פסקי דין על אילן תבורי | פסקי דין על עדי בן יעקב | פסקי דין על אלונה בן יעקב |

223596/02 א     26/10/2004




א 223596/02 אילן תבורי נ' עדי בן יעקב, אלונה בן יעקב




17
בתי המשפט
א 223596/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
26/10/2004
תאריך:
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

בפני
:

אילן תבורי

בעניין:
תובע
אגוזי דורון

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. עדי בן יעקב

2. אלונה בן יעקב
נתבעים

בעצמם
פסק דין
בפני
י תביעה כספית בסך 40,375 ש"ח, ותביעה שכנגד בסך 211,654.74 ש"ח.

התובע והנתבע שכנגד, אילן תבורי
(להלן: "תבורי") טוען כי הנתבעים, באמצעות נתבע 1 והתובע שכנגד (להלן: "בן יעקב") ביקשו ממנו הלוואה בסך של 10,000 דולר. לטענתו, הוא העביר לנתבעים, ביום 23.6.02, את סכום ההלוואה בשיק דולרי, המשוך מחשבונו בחו"ל, וסוכם שההלוואה תוחזר דולרית תוך חודשיים, בניכוי הסך של 1,500 דולר, אשר בן יעקב שילמו עבורו, בגין הכנסת חלק מחפציו למכולתם שנשלחה ארצה . עותק מהשיק צורף לכתב התביעה, ותמורתו הופקדה בחשבון בנק "דיסקונט" בתל-אביב. כתמיכה לגרסתו, שהשיק ניתן להלוואה , מפנה תבורי לעובדה שעל השיק המצורף לכתב התביעה רשום
"for loan", דהיינו: להלוואה. לטענתו, לו בן יעקב היה סובר אכן, בעת קבלת השיק, כי מטרתו שונה, ואינו משמש כהלוואה, יכול היה לסרב לקבלו ו/או למחוק את המילה "להלוואה" בעצמו או לבקש ממנו למחוק אותן. לטענתו, העובדה שהוא לא בחר באף אחת מהאפשרויות הנ"ל מוכיחה כי הוא ידע שמטרת השיק היא הלוואה. לטענתו, בן יעקב ביקש להעביר את השיק לחשבון המשותף שלו ושל אשתו אלונה, תוך שהבהיר שהכסף מיועד לשימושה.

בן יעקב טוען בכתב ההגנה, שהוא איש עסקים אשר עובד בחברה שבבעלותו, לתוכנת מחשבים ואינטרנט. לטענתו, לא ביקש הלוואה מתבורי, אלא שתבורי חייב לו את הסך של 49,916 דולר עוד משנת 1999, עבור פיתוח תוכנה שעשה עבורו, והשיק המצורף לתביעה הוא החזרה חלקית של החוב. לטענתו, סכום דמי המשלוח ששילם עבור תבורי, אשר צרף את חפציו למכולת משפחתו לארץ, היה 14,750 דולר. בן יעקב מכחיש כי קיבל מתבורי כל מכתבי התראה ו/או בקשה בעניין ההלוואה.

לטענת בן יעקב, הוא סירב להיכנס לשותפות עסקית עם תבורי, למרות בקשותיו של האחרון, עקב כך שתבורי כשל בכל עסקיו שסבלו מהפסדים.

לטענת בן יעקב, ב- 20.5.99 נכרת חוזה, בשיחה טלפונית, בינו לבין תבורי, לפיתוח תוכנה למיזם בשם "פורם וורלד" עבור תבורי, ושם נרשם המתחם בבעלותו של תבורי. עוד לטענתו, הוסכם באותה שיחה טלפונית בה נחתם החוזה, כי עלות התוכנה תהיה 45,000 דולר שישולמו לו ע"י תבורי תוך שנתיים, שבן יעקב ישלם סכום זה לחב' דימנשין 11 (להלן: "החברה") עבור התוכנה, כך שיקוזזו חובותיו של בן יעקב לחברה, ובן יעקב ידאג שהחברה תקיים את התחייבותה לתבורי. בהמשך טוען בן יעקב כי הוסכם אותו הסכם שנכרת בעל פה, על תנאי הפעלת האתר, וכן שלאחר שהמיזם יתחיל את פעילותו, תבורי ישלם לחברה 4,500 דולר לשנה בגין תמיכה ותיקונים. כן סוכם, שבין אם המיזם יפעל ובין אם לאו, תבורי ישלם עבור האתר לבן יעקב את הסכום הנ"ל של 45,000 דולר, שהוא לטענת בן יעקב סכום סביר.

