פסקי דין על עומר עג'מי | פסקי דין על מדן דויטשר

8452-03/09 א     28/11/2013




א 8452-03/09 עומר עג'מי נ' מדן דויטשר








בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 8452-03-09 עג'מי נ' דויטשר




בפני

כב' השופטת
לימור רייך


תובע

עומר עג'מי
באמצעות ב"כ עוה"ד און שרביט


נגד


נתבע

מדן דויטשר




פסק דין


לפני תביעה נזיקית שהגיש התובע בסכום של 414,009 ₪, בגין עוולת רשלנות מקצועית, הפרת חובה חקוקה והפרת חוזה, המיוחסות לנתבע שהינו יועץ מס במקצועו.

התובע עוסק כעצמאי במתן שירותים עבור חברות שונות בתחום ההפקות, בענף הפרסום והקולנוע החל משנת 1999 (להלן: "התובע").

הנתבע הינו יועץ מס מוסמך בעל מ.ר 42383 , המספק שירותי הנהלת חשבונות וייעוץ מס, אשר שימש כמנהל חשבונות ויועץ מס של התובע החל משנת 2000 ועד לחודש נובמבר 2007 במסגרת שירותיו ייצג את התובע בפני
רשויות המס (להלן: "הנתבע").

מטעם התובע העידו התובע ואימו הגב' מיכל עג'מי ואילו מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.
הנתבע ויתר על חקירת עדי התביעה: המומחה- רו"ח עמוס דורון, רו"ח ערן גוטליב, גב' מיכל טל וגב' תאיר מרדכי, בהתאם להודעתו מיום 26/6/13.

עובדות שאינן במחלוקת
:
הנתבע סיפק לתובע שירותי יעוץ מס, הנהלת חשבונות וייצוג בפני
רשויות המס החל משנת 2000 ועד לחודש נובמבר 2007.
ביום 14.06.05, מס הכנסה ביקש לערוך ביקורת בספריו של התובע לשנים 2001-2005 שכללה דיון עם המייצג -הנתבע ועיון בספריו של התובע (להלן: "הביקורת" ).
ביום 08.12.07, נערך דו"ח על-ידי המפקחת, הגב' גז אילנה המפרט את הנימוקים לקביעת השומות ואת ממצאי הביקורת (להלן: "נימוקי השומה"- ר' נספח 3 לכתב התביעה) ולפיו:
בעקבות הביקורת נקבעו הכנסות התובע לפי מיטב השפיטה בהתאם לסעיף 152 (ב) לפקודה עבור השנים 2001-2004, ולפי סעיף 145 (ב) לפקודה לשנת המס 2005 ( להלן:"הפקודה").
בנוסף עלה מהדיונים בפני
מס הכנסה ומבדיקת הדוחות על-ידי מס הכנסה, כי התובע:
(1) אינו מנהל ספר תקבולים ותשלומים, ספר הזמנות, חשבוניות מס וקבלות כמתחייב לפי הדין.
(2) הוגדר כעוסק פטור במע"מ אולם מחזורו העסקי חורג מתקרת הפטור.
(3) דרש ניכוי הוצאות עבור השנים 2001-2004, מבלי לצרף אסמכתאות ,לפיכך, לא הותרו לו אותן הוצאות לניכוי בדוחות שהוגשו לפקיד מס הכנסה.
(4) השמיט הכנסות בין השנים 2001-2004 בעקבות הצלבה בין כרטיסי הלקוחות, טופס אישור ניכוי במקור לבין ההכנסות אשר דווחו על-ידי התובע, (סה"כ הפרש בגין רכיב זה 95,665 ₪).
(5) דיווח למע"מ בגין שנת המס 2005 עבור מחצית השנה בלבד.

ביום 10.01.07, שלחה גב' גז באמצעות פקס הודעה לנתבע על הוצאת הצווים, אליה צורפו צווי השומה ופירוט נימוקי השומה (להלן: "הצווים"). הנתבע השיב בכתב להודעה זו במכתב הנושא את התאריך 23.01.07. שם ציין, כי בכוונתו לערער על ההחלטה להוצאת הצווים.
הגב' גז השיבה למכתב זה ובמכתבה ציינה, כי לפי סעיף 153 לפקודה, ניתן לערער על הצווים
לבית המשפט המחוזי. ביום 26.06.07, הנתבע פנה בכתב לפקיד שומה ת"א בבקשה לבטל את השומות.
ביום 17.07.07, דחה פקיד השומה, מר רחמים יפת, את בקשת הנתבע תוך שציין, כי לא הוגש ערעור ולפיכך, אין מקום לדיון נוסף. ביום 21.08.07, פנה הנתבע בכתב למס הכנסה והודיע על כוונתו להגיש ערעור וביקש לבטל את העיקולים והליכי הגבייה.
ביום 22.08.07, הגיש הנתבע כתב ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בגין הוצאת הצווים- הליך מס' עמ"ה 1219/07 (להלן: "כתב הערעור"). ביום 12.11.07, מונה רו"ח ערן גוטליב לייצג את התובע בפני
רשויות מס הכנסה. ביום 27.11.07, מונה עו"ד און שרביט
לייצג את התובע בכתב הערעור. ביום 26.05.08, נחתם הסכם פשרה בין התובע לבין מס הכנסה באמצעותרו"ח גוטליב, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
ביום 03.06.08 על-ידי כב' השופט מגן אלטוביה. בהתאם להסכם הפשרה, על התובע לשלם למס הכנסה ולמע"מ סכום כולל של 105,040 ₪ (להלן: "הסכם הפשרה").

תמצית טענות התובע
:
א.
בשל מעשיו ומחדליו של הנתבע נדרש התובע לשלם לרשויות המס, מס בסכום כולל של 421,807 ₪. התובע טען, כי נימוקי הביקורת (ר' סעיפים קטנים (1) - (5) פרק עובדות שאינן במחלוקת), נבעו כתוצאה מכך שהנתבע הפר את חובת הזהירות, בה הוא חב מכוח תפקידו כמנהל חשבונות ויועץ מס סביר, בכך ש:
1.
יעץ לתובע לא לנהל ספרי חשבונות.
2.
יעץ לתובע להירשם כעצמאי ולא כעוסק מורשה ברשויות המס. התובע נרשם כעוסק מורשה רק ביום 26.06.05 בעקבות הערותיה של רכזת החוליה במס הכנסה.
3.
הדו"ח השנתי ליום 31.12.05 לא דווח על-ידי הנתבע למס הכנסה לפחות עד לחודש ינואר 2007 ולכן השומה לשנת 2005 נקבעה לפי מיטב השפיטה.
4.
בתגובה לממצאי הביקורת, סיפק הנתבע למס הכנסה הסברים בעל-פה, מבלי שצירף אסמכתאות וניירות עבודה נגדיים מטעמו. הנתבע הגיב לראשונה בכתב ביום 28.01.07, לאחר שנמסרה לו הודעה ביום 10.01.07 על-ידי הגב' גז על הוצאת הצווים ועל נימוקי פירוט השומה. לטענת התובע, תגובה זו הוגשה באיחור ניכר, ללא נימוקים מפורטים ובניגוד לדין מאחר שעל-פי הדין, על הנתבע היה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ולא לפנות בכתב לרשויות המס.
5.
הנתבע לא התריע בפני
התובע על משמעות הוצאת הצווים והנזקים הצפויים להיגרם לו. על הדרך הנכונה לפעול באמצעות הגשת ערעור וממילא תוצאות אי הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, במיוחד הזכות לפתוח בהליכי גבייה על פי פקודת המיסים וביניהם, כפי שקרה בפועל כאשר הוטלו כנגד הנתבעעיקולי צד ג', עיקולים בנקאיים ואף ביקור קבלני הוצאה לפועל בבית הוריו של התובע ביום 20.08.07.
6.
בעקבות פגישה במס הכנסה אשר נערכה ביום 21.08.07, בה נכחו התובע והנתבע, הנתבע הגיש כתב ערעור ביום 22.08.07, באיחור, בניגוד לתקנות ומבלי להיוועץ עם עורך דין.
7.
התובע נאלץ לפנות לקבל ייעוץ וייצוג של רו"ח גוטליב ועו"ד שרביט על מנת למצוא פתרון לבעיה הכספית והמשפטית אליה נקלע, כתוצאה מטיפולו הרשלני של הנתבע בעניינו ורק בזכות הנחייתם ופועלם של המייצגים החדשים נחתם הסכם הפשרה.
8.
לטענת התובע, הנתבע התחייב בפני
הגב' מיכל עג'מי, להשיב לתובע את מלוא שכר הטרחה אשר שולם לו ביתר בסכום של 4,638 ₪, בהתאם לקבלה שמספרה 500107 הנושאת את התאריך 24.08.07. אולם, בניגוד להתחייבות הנתבע השיב לתובע 3,000 ₪ בלבד.
9.
בנוסף לכך התובע טען, כי במהלך תקופת ההתקשרות הנתבע לא הנפיק חשבוניות מס עבור שכר הטרחה ששולם לנתבע על-ידי התובע, למעט חשבונית מס אחת בסכום של
662 ₪ וקבלה שסכומה 4,634 ₪ (ת/38 לכתב התביעה).
10.
לטענת התובע, כתוצאה מרשלנותו של הנתבע, מחדליו וחוסר מקצועיותו נגרמו לו נזקים רבים וביניהם: ריביות, קנסות, שכר טרחה עבור רו"ח גוטליב ועו"ד שרביט, תשלום אגרת בית משפט, אובדן הכנסה, פגיעה במוניטין ועוגמת נפש.

