פסקי דין על קהתי אהוד קבלנים בע"מ | פסקי דין על דורון סרי | פסקי דין על שני סרי |

53564-11/12 הפב     27/11/2013




הפב 53564-11/12 קהתי אהוד קבלנים בע"מ נ' דורון סרי, שני סרי








בית המשפט המחוזי בירושלים



הפ"ב 53564-11-12 קהתי אהוד קבלנים בע"מ
נ' סרי ואח'





בפני

כב' השופט
בן-ציון גרינברגר


המבקש
ת

קהתי אהוד קבלנים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אילת רוזנצויג


נגד


המשיבים

1. דורון סרי
2. שני סרי
ע"י ב"כ עוה"ד נוריאל דור
ו/או עמרי דור



החלטה

1.
לפניי המרצת פתיחה בה מבוקש לקבוע כי התביעה שהגישו המשיבים נגד המבקשת במסגרת בוררות, והליך הבוררות, פקעו זה מכבר; לפסול את הבורר יואב סרי מלדון במחלוקות נשוא התביעות בין הצדדים; ולהורות על עיכוב לאלתר של הליך הבוררות (להלן: "הבקשה").
2.
המבקשת הינה חברה קבלנית אשר נשכרה על ידי המשיבים לבצע בביתם עבודות שיפוץ. לצורך ההתקשרות, נחתם הסכם בין הצדדים אשר נערך על ידי מר יואב סרי. סעיף 20 להסכם הוא סעיף בוררות, בו נקבע כי בכל חילוקי דעות שיתעוררו בין הצדדים הנוגעות להסכם, יפנו הצדדים לבוררות בפני
יואב סרי (להלן: "הבורר").
3.
עקב חילוקי דעות פנו הצדדים לבורר. ביום 28.4.10 קיבלה המבקשת את כתב התביעה שהגישו נגדה המשיבים. ביום 14.11.10 הורה הבורר לצדדים להגיש כתבי תביעה עד ליום 31.12.10. המבקשת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד ביום 3.2.11, לאחר שהתקבלו בקשות לדחייה שהגישה. ביום 18.7.11 התקשר הבורר לנציג המבקשת וביקש שיסור למשרדו על מנת לאסוף כתב תביעה מתוקן שהתקבל מהמשיבים, אשר לטענת הבורר הוגש בד בבד עם כתב ההגנה שהגישה המבקשת, אך מחמת טעות כתב התביעה המתוקן נשכח במשרדו ולא נמסר למבקשת.
4.
ביום 31.7.12, ביקש הבורר לקבוע פגישה עם הצדדים בה ייקבע סדר הדיונים בבוררות. נציג המבקשת ביקש לדחות את הפגישה על מנת שתשקול ותגבש עמדה האם לנהל את הליך הבוררות באמצעות עו"ד, ולאחר מכן ביקשה דחיות נוספות. ביום 8.11.12 פנתה ב"כ המבקשת לבורר וציינה כי בכוונת המבקשת לדרוש את פסילת הבורר, וכי היא מקווה כי ניתן להגיע להסכמה בדבר החלפת הבורר. הבורר ציין בתגובה שאין בכוונתו לפסול את עצמו, כיון שהעילה עליה תבוסס בקשת פסילתו - הקשרים שלו עם המשיבים - הייתה ידועה בזמן חתימת החוזה. ביום 18.11.12 הגישה ב"כ המבקשת בקשת פסילת הבורר. ביום 21.11.12 דחה הבורר את הבקשה, וביום 28.11.12 הוגשה הבקשה שלפניי.
5.
בהחלטה מיום 21.1.13 דחה כב' השופט שחם את הבקשה לעיכוב הליכי הבוררות, כך שנותרה להכרעה בקשת המבקשת להורות על העברת הבורר מתפקידו, ועל פקיעת הבוררות.
6.
המשיבים הגישו תגובה לבקשה, התקיים דיון לפניי ולאחריו הגישו הצדדים השלמת טיעונים בכתב.
דיון והכרעה

7.
על פי הנטען בבקשה, יש להעביר את הבורר מתפקידו משני נימוקים: האחד, כי הליך הבוררות פקע עקב חלוף הזמן מאז שהוגשה התביעה הראשונה לבורר (שנתיים וחצי); והנימוק השני והמרכזי בבקשה, לפי סעיף 11(1) לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים.
פקיעת הבוררת עקב חלוף הזמן
8.
המבקשת טוענת כי חלוף הזמן מוביל לפקיעת הליך הבוררות, הואיל והבורר לא קיים את הוראת סעיף טו' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, לפיו "

על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שלושה חדשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל-דין, הכל לפי המוקדם יותר, אולם רשאי הבורר להאריך את התקופה עד לשלושה חדשים נוספים

".

