פסקי דין על יוסף ווקנין

22191-01/12 פ     25/11/2013




פ 22191-01/12 מדינת ישראל נ' יוסף ווקנין




לך



st1\:*{behavior: }



בתי המשפט

בית משפט השלום קריית גת

ת"פ 22191-01-12

25 נובמבר 2013

בפני
: כב' השופטת בכירה רובין לביא


בעניין:
מדינת ישראל



המאשימה

נ ג ד


יוסף ווקנין
ת.ז. 024396749




הנאשם



נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד – דובז'יק
הנאשם -
בעצמו
ובא כוחו עו"ד
מילר

<#1#>

<#6#>
החלטה

הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון, בכך שבהיותו עובד בחברה הלאומית לדרכים ותשתיות בע"מ (להלן: "מע"צ") כרכז תחבורה ותקשורת, עובד ציבור כהגדרתו בחוק, היה אחראי לתפעול השוטף של מערך כלי הרכב של מע"צ ובין היתר, לאבזור, לתדלוק, וטיפול השוטף. כמו כן, היה אחראי במסגרת תפקידו לחתימת החשבוניות של חב' הדלק פז וטופסי "ריכוז רכישות חודשי לרכב" כאישור לתקינותם. לאחר שאישר החשבוניות העבירם
למנהל האגף לתשלום בהסתמך על חתימתו.
במהלך החודשים ינואר 2009
- מרץ 2009 נעשה שימוש בכרטיסי תדלוק מסוג מאסטר שבו ניתן לתדלק כל רכב בכל סכום ואשר הוזמנו על ידו, לתדלוק כלי רכב שאינם רכבי מע"צ, על ידי אנשים שזהותם לא ידועה. השימוש בוצע על פי דיווח של מספרי הרישוי של כלי רכב, שהוגדרו כרכבי מטה, להבדיל מכלי רכב שהיו מוצמדים לעובדי מע"צ, והשליטה בכלי רכב אלו היתה בידי הנאשם מתוקף תפקידו.
הנאשם נמנע במזיד למלא חובה שהוטלה עליו במסגרת תפקידו לפקח על נושא תדלוק כלי הרכב. התדלוק התבצע על ידי האחרים כמפורט:
העבירו את כרטיס המאסטר כאמצעי תשלום עבור תדלוק רכב שאינו חלק מרכבי
מע"צ, הקלידו מס' רישוי של רכב מע"צ, כאילו רכב מע"צ מתודלק, אך בפועל תדלקו רכב אחר, ובכך יצרו מצג שווא מול חב' פז.
הנאשם במסגרת תפקידו אישר את דוחות התדלוק והחשבוניות שהעבירה חב' פז, על פיהם כלי הרכב של מע"צ תודלקו באמצעות כרטיסי מאסטר, למרות שבפועל כלי הרכב לא שייכים למע"צ. בהסתמך על האישור של הנאשם שילמה מע"צ לפז סכומי תדלוק עבור 75 תדלוקים של 6
כלי רכב , המסתכמים ב- 54,602.72 ש"ח.
בכך שהנאשם אישר השימוש הלא חוקי בכרטיסים גרם ביודעין לכך שחב' פז אפשרה תדלוק כלי רכב בהנחה שמדובר ברכבי מע"צ המורשים לתדלק באמצעות הכרטיסים, וחב' מע"צ שילמה עבור תדלוקים פרטיים, של אחרים, מתוך הנחה שגויה שמדובר בתדלוק רכבי החברה ובכך לא מילא חובה רשמית- עבירת אחת של אי מילוי חובה רשמית לפי סעיף 285 לחוק העונשין התשל"ז -1977.

כתב האישום למעשה תוקן פעמיים: בהסדר הראשון שהוצג ב- 24.12.12, הנאשם הודה ונדחה לקבלת תסקיר לאחר שהוצג הסדר על פיו התביעה ובכל מקרה עותרת להרשעה ולמאסר של 6 חודשים לביצוע בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס על פי שיקול דעת בית המשפט, בעוד הסניגור מבקש ששירות המבחן יבחנו סיום התיק ללא הרשעה, ובכל מקרה, הטיעונים חופשיים.
במקרה זה נתקבל
תסקיר, אך מהתסקיר עלה בבירור כי הנאשם
אינו
מודה, וכי לגירסתו לא יכול היה לדעת כי הוטעה, בשל הכמות המאוד גדולה של החשבוניות, ובהעדר מערך מחשובי שיאפשר זאת. כמו כן, טען בעקבות המקרה פוטר ופנה להסתדרות ואלו מצאו לנכון להילחם עבורו על מנת שישלמו לו פיצויי פיטורין. כמו כן, טען שרק לאחר האירוע הוכנסה תוכנה שעלתה עשרות אלפי שקלים ומסוגלת לנתח מרחקים ומיקום כלי הרכב וצריכת הדלק, באופן שניתן לאתר תדלוק שאיננו סביר. כמו כן, טען שמנהל האגף חתם על החשבונית וגם הסמנכ"ל חתם וגם באגף הכספים אישרו את ההוצאה, אך מצאו לנכון לפטר רק אותו בבחינת שעיר לעזאזל. בנסיבות אלה, בית המשפט הודיע כי לא יכול לקבל את ההודאה והציע לצדדים לשוב ולהידבר. לאחר הידברות תוקן כתב האישום בשנית, באופן שמיוחסת לו עבירה אחת בלבד במקום 8 אישומים בכתב האישום המתוקן,
ו – 11 אישומים בכתב האישום המקורי.

