פסקי דין על קיבוץ יוטבתה | פסקי דין על אברהם דבוש | פסקי דין על גיא דבוש | פסקי דין על עמוס טל דבוש ואח' |

7883-12/09 א     21/11/2013




א 7883-12/09 קיבוץ יוטבתה נ' אברהם דבוש, גיא דבוש, עמוס טל דבוש ואח'








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 7883-12-09 קיבוץ יוטבתה
נ' דאבוש ואח'




בפני

כב' השופט
נחום שטרנליכט


בעניין:

קיבוץ יוטבתה




ע"י ב"כ עו"ד
מיכאל וייס

התובע


נ
ג
ד



1. אברהם דבוש

2. גיא דבוש

3. עמוס טל דבוש
4. עזבון המנוח גבריאל דבוש ז"ל (נמחק)
5. תפוח בדבש 1996 בע"מ
6. תפוח מעון דבוש עיבוד בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אלק מגן
הנתבעים




פסק דין


טענות התובע
התובע (להלן – הקיבוץ) התקשר בעבר בהסכם לאספקת בצל עם חברת "תפוח מעון דבוש 1999 בע"מ" (להלן – החברה החייבת). בהתאם להסכם זה סיפק הקיבוץ לחברה החייבת בצל. הנתבעים 1-3 הם בני משפחת דבוש, אשר שימשו ומשמשים כמנהלים ובעלי מניות בחברה החייבת, בין בעצמם ובין באמצעות הנתבעת 5.

בין הקיבוץ והחברה החייבת התגלעו מחלוקות בעניין אספקת הבצל. הקיבוץ והחברה החייבת הגישו זה כנגד זו תביעות הדדיות. תביעות אלו התבררו בפני
כב' הבוררת עו"ד ורוניקה ראובני. ביום 17.6.07 ניתן פסק הבוררות. בפסק בוררות זה התקבלה תביעת הקיבוץ נגד החברה החייבת במלואה, ואילו התביעה הנגדית של החברה החייבת נגד הקיבוץ נדחתה. ביום 4.2.08 אושר פסק הבוררות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ה"פ 1269/07) במעמד צד אחד. לאחר אישור פסק הבוררות פתח הקיבוץ בהליכים לשם גביית החוב הפסוק, וזאת במסגרת תיק הוצל"פ 01-33710-08-1 (להן – תיק ההוצל"פ).

במהלך הליכי ההוצל"פ לגביית החוב התברר לקיבוץ, כי הנתבעים 1-3 עשו ועושים שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה החייבת ושל חברות נוספות,
הנתונות לשליטתם, וכל זאת באופן שיטתי ועל מנת להתחמק מתשלום החוב.

הקיבוץ טוען, כי הנתבע 1 הוא המנהל ו"הרוח החיה" מאחורי החברה החייבת: הוא זה שעמד בקשר עם נציגי הקיבוץ בזמנים הרלוונטיים לעניין אספקת הבצל והוא זה שהגיש תצהיר עדות מטעם החברה בהליך הבוררות.

על פי מידע שהגיע לקיבוץ, במהלך חודש יוני 2005 הפסיקה החברה החייבת את פעילותה. באותה עת הוקמה ע"י הנתבעים הנתבעת 6 (להלן – חברת דבוש עיבוד), העוסקת באותו תחום בו עסקה החברה החייבת וכתובתיהן זהות זו לזו. אמנם רק הנתבעים 2 ו-3 רשומים כמנהלים וכבעלי המניות בחברת דבוש עיבוד, אולם גם במקרה זה, הרוח החיה בחברה הוא הנתבע 1.
הקיבוץ מציין עוד, כי מרישומי רשם החברות עולה, שהנתבעים הקימו חברה נוספת בשם "תפוח גורמה דבוש (2001) בע"מ". לא מן הנמנע, שפעילות משפחת דבוש בעסקי שיווק הירקות מנוהלת גם באמצעות חברה נוספת זו.

