פסקי דין על סמיר עודה |

53693-10/13 פה     02/11/2013




פה 53693-10/13 סמיר עודה נ' מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה










בית הדין האזורי לעבודה בנצרת








פ"ה 53693-10-13 עודה נ' מדינת ישראל







בפני
השופט חיים ארמון


בענין:
סמיר עודה




ע"י עו"ד זכי כמאל

ה
מבקש



מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה



ע"י
עו"ד ארנון חזון
וע"י עו"ד חנאן יחיא
ה
משיבה






ה
ח
ל
ט
ה


1.
הבקשה שבפני
הוגשה ביום 24/10/13 ובה עתר המבקש לקבל סעד זמני כנגד החלטת נציב שירות המדינה (שייקרא להלן: "הנציב"), בדבר השעיית המבקש מעבודתו כעובד הוראה במשרד החינוך.


ההחלטה האמורה של הנציב ניתנה ביום 23/10/13, והיא באה על רקע הגשת כתב אישום כנגד המבקש (כתב האישום הוגש לבית משפט השלום בנצרת, ביום 18/6/13, אך הגיע אל נציבות שירות המדינה, רק מספר חודשים לאחר הגשתו.

2.
בהחלטתי מיום 24/10/13, דחיתי את בקשת המבקש לתת צו זמני במעמד צד אחד בלבד, וקבעתי את הבקשה לדיון במעמד הצדדים - ליום 28/10/13. במועד זה, אכן התקיים הדיון בבקשה, וזאת לאחר שלא עלה בידי להביא את הצדדים להסכמה כלשהי. הצדדים טענו את טענותיהם, וכעת ניתנת החלטה זו.

הרקע העובדתי לבקשה

4.
בחלק זה של ההחלטה אפרט את העובדות העולות מהמסמכים שבפני
. אף כי נראה שהעובדות עצמן אינן שנויות במחלוקת, ראוי להבהיר כי מדובר בקביעה לכאורית בלבד. אם יתקיים עדיין דיון בעתירה לסעד עיקרי - הרי שהמותב שידון בתיק העיקרי לא יהיה כבול לעובדות שיפורטו להלן.

5.
המבקש, תושב אכסאל, מועסק על ידי המשיבה (משרד החינוך) כעובד הוראה. המבקש הוא סגן מנהל בית הספר "רוזי" באכסאל. מנהלו של בית הספר, הוא מר פהמי דראושה.

6.
בין המבקש לבין מנהל בית הספר שוררת יריבות קשה. משרד החינוך היה מודע לאותה יריבות, ופעל כדי להביא לכך שהפגיעה בעבודה בבית הספר עקב אותה יריבות בין המנהל לבין סגנו, תמוזער ככל האפשר.


במסגרת פעילותו האמורה של משרד החינוך, התקיימו ישיבות בפני
מר אהרון יהודה, הממונה על טיפול בפרט, תנאי שירות ומשמעת, לגבי עובדי הוראה במשרד החינוך, ומשרד החינוך הצליח להביא לכך שהמבקש ומנהל בית הספר ימשיכו לעבוד יחדיו, למרות היריבות שביניהם.


עם זאת, כל אחד מהם המשיך להעלות טענות כנגד האחר, וכל אחד מהם מייחס לאחר אמירת אי-אמת.

7.
מנהל בית הספר, פנה למשטרת ישראל והתלונן כנגד המבקש על כך שביום 3/11/12, על רקע בקשת המנהל כי המבקש ייכנס לכיתה שבה הוא היה אמור ללמד, איים המבקש לפגוע בחיי המנהל באמירה המוזרה שלפיה באותו יום תצא הלווייתו של המנהל וכי בערב (לאחר ההלוויה?) יפגוש המבקש את המנהל ויקבור אותו בחצר בית הספר.


משטרת ישראל חקרה את הענין והחליטה להגיש כתב אישום כנגד המבקש. בכתב האישום, שהוגש - כאמור - ביום 18/6/13, מיוחסת למבקש אשמה של "איומים" בכוונה להפחיד את המנהל, עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.


לטענת ב"כ המבקש, ההחלטה בדבר הגשת כתב אישום כנגד המבקש, התקבלה בלא שנערך למבקש שימוע בענין זה, אף שב"כ המבקש ביקש לערוך לו שימוע.

8.
הן המבקש והן נציבות שירות המדינה, לא היו מודעים להגשת כתב האישום סמוך להגשתו. כתב האישום הגיע אל נציבות שירות המדינה ביום 9/9/13 והמבקש ידע עליו רק לאחר מכן. המבקש הגיש לראש מחלק התביעות במחוז הצפון של המשטרה, בקשה לביטולו של כתב האישום (למיטב הבנתי - טרם התקבלה החלטה בבקשה זו).

