פסקי דין על עבד אל עזים מוסטפא | פסקי דין על מוסטפא עבד אמג'יד | פסקי דין על עבד אל חמיד מוסטפא | פסקי דין על עבד אלאלאה מוסטפא | פסקי דין על עבד אלעזיז מוסטפא ואח' |

11660-10/10 א     27/11/2013




א 11660-10/10 עבד אל עזים מוסטפא, מוסטפא עבד אמג'יד נ' עבד אל חמיד מוסטפא, עבד אלאלאה מוסטפא, עבד אלעזיז מוסטפא ואח'








בית משפט השלום בקריות



ת"א 11660-10-10 מוסטפא ואח'
נ' מוסטפא ואח'

תיק חיצוני
:


בפני

כב' השופטת עפרה אטיאס


תובעים

1
.
עבד אל עזים מוסטפא
, ת.ז. 051121481

2
.
מוסטפא עבד אמג'יד

, ת.ז. 020008041


נגד


נתבעים

1. עבד אל חמיד מוסטפא

, ת.ז. 20008058
2. עבד אלאלאה מוסטפא

, ת.ז. 20008074
3. עבד אלעזיז מוסטפא
, ת.ז. 035435718
4. רימה בסל
, ת.ז. 053787776
5. אח'ואנה דיראוי
, ת.ז. 057561532
6.

פלסטין מוסטפא
, ת.ז. 056879869
7. עיד ג'מילה
, ת.ז. 20008066
8. לטיפה פאעור
, ת.ז. 55178842



החלטה

1.
זוהי תביעה שהחלה דרכה כתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בשטח של 1,406 מ"ר (שטח נטו לאחר הפרשות תכנית המתאר), הידועים כגוש 18547, חלק מחלקה 28 בכפר ג'דידה (להלן: "המקרקעין"). התובע 2, תושב חו"ל, ייפה את כוחו של התובע 1, אחיו, בהתאם לייפוי כח כללי מיום 28.12.05. הנתבעים הינם אחיהם ואחיותיהם של התובעים. הצדדים קיבלו במתנה וללא תמורה ו/או ירשו את חלקם במקרקעין (1430/15258 חלקים מתוך חלקה 28) מאביהם המנוח, נימר מוסטפא ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר זכויותיו בחלקה הועברו לו מהמנוח סוהיל גדעון ז"ל בהתאם לתשריט חלוקה משנת 1979.
2.
הזכויות במקרקעין רשומות בלשכת רישום המקרקעין במושע ע"ש התובעים והנתבעים, לפי פירוט כדלקמן:
התובע 1 – 430/15258 + 71/50860.
התובע 2 – 425/15258 + 71/50860.
הנתבע 1 – 71/50860.
הנתבע 2 – 71/50860 + הערת אזהרה על בעלות המנוח על 150/15258.
הנתבע 3 -
212/15258 + 71/50860.
הנתבעת 4 – 71/50860.
הנתבעת 5 – 71/50860.
הנתבעת 6 – 71/50860.
הנתבעת 7 – 71/50860.
הנתבעת 8 – 71/50860.
3.
בפני
י הוצג ייפוי כח, לפיו הנתבע 3 קיבל בהעברה, ללא תמורה, את הזכויות של הנתבעים 1, 4 ו- 8-7 במקרקעין.
4.
על המקרקעין בנויים שלושה מבנים: המבנה הראשון הינו בית מגורים בפינה הצפון מזרחית של המקרקעין, בן שתי קומות - קומת הקרקע נבנתה על ידי המנוח ובנו, התובע 2, וחולקה לשני חלקים, כאשר בחלק אחד, מימין לכניסה למבנה, שבבעלות התובע 2, מתגוררת הנתבעת 6 שקיבלה רשות לכך מהתובע 2; ובחלק השני של קומת הקרקע, משמאל לכניסה למבנה, מתגוררים הנתבע 3 (שבנה תוספת לקומת הקרקע בהסכמת המנוח, המוחזקת על ידי הנתבע 3) ומשפחתו. הקומה העליונה נבנתה על ידי התובע 1 שמתגורר בה עם בני משפחתו. המבנה השני ממוקם בצד הצפוני של המקרקעין ושייך לתובע 1. מבנה זה שימש בעבר למגורים ולמרפאה. המבנה השלישי הוא בית מגורים בפינה הצפון מערבית של המקרקעין, בבעלות הנתבע 2, וכיום מתגורר בו בנו, זיד מוסטפא.
5.
התובעים צירפו לתביעתם מפה מצבית של המודד מתעב אמסעיל מיום 2.10.09 שבה סומנו המקרקעין כמגרש 28/5, בשטח של 1.41 דונם, וביקשו מבית המשפט להורות על פירוק שיתוף של מגרש 28/5 בדרך של חלוקה בעין של המקרקעין בהסתמך על תשריט חלוקה שיוכן על ידי מודד מוסמך שימונה על ידי בית המשפט.
6.
הנתבעים 3-2 בכתבי ההגנה מטעמם הסכימו לחלוקה בעין בהסתמך על תשריט חלוקה שיוכן על ידי מודד מוסמך. הנתבע 2 ביקש כי למגרשו ששטחו 150 מ"ר, יוקצה שטח של כ- 21 מ"ר שיהיה צמוד למגרש, ושתישמר הדרך שהוקצתה מזה ארבעים שנה לבית הנתבע 2 הנמצאת מצדו הצפוני של המגרש וגובלת במרפאה, ושדרך זו תהא ברוחב של 4 מ"ר. הנתבע 3 ביקש שהחלוקה תבוצע בהתאם למצב ההחזקה הקיים ובהתחשב בגודל החלקים הרשומים והלא רשומים השייכים לכל אחד מן השותפים לחלקה.
7.
ביום 15.5.11, בהעדר הודעה מטעם הצדדים בדבר מיצוי המו"מ ביניהם, מיניתי, על פי הסכמת הצדדים מיום 23.3.11, את המודד סוהיל זידאן, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") לשם מתן הצעת חלוקה לצורך פירוק השיתוף במקרקעין.

