פסקי דין על הראל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על אורי מצולסקי

50771-11/12 תאמ     26/11/2013




תאמ 50771-11/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אורי מצולסקי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 50771-11-12 הראל חברה לביטוח בע"מ
נ' מצולסקי




בפני

כב' הרשם בכיר
אבי כהן


התובעת

הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד צבי רוטמן


נגד


הנתבע

אורי מצולסקי
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר עזר




פסק דין


בפני
י תביעת כספית מיום 26.11.12 ע"ס 6,658 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 22.2.12. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

היום נערכה בפני
י ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים ושבה סיכמו הצדדים טענותיהם.

מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון.

הנתבע הינו נהג הרכב הפוגע הנטען, כאשר יצוין שהייצוג המשפטי שניתן לנתבע הינו במסגרת הכיסוי הביטוחי שמוענק לו ע"י מבטחתו – חב' ביטוח ישיר.

הרכבים המעורבים בתאונה

בתאונה מעורבים 2 רכבים:

רכב התובעת – מונית מתוצרת פולקסווגן (להלן – "המונית").
רכב הנתבע – טנדר מתוצרת מיצובישי (מגנום) (להלן – "הטנדר").

מקום התרחשות התאונה: רחוב קיבוץ גלויות בת"א.

שעת התרחשות התאונה: 12:00 (אור יום).

המחלוקת

אין חולק כי עובר לתאונה נסעו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון נסיעה, כאשר הטנדר מימין למונית וכאשר מוקד הפגיעה במונית הוא בדלת ימנית אחורית. המחלוקת היא בשאלה, מי משני הרכבים סטה לעבר השני ובאילו נסיבות התרחשו התאונה, כאשר גרסת התובעת היא שהטנדר סטה שמאלה לעבר המונית ואילו גרסת הנתבע היא שהמונית עקפה את הטנדר מצד שמאל וסטתה לעבר הטנדר במהלך העקיפה.

המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבע בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבע גם לא הציג חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקש לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת.

הראיות שהציגו הצדדים

כתבי הטענות, על נספחיהם.

הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים.

תמונות בצבע של נזקי המונית (תמונות שצילם השמאי שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה).

עדויות עדים מטעם שני הצדדים בדיון בפני
י: מטעם התובעת – נהג המונית; ומטעם הנתבע – נהג הטנדר (הנתבע) וכן נוסעת הטנדר (ביתו של הנתבע).

סרטון וידיאו קצרצר ותמונה אחת של המונית בזירת התאונה ושל חילופי דברים בין הנהגים בזירת התאונה, שצולמו במכשיר הטלפון הנייד של נוסעת הטנדר והוצגו לעיוני במהלך הדיון.


הכרעה

אני מוצא לדחות את התביעה.

כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית

על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993);
בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן (פורסם בנבו, 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי (פורסם בנבו, 5.6.02);
בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי (פורסם בנבו, 16.7.02);
רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)]
.

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט

לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעת, כאשר לפי גרסת הנתבע (אותה העדפתי) האחריות הבלעדית לקרות התאונה מוטלת על נהג המונית.


אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה:

מצאתי את עדות נהג ונוסעת הטנדר מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות נהג המונית.
ממכלול הראיות שוכנעתי לקבל את עדות נהג ונוסעת הטנדר, לפיה לא מדובר בסטייה תמימה של המונית לעבר הטנדר, אלא במהלך נהיגה פרוע ויזום של נהג המונית, שביקש ככל הנראה "להעניש" את נהג הטנדר על ש"העז" לעקוף אותו בכביש, זמן קצר לפני קרות התאונה, בכך שתמרן את המונית בצורה מפחידה ומאיימת לעבר הטנדר, ואגב כך התנגשה המונית בטנדר.
לא מצאתי לקבל כמהימנה את עדות נהג המונית, לפיה הטנדר סטה לעבר המונית מתוך מסלול שנועד לנוסעים לירושלים (לכביש מס' 1). ממכלול הראיות עולה שהטנדר לא נסע כלל באותו מסלול, ודומה כי עדותו הנ"ל של נהג המונית נועדה להסביר באופן מאולץ את הפגיעה בדופן ימין של המונית ולספק הסבר דחוק לסטיה של הטנדר לעבר המונית, והכל בשים לב לכך שנהג המונית העיד שהוא נסע עובר לתאונה בנתיב הימני ביותר (כך שפגיעה בדופן ימין של המונית לא תיתכן מרכב שנוסע בנתיב רגיל).
לא מצאתי את עדות נהג המונית, לפיה נסע עובר לתאונה בנתיב הימני ביותר בכביש, כסבירה וכאפשרית, בשים לב לכך שבסרטון שהוצג לי נראית המונית בנתיב אחר (שמאלי יותר).
לחובת התובעת, שנטל ההוכחה על נטל הבאת הראיות שבו מוטל עליה, נזקף מחדל ראייתי בכך שהתובעת לא השכילה להציג לביהמ"ש צילום או תמונה ברורים של זירת התאונה, על כל נתיביה וסביבתה, וזאת במיוחד בשים לב למחלוקת בין העדים לגבי הקיים בזירה. בהקשר זה יצוין כי לא הועילה גם הפסקה מיוחדת וחריגה בת כשעה וחצי שערכתי במהלך ישיבת היום (בדיוק לטובת השגת תמונה ברורה של הזירה), כאשר לאחר ההפסקה הוצג לעיוני פלט של מפה ברזולוציה שאינה נותנת מענה לדרוש.
לחובת התובעת, שנטל ההוכחה על נטל הבאת הראיות שבו מוטל עליה, נזקף מחדל ראייתי נוסף, לפיו לא הציגה התובעת את תיק המשטרה הקיים, שלפי מכלול הראיות שהוצגו לי, היוזם של פתיחתו היה לא אחר מנהג המונית, כך שמחובת התובעת (שהעידה את נהג המונית כעד יחיד מטעמה) היה להתוודע מבעוד מועד לקיומו של תיק המשטרה ולהציגו בשעת הדיון (ב"כ התובעת הודיע בשעת הדיון כי לא היה מודע לקיומו של תיק המשטרה, אך, לאור האמור לעיל, איך בכך כדי לרפא את מחדלה הנ"ל של התובעת). יצוין כי לפי עדויות נהג ונוסעת הטנדר, קיימות הודעות רלוונטיות שלהם במשטרה, ומשהתובעת לא הציגה עדויות אלו (ביחד עם כל מסמכי תיק המשטרה), הדבר מקים
נגדה חזקה לפיה העדויות הללו אינן לטובתה ומחלישות את גרסתה.

סיכום

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 450 ₪ (שכר העדה שנפסק במהלך הדיון) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 3,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ שני הצדדים.



ניתן היום,
כ"ג כסלו תשע"ד, 26 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 50771-11/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אורי מצולסקי (פורסם ב-ֽ 26/11/2013)