פסקי דין על נימה צורן | פסקי דין על thanachai kosomsai

3093-10/13 סעש     26/11/2013




סעש 3093-10/13 נימה צורן נ' thanachai kosomsai








בית דין אזורי לעבודה בנצרת

סע"ש 3093-10-13



לפני: כב' השופטת אורית יעקבס


המבקש

ת/הנתבעת
:


נימה צורן

ת.ז. 005540372
ע"י ב"כ עוה"ד שלומי שדה



-

המשיב/התובע
:

thanachai kosomsai
דרכון זר מס' 432532

n

ע"י ב"כ עוה"ד
שי ורד ואח'

החלטה

1.

לפניי בקשת המבקשת לחיוב המשיב בהפקדת ערובה כספית ולמתן הוראות למשיב ולחברת כח האדם, שבאמצעותה בא ארצה ועבד, להמציא את כל תלושי השכר וכל העתקי ההעברות ואישורי התשלום שבוצעו עבודו.

2.
רקע

התביעה העומדת בבסיס הבקשה הינה תביעתו של המבקש, עובד זר ,אזרח מדינת תאילנד, הגיע לישראל בתיווך חברת כוח אדם ועבד, לטענתו, אצל המבקשת, בין השנים 2002-2008, בענף החקלאות.
המשיב, הגיש, כנגד המבקשת, תביעה על סך 146,315 ₪, בגין זכויות שונות מתחום משפט העבודה המגיעות לו, לטענתו, בקשר לתקופת העסקתו אצל המבקשת ובקשר לסיומה של תקופה זו.

3.
להלן טענות המבקשת המצדיקות, לטענתה, חיובו של המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה המיידיות והצפויות:
א.

המשיב הינו תושב מדינת תאילנד, אינו שוהה בארץ, ויודע כי ככל שתביעתו תידחה, לא ניתן יהא לגבות ממנו את ההוצאות שייפסקו נגדו.
ב.

התביעה מופרכת וחסרת בסיס, ואף מוגזמת מבחינת סכומיה, יתרה מכך, בגין חלק מתקופת עבודתו חלה התיישנות שכן המשיב סיים עבודתו בשנת 2008.
ג.

התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ובלתי סביר, שגרם למבקשת נזק ראייתי מכריע וממשי.

4.
להלן טענות המשיב, המצדיקות, לדעתו את דחיית הבקשה בענין הפקדת ערובה:
א.

המבקשת מעגנת בקשתה בטענות בעלמא ללא ביסוס משפטי ו/או עובדתי , מבקשת להסיק ולהשליך מהליכים אחרים, בהם נדחו תביעת העובדים, על ההליך דנא, כאשר לא הוכח כל קשר בין ההליכים.
ב.

המבקשת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי היא עומדת בתנאי הִלכת בית הדין הארצי בעניין פתחי אבו נאסר נ'
saint pefer in gallicantu
(ע"ע 1424/02 מיום 6/7/04).
ג.

על מנת שלא לחסום למשיב את זכות הגישה לערכאות.
ד.

הפקדת ערובה ובמיוחד כלפי עובד זר נעשית באופן חריג, למנוע הגשת תביעות סרק. בעניינו,סיכויי התביעה טובים, ומקריאת כתב התביעה ניתן לראות כי מדובר בתביעה מבוססת ביותר אשר הוגשה בתום לב.

5.
המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, (להלן: "תקסד"א") דנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע, וקובעת כי:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע"

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי, במקרים המתאימים, וכל אימת שביה"ד רואה שיש בכך כדי לעשות צדק, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנות, וזאת מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 (דב"ע נד/189 - 9 דניאל סוסנוביק - מנחם מאור, עבודה ארצי כז(3) 246. דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391).

עוד קבע בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע לג/ 31 - 3 יוסף סבתי סבאח ואח' - ג' פרץ בן גיאת ואח', פד"ע ד' 309, 310, כי: "
אין זו דרכו של בית הדין לעבודה לחייב תובע במתן 'ערובה' ועל ידי כך להכביד על מימוש זכויות"
,
שכן וכידוע זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד, וזכות מן המעלה העליונה, לעניין זה אמר בית המשפט העליון ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ - קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 628:
"הכל מסכימים כי המדובר הוא בזכות מן המעלה העליונה .. זכות הגישה לבית המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות - יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר - וכך אומר אני - כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הוא תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית המשפט הינה צינור החיים של בית המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושלטון החוק ... באין מתדיינים יישב בית המשפט בטל וחסר מעש, ובית משפט שאין מתדפקים על שעריו כמוהו כלא היה. נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית המשפט - בין במישרין ובין בעקיפין - ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה-
raison d'etre
של הרשות השופטת".

כן בבואו של ביה"ד לשקול אם יש מקום לחייב במתן ערובה "
יביא כמובן בחשבון את המיוחד שבמשפט העבודה
"
דבע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, סעיף 9 לפסק הדין.

אכן, זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד מן המעלה הראשונה, יחד עם זאת, זכות זו, ככל זכות, אינה מוחלטת, ויש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. בע"ע 1424/02 אבו נאסר -
saint peter in gallicantu
, בית הדין הארצי קבע את הנסיבות בהן בית הדין יעתר לבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בעל דין;
"הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקולות להטלת החיוב במתן ערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה, ולו יינתן המשקל המכריע...
במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים; הסיכוי המשני במהלך הוא יכולת גבית הוצאות הנתבע מהתובע. אל מול א אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא מפאת עוניו ידחה התובע משעריו של בית המשפט."
(ההדגשה אינה במקור- א.י.)

