פסקי דין על אליצור אהרון | פסקי דין על טובה אהרון | פסקי דין על יוסף דוד | פסקי דין על סיגלית נוגה דוד |

40967-04/13 עשא     12/11/2013




עשא 40967-04/13 אליצור אהרון, טובה אהרון נ' יוסף דוד, סיגלית נוגה דוד






בית משפט השלום בפתח תקווה
עש"א 40967-04-13 אהרון ואח' נ' דוד ואח'
בפני

כב' השופט נחום שטרנליכט
בעניין:
1. אליצור אהרון

2. טובה אהרון
ע"י ב"כ עו"ד
איתן בן דוד

המערערים
נ ג ד
1. יוסף דוד

2. סיגלית נוגה דוד
ע"י ב"כ עו"ד
אליהו בר עוז

המשיבים
פסק-דין
פתח דבר
לפני ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיכל שכנר (להלן – הרשמת) מיום 11.4.13, אשר חייבה את המערערים להפקיד לתיק ההוצל"פ סך של 400,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, חרף העובדה שחיובי הריבית וההצמדה לא נזכרו בפסק הדין שביצועו נאכף.

טענות המערערים
במסגרת תיק הוצל"פ 20-14700-12-1 (להלן – תיק ההוצל"פ) התבקש ביצועו של פסק הדין, שניתן על ידי כב' הנשיאה הילה גרסטל בת"א(מרכז)45121-06-11 ביום 9.10.11, לפיו ניתן צו לפינוי המשיבים מנכס מקרקעין (להלן – פסק הדין). בפסק הדין נקבע, שצו הפינוי ייכנס לתוקפו עם השבת הכספים, ששילמו המשיבים למערערים. ערעור המשיבים על פסק הדין נדון בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 8315/11 ונדחה. בפסק דינו של בית המשפט העליון נקבע, כי צו הפינוי יכנס לתוקף מיד עם השבת הסכומים ששילמו המשיבים למערערים בסך 400,000 ₪.

לטענת המערערים, לא בכדי בשני פסקי הדין הנ"ל, השבת כספי התמורה נקבעה ללא תוספת ריבית והצמדה. למרות זאת, חייבה הרשמת את המערערים בהחלטתה מיום 11.4.13 להפקיד לתיק ההוצל"פ סך של 400,000 ₪ "בתוספת ריבית והצמדה כדין".

המערערים טוענים, כי עוד בטרם פתיחת תיק ההוצל"פ סרבו המשיבים לקבל בחזרה את הסך של 400,000 ₪ ועל כן אלו הופקדו בחשבון נאמנות. הימנעותם של המשיבים וסירובם המתמשך לקבל את הכספים מאיינת את זכותם לתוספת של ריבית והצמדה. עוד טוענים המערערים, כי לכב' הרשמת לא היתה הסמכות להוסיף תוספת זו על האמור בפסק הדין שביצועו התבקש.

טענות המשיבים
המשיבים טוענים, כי כב' הרשמת קבעה כדין כי יש להוסיף לסכום של ה-400,000 ₪ הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

יוער, כי פרט לטענה הנ"ל, מעלים המשיבים שלל טענות ביחס לזכותם להמשיך ולהחזיק בנכס. אין מקומן של טענות אלו להיטען בשלב הדיוני הנוכחי, לאחר שכבר ניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, המורה על פינוי הנכס,

פסק דין
שאושר על ידי בית המשפט העליון, אשר דחה את הערעור, שהגישו המשיבים דנן על פסק הדין.

דיון והכרעה
המקור הנורמטיבי לחיוב בתוספת ריבית והצמדה הוא חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן – חוק ריבית והצמדה). בסעיף 2 לחוק ריבית והצמדה נקבע:

"רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו".
בסעיף 1 לחוק ריבית והצמדה נאמר, בין השאר:

"'רשות שיפוטית' – בית משפט, בית דין או רשות אחרת המוסמכת על פי דין לפסוק תשלום לבעל דין, או לקבוע סכום המשתלם לבעל דין, לרבות בורר וכן ראש ההוצאה לפועל כשהוא מוסמך על פי דין לפסוק או לקבוע סכום כסף".

מהאמור בסעיף 2 לחוק ריבית והצמדה עולה שכל רשות שיפוטית, ובכלל זה גם רשם ההוצאה לפועל, רשאי בבואו לבצע

פסק דין
, לצרף לסכום החוב הפסוק ריבית על אותו סכום.

בסעיף 3א(א) לחוק ריבית והצמדה נאמר:

"במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או במקצתם".

דהיינו, רשמת ההוצל"פ, כאשר היא באה לצוות על ביצועו של פסק הדין, רשאית היתה לצרף לסכום החוב הפסוק הפרשי הצמדה וריבית.

