פסקי דין על לנקרי יעקוב | פסקי דין על אי אנד אן כלל ארצי | פסקי דין על סעיד סאלם | פסקי דין על סמיר חלאק |

1959/00 א     26/10/2004




א 1959/00 לנקרי יעקוב נ' אי אנד אן כלל ארצי בע"מ, סעיד סאלם, סמיר חלאק




1
בתי המשפט

א 001959/00
בית משפט השלום עפולה
26/10/2004
תאריך:
כב' השופטת ג'אדה בסול

בפני
:
לנקרי יעקוב

בעניין:
התובע
עובדיה שלמה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . אי אנד אן כלל ארצי בע"מ

2 . סעיד סאלם

3. סמיר חלאק
הנתבעים
חדאד עסאם

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
התובע, תושב מושב דבורה שבעמק יזרעאל ובמועדים הרלוונטיים לתביעה ניהל עסק לאספקת עץ לחממות, בניין וחקלאות.

התביעה דנן הינה תביעה כספית על סך 57,606 ₪ בגין סחורות שהתובע סיפק בשנת 1993 לחברה - הנתבעת מס' 1 כאשר התביעה נגד הנתבעים 2 ו - 3 מוגשת לאור הטענה כי הם ערבו לחובותיה של הנתבעת 1 וכן בטענה כי יש לחייבם בחיוב אישי בחובות הנתבעת בשל כך שהם עשו שימוש לרעה באישיותה הנפרדת של הנתבעת 1 בחוסר תום לב תוך הסתרת מידע מהותי מהתובע אודות מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת 1, והצגת מצגי שווא.

הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ שעיסוקה העיקרי הוא בעבודות בניין ואילו הנתבעים 2 ו - 3 היו, במועדים הרלוונטיים לתביעה בעלי המניות ומנהליה הפעילים של נתבעת 1.
לטענת התובע, הנתבעת 1 הינה חברה שהנתבעים 2 ו - 3 היו בעלי המניות והרוח החיה בה, כך שלא ניתן לטעון לקיומה של אישיות משפטית נפרדת של החברה לעומתם.

עוד טוען התובע, כי יש לחייב את הנתבעים 2 ו - 3 בחובה של החברה הנתבעת 1 בשל כך שהם פעלו בחוסר תום לב וברשלנות כלפיו תוך הפרת חובה חקוקה לנהוג בתום לב ולקיים חובת הגילוי הנאות כמצוות סעיף 12 ו - 39 לחוק החוזים, וכי הנתבעים הנ"ל עשו כמיטב יכולתם על מנת לסכל את אפשרות פרעון החוב מנכסיה של הנתבעת 1.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסחורות הנזכרות בכתב התביעה, סופקו לנתבעת 1 במחירים הנזכרים שם וכל המחלוקת נסבה סביב חיובם האישי של הנתבעים 2 ו - 3 כנטען בכתב התביעה, היקפה ותנאיה של ערבות הנתבע 2, ועצם קיומה של ערבות מטעם הנתבע 3 לחובות הנתבעת 1.

לפי גרסת הנתבעים, הנתבעת 1 הוקמה עוד בשנת 1990 ועיסוקה היה בתחום הבניין. בשנת 1992 החלה הנתבעת לבצע פרויקט בניה עבור קיבוץ ניר דוד, כאשר מדובר בפרויקט עם היקף כספי משמעותי, הפרוייקט בניר דוד היה למעשה הפרוייקט היחיד שהחברה דנן כמעט עסקה בו.

לצורך ביצוע הפרויקט הנ"ל, קנתה הנתבעת מוצרים וסחורות מספקים למיניהם ובכללם התובע כאשר איש הקשר או הנציג של הנתבעת שביצע את הרכישות עבור אותו פרויקט, היה אחד בשם נדב אילן.

אותו נדב הוא שהחל בשנת 1993 ברכישת עצים מהתובע לפרויקט והוא זה אשר חתם על תעודות המשלוח, בגין הסחורות שהתובע סיפק.

התשלומים לספקים, ובכללם התובע, נעשו בצ'קים של הנתבעת 1, השיקים שנמסרו לתובע נפרעו במלואם למעט השיקים הכלולים בתביעה דנן.

