פסקי דין על גני בר חברה לבניין (1997) | פסקי דין על חזי בר |

2191/09 העז     21/11/2013




העז 2191/09 מדינת ישראל נ' גני בר חברה לבניין (1997) בע"מ, חזי בר








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



הע"ז 2191-09
מ.י. משרד התמ"ת -עו"ז נ' ירון ישעיהו בע"מ ואח'




בפני

כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה


בעניין:

מדינת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד דן טוניק
המאשימה



-



1. גני בר חברה לבניין (1997) בע"מ
2. חזי בר


ע"י ב"כ עו"ד קטי ברדה
הנאשמים


הכרעת דין

פתיח
1.
כתב האישום בתיק שלפניי מייחס לנאשמת 1 עבירה של העסקת עובד זר ללא
היתר כדין, בלא העמדת מגורים הולמים ומבלי להחזיק מסמכי חובה באתר,
וכן העסקת עובד זר נוסף ללא חוזה עבודה בכתב ומבלי להחזיק מסמכי חובה
באתר, כל זאת בניגוד לסעיפים 2(א), 2(ב)(2), 2(ב)(4) ו – 2(ב)(5) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן: חוק עובדים זרים). לנאשם 2 מיוחסות
עבירות אלו יחד עם סעיף 5 לאותו חוק, הקובע את אחריותו של נושא משרה.


לאחר שקילת כלל הראיות שהוצגו בפני
י שוכנעתי כי יש לזכות את הנאשמים
מרוב העבירות שיוחסו להם, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

2.
להלן עובדות הרקע:

א.
הנאשמת 1, גני בר חברה לבניין (1997) בע"מ
(להלן: החברה), הינה
חברה פרטית לעבודות בנייה וייזום.

ב.
הנאשם 2, מר חזי בר
(להלן: הנאשם), הינו בעל המניות בחברה

ומנהלה.

ג.
ביום 19.7.04 נערכה ביקורת של משרד התמ"ת באתר בנייה במגרש 16
בשכונת כפר גנים בפתח תקווה (להלן: האתר), ונמצאו בו ששה עובדים
זרים (אזרחי רומניה, מולדובה, סין ואוקראינה) אשר ביצעו עבודות
בנייה.

ד.
לא הייתה מחלוקת כי החברה ביצעה עבודות באתר בתקופה
הרלוונטית, מכוח הסכם שנכרת בינה לבין חברת "ירון ישעיהו בע"מ"
ביום 8.6.03 (ולא הוגש משום מה לתיק בית הדין). בהתאם, מייחס לה
כתב האישום העסקת שניים מתוך ששת העובדים שנמצאו באתר

במועד הביקורת.

ה.
כתב האישום המקורי הוגש גם כנגד שני נאשמים נוספים – ירון ישעיהו
בע"מ ומר ירון ישעיהו – וייחס להם העסקת שלושה עובדים (אחרים)
מתוך ששת העובדים, וזאת ללא חוזה עבודה בכתב, ללא מגורים
הולמים ומבלי להחזיק מסמכי חובה באתר. ביום 5.11.09 הודיעה
המאשימה כי הושג הסדר מול הנאשמים הנוספים בדבר חזרה להליך
המנהלי, ובהתאם הוגש כתב אישום מתוקן כנגד החברה והנאשם
בלבד.

ו.
עוד ראוי לציין כי כתב האישום הוגש ביוזמת המאשימה, ולא בשל
בקשת הנאשמים להישפט.

הראיות שהוצגו מטעם המאשימה
3.
מר יורם עידה, מפקח משרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית, השתתף בצוות
הביקורת והגיש את המסמכים הבאים:


א.
דו"ח תיאור המקרה (ת/1), אשר נערך ונחתם על ידו בזמן אמת, ונכתבו
בו הדברים הבאים:

"... באתר נמצאו עובדים בעבודות בניין שונות 6 עובדים זרים... כל 6 העובדים זוהו באמצעות דרכון, 5 מהם היו באשרת עבודה של ירון ישעיהו בע"מ... לדברי מנהל העבודה רק הסינים מועסקים על ידי "ירון ישעיהו בע"מ", ושאר העובדים מועסקים על ידי קבלן משנה בשם "גני בר בע"מ" למרות שהם באשרת עבודה של ירון ישעיהו בע"מ.
נגבתה עדות ממנהל העבודה של ירון ישעיהו בע"מ וכן עדות מעובד רומני ועובד סיני. נערכה ביקורת תנאי הלנה עם ממצאים. המעסיק אינו מחזיק את מסמכי ההעסקה באתר, הושארה דרישה להמצאת מסמכים תוך 14 יום"
.

ב.
טופס "דרישה להמצאת מסמכים" (ת/2), שנמסר על ידו במועד הביקורת למנהל העבודה מטעם "ירון ישעיהו בע"מ", ובמסגרתו נדרשה המצאת כל המסמכים הרלוונטיים להעסקת העובדים לרבות חוזי העסקה,
תלושי שכר, פוליסת ביטוח רפואי, כרטיסי נוכחות והסכם עם חברת "גני בר" בע"מ.

4.
מר מייקל איתן, מפקח משרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית, השתתף אף הוא
בביקורת והגיש את המסמכים הבאים:

א.
רשימת העובדים (ת/11), אשר כוללת את פרטיהם של ששת העובדים
שנמצאו באתר במועד הביקורת. לצד שמו של מר
vasile medvega

צוין כי הינו אזרח מולדובה וכי אשרת העבודה שלו הינה על שם "ירון
ישעיהו בע"מ"; עוד צוין שמו של מר

stan roman gheorghe



cetatean
, אזרח רומניה, מספר דרכון 04760706 (במאמר מוסגר
יצוין כי הספרה השנייה במספר הדרכון אינה ברורה ונחזית כ"9"; עם
זאת בשלוש רשימות עובדים נוספות שהוכנו על ידי העד – נ/2, נ/3, נ/5
– ברור כי הספרה הינה 4). גם לצידו של עובד זה, נרשם ברשימת

העובדים כי אשרת העבודה שלו הינו על שם "ירון ישעיהו בע"מ",
בתוקף עד ליום 31.12.04.


