פסקי דין על חברת פז חברת נפט | פסקי דין על שמעון אבו ובניו |

13108-10/12 תוב     17/11/2013




תוב 13108-10/12 מדינת ישראל נ' חברת פז חברת נפט בע"מ, שמעון אבו ובניו בע"מ





בעניין: מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד חי יקיר
- אין הופעה מאשימה

נ ג ד

חברת פז חברת נפט בע"מ

שמעון אבו ובניו בע"מ
- נמחק
נוכחים מר אבישי שרון מנהל רישוי בניה ועסקים
ע"י ב"כ עו"ד עדנה חרותי
נאשמים
הכרעת דין

1. הנאשמת 1 הורשעה, על-פי הודאתה, בביצוע עבודות בניה ושימוש הטעונות היתר, ללא היתר, במקרקעין הידועים כמגרשים 2030 ו- 2031 בחלקה 17 בגוש 7937 ביישוב קדימה כמפורט בכתב האישום, בביקורת שנערכה במקרקעין ביום 12.9.12 התגלו עבודות בניה אשר משמשות לצורך מסחרי, הכוללת חנות נוחות yellow במבנה תחנת דלק בשטח של 240 מ"ר; הקמת גג מקשר בין מבנה תחנת הדלק לגג משאבות התדלוק בשטח של 100 מ"ר; ומשטח גנראטור נייח בשטח של כ 3 מ"ר.

2. בפתח הטיעונים לעונש הודיע ב"כ המאשימה כי הושג הסדר עם הנאשמת 1 לפיו יוטלו עליה העונשים הבאים: צו הריסה והתאמה להיתר וצו איסור שימוש נדחים ב- 12 חודשים, תירשם הערת אזהרה, תינתן התחייבות על כפל סכום הקנס למשך שנתיים וכן תשולם אגרה. אשר לעניין הקנס שיושת על הנאשמת 1 נשמעו טיעוני ב"כ הצדדים.

3. בטיעוניו מציין ב"כ המאשימה כי מדובר במקרה חמור של שלוש עבירות בניה מסחרית, בשטח רחב היקף של למעלה מ- 340 מטר, כאשר הוא מייחס חומרה יתרה לעובדה כי מדובר בעסק מסחרי אותו פוקדים המוני אנשים הנחשפים לעבירות הבניה.

ב"כ המאשימה מבקש ליתן הדעת לרווח הכלכלי שצמח לנאשמת 1 מביצוע העבירות, ומפנה לרע"פ 2885/08 הוועדה המקומית ת"א נ' מוסא דקא שם נפסק כי עבירות התכנון והבניה הפכו נפוצות בעיקר לנוכח הכדאיות הכלכלית העומדת בבסיס ביצוען, ועל כן על העונשים לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק, לשמש הרתעה עבור עבריינים פוטנציאלים במטרה להפוך ביצוע עבירות מבלי כדאיות לכלכלית.

4. ב"כ המאשימה התייחס בטיעוניו לטענת הנאשמת 1 בדבר העיכובים שנגרמו, לכאורה, בהסדרת הבניה והשימושים מחמת התנהלות המאשימה. לדבריו, בקשת הנאשמת 1 לתוכנית שינויים לגבי העבירות נשוא סעיפים 1(א), (ב) לכתב האישום, נדונה בוועדה המקומית ביום 16.8.06 וזו אישרה את השימוש כחנות נוחות בשימוש חורג בכפוף לתנאים למשך 3 שנים. עוד נקבע שאישור זה לא יוארך והומלץ לנאשמת 1 להגיש ת.ב.ע לשינוי הייעוד מתעשייה למסחר. הנאשמת 1 לא השלימה דרישות הוועדה המקומית ולא קיבלה היתר תוכנית שינויים, ומשכך נקבע כי מדובר בשימוש חורג. על החלטה זו הוגש ערר לוועדת ערר מחוזית (427/06) אשר בהחלטה מיום 12.7.07 אישרה את הקביעה כי מדובר בשימוש חורג אך קבעה שיש להאריך את תקופת השימוש החורג ל- 5 שנים, על מנת לאפשר לנאשמת 1 להסדיר שימוש במסגרת ת.ב.ע. בכפוף לקבלת הקלות (עת/1). הנאשמת 1 לא השיגה את ההקלה, ולכן לא ניתן לה היתר לשימוש חורג. למעלה משנתיים לאחר החלטת הוועדה הגישה נאשמת ביום 15.12.10 בקשה ל-ת.ב.ע (הצ 14/380) ועד היום לא עמדה הנאשמת 1 בדרישות הת.ב.ע.

