פסקי דין על פנחס פילבר | פסקי דין על אהרן-ניסים עזר | פסקי דין על הכשרת היישוב חברה לביטוח |

9824-12/12 א     06/11/2013




א 9824-12/12 פנחס פילבר נ' אהרן-ניסים עזר, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 9824-12-12 פילבר נ' עזר ואח'

תיק חיצוני
:



בפני

כב' השופטת
שושנה ליבוביץ


תובע

פנחס פילבר


נגד


נתבעים

1. אהרן-ניסים עזר
2. הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ




החלטה

1. לפני בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת החלטות הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975.

2. התובע, יליד 21.7.55, נפגע בתאונת דרכים ביום 12.4.10
(להלן: התאונה)
. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי והתובע נבדק על ידי ועדות רפואיות לקביעת דרגת נכותו. לצורך דיון בבקשה יצוין כי בשנת 2001 נפגע התובע באירוע הידוע כ"אסון ורסאי"
(להלן: "אסון ורסאי")
ועקב כך נגרמו לו נכויות בתחום האורטופדי והנפשי. בעטיין של נכויות אלה הוא מקבל תגמולי נכות מאגף נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי.

3. בתקופה הסמוכה לאחר התאונה נקבעו לתובע נכויות זמניות. במסגרת זו, ועדה רפואית שנערכה לתובע ביום 28.12.10 קבעה לו נכות זמנית בשיעור של 10% לתקופה שבין 1.1.11 – 30.6.11. התובע הגיש ערר על החלטה זו. הוועדה הרפואית לעררים
(להלן: ועדת עררים)
מיום 14.2.11 קבעה כי
"
על סמך הבדיקה הפיזיקלית האורטופדית והנוירולוגית ועל סמך ההדמיות, קובעת הוועדה את נכותו בגובה 15% לפי סעיף 37(8) בין ב' ל-ג' מותאם לצמיתות. נכות זו כוללת גם השבר בחוליה, גם ההגבלה בתנועה של ע"ש מתני וגם החסר הנוירולוגי. במצבו הנוכחי אינו מסוגל לעבוד בעבודה הקודמת
". ועדה רפואית נוספת קבעה שיש להפעיל את תקנה 15 במלואה ונקבעה לתובע נכות בשיעור 19%.

4. התובע הגיש תביעה להחמרת מצב לאגף נפגעי עבודה בנוגע לנכותו האורטופדית והנפשית. תביעתו נדחתה. לעניין מצבו של התובע מבחינה אורטופדית נקבע כי "
לאחר בדיקה גופנית ועיון בוועדה האחרונה הפוסק הגיע למסקנה שלא קיימת החמרת מצב
". לעניין הנכות הנפשית נקבע כי: "
הוועדה עיינה בתיק נכות כללית: בעברו נקבעה לו נכות בשיעור 20% לאחר שנפגע באסון ורסאי. לאורך הזמן מצבו הנפשי נרגע, אך בשנתיים האחרונות בעקבות מס' אירועים טראומטיים, ביניהם ת.ד. הנדונה חלה החמרה במצבו הנפשי והוא חזר לסבל נפשי שנצפה לאחר אסון ורסאי. נכותו היום הינה בשיעור 20% לפי סעיף 34(ב)(3) בניכוי מצב קודם בשיעור 20% לפי 34(ב)(3), דהיינו אין נכות נפשית הקשורה לאירוע הנדון".

5. לטענת התובע יש מקום להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדות של המוסד לביטוח הלאומי הן בתחום האורטופדי הן בתחום הנפשי. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לאחר שעיינתי היטב בכל בפרוטוקולים של ועדות המוסד לביטוח לאומי, הן בוועדה הרפואית הן בוועדת העררים, ובמכלול החומר שצורף לבקשת התובע, הגעתי למסקנה שיש להיעתר לבקשתו להבאת ראיות לסתור בתחום הנפשי ולדחות את בקשתו בתחום האורטופדי.