ב.
מסמך "בדיקת פירוט חוזה עבודה לעובד זר" (ת/12), המתייחס לחוזה
עבודה בין החברה לבין מר
stan gheorghe
, מספר דרכון 4760706,
מיום 1.3.04, וכן הסכם העבודה עצמו כפי שנחתם בין החברה לבין
אותו עובד (ת/13 – הכולל שני נוסחים שונים לכאורה, בעברית

וברומנית).


ג.
מסמך "ביקורת מגורי עובדים זרים" (ת/14) מיום 19.7.04, שרשום על
גביו כי הינו מתייחס לעובד מר
stan gheorghe
(ככל הנראה העובד
הנוסף לא התגורר באתר). בהתאם למסמך, המגורים הינם בקרוואן
באתר העבודה, והליקויים שנמצאו בו הינם כדלקמן: העדר גישה
נאותה למבנה/תאורה נאותה בסביבתו; אי הפרדה של המבנה בגדר
מאתר העבודה; העדר ארון אישי; העדר שטח מספיק למטבח (4 מ"ר
לפחות לעובד); אין מים חמים בכיור במטבח; אין משטח עבודה
וארונות אחסון במטבח; אין פח זבל; אין חדר אוכל; אין חשמל

בשירותים; אין אוורור והסקה במקלחות (ללא פירוט); אין מטף כיבוי
אש; אין הוראות שימוש והדרכה; ובנוסף צוין – "מקלחות מאולתרות,
שירותים מאולתרים, אתר מלוכלך".

עוד צוין במסמך (בכתב ידו של מר עידה) כי ביום 1.8.04 אמורה הייתה להיערך ביקורת חוזרת, אך "האתר פונה – העובדים הועברו למגורים בנתניה".


ד.
שתי תמונות של המגורים כפי שצולמו במועד הביקורת, בהן רואים את
המטבח (כאשר לצד תמונה זו נרשם – "מטבח קטן ומאולתר, אין מים
חמים, המטבח בתוך חדר המגורים") ואת השירותים (כאשר לצד
תמונה זו נרשם – "שירותים מאולתרים, אין חשמל").


ה.
אישורים מחברת "דוידוף סוכנות לביטוח בע"מ" (ת/15), נושאי תאריך
10.10.04, שנשלחו לידי העד על ידי החברה, ולפיהם מר
stan


gheorghe
ומר

vasile medvega
"מבוטחים בביטוח רפואי

באמצעות חברתנו עד ליום 31.12.05"
(לפי כותרת המסמך – שם
המעסיק המבטח הינו "גני בר חברה לבניין").


מר איתן אישר כי על גבי המסמכים ת/11 ו – ת/14 רשם כי המעסיקה הינה
"ירון ישעיהו בע"מ", בהתאם לשם המעסיק שצוין באשרות, וכך סבר גם

בטופס "רשימת עובדים" נוסף (נ/2), שהכין ביום 25.10.04 לצורך סיכום התיק
(עמ' 26). לדבריו, מעורבותה של החברה הנאשמת עלתה ככל הנראה במסגרת
פעולות החקירה שביצע שותפו לצוות – מר יורם עידה – ובכל מקרה ההחלטה
על זהות המעסיקה נתונה הייתה למחלקה המשפטית.

5.
מר שלום טל, מנהל חשבונות וחשב שכר בחברה בתקופה הרלוונטית, העיד אף
הוא מטעם המאשימה והתבקש לאשר דברים שמסר בהודעתו למפקח משרד
התמ"ת אשר נגבתה ביום 16.10.04 (ת/7; הוגשה ללא התנגדות). לדבריו, אינו
זוכר כיום את הדברים שאירעו בשנת 2004 אך הוא "מאמין" שהדברים
הכתובים משקפים את המציאות (עמ' 19). בהודעה נכתבו מפי העד הדברים
הבאים:

"... בפרויקט של ירון ישעיהו בבניין 16 בכפר גנים פ"ת אנו משמשים כקבלן משנה ובמסגרת זו מועסקים על ידינו 2 עובדים (מולדבי + רומני) שפרטיהם: (1) 0882789 a

vasil medvega
(2)
04760706
stan gheorge
. שני עובדים אלו חתומים על חוזי העסקה מול חברת גני בר ויש גם תרגום לעברית שיועברו אליכם בהקדם.
העובדים הנ"ל התגוררו באתר בקרוואנים השייכים לחברת "גני בר"... לעובדים יש ביטוח רפואי מסודר ב"דוידוף". מסמכי העסקה של העובדים, פרט לכרטיסי נוכחות שהוחזקו באתר, מוחזקים במשרדי חברת "גני בר" בראשל"צ...
כרטיסי הנוכחות של העובדים מנוהלים באתר באופן מסודר ע"י מנהל העבודה... העובדים מקבלים תלושי שכר וחותמים על אישור קבלת השכר. השכר משולם לעובדים במזומן ב – 10 לכל חודש".

6.
העד הוסיף כי חוזי עבודה בעברית ובשפת העובד נשמרו במשרד החברה
בראשון לציון, וכי כי מדי חודש קיבל את כרטיסי העבודה של העובדים
האמורים והיה "מכין להם שכר בהתאם לפי שעות העבודה ולפי מה שנקבע
איתם" (עמ' 19; אם כי לא זכר אם השכר שולם בפועל דרך חברת "ירון
ישעיהו" בע"מ אם לאו). בעניין המגורים העיד בתחילה כי "אני יודע שחזי
דאג להם לנושא של מגורים... התנאים שחזי נתן אז היו תנאים מעל
ומעבר למה שמצוין בדרישות של המדינה" (שם), אך בחקירתו הנגדית אישר
כי אינו זוכר אם הקרוואנים היו של החברה או של "ירון ישעיהו בע"מ".

7.
מר ירון ישעיהו, הבעלים והמנהל של חברת "ירון ישעיהו בע"מ", אישר כי החברה שבבעלותו בנתה בית משותף באתר מושא הביקורת במהלך שנת 2004, כאשר "החברה שלי הייתה היזמית והחברה המבצעת הייתה הנאשמת 1 – גני בר" (עמ' 8). לדבריו, החברה הנאשמת היא שהייתה אחראית לבניית שלד הבניין, כקבלן משנה; כאשר נשאל אם החברה שבבעלותו סיפקה אף היא עובדים לבניית השלד, השיב כי "אולי 6-10 עובדים, לא יכול לומר מספר. יכול להיות שהיו עובדים על שמנו וכשלקחנו את גני בר כקבלן משנה יכול להיות שנתנו לו את העובדים" (עמ' 13).