התביעה עומדת על עתירתה להרשעה ומאסר לריצוי בעבודות שירות, בעוד הסניגור עותר להימנע מהרשעה.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 44, נשוי, אב ל- 4, בטווח גילאים 10 – 24. לאחר שפוטר, עבד כעצמאי בתחום עבודות הגבס. נסיבות חייו היו קשות מאוד, הוא אף גדל במשפחת אומנה עם אח נוסף. למזלו, המשפחה היתה מכילה ותומכת, אך עדיין סבל מקושי רגשי וחסך של הורים. בגיל ההתבגרות גילה קושי התנהגותי והיה בקשר עם שירות המבחן לנוער, אך למרות זאת הצליח להשלים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא והשתחרר בדרגת סרן. משפחתו מהווה עוגן ומספקת לו יציבות. מערכת היחסים המשפחתית מושתת על פתיחות, כבוד והערכה, ומחנך את ילדיו לערכים של שמירה על החוק, שאיפה להישגים ונתינה. במשך 5 שנים הוא ניהל את מרחב דרום בארגון "קו לחיים" המסייע לילדים חולי סרטן ומחלות אחרות, הן בפן הטיפולי והגשמת חלומות וקיום משאלות לב. לאחר מכן ניהל כשנתיים מפעל מוגן של האגודה למען העיוור. בהמשך שימש מזכיר בישוב ניצנית עד לפינוי גוש קטיף, ואז עבד כמנהל תחבורה ותקשורת במע"צ. כמו כן, היה יושב ראש וועד העובדים עד שפוטר. לצד עבודתו, במשך שנים הובא מתנדב במד"א כחובש בכיר, ומשרת במילואים כראש צוות מערך מודיעי נפגעים, וכן מרצה בקורס הכשרה של מערך נפגעים, וצפוי להשתלב בקורס פרמדיקים במד"א, ומועמד לקבל דרגת סגן אלוף בתפקיד ראש מדור נפגעים בקצין העיר אשקלון.
הוא הציג מכתבי המלצה רבים המעידים על היותו אדם חיובי, מסור ואחראי, המבצע תפקידים על הצד הטוב ביותר, בעל יושרה, יכולת נתינה, ויחסי אנוש טובים. שירות המבחן התרשם כי הוא מעדיף להתמקד בעשיה התנדבותית הרחבה שלו והתייחסותו לעבירה פונקציונאלית ומטשטשת דפוסי התנהגות מכשילים שהיו כפי הנראה ברקע למעורבותו בעבירה ואשר יש בהן לערער על תפיסתו העצמית החיובית. עם זאת, התרשמו כי הצער והחרטה שמבטא
הם כנים ולוקח אחריות על העבירה ותוצאותיה ומוכן לשאת במחיר הנלווה לכך. הם מעריכים כי העבירה חריגה לאורח חייו ואין בה כדי להעיד על דפוס התנהגות עברייני, וכי מדובר באדם בעל ערכים, יכולות וכישורים שיש בהם למנוע הישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד. אדם חיובי, בעל מערכת חיים נורמטיבית, מנהל אורח חיים תקין, מכבד את החוק ופועל על פיו בתחומי חייו השונים, אדם שאפתן ובעל מוטיבציה להתקדם, אשר פועל ותורם למען החברה ובאמתחתו עשיה התנדבותית רחבת היקף. פיטוריו וההליך הפלילי מערערים את דימויו העצמי החיובי כאדם שומר חוק, הוא חש בושה, תסכול ואכזבה עצמית.
בשל ההתרשמות החיובית ביותר ממנו כאדם בעל ערכים ובשל חלוף הזמן, ומאחר ולוקח אחריות ומוכן לשאת בתוצאות, מצאו כי יש בכך לצמצם סיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד, והואיל והרשעה עלולה לפגוע בהמשך פועלו והתקדמותו בשירות המילואים ומד"א ממליצים להימנע מהרשעה ולהסתפק בעונש חינוכי של של"צ כמלווה באמבולנס באגודת "נר דוד" באשקלון, יחד עם צו מבחן ל- 6 חודשים, שנועד להוות מסגרת תמיכה להתמודדות שלו עם תחושות הבושה, התסכול והאכזבה שהביע, עקב ההליך המשפטי.

