פסקי דין על דורון עוז |
9811-10/13 בפמ 04/11/2013
בפמ 9811-10/13 דורון עוז נ' מדינת ישראל
בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע
בפ"מ 9811-10-13 עוז נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני
:
14210064797
בפני
כב' השופט
אלון אופיר
מבקשים
דורון עוז
נגד
משיבים
מדינת ישראל
החלטה
בפני
בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שנהג לכאורה במהירות של 91 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות של 50 קמ"ש.
ב"כ המבקש טען כנגד ראיות המדינה כי אין ברשותה ראיות מספיקות לכאורה.
בטיעוניו הפנה לבדיקות שלטענתו לא בוצעו למכשיר הממל"ז טרם הפעלתו. גם אם אלה בוצעו, טען ב"כ המבקש כי אין כל אינדיקציה לתוצאות הבדיקות ובהעדר אינדיקציה זו לא ניתן לדעת האם המכשיר אותו הפעילה המדינה תקין.
טענה משנית אותה טענה ההגנה נוגעת לכביש בו לכאורה בוצעה העבירה.
לשיטת ההגנה המדובר בדרך רחבה הנחצית בשטח הפרדה מה שלכאורה הופך אותה לשטח שאינו עירוני.
בהיעדר אינדיקציה ראייתית כי המדובר בשטח עירוני, צריך המבקש ליהנות מן ההנחה כי המדובר בשטח בין עירוני.
ב"כ המדינה התנגדה לבקשה, טענה כי יש בידי המדינה ראיות לכאורה טובות לשלב משפטי זה בו נדרשות ראיות גולמיות בלבד וכן טענה כי כתב האישום משקף מצג ברור של כביש עירוני.
עברו התעבורתי של המבקש וחומר הראיות הועבר לעיוני.
דיון והכרעה –
טרם אקבל החלטה ביחס לטיעוני הצדדים אדגיש כי ספק רב אם יש כלל למותב זה סמכות מקומית לדון בבקשה.
העבירה בוצעה לכאורה בצפון הארץ (אזור נהריה) כאשר המבקש מתגורר בישוב עומר.
בהתאם להחלטת מחוזי באר-שבע (בש"פ 22381/07) וכן בהתאם להחלטתי בבפ"מ 7399-12-11 ארדן נגד מדינת ישראל
, סמכותו של בית המשפט מצומצמת לעבירות שבוצעו במחוז השיפוט שלו ואין סמכות זו חלה ביחס לעבירות שבוצעו לכאורה מחוץ למחוז השיפוט (ללא קשר למקום מגורי המבקש).
יחד עם זאת, ומאחר ואיש מהצדדים לא העלה טיעון זה, לא יעלה זאת ביה"מ מיוזמתו וההחלטה תינתן לגופו של עניין.
בבש"פ 6732/10 מדינת ישראל
נגד שגיב קבע בית המשפט העליון את ההלכה הבאה:
"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל
לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו"
בהלכה זו הפחית בית המשפט העליון משמעותית את הנטל הראייתי אותו צריכה להציג המדינה בשלב משפטי זה.
בפרשה שבפני
בוצעו למכשיר הממל"ז 4 בדיקות כנדרש בתחילת ובסיום המשמרת.
נכון כי אין ציון
v
מפורש לצד הרישום של הבדיקות ויתכן כי לנתון זה ידרש בבוא היום הסבר של השוטר, אך אין כל אינדיקציה כי בדיקות אלה התקבלו בלתי תקינות.
שתי הבדיקות הראשונות מסומנות בבירור כתקינות.
הבדיקה הרביעית מציגה תווך מדידה תקין עם מהירות 0 ואילו בדיקת התיאום בוצעה במיקום ברור ואין רישום כי נמצאה תקלה.
אני מסכים כי אין המדובר בראיות מושלמות, אך כפי שקבע בית המשפט העליון די בראיות גולמיות ובקשירת המבקש לביצוע העבירה.
בפרשה זו כל תנאי המדידה תקינים לחלוטין, טווח המדידה תקין, והמבקש עצמו קשר עצמו לביצוע העבירה עת הגיב "לא שמתי לב" מבלי שהכחיש את ביצוע העבירה (ראה בעניין זה את החלטת בית המשפט העליון ברע"פ 964/13 משה משי אורי נגד מד"י המדברת בעד עצמה).
ביחס לכביש בו נהג המבקש, הרי שבהתאם לנתונים שמסר השוטר בכתב האישום המדובר בדרך בה המהירות המותרת היא 50 קמ"ש.
בהתאם לקביעת בית המשפט העליון ברע"פ 596/91 אברג'יל נגד מדינת ישראל
, די בנתון זה אותו ציין השוטר בכתב האישום כדי לבסס ראייה מספיקה המעבירה את הנטל להראות אחרת להגנה ביחס למהירות המותרת בכביש הרלוונטי.
בהתאם לקביעת העליון לנתון שציין השוטר בדוח המהווה כתב אישום בתיק תעבורה יש אופי ראייתי.
אשר על כן, אני קובע כי בידי המדינה ראיות מספיקות וטובות לשלב משפטי זה, אף שביחס לבדיקות הממל"ז לוקות ראיות אלה בכרסום מסויים.
למבקש רישיון משנת 1972 ולחובתו 35 הרשעות קודמות.
במהלך 3 השנים האחרונות לא ביצע עבירות תנועה ואין לחובתו מעורבות בגרימת תאונה.
יחד עם זאת לחובתו בעשור האחרון מספר עבירות מהירות, אי ציות לתמרור 302 וחציית קו הפרדה רציף.
אין המדובר בנהג זהיר בדרך כלל.
בנסיבות אלה, ולאור קביעת בית המשפט המחוזי בפרשת דגו (ע"ח 1753-04-09) יש הצדקה לקיזוז מתון בתקופת הפסילה, קיזוז הנובע מחולשת הראיות וממידת הכירסום שהוכיחה ההגנה.
אני סבור כי מידת הכירסום בפרשה זו מצדיקה תקופת פסילה בת 25 יום מיום שרישיונו של המבקש נתפס. תקופה זו מתקבלת משקלול מסוכנותו של המבקש אשר נהג לכאורה בשטח עירוני במהירות של כביש בין עירוני על רקע עברו התעברותי ואיכות הראיות שבפני
.
אני קובע כי בתום 25 יום מיום שהופקד רישיונו של המבקש במשטרת ישראל, תשיב לו המשטרה את רישיונו.
המזכירות תעביר עותק לצדדים.
ניתנה היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.
בפמ בית משפט לתעבורה 9811-10/13 דורון עוז נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 04/11/2013)