פסקי דין על חיים גורי |

9426/04 רעפ     28/10/2004




רעפ 9426/04 חיים גורי נ' מדינת ישראל






בבית המשפט העליון

רע"פ 9426/04

בפני
:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
חיים גורי



נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב, מיום 13.10.04, בתיק ע"פ 70473/04, שניתן על ידי כבוד השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, י' שיצר

בשם המבקש: עו"ד ששי גז
החלטה
1. במהלך חיפוש שנערך במגורון של המבקש ביום 27.11.02, נמצא סם מסוג חשיש במשקל של כ-800 גרם נטו. עוד נתפס בארון המטבח משקל אלקטרוני גדול. בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום ברמלה, ייחסה המשיבה למבקש עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7 (א) ו-(ג) רישא בנסיבות של סעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה"), והחזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו שלא בהיתר - עבירה לפי סעיף 10 רישא לפקודה.

2. המבקש הודה בהחזקת הסם, וטען כי הוא נועד לצריכה עצמית. באשר למשקל, טענתו הייתה כי אין מדובר בכלים לצורך שימוש בסמים. על פי גרסת המבקש, הוא משתמש בסמים שנים רבות, ובעת שנסע לאילת לנפוש ובאמתחתו סכום של 5,800 ש"ח, הוא פגש בדווי אלמוני אשר הציע לו לרכוש סמים ששווים רב תמורת 5,000 ש"ח בלבד. המבקש נעתר להצעה, וכאשר שב למגורון הטמין שם את הסם, מתוך כוונה לצרוך אותו בעתיד. השאלה שעמדה איפוא להכרעה בערכאה הראשונה היתה, אם הסם שימש את המבקש לצריכה עצמית אם לאו, ואם החזקת המשקל נגועה אף היא בעבירה.

3. בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט שמואל ברוך) דחה את גרסת המבקש והרשיעו בעבירות שיוחסו לו. בהכרעת הדין התייחס בית המשפט לכמות הגדולה של הסם, והוא תהה כיצד גייס המבקש, שהעיד על עצמו כמי שמועסק כשכיר בעיריית בני-ברק, את הסכום אשר נדרש לביצועה של אותה עסקה עליה העיד. במצב זה קבע בית המשפט כי המבקש לא הפריך את החזקה שקמה נגדו מכוח כמות הסם שנתפסה בחזקתו, ומכאן ועד להרשעתו היתה הדרך קצרה.

לאחר ששקל את חומרת העבירה, מחד, ואת נסיבותיו האישיות של המבקש, מאידך, גזר לו בית משפט השלום 10 חודשי מאסר ו-12 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן הופעל מאסר על תנאי בן 6 חודשים, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, והתוצאה היתה שהמבקש אמור היה לשאת ב-13 חודשי מאסר.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש בפני
בית המשפט המחוזי, שם נדחו השגותיו כנגד ההרשעה, ומאידך, הוחלט להורות על חפיפה מלאה של עונש המאסר המותנה שהופעל, כך שעונש המאסר הועמד על 10 חודשים.
4. בבקשה שבפני
עותר המבקש למתן רשות ערעור, במסגרתה הוא שב ומלין כנגד הרשעתו ולחלופין על העונש שהושת עליו. להשקפתו, הרשעתו שגויה היא, באשר לא היה מקום לדחות את הסבריו לעניין ייעודו של הסם. המבקש הוסיף וטען, כי הערכאות הקודמות החמירו עמו גם בסוגיית העונש, כאשר גזרו לו מאסר אף שנסיבותיו חייבו להימנע מכך.

5. דין בקשה זו להדחות. כידוע, הלכה היא, שעשיית הצדק איננה מחייבת בירורו של כל עניין בשלוש ערכאות (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד ל"ו (3), 123). עם זאת, חורג בית המשפט לעתים ממנהגו זה, מקום שהשאלה הטעונה הכרעה חורגת מעניינם של הצדדים עקב השלכותיה הכלליות. כאלו הן שאלות בעלות אופי חוקתי, סוגיות בהן ניתנו על ידי הערכאות החלטות סותרות, או עניין שלא נקבעה בו הלכה מחייבת.

עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה, ובבקשתו שנוסחה כערעור לכל דבר ועניין, הוא אף לא טרח להצביע על עילה למתן רשות ערעור, והסתפק בטענה לפיה שגו שתי הערכאות קמא בהרשעתו ובעונש שגזרו לו. דא עקא, אי-השלמתו של נאשם עם

פסק דין
מרשיע מעולם לא הוכרה כעילה למתן רשות ערעור, ולא מצאתי כי הוכחה סיבה לנהוג במבקש בדרך שונה.

הבקשה נדחית, וממילא מתייתר הצורך להחליט בבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.

ניתנה היום, י"ג בחשון תשס"ה (28.10.2004).
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04094260_o01.doc/שב
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








רעפ בית המשפט העליון 9426/04 חיים גורי נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 28/10/2004)