לשיטתה, הואיל וביום 28.4.10 קיבלה המבקשת מהבורר את כתב התביעה שהגישו המשיבים, לכל הפחות החל מיום זה הייתה צריכה הבוררות להסתיים תוך שלושה חודשים; אך למעשה, הבוררות אף לא החלה במשך תקופה זו. לשיטת המבקשת, התנהלות הבורר הובילה לעינוי דין, והדבר מהווה גם עילה להעברתו מתפקידו לפי סעיף 11(2) לחוק.
9.
מנגד, בתגובת המשיבים פורטו מאורעות הליך הבוררות, ונטען כי התנהלות המבקשת היא זו שגרמה לסחבת ממושכת, ולא ראוי כי תיבנה עתה על אותה התמשכות בהליכים שגרמה היא עצמה ותצא נשכרת.

המשיבים מציינים כי בין החודשים מאי – נובמבר 2010, ניסה הבורר לגשר ולפשר בין הצדדים. ביום 22.10.10 הודיעה המבקשת לבורר כי היא מבקשת "להיכנס למהלך של בוררות" ולהגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד. לאחר שהליך הפשרה לא צלח, הורה הבורר לצדדים ביום 14.11.10 כי יש להגיש את כתבי התביעה משני הצדדים עד ליום 31.12.10, וכאמור המבקשת ביקשה דחיות להגשה. במקביל הודיע הבורר לצדדים מספר פעמים, כי הליכי הבוררות צפויים להימשך זמן רב מכיוון שיש פרטים רבים הדורשים בירור מעמיק.

מחמת טעות הבורר, כתב התביעה המתוקן שהגישו המשיבים אליו ביום 1.2.11 נמסר למבקשת רק ביום 18.7.11. לטענת המשיבים, בתקופה שבין אוקטובר 2011 – מרץ 2012, הבורר לא היה יכול לקדם את הליכי הבוררות בשל עניינים אישיים הקשורים בבריאות אביו, אשר נפטר בסוף חודש מרץ 2012. לאחר תום ה"שלושים" פנה הבורר לצדדים והודיע, שכעת הוא יכול לשוב ולקדם את הבוררות. דבר לא אירע בחודשים מאי-יוני 2012, לאחר שמנהל המבקשת, מר אלישע לוריא, הודיע לבורר כי מעתה, נציג המבקשת יהיה מר אהוד קהתי, אשר נמצא בחו"ל, ועל כן לא ניתן להתקדם בהליך. ביום 31.7.12 פנה הבורר לצדדים לקבוע פגישה, וההמשך מתואר לעיל.
10.
המשיבים טוענים כי לאור השתלשלות העניינים, לרבות הניסיונות הרבים להגיע לפשרה, והעובדה שהבורר עצמו הודיע לצדדים כי הליכי הבוררות צפויים להתמשך זמן רב, בלי שהם מחו על כך, ניתן להסיק, בין מכללא ובין מהסכמה מפורשת, כי הצדדים הם אשר הסכימו להתמשכות הליכי הבוררות, בלא שהגבילו את משך הזמן לקיומה; וזאת, במיוחד, כאשר בשום שלב לא הופסקה או ננטשה הבוררות ע"י הצדדים. המבקשת המשיכה בבוררות לפני הבורר עד למועד הגשת הבקשה לפסילתו, ולא טענה לפניו קודם לכן נגד התמשכות ההליכים, ולא ביקשה את פסילתו של הבורר ו/או הפסקת הבוררות, דבר שהיא הייתה צריכה לטעון בהזדמנות הראשונה; ולכן, לוּ רק מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
11.
בעניין זה דעתי כדעת המשיבים.