9.
ביום 9/9/13 (במועד שבו הגיע כתב האישום לידיעת נציבות שירות המדינה), הודיע עו"ד עמי כהן מנציבות שירות המדינה, במכתב למבקש, כי נציב שירות המדינה שוקל את השעייתו של המבקש מעבודתו. למבקש ניתנה הזדמנות להגיב בכתב על כוונת ההשעיה.

10.
ביום 6/10/13, שלח ב"כ המבקש טיעונים בכתב כנגד ההשעיה.


בטיעוניו של ב"כ המבקש, נכללו - בין השאר - הטענות והעניינים הבאים:

א.
יש להמתין עם הליכי ההשעיה עד לאחר ההחלטה בבקשת המבקש לביטולו של כתב האישום.

ב.
כתב האישום הוגש עקב תלונת מנהל בית הספר אשר למרות ההסדר שאליו הגיעו במשרד החינוך, עושה הכל כדי להביא לפיטוריו של המבקש מעבודתו.

ג.
מנהל בית הספר קיבל לידיו - בניגוד לדין - חומר חקירה מתיק המשטרה, והמבקש מאמין שהמנהל הוא זה שמסר את החומר למשרד החינוך או לנציבות שירות המדינה, במטרה להביא להשעייתו של המבקש.

ד.
המבקש עצמו - עומד בהסדר שאליו הגיעו במשרד החינוך לשם המשך העבודה המשותפת עם מנהל בית הספר.

ה.
מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך הגיעה למסקנה שיש לראות בחומרה את התנהגותו של מנהל בית הספר, ולמרות זאת - המנהל לא הושעה ולא הועמד לדין.

ו.
אין הצדקה להשעיית המבקש.

ז.
המבקש מעוניין לטעון את טענותיו בעל פה בפני
עו"ד עמי כהן, כדי להביא פרטים חסויים בעניינו של מנהל בית הספר.

11.
הטיעונים האמורים הונחו בפני
הנציב, אשר - כאמור כבר לעיל - החליט, ביום 23/10/13, להשעות את המבקש מעבודתו.