מר ישעיהו הדגיש כי העובדים התגוררו ב"קרוואן מאוד מסודר... נתנו להם
מגורים הולמים וזה בטוח" (עמ' 11). כאשר נשאל אם החברה שבבעלותו היא
שהייתה אחראית לדאוג למגורי העובדים, ואם החברה שבבעלותו היא
שהעסיקה את ששת העובדים - השיב כי אינו זוכר.

8.
מר מאיר סאלם, חשב חברת "ירון ישעיהו בע"מ" במועד הביקורת, העיד אף
הוא מטעם המאשימה והתבקש להתייחס להודעה שמסר לחוקרי התמ"ת
ביום 11.10.04 (ת/4; הוגשה ללא התנגדות); לאחר שעיין בה, השיב כי "זה
נראה לי הגיוני" (עמ' 15). בהודעה ציין מר סאלם את הדברים הבאים:
"באתר בפתח תקווה אנו מעסיקים ישירות 3 סינים באשרות עבודה שלנו, בנוסף מועסקים באתר 2 עובדים רומנים באשרות של ירון ישעיהו, אך הם מועסקים על ידי קבלן משנה שלנו – גני בר...
(בחקירתו הנגדית נשאל העד על עניין זה ואישר כי לא זכר נקודה זו עד שלא קרא את הודעתו אך "אני מאשר את מה שכתוב בעדות" – עמ' 17).
קבלן המשנה דואג לכל הטיפול בשני עובדים אלו כולל תלושי שכר, תשלום שכר, ביטוח רפואי, מגורים וכו'.
בהתאם לבירור טלפוני עם מנכ"ל החברה לגבי המגורים באתר – הקרוואנים הם בבעלות חברת גני בר שאפשרה לנו להלין את העובדים הסינים בהם יחד עם עובדים נוספים שהועסקו על ידם..."
.

9.
מר סאלם אישר כי במענה לדרישה שקיבל להמצאת מסמכים (ת/2) – שלח למשרד התמ"ת תלושי שכר וכרטיסי נוכחות של "העובדים שהועסקו ע"י חברת גני בר בהתאם להסכם בינינו" (ת/5). תלושי השכר שנשלחו על ידו, בהם מצוין שמה של החברה הנאשמת כמעסיקה, הינם של החודשים יוני – אוגוסט 2004 ביחס למר
stan gheorghe
, ושל החודשים יולי – אוגוסט 2004 ביחס למר
vasile medvega
. כן צורפו כרטיסי נוכחות של עובדים אלה לחודשים שפורטו לעיל, אך בהם אין אינדיקציה כלשהי לגבי זהות המעסיק. מר סאלם הדגיש כי לא הנפיק את התלושים אלא ככל הנראה קיבל אותם מהחברה הנאשמת (עמ' 15).

10.
עוד הוגשו מטעם המאשימה תדפיס רשם החברות לגבי החברה (ת/8), ממנו
עולה כי הנאשם הינו בעל המניות היחיד בחברה ומנהלה, וכן תעודות עובד
ציבור של גב' זהבה קדוש, רכזת בכירה במחלקת לביקורת גבולות במשרד
הפנים, לגבי מעמדם של העובדים מושא כתב האישום. לפי התעודות – מר

vasile medvega
, אזרח מולדובה, הגיע לישראל ביום 30.11.01 ובמועד
הביקורת הייתה לו אשרה על שם "ירון ישעיהו" (ת/9), בעוד שמר
stan


roman gheorghe
, בעל דרכון 9760706 - "עפ"י הפרטים שצוינו הנ"ל לא
אותר בקובץ ביקורת גבולות זרים" (ת/10).

גרסת הנאשמים
11.
מטעם הנאשמים העיד הנאשם, מר חזי בר
. הנאשם אישר כי ביצע את עבודות
השלד באתר, שנמשכות דרך כלל כ – 6 – 8 חודשים, וכי חברת "ירון ישעיהו
בע"מ" הייתה הקבלן הראשי, והיא שביצעה את עבודות הגמר באתר. לדבריו,
"יש את עובדי השלד שאלה עובדים שלי, בהמשך בשלבים מאוחרים יותר
של בנייה מתחילים להיכנס עובדי גמר של היזם ירון ישעיהו וגם של קבלני
משנה" (עמ' 28).


הנאשם לא התייחס כלל לעובדים הספציפיים מושא כתב האישום (בטענה כי
אינו זוכר את שמות העובדים ולכן אינו יכול לומר אם היו עובדים של החברה
אם לאו), אך אישר כי החתימה על גבי הסכם העבודה ת/13 הינה "כנראה
חתימה של עובד או מישהו אחר בחברה שאחראי על העניין הזה" (עמ' 28),
וכן אישר כי דאג לעובדיו לביטוח רפואי והנפיק להם תלושי שכר.

12.
בהמשך חקירתו הסביר הנאשם כי האשרות של עובדי השלד באתר היו על שם
חברת "ירון ישעיהו בע"מ", ורק בשל דרישתה של החברה היזמית – הנפיקה
להם החברה הנאשמת את תלושי השכר. בלשונו - "הוא נותן לי את העובדים
שיעבדו אצלי באתר שלו וביקש שאוציא להם את התלושים בגלל
ההתחשבנות
איתו. כך הוא יודע שאני משלם את כל העלויות שקשורות
בשלד..." (עמ' 29). כאשר נשאל אם החברה היא שהייתה אחראית כלפי
העובדים, השיב – "זה חלק מההסכם שעשיתי עם ירון ישעיהו, ירון ישעיהו
אחראי עליהם מכוח
הויזות והוא בדק אותי אם אני משלם להם את מה
שצריך כדי לא להיחשף לתביעות" (עמ' 31).

הנאשם נשאל בחקירתו הראשית אם ערך מול העובד מר

stan roman gheorghe
חוזה עבודה ושילם לו את כל המגיע לו, והשיב כי אינו זוכר את שמות העובדים אך "כל העובדים שלי דאגתי תמיד שיהיו להם את כל התנאים..." (עמ' 28).