6. בטרם אדון בטענות הצדדים לגופן, אתייחס לטענת התובע לפיה ממילא לא יהיה מנוס ממינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. לפי הנטען, מינוי מומחים כאמור הכרחי שכן תידרש קביעה לגבי שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה מתוך הנכויות הכוללות של התובע. זאת, לצורך קביעת היקף הניכוי מהפיצויים שייפסקו לו בגין נזקיו בתאונה.

7. אין בידי לקבל טענה זו. הצורך למנות מומחים כאמור עולה רק כאשר מתעורר קושי לעמוד על הזיקה הסיבתית שבין הגמלה לתאונה. כך, למשל, כאשר מדובר בגמלת נכות כללית בה נדרשת הוועדה הרפואית לכלל הנכויות של הנפגע, כאלה הקשורות לתאונה וכאלה שאינן קשורות בה. אולם בענייננו, לא מתעוררת סיטואציה מעין זו. בגין הפגיעה שהוסבה לתובע ב"אסון ורסאי" מקבל התובע קצבת נכות כללית ובגין התאונה מקבל התובע קצבת נכות מעבודה. במצב דברים זה, הזיקה הסיבתית שבין הגמלה שמקבל התובע ממחלקת נכות מעבודה לבין התאונה ברורה. באת כוח התובע הפנתה לרע"א 9388/12
מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' אינה ליוונוב
(2013). אין הנדון דומה לראיה. באותו מקרה, קיבלה הנפגעת תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי בשל נכויות שונות כאשר לא נקבע הקשר הסיבתי בין הנכויות המוכרות על ידי המוסד לביטוח לאומי לתאונת הדרכים בה נפגעה.

8. אשר לטענות התובע בתחום האורטופדי. התובע טוען עוד כי נפגע בשתי חוליות בתאונה, בחוליה
l3
ובחוליה
l4
, ואילו בוועדת העררים
נקבעה לו נכות בגין שבר בחוליה
l
3 בלבד. עיון בבדיקות אליהן מפנים הצדדים מעלה כי התובע עבר שתי בדיקות הדמיה שהיו לפני ועדת העררים. במיפוי עצמות מיום 18.5.10 נצפתה קליטת יתר מוגברת בגוף חוליה
l
4, ממצא המצביע על חשד לשבר בגוף החוליה. בבדיקת
ct
של עמוד שדה מתני מיום 2.6.10 נצפתה דחיסה קלה של הפלטה העליונה של
l3
– בלט דיסק בגובה
l3-l4

ו-
l4-5
ושינויים ארטרוטיים קלים. בפענוח ממצאי הבדיקה, אשר במסגרתה נערכה השוואה עם מצבו הקודם של התובע, נקבע כי הממצא החדש היחיד הוא השבר בחוליה
l3
. נוכח ממצאים אלה, איני סבורה שמסקנת הוועדה לפיה נקבעה לתובע נכות בגין שבר בחוליה
l3
ולא בחוליה
l4
מצדיקה היעתרות לבקשה להביא ראיות לסתור. יצוין כי בדיקת
ct
נוספת של עמוד השדרה נוספת מיום 21.5.12 איששה מסקנה זו.

9. התובע מוסיף וטוען כי שימוש בסעיף 37(8)(ב-ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 אינו מתאים שכן הוא מתאר מקרים בהם מדובר בשבר בגוף חוליה שהתרפא מבלי להותיר מגבלות תנועה, מצב שאינו דומה
למקרה דנן. הואיל והוועדה עצמה קבעה כי מצאה אצל התובע מגבלות תנועה, יש לקבוע לו נכות מתאימה. זאת ועוד, לטענת התובע לכל אחת מהפגימות קיים סעיף ספציפי בתקנות וחובתן של הוועדות הרפואיות לעשות שימוש בסעיף הספציפי המתאים לתיאור הפגימה ולא להשתמש בסעיף סל שכלל אינו משקף את מצבו הרפואי הנכון של התובע.