12.
בהחלטתו של הנציב נאמר, בין השאר, כך:
"ביום 18.6.13 הוגש נגדך כתב אישום בבית משפט השלום בנצרת ... המייחס לך עבירה של איומים ...
על פי כתב האישום, במסגרת תפקידך כסגן מנהל בית ספר 'רוזי' באכסאל, איימת בפגיעה שלא כדין בחייו של מנהל בית הספר בכך שאמרת לו כי 'היום תצא ההלוויה שלו, ובערב אתה תפגוש אותו ותקבור אותו בחצר בית הספר', וזאת בכוונה להפחידו על רקע בקשתו של המנהל ממך כי תכנס לכיתה ותתחיל ללמד את השיעור הקבוע לך.
המעשה המיוחס לך, לאור אופיו הינו חמור ובמיוחד נוכח תפקידך הבכיר כסגן של אותו מנהל עליו איימת, לכאורה. לעניין הקלון הטמון בעבירה המיוחסת לך, בין היתר, נוכח תפקידך כמורה, ראה בין היתר את האמור בעש"מ 3362/02 מדינת ישראל נ' סלאם אבו עסבה ...
לאור כתב האישום שהוגש נגדך, נבחנה אפשרות השעייתך מתפקידך בהתאם לסעיף 47(א) לחוק שירות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963 ... במסגרת הליך השימוע, בטרם קבלת החלטה זו, ניתנה לך ההזדמנות להעלות טיעוניך לעניין אפשרות זו, ואלו הועברו ... ביום 6.10.13.
טיעונים עלה מתמקדים במערכת היחסים העכורה בינך לבין המנהל, להתנכלות ורדיפה מצד המנהל כלפיך וזאת בכוונה לגרום להדחתך מתפקידך כסגן, לכאורה; טענת להתנהלות לקויה ולא תקינה של המנהל, אשר לטעמך מצדיקה טיפול משמעתי ו/או פלילי; ביקשת להימנע מלבחון את השעייתך בשלב זה, עד לתום הדיון בבקשה שהגשת לראש מחלק התביעות לביטול כתב האישום נגדך; לחלופין טענת כי במידה ויתנהל נגדך הליך פלילי, תזוכה מהעבירה המיוחסת לך ללא כל הצדקה; ביקשת להשלים טיעונים בעל-פה על מנת להביא פרטים חסויים כנגד המנהל.
לצורך קבלת החלטה בהליך מנהלי זה נדרש אני לבחון שיקולים שנקבעו בחוק ובפסיקה, שיקולים אליהם אף הפנית בטיעוניך, ובכללם אופי העבירה, היקפה וחומרתה, תפקידו של העובד, מידת הקשר בין תפקידו של העובד בשירות המדינה לבין העבירה המיוחסת לו, מידת ההשפעה של הישארות העובד בתפקידו על אמון הציבור בשירות המדינה ועל עובדים אחרים במקום העבודה, וכן מידת ההשפעה של הישארות העובד בתפקידו על המוסר והמשמעת בעבודה, כתוצאה מנקיטה בהליכי השעיה, מידת החשש מפני ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד על ידי העובד, התנהגות קודמת של העובדת השלכות ההשעיה על העובד במישור הכלכלי ונסיבות אישיות מיוחדות של העובד ...
העבירה המיוחסת לך חמורה ואינה עומדת בקנה אחד עם המצופה מאיש חינוך ומנושא משרה בכירה במערכת החינוך, כל וחומר שעה שהוגש כתב אישום ותובע מצא שקיימות ראיות לכאורה ...
התנהלות זו, לכאורה, יש בה כדי לפגוע באמון התלמידים, ההורים והמורים במערכת החינוך, האמונה על יצירת סביבה חינוכית ולימודית בטוחה נטולת גילויי אלימות באשר הם.
טיעוניך לגבי מערכת היחסים העכורה בינך לבין המנהל ולרקע שהוביל להגשת כתב האישום נגדך, כמו כן טיעוניך כלפי התנהלותו הלקויה לכאורה של המנהל, מקומם להתברר במסגרת ההליך הפלילי נגדך. ההחלטה לשעות עובד אינה כוללת בחובה הכרעה בשאלת חפותו. כמו כן, אין זה במסגרת תפקידי לבחון את חומר הראיות ולהעריכו ...
...
אני סבור כי המשך עבודתך במערכת החינוך, במצב בו אתה עומד לדין פלילי בגין עבירת אלימות מילולית כה חריגה, שלכאורה בוצעה במסגרת תפקידך כמורה וכסגן מנהל, תעביר מסר שלילי לציבור התלמידים וההורים ותפגע במשמעת שירות המדינה. בנסיבות אלה, ניתן משקל רב יותר לאינטרס הציבורי על פני הפגיעה בעובד.
באשר לבקשתך לדחות את בחינת השעייתך עד לתום הדיון בבקשה לביטול כתב אישום שהגשת, אתה מוזמן לפנות אלי שוב ברגע שתתקבל החלטה ובמקביל אנו נערוב אחר ההליך ונעמוד בקשר שוטף עם התביעות במטרה לזרז את ההליך.
באשר לבקשתך לעריכת שימוע בעל-פה בנוסף לטיעונים בכתב שהעלת על מנת להביא דברים הקשורים להתנהלותו של המנהל, הרי שלא מצאתי נסיבות חריגות בעניינך המצדיקות גם עריכת שימוע בעל-פה. דרכי השימוע מגוונות הן ואין הכרח כי שימוע בעל-פה הוא דרך המלך. לאחר בחינת בקשתך בעניין זה, בקשה שלא כללה נימוקים מיוחדים המצדיקים חריגה מהכלל, כאמור לעיל, החלטתי שלא להיעתר לה.
...
לאחר שנועצתי עם ב"כ היועמ"ש, בהתאם לסעיף 47 לחוק, ולאחר שבחנתי את כל השיקולים הרלוונטיים, כאמור לעיל, החלטתי לאור הנימוקים שצוינו לעיל ובנוהל ההשעיה והפסיקה, להורות על השעייתך מתפקידך, עד לתום ההליכים הפלילים והמשמעתיים נגדך, זאת על-מנת לשמור על מעמדו ותדמיתו של השירות הציבורי.
במסגרת החלטה זו בחנתי גם את אפשרות העברתך לתפקיד אחר, בהתאם לסעיף 47(ד) לחוק, אולם לאור העובדה שהוגש נגדך כתב אישום, מהות משרתך ומקום עבודתך, החלטתי שלא לנקוט בצעד זה. איני סבור כי העברתך לתפקיד אחר תאיין את הפגיעה בתדמית השירות הציבורי.
אנו נעקוב באופן

שוטף

אחר

התפתחויות

התיק

הפלילי

נגדך

והחלטה

זו

תיבחן

מעת

לעת בהתאם

להתפתחויות

אלה.
תוקף ההשעיה מיום 24.10.13.".

13.
הבקשה שבפני
הוגשה - כאמור - כנגד ההחלטה האמורה.


השיקולים שאותם יש לשקול

14.
כבכל בקשה לסעד זמני, השיקולים העיקריים שאותם יש לשקול הם בשני מישורים.

המישור האחד
, עוסק בשאלת מאזן הנוחות בין הצדדים. כלומר, האם הנזק למבקש, במקרה שלא יינתן לו הסעד הזמני המבוקש על ידיו ולאחר מכך יימצא שתביעתו העיקרית היתה מוצדקת, הוא רב יותר מאשר הנזק העלול להיגרם למשיבה במקרה שיינתן הסעד הזמני שהמבקש עותר לקבל, ולאחר מכן יתברר כי אין מקום לקבל את התביעה העיקרית.

המישור השני
, עוסק בשאלת סיכויי המבקש להצליח בתביעה העיקרית. ככל שההערכה לגבי הסיכוי תהיה נמוכה יותר,
כך תקטן הנטיה לתת למבקש סעד זמני כמבוקש על ידיו, ולהיפך.