המבקשת אינה מכחישה כי בחצי השנה הראשונה מאז הוגשה התביעה נעשה ניסיון לפישור בין הצדדים, והליך הבוררות לא החל הלכה למעשה, הגם שפרט זה נשמט מבקשתה. שנית, במשך כל התקופה החל מיום 14.11.10, המבקשת לא פנתה לבורר בבקשה לקדם את ההליך, ולא הביעה טרוניא על כך שלא קרה דבר במשך מספר חודשים; זאת, להבדיל מהמשיבים, אשר פנו לבורר וביקשו לקדם את ההליך. יתירה מזאת, מספר בקשות לדחייה הוגשו דווקא מטעם המבקשת, בשונה מהמשיבים. אומנם ישנה בעייתיות בכך שהליך הבוררות לא קודם בתקופה שבין פברואר 2011 – ספטמבר 2011, וזאת אף אם נקבל בהבנה את טענת המשיבים כי מאוקטובר 2011 ועד מרץ 2012 הבורר לא היה יכול לפעול עקב מחלת אביו (הגם שהמבקשת טוענת שלא ידעה על כך). ברם, כאמור, המבקשת לא קבלה על העיכוב בבוררות ולא טרחה לברר מדוע ההליך מתעכב.

ברע"א 6171/99
ת.ס. תעשיות סיליקט נ' רותם אמפרט נגב, פ"י נה
(1) 327, 332 נקבע כדלקמן:
הקביעות שבחוק הן דיספוזיטיביות, והצדדים יכולים להתנות עליהן במפורש או מכללא על ידי התנהגות... ההארכה אינה חייבת להתבטא בהודעה פורמאלית בכתב, ודי בכך שהלכה למעשה, ממשיכים להופיע בפני
הבורר או מגלים בהתנהגות שמסכימים להארכת מועד... על כך אמר בית משפט זה, כי חוסר מעש מצד הצדדים או מי מהם אינו יכול להתפרש כשלעצמו כוויתור על הליך הבוררות,ואם הבוררות ממשיכה להתנהל גם לאחר המועד הקבוע בתוספת ללא אומר ודברים מצד מי מהצדדים, ניתן להבין מהתנהגותם כי הסכם הבוררות קיים. שתיקתם של הצדדים אינה יכולה להתפרש אלא כויתור מצדם על עילת הביטול המוקנית להם מכח סעיף 24(8) ל
חוק הבוררות
והיא יכולה ליצור מצג של ויתור על הטענה כי פסק הבורר לא ניתן במועדו (
רע"א 2650/95 מרכז ציון חב' לפיתוח ובנין בע"מ נ' כידון, פד"י נ
(5) 466, 473).


וכן ראו, רע"א 9910/05 עיריית קרית ים נ' מילאון בע"מ (10.5.07).

אמנם, לעניין זה ראוי לציין את דברי בית המשפט המחוזי בחיפה, ב
ת.א. (חי') 95/92
וישניצקי נ' פ.ב. תמר בע"מ
, פ"מ תשנ"ב(3) 82:
גם אם המתדיינים משחררים את הבורר מן החובה לדון ולפסוק בבוררות בתוך מגבלה של זמן, גם אז אין פירוש הדבר שהבורר, או מי מהצדדים, חופשיים לישב כחוסר מעש, בבחינת 'שב ואל תעשה', בלא כל מגבלה של זמן. הזנחה או סחבת לפרקי זמן ארוכים בנסיבות, עלולות לשים קץ לבוררות ואף/או לפגום בסמכותו של הבורר
.

מסכים אני עם מסקנה זו. ברם, איני סבור כי בנדון דנן הגיע הבוררות למצב המתואר בעניין וישניצקי האמור.
12.
בנסיבות אלו, כאשר בהסכמה של המבקשת, בין אם במפורש ובין אם מכללא, התארך הליך הבוררות, ומשפורטו לפניי הנימוקים המסבירים מדוע לא התקדמה הבוררות למרבית תקופת ההליך, אין המבקשת יכולה להלין על עיכוב ועינוי דין מצד הבורר.
הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים – סעיף 11(1) לחוק
13.
כפי שצוין ברע"א 9910/05 שהוזכר לעיל:

המבחן להיות בורר ראוי לאמון הצדדים הוא מבחן אובייקטיבי, הבוחן, בדומה למבחן הקיים בפסילת שופט, האם נתגלתה אפשרות ממשית של משוא פנים מצד הבורר בניהול הבוררות (
ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי, פ"ד מז
(5) 516, 518 -519;
ע"א 7298/00
בסט נ' חממי ואח', תק-על 2002(1) 17). עילת העברת בורר מתפקידו משהוא אינו ראוי לאימון הצדדים נגזרת מסעיף 30 ל
חוק הבוררות
, המחייב בורר לפעול כלפי בעלי הדין בנאמנות (
רע"א 21/82 כהן נ' אראל, פד"י לו
(4) 70, 72). עניינו של מבחן זה במבחן האדם הסביר, קרי: האם על יסוד העובדות והנתונים הידועים, קימת סבירות של ממש כי הבורר אינו אובייקטיבי, ולא יוכל להכריע במחלוקת בהגינות, על סמך הראיות והטיעונים שהוצגו לפניו.