5. ב"כ המאשימה סבור כי בהתחשב ברקע הכלכלי שעמד מאחורי בניית המבנים המסחריים, שהוקמו בטרם קבלת ההיתרים הדרושים, היקף הבניה, ובשים לב להודאת הנאשמת 1 שחסכה מזמנו של בית המשפט, מתחם הענישה ההולם את העבירות הינו בין 250,000 ₪ ל- 750,000 ₪.
בהקשר זה מפרט ב"כ המאשימה כי הקנס הקבוע בחוק בגין שלוש העבירות עולה כדי 225,900 ₪, ומאחר והנאשמת 1 הינה תאגיד קובע החוק כפל קנס. בנוסף הוא טוען כי המבנים משמשים לצרכים מסחריים ומדובר בעבירות נמשכות, ולפיכך יש להטיל על הנאשמת 1 קנס יומי של 1400 ₪ ליום, כאשר הגשת כתב האישום אינה מפסיקה את העבירה לעניין העונש, ומשכך מסתכם הקנס בסכום העולה על 511,000 ₪ בגין כל עבירה.

6. ב"כ הנאשמת 1 מבקש ליתן את הדעת לכך שתחנת הדלק פועלת מכוח היתר בניה, והנאשמת 1 אוחזת בכל האישורים המהותיים הדרושים, לרבות טופס 4 (ענ/1), כאשר בהיתר אושרה מעטפת הבניה, משטח הגנראטור והגגון במתכונתו הנוכחית.

7. ב"כ הנאשמת 1 סוקר בטיעוניו את הפעולות שבוצעו מטעם הנאשמת 1 להכשרת הבניה והשימושים (ענ/2), כאשר לדידו כל האגרות וההיטלים שולמו על ידי הנאשמת 1, והעיכוב בהסדרת המצב התכנוני מונח לפתחה של המאשימה.

עוד טוען ב"כ הנאשמת 1 כי הגגון ומשטח הגנראטור אינם מהווים שימוש מסחרי ומדובר ב'זוטי דברים', וכי החנות של yellow מופיעה בטופס 4 משנת 2005 והינה חלק אינטגראלי מתחנת הדלק.

8. מטעם הנאשמת 1 העיד מר אבישי שרון, ובדבריו הבהיר כי היתר הבניה וטופס 4 שהוצא לנאשמת 1 חל על כל התחנה, ובכלל זאת הסופר וכי הנאשמת פועלת נמרצות לקבלת כלל ההיתרים הנדרשים.

בע"פ 4659/09 בן דוד נ' מ"י נפסק כי:
"הענישה הפלילית בתחום התכנון והבניה משקפת, בין-השאר, מספר תכליות: האחת- שמירה על המדיניות התכנונית, והקפדה שכל בנייה תיעשה כנגזרת של תפיסה תכנונית רחבה; השנייה- שמירת הבטיחות, זאת נוכח הסיכון הנשקף למשתמשים במבנים בלתי חוקיים שהוקמו ללא כל פיקוח מצד רשויות התכנון; השלישית- קיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו, בכל תחום, ובכלל זה בתחום התכנון והבנייה; ורביעית- מניעת ההנאה מפרי העבירה, לבל יצא חוטא נשכר, כאשר הודגש בפסיקה שמדובר ב'שיקול מרכזי', אשר על בית המשפט לשוות לנגד עיניו כאשר הוא דן בעבירה של בנייה ללא היתר... התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופנייה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח- תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הציבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות ענישה תקיפה ומוחשית כדי להדבירה".