15.
בענין מאזו הנוחות, ברור שאם המבקש לא יקבל את הסעד הזמני המבוקש, ובהמשך יתברר כי נכון יהיה לקבל את תביעתו ולמנוע את ההשעיה כלל, לא יהיה ניתן, בדיעבד, לתקן את הנזק שנגרם למבקש באופן של השבתו לעבודה בדיעבד.

אולם, יהיה ניתן לפצות אותו בכסף על הפגיעה בו.

מנגד - פיצוי כספי אינו מעשי כתרופה לנזק שעלול להיגרם לשירות המדינה אם יתברר שנכון להשעות את המבקש מעבודתו, אך יינתן צו זמני כנגד השעייתו, בטרם בירור התביעה לגופה.

16.
ככלל, דווקא בענייני השעיה, מאחר שקשה להשוות בין האינטרס הציבורי שאמור להביא בחשבון את אמון הציבור בשרות המדינה ושיקולים דומים נוספים, לבין האינטרס הפרטי של העובד המושעה, להמשיך בעבודתו כל עוד אין ידיעה שהוא יורשע בעבירה משמעתית או פלילית, נכון יותר שלא להפריד בין הדיון בסעד הזמני לבין הדיון בסעד העיקרי. גם בשל כך, סברתי כי היה ראוי שהצדדים יגיעו לפחות להסכמה דיונית בענין זה, אך - כאמור - לא הושגה הסכמה והדיון התקיים רק לגבי הסעד הזמני.


כשאני
מנסה להתגבר על אותו קושי השוואתי בין האינטרסים השונים, נראה לי כי בעניינו של המבקש נכון לקבוע כי בענין מאזן הנוחות - השיקולים נוטים במידת מה לטובתו של המבקש. אמנם, כפי שצויין על ידי לעיל, עקרונית נזקו של המבקש עשוי להירפא באופן של פיצוי כספי, בניגוד לפגיעה שעלולה להיגרם לאמון בשירות המדינה, אלא שכששוקלים את השיקולים האישיים של המבקש, תוך שמביאים בחשבון את הסיכוי הקלוש במציאת עבודה אחרת לזמן ההשעיה, תוך שמביאים בחשבון את העובדה שלא ברור כמה זמן יארך הדיון בתיק הפלילי שנפתח כנגדו, תוך שמביאים בחשבון את העובדה שהמבקש הושעה סמוך לאחר פתיחת שנת הלימודים ולא ניתן לדעת אם בתום ההשעיה יוכל המבקש לחזור ללמד את תלמידיו כמקודם, נראה שהפגיעה הצפויה במבקש, במקרה שלא יינתן צו זמני לטובתו אך בהמשך יתברר שלא היה מקום להשעותו - היא קשה אף יותר מהפגיעה האפשרית בשירות המדינה מכך שבמשך זמן מסויים ימשיך המבקש בעבודתו אף שהוא נאשם בהליך פלילי, כשממילא במשך כל התקופה שמאז תחילת החקירה נגד המבקש וגם במשך התקופה שמאז יום 18/6/13 (מועד הגשת כתב האישום) ועד יום 23/10/13, המבקש המשיך בעבודתו הרגילה למרות כתב האישום שהוגש נגדו.


על כן, אילו השיקול היחיד היה השיקול של מאזן הנוחות, אני סבור שהיה נכון לקבל את הבקשה.


אלא, שכאמור לעיל, אין מדובר בשיקול היחיד, אלא יש מישור נוסף של שיקולים שעלי לשקול, המישור העוסק בסיכויי המבקש להצליח בתביעה לגבי הסעד העיקרי.

בכך - אעסוק להלן.


השעיית עובד מדינה

17.
הסמכות להשעות עובד מדינה נתונה לנציב שירות המדינה, על פי הוראות סעיפים 47 ו-48 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (שייקרא להלן: "חוק המשמעת"). סעיף 48 לחוק המשמעת עוסק בהשעיה דחופה, ואינו רלוונטי לעניינו של המבקש.