בין הנתבעת לבין קיבוץ ניר דוד, התגלע סכסוך בשלב כלשהוא של ביצוע הפרויקט כאשר הנתבעת טענה שהקיבוץ עיכב תשלום חשבונות מאושרים שהיא הגישה ובשל הפיגור בביצוע התשלומים על ידי הקיבוץ, נכנסה הנתבעת 1 למצוקה כספית ושיקים שהיא משכה חוללו באי פרעון בשל חריגה משמעותית ממסגרת האשראי שאושרה לה בבנק בו היא ניהלה את חשבונה.

בין הנתבעת 1 לבין הקיבוץ התנהלו דין ודברים, התשלומים חודשו לפרק זמן מסויים, הבנק חזר לכבד את השיקים שהנתבעת משכה אך המחלוקת בין הצדדים לא הוסדרה, הסכסוך פרץ שוב והנתבעת אף פנתה לערכאות בתביעה למניעת סילוקה מהאתר ולתביעת הסכומים שעל הקיבוץ לשלם לה - הקיבוץ הגיש תביעה שכנגד נגד הנתבעת וההליך התברר בבית המשפט המחוזי בנצרת משך שנים, במסגרתו נאלצה הנתבעת להסכים לקבל חלק מהסכום שנתבע על ידה שלא היה בו כדי להבטיח את חובה לבנק המלווה.

למרות קיומו של ההליך המשפטי בין הנתבעת לבין הקיבוץ, הצדדים שם המשיכו להדבר ביניהם והנתבעת אף ניסתה להסדיר את חובותיה לנושיה עקב המצב אליו היא נקלעה.

הנתבעת היתה זו אשר יזמה את נושא הסדרת חובה לתובע באמצעות הנתבע 2 בהתבסס על המו"מ שהתנהל באותם מועדים עם קיבוץ ניר דוד, מו"מ שהיה בו כדי לחדש את העבודות בפרויקט שממילא היה כבר בשלבי סיום ובכך תפתר הבעיה הכספית אליה נקלעה הנתבעת.

בין התובע לבין הנתבע 2 מנהלה של נתבעת 1 התנהלו דין ודברים להסדרת החוב נשוא הדיון, התובע ביקש להחתים את הנתבע 2 על כתב ערבות אישית והנ"ל, בעצת בא כוחו, התנה את הערבות בתנאים אותם הוא הוסיף למסמך שהמציא לו התובע.

לטענת הנתבעים, הנתבע מס' 3 כלל לא היה מעורב במו"מ עם התובע, כך גם לא לעניין הערבות האישית, ואילו הנתבע 2 מאשר את חתימתו על הערבות אם כי בסייגים שהוא פירט באותו מסמך עליו הוא חתם.
בפני
י העידו התובע ואשתו וכן הנתבעים 2 ו - 3.

כפי שכבר צויין, אין חולק בין הצדדים בדבר חובה של הנתבעת 1 כפי שפורט בכתב התביעה.
כמו כן, הנתבע מס' 2 מודה כי הוא ערב לחובה של נתבעת מס' 1 אם כי בתנאים ובסייגים שפורטו במסמך עליו הוא חתום ולא על פי התנאים שביקש התובע.

במהלך הדיון הוגשו אף מסמכים רבים על ידי התובע להוכחת טענתו בדבר ערבותם האישית של שני הנתבעים לחובה של החברה וכן להתקיימותם של התנאים לשם חיובם האישי בחובה של החברה.

החברה הנתבעת, נקלעה שלא בטובתה למצוקה כלכלית עקב המחלוקת שהתעוררה אל מול קיבוץ ניר דוד, הנתבעים, ובמיוחד הנתבע 2, ניסו בכל מאודם למנוע ולבלום את הדרדרותה של החברה וכפי עדותם לפניי, הם יצרו קשר עם נושיהם וניסו להסדיר את חובה של החברה ובכלל הנושים הנ"ל נכלל התובע.

לאחר שנקלעה הנתבעת 1 לקשיים, ועל מנת להמשיך בביצוע עבודות ופרויקטים נוספים, הקימו הנתבעים 2 ו - 3 חברה אחרת במסגרתה הם פעלו ואילו הנתבעת המשיכה להתקיים אך ורק לשם המשך ההתדיינות אל מול הקיבוץ ממנו הגיעו לה סכומי כסף נכבדים בגינם כאמור הוגשה אותה תביעה בביהמ"ש המחוזי בנצרת, שנוהלה בהמשך ע"י הבנק המלווה לפרוייקט.