לטענת בן יעקב, החוזה קויים במלואו, הן על ידו והן ע"י החברה, האתר נמסר לתבורי ביוני 99' ופעל עד ספטמבר 2001. לטענתו, תבורי לא המשיך לעבוד על המיזם ובאוגוסט 99 הפסיק את פעילותו במיזם. בן יעקב השיב כי החוזה נכרת בין הצדדים לתיק זה ולא בין החברה לבין תבורי, כיוון שלתבורי לא היה כסף לשלם לחברה ולכן בן יעקב חייב את כרטיסו בחברה.

לטענת בן יעקב, תבורי חייב לו את סכום התביעה שכנגד, אותו התחייב לשלם עד שנת 2001, ועקב לחציו על תבורי לקבל את הכסף ניתן השיק בסך 10,000 דולר ביום 23.6.02. הוא מושא התביעה המקורית בתיק זה.

בכתב התביעה שכנגד, טוען בן יעקב, כי תבורי ביקש ממנו להוסיף למכולה שהובילה את חפצי משפחת בן יעקב לארץ גם את חפציו, וסוכם שתבורי ישלם שליש מעלות ההובלה, אשר הסכום הכולל שלה היה 14,750 דולר, ולכן על תבורי לשלם על כך את חלקו, שהוא 4,916 דולר בנוסף.

לטענתו, הוא בעל רישיון לשימוש במערכת תוכנה דינמו איקס, המשמשת את החברה לפיתוח אתרי אינטרנט למסחר אלקטרוני. בשנת 99' נפתח בין הצדדים מו"מ לפיתוח מיזם בשם פורם וורלד, (להלן: "המיזם"), כדי לפתח פורטל עסקי לריכוז מידע בנושא תעשיית טפסים אלקטרונית. לטענתו, תבורי הציע לו שותפויות שונות, אשר הוא סירב להן, בעקבות היותו של תבורי איש עסקים לא יוצלח, אך הוא כן הציע לתבורי לרכוש שירותים מהחברה לפיתוח המיזם. מנגד, הציע לו תבורי שהאתר יפותח ללא תשלום ותמורתו תשולם בתוך שנתיים מרווחי החברה, ואם לחברה לא יהיו רווחים, הוא, תבורי, ערב אישית לתשלום סכום זה. לטענתו, היה לו אמון בתבורי ובהתחייבויות התשלום שלו.

עוד טוען בן יעקב, כי בניגוד לאינטרס העסקי שלו, ניסה למנוע מתבורי להיכנס למיזם חסר הסיכויים. הוא טוען כי ב- 7.3.99 העביר לתבורי קובץ של בסיס נתונים עם רשימת אתרי אינטרנט, אשר הועבר לצורך הערכת מחירים לפיתוח האתר, ובמהלך המו"מ, בן יעקב הזהיר את תבורי, שהוא לא ינהל נכון את המיזם ושעליו לשנות את הרגלי חייו.

בכל מקרה, לטענת בן יעקב, הוא הבהיר לתבורי שאינו נכנס למיזם אלא אם הוא (תבורי), יספק את המימון הרב הנדרש, וכן שלמיזם יהיה הגיון כלכלי.

לטענת בן יעקב, תבורי לא החל לעבוד על המיזם, שנכשל בסופו של דבר. ביום 25.9.99 כרטיסו של בן יעקב בחברה חוייב ב- 45,000 דולר כתשלום עבור פיתוח האתר. בנוסף, ביום 2.11.99, שילמה החברה חשבונית בסך 22,500 דולר לחב' מולדובה באוקראינה, עבור שירותי תוכנה שונים, וכן סך 17,500 דולר עבור פיתוח המיזם. התשלום התבצע בהעברה כספית לחשבון חברה שלישית בקפריסין.

לטענת בן יעקב, תבורי לא עמד בהתחייבויותיו, ובסופו של דבר שילם לו רק 10,000 דולר, ומכאן סכום התביעה שכנגד.

בכתב התשובה לתביעה שכנגד, טוען תבורי, שכתב התביעה שכנגד הוגש רק מפאת העובדה שהוא הגיש את כתב התביעה המקורי, וכל העובדות המצויינות בו הינן המצאה של בן יעקב.

לטענת תבורי הוצע לו לצרף את חפציו שנותרו בחו"ל, לאחר שאת רובם שלח במשלוח אחר, למכולה של בן יעקב. לא דובר על תשלום, אלא רק ביחסי חברות, כאשר תבורי התחייב לשלם הוצאות ישירות, כמו מכס וביטוח. כך עשה עת שילם במזומן למובילים עבור ההובלה הנוספת, ועד היום אשתו של בן יעקב, אשר הבטיחה כי תשלח לו את חישוב הסכום המגיע ממנו, לא עשתה כן. לכן, הוא קיזז מסכום תביעתו המקורית, את הסך של 1,500 דולר, בגין חלקו בהוצאות הישירות של המשלוח. לטענתו, הוא אינו צריך לשלם את הסך של 4,916 דולר הנטענים ע"י בן יעקב בגין המשלוח, כיוון שסוכם ביניהם על עלויות ישירות בלבד והוא שלח 27 פריטים מתוך 360 שהיו במכולה.