ב.
לטענת התובע הנתבע הפר חוזה שנכרת בין אימו, הגב' עג'מי לבין הנתבע בעל פה ביום 03.01.08, לפיו התחייב הנתבע לשאת במלוא הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות טיפולו הרשלני בעניינו בכפוף לכך, כי מר גוטליב יאשר את סוג הנזק שנגרם ואת שיעורו. במהלך פגישה שהתקיימה בין הצדדים, בנוכחות רו"ח גוטליב, ביום 30.11.08, הנתבע הפר את התחייבותו וסרב לשאת בנזקים, אשר הוערכו לצרכי פשרה על-ידי רו"ח גוטליב בסכום של 390,000 ₪.

ג.
מעשיו ומחדליו של הנתבע מהווים הפרת חובה חקוקה בהיותם נוגדים את החוקים הבאים:
סעיף 14 (א) לחוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס, התשס"ה- 2005.
סעיף 1 (1) ו- (2) לתקנות (כללי אתיקה מקצועית של יועצי מס), התשמ"א- 1981 וסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961.
תמצית טענות הנתבע
:
11.
לטענת הנתבע, התובע רימה את שלטונות מס הכנסה, בכך שהעלים הכנסות מבלי שהנתבע ידע על כך ולכן רשויות המס גילו פערים בין דיווחי התובע לדיווחי לקוחותיו, בגינם נפסלו ספרי התובע והוצאו שומות לפי מיטב השפיטה. ההפרשים הגבוהים בין ההכנסות, מלמדים על כך שהתובע הונה את שלטונות מס הכנסה.
12.
על מנת להגן על התובע, טען הנתבע בפני
רשויות המס, כי ההפרש נובע מניהול ספרי התובע על בסיס מזומן. בשיטה זו מדווחים תשלומים בעת פירעונם לעומת השיטה בה מנוהלים ספרי הלקוחות- על בסיס מצטבר.
13.
הנתבע טען, כי נדרש על-ידי התובע לסכם את פעילותו העסקית בסוף כל שנה בהסתמך על חומר הנהלת החשבונות אשר נאסף על-ידי אימו של התובע. הנתבע הנחה את התובע לנהל פנקסי קבלות כנגד תקבולים, בעוד שהנתונים שהתקבלו מהתובע הועלו על כרטיסיות במחשב של הנתבע ואלו היוו את ספר החשבונות של התובע, במקום ספר תקבולים. ספרי חשבונות אלו הומצאו לפקיד מס הכנסה.
14.
התובע בחר שלא להירשם כעוסק מורשה למרות שהנתבע הנחה אותו לעשות כן.
15.
לטענת הנתבע, סרב לקבל את דרישת פקיד מס הכנסה לחיוב מס גבוה בהתאם לצווים, מאחר שהיה בלתי מוצדק מבחינתו. לטענתו, ניהל ויכוח נוקב עם פקיד הכנסה באשר לחיובי המס.
16.
לטענת הנתבע, הדו"ח לשנת המס 2005 הוגש באיחור בגלל הדיונים עם שלטונות המס.
17.
הנתבע טען, כי החלטת מס הכנסה להוצאת השומות נבעה כתוצאה מחשש של שלטונות המס מהתיישנות והחמצת המועד שנקבע להוצאת שומה לפי מיטב השפיטה וההחלטה איננה קשורה לניסיונות התקשרות כושלים בין הנתבע למס הכנסה.
18.
הנתבע הגיש בקשה לעיון מחדש, בסמוך להוצאת הצווים, ביום 23.01.07.
19.
בסמוך לאחר קבלת התשובה מגב' גז (אשר מועד שליחתה מוכחש על-ידי הנתבע), הגיש הנתבע בקשה חריגה נוספת לעיון מחדש ביום 26.06.07 אולם בקשתו נדחתה על-ידי פקיד השומה ביום 17.07.07.
20.
לטענת הנתבע, הגיש את כתב הערעור, לאור "עצה מרומזת" שקיבל מפקיד השומה בפגישתם מיום 21.08.07, לפיה הגשת ערעור תעצור מיידית את הליכי הגבייה שהפעיל מס הכנסה. הנתבע טען, כי טרם הגשת הערעור הודיע במפורש לתובע, כי הדרך הנכונה להגשת ערעור הינה באמצעות עו"ד. התובע נתן את הסכמתו ומסר לנתבע את הסכום הנדרש לתשלום אגרת בית משפט.
21.
הנתבע טען, כי לאחר הגשת הערעור חידש את הדיונים עם שלטונות המס, דבר שאפשר בסופו של יום את הסדרת השומות.
22.
לטענת הנתבע, הפעולות שנעשו לאחר מכן על ידי המייצגים החדשים מטעם התובע היוו המשך ישיר לדרך שבה נקט הנתבע ובהסתמך על ניירות העבודה שלו, דבר המעיד על סבירות פעולותיו.
23.
הנתבע טען, כי קיבל מהתובע תשלומי שכר טרחה לשנת 2007 בסך כולל של 4,635 ₪. אולם, השיב לתובע 2,924 ₪, מאחר שהטיפול בהנהלת החשבונות של התובע הופסק לפני סוף שנת 2007.
24.
הנתבע הכחיש בכתב ההגנה את אחריותו לשאת בכל הנזקים הנטענים בכתב התביעה, בין היתר, טען כי הסכומים ששילם התובע למס הכנסה הינם חובה חוקית לתשלום מס, בגין הכנסה בה הודה התובע. עוד טען, כי הוצאות עבור ייצוג על-ידי עורך דין בהליך הערעור אינן מהוות "נזק", באשר ממילא על-פי דין הערעור צריך להיות מוגש על-ידי עו"ד. הנתבע טען, כי הנפיק לתובע חשבוניות מס בגין תשלומים שקיבל עבור שכר טרחה ששולם לו.

המחלוקת בין הצדדים
:
השאלות בבסיס המחלוקת בין הצדדים הינן:
א. האם הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת על יועץ מס סביר?
במסגרת שאלה זו יש לבחון את השאלות שלהלן:
(-) האם הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו מכוח תפקידו כיועץ מס סביר, בכך שהתובע לא נרשם כ"עוסק מורשה" במע"מ ולא ניהל ספרים כנדרש בסעיף י"א (2) להוראות ניהול ספרים ?
(-) האם הטיפול והייצוג של התובע מול רשויות המס במקרה דנן היה רשלני ובניגוד להוראות הדין?
ב. האם ביום 03.01.08 נכרת בין הצדדים חוזה בעל-פה? אם כן, האם הופר על-ידי הנתבע?
ג. האם מעשיו של הנתבע מהווים הפרת חובה חקוקה?