הקיבוץ טוען, כי הנתבעים מנהלים את עסקיהם תוך ניצול שיטתי של האישיות המשפטית הנפרדת של התאגידים, המוקמים על ידיהם מעת לעת. בכל פעם שעסקיהם של הנתבעים לא עולים יפה, וחברה שבבעלותם צוברת חובות ונושים, הם ממהרים לרוקן מתוכן את אותה חברה ולהקים חברה חדשה תחתיה מתוך מטרה להתחמק מהנושים ומתשלום החובות שנצברו לחובת החברה הקודמת. על כן עותר הקיבוץ להרמת מסך התאגדות מעל החברה החייבת ולייחס לנתבעים, באופן אישי, את יתרת החוב בתיק ההוצל"פ, שעמד ביום הגשת התביעה, 7.12.09, ע"ס של 242,949 ₪.

יוער, כי ביום 3.7.11 נמחקה התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבע 4.

טענות הנתבעים
הנתבעים טוענים, כי אין עילה להרמת מסך ההתאגדות המפריד בינם ובין החברה החייבת. החברה החייבת היא אישיות משפטית נפרדת ולא ניתן לחייב אותם באופן אישי בפרעון חובותיה של החברה החייבת. היחסים העסקיים התקיימו בין הקיבוץ והחברה החייבת, שהיתה זו שהתקשרה בהסכם עם הקיבוץ, וזו שחוייבה בתשלום בפסק הבוררות הנזכר לעיל. הנתבעים באופן אישי אינם חייבים דבר וחצי דבר לקיבוץ.

הנתבעים מכחישים את טענות הקיבוץ ולפיהן הנתבעים רוקנו את החברה החייבת או הבריחו ממנה נכסים.

הנתבעים טוענים, כי מקום עיסוקן של הנתבעות 5 ו-6 הינו במשק 29 במושב זיתן, אך אין זה מען מקום מגוריהם של הנתבעים 2 ו-3. עוד טוענים הנתבעים, כי הנתבעת 5 עודנה חברה פעילה, שעיקר עיסוקה הוא בהשכרת המבנים שבבעלותה.

החברה החייבת הוקמה בשנת 1999 לשם יצירת שיתוף פעולה בין יישובי חבל מעון, שעוסקים בחקלאות, ובין הנתבעת 5. על כן הנהלת החברה החייבת היתה הנהלה משותפת לנתבעת 5 ולנציגי ישובי חבל מעון. לימים פורקה שותפות זו של הנתבעת 5
עם יישובי חבל מעון.

הנתבעים מאשרים, כי הנתבע 1 פעל בזמנים הרלוונטיים מטעם החברה החייבת, אולם לא היה בפעילותו כל דופי. ממילא יש לדחות ניסיון הקיבוץ לגלגל על כתפי הנתבע 1 את חובה של החברה החייבת. נכון ליום הגשת כתב ההגנה, 10.1.10, הנתבעים 1-3 הינם בעלי מניות בנתבעת 6. מנהלה של הנתבעת 6 הוא הנתבע 1. ואולם, אין כל יריבות בין הנתבעת 6 לקיבוץ.

דיון והכרעה

עקרון קיומה של אישיות משפטית נפרדת לחברה ולבעלי מניותיה הינו אחד מכללי היסוד במשפט המודרני, לרבות בשיטת המשפט הישראלית. הלכה פסוקה ומושרשת היטב הינה, כי חברה הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. רק במקרים חריגים ובהתקיים נסיבות מסוימות יורם מסך ההתאגדות מעל פניה של חברה, וניתן יהיה לייחס את חובות אותה חברה לבעלי מניותיה באופן אישי. כך נאמר בענין זה בע"א 4606/90, מוברמן נ' תל מר בע"מ, פד"י מו(5)353, 360:

"אכן דין הוא כי בין תאגיד שהוא חברה לבין בעלי מניותיו פרוש מסך, החוצץ בין האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד לבין האישיות המשפטית הטבועה בבעל המניות ואין לערבב ביניהם ...

חרף זאת התברר עם השנים כי המסך אינו כה הרמטי וכי מצויים בסביבתו תחומים עמומים שבהם פועלים התאגיד ובעלי המניות בערבוביה, ונוצר מדי פעם הצורך, למען עשיית הצדק והעמדת דברים על דיוקם, להציץ מבעד לפרגוד ולהרים במידה זו או אחרת את המסך המפריד. אך כמובן אין לנהוג בדרך זו על דרך השיגרה, שהרי אם כך נעשה, יתערער יסוד היסודות של תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד בתור שכזה".

המקרים החריגים והנסיבות המיוחדות, שיאפשרו את הרמת מסך ההתאגדות, קבועים כיום בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – החוק), וכך נאמר בסעיף 6(א) לחוק:

"

(1)
בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה".