תבורי מאשר שהשניים חיפשו ביחד רעיונות לפיתוח ויזמות, לאחר שבן יעקב התפאר שהמערכת שפותחה על ידו היא קלה לתפעול, לעבודה ואינה זקוקה לפיתוח נוסף. כן אישר תבורי, שבין השניים הועלו מספר רעיונות לפיתוח המיזם, ושהצדדים החליטו שאם המיזם יתממש, תוקם חברה, תתבצע מכירת פרסומת באתר, והצדדים יתחלקו ברווחים שווה בשווה. הוא גם מאשר שהצדדים השקיעו שעות עבודה רבות ומאמצים, שבן יעקב העמיד את התוכנה שלו לצורך העניין, ושהוא, תבורי, טיפל ברשימת קישוריות לאתרים ושילם לרכישת שם המתחם.

תבורי טוען, כי מעולם לא רכש מבן יעקב ידע, או שירותים, וכל שדובר הוא על מיזם משותף, אשר הצדדים יחלוקו ברווחיו, אם יהיו כאלה. בפועל, לטענתו, לא התממש המיזם.

תבורי מכחיש את כל המפורט בכתב התביעה שכנגד, ובפרט מכחיש הוא את טענת בן יעקב שהאחרון הבהיר לו שמדובר בקניית שירותים בכסף. הוא גם מכחיש שהתובע ניסה למנוע ממנו להיכנס למיזם, אם כי הועלו ספקות לגבי המיזם. לטענתו, לא נוהל כל מו"מ להסכם בין השניים, והמיזם נכשל שלא באשמתו.

תבורי טוען שאין לו ידיעה באשר לחיוב כרטיסו של בן יעקב בחברה, וגם אם כן, אין זה מחייב אותו. כן טוען כי אין לו ידע לגבי התנועות הסיבוביות שנעשו בין החברות השונות.

לטענת תבורי, מעולם לא הועבר לו חשבון ו/או דרישה מטעם בן יעקב.

בחקירתו הנגדית נשאל מר תבורי, ע"י בן יעקב, שאלות רבות בקשר לתיק המוצגים שהוגש ע"י בן יעקב, המכיל העברות דואר אלקטרוני בין השניים. תבורי אישר שהיו לשניים רעיונות משותפים, שבן יעקב יעץ לו, אך מעולם לא הבהיר לו, שהוא מפתח את התוכנה מושא התביעה שכנגד תמורת כסף. תבורי אישר, שידע שבן יעקב עובד בתחום התוכנות תמורת תשלום, אך הדגיש שבן יעקב מעולם לא אמר לו, שההסכם ביניהם הוא תמורת תשלום, היה מדובר על אתר, הוא המיזם. הוא לא קנה מבן יעקב ייעוץ, תכנון ו/או כל שירות אחר. בכל מקרה, הדגיש תבורי, כי בין הצדדים לא היה כל הסכם, לפיו על תבורי לשלם כל סכום שהוא לבן יעקב. תבורי גם אישר שהאתר היה על שמו, שהוא שילם עבורו ורשם אותו על שמו, ומכיוון שהוחלט שהאתר יהיה מונח על המחשבים של בן יעקב, הרי שבן יעקב היה צריך להשלים את הרישום, ואכן בן יעקב ביצע את הרישום.

לעניין ההובלה, השיב בחקירה נגדית, כי אין לו קבלה לפיה שילם עבור ההובלה, כיוון ששילם במזומן ואישר שהקבלה על סך 6,000 דולר שהציג לו בן יעקב לא שולמה על ידו.

בן יעקב בחקירה נגדית השיב, כי בניגוד לסעיף 29 בכתב הגנתו, בו מפורט שלתבורי בעיות קשות בארץ ובחו"ל, הרי שלמר תבורי אין כאלה בעיות, אך לבני ביתו יש, והודה כי אולי זה לא מנוסח נכון. בן יעקב גם לא ידע להשיב האם שותפו בחברה אישר את ההתקשרות הנטענת על ידו, עם תבורי. הוא גם אישר שהוא או מזכירתו, על פי הוראתו, חייבו את כרטיסו בחברה בסך של 45,000 דולר, ולשאלה האם יש קבלה או אישור חשבונאי ענה שאין לו את הניירות.

בן יעקב גם לא ידע להשיב למי שייכת חב' מולדובה האוקראינית ופירט, שמדובר בחברות בת שהוקמו מטעמי מיסים ועניינים חוקיים שם. הוא השיב, שאבדו לו ניירות ההעברה של חשבונות הבנק, וכי אינו יודע להסביר, מה קרה עם חובו לחברה, אך נגרמו לו הפסדים כספיים גדולים. בן יעקב הסביר כי הוא זיכה את החברה וחייב את חשבונו כדי להראות לשותפים פוטנציאליים את מצב הספרים, ולא ידע להשיב לשאלה מהו הסכום שהחברה חייבת לו בסך הכל.