18.
אביא כאן את הוראות סעיף 47 לחוק המשמעת:
"(א)
עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 32, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה; התחילה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת נציב השירות יש עמה קלון, רשאי נציב השירות להשעותו ממשרתו בשירות המדינה לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו.
(א1)
(1)
עובד אשר במסגרת עבודתו אחראי על קטין או חסר ישע, והוגש נגדו כתב אישום בחשד לביצוע עבירת מין או אלימות חמורה בקטין או בחסר ישע אשר עליו הוא אחראי או היה אחראי במסגרת עבודתו, ישעה אותו נציב השירות ממשרתו בשירות המדינה, אלא אם כן שוכנע כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שלא להשעותו ובכללם האפשרות להעבירו לעבודה אחרת כאמור בסעיף קטן (ד), וכי לא ייגרם נזק לקטין או לחסר ישע שעליו הוא אחראי במסגרת עבודתו, לרבות במסגרת עבודה אחרת שאליה הועבר, בשל אי-השעייתו.
(2)
החלטת נציב השירות שלא להשעות עובד או להפסיק את השעייתו, תינתן בכתב תוך פירוט האמור בפסקה (1); החלטה על השעיית עובד, אי-השעייתו או הפסקת השעייתו לפי סעיף קטן זה טעונה התייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו.
(3)
אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהסמכות להשעות עובד לפי סעיף קטן (א) ולפי סעיף 48.
(4)
הוראות סעיף זה יחולו גם על השעיה לפי סעיף קטן זה, לרבות ההוראות לעניין מתן הזדמנות לעובד להביא את טענותיו ולעניין הסמכות להעביר זמנית עובד לעבודה אחרת.
(5)
בסעיף קטן זה -
'אחראי על קטין או חסר ישע' ו'חסר ישע' - כהגדרתם בסעיף 368א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בסעיף זה - חוק העונשין);
'עבירת מין או אלימות חמורה' - עבירה לפי סעיפים 203ב, 298, 300, 305, 329, 333, 335, 345, 346, 347, 347א, 348, 351, 368ב, 368ג ו-377א לחוק העונשין.
(ב)
נציב השירות לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה תוך תקופה שיקצוב לו לפני נציב השירות או לפני מי שנציב השירות הסמיך לכך דרך קבע או לענין פלוני ואולם אם העובד כבר הביא טענותיו לענין השעיה דחופה בהתאם לסעיף 48, רשאי נציב השירות להשעותו אף בטרם ניתנה לו הזדמנות כאמור, ובלבד שיתן לו הזדמנות סמוך לאחר מכן להביא טענותיו להפסקת ההשעיה; והוא הדין לענין העברתו הזמנית לעבודה אחרת לפי סעיף קטן (ד).
(ג)
היה העובד מועסק במספר משרות בשירות המדינה, רשאי נציב השירות להשעותו כאמור בכולן או בחלק מהן.
(ד)
בכל מקום שנציב השירות רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא, במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה הוא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו, או, בהסכמת העובד, לעבודה במשרה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו.
(ה)
הושעה עובד, תימשך ההשעיה עד שיחליט המוסמך לכך שלא להעמידו לדין פלילי או משמעתי, ואם הועמד לדין פלילי או משמעתי - עד למתן פסק הדין הסופי באותם הליכים; ואולם רשאי נציב השירות להורות על הפסקת ההשעיה במועד מוקדם יותר.
(ה1)
בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ה), נציב השירות, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, ישקול בתום שישה חודשים מיום מתן החלטה על השעיית עובד המדינה לפי סעיף זה, את האפשרות להפסיק את ההשעיה באותו מועד; החליט נציב השירות שלא להפסיק את ההשעיה במועד כאמור, ישקול מחדש, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, אחת לתשעה חודשים החל במועד ההחלטה לפי סעיף קטן זה, את האפשרות להפסיק את ההשעיה.".


19.
סמכותו של נציב שירות המדינה לפי סעיף 47 לחוק המשמעת, כפופה לביקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה. כבכל ביקורת שיפוטית, בית הדין איננו יכול לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הנציב, אך בית הדין אמור לבחון אם הפעלת סמכותו של הנציב נעשתה כדין או אם נפלו פגמים בהליך, מבחינת התנאים להשעיה או מבחינת הדרך שבה הופעלה סמכות ההשעיה (ראו בענין זה: דב"ע נד/3-120 שבח - ראש עיריית תל-אביב ואח', פד"ע כו 395, 400 ופסקי הדין שאוזכרו שם).

20.
מכאן, שבעת הדיון בתיק העיקרי, יהיה צורך לבחון - בהיבט של המשפט המנהלי - אם נפלו פגמים בהשעייתו של המבקש, ואם כן - לראות אם פגמים אלה עשויים להצדיק את ביטול ההחלטה בדבר ההשעיה.

בחינה לכאורית של השעיית המבקש

21.
בחינת החלטתו של נציב שירות המדינה בדבר השעיית המבקש, לכשהיא תידון בתיק העיקרי (אם תידון), תהיה אמורה להיעשות בשלושה שלבים. בשלב הראשון - בחינה האם התקיימו התנאים להשעיה, בשלב השני - בחינה האם מבחינה פורמאלית התקיימו ההליכים הדרושים ובשלב השלישי - בחינת ההחלטה לגופה.

התנאים להשעיה

22.
כמצוטט לעיל, לפי סעיף 47(א) לחוק המשמעת, ניתן להשעות עובד על פי אותו סעיף, כאשר מוגשת קובלנה לפי סעיף 32 לחוק המשמעת או כאשר משטרת ישראל פותחת בחקירה פלילית כנגד העובד, בעבירה שלדעת נציב שירות המדינה - יש עמה קלון.