בטרם אענה על שאלות אלו אעמוד על מערכת היחסים החוזית בין התובע לנתבע ובמסגרתה אתייחס להיקף התפקיד של הנתבע כיועץ מס בראות עיני הצדדים ובראי הפסיקה.

ההתקשרות בין הצדדים
:
בשנת 2000 התובע שכר את שירותיו של הנתבע כיועץ מס עבור עסקו, בעקבות היכרות מקצועית של הנתבע עם הוריו של התובע.
בין הצדדים לא נכרת חוזה בכתב למתן שירות מס ו/או הנהלת חשבונות,המבהיר את גדרי התשלום ואת מהות השירות המוענק, על מנת שלא יהא ספק, בדבר ההתקשרות והיקפה. שעה שלא נחתם הסכם בכתב, יש להתחקות אחר ההסכמות והתחייבויות מעדויות/ טענות הצדדים וכן מהראיות שהוצגו בפני
.

מנקודת מבטו של התובע, תפקידו של הנתבע כלל שירותי הנהלת חשבונות, ייעוץ מס וייצוג בפני
הרשויות השונות. כאשר בשנים הראשונות, שירותי הנתבע התבטאו, בקבלה מרוכזת של מסמכי הנהלת החשבונות של התובע, בדיקתם, עיבודם, ניתוחם ואף מתן ייעוץ ועריכת דוחות שנתיים לרבות הגשתם לרשויות המס, מתן ייעוץ ועריכת דין וחשבון על רכוש והתחייבויות ליום 31.12.99 ("הצהרת הון"). עוד הוסיף התובע, כי במהלך השנים עד לחודש נובמבר 2007 , הנתבע סיפק לתובע ייעוץ שוטף בעניינים מקצועיים שונים ובעיקר במעמד התובע אל מול רשויות המס השונות, מס הכנסה ומע"מ.

הנתבע הודה כי בין היתר, השירות שנתן לתובע,כלל קבלה מרוכזת של מסמכי הנהלת חשבונות של התובע, בדיקתם, עיבודם וניתוחם. אלא שהנתבע ניסה ל"צמצם" את היקף שירותו, בכך שטען, כי נדרש לסכם את פעילותו העסקית של התובע, בהתאם למסמכים שהתובע הציג והעביר לידיו ועל בסיסם, הגיש דו"ח שנתי למס הכנסה. קרי, תפקידו היה ריכוז נתונים ללא עיבוד וניתוח המידע שהוגש לו.

בנקודה זו, העדפתי את גרסת התובע על פני גישת הנתבע, לפיה תפקידו היה תפקיד טכני גרידא הכולל ריכוז המידע והגשתו בלבד וזאת לאור תכתיב השכל הישר והגיונם של דברים וכן בשל נסיבות המקרה שלפני, הדין והגדרת תפקידו של יועץ המס בפסיקה ואפרט:

גילו הצעיר של התובע וניסיונו התעסוקתי אל מול ניסיונו המקצועי של הנתבע, מחזקים את גרסת התובע, לפיה שכר את שירותי הנתבע כדי למצות את זכויותיו באופן מקסימאלי לפי הדין ולשם כך נדרש הנתבע לבצע עיבוד של החומר והנתונים אשר הונחו בפני
ו. שעה שאין מחלוקת, כי תפקידו של הנתבע כלל ייצוג בפני
רשויות המס, ניתן ללמוד כי תפקידו אינו טכני היות ותפקיד הייצוג בפני
רשויות המס מחייב את המייצג, קרי הנתבע להיות בקיא במסמכים המצויים בידיו ובדוחות המוגשים על-ידו, שכן הייצוג הינו תפקיד המחייב מתן מענה לשאלות, תהיות והבהרות לתיקו של הנישום אותו הוא מייצג בפני
הרשויות השונות.
בנוסף נקבע בפסיקה כי:
" מקום שבו פונה אדם ליועץ מס, מוסר לו פרטים ומסמכים הנוגעים להכנסותיו ומבקשו למלא על-פיהם דו"ח לשלטונות המס, אין על יועץ המס לנהוג כלפי לקוחו לפי הכלל של "כבדהו וחשדהו". אין יועץ המס זרועו הארוכה של פקיד השומה, ואין עליו לרדת לחקר האמת, בנוסף למה שעיניו רואות במסמכים ואוזניו שומעות מפי לקוחו. מאידך גיסא, אין יועץ מס בגדר מחשב, המוזן בפרטים ופולטם לאחר מכן בפלט. על יועץ מס סביר ליתן דעתו למהות הפרטים ולתוכן המסמכים שנמסרים לו, ולא לעצום עיניו מהם".

ע"פ 6072 ,6016/93 מאיר צרשניה נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4), 268, (
282
ז-
283
א) (להלן: "פס"ד צרשניה").

כך גם עולה מסעיף 144 (א) לפקודה, לפיו כל החותם על דו"ח אמרה או טופס רואים אותו כמי שיודע כל עניין שבהם ומפרשנות הפסיקה לסעיף זה, לפיה: על יועץ המס, כאיש מקצוע, מוטלת, האחריות לבצע פעולות בדיקה בכל מסמך, למסור ידיעות נכונות ולערוך דו"ח אמת, המשקף נכונה פני הדברים ובדייקנות. קרי, חלה חובה לערוך בדיקה אישית ומובהקת של הנתונים, המסמכים והקבלות המרכיבים את הדו"ח השנתי ואת ספרי התקבולים.
ת"פ 96/91

מדינת ישראל נ' מאיר צרשניה ,
מיום 23.09.93, פסקאות 16 ו- 17 לפסק הדין.

לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, לפיה תפקידו של הנתבע במסגרת ההתקשרות בין הצדדים איננה מתמצה במתן שירותים טכניים, כפי שניסה הנתבע לצייר את פני הדברים, כי אם בתפקיד הכולל עיבוד, ניתוח ובדיקה אישית של כל מסמך המוגש לצורך הכנת הדו"ח על מנת להקטין את חובת המס של הלקוח בהתאם לדין.

א.
האם הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת על יועץ מס סביר

?
חובת הזהירות המוטלת על יועץ מס
:
טרם חקיקתו של חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס, נקבע ב

פסק דין
צרשניה, כי יועץ מס נותן ללקוחותיו שירות של בעל מקצוע, ובתור שכזה הינו נושא בחובת זהירות מכוח חובת הזהירות הכללית הקבועה בסעיפים
35
-
36
לפקודת הנזיקין
[נוסח חדש] (שם, עמוד, 280)
.
עוד נקבע, כי:
"... (ב)

יועץ מס, בתור שכזה- בין שהוא מופקד גם על הנהלת החשבונות של לקוחו ובין שמשימתו מצומצמת אך ורק לסיוע ללקוח בעריכת הדו"ח על ההכנסה ­נושא בחובת זהירות של נותן שירות כאשר הוא עורך בעבור הלקוח דו"ח על הכנסה; ועיקרה של חובה זו נעוץ בנקיטת אמצעים סבירים להבטחת אמיתותם ודיוקם של הנתונים המוצגים בדו"ח והעומדים בבסיסו.

(ג) החובה האמורה- כלפי כל "שכן", לרבות שלטונות המס - מתחייבת הן מעצם נטילת המשימה של מתן שירות של מומחה לעריכת הדו"ח בעבור הלקוח, והן מכוח המעמד המיוחד שמקנה פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ליועץ המס. היא באה לכלל ביטוי בתקנה 1(1) לתקנות מס הכנסה (כללי אתיקה מקצועית של יועצי מס), תשמ"א 1981.
.. " (

שם, בעמוד 279).

בשנת 2005 נחקק חוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס, סעיף 14 מעגן את חובתו של יועץ המס לפעול במקצועיות ובזהירות הראויה ולפיו :
" במילוי תפקידו יפעל יועץ המס המייצג במהימנות, בנאמנות, בזהירות וביושר, כלפי לקוחותיו, כלפי רשויות המס וכלפי רשויות אחרות המסתמכות על שירותיו וינקוט את כל האמצעים הסבירים כדי להבטיח את התנהגותם המהימנה, הנאמנה, הזהירה והישרה של הנתונים לפיקוחו, לרבות עובדיו המועסקים על ידו ".