בע"א 9916/02, בן מעש אהרון נ' שולדר חברה לבניה בע"מ, טרם פורסם, בסעיף 42 לפסק הדין, התייחס בית המשפט לנסיבות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות, וכך נאמר שם:

"תכליתה של הרמת מסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות ... הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או 'משבט זעמו של החוק'".

כאמור בסעיף 6(א)(1) לחוק, הרמת מסך ההתאגדות תתכן רק בין חברה לבין בעלי המניות בה. ראה גם האמור בסעיף 9(יא)(4) לפסק הדין בע"א 10582/02, בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, טרם פורסם, שם נאמר:

"לשלמות התמונה יצוין עוד, כי בתיקון מס' 3 תוקן גם סעיף 54 לחוק על ידי ביטול סעיף קטן (ב) שלפיו ניתן היה לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה (להרים מסך) כלפי יחידים כאורגנים של החברה. משמעות תיקון זה ותיקון בסעיף 7 הוא כי הרמת המסך יוחדה לבעלי מניות בחברה" (ההדגשה לא במקור – נ"ש).

בעניינינו, הקיבוץ עותר להרמת מסך ההתאגדות הפרוש מעל החברה החייבת, שנגדה ניתן פסק הבוררות, שאושר ע"י בית המשפט המחוזי, כאמור לעיל, והמפריד בינה
ובין הנתבעים 1-3 והנתבעת 5, מי שלטענת הקיבוץ היו בעלי מניות בחברה ו/או מנהליה.

עיון בתדפיס רשם החברות של החברה החייבת (צורף כנספח יב1 לתצהיר העדות מטעם הקיבוץ) מלמד, כי בעלי המניות בחברה החייבת הם חברת "תפוח דבוש 1996 בע"מ" - הנתבעת 5 - ומר גיא דבוש
– הנתבע 2. הנתבעים 1, 3 ו-6 כלל אינם בעלי מניות בחברה החייבת. די בטעם זה בלבד כדי לדחות את התביעה נגד הנתבעים
1, 3 ו-6.

נותר, איפוא, לדון בטענת הרמת מסך ההתאגדות בין החברה החייבת לבין בעלי המניות בה: הנתבעים 2 ו-5. על מנת לקיים הרמת מסך ההתאגדות כאמור, על הקיבוץ להוכיח, כי מתקיימים אחד התנאים המפורטים בסעיף 6 לחוק, דהיינו נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה החייבת "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה

" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".

באשר לנתבעת 5. כאמור בתדפיס רשם החברות של הנתבעת 5 (צורף כנספח יב2 לתצהיר העדות מטעם הקיבוץ) נראה, כי הנתבעת 5 נוסדה ביום 27.2.1996, כשלוש וחצי שנים לפני שנוסדה החברה החייבת. עיסוקה של הנתבעת 5 הינו "קירור מיון שיווק של תפוחי אדמה הובלה בקרור", בעוד שעיסוקה של החברה החייבת הוא "טיפול קילוף של תפו"א".

הנתבעת 5 לא הוקמה לאחר פירוקה של החברה החייבת על מנת להעביר אליה את הפעילות של החברה החייבת, אלא היתה קיימת זמן רב קודם לכן. נראה, כי גם עיסוקי החברות שונים הם. בתצהיר עדותו כתב הנתבע 2, כי הנתבעת 5 "עוסקת כיום בהשכרת מבנים שבבעלותה". טענה זו לא נסתרה. נראה, איפוא, כי הקיבוץ לא הרים את הנטל להוכיח, כי החברה החייבת ו/או הנתבעת 5 פעלו באופן שיש בו כדי להונות את הקיבוץ כנושה או באופן שפוגע בתכלית החברה. לפיכך דין טענת הרמת מסך ההתאגדות המפריד בין החברה החייבת לבעלת המניות בה, הנתבעת 5, להידחות.

