פסקי דין על רחל סופר | פסקי דין על ארז איתן (עו"ד הנאמן) | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי | פסקי דין על אריאל שמר ואח' |

6177/13 עא     28/11/2013




עא 6177/13 רחל סופר נ' ארז איתן (עו"ד הנאמן), כונס הנכסים הרשמי, אריאל שמר ואח'




בבית המשפט העליון
ע"א 6177/13
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
רחל סופר
(פושטת רגל)


נ ג ד

המשיבים:
1. ארז איתן עו"ד הנאמן

2. כונס הנכסים הרשמי
3. אריאל שמר

4. איגמה ניהול ומסחר בע"מ

5. יונה אברך בע"מ

6. עו"ד ישי בית און

7. אפשטיין, חומסקי ושות'

8. קורנוקופיה בע"מ

9. מאיר חברה למכוניות בע"מ

10. עיריית הרצליה

11. כאמל דוארי

12. בנק מזרחי טפחות בע"מ

13. איילה תיירות ונסיעות

14. רשות המיסים

15. ההסתדרות הציונית

16. עו"ד אליהו נאמן

17. החברה לקידום ערבות הירדן

18. המרכז לגביית קנסות

19. עו"ד יהונתן צברי

20. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

21. עו"ד אמנון לורך

בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפש"ר 1381/09

בשם המבקשת: עו"ד אורן בן

בשם משיב 1: עו"ד איתן ארז
; עו"ד פז יצחקי וינברגר
החלטה
1. מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוען של שלוש החלטות שניתנו בידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשיך), בגדרן נדחו בקשותיה של המבקשת בהליכי פשיטת הרגל בעניינה.

2. ביום 30.11.11 הוכרזה המבקשת פושטת רגל ומשיב 1 מונה לנאמן על נכסיה (להלן: הנאמן)
. במסגרת ההליכים, הושת על המבקשת תשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל בסך של 15,000 ש"ח. הנאמן הגיש תביעות נגד צדדי ג' לשם הגדלת הקופה. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי שלוש בקשות שונות. האחת, בקשה להפחתת התשלומים העתיים. השנייה, הצעה להסדר נושים. השלישית, בקשה להורות על העברת ניהול תביעה לידיה במקום אישור הסכם פשרה שגובש על-ידי הנאמן. בית המשפט המחוזי דן בשלוש הבקשות ודחה כל אחת לגופה. המבקשת מערערת על החלטות בית המשפט שדחו את בקשותיה. בד בבד ביקשה לעכב את ביצוען עד להכרעה בערעור.

ההחלטה הראשונה עניינה כאמור דחיית הבקשה של המבקשת להורות על ביטול התשלומים העתיים שנקבעו לה בסך של 15,000 ש"ח ולחלופין על הפחתתם לסך של 1,000 ש"ח לחודש. המבקשת טענה כי אין ביכולתה לעמוד בתשלום החודשי בגלל היעדר מקורות הכנסה לאחר פשיטת הרגל. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של המבקשת באופן חלקי והורה על הפחתת התשלום החודשי לסך של 13,000 ש"ח לחודש בגין תקבול דמי שכירות שמופקד מידי חודש בקופה בסך ההפרש. נקבע כי המבקשת לא הציגה כל שינוי נסיבות מהותי הנוגע ליכולת התשלום שלה, אלא מדובר בחזרה על טענות שכבר נדחו בעבר, גם על-ידי בית המשפט העליון (החלטה מיום 20.06.13).

בהחלטה השנייה דחה בית המשפט המחוזי את הצעתה של המבקשת להסדר נושים המבוסס על הסכומים המצויים בקופת הנאמן ובקופת הכינוס, כפוף להותרת סכום מסוים כיתרת בטחון עבור הליך שעודו תלוי ועומד בבית הדין לעבודה (החלטה מיום 02.09.13). בית המשפט המחוזי קבע כי המבקשת לא הציעה לנושים דבר בנוסף למה שכבר מצוי בקופה, ואף לא מובטח לנושים שסכום זה יישאר בידיהם. המבקשת רק הסכימה לוותר על מספר הליכי ערעור. על כן, נפסק שהצעתה אינה עומדת בדרישה כי ההסדר יקנה לנושים תועלת כלשהי שהיו מתקשים להשיגה בדרכים אחרות. זאת במיוחד כאשר מצבת החובות של המבקשת שנויה עדין במחלוקת חריפה בתביעות חוב שמתנהלות, ויתכן שהנשייה תהיה גבוהה בהרבה מהסכום שנמצא היום בקופה.