הצעות החלוקה של המומחה זידאן
:
8.
המומחה קבע בחוות דעתו מיום 16.4.12 כי לא ניתן להכין תכנית חלוקה ולאשרה בוועדות התכנון והבניה מכיוון שלאחר חישוב השטח של כל אחד מן הצדדים בהתאם לבעלותם, הרי שהוא מתחת לשטח המגרש המינימאלי הקבוע בתוכנית המתאר ג/7973, שהינו 400 מ"ר. לפיכך, הכין המומחה תכנית להסכם שיתוף. להלן הצעת המומחה כלשונה:

9.
בהחלטתי מיום 20.5.12 התרתי לתובעים לשלוח שאלות הבהרה למומחה לנוכח טענותיהם כי צירוף חלקיהן של הנתבעות 6-5 לחלקיו של הנתבע 3, נעשה ללא כל בסיס ובניגוד לנתונים המוסכמים שניתנו למומחה (לפיהם רק הנתבעים 1, 4 ו- 8-7 נתנו זכויותיהם במתנה לנתבע 3), וכי בהצעת החלוקה קיימים מגרשים ללא זכות מעבר או דרך גישה (חסימת דלת הכניסה לדירת הנתבעת 6 ללא אפשרות פריצת כניסה חלופית). ביום 25.6.12 הודיע המומחה כי בהעדר התנגדות מי מהצדדים, יתקן את חוות דעתו וישנה את הצעת החלוקה.
10.
לאחר הגשת תגובות התובעים והנתבע 3, התקיימה ישיבה ביום 23.12.12 שבה מסר ב"כ התובעים כי הנתבעת 5 העבירה זכויותיה במקרקעין לתובע 2, ואילו הנתבעת 6 העבירה זכויותיה לתובע 1. בתום הישיבה הוריתי למומחה להמציא תכנית חלוקה מתוקנת שבמסגרתה הזכויות של הנתבעות 6-5 יוקצו לתובעים. עוד הוריתי למומחה לקיים פגישה נוספת עם הצדדים, ובפרט עם התובעים ועם נתבע 3, ולשמוע את טענותיהם גם בעניין הכניסות לבית המגורים, ולאחר מכן, להוציא את חוות דעתו ואת תכנית החלוקה הסופית. המומחה התבקש לנמק את חוות דעתו, וזאת לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ולהתייחס בתוכנית הסופית גם לזכויות מעבר (זיקות הנאה), ככל שהדבר נדרש.
11.
ביום 23.1.13 הגיש המומחה תכנית חלוקה מתוקנת, כדלקמן:














מהלך הדיון
:
12.
ביום 14.2.13 הודיע הנתבע 3 כי הוא מסכים להצעות א' ו- ב' בסעיף 3 לתוכנית המתוקנת של המומחה, בכפוף לשינוי בהקצאת השטח העודף שהקצה המומחה בטעות לזכות הנתבע 2 (108 מ"ר), כך שחלק זה יוקצה לנתבע 3 ולתובעים באופן יחסי לגודל שטחו של כל אחד מהם ולא באופן שווה, ובכפוף לכך שכל שינוי בשטח מגרשו של הנתבע 3 יהיה בחלק המערבי של המגרש (הזזת קו ההפרדה הנמצא בין מגרש 3 לבין המגרש 4 שאורכו 9.94 מ').
13.
בישיבה שהתקיימה ביום 6.3.13, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמות כדלקמן:

"אין מחלוקת שצריך להוסיף 42 מטרים ברוטו לחלקם של התובעים ולגרוע זאת מהנתבע 3. המודד כבר קיבל הסכמת כל הצדדים והוא יפעל לפיה.

הצדדים מסכימים כי אותם 108 מטרים נטו שקיבלו בעודף הנתבע 2, (עבד אלאלא) יחולקו בין התובעים 1-2 לנתבע 3 לפי החלק היחסי של זכויותיהם במקרקעין, היינו תובע 1 - 40.58 מטרים, תובע 2 – 40.15 מטרים ואילו נתבע 3 - 27.15 מטרים.

מוסכם עלינו כי בעניין אותם 108 מטרים יש לבצע תשלומי איזון בהם ישא הנתבע 2 ואנו נבוא בדברים על מנת להגיע להסכמה בעניין התשלומים.

הובהר לנו כי בהעדר הסכמה, ימונה שמאי מטעם בית המשפט."

14.
בעוד שב"כ התובעים הודיע במהלך הישיבה על העדפתם
שתבוצע הפרדה מוחלטת, וכי הם מוכנים לשאת בהוצאות העתקת הכניסה לבית הנתבע 3, ביקש ב"כ הנתבע 3 לשמר את המצב הקיים ולאמץ את החלוקה המקורית של המומחה. לטענת ב"כ הנתבע 3, פתוחה בפני
התובעים האפשרות לבטל את הכניסה לביתם ולפתוח כניסה אחרת מכל מקום אחר, אולם הנתבעים אינם מוכנים לשאת בכך. בתום הישיבה נקבע התיק לביקור במקום על פי הסכמת הצדדים.

