פסקי דין על אלירן אליהו בצון - נמחק | פסקי דין על יצחק סויסה |

6692-10/12 פ     17/11/2013




פ 6692-10/12 מדינת ישראל נ' אלירן אליהו בצון - נמחק, יצחק סויסה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"פ 6692-10-12 מדינת ישראל
נ' בצון ואח'

תיק חיצוני
:
8364/10



בפני

כב' השופטת
לימור מרגולין-יחידי


מאשימה

מדינת ישראל


נגד


נאשמים

1. אלירן אליהו בצון - נמחק
2. יצחק סויסה



החלטה

פתח דבר
כנגד הנאשם הוגש ביום 19.9.12 כתב אישום המייחס לו 2 עבירות בדוכן בשוק הכרמל. האחת, ביום 13.2.09 של מכירת עותק מפר של יצירה, והשניה, ביום 27.2.09 של החזקת למעלה מ – 2,000 תקליטורים מסוגים שונים שהם עותקים מפרים של יצירות. לנאשם מיוחסות 2 עבירות של החזקה ומכירה של עותקים מפרים, עבירות על חוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים").

בטרם תשובה לאישום, העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק או מכוח דוקטרינת הביקורת המנהלית. לשיטתו, יש מקום להחיל על הליך זה את הוראות תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), שעניינו סגירת תיק בהסדר. לטענתו, המאשימה נחפזה להגיש כתב אישום בתקופת הביניים לפני שנכנס התיקון לחוק לתוקף, אך לאחר שאושר בכנסת, ובכך מנעה מהנאשם את האפשרות שהתיק בעניינו יסגר בהסדר ללא אישום, כשעניינו מתאים לסגירה בהסדר. התנהלות זו של המאשימה אינה ראויה, פוגעת בצדק המהותי, וסותרת את הוראות הדין ביחס להחלת נורמות מקלות למפרע. התנהלות זו, כמו גם סירובה של המאשימה למשוך את כתב האישום ולסגור את התיק בהסדר, מצדיקים התערבות שיפוטית.

המאשימה בתגובתה מבקשת לדחות את הטענה המקדמית ולהותיר את כתב האישום על כנו, בהדגישה כי התיקון לחוק חל על תיקי חקירה ולא על כתבי אישום, וכי לא נפל כל פגם בהתנהלותה ובהפעלת סמכויות האכיפה המסורות לה, ולבטח לא פגם המצדיק התערבות שיפוטית. בנוסף נטען כי גם לגוף העניין אין עניינו של הנאשם מתאים לסגירה בהסדר.

הצדדים פירטו את טיעוניהם בהרחבה ולא חסכו מאמץ בהצגת נימוקים לצורך ביסוס עמדתם.

אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שאין מקום להתערבות שיפוטית, וממילא אין הצדקה לביטול כתב האישום. מסקנתי זו מבוססת הן על טעמים הקשורים לתחולת התיקון לחוק, הן על טעמים הנוגעים לאופי הנורמה שנקבעה בתיקון לחוק והן לגוף העניין.

אבהיר את מסקנתי.

תיקון 66 לחוק – סגירת תיק בהסדר – תחולת התיקון לחוק ואופן קביעת העבירות עליהן הוא חל
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב – 2012, שעניינו "סגירת תיק בהסדר" (להלן: "התיקון לחוק"), התקבל בכנסת ביום 25.7.12, פורסם בספר החוקים ביום 2.8.12, ונקבע בו כי תחילתו תשעה חודשים מיום פרסומו, כך שהוא נכנס לתוקף בתחילת חודש מאי 2013. החוק אינו קובע הוראת מעבר לתקופת הביניים שמן הפרסום ועד לכניסתו לתוקף.