הנתבעים, במיוחד הנתבע 2, כפי העדויות שנשמעו, וכך אף מעדותם של התובע ואשתו כלל לא ניסו להתחמק מחובה של החברה, וניסיונם להסדיר את החוב כאשר הם מגלים כי החברה נקלעה לבעיית תזרים מזומנים ונכונותו של נתבע 2 לחתום על כתב הערבות, יש בהם להעיד דווקא על התנהגות אחראית וכנה מצידו של נתבע 2 שהאמין כי המצוקה אליה נקלעה הנתבעת עשויה להגמר וההדורים עם הקיבוץ ייושרו.

הדרך הקלה ביותר שהיתה פתוחה בפני
נתבע 2, היתה להסתמך על קיומה של אישיות משפטית נפרדת של החברה והעדר התחייבות אישית מצדו לתשלום חובותיה, אך לא כך הוא נהג כי אם עשה וניסה להסדיר חובות אלה גם על ידי נכונות לחתום על ערבות אישית, מקום שהוא לא היה חייב לעשות כן.

אין לשכוח כי מדובר בסכום חוב שאיננו משמעותי כלל, לחברה היו התחייבויות רבות, לרבות שיקים שניתנו לספקים בסכומים נכבדים, תזרים המזומנים השתבש עקב המחלוקת עם קיבוץ ניר דוד, דבר שגרם לחילול השיקים, תשריט שכל בעל עסק עלול להתקל בו, ובמציאות העסקית והכלכלית של זמננו תרחיש מעין זה איננו בגדר מדע בדיוני אלא מציאות מוחשית וכואבת עד מאוד.

לעניין הערבות האישית, מסתמך התובע על מסמך הנושא תאריך 17/8/93 שאיננו חתום על ידי מי מהנתבעים, שם נרשם:

"לכבוד: לנקרי יעקב ואלה

הנדון: כתב ערבות אישית

אנו החתומים מטה מצהירים בזאת שאנו ערבים לצ'קים שנמסרו ליעקב ואלה לנקרי - עבור הספקת עץ בניין לחברת אי-אנדן-אנ-כלל ארצי בע"מ נצרת...
ומתחייבים לשלם לפי דרישתו את הסכומים הרשומים בצ'קים בתוספת ריבית והצמדה ממועד התשלום כפי שמופיע בחשבונית שבגינן נמסרו השיקים...
... סה"כ כל השיקים 25,864 ₪.

חתומים הערבים

סעיד סאלם
סמיר חלאק
".
מסמך זה כאמור איננו חתום ע"י הנתבעים 2 ו -3 ואילו המסמך היחיד החתום הינו המסמך הנושא תאריך 20/8/93 החתום ע"י נתבע 2, שם מציין הנ"ל:

"לכבוד לנקרי יעקב ואלה
דבורה

ערבות אישית

אני הח"מ סעיד סאלם
ערב אישית לחוב שמגיע לכם על סך 25,865 ₪ בגין עבודה ו/או סחורה שסופקה לחב' אי.אנדי.או כלל ארצי בע"מ באתר הבניה ניר דוד.

ערבות זו תכנס לתוקפה ותמומש רק לאחר סיום כל ההליכים המשפטיים נגד הקיבוץ ניר דוד ובמידה ועד אז החברה לא תוכל לעמוד בתשלום החוב ישירות...
ערבות זאת מוגבלת עד לסכום המוזכר לעיל בלבד ומותנה בהודעה ובקיום מו"מ לקביעת אופן ומועד תשלום הסכום הנ"ל...".

מסמך זה נמסר לתובע ולא ראיתי כי באה מצדו מחאה כלשהיא על ניסוחו או העדר התחייבות של נתבע 3.

התובע, אף המתין שבע שנים עד להגשת תביעתו זו מבלי שיקדם לכך אקט כלשהוא של מחאה או תזכורת לנתבעים אודות החוב, או הערבות האישית.

דווקא קיומו של המסמך החתום ע"י נתבע 2 מספר ימים לאחר העברת כתב הערבות שנוסח על ידי התובע, והעדר תגובה לכך מטעם התובע מעידים על כך שגרסתם של הנתבעים עדיפה.

