פסקי דין על משה אסולין |

35748-10/13 עתמ     12/11/2013




עתמ 35748-10/13 משה אסולין נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 35748-10-13 אסולין נ' מדינת ישראל הנהלת
בתי המשפט

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
1

בפני

כב' השופט
ראובן שמיע


מבקש

משה אסולין
ע"י ב"כ עוה"ד יהונתן גינת


נגד

משיבה
מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט


החלטה

בפני
י בקשה לפטור מאגרה בגדר עתירה מנהלית.

ברקע הדברים מצויות העובדות הבאות. ביום 16.10.13 הגיש ב"כ המבקש עתירה לפיה התבקש בית המשפט להורות למשיבה להאריך את תקופת ההתקשרות עם המבקש להפעלת מזנון בבית המשפט השלום בעכו, על פי הוראות המכרז, לתקופה שלא תפחת משנה נוספת. בד בבד לעתירה זו, הונחה הבקשה שלפניי.

לטענת ב"כ המבקש, למבקש טענות מהותיות כנגד החלטת המשיבה שלא לחדש עמו את ההתקשרות לאחר לשנת 2013, וכי עתירתו מגלה עילה של ממש. בתצהירו, ציין המבקש, כי תנאי המכרז קובעים כי תקופת ההתקשרות הנה לשנה, אך ניתן להאריכה, כך שהתקופה הכוללת הנה לארבע שנים. לדעתו, כשגוף כלשהו מפרסם מכרז בו נקבעת תקופת התקשרות כוללת, ההנחה היא כי בהעדר טעם מיוחד, ההתקשרות תוארך לתקופה המקסימלית. המבקש טוען כי הוא הסתמך על כך, וכי ללא הנחת יסוד זו לא היה ניגש מלכתחילה למכרז, וגם אם היה ניגש, היה מתמחר אחרת את מחיריו. המבקש סבור כי ההחלטה שלא להמשיך עמו את ההתקשרות נובעת משיקולים אישיים זרים, כמו כן, הוא חושש כי ההחלטה נועדה לשמש קלף מיקוח בידי המשיבה על מנת לנסות ולהתנער מהתשלום שהמשיבה חבה לו (בסך של 82 אלף ₪). לדידו, סיכויי העתירה טובים מאוד. המבקש מציין כי הוא גרוש ואב לשתי בנות בשנות העשרים. עד לאחרונה גר בשכירות, אך לאחר שמצבו הכלכלי הורע, חזר להתגורר עם הוריו. לטענתו, אין לו נכסים והוא אינו יכול ליטול הלוואה. העסק שהוא מפעיל הנו בעל היקף פעילות קטן, ורווחים כמעט ואינם קיימים. אישור רו"ח שצירף מצביע על כך שסך הכנסותיו החודשיות נופלות מ- 2,700 ₪. בנוסף לכך, מכניס המבקש סך של 500 ₪ בגין קצבה מהמל"ל. לדבריו, הכנסותיו מאפשרות לשלם בדוחק הוצאות מחיה בסיסיות ולהתמודד באופן כלשהו עם חובותיו, אך אלו אינן מספיקות בשביל לשלם את האגרה. המבקש מוסיף כי יש לו שני חשבונות בנק, ברם בשני הבנקים הוגשו נגדו תביעות לתשלום חובות. כמו כן, לחובתו תיקים נוספים בהוצאה לפועל, וחובות לעירייה חיפה ולבזק. לדבריו, בתו נדרשה להתאשפז בהוסטל והדבר הצריך אותו להוצאות כספיות נוספות. המבקש טוען כי פנה בבקשה לעזרה מבני משפחתו, אולם משפחתו טרודה בצרותיהם האישיות. אף שהוריו עוזרים לו בכך שמאפשרים לו לגור עמם, אין הם יכולים לסייע לו בתשלום האגרה. לדבריו, ייצוגי המשפטי ניתן לו ללא תמורה והוא נעשה על בסיס היכרות אישית של המבקש עם בא כוחו.