בקשתה השלישית של המבקשת מקורה בבקשה שהגיש הנאמן לאישור הסדר פשרה לאחר שקיבל את אישור הכונס הרשמי. לפי ההסכם ישלמו משיבים 20 ו-21, הם בנק דיסקונט ועו"ד אמנון לורך, סך 300,000 ש"ח לקופה במקום הגשת תביעה נזיקית נגדם. המבקשת התנגדה לפשרה וביקשה להורות על העברת ניהול התביעה לידיה. היא טענה כי עילת התביעה נגד הבנק ועו"ד לורך היא בסך גבוה בהרבה מסכום הפשרה. עוד ביקשה כי לצורך ניהול ההליך יועבר מהקופה לבא כוחה סך של 180,000 ש"ח – העלות המוערכת על-ידי הנאמן של ניהול התביעה בערכאה ראשונה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין לאפשר למבקשת ליטול 180,000 ש"ח מהקופה ובכך לגלגל אל הנושים את הסיכונים שבניהול התביעה, בנוסף למניעת הכנסה של 300,000 ש"ח לקופה. על כן, כתנאי לקבלת בקשתה של המבקשת לניהול התביעה באורח עצמאי נפסק שהמבקשת "תצטרך להפקיד עירבון כספי או ערבות בנקאית אוטונומית בסך של 480,000 ש"ח שלא יועברו לקופה אם לא יאושר הסדר הפשרה. כמו גם סכום נוסף של 200,000 ש"ח על חשבון הפיגורים שלה בתשלומים החודשיים" (החלטה מיום 02.09.13).

3. המבקשת טוענת כי יש לעכב את ביצוע שלוש ההחלטות מהנימוקים הבאים: לטענתה היא אינה יכולה לעמוד בתשלום צו התשלומים העתיים ואף לא בתשלום המופחת בסך 13,000 ש"ח שנקבע על-ידי בית משפט קמא. זאת מן הטעם שהיא אינה משתכרת בשל עיכוב יציאתה מהארץ והגבלתה מניהול חברות, וכי בחודש אפריל השנה היא לקתה במחלה המתבטאת בחוסר תפקוד וחרדה רבה, בעקבותיה אף התאשפזה בבית החולים. אשר להחלטה השנייה בגדרה נדחה הסדר הנושים שהציעה, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט קמא שלא העביר את ההצעה לבחינת הנושים, וכאשר דחה את ההצעה לגופה. הודגש על-ידה שגם המחאת זכויות החייב על נכסיו יכולה לשמש להסדר נושים במקום כסף מזומן. שלישית טוענת המבקשת לעניין דחיית בקשתה לנהל את התביעה כנגד בנק דיסקונט ועו"ד לורך, כי בית המשפט קבע תנאים בלתי אפשריים כתנאי למתן היתר התביעה. לטענתה אין ביכולתה לגייס כספים אלו, ולכן קביעה זו פוגעת בזכות היסוד של גישה לערכאות.

מוסיפה המבקשת וטוענת שגם מאזן הנוחות בעיכוב שלוש ההחלטות נוטה לטובתה. זאת מאחר ולנושים לא יגרם נזק אם התביעה נגד הבנק תנוהל על-ידה שהרי היא יכולה להעשיר את הקופה, ואילו הותרת צו התשלומים החודשיים על כנו לא תועיל להם שכן אין ביכולתה לעמוד בו.