בהתייחס להיקף תחולתו של תיקון 66 נקבע בסעיף 67י, שכותרתו "הנחיות לעניין תחולה" כי: "רשות תביעה רשאית להחיל את הוראות סימן זה לעניין סוגי עבירות ובתנאים, כפי שתקבע בהנחיות באישור היועץ המשפטי לממשלה". הנה כי כן, בעוד שהמחוקק קבע את מסגרת הסמכות לסגירת תיקים בהסדר בעבירות מסוג חטא ועוון (וכן עבירות פשע ספורות), מצא המחוקק לנכון להותיר ליועץ המשפטי לממשלה להחליט על אילו מבין כלל עבירות החטא והעוון יחול התיקון לחוק ובאילו תנאים.

בהתאם למצוות המחוקק פרסם היועץ המשפטי לממשלה בחודש מאי 2013 את הנחייה 4.3042 שעניינה "נוהל והנחיות להפעלת תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 – "הסדר מותנה" (להלן: "ההנחייה"). במסגרת הנחייה זו הבהיר היועהמ"ש כי בהתאם להוראות תיקון 66 חל התיקון "רק על עבירות ונסיבות העומדות בדרישות החוק, אשר נקבעו במסגרת הנחייה זו"
(סעיף 4 להנחיית היועהמ"ש). היועהמ"ש קבע בנספח א' להנחייה את רשימת העבירות שלגביהן רשאית הפרקליטות להחיל את ההסדר. בסעיף 5 להנחייה הובהר כי היועהמ"ש רשאי מעת לעת להוסיף לרשימת העבירות ולגרוע ממנה.

מן המתואר לעיל ביחס לתחולת התיקון לחוק ואופן קביעת העבירות עליהן הוא חל, מתחייבת המסקנה שאין בסיס לטענה שבתקופת הביניים הייתה המאשימה אמורה לפעול בהתאם להוראות התיקון לחוק או להמנע מהגשת כתבי אישום. בניגוד לנטען על ידי הסנגור, העובדה שעבירות על חוק זכויות יוצרים נכללות ברשימת העבירות עליהן ניתן להחיל את ההסדר לסגירת תיק, נקבעה ונודעה רק עם פרסום ההנחייה בסמוך למועד כניסתו לתוקף של החוק, ולא עם פרסומו של התיקון לחוק. פרסומו של התיקון לחוק קבע אמנם הסדר חדש, אך תוכנו האופרטיבי של ההסדר החדש מבחינת תחולתו על עבירות כאלה ואחרות, נוצק, כאמור, רק בעת פרסום הנחיית היועהמ"ש. לפיכך, לא היה מקום כלל להוראות מעבר, שכן הלכה למעשה אין משמעות אופרטיבית לתיקון לחוק עד לפרסום רשימת העבירות שהוא חל עליהן בהנחייה.

משכך, קיים קושי בטענת ההגנה כי עם פרסום דבר החקיקה נקבעה תחולת התיקון על עבירות הקבועות בחוק זכויות יוצרים, באופן שחייב את הפרקליטות להתנהלות בהתאמה לתיקון לחוק ביחס לתיקים שטרם הוגשו בהם כתבי אישום. כפועל יוצא מכך, אין מקום לייחוס התנהגות נפסדת מצד המאשימה באותה תקופה בעצם הגשת כתבי אישום בקשר לעבירות על חוק זכויות יוצרים.

טענה נוספת בה מיקדה ההגנה את טענותיה נוגעת להיותה של הנורמה נושא התיקון נורמה מהותית מקלה שתחולתה למפרע. גם טענה זו אין בידי לקבל.