האם במקרה דנן, התובע לא ניהל ספרים, לא נרשם במע"מ ומסר דו"ח חלקי עבור שנת המס 2005, בשל הפרת חובת הזהירות המוטלת על הנתבע מכוח תפקידיו כיועץ מס ותוך כדי הפרת חוזה ההתקשרות בין הצדדים
?

ניהול ספרים והגדרת התובע כעוסק פטור עד ליום 26.06.05
:
ניהול ספרים
:
מנימוקי השומה עולה, כי התובע לא ניהל ספר תקבולים ותשלומים, ספר הזמנות, חשבוניות מס וקבלות כמתחייב לפי הוראות סעיף 2 (ג) לתוספת י"א בהוראות ניהול פנקסי חשבונות בשנים 2001-2005. התובע טען, כי לא הונחה על-ידי הנתבע לנהל ספרים כאמור. הנתבע הנחה אותו לנהל כרטסת לקוחות.

לטענת הנתבע, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בכתב ההגנה שהוגש על ידו, הנחה את התובע לנהל פנקסי קבלות נגד תקבוליו ונתונים אלו הועלו למחשב הנתבע במקום ספר תקבולים/תשלומים, מבלי לנמק האם הפנקסים עומדים בתנאי הוראות החוק.

מתצהירו של רו"ח ערן גוטליב עולה, כי מונה על-ידי התובע לייצגו בפני
רשויות המס בחודש נובמבר 2007, בעקבות כך, פנה לנתבע על מנת לקבל הסברים והבהרות לגבי תיקו של התובע, כאשר הנתבע הסביר לו, שהפערים המפורטים בשומות נובעים מהבדלים בגישת הדיווח.
הנתבע לא צירף לצורך כך חישוב ו/או אסמכתאות אשר יש בהם כדי להסביר את ההפרשים ומאחר ולא נוהלו ספרי חשבונות על-ידי התובע, ערך רו"ח גוטליב ניירות עבודה על בסיס החומר וניירות העבודה שהיו בידי רשויות המס (ניירות העבודה צורפו לתצהיר וסומנו ת/2-ת/9).

בחינת גרסתו של רו"ח גוטליב והפעולות בהן נקט וביניהן : עריכת ניירות עבודה חדשים, פנייתו לפקיד השומה לקבלת תיקו של התובע ופנייתו לצורך קבלת הבהרות והפנייה לטעויות חישוב אשר לטענתו נערכו על-ידי מס הכנסה, מחזקת את טענת התובעלפיה, הנתבע לא יעץ לתובע לערוך ספרים כנדרש לפי הדין בהתאם לעסקו.

כך גם עולה, מחוות-דעתו של רו"ח עמוס דורון, לפיה, הנתבע רשם את הכנסות התובע בדוחות המס על-פי ספחי שיקים ולא לפי קבלות. טענה אשר לא נסתרה על-ידי הנתבע, שכן הנתבע טען בכתב ההגנה, כי התובע העביר לידיו פנקסי קבלות, אשר הועלו על גבי כרטיסיות בקלסר במחשב של הנתבע והם היוו את ספרי החשבונות של התובע, במקום ספר תקבולים/תשלומים.

גרסת הנתבע לעניין הספרים בתמלול שיחה אשר סומנה בת/16, עמוד 11, שורה 6 מעלה, כי הנתבע לא הדריך את התובע לנהל ספרים מתוך הנחה שהתנהלותו תקינה היות שמס הכנסה לא פנה לתובע כל השנים למרות שהוגשו הדוחות. כמו-כן, גרסתו בת/ 28, עמוד 6 שורות 11-16, מלמדת על כך, כי רק בעקבות הביקורת נודע לתובע על הצורך בניהול מסודר של ספרי קבלה וחשבוניות מס.

הנתבע טען, כי התובע השתמש בספריו להוכחת טענותיו בפני
פקיד השומה, טענה שבסופו של יום התבררה כנכונה, על כך ניתן ללמוד מתצהירו של רו"ח גוטליב אשר מסר, כי נעשה שימוש בספריו של הנתבע להוכחת סוגיית ההכרה בהוצאות (סעיף 31.3.1). עם זאת, ציין רו"ח גוטליב בחוו"ד כי עריכת הספרים נעשתה על ידי הנתבע בדיעבד ( דבר המהווה עילת לפסילתם) וכי התנהלות הנתבע בפני
רשויות המס ללא הצגת נייר עבודה ופניות מנומקות לפקיד השומה, כפי שתואר לעיל מלמדת על כך שהנתבע לא נקט בכל האמצעים לפעול במסירות ובמקצועיות כלפי התובע.

הגדרת התובע כעוסק פטור
:
מנימוקי השומה עולה, כי התובע מוגדר כעוסק פטור במע"מ אך מחזורו העסקי עובר את תקרת הפטור.
הנתבע טען, בסעיפים 3.6 ו- 4.13.1 לכתב ההגנה, כי הנחה את התובע בשלב ההתקשרות ובמהלכה להירשם כעוסק מורשה לצורכי מע"מ אולם התובע סירב לשמוע בעצתו.
עיון בראיות ובטענות הצדדים, מעלה כי טענות הנתבע נטענו בעלמא ואף נסתרו בחקירתו הנגדית, בזו הלשון:
" ש. מתי לראשונה הנחת את התובע לפתוח תיק במע"מ?
ת. אחרי הביקורת.
ש. יהיה נכון להגיד אמצע סוף 2005?
ת. לא זוכר במדויק, כן.
ש. זה לא היה בתחילת הטיפול?
ת. לא.
ש. זה לא היה מס' פעמים בדרך במהלך הטיפול?
ת. לא. "
(פרוטוקול הדיון מיום 04.07.13, עמוד 29, שורות 23-30).
יוצא אפוא, כי הנתבע הנחה את התובע לפתוח תיק במע"מ רק בשנת 2005 ולא בשלב ההתקשרות כפי שטען בכתב ההגנה, ממילא אין כל בסיס לטענת הנתבע לפיה, התובע סרב לאמץ את המלצתו. (ראה שם, בעמוד 31, שורות 23-24).

גרסת הנתבע, אף היא מלמדת על כך שהתובע לא היה בקיא בניהול חשבונות מול רשויות המס ולקוחותיו וסמך על הנתבע שהינו איש מקצוע בנושא.
הנתבע לא צרף לטענותיו ראיות בכתב המעידות על התקשרותו עם התובע וכן לא הציג ניירות עבודה ו/או תיעוד ממוחשב כלשהו לעניין הניהול, אופן עריכת הדוחות והתקשרותו עם רשויות המס לעניין זה.

אף אם גישת הנתבע נכונה ולפיה הדוחות השנתיים נערכו על-ידו באמצעות החומר שהועבר אליו על-ידי התובע בלבד, כמוסכם בין הצדדים,מבלי לערוך עיבוד וניתוח של הקבלות, די בחישוב אשר נערך על-ידי הנתבע כדי שיבחין בכך שהגדרת התובע במס הכנסה הינה שגויה; מאחר שמחזור עסקאותיו השנתי של התובע כפי שדווח על-ידי הנתבע בשנות המס 2001-2005 הינו מעל 90,000 ₪ בכל שנת מס, לכשעצמו (אשר לא נעלם מעיניו של הנתבע כי כאמור חושב על-ידו), היה בו כדי לעורר את חשדו של הנתבע, כי עסקו של התובע כעוסק פטור אינו עונה על דרישות סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ").
כפועל יוצא, היה עליו לערוך ניהול ספרים בהתאם להוראות סעיף 2 (ג) לתוספת י"א לחוק המע"מ. לו היה נותן את דעתו לכך לפחות בשנה השנייה היה בכך כדי לצמצם את נזקו של התובע.

אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הוגדר ברשויות המס כעוסק פטור שעה שהיה עליו להירשם כעוסק מורשה וזאת בשל רשלנותו המקצועית של הנתבע, אשר לא יעץ לתובע לעשות כן.