15.
במהלך הביקור במקום שהתקיים ביום 15.4.13, נכנס בית המשפט לשתי הדירות בניסיון לבחון אפשרות לפריצת דלת חלופית הן בדירת התובע 2 והן בדירת הנתבע 3, והוחלפו מספר הצעות
נוספות לפתרון החורגות מהצעת המומחה. בית המשפט הפנה תשומת לב הצדדים לכך שהמומחה ציין כי לא ניתן לבצע פירוק שיתוף לפי החלוקה המוצעת על ידו משום שמדובר בחלוקה שלא תקבל את אישור מוסדות התכנון לפי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בית המשפט גם הבהיר כי אם הצדדים לא יסמיכוהו לקבוע עבורם תנאי הסכם שיתוף, משמעות הדבר שבית המשפט יידרש לשקול פירוק שיתוף בדרך אחרת, בין באמצעות רישום בית משותף, ובין באמצעות מכירה למרבה במחיר, שבוודאי אף צד אינו מעוניין בה. בית המשפט רשם לפניו בעת הביקור שהתובעים מעוניינים בהפרדה מוחלטת בין בית התובע 2 (שבו מתגוררת הנתבעת 6) לבין בית הנתבע 3, לאור היחסים המעורערים בין הצדדים.
16.
ביום 21.4.13 הודיעו התובעים כי הם מסכימים להתוויית קו הגבול בין המגרשים בקטע הגובל בשני הפתחים נשוא המחלוקת, במרחק של 90 ס"מ מהקיר הצפוני של דירת הנתבע 3, במקום 160 ס"מ לפי הצעת המומחה השנייה. עוד הציעו התובעים כי התובע 2 יעתיק על חשבונו את דלת הכניסה לדירה שבה מתגוררת אחותו, הנתבעת 6, אל מאחורי הקיר שייבנה על קו הגבול ויחצה את המרפסת.
17.
הנתבע 3 בתגובתו מיום 30.4.13 דחה את הצעת התובעים שלטענתו, מתעלמת מזכותו הבסיסית להיכנס לביתו ולהחנות רכבו בנוחיות, ומונעת הכנסת והוצאת חפצים גדולים או רהיטים לדירה. בנוסף, נטען כי הצעת התובעים משמעותה הגדלת שטח התובעים ב- 70 ס"מ. הנתבע 3 ציין כי אין לו התנגדות לכך שלא יבוצע שינוי בשתי הכניסות לדירות, אך בהתאם להצעת המומחה, יוקם קיר הפרדה במרחק של 160 ס"מ, ואחותו תהא רשאית להיכנס לדירתה מהחלק שלו, ואף תינתן לה רשות לבצע פתח בתוך קיר ההפרדה שיאפשר לה להיכנס לשטחים של התובעים כרצונה. לחלופין, טען הנתבע 3 כי אם תתקבל הצעת התובעים בנוגע לפריצת דלת כניסה 90 ס"מ מהקיר הצפוני, הרי שיש לעשות כן תוך שמירה על זכויות הנתבע 3 לכניסה ולחניה ראויות.

18.
בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 13.5.13, הודיעו ב"כ התובע וב"כ הנתבע 3 כי הם ערים לקביעת המומחה כי לא ניתן לאשר את התוכנית המוצעת על ידו כתוכנית חלוקה לפי סעיף 149 לחוק התכנון והבניה, והסמיכו את בית המשפט לקבוע עבורם את תנאי הסכם השיתוף.
בסיום הישיבה הוריתי על הגשת סיכומים והודעת ב"כ הנתבע 2 בדבר הסכמתו לכך שבית המשפט הוסמך לקבוע את תנאי הסכם השיתוף בין הצדדים. (הנתבע 1 הודיע לתיק בית המשפט ביום 16.6.13 כי אין לו כל עניין בתיק ובמקרקעין נשוא התובענה.)
19.
אפנה עתה לפרט את טענות הצדדים בסיכומיהם.