יפים לעניינינו גם דברי כב' רשם ההוצל"פ ראמי נאסר בהחלטתו במסגרת תיק הוצל"פ(עפ')09-00025-07-05, פלונית נ' אלמוני, מיום 27.7.2012:

"חוק פסיקת ריבית והצמדה מהווה מקור לחובת שערוך של סכומים. החוק קובע כי רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 3א לחוק). סעיף 6 לחוק שולל פסיקת הפרשי ריבית והצמדה במקום בו נקבעה בחוק הוראה מיוחדת בדבר שערוך, או מקום שהחוק שולל שערוך במפורש. כבר נקבע, כי חוק פסיקת ריבית והצמדה חל גם על החלטות רשות סטטוטורית, המוסמכת על פי דין לפסוק תשלום לבעל דין (ר' ד"נ 15/79 ליבל נ' הרשות המוסמכת לצורך חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, פ"ד לה (3) 29, 35-36 (1981).

ברור שאם פסק הדין קבע במפורש חיוב של הפרשי הצמדה וריבית יש לנהוג לפי הוראותיו. אולם בהעדר הוראה מפורשת, מתעוררת שאלת פרשנות. היעדר התייחסות בהחלטה לסוגיית השערוך איננה מחייבת את המסקנה שאין לשערך את החיובים לא כל שכן החיובים שאינם משולמים במועד וזאת נוכח ההלכה הפסוקה שפורטה לעיל והוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה.

תוצאה שונה בנסיבות העניין תגרום לשחיקת הכסף דבר המנוגד למדיניות משפטית ראויה בחיובים כספיים בכלל ובחיובי מזונות בפרט, וכן מנוגדת להיגיון כלכלי ולקבוע בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה.

לאחרונה, התקבל ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל אשר קבע כי אין להוסיף ריבית על חיוב

פסק דין
'שותק'. ברע"צ (שלום קריות) 41204-04-12 קתרינה נ' מוחמד, קבע כב' השופט ערן נווה כי אינו מקבל פרשנות המשיב בדבר אי הוספת חיובי ריבית מאחר ופרשנות זו 'חותרת תחת הוראות החוק והפסיקה ואינה עולה בקנה אחד עם סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה'.

גם אם אקבל טענת החייב שאין לרשם ההוצאה לפועל סמכות 'לפרש' פסק הדין בשאלת חיוב ריבית והצמדה, הרי הוראות חוק פסיקת הצמדה וריבית קובעות ברירת מחדל לעניין שיעור הריבית אשר תחול על חיוב חוזי אשר נקבע ב

פסק דין
. בפסיקה נקבע כי ככלל, תחול הריבית נשוא חוק פסיקת ריבית והצמדה אלא אם כן מצא בית המשפט כי הוסכם בין הצדדים שיעור ריבית אחר או שקבע שיעור ריבית אחר. בהיעדר ממצא עובדתי כאמור - תחול הריבית הקבועה בחוק (השווה: ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ נ' ישי טהוליאן ו - 33 אח' בעמ' 76 לפסק הדין, וכן ר' 10137/05 אליהו ליברמן נ' תדביק בע"מ, בעמ' 28).

בעש"א (שלום ר"ל) 1-09 בנק מסד בע"מ - סניף ראשון לציון נ' יצחק הרצל, תק-של 2009(4), 11794 , 11799 (2009) נפסק לאחרונה כי 'בהחלת שיעור הריבית הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה אין כל מהלך פרשני, אלא יישום טכני פשוט של הוראות החוק. הקביעה אינה נסמכת על לשון פסק הדין, על הגיונו, או על תכליתו. אין כאן שום שימוש בכללי פרשנות מהותיים. פעולות פרשניות מסוג זה הינן פעולות אשר רשם הוצאה לפועל אינה מוסמך לעשותן, אם מכח הפסיקה הכללית באשר לסמכותו, ואם מכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק זה. ככל שיש כאן הוא יישום טכני גרידא של הוראות החוק כפשוטן. הא ותו לא. לפיכך, מכח ההנמקה המבוארת לעיל, ולא מכח הנמקתה של כב' הרשמת אשר סברה כי בית המשפט המחוזי בבאר שבע היקנה לה את הסמכות לפרש את פסק הדין, אני קובע כי שיעור הריבית אשר יחול על פסק הדין הינו שיעור הריבית הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה'" (ההדגשות במקור – נ"ש).

יפים הדברים ואין לי אלא לאמצם.

עוד בעניין זה נאמר ב

פסק דין
, שניתן בימים האחרונים בע"מ 1533/13, פלוני נ' פלונית, טרם פורסם (ניתן ביום 6.11.2013):

"כל אדם, זכאי להשבת כספו בערכו המלא, תוך התחשבות בשינוי בערך הכסף הנובע מחלוף הזמן (ע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נגד עיריית ירושלים, פסקה 86 (21.01.2009)) ... יתירה מכך: הכלל הוא שיש לפסוק לחייב הפרשי ריבית והצמדה, ואי פסיקתם היא חריג המצריך הנמקה והסבר (רע"א 1324/13 ד"ר י.שגב ושות', עורכי דין, נ' רוני מאנה, בפסקה 12 (08.04.2012))".