כידוע נורמות משפטיות, ובכללן נורמות משפטיות פליליות, חלות באופן פרוספקטיבי החל ממועד כניסתן לתוקף. אלא שבדין הפלילי קיימים לכך חריגים הקבועים בסעיפים 4 -5 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, ונקבעו גם בהלכה הפסוקה שקדמה לתיקון 39 לחוק העונשין, לפיהם שינוי מקל של חיקוק המבטא נורמה מהותית יחול למפרע. הרציונאל בבסיס ההחלה למפרע של חיקוק מקל מהותי, הוא שבאותה הקלה הנוגעת לנורמה מהותית, יש משום "מתן ביטוי להכרה חברתית, גם אם מאוחרת, במצב שהיה קיים, לכאורה, מאז ומעולם.. עם חקיקת הנורמה המקלה, רואים את המחוקק כמצהיר כי זו הנורמה שהיה ראוי להחיל מלכתחילה" (רע"פ 4562/11 מוחתסב נ' מדינת ישראל
(להלן: "עניין מוחתסב")).
בכך נבדלת הנורמה המהותית ששינוי בה משקף שינוי מהותי בתפיסה החברתית ביחס לאחריות הפלילית הנובעת ממעשה, מהנורמה הדיונית המבטאת שינוי במדיניות אכיפה מטעמים שאינם קשורים לתפיסת האחריות לעבירה.

ומהו אופי הנורמה שנקבעה בתיקון 66? ההגנה רואה בה נורמה מהותית פלילית מקלה שצריכה לחול למפרע החל ממועד פרסום החוק, ונסמכת על דברי כב' השופט עמית בעניין מוחתסב. המאשימה ציינה בצמצום את עמדתה כי מדובר בהסדר לעניין אופן טיפול בתיק שאינו חל למפרע, ובכך למעשה חיוותה דעתה כי אין מדובר בנורמה מהותית מקלה.

האבחנה בין נורמה דיונית לנורמה מהותית אינה פשוטה תמיד. ככלל נורמה מהותית היא נורמה שיש בה קביעה לעניין האחריות הפלילית למעשה מסויים, לרבות התייחסות להיבטי אכיפה בהקשר של נקיטת הליכים בגין אותם מעשים. כך, הזכיר כב' השופט עמית בעניין מוחתסב את הוראתו של היועהמ"ש דאז, השופט חיים כהן, כי אין לאכוף איסור של משכב זכר, כדוגמא לנורמה שעניינה אכיפה, אך תוכנה מהותי, והיא קובעת שלא יוגש כתב אישום במקרה של משכב זכר. מאותו טעם היה השופט עמית נכון להתייחס להנחיית היועהמ"ש באותו עניין שלא להגיש כתב אישום כנגד שב"ח ביחס למעשה כניסה ראשון לישראל, היינו לא לנקוט הליכים פליליים, כנורמה מהותית, הגם שציין באותה נשימה כי ספק אם ניתן להקיש מעקרון תחולה למפרע של נורמה פלילית – מהותית מקלה גם על מדיניות אכיפה.

בשונה מנורמה מהותית, הנורמה הדיונית נועדה להוציא אל הפועל את הנורמה המהותית ולקבוע את אופני הגשמת האחריות הפלילית.

להשקפתי, בסיווג בין נורמה מהותית לדיונית, תיקון 66 הקובע מסלול נוסף לטיפול בתיק בדרך של סגירתו בהסדר, אך אינו מבטא כל שינוי שהוא ביחס להגדרת העבירות ולאחריות הפלילית הנובעת מן המעשים, הוא נורמה דיונית, ואין בעובדה שהוא עשוי להכריע את גורלו של אדם במובן זה שלא יתלוו למעשיו הפליליים של האדם תווית של הרשעה פלילית, כדי להופכו בשל כך בלבד לנורמה מהותית. בהיותו נורמה דיונית, אין מקום לבחון את תחולתו למפרע ולא בכדי לא נקבעה במסגרת התיקון לחוק הוראת מעבר שהיא.