טענות התובעים
:
20.
התובעים טענו בסיכומיהם כי טענת הנתבע 3 שאין זה מקובל עליו שהכניסה לדירתו תהיה דרך הסלון שנמצא בצד המזרחי של הדירה, אינה משכנעת, שכן דלת הכניסה הנוכחית הינה דרך אותו סלון.
21.
נטען כי החזית המזרחית של המקרקעין, ברוחב של כ- 27 מ', אמורה לספק דרך גישה לכל אחד מהשותפים שלהם יש גם זכות לקבל נתח ברחבה הפונה לכביש. אולם, משמעות העברת קו גבול במרחק של 1.6 מ' מהקיר הצפוני של בית הנתבע 3, הינה ייחוד חזית ברוחב של 10 מ' לשימוש התובעים, כאשר לרשות הנתבע 3 עומדת חזית גדולה יותר, ברוחב של כ- 15 מ'.
22.
עוד טענו התובעים כי בעוד שאין אפשרות מעשית להעתיק את דלת הכניסה לדירת התובע 2 צפונה, שכן בפינה הצפון מזרחית נמצא מטבח, הרי שהם מסכימים להעתיק על חשבונם את דלת הכניסה לדירת הנתבע 3 דרומה על מנת לאפשר הפרדה מלאה בין הדירות. לטענת התובעים, כוונת הנתבע 3 המעוניין להותיר את קו הגבול לפי הצעת המומחה, הינה להשאיר בידיו נתח רחב יותר מהרחבה הקדמית.
23.
לאור תכלית הסכם השיתוף שהינה, לדידם של התובעים, שימור זכות שימוש בלעדית בחלקים מוגדרים, ביקשו התובעים כי בית המשפט יקבע במסגרת הסכם השיתוף במקרקעין את מיקום קו הגבול שיפריד בין מגרש התובע 2 לבין מגרש הנתבע 3 בהתאם לעמדת התובעים; כי הצדדים יהיו רשאים לתחום את השטחים שיעברו לשימושם הבלעדי על ידי בנית קירות או גדרות, ובמיוחד בקו הגבול שבמחלוקת בחזית המבנה, וכן בגבול הדרומי של הדרך; כי הדרך שהוגדרה על ידי המומחה כמגרש 5, מהווה גם דרך גישה למגרש שבבעלות התובע 2; כי הנתבע 2 יעתיק את הבור הסופג המשרת את הבית הקיים על המגרש שבבעלותו, לתוך שטחו, או לחלופין, יפסיק את השימוש בו לאלתר.
24.
כן ביקשו התובעים למנות שמאי מוסמך שיקבע את שווי השטח של 42 מ"ר שהמומחה בהצעתו המתוקנת, הציע לגרוע מחלקיו של הנתבע 3.

טענות הנתבע 3
:
25.
הנתבע 3 בסיכומיו חזר על טענותיו במהלך הדיון בתיק, והדגיש כי במהלך כ- 40 שנה שבהן הייתה הכניסה לדירתו מהצד הצפוני, לא העלו התובעים מעולם כל התנגדות בעניין זה, ולכן כל שינוי של כניסת הבית יגרור שינויים בתוך ומחוץ לבית, דבר שיהיה כרוך בהוצאות כבדות ואי נוחות, והוא מהווה סטייה בלתי מוצדקת מן הסטאטוס-קוו הקיים בשטח.
26.
הנתבע 3 טוען כי הוא מסכים לכל אחת מהצעות המומחה שבסעיפים 3א' ו- 3ב' להצעתו המתוקנת המשמרות את המצב הקיים, ובכפוף לשינוי שטחי המגרשים בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים בישיבה מיום 6.3.13, ולכך שכל שינוי בשטח מגרשו של הנתבע 3 יהיה בחלק המערבי של המגרש (בהזזת קו ההפרדה הנמצא בין מגרש 3 לבין מגרש 4 שאורכו 9.94 מ').
27.
לטענת הנתבע 3, הכניסה לדירה מהצד המזרחי והזזת קו הגבול דרומה כפי שמבקשים התובעים, תגרומנה לחסימת הכניסה לדירת הנתבע 3 ותפגענה בסטאטוס-קוו השורר מזה 40 שנה. נטען כי בעוד ששטח הכניסה לדירת התובע רחב ויכול להכיל מספר רכבים חונים עם פוטנציאל להרחבת החניון, בנוסף לגינה רחבה בצד הצפוני, הרי ששטח הכניסה לדירת הנתבע 3 שהוא קטן ומספיק בקושי לחנית רכב, מהווה גישה יחידה לכביש הראשי, ולכן רצוי להרחיב שטח זה ולא להקטינו.
28.
מוסיף וטוען הנתבע 3 כי המומחה לא נתן את הדעת לכך שחלוקת המקרקעין שערך לשני מגרשים (מגרש מס' 2 לתובע, ומגרש מס' 4 לנתבע 3), האמורה להקנות לבעליהם זכות בקומת הקרקע ובכל קומה שמעליה, מקפחת את הנתבע 3 המתגורר בקומת הקרקע, ונותנת לתובע 1 המתגורר עם משפחתו בקומה העליונה, בדירה שמחציתה בנויה במגרשו של הנתבע 3, זכויות מעבר למגיע לתובע 1. לפיכך, טוען הנתבע 3 כי על בית המשפט להסדיר את זכויות הבניה העתידיות של הצדדים מעל המבנה הקיים, ולקבוע הסכם שיתוף שיבטיח ניצול מקסימאלי של זכויות הבניה. כן התבקש למנות שמאי שיקבע דמי שימוש ואיזון.