בעניינו של המבקש - משטרת ישראל פתחה בחקירה פלילית כנגד המבקש. משהחלה חקירת משטרה - קמה לנציב הסמכות להשעות את המבקש בשל החשדות הפליליים כנגדו, וזאת - בתנאי שמדובר בעבירות שיש עמן קלון.

23.
בענין הקלון - הכלל הוא שלשם שקילת קיומו של ה"קלון" אין די בבחינה טכנית של מהות העבירה שכתב האישום מייחס למבקש, אלא יש צורך בשקילת מכלול הנסיבות שבהן נעברו העבירות המיוחסות למבקש.


בחינת החלטתו של נציב שירות המדינה, מעלה לכאורה שהוא שקל את השיקולים הראויים בענין הקלון. נסיבות העבירה המיוחסת למבקש - עבירה של איומים על חייו של אדם כדי להפחידו, היו כאלה שבהן מיוחסת למבקש, שהוא סגן מנהל בית ספר, עבירה של איומים על חייו של מנהל בית הספר, והכל - בעת ששני המעורבים שימשו בתפקידם, ובין כתלי בית הספר.


ככלל, כאשר מדובר בעובד הוראה, שיש לו תפקיד חינוכי, ומיוחסת לו עבירה של איומים על חייו של עובד הוראה אחר הממונה עליו, קשה להגיע לקביעה שאם אותו עובד הוראה יורשע בדין - לא יהיה בכך קלון. קשה עוד יותר לקבוע כי ההנחה של הנציב שאכן מדובר בנסיבות הכוללות גם קלון של מי שלכאורה עבר את העבירה - אינה הנחה סבירה.


לפיכך, נראה לי שאין סיכוי ממשי שבעת הדיון בתיק העיקרי ייקבע כי יש להתערב בהחלטת הנציב לראות את העבירה המיוחסת למבקש ככזו שבמקרה שהוא יורשע בה - ימיטו על המבקש קלון.

24.
על כן, כאמור כבר לעיל, אם עניינו של המבקש יידון בתיק העיקרי, ניתן להעריך כי קיים סיכוי רב שהמסקנה באותו דיון תהיה שהתקיימו התנאים הנדרשים לשם הפעלת סמכות ההשעיה. הצד השני של הערכה זו, היא שקיים סיכוי מועט בלבד לכך שיהיה ניתן לקבל באותו דיון את טענות המבקש כנגד קיומם של אותם תנאים, אם יועלו טענות כאלה.

ההליכים הדרושים מבחינה פורמאלית

25.
הן על פי ההוראה המפורשת שבסעיף 47(ב) לחוק המשמעת, והן על פי ההלכה הפסוקה, היה על נציב שירות המדינה לאפשר למבקש להשמיע את טענותיו בטרם ההחלטה על ההשעיה.

26.
המבקש אכן קיבל הזדמנות כזו והעלה את טענותיו, בכתב, על ידי בא כחו.


בחינת החלטתו של הנציב, מיום 23/10/13, מעלה כי הנציב התייחס בהחלטתו לטענות ב"כ המבקש בטיעוניו. מכאן, שהשימוע השיג את מטרתו; הנציב היה מודע לטענות המבקש נגד השעייתו, ולכאורה - הוא שקל את הטענות והחלטתו ניתנה לאחר מכן.

27.
ב"כ המבקש טען במכתבו אל נציב שירות המדינה מיום 6/10/13, כי יש לאפשר למבקש להשמיע את טענותיו גם בעל פה; הטענה האמורה נומקה בכך שהמבקש ירצה להביא בעל פה, עניינים חסויים כנגד מנהל בית הספר. לדעתי, קשה להניח שבעת הדיון בתיק העיקרי ייקבע שהנציב שגה בכך שלא קיבל את בקשת המבקש להשמיע טיעונים בעל פה, וזאת - בשל הטעמים הבאים:

א.
ממילא, הבקשה להשמיע טיעונים בעל פה, לא כוונה להביא לכך שהמבקש ישמיע את טיעוניו בפני
הנציב. הבקשה הופנתה לעו"ד עמי כהן מנציבות שירות המדינה. אם היתה צפויה לצמוח תועלת כלשהי מכך שהגורם המוסמך להחליט בענין ההשעיה (כלומר - נציב שירות המדינה) יתרשם באופן אישי מהמבקש, הרי שתועלת זו לא היתה מושגת גם אם בקשת המבקש לטעון בעל פה היתה מתקבלת.

ב.
המבקש העלה טענות שונות כנגד מנהל בית הספר. אף אם במסגרת הטיעונים שהוא התכוון להביא בעל פה, הוא היה מוסיף טענות כנגד מנהל בית הספר, לא נראה שהיה בכך כדי לשנות דבר מה בענין השיקולים להשעיית המבקש. נציב שירות המדינה אינו אמור להכריע במחלוקות שבין המבקש לבין מנהל בית הספר. הוא אינו אמור להכריע גם בשאלה אם היה מקום להגיש כתב אישום כנגד המבקש או אם היה מקום לנקוט הליכים כנגד מנהל בית הספר. הנציב היה אמור להחליט בשאלה אם נוכח האישום המיוחס למבקש, נכון להשעות אותו מתפקידו. אין סיכוי ממשי שטענות המבקש כנגד מנהל בית הספר, היו יכולות להשפיע על שיקול דעת הנציב לגבי ההחלטה שאותה הוא היה אמור לקבל.