ואולם גם אם טעיתי במסקנה זו ומדובר בנורמה שיש בה גם היבט מהותי, כפי שמבקשת ההגנה לטעון, אינני סבורה כי יש לנורמה זו תחולה למפרע. זאת, לאור העובדה שההסדר כולו נתון לשינויים מבחינת העבירות עליהן הוא חל. עצם העובדה שנקבעה בתיקון לחוק מסגרת בלבד, ונמסרה ליועהמ"ש מלאכת יציקת התוכן לתיקון לחוק, ביחד עם העובדה שהיועהמ"ש הדגיש את השינויים הצפויים בדרך של גריעה והוספה של עבירות לפי הצרכים המשתנים, מלמדים כי מדובר בנורמה משתנה המושפעת מן הזמן ומשינויים במציאות החברתית והציבורית בתקופות שונות. בהקשר זה אזכיר את הוראת סעיף 6 לחוק העונשין שעניינה עבירות שהזמן גרמן, שלגביהן לא חלים שינויים מקלים בחקיקה למפרע. אמנם החריג האמור נוגע לזמניות של הגדרת העבירה עצמה ולא לזמניות ההוראה המקלה, אך בהיקש ממנו ועל יסוד אותו רציונאל מתבקשת המסקנה כי שינויים לקולא הנובעים מצרכים משתנים, ואין להם קשר לשינוי נורמטיבי בתפיסה החברתית – ציבורית של האיסור בעבירה, אין בהם כדי להצדיק תחולה של הנורמה המקלה למפרע.

מעבר לכך, עיון בדברי ההסבר להצעת החוק ובהנחיית היועהמ"ש מעלה כי ברקע להסדר עמדו שיקולים שונים כגון מידתיות והלימה לצד אילוצי כוח אדם, רצון ליעל את האכיפה, נפיצותה של עבירה מסוימת והצורך באכיפה מיידית, ולא שינוי ביחס לעמדה החברתית כלפי האיסור שבמעשים. משכך, גם מטעם זה אין מקום לתחולה של התיקון לחוק למפרע.

למען שלמות התמונה, אעיר כי לשונו של התיקון לחוק תומכת אף היא במסקנה כי השינוי לחוק נועד לחול במבט צופה פני עתיד, וזאת לא רק לאור העדרה של הוראת מעבר, אלא גם בשל השימוש בתיבה "חשוד", המבטאת את הכוונה שהתיקון לחוק יחול על תיקי חקירה תלויים ועומדים החל ממועד קביעת ההנחיה וכניסתו לתוקף של החוק, ולא יחול על תיקים שמצויים בשלבים של בירור משפטי.

ניתן היה לסיים את ההחלטה בנקודה זו, ואולם עקב העובדה שהצדדים הקדישו חלק נכבד מטיעוניהם למהותו של התיקון לחוק, להיקף שיקול הדעת של המאשימה ולביקורת השיפוטית על הפעלת שיקול הדעת, ובשל העובדה שמדובר בהסדר חדש, אתייחס בקצרה גם להיבטים אלה.

התנאים לסגירת תיק בהסדר - שיקול הדעת מסור למאשימה
בהתאם לתיקון לחוק רשאי תובע שנוכח כי קיימות ראיות מספיקות לאישום בעבירה מבין העבירות המנויות בהנחיית היועהמ"ש, להציע לחשוד בתיק הסדר לסגירת התיק, אם ראה כי מילוי תנאי ההסדר יענה על העניין לציבור, בנסיבות המקרה, וזאת בכפוף לכך שמתקיימים תנאי סף בעניינו של החשוד כמפורט בסעיף 67 (א)(ד) לחוק. התיקון לחוק מוסיף ומפרט את פרטי ההסדר על שלביו השונים ואת תוצאתו הסופית, ככל שהצדדים הגיעו להסכמה, של סגירת התיק בהסדר ללא הגשת כתב אישום.

על תכליתו של ההסדר לסגירת תיק נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק כי: "יעשיר את "ארגז הכלים" העומד לרשותה של התביעה, ויאפשר התאמה טובה יותר בין חומרת העבירה ונסיבות ביצועה לבין חומרת התגובה החברתית המופעלת נגד העבריין. לצד זאת, הסדר זה יאפשר גם את הרחבת האכיפה על תיקים פליליים שכיום נסגרים מחוסר עניין לציבור, בין מאחר שאינם מצדיקים סנקציה פלילית ובין בשל אילוצי כוח אדם וזמן שיפוטי. כיום נאלץ לעתים תובע- במקרים מהסוג הנדון- להגיש כתב אישום או לסגור את התיק, אף ששתי חלופות אלו אינן הולמות, וזאת בהעדר אמצעי ביניים הולם. במקרים כאלה נקיטת הליך פלילי היא לעתים אמצעי חמור מדי בנסיבות העניין, ואילו סגירת התיק גם היא אינה ממצה את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק,
המצדיק תגובה חברתית הולמת גם במקרים לא חמורים".