הסניגור הציג לבית המשפט עשרות תעודות הערכה של
מד"א, צה"ל, עמותת "כולנו יחדיו", האגודה למען החייל, קצין העיר ועוד, שכפי הנראה הוצגו בפני
קצינת המבחן ואשר מעידים כאלף עדים על כך שמדובר באדם יוצא דופן, אשר נקלע לסיטואציה קשה וכמעט בלתי אפשרית. העבירה שבה הודה
היא עבירה
מסוג עוון ובאי כח הצדדים לא מצאו פסיקה המתייחסת אליה. במקרה הזה הנאשם בחר להודות, למרות עמדת בית המשפט ובעקבות הייעוץ שקיבל מבא כוחו, כשטוען ל-
mens rea -

של עצימת עיניים.

ביולי 2012 נכנס לתקפו תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.
העיקרון המנחה הינו עקרון ההלימה, כלומר קיום יחס הולם בין חומרת המעשה, נסיבותיו, ומידת האשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם.
המחוקק קבע כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם העונש ההולם המעשה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואלו שאינן קשורות לביצוע העבירה.
למרות האמור, רשאי ביהמ"ש לחרוג מן העונש ההולם בשל שיקולי שיקום .

בערעור פלילי 1323/13 רך חסן וניסים אלגרביה נ' מדינת ישראל
מיום 13.5.13, בית משפט עליון (כב' השופטת ארבל), ציין כי מתחם העונש ההולם הוא אמת מידה נורמטיבית המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מהעבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם. בשלב זה לא מתחשבים בנסיבותיו האישיות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כגון, נסיבות חיים, הפגיעה שתיגרם לו ולמשפחתו, מאמציו לחזור למוטב ועברו הפלילי או העדר עבר פלילי. אולם, אין בכך כדי לגרוע מהצביון האנדווידואלי שהעניק המחוקק לשלב עיצוב המתחם שבא לידי ביטוי בהוראה להתחשב בסוג העבירה, בנסיבות מסוימות בהן בוצעה. כגון, תכנון מוקדם, נזק בכח ובפועל, מידת האכזריות כלפי הקורבן ועוד וכן תוך התייחסות למידת האשם של הנאשם המסוים, כגון: הסיבה שהובילה אותו לבצע את העבירה, חלקו היחסי בעת ביצוע העבירה, יכולתו להימנע מביצוע המעשה, מצוקתו הנפשית עקב התעללות הקורבן ועוד.

הערך החברתי המוגן במקרה זה
הינו חובתו של עובד ציבור לבצע תפקידו באמינות וביושרה, תוך שמירה על נכסי הציבור ומניעת פגיעה בנכסים אלה. עובד ציבור שסרך וכתוצאה מכך פגע בציבור, דינו אמור להיות עונש מרתיע, כולל הרשעה לצורך הטלת כתם, והעונש ינוע בין מאסר מותנה למאסר בפועל, בהתאם לנסיבות , לתכנון ולמידת הפגיעה.


אין חולק כי במקרה זה הנאשם
לא נהנה אישית מן העבירות ולא היה קשור להונאה. כמו כן, העבריינים עצמם לא אותרו עד היום.
מחד גיסא, מדובר בפגיעה של ממש בקופת הציבור , מאידך גיסא, מדובר במי שעל פי טענתו עבר העבירה, בשל היקף החשבוניות הרב שהיה עליו לבדוק, אך מכיר בדיעבד בכך
שהיתה מוטלת עליו חובה לעשות כן למרות הקושי, כלומר, אם לא עשה כן -
עצם עיניו.
מבחינת חומרתה, העבירה ברף התחתון בהתייחס למעשיו של הנאשם, אך לא מבחינת תוצאותיה
המהווה נסיבה מחמירה של המעשה ולא בכדי עותרת התביעה למאסר, ולו לביצוע בעבודות שירות, שזה אכן העונש הראוי במקרה זה.

הסניגור טוען כי מדובר במקרה קלאסי שבו מן הראוי להימנע מהרשעה.