טענות הנתבע 2
:
29.
הנתבע 2 הסכים לכך שבית המשפט הוסמך לקבוע את תנאי הסכם השיתוף בין הצדדים, אולם טען כי אין לו עניין ואין בדעתו להביע התייחסות ו/או להתערב בעניין הכניסות לדירות התובע 2 והנתבע 3.
30.
הנתבע 2 מסכים עם חוות דעתו של המומחה, למעט עם עניין השביל ברוחב 1.81 מ' להולכי רגל שימנע ממנו להגיע ברכבו לדירתו המרוחקת מהכביש הראשי. לפיכך, מבקש הנתבע 2 להפוך את השביל לדרך פרטית ברוחב 4 מ' שתהא מיועדת להגעה עם רכב למגרש של הנתבע 2. לטענת הנתבע 2, הדרך תשמש גם את התובע 2 שאין לו אפשרות להגיע למגרשו ברכב. הנתבע 2 מוסיף וטוען כי משמעות קבלת היתר בניה לדירתו הינה שלמגרשו הוקצתה דרך שאם לא כן, לא היה ניתן היתר בניה.

דיון והכרעה
:
31.
המקרקעין נשוא התביעה אינם ניתנים לחלוקה,

בהתאם להוראות סעיף 38 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, וסעיף 143 לחוק התכנון והבניה, וזאת בשים לב לכך שכל צד מחזיק פחות מ-400 מ"ר שהינו שטח מגרש מינימלי לפי תכנית המתאר ג/7973.
לפיכך, הוסכם על ידי הצדדים כי בית המשפט יקבע עבורם את תנאי הסכם השיתוף.
32.
יודגש כי הסכם שיתוף אינו מהווה הסכם לחלוקה בעין של החלקות, אין הוא משנה את זכויות הבעלים המשותפים במקרקעין, ואף אין הוא חל לצמיתות [לאור סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, יכול כל שותף במקרקעין משותפים לדרוש בכל עת את פירוק השיתוף; וסעיף 37(ב) לחוק המקרקעין הקובע שאפילו הייתה בהסכם השיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף, אין התניה מועילה למעשה, אלא לתקופה של שלוש שנים בלבד].

על הבחנה זו בין הסכם שיתוף לבין הסכם חלוקה בעין עמד בית המשפט העליון בעניין בוקובזה [ע"א 269/74 בוקובזה נ' הממונה על המרשם, פ"ד כט(1) 243, 248 (1974)]:

"ורביעית, והוא עיקר בעיני: הסכם-שיתוף אינו בגדר "עסקה במקרקעין" המקנה זכות
קנינית (סעיף 6 לחוק), כי אם אך חוזה אובליגטורי בלבד. במקום לנהל את המקרקעין המשותפים כאמור בסעיפים 30 עד 36 לחוק (ראה סעיף 29(ב)), מסכימים הבעלים זה עם זה, ומתחייבים זה כלפי זה, שעל-אף כל זכויותיהם הקניניות הקבועות בחוק ינהגו במקרקעין בדרך המוסכמת ביניהם:נ
זה יחזיק חלק פלוני וזה יחזיק חלק פלמוני; או זה יחזיק כולו וזה לא יחזיק כלל; זה ישתמש למטרה פלונית וזה לא ישתמש אלא למטרה פלמוניתו זה ינהל וזה לא ינהל - וכיוצא באלה דברים הנתונים להסכמה הדדית ולוויתורים הדדיים. לשון אחר: יהא אשר יהא ההסדר אשר השותפים מסכימים עליו בהסכם-השיתוף לענין השימוש במקרקעין המשותפים, החזקתם וניהולם, ולענין "זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין" - זכויותיהם הקניניות בעינן עומדות ואינן נפגעות."