באשר לנתבע 2, גם בנוגע לנתבע זה לא הצליח הקיבוץ לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש לשם הרמת מסך ההתאגדות בין החברה החייבת ובין הנתבע 2. בסעיף 5 לתצהיר עדותו כותב הנתבע 2, כי בשלוש השנים עובר לחתימתו על התצהיר הוא עבד כשכיר בחברת "טבע". טענה זו לא נסתרה. בעדותו בפני
אמר הנתבע 2, כי לא היה מעורב כלל בפעילות העסקית של החברה החייבת. הנתבע 2 טען, שהוא רק בעל מניות בה אך לא פעיל בניהולה (ראה עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 4-15). הקיבוץ לא עמד בנטל להוכיח, כי הנתבע 2 היה מעורב בפעילות העסקית של החברה החייבת, כאשר התנהלותו היתה כזו המצדיקה הרמת המסך. כאמור לעיל, הוכח כי הנתבע 2 כלל לא פעל במסגרת החברה החייבת. ממילא לא התקיימו התנאים המצדיקים הרמת המסך המפריד בינו בוין החברה החייבת.

הקיבוץ טוען עוד, שהחברה החייבת היא חברה משפחתית וגם מסיבה זו יש להרים את מסך ההתאגדות בינה ובין בעלי מניותיה. טענה זו לא הוכחה.

הוכח, כי החברה החייבת הוקמה במסגרת שיתוף פעולה עם יישובי חבל מעון כדי לנהל באמצעותה את הפעילות המשותפת. בסעיף 4.3 להסכם מיום 28.7.99, אשר נחתם בין הנתבעים 1 ו-5 ובין יישובי חבל מעון, ואשר בו הוסכם על ייסוד החברה החייבת (צורף כנספח ב1 לתצהיר עדותו של הנתבע 1) נקבע, כי מועצת המנהלים של החברה החדשה, החברה החייבת, "תהא מורכבת מ-6 מנהלים. 3 ימונו ע"י האגודה (חבל מעון – נ"ש) ו-3 ימונו ע"י דבוש". דברים דומים חוזרים גם בסעיף 8 לתקנון החברה החייבת (צורף כנספח ה לתצהיר עדותו של הנתבע 1). הנתבע 1 העיד על כך בעדותו בפני
(עמ' 20 לפרוטוקול שורות 30-32 ובהמשך עמ' 21 לפרוטוקול,
שורות 1-6).

העולה מן הדברים, כי החברה החייבת ניהלה פעילות המשותפת לה ולגורם נוסף, שהינו גורם זר. בנסיבות אלו, לא ברור כיצד ניתן לטעון, שהנתבעים דנן הם אלו שעשו שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה החייבת, וכי הפסיקו את פעילותם במסגרתה והעבירוה לחברות אחרות?! הרי לא היה מדובר בחברה החייבת בפעילות בלעדית של הנתבעים דנן או מי מהם. לפיכך אין העברת פעילותה של החברה החייבת לנתבעת 6, אודותיה הודה הנתבע 1 (עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 13-14) מקימה עילה להרמת מסך כלשהי. בניהולה של החברה החייבת היה מעורב גורם זר. משהסתיים שיתוף הפעולה עם אותו גורם זר, ניתן להבין את העברת הפעילות לחברה אחרת, שם יוכלו בני משפחת דבוש לפעול באופן עצמאי ללא מעורבות של אותו גורם זר.

בעניין זה יצויין, כי הקיבוץ עצמו לא הביא כל ראיה להוכחת טענותיו בנוגע להתנהלותה של החברה החייבת כחברה משפחתית. לעניין זה ראה דבריו של העד מר אורי משלי (עמ' 13-14 לפרוטוקול שורות 32-3):

"ש. תפוח מעון דבוש 1999 בע"מ, אתה יודע שהיא לא חברה משפחתית?
ת. לא חקרתי את זה.
ש. אתה לא חקרת, לא יודע?
ת. לא יודע".

כן ראה עדותו של העד מר דוד אלעד (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 7-8):

"ש. אתה גם יודע שזו לא חברה משפחתית?
ת. אני יודע שהחברה מנוהלת על ידי אברהם דבוש
. אני לא יודע מי השותפים האחרים".

סיכומם של דברים, לא הוכח קיומן של עילות להרמת מסך נגד מי מבעלי המניות בחברה החייבת.

סיכום
התביעה נדחית.


הקיבוץ יישא בשכ"ט ב"כ הנתבעים בסך של 18,500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
י"ח כסלו תשע"ד, 21 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 7883-12/09 קיבוץ יוטבתה נ' אברהם דבוש, גיא דבוש, עמוס טל דבוש ואח' (פורסם ב-ֽ 21/11/2013)