הכרעה
13.
במסגרת כתב האישום המתוקן מיוחסות לנאשמים - ביחס לעובד מר
stan


roman gheorghe
- שלוש עבירות שהן העסקה ללא היתר כדין; העסקה
בלא העמדת מגורים הולמים; והעסקה מבלי להחזיק את מסמכי החובה
באתר. ביחס לעובד מר
vasile medvega
מיוחסות לנאשמים שתי עבירות
שהן העסקה ללא חוזה עבודה בכתב והעסקה בלא החזקת מסמכי החובה
באתר. להלן אבחן אם הוכחו יסודות העבירה, ביחס לכל אחת מהעבירות
בנפרד.

העסקה שלא כדין
14.
סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים – בנוסחו בתקופה הרלוונטית – הגדיר העסקה
של עובד זר כעבירה פלילית, ככל שהעובד הזר "אינו רשאי לעבוד בישראל
מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו" (סעיף 2(א)(1)), או ככל שהעסקת
העובד הזר נעשתה "בניגוד להוראות סעיף 1 י"ג" (סעיף 2(א)(2)).


סעיף 1 י"ג(א) לחוק עובדים זרים – בנוסחו דאז – קבע כי "לא יקבל אדם עובד
זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל
אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה
מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית".

15.
המאשימה מתבססת, לצורך הוכחת אי החוקיות בהעסקתו של מר
stan


roman gheorghe
, על תעודת עובד הציבור של גב' זהבה קדוש. עם זאת,
עיון בתעודה מעלה כי העובד האמור – בהתאם לפרטים שנמסרו לגביו לגב'
קדוש – כלל לא אותר על ידה ב"קובץ ביקורת גבולות זרים", ולכן לא הובאו
על ידה כל נתונים על מועדי כניסתו לישראל ועל הדרך בה נכנס אליה (היינו,
על שם איזה מעסיק ועד איזה מועד הייתה אשרתו בתוקף). העובדה כי העובד
לא אותר על ידי גב' קדוש אינה מעידה בהכרח כי נכנס לישראל או שהה בה
שלא כדין, אלא נובעת ככל הנראה מהטעות שנפלה ברישום פרטי העובד –
וזאת הן לגבי שמו והן לגבי מספר דרכונו.


היינו, בעוד שברשימת העובדים, כפי שנרשמה בזמן אמת על פי דרכוניהם של
העובדים, נרשם שמו של העובד כמר
stan roman gheorghe


cetatean
, מספר דרכון 04760706, בתעודת עובד הציבור נרשם שמו כ -

stan roman gheorghe
בלבד (לכאורה ללא שם המשפחה), ובנוסף נפלה
טעות במספר דרכונו – ובמקום 4760706 נרשם 9760706, היינו הספרה "4"
התחלפה בספרה "9". בהתחשב בטעויות אלו, לא ניתן ללמוד דבר מעצם אי
איתורו של העובד על ידי גב' קדוש. חיזוק לכך ניתן למצוא ברשימת העובדים,
שנכתבה כאמור על סמך עיון בדרכונו של אותו עובד, ובה צוין במפורש כי יש
לו אשרת עבודה ע"ש "ירון ישעיהו בע"מ", בתוקף עד ליום 31.12.04 (היינו,
לרבות במועד הביקורת).

16.
ודוקו: המאשימה לא ניסתה לטעון להעסקה שלא כדין בשל כך שאשרתו של
העובד האמור הייתה על שם "ירון ישעיהו בע"מ" להבדיל מהחברה, ואף לא
עמדה בנטל להוכיח כי אשרתו אכן הייתה על שם "ירון ישעיהו בע"מ" (שכן לא
די ברשימת העובדים לצורך כך, ולא בכדי המאשימה כלל לא ניסתה להסתמך
עליה). מעבר לצורך אבהיר כי בנסיבות המקרה עלה לכאורה כי היה מיזם
משותף בין ירון ישעיהו בע"מ לבין החברה בכל הנוגע לבניית השלד באתר,
ולכן נותר ספק שמא העובד לא הועסק על ידי שתי החברות כמעסיקות
במשותף. ככל שהועסק על ידי שתי החברות כמעסיקות במשותף – די לכאורה
בקיומו של היתר כדין ביחס לאחת מהן בלבד, ובכל מקרה המאשימה לא
ניסתה לטעון אחרת (ואף לא האשימה את החברה בהעסקתו של מר
vasile


medvega
ללא היתר כדין, על אף שהוכח כי הועסק עם אשרה בתוקף על שם
"ירון ישעיהו בע"מ" ולא על שמה של החברה).


נוכח האמור לעיל – שוכנעתי כי המאשימה לא עמדה בנטל, להוכיח כי מר

stan roman gheorghe
הועסק ללא היתר כדין, וממילא אין צורך כי
אבחן את שאר יסודות העבירה. במאמר מוסגר אציין כי הנאשמים כלל לא
טענו לטעויות האמורות, ועל אף זאת סברתי כי מדובר בטעויות מהותיות
לצורך העבירה של "העסקה שלא כדין" וכי על בית הדין להעלותן מיוזמתו.

מגורים הולמים
17.
סעיף 1 ה'(א) לחוק עובדים זרים קובע כי "המעביד יעמיד, על חשבונו,
לשימוש העובד הזר, מגורים הולמים למשך כל תקופת עבודתו אצלו...".
סעיף 2(ב)(4) לחוק קובע כי מי ש"העביד עובד זר בלי שהעמיד לשימושו
מגורים הולמים בהתאם להוראות סעיף 1 ה'..." – מבצע עבירה פלילית.
תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מגורים הולמים), התש"ס – 2000 (להלן: התקנות) קובעות כי "מגורים
ייראו כמגורים הולמים לעניין סעיף 1 ה' לחוק, בהתקיים כל התנאים
המפורטים בתקנות אלה" (תקנה 2).