33.
תוך כדי כתיבת ההחלטה עלתה בדעתי האפשרות לפרק את השיתוף במקרקעין נשוא התובענה
על דרך של רישום בית משותף. מאחר שהנושא לא עלה על 'שולחן הדיונים' במהלך הדיונים שהתקיימו בתיק זה, כמו גם במהלך הביקור במקום, ביקשתי את עמדת הצדדים לעניין זה בהחלטתי מיום 27.9.2013 תוך שאני מסבירה לצדדים את החסרונות שבהסכם שיתוף במובן זה

שהוא אינו משנה את זכויות הבעלים המשותפים במקרקעין, ואף אינו חל לצמיתות [לאור סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, יכול כל שותף במקרקעין משותפים לדרוש בכל עת את פירוק השיתוף; וסעיף 37(ב) לחוק המקרקעין הקובע שאפילו הייתה בהסכם השיתוף תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק השיתוף, אין התניה מועילה למעשה, אלא לתקופה של שלוש שנים בלבד].
בהחלטתי קבעתי כי העדר תגובה כמוה כהסכמה.
34.
הנתבעים לא הגיבו להחלטתי זו, ואולם התובעים סירבו להצעת בית המשפט לפירוק השיתוף על דרך של רישום בית משותף, ולכן אדבק בהסכמה של הצדדים, ואקבע עבורם את תנאי הסכם השיתוף. הצדדים לא יהיו רשאים להגיש תביעה לפירוק שיתוף במשך תקופה של 3 שנים ממועד חתימת פסק הדין הסופי שינתן בתיק זה, והתנאים שנקבעו בהחלטתי זו, יחולו עליהם עד אשר ייקבע אחרת על ידי בית המשפט שידון בתביעה לפירוק השיתוף, ככל שיבחר מי מן הצדדים להגישה.

35.
אפנה איפוא עתה לקבוע את תנאי הסכם השיתוף עבור הצדדים, לפי המנדט שניתן לי. בקביעת תנאים אלו, ואף שאני קובעת עבור הצדדים תנאי הסכם שיתוף, ולא תנאים לפירוק שיתוף, אתן דעתי לשיקולים שהיו נלקחים על ידי בחשבון אילו הייתי קובעת עבור הצדדים את תנאי פירוק השיתוף.
36.
המחלוקת העיקרית שנותרה להכרעה בתיק זה, עוסקת בהודעת המומחה מיום 23.1.2013 שהציעה שלושה פתרונות שונים בעניין הכניסות לדירת התובע 2 והנתבע 3. המומחה הציע, כאמור, בעניין זה שלושה פתרונות: האחד, ששטח המלבן באורך 7.05 מ"ר וברוחב 1.6 (11 מ"ר) יוותר משותף, באופן שלא התובע ולא הנתבע 1 ייאלצו להזיז את הכניסה לבתיהם; האפשרות השנייה היא שהתובע 2 ישנה את מיקום הכניסה, והשטח של 11 מ"ר יעבור לבעלות הנתבע 3; והאפשרות השלישית היא שהנתבע 3 ישנה את מיקום הכניסה שלו על חשבון התובע 2, והשטח של 11 מ"ר יעבור לבעלות התובע 2.