לפיכך, כאמור, גם מבחינה זו, איני סבור שיש לראות את המבקש כמי שיש לו סיכויים משמעותיים שבעת הדיון בתיק העיקרי ייקבע שנפל פגם בהחלטת הנציב.

28.
תנאי פורמאלי נוסף שהיה נחוץ לשם ההשעיה, הוא הליך ההתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה או עם בא כחו. הנציב ציין בהחלטתו כי הוא ערך היוועצות כזו, והמבקש לא טען מאומה כנגד זאת, כך שנראה שאין סיבה להניח שלא היתה היוועצות כנדרש.

29.
לפיכך, לכשתידון התביעה העיקרית של המבקש, אם היא תידון, אני מעריך שקיים סיכוי רב שייקבע שההליכים הפורמאליים הנחוצים לשם הפעלת סמכות השעייתו של המבקש, אכן התקיימו, ולכן אין מקום לראות את המבקש כמי שיש לו סיכוי ממשי להצליח בטענותיו על כך שהליכים אלה לא התקיימו.

בחינת ההחלטה לגופה

30.
כאמור כבר לעיל, גם בעת שיתקיים הדיון בתיק העיקרי, אם יתקיים, הרי שסמכותי בענין בחינת ההחלטה לגופה, מוגבלת לבחינתה בדרך שבה בוחנים כל אקט מנהלי; כלומר - יהיה צורך לבחון אם נפל בה פגם המצדיק את ביטולה, בשל חוסר סבירות, שיקולים זרים, משוא פנים וכיו"ב.

31.
לדעתי, משהוחלט על הגשת כתב אישום, אמור נציב שירות המדינה להתבסס על ההנחה שהגורמים המוסמכים לכך סברו שיש סיכוי סביר להרשעת המבקש בדינו. משכך, איני רואה שיש סיכוי משמעותי שייקבע שהנציב טעה בכך שלא הניח שהמבקש יזוכה.

32.
עניינים אחרים שבגינם יהיה ניתן - אולי - לייחס חוסר סבירות להחלטת הנציב, מצויים בשאלת המשקל שיש לתת לעברו הנקי של המבקש ולנסיבות האישיות שלו, אל מול העבירה המיוחסות למבקש בנסיבות שבהן, לכאורה, נעברה. אולם, גם בענין זה, אני מעריך שבעת הדיון בתביעה העיקרית, אם יתקיים דיון כזה, לא יהיה ניתן לקבוע שהחלטת הנציב אינה סבירה. הנציב ציין בהחלטתו כי בנסיבות עניינו של המבקש, נוכח תפקידו כסגן מנהל בית ספר, ונוכח מהות העבירה המיוחסת לו, יש לתת משקל רב יותר לאינטרס הציבורי על פני אפשרות הפגיעה במבקש עצמו, ואני מעריך שיש סיכוי משמעותי שעמדה זו של נציב שירות המדינה לא תיראה כבלתי סבירה, בעת הדיון בתיק העיקרי.


ראוי בענין זה להזכיר את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 1487/04 נציב שירות המדינה - הארון (פס"ד מיום 21/11/04), שבו נאמר:
"אין על בית הדין לשקול מה היה הוא עצמו מחליט אילו נדרש להפעיל את סמכות ההשעיה בעניינו של העובד. בית הדין נדרש לבחון את החלטת הנציב בחינה מנהלית , לאמור - האם ההחלטה והשיקולים שנשקלו בה נעשו בגדר סמכות על פי דין, באופן ענייני, בסבירות, במידתיות, בהגינות ובתום לב.".


משמהחלטת הנציב עולה כי הוא היה מודע לטיעוני המבקש, ומשלמרות מודעותו זו הוא בחר לייחס משקל רב לחומרת העבירות המיוחסות למבקש ולהשפעת המשך העבודה על האמון בשירות המדינה, נראה שאין סיכוי אמיתי שיהיה ניתן לקבוע בעת הדיון בתיק העיקרי, אם יתקיים, כי החלטת הנציב היתה בלתי סבירה במידה כזו שנכון להתערב בה ולבטל אותה.

33.
עוד ענין שייתכן שיעלה במסגרת ההתדיינות בתיק העיקרי, אם תהיה, הוא ענין אפשרות העברתו של המבקש לתפקיד אחר.