דיווח מס עבור שנת 2005
:
הנתבע אינו מכחיש בתצהירו ובחקירתו הנגדית (פרוטוקול הדיון מיום 04.07.13, עמוד 33, שורות 16-30), כי הדיווח למס הכנסה עבור שנת 2005 בוצע באיחור (בחודש ינואר 2007). אך טען, כי הדיווח בוצע באיחור בידיעת התובע, מאחר שהנתבע היה מעוניין לסיים את הדיונים בפני
פקיד השומה בטרם יגיש את הדיווח במטרה לכלול בהסכם את שנת המס 2005, אף על פי שלא הגיש בקשה להארכת מועד ו/או אישור מפקיד השומה להגשת הדו"ח באיחור ולמרות שידע שאיחור בהגשת דו"ח מלווה בסנקציה אוטומטית של קנס. הנימוק שניתן על-ידי הנתבע אינו מפחית מרמת האחריות המוטלת עליו נהפוך הוא, בעיקר כאשר התוצאה האוטומטית של החלטה זו מלווה בסנקציה המטילה קנס על התובע.

לא עלה בידי הנתבע להוכיח מהו השיקול המקצועי אשר עמד בבסיס ההחלטה הזו וכיצד נתקבלה הסכמתו של התובע לכך, שעה שמצוי התובע בביקורת שבמהלכה הוצאו נגדו שומות לפי מיטב השפיטה.
על הנתבע בשלב זה, היה לצמצם את נזקיו של התובע אל מול רשויות המס ולא לחשוף ביודעין את התובע לסנקציות ובעיות נוספות אל מול רשויות המס במקום למנוע אותן.

אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה, כי הגשת הדו"ח לשנת המס 2005
נעשתה באיחור, בשל רשלנותו של הנתבע.

גביית שכר הטרחה ואי קבלת חשבוניות מס וקבלות בגין תשלומי שכר טרחה אשר שולמו לנתבע
:
כאמור, בפרק "התקשרות הצדדים" בפסק הדין, הצדדים לא חתמו על הסכם המסדיר את מערכת היחסים ביניהם ובכלל זה את נושא שכר הטרחה.
התובע טען, כי הנתבע נמנע מלמסור לו חשבוניות מס עבור שכר הטרחה ובהיעדר כל חשבוניות המס לא הייתה באפשרותו לקזז את המע"מ המגולם בחשבוניות ולכן הוצאות שכר הטרחה לא הוכרו כהוצאה לצורכי מס.

הנתבע הכחיש את טענת התובע ובדיון ההוכחות מיום 04.07.13 מסר, כי הופקו חשבוניות מס וקבלות עבור כל התשלומים ששילם התובע וניתן לקבלם מבא-כוחו לשעבר עו"ד רוזנבוים בנוסף טען, כי חשבוניות אלו צורפו לתצהיר גילוי מסמכים אשר הוגש על-ידו במסגרת התביעה דנא.

במסגרת דיון ההוכחות ניתנה החלטה על-ידי, לפיה עו"ד רוזנבוים יתייחס לטענות הנתבע וימציא לתיק בית משפט את כל החשבוניות בגין מלוא התשלומים ששולמו על-ידי התובע לנתבע, עבור עבודתו כיועץ מס במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.

עו"ד רוזנבוים, מסר בתגובה ביום 14.07.13, כי החשבוניות המצורפות להודעתו הינן החשבוניות אשר צורפו לסעיף 22.5 לתצהיר גילוי מסמכים אשר הוגש על-ידי הנתבע. להודעתו מצורפות שתי חשבוניות מס: אחת, מיום 29.07.02 על חשבון דו"ח לשנת 2001, בסכום של 2,000 ₪ והשנייה, מיום 08.03.03 על חשבון דו"ח לשנת 2002 בסכום של 2,000 ₪.
קרי, מדובר בשתי חשבוניות בלבד בגין דיווח עבור השנים 2001 ו- 2002 וזאת בניגוד לטענת הנתבע לפיה מסר לעו"ד רוזנבוים את כל החשבוניות.

עיון בדוחות השנתיים אשר הוגשו למס הכנסה ואשר נערכו על-ידי הנתבע, מעלה כי הנתבע לא ציין את התשלומים ששולמו לידיו כחלק מההוצאות בדוחות השנתיים, למעט ביחס לשנת המס 2001 .
תגובתו לכך בחקירתו מעידה על חוסר מקצועיות, כך מסר הנתבע בעדותו:
" ש. כשאתה גובה מהתובע או כל לקוח אחר, 800-1000 דולר, אתה מחויב לדווח על כך בדו"ח השנתי של אותו נישום?
ת. יש לפעמים שאני כותב את ההצהרה ולפעמים לא.
ש. מה השיקולים?
ת. אין פה שיקולים.
ש. האם חובתך כיועץ מס של התובע להכליל בדו"ח השנתי שאתה עורך ומגיש בשמו ואף

חותם בשמו, הוצאה בגין שכר עבודה ליועץ המס ומנהל החשבונות?
ת. כן. "
(פרוטוקול הדיון מיום 04.07.13, עמוד 32, שורות 26-33).

עוד עולה מחומר הראיות, כי הנתבע הנפיק חשבונית מס נוספת מיום 01.09.07,
על חשבון הנהלת חשבונות (ככל הנראה לשנת 2007 ) בסכום של 662 ₪ ( צורפה כ- ת/38 לכתב התביעה).

שוכנעתי, כי עלה בידי הנתבע להוכיח, כי הנפיק קבלות וחשבוניות מס עבור עריכת דוחות לשנים: 2001 ו- 2002 בלבד וזאת בהתאם לחשבוניות אשר צורפו על-ידי רו"ח רוזנבויים.

מאידך, התובע בסיכומיו טען, כי ניצב הוא בפני
קושי ראייתי להוכחת הנזק הכלכלי הנובע מאי הנפקת חשבוניות ומאי דיווחן למס הכנסה בדוחות השנתיים וביקש "צו עשה" המחייב את הנתבע להמציא את מלוא החשבוניות. גם המומחה מטעם התובע, לא שפך אור על הנזק שנגרם לתובע ממחדלו של הנתבע.
התובע כשל בהוכחת רכיב זה, לא ברור מה הייתה המניעה מצידו לצרף את צילומי השיקים שנמסרו על ידו, לצורך תשלום שכ"ט הנתבע במהלך כל השנים בהן עבדו ביחד. בהעדר הצגת ראשית ראיה לעניין גובה שכר הטרחה ששולם על ידי התובע לנתבע, הן במסגרת הבאת הראיות והן במסגרת חוו"ד שצורפה על ידי התובע לכתב התביעה , דין התביעה בעניין זה להידחות.
גם אם היה בידי התובע כדי להוכיח את הסכומים ששולמו על ידו, דבר שלא נעשה מסיבה שאיננה ברורה, הרי שממילא הנזק היה רק בבהתאם לשיעור המס, קרי אין התובע זכאי לקבל את מלוא התשלום ששילם לידי הנתבע .

אשר על כן, על אף שהוכחה התרשלות הנתבע בכך שלא הנפיק חשבוניות מס בגין מלוא שכר הטרחה, כפי שפורט לעיל, לא עלה בידי התובע להוכיח את גובה הנזק.

האם הטיפול והייצוג של התובע מול רשויות המס במקרה דנן היה רשלני ובניגוד להוראות הדין
?
קביעת שומה לפי מיטב השפיטה בהתאם לסעיף 152 (ב) לפקודה עבור השנים 2001-2004
:
התובע טען, כי הנתבע התרשל, בכך שלא יעץ לו להגיש ערעור בגין הוצאת הצווים עבור שנות המס לשנים 2001-2004 אשר הוצאו ביום 10.01.07 בהתאם להודעתה של גב' גז וכן בכך שהגיב להוצאתם באיחור באמצעות מכתבים קצרים ללא נימוקים מפורטים; לטענת התובע, הנתבע הגיב בכתב ביום 28.01.07, באותו מועד קיבל מענה לפנייתו מגב' גז, לפיו בגין השומות אשר הוצאו לפי סעיף 152 (ב) יש להגיש ערעור בהתאם לסעיף 153 א לפקודה ובגין השומות לשנת 2005 אשר הוצאו לפי סעיף 145 (ב) לפקודה עליו להגיש דוח שנתי אולם, הנתבע הגיב בכתב רק ביום 26.06.07 וביקש מפקיד השומה לדון שוב בשומות במקום להגיש ערעור בהתאם לדין ולמכתבה של גב'
גז.
לטענת התובע, אי הגשת ערעור במועד גרר אחריו נקיטת הליכי גבייה בהתאם לפקודה כנגדו.