אי לכך, יש לבחון האם המבקשת הוכיחה קיומה של אפשרות ממשית אובייקטיבית למשוא פנים, אשר תצדיק את המסקנה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים.
14.
המבקשת מבססת את העילה לחוסר אמון בבורר על שתי טענות המפורטות בבקשה.

טענתה הראשונה היא, שהואיל והבורר הוא זה שניסח וערך את ההסכם בין הצדדים, הוא אינו יכול להכריע בשאלות הנוגעות לסעיפים מקפחים אשר הוא ניסח, וקיים ניגוד אינטרסים בין האינטרס האישי של הבורר לשמירה על תפקידו לבין החשש המשמעותי למשוא פנים.

מנגד טוענים המשיבים, כי טענת המבקשת נגועה בחוסר תום לב. עוד בשלב חתימת ההסכם בין הצדדים עם תניית הבוררות, המבקשת ידעה היטב מה תפקידו של הבורר בניסוח ההסכם והיא ידעה היטב מהם כישוריו וידיעותיו בתחום התכנון והבניה, ועל רקע מומחיות זו הוא נבחר. עוד טענו כי הבורר מונה לתפקידו דווקא משום שהיה מעורב בניסוח ההסכם, והיה יכול לעמוד היטב על אומד דעת הצדדים בעת חתימתם עליו, והעובדה שהבורר הוא אשר ניסח אותו, אינה מעמידה אותו בניגוד עניינים.

המשיבים הוסיפו וטענו כי המבקשת הייתה צריכה להעלות טענה זו לפסלות בהזדמנות הראשונה – היינו מייד בהגעתה לבוררות, ולא עשתה כן.

בעניין זה הדין עם המשיבים. במועד חתימת החוזה - לרבות סעיף התניית הבוררות הכלול בו - המבקשת הסכימה כי עורך ההסכם ישמש כבורר, וכך גם במשך זמן רב לאחר שהוגש כתב התביעה לפניו כבורר. עצם המינוי אינו חריג, שכן נפוץ כי צדדים ממנים כבורר אדם הקשור לאחד הצדדים ולנושא הבוררות, כדוגמת עורך הדין אשר ייצג אחד מהם. בנסיבות המתוארות, לא ניתן להעלות את הטענה כי אותו בורר שהתמנה בהסכמה, אינו ראוי לשמש כבורר בגין אותה היכרות ומעורבות אשר תרמה למינויו מלכתחילה. רק אם יוכח כי בהמשך ההליך התברר כי ההיכרות הקודמת של הבורר אם אחד הצדדים גרמה בפועל למשוא פנים, או אז ניתן יהיה להעלות טענה נגדו בגין כך.

לעניין זה, ראוי להביא מדבריה של ס' אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל
(מהדורה רביעית) בעמ' 503:
אך אם יפנה בעל הדין אל ביהמ"ש תוך כדי ניהול הבוררות, ויטען: 'אכן, ידעתי שפלוני קשור לצד שכנגד, אך חשבתי כי משיתמנה כבורר, יכהן באובייקטיביות מלאה, ללא משוא פנים. מסתבר כי טעיתי' – יטה לו ביהמ"ש אוזן קשבת ביתר רצון. במילים אחרות, לא עובדת הקשר של הבורר עם הצד שכנגד היא שנתגלתה לעותר (כי זו הייתה ידועה לו עוד קודם), אלא העובדה החדשה והשלכתה הישירה על הבוררות שבפני
ו. אלא שטענה זו בלבד לא תועיל, ויש צורך בהוכחת עובדות ממשיות כדי לבססה.

