פסקי דין על שאקר זיאדנה |

9881-10/13 בפמ     06/11/2013




בפמ 9881-10/13 שאקר זיאדנה נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



בפ"מ 9881-10-13 זיאדנה נ' מדינת ישראל
בפ"מ 9889-10-13
זיאדנה נ' מדינת ישראל


תיק חיצוני
:
52200777697



בפני

כב' השופטת
טל אוסטפלד נאוי


מבקשים

שאקר זיאדנה


נגד


משיבים

מדינת ישראל






החלטה


בפני
שתי בקשות:
האחת בתיק 9881-10-13, בקשה לביטול החלטה מנהלית של קצין משטרה בדבר פסילת מנהלית מלהחזיק ברישיון נהיגה
לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961.
השנייה בתיק 9889-10-13 בקשה לביטול צו מנהלי של קצין משטרה בדבר איסור שימוש ברכב, לפי לסעיף 57 ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש
] התשכ"א- 1961
.

נטען על ידי המשיבה כי המבקש נהג ביום 18.10.13 ברכב בהיותו שיכור בכך שסרב ליתן דגימת שתן לצורך איתור סמים.

הסנגור טוען כי הראיות לקויות ומדובר בגרסת השוטר שהיה בשטח אל מול גרסתו של המבקש. הסנגור ממשיך וטוען כי המבקש נדרש ליתן דגימת שתן בשטח, הסכים לכך ואף הסכים כי יערך חיפוש ברכבו. לטענת הסנגור, התנהלותו של השוטר בשטח היתה בלתי ראויה. מדובר בשוטר אריק בר כליפה שעצר את המבקש, דיבר עימו, האווירה הייתה מתוחה והוא שערך בסופו של יום את השימוע למבקש.
השוטר אף מצא ברכבו של המבקש סכין יפני שותו אותו הגדיר כ"כלי פריצה".
הסנגור מוסיף, כי השוטר לא מציין מיקומה הספציפי של הניידת בעת ביצוע העבירה, כביכול, האם נסע לפני רכב המבקש או אחריו ובכלל מדובר בכביש חד סטרי כאשר המבקש נסע עם כיוון התנועה.
לטענת הסנגור, מה שקומם את השוטר היתה העובדה כי המבקש החל לצלם את המקום. המבקש לא נחקר ואף לא ברור מתי הוסברה לו מהות הסרוב.
בעניין עברו התעבורתי טוען הסנגור, כי המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2004 צבר לחובתו 18 הרשעות קלות וזוהי הפעם הראשונה בה הוא מואשם בעבירה מסוג זו. המבקש זקוק לרישיון נהיגתו, נשוי, עובד לפרנסתו והפסילה והן איסור השימוש ברכב יפגעו בו עד מאוד.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, מפנה לחומר החקירה וציינה כי המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2004, לחובתו 18 הרשעות תעבורה, לחובתו שתי עבירות פליליות בגין שבל"ר ונטישה במקום אחר, חבלה כשהעבריין מזויין, תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, פציעה והפרת הוראה חוקית.

על בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את צו הפסילה המנהלית של קצין המשטרה, לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם כן עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

ראיות לכאורה
לאחר עיון בתיק החקירה שהוגש לעיונו של בית המשפט מצאתי כי קימות ראיות לכאורה.
בתיק מזכר של הפקד אריק בר כליפה בו הוא מציין כי נסע ברכב משטרתי ביחד עם השוטר יורי קזנפרוב והבחין ברכב הנאשם נוסע ברחוב דבורה הנביאה כנגד כיוון התנועה. השוטר ממשיך ומצין כי הורה למבקש לעצור בצד הדרך, המבקש נסע לאחור תוך שהוא פוגע במראה שך רכב חונה ומזגזג. השוטר הורה למבקש לדומם מנוע ולצאת מהרכב אך הוא סרב, החל להשתולל, לקלל, סרב אף למסור את מפתחות הרכב והחל לצלם את המקום.
השוטר ציין במזכר כי עיני המבקש היו אדומות, צעק וצחק לסירוגין, המבקש סרב לתת דגימת שתן
וזאת על אף שהוסבר לו כי במידה ויסרב יחשב כמי שנוהג תחת השפעת סמים ורישיונו ורכבו עלולים להילקח ממנו.
אף בטופס בדיקת המאפיינים, ציין רס"ל יורי קזנפרוב כי הסביר למבקש את משמעות הסרוב.

די בדברים אלו בכדי להקים ראיות לכאורה ולו לשלב דיוני זה.
טענותיו וגרסתו של המבקש יתבררו בוודאי, במסגרת ההליך העיקרי.

מסוכנות
המבקש מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2004 לחובתו 18 הרשעות תעבורה בינהן עבירות מהירות, נהיגה ברכב הנמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך, סטייה מנתיב ועוד. אמנם אין המדובר בעבירות מהחמורות שבפקודה, אך עדיין אין המדובר בעבר תעבורתי קל.
לחובת המבקש שתי עבירות פליליות בגין שבל"ר ונטישה במקום אחר, חבלה כשהעבריין מזויין, תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר, פציעה והפרת הוראה חוקית.
נוכח חומרת העבירה ועברו התעבורתי הרי שיש בהמשך נהיגתו של המבקש משום סכנה.


על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
"(ב)
1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו".
2.
מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי סעיף 57 ב (ג)

"בית משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

המקרה שבפני
, אינו עומד בקריטריונים לביטול הודעת איסור השימוש על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה.

שקלתי היטב את טיעוני ב"כ המבקש בעיקר את הנימוקים ההומניים בטיעוניו לעניין הפגיעה בפרנסה והצורך ברכב. הדברים נטענו בעלמא ללא סימוכין ולא מצאתי כי הם מצדיקים ביטול החלטת קצין המשטרה.

לעניין זה אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים וכדי לוודא שבעל הרכב יעשה ככל שביכולתו כדי למנוע עבירות בעת השימוש ברכבו.

הפגיעה בהקשר זה מוגבלת לשלושים יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיה.


לאור האמור, מצאתי את החלטות הקצין סבירות והנני דוחה את שתי הבקשות שבפני
.


תיק החקירה יוחזר למשיבה.
המזכירות תעביר עותק ההחלטה באמצעות הפקסימליה לב"כ הצדדים.

זכות ערר כחוק.


ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.








בפמ בית משפט לתעבורה 9881-10/13 שאקר זיאדנה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 06/11/2013)