מנגד טען הנתבע, כי הגיב להודעתה של גב' אילנה גז על הוצאת השומות ביום 23.01.07 . כמו-כן, הנתבע מכחיש, כי גב' אילנה גז השיבה לפנייתו ביום 28.01.07. לטענתו, קיבל את תשובתה בסמוך ליום 26.06.07 , המועד בו הגיש הנתבע בקשה חריגה לעיון מחדש .

עיון בטענות הצדדים, בהוראות החוק ובמכלול הראיות מעלה, כי לפי נספח 3 לכתב התביעה "פירוט נימוקי השומה" מיום 08.12.07, השומה לשנים 2001-2004 הוצאה לפי סעיף 152 (ב) מאחר שלא הושג הסכם בין התובע למס הכנסה וזאת לאחר שנשמעו טענות הצדדים ונוהל דיון עם המייצג
(הנתבע) באשר לדוחות השנתיים שהוגשו על-ידו.
סעיף 153 (א) לפקודה קובע, כי על החלטה לפי סעיף 152 (ב) יש רשות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בהתאם לתקנות סדרי הדין. קרי, תוך 30 יום לפי תקנה 2 לתקנות בית המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), התשל"ט-1978.

מכתבו של הנתבע בין אם הוגש ביום 23.01.07 ובין אם הוגש ביום 28.01.07, מלווה בנימוקים לאקוניים ללא תימוכין, חישובים וניירות עבודה המציגים באופן ברור את טענות הנתבע. כמו-כן, אין זו הדרך הנכונה לפי החוק שבה היה על הנתבע לפעול.

הנתבע טען, כי את תשובתה של
גז – (נספח 6 לכתב התביעה) לפיה עליו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי קיבל בסמוך ליום 26.06.07 ולכן הערעור הוגש באיחור. עיון בנספח 6 לכתב התביעה, מעלה, כי אכן המכתב אינו נושא תאריך. אולם, עיון בנספח 16 לכתב התביעה "בקשה למחיקת הערעור על הסף" ובתצהירה של אילנה גז אשר צורף לבקשה זו, פורסים תשתית עובדתית זהה לטענות התובע ולכן תצהירה של הגב' אילנה גז מחזק את טענת התובע לפיה , מכתבה נשלח ביום 28.01.07 ורק ביום 26.06.07 פנה הנתבע בבקשה לדון בשומות פעם נוספת במקום להגיש ערעור.
הגב' אילנה גז לא נחקרה על תצהירה במסגרת הליך הערעור מאחר שההליך הסתיים בפשרה טרם התנהל דיון הוכחות.

גם אם אקבל את טענת הנתבע, לפיה המכתב נשלח אליו בחודש יוני 2007, אין בכך כדי להפחית מאחריותו של הנתבע, מאחר שפקודת מס הכנסה נמצאת במטריה המשפטית של יועץ מס וכאיש מקצוע אשר למד, עבר הכשרה וקיבל רישיון לעסוק במקצוע עליו להיות בקיא בסדרי הדין ולפחות לערוך בדיקה כיצד על הלקוח, קרי התובע, לפעול במקרה כגון דא.
היה על הנתבע, לו רק מטעמי זהירות, להנחות את התובע להגיש ערעור עם קבלת ההודעה על הוצאת הצווים ביום 10.01.07 ובמקביל להמשיך ולנהל בשמו משא ומתן עם רשויות המס.

הגשת הערעור לבית המשפט המחוזי ומינויו של רו"ח גוטליב
:
מחומר הראיות ומגרסאות הצדדים שוכנעתי, כי כתב הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי באיחור של 7 חודשים, מבלי שניתן לתובע הסבר אודות השלכת הוצאת הצווים והדרך הנכונה לפעול במצב זה, כפי שפורט לעיל. כמו-כן, הנתבע הגיש את כתב הערעור בניגוד לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. על אף שמחומר הראיות ידע, כי אינו בעל סמכות להגיש ערעור לבית משפט. כך עולה, מת/28: עמוד 30, שורות 19-22:
" און: אתה לא מכיר את סדרי הדין.
דויטשר: לא מכיר.
און: בתחום המס.
דויטשר: לא."
עמוד 33 שורות 20-23:
" דויטשר: אני לא משפטן, אני לא יודע להגיש ערעורים כמוך, ואני לא אמור להגיש ערעורים.

און: פה הבעיה שלי.
דויטשר: אני לא משפטן".

צעד זה יש בו כדי ללמד על הדרך הבלתי זהירה והבלתי מקצועית בה הנתבע מתנהל מול הרשויות ומול התובע. כמו-כן, גרסת הנתבע באשר לסיבת הגשת כתב הערעור אף היא מלווה בסתירות ומעידה על חוסר אמינות. כך למשל: בסעיף 4.17.5 לכתב ההגנה טען הנתבע, כי הערעור הוגש מאחר שנדרשה פעולה מיידית לעצור את הליכי הגביה ואילו בת/ 28, עמוד 29 שורות 4-10 השיב לשאלתו של מר גוטליב, כי הערעור לא הוגש מהסיבה הזו, מבלי לפרט מהי אם כן הסיבה האמיתית להגשת הערעור- באיחור.

שוכנעתי, כי רשלנות הנתבע והתנהלותו הבלתי מקצועית לא הותירה בידי התובע ברירה, אלא לשכור את שירותיו של רו"ח גוטליב ועו"ד שרביט על מנת לצמצם את נזקיו ולייצגו בפני
רשות המס ובהליך המשפטי וייצוגם בסופו של יום הקטין את חובו של התובע מסכום של כ- 515,000 ₪ לסכום של 105,040 ₪, כאמור בהסכם הפשרה.

מסקנות עד לנקודה זו:
עיון במכלול הראיות ובגרסאות הצדדים מעלה, כי טענותיו של הנתבע אינן מגובות בראיות ומלוות בסתירות רבות ומחדלים רבים.
כמו-כן, קו ההגנה בו נקט הנתבע בכתב הגנתו, לפיו נזקי התובע נגרמו בשל ניסיונו של התובע לרמות את שלטונות המס ולהעלים הכנסות הינה חסרת תשתית ראייתית וראוי היה שלא תועלה על-ידו, כאיש מקצוע המייצג את התובע בפני
רשויות המס והחב חובת זהירות, נאמנות ויושרה כלפי הרשויות וכלפי לקוחו.

בנוסף, על הנתבע מוטלת האחריות לעורר שאלות באשר לנתונים הנמסרים על ידי לקוחו, כדי לוודא את אמינותם, נכונותם ומידת הרלוונטיות שלהם להגשת הדו"ח ובכך למנוע תקלות מיותרות. גם כאשר סבר הוא, כי אין התאמה בגישות הדיווח, היה על הנתבע לברר את הדברים לאשורם עם התובע ולהתריע בפני
ו על הצורך לבדוק את המידע אותו הנתבע מקבל מלקוחותיו והאופן שבו התובע עורך את המידע וזאת על מנת להציג את מצבו הכלכלי בפני
רשויות המס באופן ברור ונהיר וככל שיש צורך בהבהרות ראוי כי הבהרות אלו היו מועלות על כתב ולא די בכך שהנתבע שב על טענתו בעל-פה, לפיה ניהל וויכוח עם פקיד השומה לעניין ההבדל בין גישות הדיווח, אף על-פי שטענה זו בסופו של יום הייתה נכונה (סעיף 31.1 לתצהירו של רו"ח גוטליב).