בהנחיית היועהמ"ש באו לידי ביטוי אותן מטרות ותכליות (סעיפים 4 – 5 להנחייה).

לעניין שיקול הדעת בהחלת ההסדר נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק, כי ההסדר לסגירת תיק יוצע ע"י תובע "בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של תיק מסוים.... בעיקר במקרים של עבירות קלות או עבירות שבוצעו בנסיבות מקלות, או במקרים של נסיבות מקלות הנוגעות לחשוד שביצע את העבירה". על כן במקרים בהם די בראיות להגשת כתב אישום נגד החשוד, ולכאורה יש בהגשת כתב האישום עניין ציבורי ולו גבולי, וכשבנסיבות ביצוע העבירה הספציפית ניתן להסתפק בסגירת תיק, המותנית בכך שהחשוד ימלא את התנאים שייקבעו ויסוכמו בינו לבין התביעה, יש להציע לו הסדר לסגירת התיק.

בהנחיית היועהמ"ש פורטו אותם עקרונות (סעיף 2 להנחייה), צויינו תנאי הסף (פרק ג' להנחייה), ונמנו הנסיבות בהן רשאי תובע להציע את ההסדר, נסיבות שיש בהן כדי להטות את הכף מבחינת האינטרס הציבורי לסגירת התיק בהסדר (סעיף 10 להנחייה). בד בבד, הובהר כי אין בהסמכת הרשות לערוך הסדר לסגירת תיק כדי לשלול מסמכותה להעמיד חשודים לדין בעבירות האמורות כאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת (סעיף 9 להנחייה).
מנוסחו של התיקון לחוק, ותכליתו, ומהנחיית היועהמ"ש עולה רשותו של התובע להציע בנסיבות המתאימות לחשוד את סגירת תיקו בהסדר. התיבה "רשאי" משמעה כי התובע מחוייב לשקול את התאמת ההסדר, אך אינו חייב להציעו, וההחלטה אם להציע הסדר לסגירת תיק תלויה בעמידת החשוד בתנאי הסף וכן בהכרעת התובע אם בשקלול הנסיבות שהוא נדרש לבחון, האינטרס הציבורי מטה את הכף להצעת ההסדר אם לאו.

לעניין דרך השקילה, מפרטת ההנחייה את שלבי העבודה לקראת עריכת הסדר (פרק ו' להנחייה), כשלא נקבעה חובת פנייה לחשוד לקבלת נתונים או לניהול מו"מ, ומשתמע מההנחייה ומנוסח התיקון לחוק שההחלטה על הצעת הסדר, וכמותה גם ההחלטה שהתיק אינו מתאים להצעת הסדר, עשויות להתקבל על ידי המאשימה באופן חד צדדי, וללא פנייה אל החשוד, לאחר שקילת הנתונים דלעיל. עם זאת, כפי שצויין בדברי ההסבר להצעת החוק, יש להניח שבמקרים מורכבים יותר תהא הדברות עם החשוד, וככל שהחשוד פונה מיוזמתו עם נתונים וחומר רלבנטי יש לקחת נתונים אלה בחשבון בעת שקילת הנסיבות.