המערערים מפנים בטענותיהם אל פסק הדין ברע"א 1557/06, עו"ד בן ציון שיפטן נ' עו"ד דוד קירשנבום, טרם פורסם. באותו מקרה נדונה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל שדחתה את בקשת המבקש להורות על הגדלת קרן החוב בתיק באופן שייווספו לחוב הפרשי הצמדה וריבית. המערערים מפנים אל תוצאת

פסק דין
זה, כאשר לא איפשרו לראש ההוצל"פ להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על סכום החוב. המערערים מפנים לאמור בפסקה ח בפסק הדין, שם נכתב:

"כבר נפסק בעבר כי תפקידו של ראש ההוצאה לפועל הוא להוציא לפועל את האמור בפסקי דין. אין הוא מוסמך להחסיר או להוסיף לפסד הדין, או לקרוא לתוכו את מה שלא נאמר בו".

יש לקרוא דברים אלו בהקשרם הנכון. במקרה, שנדון שם, שאלת הוספת רכיבי הריבית וההצמדה על החוב הפסוק נדונה בערכאות הקודמות, הן בהחלטת ראש ההוצל"פ והן בהחלטת בית המשפט המחוזי. הוחלט שם באופן פוזיטיבי ומיוחד, שאין מקום להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לחיוב. על כן, ומשהדברים נדונו בהרחבה בערכאות הקודמות, מצא בית המשפט העליון לנכון שלא להפוך את ההחלטה בעניין זה. בעניין זה ראה האמור בהמשך סעיפים ח ו-ט לפסק הדין:

"ואכן, המבקש הגיש ערעור על פסק הדין שכלל את הטענה בדבר אי פסיקת ריבית והצמדה, ואולם הערעור כולו נדחה. אף בקשת המבקש לתיקון פסק הדין באופן שהסכום שנפסק בו יישא הפרשי הצמדה וריבית, נדחתה ועל החלטה זו לא השיג המבקש בנפרד. לפיכך, בדין קבעה ראש ההוצאה לפועל כי חובתה להוציא לפועל חיובים שנפסקו בפסק הדין ואין בסמכותה להוסיף חיובים שלא נפסקו במפורש בפסק הדין. המבקש לא פנה לראש ההוצאה לפועל לשכנעה לפנות בבקשה להבהרת פסק הדין, ומשלא מצאה לנכון לעשות כן, לא יכול היה המבקש לעשות זאת במקומה.

...

בשולי הדברים אוסיף, ברוח דברים שאמר בית המשפט המחוזי, כי סעיפים 2 ו- 3א (א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה , התשכ"א – 1961, מורים כי רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית או הצמדה או שניהם גם יחד על אותו סכום, כולו או מקצתו. עיון בפסק הדין הסופי מעלה כי בית המשפט חישב כלפי עבר את סכום ההכנסות בצורה מספרית, וכך גם את סכום ההוצאות שיש לנכות מסכום ההכנסות. סכומים אלה נקבעו לאחר דיון מעמיק בחוות הדעת שהגישו רואי חשבון מטעם הצדדים. אזכיר גם, כי בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי על החלטת ראש ההוצאה לפועל בה נדחתה טענתו כי פסק הדין אינו ניתן לאכיפה, נדחתה על ידי בית המשפט ב

פסק דין
מפורט (השופט ב' אוקון). החלטה זו מחזקת ביתר שאת את קביעת ראש ההוצאה לפועל לפיה עליה להוציא את פסק הדין לפועל, לאחר שנקבע כי הוא ניתן לאכיפה, אף אם לא היה נטול שאלות מסוימות שהצריכו התייחסות".

מדובר היה במקרה הנ"ל בקביעה מפורשת לאי הוספת הפרשי הצמדה וריבית. קביעה שכזו לא היה רשאי ראש ההוצל"פ לשנות. מאידך, בהעדר קביעה שכזו מוסמך רשם ההוצל"פ להוסיף לסכום החוב הפסוק הפרשי הצמדה וריבית.

סיכום
הערעור נדחה.
המערערים יישאו בשכר טרחת ב"כ המשיבים בסך 5,900 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ב"כ הצדדים ימציאו עותק פסק הדין לתיק ההוצל"פ.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.
1 מתוך 8









עשא בית משפט שלום 40967-04/13 אליצור אהרון, טובה אהרון נ' יוסף דוד, סיגלית נוגה דוד (פורסם ב-ֽ 12/11/2013)