על הנתבע כיועץ מס מקצועי היה לדעת מהן השלכותיה של ההחלטה לא להגיע להסדר עם פקיד השומה ולברר כיצד על התובע לפעול ולהנחותו בהתאם, שכן לפי הדין משלא מושג הסדר, פקיד השומה מנפיק שומה לפי מיטב השפיטה שעליה ניתן לערער רק באמצעות הגשת ערעור ובמקביל ניתן להגיש השגה על החלטה זו.

כמו-כן, על הנתבע היה לסווג ולהגדיר את סוג העסק אותו מנהל התובע בהתאם לדין וכן לנהל ספרים בהתאם לסוג העסק ובכך היה נמנע הפער או לחילופין היה ניתן להבחין בו מוקדם יותר וממילא לפעול
לצמצם את הנזקים אשר נגרמו לתובע.

אם לא די בכך, חוסר אחריותו של הנתבע, אף בא לידי ביטוי בהתקשרות הצדדים בינם לבין עצמם, במהלכה לא ערך הנתבע הסכם התקשרות, הסכם שכר טרחה, תרשומת לגבי פעולותיו והסבריו ללקוחו וכן לא הנפיק לתובע קבלות עבור מלוא שכר הטרחה ולא הצהיר על כך בדוח השנתי אשר הוגש על-ידו. כמו-כן, אופן מגעיו של הנתבע מול פקיד השומה לאחר הוצאת הצווים והגשת הערעור באיחור כפי שפורט לעיל בהרחבה, מלמדים על כך שהנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.

האם ביום 03.01.08 נכרת בין הצדדים חוזה בעל-פה? אם כן, האם הופר על-ידי הנתבע
?
כדי להוכיח שבין הצדדים נכרת חוזה, התובע מפנה בסיכומיו לתצהירה של גב' מיכל עג'מי עמודים 18-19- תמליל שיחה שנערכה בין הנתבע לגב' מיכל עג'מי ( ת/ 16 ): עמוד 18 שורות 2-27 עמוד 19 שורות 1-7, ואצטט:
" עמוד 18 שורות 18-26:
דויטשר: אני רוצה לדעת איך מס הכנסה מסיים את הפשרה הזאת, זה מה שאני רוצה לדעת שורה תחתונה.
מיכל: שורה תחתונה, ואם רק, תזכור מה שאתה אומר עכשיו, אם הרואה חשבון ערן גוטליב, שאני בכלל לא מכירה אותו, אפילו לא ראיתי אותו בחיים שלי, אם הוא.
דויטשר: אני ראיתי אותו.
מיכל: או-קי, אתה סומך על דבריו, אם הוא אומר שהכנסת את עומר לבוץ, אתה מקבל את
מה שהוא אומר,
דויטשר: כן."

מהמקובץ עולה, כי בין הצדדים לא נכרת הסכם בעל פה, לפיו הנתבע ישא בהוצאות אשר נגרמו לתובע בהתאם לחישוב שיערך על-ידי רו"ח גוטליב. מהתמלול עולה לכל היותר, כי הצדדים ניהלו ויכוח באשר לתפקודו המקצועי של הנתבע ובאשר לכך שהנתבע לא השיב לתובע את מלוא שכר הטרחה ששולם לו ביתר.

הנתבע רצה לדעת כעניין שבעובדה לאיזו פשרה יגיעו הצדדים עם מס הכנסה וכן הסכים לקבל את מסקנתו של רו"ח גוטליב, אך לא ניתן ללמוד מהשיחה על הסכם שנכרת עם הנתבע לפיו הוא מתחייב לשאת בסכומי הנזקים כפי שיחושבו על-ידי רו"ח גוטליב וכי הוא מסכים לכך שרו"ח גוטליב יהיה בורר מוסכם.

האם מעשיו של הנתבע מהווים הפרת חובה חקוקה
?
התובע טען, כי מעשיו ומחדליו של הנתבע מהווים הפרת חובה חקוקה, מאחר שהינם נוגדים את הוראת סעיפי החוק שלהלן:
סעיף 14 (א) לחוק הסדרת העיסוק בייצוג על-ידי יועצי מס, התשס"ה- 2005 .
סעיפים 1 (1) ו- (2) לתקנות מס הכנסה (כללי אתיקה מקצועית של יועצי מס), התשמ"א- 1981. כללי האתיקה המקצועית של יועצי מס, הוסדרו בפרק ה' לחוק הסדרת הייצוג – לכן, הפרתם נבחנת לאור החוק הספציפי.

טענת התובע, באשר להפרת החוקים לעיל הועלתה בכתב התביעה ובסיכומים ללא נימוק כיצד מעשיו ומחדליו של התובע מהווים הפרת חובה חקוקה לפי תנאי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, לא די בטענה כי מעשי הנתבע נוגדים הוראת חוק והפנייה לחוק הרלוונטי.
עוד הוסיף התובע, כי הגשת הערעור על-ידי הנתבע מהווה הפרה של סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין.


אומנם פעולת הנתבע נוגדת את סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. אולם, אין בכך כדי להוות הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, מאחר שחוק לשכת עורכי הדין אינו מטיל חובה חקוקה על יועץ מס.
אשר על כן, לא עלה בידי התובע להוכיח כי מעשיו של הנתבע מהווים הפרת חובה חקוקה.

נזקי התובע
:
התובע טען, כי בעקבות התנהגותו הרשלנית של הנתבע נגרמו לו הנזקים הבאים
:
1.
נזקים בעקבות השומות שהוצאו לתובע לפי "מיטב השפיטה" בסך כולל של 112,763 ₪ -
הסכום ששילם התובע בסופו של יום במסגרת הסכם הפשרה, הינו מכוח חובה שבדין ואינו יכול להוות נזק שעל הנתבע לשאת בו, לפיכך דין הטענה להידחות.
נזקים בעקבות שכר טרחתו של רואה חשבון ערן גוטליב- בגין הייצוג אל מול רשויות המס עד
לחתימה על הסכם הפשרה, בסך של 93,818.57 ₪.
מתצהירו של רו"ח גוטליב, עולה כי בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה, לפיו התחייב התובע לשלם לרו"ח גוטליב סכום השווה ל- 25% מהחיסכון במס בעקבות הסכם הפשרה.
לפי ת/31 לתצהירו של רו"ח גוטליב (חשבון עסקה) הסכום לתשלום שכר הטרחה נכון ליום 09.06.08 הינו 91,466 ₪ סכום אשר לא נסתר על-ידי הנתבע.

הנתבע התרשל כלפי התובע, בהתאם לאמור בפסק הדין, לולא התרשל הנתבע בניהול החשבון ובייצוג התובע מול רשויות המס, התובע לא היה נזקק לשירותיו של רו"ח גוטליב.
אשר על כן, שוכנעתי כי שכר טרחתו של רו"ח גוטליב הינו נזק בר פיצוי בתביעה שלפניי בסכום שצויין על ידו בסך של 93,819 ₪ .
2.
נזקים בעקבות שכר טרחה של עו"ד און שרביט
בגין ייצוג התובע בכתב הערעור וכן בגין ייצוג התובע במגעים עם הנתבע טרם הגשת כתב התביעה, בסך כולל של 9,108.81 ₪.
תשלום שכר טרחה עבור ייצוג התובע בהליך הערעור- עיון בת/ 89 ,ת/ 91 לתצהירו של התובע מעלה, כי שכר הטרחה בגין הייצוג בכתב הערעור עמד על סך של 5,792 ₪.
שעה שקבעתי, כי השומות לפי מיטב השפיטה הוצאו בשל התנהלות רשלנית מטעם הנתבע, היה על התובע לשכור את שירותיו של עו"ד און לצורך ייצוגו בערעור, לפיכך זכאי לפיצוי בסך של 5,792 ₪ . ביחס לתשלום שכר הטרחה עבור ייצוג התובע במגעיו עם הנתבע טרם הגשת כתב התביעה שבפני
י- עניין זה מצוי בשיקול דעתו של ביהמ"ש כחלק מהוצאות שזכאי להן התובע בגין ניהול התביעה שלפני.
3.
תשלום אגרת בית משפט בהליך הערעור, בסך של 908.85 ₪.
בשל אותו נימוק המנוי בסעיף 2 לעיל, זכאי התובע לפיצוי בסך של 909 ₪ .
4.
חיובי קנסות בגין איחור בהגשת הדוחות לרשויות המס, בסך של 5,004 ₪.
התובע עתר, לפיצוי בגין ראש נזק זה במסגרת עתירתו לפיצוי הנזקים המתוארים בסעיף 1 לעיל לפיכך, יש לדחות את הדרישה .