עוד נקבע כי
"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי-המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה, שהפכו לחזון נפוץ בימינו" (ראה רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מ"י וכן רע"פ 2809/05 טסה נ' מ"י).

9. בעת גזירת הדין, יש לקבוע ענישה שתהלום את מעשה העבירה ונסיבותיו: אופי השימוש החורג, היקפו ותקופתו נסיבות ביצוע העבירה והפגיעה בציבור. מתחם הענישה, כפי שנקבע בפסיקת בתי המשפט, הועמד על קנסות המגלמים את האמור, נוסף על חיוב בתשלומי חובה ומתן צווים מתאימים להסרת העבירות.

10. אין מחלוקת כי השימוש החורג נעשה לצורך כלכלי וככזה הוא מחייב ענישה מחמירה שיש בה כדי להרתיע:
"אכן יש חשיבות רבה להיבט ההרתעתי ובמסגרת זו של עבירות שמהותן כלכלית מובהקת ראוי לתת את שומת הלב לעיקרון הידוע כ"הפנמת עלויות", המקובל בדרך כלל בתחום הכלכלה הסביבתית ושיש בו ביטוי לפן הכלכלי של העבירות בניסיון להביאן למצב של חוסר כדאיות כלכלית מלכתחילה. אין צורך לאמר כי אם יביא העבריין הכלכלי בחשבון רווחיו גם את העלויות האמתיות הכרוכות בביצוע העבירות אותן יהיה חייב הוא לשלם, ככל שיועמד הוא על מעשיו לדין, יהיה בכך אולי משום תמריץ עבורו להימנע מראש מביצוען והוא יחשוב טרם ביצוע העבירה על כדאיותה, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה" (סעיף 9 לפס"ד של השופט שפסר בעפ"א 13-01-4664).

11. בשים לב לכל השיקולים האמורים לעיל, לאור מהות העבירה, משכה, היקף השימוש, לאור הודאת הנאשם בביצוע העבירה ובשים לב לפעולות הנאשם להכשרת השימוש, בשים לב לסכום הקנס המירבי הקבוע בסעיף 61 (א) (2) לחוק העונשין ולסמכות בית המשפט להטיל אף קנס יומי, כאמור, הרי בשקלול כל האמור, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

קנס בסך 150,000. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.1.14 ובכל 1 לחודש שלאחריו.
על הנאשמת לפנות למשרדי הועדה המקומית להסדרת התשלום.
ב. ניתן בזה צו הריסה/ התאמה להיתר לבנייה שנבנתה בלא היתר כאמור בכתב האישום. צו ההריסה/ התאמה להיתר יבוצע על ידי הנאשמת עד ליום 17.11.14 אלא אם כן יהיה בידי הנאשם היתר בניה כדין.
ג. ניתן צו לאיסור שימוש חורג לבניה נשוא כתב האישום. הצו ייכנס לתוקפו ביום 17.11.14 אלא אם כן יהיה בידי הנאשמת היתר שימוש כאמור.
ב"כ המאשימה תדאג לרישום הצו בטאבו גם אם הנאשמת אינה רשומה כבעלים.
הנאשמת תחתום על כתב התחייבות להימנע מעבירה על חוק התכנון והבניה, סכום ההתחייבות 300,000 ₪ לתקופה של שנתיים מהיום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום 17.11.13 במעמד הצדדים.

_______________________
חנה קיציס
, שופטת

בתי המשפט
תו"ב 12-10-13108 ועדה מקומית לתכנון ובנייה שרונים 12-10-13108
נ' חב' פז חברת נפט בע"מ ואח'

בפני
: כב' השופטת חנה קיציס
תאריך: 17.11.13









תוב בית משפט שלום 13108-10/12 מדינת ישראל נ' חברת פז חברת נפט בע"מ, שמעון אבו ובניו בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/11/2013)