החברה נקלעה לבעיית תזרים מזומנים בשל הסכסוך עם קיבוץ ניר דוד, הנתבעים ניסו להמשיך בניהול ענייניה של החברה והסדרת חובותיה לשם מניעת קריסתה וניסו לחזור לפרויקט, הם מסרו זאת לתובע, ניסו להסדיר את החוב והנתבע 2, למרות שלא היה חייב לעשות כן, היה נכון לחתום וחתם על אותו כתב ערבות, התרחשות שאיננה מתקרבת כלל לנסיון הונאה או תרמית.

עצם העובדה שמנהל חברה מציין בפני
לקוח כי איננו מתכחש לחוב, אין משמעותה לקיחת אחריות אישית לחובות החברה.

הנתבע 2, במהלך עדותו, היה נרגש ופגוע עד מאוד, אם כי נראה כי הוא הגזים קמעה בתגובותיו אך עושה רושם כי הנתבעים 2 ו - 3 מקבלים את הטענות כלפיהם בדבר תרמית והטעיה בצורה קשה, מעין פגיעה בכבודם כאנשי עסקים שהתנהגו בהגינות וניסו להסדיר את חוב החברה.
לעניין ניהול חשבון הבנק וחילול השיקים, הנתבע 2 ציין בעדותו כי נעשו ניסיונות למנוע מצב בו יוגבל חשבון הבנק, נעשו ניסיונות להסדיר את החובות עם הנושים ישירות ונעשו מאמצים רבים למניעת הידרדרות מצב החברה על מנת לאפשר המשך קיומה, צמצום הנזק וקבלת הכספים המגיעים לה מהקיבוץ.

כפי שכבר ציינתי, עם הפסקת התשלומים מהקיבוץ ועצירת זרימת הכספים לחשבון, ובל נשכח כי המדובר בסכומים נכבדים, נקלעה החברה לאותו מצב בו צ'קים החלו לחזור, הליכים ננקטו נגדה לרבות עיקולים על החשבון וכיו"ב (אפקט הדומינו) אך כפי שכבר נאמר את התרחיש הזה הנתבעים ניסו לבלום והידרדרות מצב החברה היה תוצאה של הימנעות קיבוץ ניר דוד מתשלום הכספים, ההתדיינות המשפטית עם הקיבוץ נמשכה שנים ובסופו של דבר קיבלה החברה סך של 5 מיליון ₪, סכום שלו היה משולם במועדי החשבונות המאושרים, נדמה כי החברה לא היתה נקלעת לאותו מצב והשיקים של התובע היו נפרעים.

העובדה כי נרשם שעבוד על כספי החברה מקיבוץ ניר דוד, הינה דבר שכיח ביותר במסגרת עבודות מעין אלו כאשר הבנק המלווה מבקש בטחונות לכספים שהוא נותן ללקוח ועובדת קיומו של השעבוד איננה מעידה על תרמית או הונאה מצד הנתבעים.

בפסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון (ע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 (מחצבות) בע"מ ואח' (טרם פורסם)), נדונה סוגיית החיוב האישי והיקף חובת הגילוי.

וכך מציין כב' השופט מצא בעמ' 6 לפסק הדין:

"השאלה שעליה יש ליתן את הדעת היא אם במועדים הרלוואנטיים קינן בלב הנתבעים חשש ממשי וקונקרטי להפיכתה של החופר לחדלת פירעון. אמנם, גם בהתקיים חשש מעין זה ניתן להקשות, אם ועד כמה חייב צד לעסקה מסחרית לגלות אודות קיומו לצד השני. שאלה זו אינה פשוטה ויש לה פנים לכאן ולכאן. בין היתר יש להביא בחשבון שגילוי כזה עלול להביא לכך שנושיה של החברה יסרבו לספק לה אשראי נוסף, אף ידרשו להעמיד לפירעון מיידי את חובותיה הקיימים כלפיהם, ויובילו בכך לקריסתה הוודאית. הטלתה של חובת גילוי, על רקע החשש מפני התפתחות צפויה כזאת, תציב מנהל, המאמין בתום-לב ביכולתו לחלץ את החברה מן המשבר שאליו נקלעה, בפני
גזרה שספק אם יוכל לעמוד בה. ואולם, גם אם אניח - מבלי לפסוק דבר - כי חובת גילוי כזאת אכן מוטלת על מנהל החברה, למצער בנסיבות שבהן מתקיימים בין הצדדים יחסי אמון מיוחדים, כמו במקרה שלפנינו, הרי שמן הממצאים שקבע בית-המשפט המחוזי כלל לא עולה כי חשש ממשי וקונקרטי כזה אמנם קינן בלב הנתבעים; וממילא אין יסוד לקבוע כי חובת הגילוי - ככל שזו קיימת - אמנם הופרה על-ידם".