באותו העניין, נפסק בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי לג (52) 24 (להלן- "עניין קיניאנג'וי") כי, ככלל, באיזון בין זכות הנתבע לגבות את הוצאותיו לבין זכות הגישה לערכאות וזכותו של העובד לממש את זכויותיו מכוח חוקי המגן, יש להעדיף את האחרונות:
"...הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות, דוגמת שכר מינימום ומפני החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנודעת להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי הדין ..
בנוסף, ייחסנו משקל מיוחד לעניין הציבורי במימוש זכויות מתחום משפט העבודה, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בקביעת שיעור הוצאות נמוך בהליכים המתנהלים בפני
בתי הדין; .....
"
(סעיף 15 לפסק הדין).

הטעם העיקרי שבפי המבקשת הינה היותו של המשיב אזרח זר, וכי קיימת אפשרות שלא תצליח לגבות ממנו הוצאות במידה ויפסקו, טעם זה כשלעצמו אינו מהווה נימוק המצדיק חיובו המשיב בהפקדת ערובה (ראה בעניין זה ע"ע 1424/02 לעיל ועניין קיניאנג'וי) זאת ועוד, איני סבורה כי יש מקום בשלב זה לקביעה כי התביעה הינה "מופרכת על פניה", שזהו המבחן שנקבע על ידי בית הדין הארצי, שכן צורפו לכתב התביעה העתקי אשרות השהייה ורשיון עבודה של המשיב אצל המבקשת דבר המאשש, לכאורה, קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, כאשר
טענות המבקשת, למשל,
כי "
התובע קיבל את כל המגיע לו בתקופת עבודתו
", או כי "
ההתנהלות העסקית והאישית של הנתבעת היתה מאז ומעולם הגונה ועניינית ומעולם לא גזלה כספו של איש..
" הינן בגדר טענות עובדתיות הדורשות הוכחה ובודאי שאין בהן, בשלב זה, כדי להצביע על כך שכל תביעתו של המבקש הינה חסרת בסיס וכי אין לה כל סיכוי.

לאור כל האמור, בשים לב להלכה הפסוקה ובשים לב לעובדה

שתביעת המשיב הינה לתשלום זכויות אשר הינן מזכויות עובד על פי חוקי המגן בתחום העבודה ובהינתן כי לא ניתן לקבוע, בשלב זה שאין כל ממש בתביעה הריני קובעת כי באיזון ראוי ומידתי בין זכות המשיב להגיש תביעתו לבין זכות המבקשת להבטיח הוצאותיה, אין לחייב את המשיב בהפקדת ערובה.

6.

בכל הקשור לבקשת המבקשת ליתן הוראות למשיב ולחברת כח האדם להמציא מסמכים הרי שבכל הקשור למבקש, אינני נעתרת לבקשה וזאת לנוכח האמור בסעיף 6 לתגובתו "
..מתכבד להודיע כי אין ברשותו מסמכים נוספים פרט לאלו אשר צורפו לכתב התביעה. ככל שימצאו מסמכים כאלה בעתיד, התובע ימסור העתקם לנתבעת באמצעות בא כוחה
".
בכל הקשור לחברת כח האדם - אינני נעתרת לבקשה מאחר ובעניינה הבקשה אינה מפורטת דיה וזאת גם בשים לב לעובדה שלא צויינו כל פרטים ביחס אליה, לרבות שמה, מספר ח.פ. שלה וכדו'.
למותר לציין כי המבקשת רשאית לפנות, ישירות, לאותה חברת כח אדם ולבקש ממנה את המסמכים הדרושים לה.

7.

לנוכח האמור לעיל הריני מורה על דחיית הבקשה ובהתאם הריני מורה למבקשת להגיש את כתב הגנתה, בתוך 30 יום מיום שתתקבל אצלה החלטה זו, או להודיע בתוך 10 ימים מהיום האמנם עומדת היא על בקשתה החלופית, לראות בבקשתה ככתב הגנתה.

8.

למרות שדחיתי את הבקשה, החלטתי שלא לעשות, בשלב זה, צו להוצאות.

9.

בשולי הדברים יצויין כי טענות המבקשת לענין השיהוי, לעניין ההתיישנות המסויימת וכן
לעניין "תביעות דומות" שהוגשו, לא נעלמו מעיני בית הדין אך אין בהן, כשלעצמן, כדי להצדיק העתרות לבקשה.
10.

בנקודה זו יצויין כי נראה שבתבונה וביעילות ינהגו הצדדים אם יעשו מאמץ לבוא בדברים במטרה לנסות ולסיים את הסכסוך ביניהם בפשרה.

11.
למעקב, לענין כתב הודעת המבקשת, ביום 10/12/13.

ולחילופין - למעקב, לענין כתב הגנה, ביום
1/1/14.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ד,
(
26 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים.


יעקבס אורית, שופטת










סעש בית דין אזורי לעבודה 3093-10/13 נימה צורן נ' thanachai kosomsai (פורסם ב-ֽ 26/11/2013)