לא ברורה כיום הזיקה בין הימנעות מהרשעה לתיקון 113 לחוק העונשין, שהרי לאור העקרונות שנקבעו בפסיקה, ניתן להימנע מהרשעה רק משיקול של שיקום, אולם בית המשפט עליון מכיר עדיין באפשרות כזו. כך
ברע"פ 2777/11 פלונית נגד מ'י
מיום 13.10.12, לאחר התיקון, בימ"ש שלום נמנע מהרשעה, ערעור לבית משפט מחוזי נתקבל, אך בימש"ע שב וביטל ההרשעה, וציין כי מדובר במקרה חריג ביותר המצדיק מתן רשות ערעור לאור שיקולי צדק
ולכן, למרות שלא עוררה שאלה עקרונית המצדיקה התערבות, סברו כי יש לעשות כן משיקולי צדק.

לפני התיקון, בעבירה חמורה מאוד, מצא בית המשפט מחוזי להימנע מהרשעה, למרות מדיניות עונשית מחמירה, וזאת בעפ"ג מחוזי מרכז 53504-01-11 אדם אלון נגד מ'י
מיום 22.5.11. באותו ענין המערער נדון בגין החזקת סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 8,220 גר' השייך לאחר אשר ביקשו שיסתירו עבורו כדי שלא יתגלה על ידי המשטרה. שהמב"ח המליצו להימנע מהרשעה
שכן מדובר בספורטאי שבאותו מועד נפצע ונמצא במצב של בלבול, לכן חבר לגורמים שליליים והחל לצרוך סמים ,אך מאז ניתק קשר עימם,
הפסיק לחלוטין השימוש בסם ושב להתאמן. שהמב"ח המליצו להימנע מהרשעה כדי שיוכל להמשיך ולייצג את ישראל בתחרויות ג'ודו. ביהמ"ש המחוזי סבר כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבותם.
כמו כן, ציינו כי אף שהעבירה חמורה הנסיבות מקלות ונעברה בתקופה משברית
ואם יורשע צפוי לו נזק חמור שאינו עומד במבחן המידתיות, שכן כל שנות האמון המפרכים ומאמציו להשתתף במשחקי אולימפיאדת לונדון -ירדו לטמיון , ולכן בטלו ההרשעה, והוטל עליו צו של"צ.

בנסיבות כמתואר מצאתי כי גם במקרה שבפני
מדובר במקרה חריג חד פעמי, המצדיק הימנעות מהרשעה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"ד, 25/11/2013 במעמד הנוכחים.


רובין לביא
, שופטת בכירה


<#4#>
גמר דין

בהמשך למצוין לעיל ולאחר שהנאשם נתן הסכמתו לבצע של"צ בהיקף גדול מהמומלץ, הפיצוי יהיה סמלי בלבד, ואני מטילה על הנאשם
את העונשים הבאים:

1.
פיצוי סמלי למע"צ בסך
2500
₪,
שיופקד בקופת בית המשפט, ב- 10
תשלומים שווים ורצופים החל מה-
10.12.13.
אם לא ת/ישלם אחד מן התשלומים במועדם יעמוד כל הסכום לפרעון מיידי ויגבה כקנס.

2.
הנאשמ/ת ת/יחתום על התחייבות בסך
10,000 ₪ להימנע מביצוע העבירה בה הודה במשך
שנה מהיום.

אם לא ת/יחתום על ההתחייבות, ת/יאסר למשך 90
ימים.

3.
הנאשמ/ת ת/ימצא בפיקוח שירות המבחן למשך 6 חודשים מהיום.

לצורך זאת עליו/ה לחתום על צו מבחן.

מוסבר לנאשמ/ת כי אם לא י/תעמוד בתנאי הצו, ניתן יהיה להפקיעו, להרשיעו, ולגזור דינו לרכיבי ענישה נוספים.

4.
אני מטילה על הנאשמ/ת לבצע
400 שעות שירות לתועלת הציבור באגודת נר דוד, באשקלון, בהיקף שלא יפחת מ - 10
ש"ש בפיקוח שירות המבחן.

במידה ויש צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יעשה כן וידווח על כך לביהמ"ש.

מוסבר לנאשמ/ת כי אם לא ת/יבצע עבודות השל"צ במלואן, ניתן יהיה להפקיע הצו, להרשיעו, ולשוב ולגזור את דינו/ה לרכיבי ענישה נוספים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.


<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"ד, 25/11/2013 במעמד הנוכחים.


רובין לביא
, שופטת בכירה



<#8#>
החלטה


המזכירות תשלח
עותק ההחלטה לשירות המבחן.

<#9#>

ניתנה והודעה היום כ"ב כסלו תשע"ד, 25/11/2013 במעמד הנוכחים.


רובין לביא
, שופטת בכירה











פ בית משפט שלום 22191-01/12 מדינת ישראל נ' יוסף ווקנין (פורסם ב-ֽ 25/11/2013)