הנאמן מבקש לדחות את בקשת עיכוב הביצוע על שלוש ההחלטות. לטענתו, אין תועלת בבקשה לעכב ביצוען של שתי ההחלטות הראשונות הדוחות את בקשותיה של המבקשת להסדר נושים ולהפחתת צו התשלומים העתיים. למעשה, טוען הוא, אין כל סעד אופרטיבי בעיכוב ביצועה של ההחלטה שדחתה את הסדר הנושים של המבקשת.

אשר לעיכוב ביצוע ההחלטה השלישית בנוגע לאישור הסכם הפשרה עם בנק דיסקונט, אומר הנאמן שסיכויי הערעור על החלטה זו נמוכים. המבקשת רוצה לנהל את התביעה בניגוד לעמדת כונס הנכסים הרשמי
, מבלי שהיא מסוגלת להעריך את סיכוייה, כאשר לשיטתה אין לה יכולת לשאת בעלויות הכספיות שלה. לטענתו המבקשת יוצאת בערעור כנגד ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי לאחר שבחן את חומר הראיות. עוד טוען הנאמן כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה היות ועיכוב ביצוע ההחלטה יגרום נזק חמור לקופת פשיטת הרגל ולנושים.

כונס הנכסים הרשמי
מצטרף לטענת הנאמן כי אין כל סעד אופרטיבי בבקשת המבקשת ביחס להחלטה שדחתה את הסדר הנושים שהציעה. לטענתו מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים כיון שככל שיתקבל ערעורה של המבקשת, לא יהיה כל קושי להשיב את המצב לקדמותו היות שמדובר בנזק כספי. עוד סבור כונס הנכסים הרשמי
שסיכויי הערעור קלושים שכן בקשתה בעניין הפחתת צו התשלומים כבר הועלו בעבר ונדחו, ובקשתה לנהל את התביעה בעצמה מעבירה את הסיכון התביעה לנושים ללא אספקת ערובה.

משיבים 3 ו-13 השיבו כי הם מותירים את עניין עיכוב הביצוע לשיקול דעתו של בית המשפט. משיב 19 הצטרף לתגובת הנאמן.

4. הכלל המעוגן בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין. בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע על בית המשפט להידרש הן לסיכויי הערעור שלפניו והן למאזן הנוחות של הצדדים (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); וע"א 3672/13 אורי דוד טביבי נ' בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ (09.07.13)).

לאחר עיון בבקשה לעכב את ביצוען של שלוש ההחלטות ובתגובת הנאמן, לא מצאתי מקום להיעתר לה. אף שלא ניתן לאיין את סיכויי הערעור, נראה על פני הדברים כי אלה אינם גבוהים. המבקשת תוקפת שלוש החלטות בנוגע להליך פשיטת הרגל בעניינה. ניכר כי שלוש בקשותיה נבחנו לעומקן ונומקו על-ידי בית משפט קמא. החלטותיו מתבססות על חומר הראיות שהובא לפניו בנוגע לנסיבות יכולת התשלום של המבקשת וכן השוואת הסדר הנושים שהציעה לחלופות האחרות העומדות בפני
הם. עובדה זו משפיעה על סיכויי הערעור.

ההחלטה הראשונה דנה בבקשה לבטל את צו התשלומים העתיים ולחלופין להפחיתו לסך של 1,000 ש"ח בחודש. יש לציין כי הסכום של 15,000 ש"ח שנקבע שעליה להפקיד בקופה אושר על-ידי בית משפט זה בע"א 828/12 (הנשיא א' גרוניס, והשופטים ע' פוגלמן וד' ברק ארז). בית המשפט קמא הורה על הפחתת התשלום החודשי לסך של 13,000 ש"ח. המבקשת למעשה עותרת לביטול צו התשלומים לאלתר, כפי שביקשה בבית המשפט קמא. לגבי ההחלטה השנייה, המבקשת משיגה על דחיית הצעתה להסדר נושים ומבקשת להביאה לפני הנושים. נראה כי הסעד המבוקש אינה שונה מהסעד בערעור גופו, אשר אילו יתקבל לא תהיה מניעה לדון בהסדר הנושים שהוצע על-ידה.