בנדון דנן, לא הובאו הוכחות המבססות כל טענה כאילו ישנו חשש ממשי למשוא פנים של הבורר כנגד המבקשת, ונראה כי מדובר בטענה כללית ועקרונית, אשר נועדה לאפשר למבקשת לחזור בה מהסכמתה כי הבורר ישמש בתפקידו, ועל כן יש לדחותה.
15.
טענתה השנייה של המבקשת מבוססת על הנסיבות סביב טעות הבורר הנוגעת לכתב התביעה המתוקן שהגישו המשיבים. כאמור לעיל, כתב תביעה המתוקן שלהם היה אמור להיות מוגש בד בבד עם הגשת כתב התביעה מהמבקשת, אשר הוגש ביום 3.2.11. ברם רק לאחר חמישה וחצי חודשים התקשר הבורר לנציג המבקשת, וביקש שיבוא לקחת את כתב התביעה המתוקן של המשיבים, תוך שהסביר כי המשיבים הגישו את התביעה באותו זמן בו הוגשה תביעת המבקשת, אך מחמת טעות הבורר הוא לא נמסר למבקשת. לטענת המבקשת, עיון בכתב התביעה המתוקן של המשיבים מגלה כי כלולה בו תגובה לתביעה שהגישה המבקשת, ומכאן, שבהכרח הוגש כתב התביעה המתוקן של המשיבים מאוחר יותר; זאת, בניגוד לדברי הבורר, מה גם שהבורר קבע בהחלטה קודמת כי הצדדים לא יגיבו על כתבי הטענות של הצד השני.

לטענת המבקשת, מנקודה זו היא איבדה את אמונה בבורר, ופנתה לקבל ייעוץ משפטי (סעיף 7 להשלמת טיעונים מטעם המבקשת).

באשר לטענה זו טוענים המשיבים, כי הם הגישו את כתב התביעה המתוקן עוד ביום 1.2.11, היינו, יומיים לפני שהמבקשת הגישה את כתבי בית הדין מטעמה. המבקשים אף הציגו ראיות לכך, ובין היתר, חשבונית מיום 1.2.11, מבית הדפוס "גרפיקל", בו הדפיסו וכרכו את המסמכים שהגישו. לטענתם, בכתב התביעה המתוקן אכן כלולה התייחסות לטענות המבקשת, ברם אלו כבר הועלו במסגרת מסמך ראשוני שהגישה המבקשת לבורר בראשית חודש אפריל 2010, ולא מדובר בתגובה לכתבי בי-דין שהגישה ביום 3.2.11. כן הם ציינו, כי בקשת המבקשת לפנות לייעוץ משפטי נעשתה שנה לאחר המאורע האמור, כך שהמבקשת לא העמידה את הדברים על דיוקם. כמו כן טוענים, כי המבקשת הייתה חייבת להעלות טענת חוסר אמון בהזדמנות הראשונה, והדבר נעשה למעלה משנה לאחר מכן.

גם בעניין זה, מסקנתי היא כי הדין עם המשיבים.

המשיבים הוכיחו כי הגישו את כתב התביעה המתוקן במועד שנדרשו, כך שהופרכה רמיזת המבקשת באשר ליושרו של הבורר בטענתו כי כתב התביעה הוגש בזמן. אך גם לולא הפריכו חשד זה, מדובר ב"אירוע" בודד ושולי, ואין למצוא בו הוכחה לקיום חשש ממשי למשוא פנים אובייקטיבי, הגם שטעות הבורר גרמה, הלכה למעשה, לעיכוב של חמישה וחצי חודשים בהליך הבוררות.

עוד נכון לציין, כי המבקשת טענה לפניי שוב ושוב כי כבר לאחר אותה שיחת טלפון עם הבורר וקבלת כתב התביעה המתוקן של המשיבים ביום 18.7.11, איבדה את אמונה בבורר. ברם, המבקשת לא העלתה טענה זו של חוסר אמון בהזדמנות הראשונה שניתנה לה, וגם לא באינספור ההזדמנויות שהיו לה לאחר מכן (ראו לעניין זה,
רעא 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל
(5.12.10)). העובדה כי המבקשת לא הייתה מיוצגת באותה העת אינה מעלה ומורידה לעניין זה, הואיל ואם אכן נציגי המבקשת חוו חוסר אמון, היו צריכים להביע זאת במסגרת הבוררות.

אשר על כן, אני דוחה את הטענה כי הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים מהטעם האמור.
16.
בהשלמת הטיעונים בכתב מטעם המבקשת נטען, כי במהלך ההליך שהתנהל לפניי התבררו לה שני טעמים נוספים אשר קעקעו את אמונם בבורר. האחד, כי ביום 6.3.13, במהלך דיון שקיים בבוררות, הביע הבורר את עמדתו בשאלה מהותית בסכסוך בין הצדדים, כי ההסכם בין הצדדים הוא הסכם פאושלי, אך מאחר שאין לו הכשרה משפטית, הוא בוחר להיוועץ בנושא זה עם יועץ משפטי, אם כי, ההכרעה תיוותר שלו. לשיטת המבקשת, הדבר מלמד כי הבורר כבר גיבש את עמדתו בנקודה שבמחלוקת, ועל כן, יש להעבירו מתפקידו.