18.
מחלוקת ראשונה בין הצדדים מתייחסת לשאלה האם החברה היא אכן זו
שהייתה "המעביד" של מר
stan roman gheorghe
(בהקשר זה אעיר כי
הגם שלא צוין שמו המלא של עובד זה בכתב האישום המתוקן כמפורט לעיל,
והגם שנפלה טעות במספר דרכונו – הנאשמים כלל לא טענו לכך, ולא מצאתי
כי יש בטעות זו כדי לפגוע בזיהויו של העובד לצורך בדיקת נושא המגורים
ההולמים). לאחר שקילת הראיות שהוצגו בפני
י, שוכנעתי כי עלה בידי
המאשימה להוכיח כי החברה היא שהעסיקה את העובד האמור במועד
הביקורת, וזאת מהטעמים הבאים:

א.
הנאשמים הודו במהלך ההקראה בעובדות הנקובות בסעיף 3 לכתב
האישום המתוקן, היינו בקיומו של הסכם מיום 8.6.03 בין החברה לבין
חברת "ירון ישעיהו בע"מ", לביצוע עבודות בנייה באתר מושא כתב
האישום. הנאשם אף אישר בעדותו כי ביצע את עבודות השלד באתר

(כפי שאישר גם מר ירון ישעיהו), ולא ניסה לטעון כי במועד הביקורת
עבודות אלו כבר באו לידי סיום.

ב.
בפסיקה נקבעה חזקה עובדתית, ולפיה כאשר אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים, והעבודה שהוא מבצע נחוצה למי שמחזיק אותה עת באתר – יש להסיק כי קיים קשר של יחסי עובד ומעביד בין מבצע העבודה לבין המחזיק באתר, אלא אם יוכח אחרת (ע"פ 13/07 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית – מדינת ישראל
, מיום 6.9.09; ע"פ 41/09 מדינת ישראל
– אליהו יצחקי, מיום 27.5.10; רע"פ 5068/10 יונסוף נ. מדינת ישראל
, מיום 18.1.11; במאמר מוסגר אציין כי כיום מופיעה חזקה זו גם בחוק עובדים זרים – סעיף 4 א').

בנסיבותיו של תיק זה לא קמה לטעמי החזקה העובדתית (והמאשימה אף כלל לא טענה לה), שכן לא הוכח שהעובד הועסק בעבודות שלד דווקא, וידוע כי באותו פרק זמן עבדו באתר גם קבלנים נוספים (דוגמת חברת "ירון ישעיהו בע"מ", שהעסיקה לכל הפחות את שלושת העובדים הסינים שנמצאו במהלך הביקורת). עם זאת, גם אם לא נוצרה החזקה העובדתית – אני סבורה כי ניתן לקחת בחשבון, כחלק ממכלול הראיות, כי מר
stan roman gheorghe

נמצא עובד באתר במהלך אותו פרק זמן שהחברה הנאשמת ביצעה בו עבודות.


ג.
המאשימה הציגה את תלושי שכרו של מר
stan roman gheorghe

לחודשים יוני – אוגוסט 2004 (בהם חל גם מועד הביקורת), הנושאים
את שמה של החברה כמעסיקה (ת/5). בנוסף הוצג הסכם עבודה בכתב
שנערך בין עובד זה לבין החברה כמעסיקה ביום 1.3.04, היינו חודשים
ספורים טרם הביקורת (ת/13).


המאשימה הפנתה בהקשר זה גם לכרטיסי הנוכחות של העובד מהחודשים הרלוונטיים (ת/5), אך לא הוכח כי מדובר בכרטיסים של החברה שכן אין כל אזכור לשמה על גביהם (אלא רק במכתב הלוואי מטעם חברת "ירון ישעיהו בע"מ"). עוד הפנתה המאשימה לאישור ביטוח שנערך לעובד זה על ידי החברה (ת/15); גם אם האישור נושא את התאריך 10.10.04 ואינו מתייחס לשאלה מתי החל הביטוח – יש בו כדי להוות ראיה תומכת נוספת לקיומם של יחסי עובד-מעביד בין החברה לבין העובד.


ד.
עוד ניתן לקחת בחשבון את הודעתו של מר שלום טל (חשב החברה
דאז), שאושרה על ידו בחקירתו, ולפיה שני העובדים מושא כתב


האישום הועסקו על ידי החברה. מר טל אף אישר כי קיימים מסמכי
העסקה לעובדים אלו, כרטיסי נוכחות ואישור בכתב של העובדים

לקבלת שכרם; וכי הוא עצמו - כחשב החברה - הכין את שכרם מדי
חודש על סמך כרטיסי הנוכחות.


ה.
הנאשם בחקירתו כלל לא ניסה לסתור את היות החברה מעסיקתו של
מר
stan roman gheorghe
, וכל שציין הוא כי העסיק את
העובדים שעסקו באתר בבניית השלד בהתאם לבקשת "ירון ישעיהו
בע"מ" וכחלק מהסכם ההתקשרות ביניהם. עם זאת, מהראיות שפורטו
לעיל עלה כי החברה לא היוותה "צינור" להנפקת תלושי שכר ותו לא
(והנאשמים גם לא טענו לכך באופן מפורש), אלא כי העסיקה את
העובדים הלכה למעשה. הנאשם אף לא ניסה לטעון כי לא אנשיו הם
שנתנו את הנחיות העבודה השוטפות לעובדים, כאשר נזכיר כי דובר

בחברת בנייה מקצועית שאישרה כי ביצעה את עבודות השלד באתר.


ו.
נוכח כל האמור לעיל, גם אם נותרה על כנה האפשרות כי חברת "ירון
ישעיהו בע"מ" הייתה מעסיקה במשותף של העובדים מושא כתב
האישום – ואין צורך כי אכריע בכך במסגרת הליך זה – אין בכך כדי
לשלול את היותה של החברה "מעבידתו" של מר
stan roman


gheorghe
במועד הביקורת. להסרת ספק, אין בכוונתי להתייחס
לנספח שצירפה ב"כ הנאשמים לסיכומיה (הודעתו של אחד העובדים),
ומהווה ראיה שלא הוגשה כלל לתיק בית הדין.

19.
נעבור לדון בשאלה האם הוכיחה המאשימה כי הקרוואן שהעמידה החברה
למגוריו של מר
stan roman gheorghe
אינו בגדר "מגורים הולמים".
המאשימה לא הפנתה לתקנות הספציפיות אשר נטען כי הופרו על ידי
הנאשמים; עיון בליקויים שצוינו בדו"ח ביקורת המגורים מלמד כי התקנות
הרלוונטיות לענייננו הן התקנות כדלקמן:

א.
תקנה 3 הקובעת כי "למבנה תהיה גישה נאותה" וכי "מבנה הנמצא
במקום ביצוע העבודה יופרד ממנו בגדר".