דברים אלה כוחם יפה גם לענייננו.
מהעדויות שנשמעו עולה, כי הנתבעים 2 ו - 3 פעלו ללא לאות למניעת קריסתה של החברה ותבעו את המשך ביצוע העבודה בקיבוץ על ידה אף על ידי פניה לערכאות וניסו להסדיר את המחלוקת עם הקיבוץ בכל מאודם.

נכונות הנתבע 2 לחתום בשלב מאוחר יותר על כתב הערבות ופניית הנתבעים לנושיה השונים של החברה להסדרת חובותיה, אינם מעידים על חשש ממשי וקונקרטי לקריסת החברה אלא בדיוק ההיפך, כי קיים סיכוי שהמשבר יחלוף והחברה תמשיך בפעילותה ללא הפרעה ותעמוד בהתחייבויותיה.

גם הטענות בדבר חוסר תום לב ורשלנות, אין לקבל לאור כל מה שפורט לעיל, אין ולא ראיתי כי היתה מוטלת על הנתבעים חובה כלפי התובע שהופרה על ידו ושגרמה לתובע נזק.
(לעניין זה ר' את פ"ד פניגשטיין הנ"ל עמ' 8-6).

המסקנה המתחייבת הינה כי לא הוכח כלל כי התקיימו התנאים לחיוב הנתבעים 2 ו - 3 בחיוב אישי בגין חובות החברה.

כן לא הוכח כלל כי נתבע 3 ערב בערבות אישית לחובות החברה וכל מה שמתברר הוא כתב הערבות עליו חתום נתבע 2 בתנאים שפורטו באותו מסמך.

באשר לתנאים להפעלת הערבות, הרי שגם לפי גרסתו של הנתבע 2, החברה חדלה מלפעול למעט לשם ניהול אותו הליך נגד קיבוץ ניר דוד, הליך שנוהל בהמשך על ידי הבנק המלווה כאשר הסכום שעליו הוסכם בפועל, שולם במלואו לאותו בנק.

הנתבע 2 הינו "בעל עניין" בחברה ומכאן שאין הוא יכול לטעון להגנה של "ערב יחיד" ולחובת מיצוי ההליכים נגד החברה בטרם פניה אליו.

על פניו ברור, ואף לפני שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי בנצרת, כי החברה לא תוכל לפרוע את חובה לתובע ומכאן שערבותו של הנתבע 2 נכנסת לתוקף וניתן לפעול ולתבוע על בסיסה.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כלדקמן:

1. אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע את סכום התביעה - 57,606 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 30/4/00 ועד לתשלום המלא בפועל.

2. אני מחייבת את נתבע 2 לשלם לתובע את הסך של 25,865 ₪ מתוך סכום החוב, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20/8/93 ועד לתשלום המלא בפועל.
חיוב זה הינו במאוחד עם החיוב של נתבעת 1 לעיל.

3. התביעה נגד נתבע מס' 3 נדחית.

4. הנתבעים 1 ו - 2 ישאו בהוצאות תביעה זו בגין אגרת התביעה ששולמה וכן שכ"ט עו"ד, כאשר הנתבעת 1 תישא בשכ"ט עו"ד בשיעור 8,641 ₪ + מע"מ ואילו הנתבע 2 ישא מתוך סכום שכ"ט הנ"ל בשיעור 4,500 ₪ + מע"מ בלבד.

5. התובע ישא בהוצאות נתבע מס' 3 בגין הליך זה, לאור דחיית התביעה נגדו, בסך 4,000 ₪ + מע"מ.
ניתן היום י"א בחשון, תשס"ה (26 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ג'אדה בסול
, שופטת
001959/00א 115 זוהר בוחבוט








א בית משפט שלום 1959/00 לנקרי יעקוב נ' אי אנד אן כלל ארצי בע"מ, סעיד סאלם, סמיר חלאק (פורסם ב-ֽ 26/10/2004)