אשר לביקורת השיפוטית על החלטות המאשימה, הרי שבהתאם לעקרונות שנקבעו בהלכה הפסוקה, הערכאה הדיונית ששומעת את התיק עשויה להדרש גם לטענות שיש בהן תקיפה עקיפה של החלטותיה המנהליות של רשות האכיפה, לרבות ההחלטה שלא לסגור את התיק בהסדר ולהגיש כתב אישום (בג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל
). עם זאת, לזכות המאשימה כרשות מנהלית עומדת חזקת חוקיות הפעולה המנהלית, ככל שאינה נסתרת, ובית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת המאשימה, אלא בוחן את סבירות החלטתה במבחני הסבירות המנהליים. זאת, מתוך הכרה במעמדה ועצמאותה של רשות התביעה כגורם האחראי על נקיטת הליכים פליליים, והתערבות בהחלטותיה רק במקרים חריגים בהם הפגם הוא מהותי ויורד לשורש העניין, והסעד היחיד לתיקונו של הפגם הוא בדרך של התערבות שיפוטית וביטול כתב האישום (בג"צ 7195/08 אבו רחמה נ' הפרקליט הצבאי).

ומן ההלכות אל העובדות.

כפי שצוין לא נוכחתי כי נפל פגם כלשהו בהתנהלות המאשימה בהגשת כתב האישום בעניינו של הנאשם בעיתוי בו הוגש ובכלל.

המאשימה לא נדרשה לבדוק בשום נקודת זמן, לא בעת הגשת כתב האישום ולא במועד הטענות המקדמיות, את תחולתו של התיקון לחוק על עניינו של הנאשם, וממילא אף לא נדרשה לבחון את התקיימות התנאים לסגירת התיק ולאזן בין האינטרסים בשונים בנסיבות הקונקרטיות.

למרות זאת, המאשימה הבהירה בתשובתה לטענות המקדמיות, כי גם לגוף העניין בבחינה מאוחרת אין עניינו של הנאשם עונה על התנאים לסגירת התיק בהסדר בהתאם לשיקול הדעת המסור לה, ופירטה את עיקרי טעמיה (סעיף 16 לתגובה). הבהרה זו היא מעבר לצורך, והמאשימה לא הייתה מחוייבת בביצוע שקילה בדיעבד של התנאים והנסיבות.

מכל מקום, לאחר עיון בטעמים שפורטו על ידי המאשימה, התואמים את הנסיבות שנדרשה לשקול לפי הנחיית היועהמ"ש, לא מצאתי כל פגם בשיקוליה, לבטח לא פגם שהיה מצדיק התערבות שיפוטית אף אם היה מדובר בהחלטה שהתקבלה ביחס לחשוד טרם נקיטת ההליכים.

ההגנה אמנם משיבה לגוף הנימוקים והטעמים ומפרטת את עמדתה מדוע אינם תואמים את נסיבותיו של הנאשם (סעיפים 9 – 10 לתשובה לתגובה), אלא שבהיות התייחסות המאשימה לנסיבות הקונקרטיות מעבר לנדרש, אין בכוונתי לבחון את טענות ההגנה בתשובה לתגובה.

בשולי הדברים, אציין כי אמנם ניתן יהיה בעתיד במקרים המתאימים להעמיד לביקורת שיפוטית את סבירות החלטת רשות האכיפה שלא לסגור תיק בהסדר, ולהעלות טענות של אכיפה בררנית. עם זאת, דומה שטענות אלה לכשיוצגו בהליך המתאים לא יוכלו להתבסס על דוגמאות בודדות לשם הוכחת פגם מהותי היורד לשורש העניין עד כי מוצדקת התערבות שיפוטית בהחלטות המאשימה. לצורך הנחת תשתית ראייתית לטענות של אכיפה בררנית ביחס להסדרים האמורים, יהיה צורך להציג התנהלות שיטתית של המאשימה בנסיבות דומות, אל מול התנהלות שרירותית או מונעת מטעמים לא ענייניים בהקשרו של הנאשם שבעניינו הוגש כתב אישום.



סוף דבר
אשר על כן הטענה המקדמית נדחית.

הדיון יתקיים ביום 24.11.13 ובמסגרתו ישיב הנאשם לאישום.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בפקס.


ניתנה היום, י"ד כסלו תשע"ד, 17 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.








פ בית משפט שלום 6692-10/12 מדינת ישראל נ' אלירן אליהו בצון - נמחק, יצחק סויסה (פורסם ב-ֽ 17/11/2013)