לגרסת בן יעקב, החוזה הנטען על ידו, נחתם בין הצדדים בטלפון, כאשר היחסים ביניהם היו באמצעות דואר אלקטרוני או בטלפון, ולמרות שניהלו תכתובת מאוד ענפה, החוזה נחתם בעל פה, בשיחה טלפונית. הוא לא חשב שהוא צריך לחתום עם תבורי על הסכם. בעמ' 20 לפרוט', ליד השורה 18, לשאלה: "הראית הרבה התכתבויות, איפה התובע אישר באחת ההתכתבויות שהוא חייב לך את הכסף" ענה: "הלוואי והייתי מוצא את האי-מייל הזה". כך גם הוא לא מוצא את הדואר האלקטרוני, לפיו לטענתו אישר תבורי שישלם את הסכום. ולטענתו הלכו לאיבוד הרבה אי-מיילים. הוא גם לא ידע להסביר את כוונתו בתצהירו המפרט, שתבורי ביקש ממנו הלוואה כדי למכור נכסים. בהמשך השיב שמדובר בפרסום המכירה, שיפוץ הנכס ושהייה במקום. הוא אישר שלמרות שחשב שאין סיכוי למיזם וניסה למנוע מתבורי להיכנס אליו, הרי שבדואר האלקטרוני בשנת 99' הוא פונה לתבורי, ושואל אותו מה עם האתר, והשיב שאין לו דואר אלקטרוני שבו הוא מציע לתבורי שלא להיכנס למיזם. כן אישר בן יעקב שבמסמך מיום 20.9.99 הוא שואל את תבורי אם הוא רוצה להצטרף אליו לשותפות, וענה שמדובר במסמך אחד מתוך שלושה, וחלק מהמסמכים היו בהתבדחויות. לדבריו, הוא לא ראה שכתוב על השיק שהוא להלוואה.

בעמ' 26 לפרוט' אישר כי הניסוח בבקשתו לפני ראש ההוצל"פ, לפיו תבורי חייב לו מעל 50,000 דולר, הוא ניסוח לא טוב.

הגב' בן יעקב בתצהירה מפרטת כי בדצמבר 2002 תבורי דרש ממנה טלפונית שבעלה יחזיר את כספו, ולטענתה לא ביקשה ולא קיבלה מתבורי כל סכום שהוא, ומי שמנהל את נושא הכספים הוא בעלה, מר בן יעקב.

דיון
התביעה המקורית מבוססת על נספח א', הוא שיק בסך 10,000 דולר, אשר ניתן לבן יעקב מאת תבורי, ב- 23.6.04, ועליו רשום שהינו "להלוואה". אין חילוקי דעות בין הצדדים, כי שיק זה נמסר ע"י תבורי לבן יעקב, אלא שלטענת תבורי מדובר בהלוואה שניתנה לבן יעקב, בעוד שלטענת בן יעקב מדובר בהחזר חלק מחובו של תבורי, אשר חייב לו 45,000 דולר כתוצאה מהסכם שנכרת ביניהם ביום 20.5.99 לעניין פיתוח תוכנה למיזם. לטענת בן יעקב ההסכם נערך בעל פה טלפונית, ובמעמד אותה שיחת טלפון שבה נערך ההסכם, תבורי התחייב לשלם לבן יעקב את הסכום הנ"ל, בין אם יהיו רווחים למיזם ובין אם לאו, בין אם יופעל המיזם ובין אם לאו. לטענתו, עקב כך הוא חייב את כרטיסו בחברה בסכום זה. בנוסף חייב לו תבורי סך של 4,916 דולר בגין חלקו במשלוח המכולה של תבורי לארץ.

אינני מקבלת את טענת בן יעקב בסיכומיו, לפיה הוא לא שם לב לעובדה שעל השיק כתוב "להלוואה". מדובר בשיק, שהופקד בחשבון בנק, וכאיש עסקים אני מניחה שראה את כל מה שרשום על גביו. מבחן האדם הסביר מחייב להגיע למסקנה, שכל אדם המקבל שיק בכל סכום שהוא, ובפרט, כשמדובר בסכום כה גבוה, בודק את השיק ואת הכיתוב עליו, ואני קובעת שבן יעקב ידע ו/או היה צריך לדעת שכתוב על השיק "להלוואה".

תבורי, כאמור, צירף לכתב התביעה ולתצהירו את צילום השיק וכן מסמך בו כתב לבן יעקב את מספר החשבון שלו, לצורך העברת הסכום.

