת, לאחר ששקלתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא כי "אין להיזקק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית" [פס"ד עזרא נ' זלזניאק הנ"ל, בסעיף 12, ואסמכתאות רבות שם], ומן הראוי לילך בדרך שתהא תואמת את "עקרון הדרך החמורה פחות" [שם, שם].

בענייננו, התובע טען בסיכומיו כי ב"כ התובע איננו זקוק כלל לשיתוף הפעולה של הנתבע, באשר הוא מונה, מכוח הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, כמיופה כוח לצורך העברת הזכויות. נראה כי הבקשה הוגשה, כך עולה מטיעוני התובע, מאחר והתעוררה בעיה בנוגע לחתימה על מש"חים.

משכך, מובהר בזאת באופן מפורש כי בידי עו"ד יואל גולדברג יפוי כוח השואב את כוחו מהסכם הפשרה ומפסק הדין, וכי עו"ד יואל גולדברג מוסמך לפעול בשמם ובמקומם של הנתבעים לשם העברת זכויות הנתבעים במגרש על שם התובע, על כל הכרוך בכך, ובכלל זאת לחתום על המסמכים המופנים לרשויות המס בשם הנתבעים.

הדעת נותנת כי די בהבהרה זו על מנת לאפשר ביצוע פסק הדין, למעט לצורך בקשת פטור ע"י המוכר (כשספק בעיניי אם בנסיבות העניין יש מקום לפטור ומכל מקום ככל שלא יינתן פטור בשל כך שהנתבע לא חתם בעצמו על המסמכים הדרושים לא יהא לו להלין
על עצמו).

סיכומו של דבר - בהינתן אפשרות מסתברת להביא לביצוע פסק הדין מבלי שיהא צורך להטיל על הנתבע סנקציות מכוח הפקודה, איני רואה לנכון להיעתר לבקשה.

על אף התוצאה, הנובעת אך מטעמי זהירות בנקיטת הליכים מכוח הפקודה, יש מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות בגין ההתדיינות הארכנית סביב הבקשה, שכן הנתבע אכן הפר את התחייבותו על פי פסק הדין, מבלי שנתן כל טעם לכך ולמעשה מבלי שהעלה טענה עניינית כלשהי.

אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת להמציא ההחלטה לצדדים בדואר רשום
.


ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 1765-08/09 שרלס פרץ נ' אברהם שוסטר, אדמה חברה להשקעות ופיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/10/2013)