לטענת ב"כ המשיבה, דין העתירה להיות מסולקת על הסף, שכן הסעד המבוקש עניינו הסכם שנחתם בין הצדדים, ולא במכרז שמכוחו נחתם ההסכם. מכאן, שלבית המשפט זה, אין הסמכות העניינית לדון בעתירה. לטענתו, מדובר במחלוקת חוזית רגילה בין שני צדדים להסכם לגבי תוכנו, קיומו וביצועו. לדעתו, העתירה אף לגופה אינה מגלה עילה, שכן הטענות לפיהן על המשיבה חלה לכאורה חובה לחדש את ההתקשרות עם המבקש נעדרות ביסוס משפטי, מה גם, שסעיף 25 להסכם, קובע מפורשות שלמשיבה שמורה הזכות להחליט לעניין ההארכה. למעשה, הפרות חוזרות ונשנות של תנאי ההסכם על ידי המבקש, היו בין השיקולים לכך שהביאו להחלטה שלא להאריך את ההתקשרות עמו. בנוסף, נטען כי המבקש נמנע מלצרף מסמכים המעידים על גובה הכנסותיו והוצאותיו, לרבות תדפיסי עו"ש מן החצי השנה האחרונה, אישור על העדר חסכונות או פיקדונות, ומסמכים המעידים על גובה תגמולי הנכות להם הוא זכאי. המבקש אף לא פירט באילו מאמצים נקט על מנת לגייס את הסכום הנדרש לתשלום האגרה, ונמנע מלציין אם כל ייצוגו נעשה בהתנדבות, ואם אין בינו לבין בא כוחו הסכם לתשלום שכר טרחה בהווה או בעתיד. לטענתו, העובדה שהמבקש מצוי בחובות אינה מהווה גורם מספיק לקבלת פטור מאגרה. כמו כן, תמוהות טענות המבקש בדבר הפסדים מהפעלת המזנון, וזאת בשעה שהסעד המבוקש, הוא להמשך הפעלתו של המזנון בעתיד.
יתר על כן, המבקש ציין בעתירה כי הכנסותיו החודשיות מן המזנון גבוהות באלף ₪ מהמתואר בבקשה ובתצהיר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ומשלא הוגשה תשובה מטעם ב"כ של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל חלקית.


תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי במניין שיקוליו ליתן פטור מתשלום אגרה ישקול בית המשפט שני מבחנים עיקריים: (א) האם אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה; (ב) האם ההליך מגלה עליה. (ראו: בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה, 15.1.06).
הלכה הפסוקה היא, כי על הטוען שהוא נעדר יכולת, לפרוש בפני
בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, על מנת לשכנעו בטענתו שאינו יכול לעמוד בתשלום האגרה (ראו: ע"א 229/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח', 31.12.89).

בענייננו, המסמכים שהגיש המבקש לעניין חובו לבנק דיסקונט ולעניין חובותיו בלשכת ההוצאה לפועל אינם עדכניים, ואין בהם כדי להצביע על שיעור חובותיו כיום, ככל שאלו טרם נפרעו. המבקש אף לא צירף תדפיסי חשבונות עו"ש מעודכנים או לחילופין אסמכתא לכך שחשבונותיו אינם פעילים. המסמכים הרפואיים שצירף המבקש לעניין בתו אינם עדכניים, ואין הם מצביעים על העלויות שלהן נדרש המבקש. בנוסף, המבקש לא צירף אישור מטעם המל"ל התומך בטענותיו בדבר זכאותו, וגובה הקצבה לה הוא זכאי. בנסיבות אלה, משלא נפרשה מלוא התמונה אודות מצבו הכלכלי של המבקש, ולאור סיכויי העתירה סבורני כי
אין מקום ליתן פטור מלא מאגרה .
יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהמבקש צירף אישור רו"ח המעיד על כך שהכנסתו הממוצעת בגין הפעלת המזנון בשנת 2013 עמדה על כ-2,689 ₪, ובהתחשב בכך, שהמבקש ציין בתצהירו כי אין לו נכסים, נחה דעתי, שמצבו הכלכלי אינו
בין המשופרים, וכי יש מקום להפחית משיעור האגרה, ולהעמידה על מחצית בלבד.
המבקש ישלם אפוא האגרה, בתוך 15
יום מהיום, שאם לא כן, עתירתו תימחק, ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ט' כסלו תשע"ד, 12 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.


ראובן שמיע
, רשם








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 35748-10/13 משה אסולין נ' מדינת ישראל - הנהלת בתי המשפט (פורסם ב-ֽ 12/11/2013)