בנוסף טוען תבורי, כי כל שהוסכם לעניין המשלוח, וכיוון שהוא הכניס למכולה של בן יעקב מעט פריטים שנשארו לו, שהוא, תבורי ישלם הוצאות ישירות בלבד, כגון מכס, ביטוח וכו', ולא בגין המשלוח, ולכן קיזז מתביעתו סך של 1,500 דולר עבור ההוצאות הישירות.

מר תבורי מבסס את תביעתו כאמור על השיק, שעליו מצויין שהוא מהווה הלוואה למר בן יעקב, ושיק זה, גם על דעת בן יעקב, הוכנס לחשבונו.

מר בן יעקב מבסס את הגנתו ואת תביעתו שכנגד, על הטענה שנחתם בינו לבין תבורי הסכם בעל פה בשיחת טלפון ביום 20.5.04.

כאן אציין, כי טענתו של בן יעקב בסיכומיו, לפיה אם תבורי לא חייב את מלוא סכום התביעה שכנגד, הרי הוא שותף עם בן יעקב ועל כן עליו להחזיר לו את מחצית הסכום של 45,000 דולר, היא טענה חדשה, שהועלתה בסיכומים בלבד, ואין להתייחס אליה בשלב זה של הסיכומים.

אינני מקבלת את טענתו של בן יעקב בסיכומיו, בס' 18, כי השאלה שבמחלוקת הינה "האם בניית האתר נעשתה בתמורה עבור אילן, או שעדי ואילן כשותפים, צריכים לשאת בעלות הקמתו, 50% כל אחד".

השאלה שבמחלוקת בכתב ההגנה והתביעה שכנגד שבפני
י, כפי שהועלתה בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים ובדיון ההוכחות, הינה, האם בן יעקב ותבורי התקשרו בהסכם בעל פה, לפיו על תבורי לשלם עבור פיתוח תוכנה, סך של 45,000 דולר אם לאו. אכן, כפי שציין בן יעקב בס' 41 לסיכומיו, תבורי לא המציא כל ראיה לעניין חלוקת הרווחים האופציונאלית ביניהם, כיוון שבפועל לא נכרת הסכם, אם כי דובר ביניהם באופן כללי על פיתוח מיזם ועל חלוקת רווחים.

אינני מקבלת את טענת בן יעקב בס' 29 לסיכומיו, ולפיה אין זה מעניינו של ביהמ"ש אם קיימת חברה כזו, שהרי בן יעקב טוען שההסכם נחתם עם תבורי ולא עם החברה, כיוון שלתבורי לא היתה יכולת כספית לשלם לחברה את הסך של 45,000 דולר. עוד טוען בן יעקב, שכרטיסו חוייב בחברה בסכום זה, מפאת חוסר יכולתו הכספית של תבורי וטענה זו היא חלק מטענות ההגנה של בן יעקב וכתב התביעה שכנגד. לאור זאת, עצם קיום החברה וחיוב כרטיסו של בן יעקב בחברה, היא בהחלט מעניינה של תביעה זו.

כאן אציין, כי בן יעקב לא הציג כל מסמך, לפיו כרטיסו בחברה חוייב כטענתו.

לטענת בן יעקב, למרות שבינו לבין תבורי הועברו אין ספור מסמכים בדואר אלקטרוני, הרי ההסכם בין הצדדים, על כל תנאיו הארוכים, המפורטים בתצהירו ובכתב התביעה שכנגד, נכרת בעל פה. כך הוא אומר בעמ' 20 לפרוט' מיום 18.10.04.

אינני מקבלת את טענת בן יעקב בסיכומיו, כי עקב יחסי החברות בין הצדדים, ומחלתו הארוכה של בן יעקב, לא הועברו מסמכים בכתב לעניין ההתקשרות, ולראיה, מסמכים רבים בנושאים לא משמעותיים, כהגדרתו של בן יעקב, הועברו בין הצדדים לאורך כל התקופה ובכל מיני נושאים.

תיק המוצגים של בן יעקב, מכיל מספר רב של מסמכים, שהועברו בין הצדדים בדואר אלקטרוני, כך גם מאשר בן יעקב בס' 21 לסיכומיו, ואף אישר בפרוט' מיום 18.10.04 בעמ' 20, כי היו התכתבויות בין הצדדים, על כל מיני דברים, הרבה על שטויות, ואת רוב הדברים החשובים דיברו בעל פה (ליד השורות 14-16). כן הוסיף שהיתה התכתבות בדואר האלקטרוני, שבה תבורי התחייב לשלם לו את סכום תביעתו, אך אינו מוצא את המסמך הזה (ליד שורה 20). לטענתו, הצהיר עוד בתצהיר גילוי המסמכים שלו שאבדו לו מסמכים רבים.