ב.
תקנה 4(ג) הקובעת כי "לכל עובד יהיה ארון בגדים או תא נפרד בארון
בגדים שנפחו לא יפחת מן הקבוע בתוספת; לארון יהיה מנגנון נעילה".


ג.
תקנה 5(א) הקובעת כי "בכל מבנה יהיה מטבח ששטחו מתאים למספר
העובדים המשתמשים בו ושלא יפחת מהשטח הקבוע לעניינו בתוספת"
(כאשר התוספת מציינת את השטח המינימאלי של 4 מ"ר).


ד.
תקנה 5(ב) הקובעת כי במטבח יהיו "כיור אחד לפחות לכל שמונה
עובדים עם אספקת מים חמים וקרים", וכן "משטח עבודה וארונות
אחסון" ו"מכלים בעלי מכסה תקין העשויים מחומר קשיח לאחסון
אשפת המטבח".


ה.
תקנה 6 הקובעת כי "במבנה יהיה חדר או מקום אחר שהוקצה
לאכילה (להלן– חדר אוכל)", תוך פירוט הדרישות מאותו "חדר
אוכל".


ו.
תקנה 7 הקובעת כי "הציוד והקבועות הסניטריות" בשירותים יהיו
"תקינים, שלמים ונאותים".


ז.
תקנה 8 הקובעת כי "המקלחות תהיינה מאווררות ומוסקות, לפי
הצורך
ובהתאם לעונות השנה".


ח.
תקנה 12(ה) הקובעת כי "המעביד יבטיח קיומם של אמצעים וסידורים
נאותים למניעה ולכיבוי שריפות".


ט.
תקנה 13 הקובעת כי "בכל חדר במבנה, לרבות בשירותים ובמקלחת,
תותקן תאורה חשמלית מספקת".


י.
תקנה 14 הקובעת כי "במקום בולט לעין במבנה יוצג מידע כתוב בשפה
המובנת לעובדים המתגוררים בו וכן בשפה העברית, לעניין הוראות
הדרכה ושימוש במבנה ובמתקנים שבו לרבות הוראות בדבר בטיחות
וכללי זהירות".

20.
המאשימה הוכיחה – באמצעות דו"ח הביקורת שנערך בזמן אמת, אליו נלוו
שתי תמונות שצולמו במועד הביקורת – כי החברה הפרה את התקנות
המפורטות לעיל בנוגע לתקינות מגוריו של העובד. הנאשם בעדותו כלל לא
התייחס לכך, ולא הציג כל ראיה הסותרת את הדו"ח המפורט שנערך.
משקבעתי כי החברה היא שהייתה מעסיקתו של מר
stan roman


gheorghe
במועד הביקורת, ממילא חלה עליה החובה – מכוח חוק עובדים זרים – לדאוג לו למגורים הולמים בהתאם לדרישות התקנות. בהתחשב בכך,
לא מצאתי כי יש ליתן משקל ממשי לעובדה כי על גבי טופס ביקורת המגורים
נרשם כי המעסיק הינו "ירון ישעיהו בע"מ" (כפי שסברו החוקרים במועד
הביקורת על סמך דרכוני העובדים).


שוכנעתי לפיכך כי הוכחו יסודותיה העובדתיים של עבירה זו. גם אם
המאשימה לא הגדירה ממצאים אלו, במסגרת דו"ח הביקורת, כ"חמורים" -
שוכנעתי כי די בהצטברותם כדי להגיע למסקנה כי המגורים לא היו "הולמים"
כדרישת החוק, וכי אין הדבר מגיע לכדי "זוטי דברים" כטענת הנאשמים.
הטענה כי אין מדובר בליקויים חמורים (ואיני קובעת כך) תוכל למצוא ביטוי
בשלב גזירת הדין. באשר לטענת ב"כ הנאשמים בסיכומיה כי "הנוהל בעת
ביצוע העבירות המיוחסות לנאשמים היה שלא להעמיד לדין בגין ליקויים
שאינם חמורים" – טענה זו נטענה בעלמא (מלבד הפניה להע"ז (נצ') 43817-
08-10 מדינת ישראל
– קיבוץ כנרת, מיום 21.2.13 - אך באותו מקרה הובאו
ראיות בקשר לכך), ולכן אין באפשרותי להתייחס אליה.

21.
נותר לדון ביסוד הנפשי בהתייחס לעבירה זו – שהינו מודעות. לצורך הוכחת היסוד הנפשי, די ב"מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה...", גם אם קיים "שוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות" או "נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען" (סעיף 20(א) לחוק העונשין). היסוד הנפשי של מודעות מתקיים גם במקרה של "עצימת עיניים" (סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין; ע"פ 22/06 מדינת ישראל
– יעקב רוזן, מיום 28.3.07). בנסיבותיו של מקרה זה, שוכנעתי כי הנאשמים היו מודעים לעובדות הקשורות במגוריהם
של העובדים הזרים שהועסקו על ידם, והם אף לא ניסו לטעון אחרת.



העסקה ללא הסכם עבודה בכתב
22.
סעיף 1ג'(א) לחוק עובדים זרים קובע כי על המעביד להתקשר עם העובד הזר
"בחוזה עבודה בכתב, בשפה שהעובד הזר מבין, ומסר לעובד הזר העתק
ממנו". סעיף 2(ב)(2) לחוק זה קובע כי מי ש"העביד עובד זר בלי שהתקשר עמו
בחוזה עבודה בכתב בהתאם להוראות סעיף 1 ג'" – עובר עבירה פלילית.


הנאשמים הואשמו בעבירה זו ביחס לאחד העובדים בלבד - מר
vasile


medvega
– בעוד שלגבי העובד השני הציגה המאשימה את הסכם העסקתו
כראיה (ת/13).