השבת יתרת תשלומי שכר העבודה ששולמו לנתבע ע"י התובע ביתר, בסך של 1,634 ₪.
התובע אינו מפרט בכתב התביעה ובסיכומיו, עבור איזה שירות שולמו הצ'קים המצוינים
בקבלה שמספרה 500107. כמו-כן, הפנייה לתמליל השיחות בין הנתבע לגב' מיכל עג'מי אינה מלמדת על התחייבות מצד הנתבע לשלם את הסכום לעיל. התמלול כן מלמד על חילוקי דעות בין הצדדים אך לא על התחייבות מצד הנתבע לשלם את יתרת שכר הטרחה.
5.
אבדן הכנסה, אובדן ימי עבודה ונזקים ישירים, בסך 60,770 ₪.
התובע טען, כי כתוצאה ממעשיו ומחדליו של התובע איבד כ- 34 ימי עבודה פוטנציאליים, אשר הוערכו על-ידו בסכום של כ- 51,000 ₪. הסכום בגין ראש נזק זה כולל הוצאות בגין דלק, טלפון וחניות הינו 60,770 ₪. עיון במסמכים אליהם הפנה התובע, מעלה כי אין בהם כדי להוכיח עלות יום עבודה וממילא את מספר הימים שנאלץ להפסיד כתוצאה מהתנהלות הנתבע, עם זאת לא מן הנמנע שהתובע נגרר להפסד ימי עבודה וההוצאות הכרוכות בכך, מעבר למה שניתן היה לצפות אלמלא התרשל הנתבע במילוי תפקידו ומשכך, פיצוי בסכום גלובלאי בסך של 5,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.
6.
פגיעה בשמו הטוב (מוניטין) של התובע ואובדן הכנסה עתידית, בסך 60,000 ₪.
בפסיקה נקבע, כי נזק מוניטין הוא נזק ממוני שיש להוכיחו :
"יהא אשר יהא מובנו של המושג 'מוניטין', אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא 'קשה להגדרה מדויקת וממצה', הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות"

(רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א' את י' אליהו בע"מ ואח' (8) ; ע"א 442/85 משה זוהר
ושות' ואח' נ' מעבדות טרבנול (ישראל) בע"מ ואח' [9] ).

הנני מקבלת את הטענה, כי שמו הטוב של התובע נפגע ומקבלת את טענת התובע לפיה פנה מספר פעמים ללקוחותיו על מנת לקבל קבלות רלוונטיות. אולם, לא באופן המתואר על-ידו. מאחר שעיון בדוחות השנתיים אשר הוכנו על-ידי רו"ח גוטליב מעלה, כי החל משנת 2006 ועד לשנת 2010 סך הרווח הגולמי של התובע מהעסק נמצא במגמת עלייה, כך למשל: בשנת 2006 דווח על רווח בסך 226,882 ₪, בשנת 2007 דווח על רווח בסך 254,504 ₪, בשנת 2008 דווח על רווח בסך 273,204 ₪, בשנת 2009 דווח על רווח בסך 258,339 ₪ ובשנת 2010 דווח על רווח בסך 388,807 ₪. (ת/10-ת/14 לתצהיר התובע).
מגמת העלייה ברווחי התובע בשנים 2006-2010 לפי הדוחות השנתיים, (כפי שתוארה לעיל ) וחלוף הזמן ממועד התרשלות הנתבע עד ליום מתן פסק הדין מלמדים על כך שלא נגרם נזק להכנסת התובע ולשמו הטוב למרות התרשלות הנתבע. היעדר נזק ממשי ברווחי התובע בפרק זמן יש בו כדי להעיד על כך שגם הכנסתו העתידית לא תיפגע בשל הפגיעה הנטענת בשמו הטוב של התובע.

להוכחת ראש נזק זה, צרף התובע תצהירים של גב' תאיר מרדכי מחב' גוסטבו הפקות ושל גב' מיכל טל, גרסתן לא נסתרה מאחר שהנתבע ויתר על עדותן.
עיון בתצהירה של גב' תאיר מרדכי מעלה, כי המצהירה מסרה שהוחלט בחברה להקטין את הזמנת השירותים של התובע למינימום האפשרי בשל פניות ממס הכנסה וביניהן צווי עיקול שנשלחו למשרדי החברה ובשל פניות התובע לקבל מסמכים אודות הנהלת החשבונות. אף על פי, שגרסתה לא נסתרה אציין, כי תצהירה לאקוני ולא נתמך בראיות ונספחים המלמדים על היקף הצמצום בהזמנות.
גם תצהירה של גב' מיכל טל, שהינה מפיקה עצמאית. אינו שופך אור על היקף הצמצום בהזמנת שירותים מהתובע. בתצהירה אין היא מעידה על מערכת היחסים העסקית בינה לבין התובע וכיצד ההתקשרות ביניהם נפגעה אלא היא מעידה על כך שהיא יודעת כי מזמיני עבודה אחרים בתחום נמנעו מלעבוד עם התובע.
לאור האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי שמו הטוב והמוניטין שלו נפגעו כפי שתואר על-ידו. פניותיו החוזרות למזמיני השירותים על מנת לקבל העתקי קבלות ומסמכים מתחום הנהלת החשבונות למועדי הנזק הרלוונטיים לכתב התביעה יובאו בחשבון במסגרת ראש נזק בלתי ממוני "עגמת נפש".
7.
נזקים בלתי ממוניים ("עגמת נפש") , בסך של 70,000 ₪.
הנני מאמינה לגרסת התובע, לפיה ההליכים בפני
פקיד השומה, הוצאת הצווים, העיקולים, הגעת קבלני הוצאה לפועל לביתו, פניותיו החוזרות למזמיני השירותים לצורך קבלת העתקי מסמכי הנהלת חשבונות, שכירת שירותיהם של רו"ח גוטליב ושל עו"ד און שרביט
, בשל רשלנותו של הנתבע בייעוץ ובניהול חשבונו של התובע הסבו לתובע עגמת נפש רבה ולכך יש ליתן את הדעת לגילו הצעיר ולניסיונו העסקי, התובע שכר את שירותיו של הנתבע עת סיים את שירותו הצבאי ופתח את עסקו הראשון וזאת בהתבסס על היכרות מוקדמת בין הנתבע להורי התובע. התובע סמך ובטח במקצועיותו של הנתבע.
אשר על כן, פיצוי בסכום כולל של 15,000 ₪ יהלום ראש נזק זה.
8.
הוצאות ושכ"ט עו"ד.
התובע עתר לחיוב הנתבע בהוצאות לדוגמא ובשכר טרחת עו"ד בערכים ריאליים בהתאם לתקנה 512 ו/או 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, מאחר שלטענתו הוכח כי הנתבע נקט בדרכי מרמה ותחבולה עת בדה הגנה שקרית, חסרת כל בסיס וגרר את התובע להליכים ממושכים ויקרים בחוסר תום לב על מנת להבריח נכסים ולהביא בסופו של יום לסיכול ביצוע פסק הדין, בכך שהנתבע מכר נכס מסחרי ביום 15.08.10 , זאת ועוד כנגד הנתבע מתנהלים הליכי הוצל"פ וחשבון הבנק של הנתבע עוקל. שעה שהתביעה כנגד הנתבע התקבלה וממילא נדרש התובע להוציא הוצאות לצורך הגשת התביעה וניהולה, הנני פוסקת לטובת התובע הוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ.
סוף דבר
;
הנתבע ישלם לידי התובע סכום כולל של 130,520 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. על סכום זה ישלם הנתבע לידי התובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ כדין.

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + א.מ.


ניתן היום,
כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 8452-03/09 עומר עג'מי נ' מדן דויטשר (פורסם ב-ֽ 28/11/2013)