מנגד טוענים המשיבים, כי דווקא הכוונה להיוועץ עם עו"ד מלמדת כי הבורר לא גיבש עמדה.

אציין כי דברי המבקשת אינם מדויקים. הדיון בבוררות אשר בו לכאורה הביע הבורר את עמדתו האמורה, התקיים לפני הדיון לפניי. בדיון זה ציינה ב"כ המבקשת את דברי הבורר, אך לא בטענה כי זו עילה לפסילה, אלא כפתח להצעה כי השאלות המשפטיות יועברו להכרעת משפטן, בעוד שהבורר יכריע בפן הטכני (פרוטוקול מיום 10.4.13, עמוד 4 שורות 10-14). ברם, בהשלמת הטיעונים בכתב, דברי הבורר הפכו לראשונה לעילה להעברתו מתפקידו.

אי לכך, ולאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי טענה זו איננה מבוססת והיא נטענה כלאחר יד, מתוך ניסיון להיחלץ מן הבוררות – אני דוחה את הטענה.
17.
הטענה החדשה השנייה היא, כי במהלך ההליך התברר למבקשת כי התקיימו פגישות

והתכתבויות בין הבורר למשיבים שהמבקשת לא הייתה מודעת להן (כשהיא מתבססת על נספחים ו, ז' לתגובת המשיבים).

לכך עונים המשיבים, כי שתי הפגישות וההתכתבויות נעשו במסגרת הליך הפשרה, בו התנהל הקשר עם הבורר בהתכתבות ישירה ובשליחת נציגה לפגישות עמו ללא הצד השני, וכך נעשה על ידי שני הצדדים ובהסכמתם. בתוך כך ציינו המשיבים, כי לא היו מודעים למכתב מיום 6.10.10 ששלחה המבקשת לבורר, אותו הזכירה בהשלמה לטיעונים כראיה לכך שגם היא נהגה בדרך חד-צדדית במסגרת הליך הפישור.

גרסת המשיבים מקובלת עליי, לאחר שכך עולה מפירוט העניינים בנספחים ו-ז לתגובת המשיבים, בהם פירטו המשיבים את השתלשלות העניינים במסגרת הליך הפישור ואת שתי הפגישות שקיים המשיב עם הבורר, ואת מה שסוכם בהם (העברת רשימת ליקויי בנייה לבורר, אשר יעבירוה למבקשת) – ומסמכים אלו מאמתים את הטענה כי התקיים הליך פישור בין הצדדים. כך גם ניתן ללמוד מפניית המבקשת לבורר ביום 22.10.11, בה ביקשה מהבורר "להיכנס למהלך של בוררות" ולהגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד, ממנה משתמע כי עובר לפנייה זו התקיימו מגעים במסלול אחר ולא של בוררות. לאחר מכן, ביום 14.11.10 פנה הבורר לצדדים והורה להם להגיש כתבי טענות – לאחר שכפי הנראה לא צלח הליך הפישור, ולאור בקשת המבקשת. כן פנה הבורר לצדדים ביום 20.12.10, והזכיר להם כי עברו למסלול של בוררות וכי על כן כל צד יפנה כל בקשה או מידע לכל הצדדים, דבר המלמד אף הוא על ההתנהלות החד-צדדית מול הבורר קודם לכן, בהליך הפשרה.

עולה אפוא כי אין למצוא כל פגם בהתנהגות הבורר, וכי אין בה כדי להוות עילה להעברתו מתפקידו.

אי לכך, גם דין טענה זו להידחות.
סיכום

18.
הבקשה להעברת הבורר מתפקידו ולקבוע כי הבוררות פקעה – נדחית.
19.
הבוררות תמשיך להתברר בפני
כבוד הבורר מר יואב סרי, ופסק הבוררות יינתן לא יאוחר משלושה חדשים מיום מתן

פסק דין
זה.
20.
המבקשת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבים בגין הליך זה, בסך של 15,000 ₪.







ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ד, 27 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.








הפב בית משפט מחוזי 53564-11/12 קהתי אהוד קבלנים בע"מ נ' דורון סרי, שני סרי (פורסם ב-ֽ 27/11/2013)