23.
ראשית אציין, כי שוכנעתי כי החברה העסיקה את מר
vasile medvega
,
וזאת מהטעמים המפורטים לעיל בסעיף 18 בעניינו של העובד השני (וכאשר
ההבדל היחידי הינו שבעניינו של מר
vasile medvega
לא הוגש הסכם
עבודה בינו לבין החברה). עם זאת, לא הובאה כל ראיה שהיא לכך שמר
vasile medvega
הועסק ללא הסכם עבודה בכתב, ולא ניתן להסיק זאת
מעצם כך שההסכם מולו לא הוגש כראיה לתיק בית הדין. המפקחים כלל לא
נשאלו על כך, וגם כך הנאשם עצמו. המאשימה הסתפקה בהפניה למכתב
הדרישה (ת/2), אך מכתב הדרישה האמור נשלח לחברת "ירון ישעיהו בע"מ"
וכלל לא לחברה; ממילא, אף אחד מהמפקחים לא העיד כי לא קיבל לידיו –
במענה לאותה דרישה – את הסכם העבודה מול אותו עובד. עוד אזכיר כי מר
שלום טל, חשב החברה אשר העיד מטעם המאשימה, העיד כי קיים הסכם
עבודה מול העובד האמור וכי הוא שמור במשרדי החברה (ראו הודעתו לחוקר,
שהוגשה מטעם המאשימה וצוטטה בסעיף 5 לעיל).

24.
לאור זאת, שוכנעתי כי לא הוכחו יסודותיה של עבירה זו.


אי החזקת מסמכים במקום העבודה
25.
סעיף 1 ו'(א) לחוק עובדים זרים קובע כי "מי שמעביד עובד זר יחזיק במקום העבודה שבו מועסק העובד הזר עותק של חוזה העבודה עם העובד הזר ותרגום נכון שלו בשפה העברית, וכן מסמכים נוספים שקבע השר בהסכמת שר הפנים; ואולם רשאי המעביד להחזיק את המסמכים האמורים במקום שבו הוא מנהל את עסקיו, ובלבד שהודיע על כך בכתב לממונה ולמי שקבע השר; ההודעה תכלול גם את המען שבו יוחזקו המסמכים כאמור".


סעיף 2(ב)(5) לחוק זה קובע כי מעביד ש"לא החזיק בהתאם להוראות סעיף 1
ו', עותק של חוזה עבודה או תרגום לעברית ממנו או מסמכים נוספים, במקום
כאמור באותו סעיף או שלא מסר הודעה כאמור באותו סעיף" – מבצע עבירה
פלילית.

26.
לאמור לעיל יש להוסיף את תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (מסמכים נוספים), התש"ס – 2000, בהן נקבע
כדלקמן:

"1(א)
במקום העסקתו של עובד זר יחזיק מעביד, נוסף על חוזה העבודה ותרגומו, גם את פוליסת הביטוח הרפואי שהסדיר לו המעביד לפי סעיף 1ד' לחוק, את רישום מען מגוריו של העובד הזר וכן את פנקס השכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, ופנקס שעות עבודה כאמור בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, המתייחסים לשלושה חודשי העסקה שוטפים של כל עובד זר שהמעביד מעסיק, והכל במידה שהוראות סעיפי החוק האמורים חלים על המעביד; שני הפנקסים האמורים יכול שיוחזקו בידי המעביד גם באמצעות מדיה מגנטית.

(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי מעביד להחזיק מסמכי עובד זר כאמור, שלא במקום העסקתו של העובד אלא במקום ניהול עסקיו, ובלבד שהודיע על כך, בכתב, למנהל האגף לאכיפת חוקים סוציאליים במשרד העבודה והרווחה וקיבל אישור בכתב על מסירת ההודעה כאמור".

27.
בעניין שלפניי, צוין בדו"ח תיאור המקרה ת/1 כי "המעסיק אינו מחזיק
את
מסמכי ההעסקה באתר", אך אין חולק כי נציגי החברה כלל לא נכחו בזמן
הביקורת ולא נשאלו על קיום המסמכים, אלא רק נציגי "ירון ישעיהו בע"מ",
כך שדו"ח תיאור המקרה אינו מספק לעניין זה. המאשימה מסתמכת בנוסף
על מסמך "דרישה להמצאת מסמכים" ממועד הביקורת (ת/2), בו נרשם כי
"בביקורת... לא נמצאו מסמכי ההעסקה שהנכם מחויבים להחזיק באתר"
ולכן נדרשה המצאתם של חוזי העבודה, פוליסות הביטוח הרפואי, תלושי שכר
וכיו"ב, אך מכתב הדרישה האמור הופנה ל"ירון ישעיהו בע"מ" בלבד – ולא
לחברה – וממילא אינו מוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי גם החברה לא
החזיקה את מסמכי החובה במקום העבודה.


הראיה היחידה התומכת לפיכך באי הימצאותם של מסמכי החובה באתר הינה
עדותו של מר שלום טל, חשב החברה דאז, אשר אישר בעדותו כי חוזי העבודה
של שני העובדים מושא הביקורת נשמרו במשרדי החברה בראשון לציון, ולא
"במקום העבודה". מאידך ציין כי כרטיסי הנוכחות נשמרו באתר העבודה, וכך
ככל הנראה גם תלושי השכר (כפי העולה ממוצג נ/1 – "נספח לעדות עובד").
ביחס לפוליסות הביטוח הרפואי, ושאר "מסמכי החובה" המצוינים בתקנות
שפורטו לעיל – לא הובאו ראיות ברורות היכן נשמרו, מלבד אמירה סתמית
של מר טל במסגרת הודעתו לחוקר כי "מסמכי ההעסקה של העובדים, פרט
לכרטיסי נוכחות שהוחזקו באתר, מוחזקים במשרדי חברת "גני בר"
בראשל"צ" (אך ללא פירוט המסמכים בהם מדובר).

28.
על אף שהוכח כמפורט לעיל כי חוזי העבודה לא נשמרו באתר העבודה אלא במשרדי החברה – שוכנעתי כי אין הצדקה להרשיע בגין כך את הנאשמים בביצוע עבירה פלילית (כאשר אזכיר כי אין מדובר בכתב אישום שהוגש נוכח בקשתם להישפט, אלא בכתב אישום יזום). ראשית, וכפי שעולה מהציטוט לעיל, סעיף החוק עצמו קובע אפשרות להחזיק את מסמכי החובה במשרדי המעסיק ולא באתר העבודה, כל עוד נשלחת על כך הודעה למשרד התמ"ת (כאשר הנאשם, כמו גם מר טל, כלל לא נשאלו אם עשו כן). שנית, וכאמור לעיל, חלק מ"מסמכי החובה" - דוגמת כרטיסי הנוכחות - הוחזקו על ידי החברה באתר העבודה כנדרש. שלישית, לא הובררו הנסיבות בשלן הוחזקו חוזי העבודה במשרדי החברה ולא באתר העבודה, וכדוגמא – ככל שהעובדים לא הועסקו באתר ספציפי דווקא (ואכן – בדו"חות הנוכחות שהוצגו מצוינים לעיתים שמותיהם של אתרי עבודה אחרים).