מדובר בטענה, שהיתה התקשרות בעל פה בין הצדדים. אינני מקבלת את טענת בן יעקב לעניין ההסכם שנכרת בעל פה. בן יעקב המציא מסמכים רבים בדואר אלקטרוני, שכנראה סבר שהם תומכים בגרסתו, אך לטענתו, רק השטויות הועברו בכתב והדברים החשובים לאו.

מדובר בטענה של בן יעקב לפיה היתה התקשרות בין הצדדים, שסכומה גבוה, עם תנאים מורכבים, המשליכים גם ליחסי בן יעקב מול החברה שבבעלותו.

מוזרה העובדה שבן יעקב זוכר לפרטי פרטים את תנאי ההסכם, שלטענתו נחתם בעל פה, המפורטים בתצהירו, בס' 43 על כל חלופותיו. פרטים כל כך מדוייקים, וכל כך מורכבים, היו אמורים להיות בכתב, כדי שניתן יהיה לזכור כל פרט מהם.

מר בן יעקב, כאיש עסקים, המנהל חברה שמגלגלת סכומים רבים ונותן שירותים עבור תשלום (לדבריו), אמור היה להעלות הסכם, אם היה קיים כזה, בין הצדדים, בכתב. בנוסף, הרי טען שחייב את כרטיסו בחברה בסכום זה, ובוודאי שעל כך אמור היה להמציא מסמך לחברה.
עדותו, מציגה מצב, לפיו לטענתו, הוא הלווה סכום גבוה זה לתבורי בכך ששילם אותו לחברה באמצעות חיוב כרטיס האשראי שלו.
מדובר בסכום לא פעוט, אלא בסכום של 45,000 דולר, שזה סכום גדול מאוד.

לאור האמור בס' 26 לתצהירו ולפיו לא נוהג בן יעקב להיכנס למיזמים בכלל, וכך גם עם תבורי, טרם שתבורי יספק את המימון הרב הדרוש, ושלמיזם יהיה היגיון כלכלי, הרי שסביר, שאם אכן נכרת הסכם כזה, היה עליו להעלות תנאים אלה על הכתב. כל זאת במיוחד לאור טענותיו, בהן תבורי תואר על ידו כאדם לא רציני, מפסידן ורצוף כשלים בניהול עסקיו. איש עסקים הבא במגע מסחרי עם אחר, המתואר על ידו מראש, כמי שלא יודע לנהל עסקים, ונכשל בכל עסקיו בעבר, מן הראוי שיגבה את זכותו על פי הסכם לקבל מאותו אדם כסף בכתב.

אין זה הגיוני ונוגד כללי מסחר סבירים שבנושא כה חשוב, בחר בן יעקב שלא להעלות חוזה על הכתב. בנוסף, גם האמור בס' 41 לתצהירו, לפיו החוזה נכרת בינו לבין תבורי ולא בין החברה לבין תבורי, היות שלמר תבורי לא היה כסף, אומר דרשני. לטענתו ידע שלמר תבורי אין כסף, הכיצד הסכים להתחייב בשמו?

בעמ' 17 לפרוט', בין השורות 17 ל- 24, לא ידע בן יעקב לומר אם שותפו לחברה אישר את ההתקשרות עם תבורי, אך השיב כי הוא או מזכירתו, בהוראתו, ביצעו את חיוב כרטיסו בחברה.

כאן המקום גם לציין כי כל נושא חברה מולדובה האוקראינית, שרשראות החברות בת, גלגול והעברת השיקים, אינו עוזר למר בן יעקב לצורך הבהרת הסיטואציה לה הוא טוען. הוא השיב בעמ' 18 לפרוט', ליד השורה 16, לשאלה מה קרה עם החוב של החברה כלפיו "הלוואי והייתי יודע להסביר את זה". בן יעקב לא ידע להשיב לשאלה, לאיזה חברה לטענתו הועבר הסך של 17,000 דולר והתייחס באופן כללי ל"חברה שלישית בקפריסין".

על בן יעקב היה למצוא את כל המסמכים בדואר אלקטרוני המאשרים את דבריו, כפי שמצא את המסמכים הרבים מאוד שהמציא לביהמ"ש, ועל אי הבאת ראיה כבר נאמר:

החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הבואה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595)

באמרת אגב אציין כי טענתו של בן יעקב, לפיה, המיזם לא היה כדאי, והוא ניסה למנוע מתבורי מלהיכנס אליו, ממוטטת את טענתו, לפיה דרש עבור מיזם שאין לו סיכוי, סך של 45,000 דולר ובן יעקב אף התחייב לכך.

להדגיש, בן יעקב השיב שאינו מוצא את המסמך שבו הציע לתבורי לא להשתתף במיזם (עמ' 23 שורה 2 לפרוט').