10. אף בעניין זה איני מקבלת את טענת התובע. ועדת העררים קבעה את שיעור הנכות לאחר שתוארו על ידה מכלול הממצאים הרפואיים (הגבלה קלה בכיפוף הקדמי בעמוד שדרה המתני, הפרעת תחושה בדרמטום
l4-l5
משמאל ודחיסה קלה של הפלטה העליונה של
l3
). הוועדה ציינה כי שיעור הנכות נקבע על סמך בדיקה פיזיקלית אורטופדית ונוירולוגית ועל סמך בדיקות ההדמיה. במצב דברים זה, כאשר הוועדה מפרטת את הפגימות השונות, מסתמכת על בדיקות פיזקליות ועל בדיקות ההדמיה,
מבהירה על מה מבוססת הערכת שיעור הנכות וקובעת את שיעור הנכות באופן מותאם על סמך התרשמותה הכוללת, איני סבורה שיש מקום לקבוע כי קיים פגם בהחלטתה המצדיק הבאת ראיות לסתור.

11. התובע מוסיף וטוען כי תביעת ההחמרה שהגיש נדחתה מבלי שפורטו ממצאי הבדיקה הגופנית. לא נרשם שהוועדה עיינה בחומר הרפואי שצורף לבקשה ולא ניתן נימוק ענייני לתביעה. דין טענה זו להידחות. עיון בדו"ח הוועדה מעלה כי היו לפניה המסמכים אליהם הפנה התובע במכתבו שצורף לתביעתו להחמרת מצב (בדיקת
ct

מיום 21.5.12 ודו"ח אבחון תעסוקתי). כמו כן, עולה מהחלטתה כי היא בדקה את התובע, עיינה בממצאי הוועדה הקודמת, ולאחר כל אלה מצאה כי לא חלה החמרה במצבו. התובע לא טען ולא הוכיח כי מסקנת הוועדה אינה סבירה נוכח בדיקתו והמסמכים שהיו לפניה. במצב דברים זה, חרף העובדה שמדובר בהחלטה תמציתית, אין מקום לקבוע כי מדובר בפגם המצדיק היעתרות לבקשה.

12. אשר לנכות הנפשית. לטענת התובע, אין לקבל את מסקנת הוועדה הרפואית לפיה למרות שהכירה בכך שמצבו הנפשי של התובע הוחמר עקב פגיעתו בתאונת דרכים, היא "מקזזת" נכות זו במלואה מול מצבו הנפשי של התובע בעקבות אסון ורסאי, כשהיא עצמה קובעת שהנכות הנפשית בעקבות האירוע הנ"ל כבר "נרגעה". הנתבעת, לעומת זאת, טוענת כי מדובר בנכות תנודתית אשר שורשה בנכות הנפשית שנקבעה עקב אסון ורסאי ויש לייחסה רק לאירוע זה.

13. בעניין זה מקובלת עלי טענת באת כוח התובע. אכן, לא בנקל יינתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות של המוסד הביטוח הלאומי לעניין דרגת נכות. היתר כאמור מיועד למקרים נדירים וחריגים בהם הדבר נדרש לצורך עשיית צדק. אולם אני סבורה כי המקרה דנן נכלל בגדר מקרים חריגים אלה. מקביעת הוועדה הרפואית עולה כי עקב התאונה חלה החמרה במצבו הנפשי של התובע. מקביעת הוועדה לא ניתן להבין באופן ברור מהו שיעור הנכות שיש לייחס להחמרה זו, אם בכלל. עצם הדבר שנקבעה לתובע נכות בשיעור של 20% עקב מצבו הנפשי הקודם, אינו שולל את האפשרות כי במהלך הזמן מצבו השתפר ושיעור נכותו ירד בהתאם, ולאחר התאונה (ויתכן שעקב מאורעות נוספים) הורע מצבו באופן ששיעור נכותו עלה. דעתי היא, כי בנסיבות אלה קיימת הצדקה להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור על מנת שיתאפשר לבחון את שיעור נכותו הנפשית הכולל של התובע ולקבע מהו שיעור הנכות, מתוך נכות זו, שיש לייחס לתאונה, אם בכלל.

14. בהמשך לאמור, הבקשה להבאת ראיות לסתור בתחום האורטופדי נדחית. הבקשה להבאת ראיות לסתור בתחום הנפשי מתקבלת ואני מתירה לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי בתחום זה. לפיכך יש למנות מומחה רפואי בתחום הנפשי. החלטת המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 9824-12/12 פנחס פילבר נ' אהרן-ניסים עזר, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/11/2013)