בהתחשב בכך; גם אם התמלאו מבחינה פורמאלית יסודות העבירה (שכן לא נטען כי נשלחה הודעה למשרד התמ"ת על שמירת חוזי העבודה במשרדים להבדיל מבאתר); ועל אף החשיבות העקרונית בהקפדה על כל נורמות ההעסקה הקבועות בחוק עובדים זרים לצורך הגנה על קבוצת עובדים מוחלשת - שוכנעתי כי מדובר ב"זוטי דברים" (סעיף 34 י"ז לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; להלן – חוק העונשין). היינו, שוכנעתי כי מדובר ב"מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן", באופן שאינו "הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית", אלא מתאים לו יותר הכלל של "העדר עניין לציבור" (ע"פ 807/99 מדינת ישראל
נ. עזיזיאן, פ"ד נג(5) 747, 761 (1999); כן ראו את הע"ז (ת"א) 1700/08 מדינת ישראל
– י.ש. עזרא בע"מ,
מיום 29.12.11; הע"ז (נצ') 1272/08 מדינת ישראל
– מיכל ברקין, מיום 11.4.12; הע"ז (ת"א) 1265/08 מדינת ישראל
– תמיר פיינשטיין, מיום 18.11.12).

סיכום
29.
טרם סיום אתייחס לאחריותו של הנאשם; משקבעתי כי החברה ביצעה את
אחת העבירות שיוחסו לה – קמה גם אחריותו של הנאשם כנושא משרה
לעבירה זו, מכוח סעיף 5 לחוק עובדים זרים. הנאשם לא סתר את החזקה
הקבועה בסעיף זה, ונובע מכך כי הפר את החובות שהיו מוטלות עליו כנושא
משרה, "לפקח ולעשות כל שאפשר למניעת עבירות...".

30.
עוד אתייחס בקצרה לטענת ה"הגנה מן הצדק" שהעלו הנאשמים בסיכומיהם,
נוכח השיהוי הרב בהגשת כתב האישום (הוגש ביום 1.3.09 ביחס לעבירות
מיום 19.7.04, מבלי שהוטל קנס מנהלי קודם לכן). בהקשר זה נקבע כי
"ייתכנו מקרים נדירים בהם השתהותה של התביעה בהגשת כתב האישום
תהיה בלתי סבירה באופן אשר יצדיק את ביטולו של כתב האישום וזאת
בייחוד כאשר השתהות זו לא נובעת מסיבות מוצדקות" (ע"פ 7014/06 מדינת
ישראל נ. לימור, מיום 4.9.07).

בנסיבותיו של מקרה זה, על פני הדברים אכן השתהתה המאשימה שנים ארוכות, ללא סיבה נראית לעין וכאשר יש בכך כדי לגרום עינוי דין לנאשמים. עם זאת, הטענה בקשר לכך הועלתה לראשונה בסיכומים, מבלי שהמפקחים – או כל עד אחר – נשאלו בקשר לכך, ולכן הטענה נותרה כטענה בעלמא בלא שהתאפשר למאשימה ליתן הסברים. בהתחשב בכך, ועל אף אי הנוחות כתוצאה מחלוף הזמן – לא שוכנעתי כי מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים את ביטולו של כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, המהווה "מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר" (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל
נ. בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (2005); כן ראו את ע"פ 14/07 מדינת ישראל
– הום סנטרס (עשה זאת בעצמך) בע"מ, מיום 22.11.07; ע"פ 26/05 מדינת ישראל
– בנימין זינגר, מיום 28.6.07; ע"פ 26/10 קאיד אלג'בור אלקיעאן – מדינת ישראל
, מיום 22.2.11).

31.
ב"כ הנאשמים העלתה בסיכומיה טענה נוספת הנוגעת להגנה מן הצדק, של
"אכיפה בררנית", מעצם העובדה שביחס לשני הנאשמים הנוספים שהואשמו
במסגרת כתב האישום המקורי - ירון ישעיהו בע"מ וירון ישעיהו - בחרה
המאשימה לחזור להליך מנהלי. צודקת ב"כ הנאשמים כי לא הוברר מדוע
ביחס לחברה ולנאשם סירבה המאשימה למהלך דומה (וראו גם המלצתי
בסיום שמיעת הראיות במסגרת הפרוטוקול מיום 20.5.13), אך משלא הובאו
ראיות כלשהן בקשר לכך - והגם שנותרו תמיהות לגבי שיקול הדעת
שהצדיק הגשת כתב אישום פלילי - אין באפשרותי לקבוע כי הדבר מהווה
אכיפה בררנית או נעשה מתוך שיקולים זרים.


ב"כ הנאשמים טענה בנוסף לחריגה מנהליה הפנימיים של המאשימה שהיו
בתוקף באותה תקופה, ולקיומה של "תקופה נסלחת" – אך לא הוכיחה טענות
אלו בכל דרך והן נותרו בגדר טענות בעלמא. בנוסף רמזה לטענת התיישנות
(סעיף 7 לסיכומיה), אך לא פירטה אותה בכל דרך ולכן לא מצאתי לנכון
להתייחס לכך (וראו התייחסות המאשימה לכך, בסעיפים 1-5 לסיכומי
התשובה מטעמה; והשוו להחלטת השופטת אריאלה גילצר-כץ בהע"ז (ת"א) 2171/09 מדינת ישראל
– י.ד. לוי אלברט (2000) חברה לבניין בע"מ, מיום
21.3.13).

32.
סוף דבר – אני מרשיעה את הנאשמים בהעסקתו של מר
stan roman


gheorghe
בלא העמדת מגורים הולמים לשימושו, בניגוד לסעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים. אני מזכה את הנאשמים משאר העבירות שיוחסו להם
בכתב האישום. טיעונים לעונש יישמעו ביום 26.11.13 בשעה 14.00.



ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ד , 21 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.



חתימה







העז בית דין אזורי לעבודה 2191/09 מדינת ישראל נ' גני בר חברה לבניין (1997) בע"מ, חזי בר (פורסם ב-ֽ 21/11/2013)