בן יעקב לא הוכיח בפני
י ולו בבדל של ראיה כי כרטיסו בחברה חוייב בסכום התביעה שכנגד. מדובר בחברה שניהלה עסקים "רחבים" כעדותו, ולו היה מסמך כזה , היה ממציא אותו לביהמ"ש. דבריי לעניין אי הבאת ראיה יפים גם לכאן.

כאן אציין, כי אכן תבורי מאשר בס' 19 לתצהירו, ובס' 17 לכתב הגנתו, כי היו דיבורים בין השניים, להקמת מיזם משותף, שאם יעלה ויצליח יחולקו הרווחים, אך הוא לא אישר שנכרת הסכם להקמת מיזם משותף כזה. כוונה להקמת מיזם, או כוונה להתקשר באם יתקיימו תנאים כלשהם, איננה מהווה כריתת הסכם. אין בדברי תבורי, ולו ברמז, לעניין הסכם מחייב בין הצדדים בתנאים שלהם טוען בן יעקב, ולכן אינני מקבלת את טענת בן יעקב בסיכומיו, כי אותם סעיפים המוזכרים לעיל, מהווים הודאה מטעם תבורי שנכרת הסכם בין הצדדים.

כל האמור לעיל מביא אותי לקבל את גרסת מר תבורי, לפיה לא היה כל הסכם בין הצדדים.

בן יעקב לא רק שלא הוכיח בפני
כי קיים הסכם בין הצדדים, אלא אף לא הצליח להוכיח כי חייב את חשבונו בחברה בסך של 45,000 דולר.

לאור המפורט, אינני מקבלת את טענת בן יעקב, לפיה נכרת הסכם בעל פה בין הצדדים ואני קובעת, כי מעולם לא נכרת הסכם כזה.

לאור זאת אני מקבלת את תביעתו של מר תבורי נגד מר בן יעקב.

תבורי לא הצליח להוכיח בפני
כי הלווה כל סכום שהוא לגב' בן יעקב, אשר גם היתה בעלים בחשבון ביחד עם בעלה, לא מחייבה בהלוואות שנטל בעלה, גם אם סכומן הוכנס לחשבונם המשותף.

אני דוחה את תביעת תבורי כנגד הגב' אלונה בן יעקב
.

לעניין טענת בן יעקב לדמי המשלוח שאותם תבורי חייב לו, גם לכך לא המציא כל ראיה ו/או כל מסמך בדואר אלקטרוני להתחייבותו של תבורי לשלם את דמי המשלוח, ואני מקבלת את טענת תבורי כי מדובר בפריטים מעטים שהתחייב לשלם עבורם את ההוצאות הישירות, שהם אותם 1,500 דולר שקיזז מסכום התביעה. לביסוס גרסתו, הציג תבורי לביהמ"ש רשימה עם הערכת השווי של הפריטים והשווי הסתכם ב- 9,300 דולר.

יש לציין, שעל פי עדותו של בן יעקב, מדובר במכולה, המכילה מיטלטלין של משפחתו, אשר שבה ארצה משהות ממושכת בחו"ל, אשר אליה הוכנסו פריטים של תבורי, כאדם בודד, ולאחר שרובם כבר נשלחו במכולה קודמת. הטענה שסוכם על שליש מדמי המשלוח כהשתתפותו של תבורי איננה סבירה לכמות מעטה של פריטים, אשר לגרסת תבורי, שלא נסתרה, הם 27 פריטים מתוך 360.

לעניין גרסתו של בן יעקב אציין, בנוסף למה שפורט לעיל, את סתירותיו בין כתבי הטענות ועדותו.

בן יעקב בכתבי טענותיו מנסה להציג את תבורי כלא יוצלח, כמי שכשל בעסקיו, וכמי שמסוכסך עם משפחתו. מעבר לכך שכל אלה אינם קשורים כלל לתביעה שבפני
י, לא הוכיח טענה זו בכל ראיה שהיא.

בן יעקב טען שניסה למנוע מתבורי מלהיכנס למיזם חסר סיכוי, מה שסותר את טענתו, שלמרות המיזם חסר הסיכוי, דרש ממנו סכום כה גבוה ושתבורי התקשר איתו בהסכם.
הוא טען כי לא רצה להיכנס עם תבורי לשותפות עקב ניהולו הכושל, אך בחקירה הנגדית הוא אישר כי בניגוד לאמור בתצהירו, הוא אכן שלח לו מספר מכתבים בדואר אלקטרוני, ובפרט זה מ- 20.9.99, לפיו הוא מציע לו להיות שותף איתו. וכן מסמך מאפריל 99' שבו הוא פונה לתבורי בעניין האתר. תשובתו בעמ' 22 לפרוט', הינה שהוא שואל את תבורי במסמך מה ברצונו לעשות עם האתר, אך לטענתו אמר לו בעל פה "שירד מזה". טענותיו בעל פה סותרות את המסמכים בכתב שהוא עצמו הציג. הוא לא ידע להראות כל מסמך שהוא שבו הציע לתבורי שלא ייכנס למיזם. כן טען, בעמ' 24 לפרוט', כי למרות שפנה לתבורי בהצעות לעניין אותו כמשקיע, על פי המסמכים, הדבר לא היה ברצינות, וזאת כיוון שמדובר לטענתו באנגלית קלוקלת, חלק גדול בבדיחות, וגם השאלה האם תבורי רוצה להצטרף אליו מופיעה באותו מסמך. הוא גם אישר שלמרות שכתב בסעיף 29 לכתב הגנתו כי לתבורי יש בעיות שהייה קשות בארץ, הרי שבעצם אין כאלה למר תבורי, אלא לבני משפחתו. הוא גם הודה שהסעיף לא נוסח נכון.