בענין זה, אעיר כי מטיעוני המשיבה נראה לכאורה שנציב שירות המדינה מגביל את שיקול דעתו לבחינה של העברת העובד לעבודה בתפקיד אחר באותו משרד בלבד. אם אכן כך נוהג נציב שירות המדינה, נראה לי כי מדובר בטעות מצדו, מאחר שסמכותו של הנציב, לפי סעיף 47(ד) לחוק המשמעת, אינה מוגבלת להעברה לתפקיד אחר באותו משרד ממשלתי. איני רואה סיבה לכך שהנציב יגביל לעצמו את שיקול דעתו.


עם זאת, איני סבור שבעניינו של המבקש נכון לראות ענין זה כמצדיק פסילה של החלטת הנציב, באשר טענת המבקש (כעולה מסעיף 26 לתצהירו), היא שעל הנציב היה לשקול דווקא את העברתו "לבית ספר אחר", וזאת - לטענת המבקש (באותו סעיף לתצהירו) "בהיותי מורה ומחנך ותיק אשר לא מעד כלל".


אם נכונותו של המבקש היא להיות מועבר לתפקיד בבית ספר אחר, הרי שניתן להבין את עמדתו של הנציב אשר אינו רואה לנכון להמשיך להעסיק את המבקש במערכת החינוך, כל עוד תלוי ועומד נגדו כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים על חיי מנהל בית הספר. בנסיבות אלה, ניתן להניח שגם במהלך הדיון בתיק העיקרי, יתקשה המבקש להראות שנפל בהחלטת הנציב שלא להעביר את המבקש לבית ספר אחר - פגם המצדיק את ביטול החלטתו.


ראוי לציין כי ב"כ המבקש נסמך בטיעוניו לענין העברת המבקש לתפקיד אחר על החלטה שניתנה בבית דין זה (בש"א 1501/04 הארון - נציב שירות המדינה), אלא שהחלטה זו לא נותרה על כנה, שכן בית הדין הארצי לעבודה הפך אותה, בפסק הדין שממנו כבר ציטטתי לעיל - ע"ע 1487/04 נציב שירות המדינה - הארון (פס"ד מיום 21/11/04).

בענין אפשרות ההעברה לתפקיד אחר, אמר שם בית הדין הארצי לעבודה, כך:
"עיון

בהחלטתו

של

הנציב

מעלה, כי

הנציב

שקל

גם

עניין

זה. על

רקע

אופי

אישומים

המיוחסים

למשיבה

והעובדה

כי

מדובר

בעובדת

הוראה, הגיע

הנציב

למסקנה

כי

אין

מקום

להעבירה

למקום

עבודה

אחר. ההחלטה

על

אי

העברתה

של

המשיבה

לתפקיד

אחר

היא

החלטה

מקצועית, היא

נבעה

משיקולים

ענייניים

הנעוצים

בחומרת

האישום

המיוחס

למשיבה

ואין

מקום

להתערב

בה.".


לא נראה כי דינו של המבקש אמור להיות שונה מאשר דינה של עובדת ההוראה שעניינה נדון בע"ע 1487/04 הנ"ל.

34.
לפיכך, כאמור לעיל, נראה לי כי ככל שיהיה דיון בתביעה עיקרית של המבקש, הסיכוי של המבקש להצליח באותה תביעה, אינו רב, ומכל מקום - אינו מספיק לשם מתן סעד זמני כמבוקש על ידי המבקש.




לסיכום

35.
אף שמצאתי שמבחינת מאזן הנוחות הכף נוטה במידת מה לזכותו של המבקש, אני סבור שמאחר שבמישור של בחינת סיכוייו לכאורה של המבקש לזכות בתביעתו בתיק העיקרי נמצא כי הסיכוי הוא נמוך - אין מקום לתת סעד זמני כנגד החלטת ההשעיה.

36.
לא נותר לי אלא להביע את תקוותי שההליך הפלילי בעניינו של המבקש יסתיים בכל ההקדם האפשרי וכי בסופו - תצא האמת לאור.

37.
נוכח האמור לעיל בענין סיכויי ההצלחה, לכאורה, של המבקש בתביעתו שבתיק העיקרי, אני מבקש מב"כ המבקש להודיע, עד יום 25/11/13, אם המבקש אכן מעונין בדיון בתביעה העיקרית. אם לא תוגש הודעה כאמור או אם תוגש הודעה שלפיה אין המבקש מעוניין בתביעה העיקרית - תימחק התביעה העיקרית בלא חיוב בהוצאות משפט.

38.
בהתחשב בכך שלדעתי הבקשה הוגשה בתום לב, מאחר שהמבקש האמין בכנות שהיה פגם בהחלטת ההשעיה, איני מחייב את המבקש בהוצאות משפט בשל הבקשה.

39.
כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה, רשות לערער על החלטה זו, תוך 15 ימים מהיום שבו ההחלטה תומצא לו.


ניתנה הערב, מוצ"ש, אור ל-ל' בחשון תשע"ד,2 בנובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

חיים ארמון
, שופט








פה בית דין אזורי לעבודה 53693-10/13 סמיר עודה נ' מדינת ישראל - נציבות שירות המדינה (פורסם ב-ֽ 02/11/2013)