המבקשת משיגה גם על ההחלטה השלישית של בית המשפט המחוזי להתנות את ניהול התביעה נגד הבנק ועו"ד לורך על-ידה בהפקדת הסכומים שנקבעו. טענתה היא שהחלטתו מערימה עליה קשיים כדי למנוע ממנה לנהל את התביעה. המבקשת מתנגדת לאישור הסכם הפשרה. ברם, היא אינה מנמקת מדוע לא לקבל את הערכת הנאמן. בל נשכח כי בראש מעייניו של הנאמן עומדים הנושים. עליו מוטלת המשימה להעריך את סיכויי התביעה על רקע האינטרס הקיבוצי של הנושים ותוך התחשבות במצבה של קופת פשיטת הרגל. כפי שעולה מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי ומחומרים נוספים שצורפו לבקשות, התנהלות המבקשת בהליכים קמא אינה נקייה מקשיים. אף המערערת מודה בפה מלא שהיא אינה משלמת את התשלומים החודשיים.

שקלתי את טענת המבקשת כי התנאים שנקבעו בהחלטה השלישית להעברת התביעה לידיה חמורים מדי. לאמור: אף אם יש מקום לקבוע תנאים, האם אלו שנקבעו מידתיים? במסגרת בקשה זו יודגש כי המבקשת לא הציעה כל הצעה חלופית סבירה. הצעה סבירה צריכה לשקף גם את האינטרסים של קבוצת הנושים. חסר זה בעל משקל עצמאי בבחינת בקשה לעיכוב ביצוע. הערה זו עוברת כחוט השני ביחס לשלוש ההחלטות שלפניי. הנקודה רלוונטית לא רק לשיקול הראשון - סיכויי הערעור - אלא גם לשיקול השני, אליו אפנה כעת.

בבחינת מאזן הנוחות, לא השתכנעתי כי זה נוטה לטובת המבקשת. שתי ההחלטות הראשונות – הסדר הנושים והפחתת צו התשלומים העתיים – אינן משנות את המצב המשפטי בין הצדדים. דווקא הסעדים המתבקשים על-ידי המבקשת עשויים לגרוע מקופת פשיטת הרגל ועל כן לפגוע בנושים. אילו תעוכב ההחלטה השלישית, מקופת פשיטת הרגל תמנע בשלב זה הכנסה של 300,000 ש"ח - סכום הצעת הפשרה. כמו כן, ניתן לשער כי הצעת הפשרה עם בנק דיסקונט ועו"ד לורך אינה מוצעת ללא מגבלת זמן. מנגד, אילו לא תעוכב ההחלטה, לא נשללת זכותה של המבקשת לנהל בעצמה את התביעה. זאת תוך הבטחה שלא תיגרם פגיעה לנושים על-ידי הפקדת סך של 480,000 ש"ח כנגד סכום הפשרה והוצאות ניהול התביעה כפי שהוערכו על-ידי הנאמן, והפקדת סכום של 200,000 ש"ח על חשבון הפיגורים בתשלומים החודשיים. איני מתעלם מכך שהפקדת סכום זה אינה עניין של מה בכך, בוודאי לא בעבור מי שאין מחלוקת כי מצוי הוא בקשיים כלכליים. עם זאת, בהתחשב בנסיבות הענין לרבות במצבה של קופת פשיטת הרגל, נראה כי יש להעדיף שלא להעמיד את הקופה בסיכון לגריעה נוספת. כאמור, החלטתי שלא לעכב את ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מעניקה משקל להיעדרה של הצעה חלופית סבירה מטעם המבקשת.

5. מן הנימוקים שפורטו, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה ביום, כ"ה בכסלו התשע"ד (28.11.2013).

תוקנה היום, ל' בכסלו התשע"ד (3.12.2013).
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13061770_z05.doc מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

1
6
1









עא בית המשפט העליון 6177/13 רחל סופר נ' ארז איתן (עו"ד הנאמן), כונס הנכסים הרשמי, אריאל שמר ואח' (פורסם ב-ֽ 28/11/2013)