בן יעקב בעמ' 21 לפרוט' לא זכר, לעניין ההלוואה של 8,500 דולר, מהו הסכום שלטענתו תבורי ביקש הלוואה. הוא גם טען בתצהירו כי ההלוואה הינה כדי לאפשר לתבורי למכור את הדירה. והסביר כי מדובר בהלוואה אשר היתה צריכה לשמש את תבורי לשיפוצים, לפרסום ולשהייה בארץ. מדובר בטענה לא רצינית. מוכר נכס שאין באפשרותו לשפץ את הדירה לא משקיע בה כסף.

בעמ' 22 לפרוט' מול השורות 7-17 בן יעקב סתר את עצמו, חזר בו מדבריו, ואישר שבשלבים מסויימים הציע לו תבורי להשקיע במיזמים שהוא עושה. כך גם אישר כי בבקשה שהגיש לראש ההוצל"פ ובה כתוב שתבורי חייב לו 50,000 דולר - מדובר בפליטת קולמוס, הוא אינו יודע את הסכום המדוייק, והוא לא כתב בכוונה מספר מדוייק כי לא ידע אותו, וזה "באמת ניסוח לא טוב".

בן יעקב גם אישר בהמשך אותו עמוד 22, כי הסכומים היו מדוייקים לפי הבנתו, אך ככל שהוא לא ידע לחשבם ולכמתם.

בהמשך, בעמ' 27 לפרוט', שורה 20, לא זכר מתי דרש את הכסף עבור המשלוח.

כל המפורט, בקליפת אגוז, הן סתירות העולות מעדות בן יעקב מול כתבי הטענות שלו והמסמכים המצורפים להם. בעדותו המפורטת לעיל כשלים רבים וטענות סותרות, שאינן יכולות לדור זו עם זו בכפיפה אחת.

כאמור, בן יעקב לא הצליח להוכיח בפני
י את הגנתו ותביעתו שכנגד ואני דוחה את התביעה שכנגד שהגיש עדי בן יעקב
.

בן יעקב, אשר חקר ארוכות את תבורי, חזר וטען כי לא הספיק להעלות בחקירה נגדית את כל השאלות שהוכנו על ידו. אציין כי בן יעקב חקר את תבורי למעלה מ- 90 דקות, כאשר שאלות רבות שנשאלו על ידו, לא היו רלוונטיות לחלוטין. כך שאל ארוכות לעניין אישור מסירה ונושאים הקשורים לביטול פסה"ד, אשר בוטל זה מכבר, כך למשל לעניין מצבו הבריאותי של בן יעקב וידיעתו של תבורי בעניין. לו אכן היו לו שאלות מהותיות נוספות, היה עליו לחקור את תבורי בשאלות אלה, ולא להתפרס, ארוכות, בנושאים לא רלוונטיים.
סופו של דבר:

1. אני מקבלת את תביעת תבורי נגד מר עדי בן יעקב
. מר עדי בן יעקב
ישלם לתבורי, את מלוא סכום התביעה בסך של 40,375 ש"ח, כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה (29.12.02) ועד לתשלום המלא בפועל.

2. אני דוחה את תביעת תבורי נגד הגב' אלונה בן יעקב
.

3. אני דוחה את התביעה שכנגד, שהוגשה ע"י בן יעקב נגד תבורי, במלואה.

4. תבורי ישלם לאלונה בן יעקב
הוצאותיה בסך של 2,000 ₪.
5. עדי בן יעקב
ישלם לתבורי הוצאות וכן שכ"ט בסך של 20,000 ₪, בצירוף מע"מ.
ניתן היום י"א בחשון, תשס"ה (26 באוקטובר 2004) בהעדר הצדדים.
פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת
223596/02א 120 קדלנית: כהן מזל








א בית משפט שלום 223596/02 אילן תבורי נ' עדי בן יעקב, אלונה בן יעקב (פורסם ב-ֽ 26/10/2004)