37.
ביקרתי בשתי הדירות, ובעיניי ההצעה המיטבית הינה דווקא ההצעה הראשונה של המומחה, המותירה את שטח הכניסה לדירות כשטח משותף. שתי הצעות המומחה הנוספות הכרוכות בהעתקת דלת המגורים של אחת הדירות, אינן אופטימליות. לטעמי, הנזק שייגרם לכל אחת מן הדירות כתוצאה מהעתקת מקום הכניסה הוא משמעותי, ואני מתקשה לקבוע כי הנזק שייגרם לדירה אחת כתוצאה מהעתקת דלת הכניסה, עולה על הנזק שייגרם לדירה האחרת.
38.
בנסיבות אלו, סבורני כי הדרך הנכונה היא הותרת שתי הכניסות במקומן, תוך הותרת שטח המלבן כשטח משותף כפי שהציע המומחה בהצעתו הראשונה. הנתבע 3 מסכים לכך, ודווקא התובע 2 שכלל אינו מתגורר בדירה, מתנגד לכך.
39.
עמדתו זו של התובע 2 היא בהחלט לגיטימית לאור התכלית העומדת ביסוד דיני פירוק השיתוף, שהינה הפרדה בין הדבקים, אך במקרה כזה סבורני כי התובע 2 הוא זה שעליו לספוג את המשמעות הנגזרת מכך במובן זה ששטח הכניסה המרוצף יתווסף דווקא לחלקו של הנתבע 3, ולא לחלקתו של התובע 2.
40.
לפיכך, אם עומד התובע 2 (שכלל אינו מתגורר במקום) על סירובו להותרת שטח זה כשטח משותף (התובע 2 ימסור הודעה סופית בעניין זה בתוך 30 יום), אני קובעת כי במקרה כזה הוא יהיה זה שיידרש להעתיק את הכניסה לדירתו, ולא הנתבע 3.
41.
יש לציין בהקשר זה כי התובע 2 הציע להעתיק על חשבונו את דלת הגישה לביתו אם קו הגבול יעבור במרחק של 90 ס"מ מן הקיר הצפוני של דירת הנתבע 3 במקום 160 ס"מ, כפי שהציע מומחה בית המשפט. הצעה זו שהועלתה על הכתב, מלמדת שהעתקת דלת המגורים של בית הנתבעת 6 פחות "כואבת" לתובע 2, ושיקול זה מהווה נימוק נוסף לחייב דווקא את התובע 2 להעתיק את מיקום הכניסה לדירתו, ולא את הנתבע 3 אם התובע 2 עומד על דרישתו להפרדה מלאה.
42.
באשר למקום מעבר הגבול, שנקבע על ידי המומחה במרחק של 1.6 מ' מן הקיר הצפוני של דירת הנתבע 3, התובע 2 טוען כי העברת קו גבול במרחק של 1.6 מ' מהקיר הצפוני של בית הנתבע 3, משמעותה ייחוד חזית ברוחב של 10 מ' לשימוש התובעים, כאשר לרשות הנתבע 3 עומדת חזית גדולה יותר, ברוחב של כ- 15 מ'. איני מתרשמת מטענה זו. ראשית, פתוחה בפני
התובע 2 האפשרות להסכים כי שטח זה ייוותר שטח משותף. שנית, לרשות התובע 2 יש רחבה איכותית ונוחה יותר המאפשרת החניית רכבים ללא קושי. שלישית ועיקר, צמצום המרחק מן הגבול הצפוני לפחות מ- 1.6 מ' כפי שמציע התובע 2, לא יאפשר כניסה נוחה ובטוחה של הנתבע 3 לדירתו, לרבות אפשרות של הוצאת מיטלטלין או רהיטים מן הדירה. והדברים אמורים במשנה תוקף לאור כוונתו של התובע 2 להקים גדר שתחצוץ בין השטחים. מכאן, שאם עומד התובע 2 על בחירתו בהפרדה מוחלטת, אזי תחול החלופה השנייה שנבחרה על ידי מומחה בית המשפט, באופן שהתובע 2 יעתיק את הכניסה לביתו, והשטח של 11 מ' ייוותר בבעלות הנתבע 3. אם יבחר התובע 2 בהפרדה מוחלטת, הוצאות ההעתקה של דלת המגורים שלו יחולו על התובע 2 והנתבע 3 בחלקים שווים ביניהם.

43.
בעניין הבור הסופג, שבבעלות הנתבע 2 לא ראיתי לשנות את הסטאטוס-קוו הקיים בחלקה, בשים לב לכך שבמהלך הביקור במקום, לא הוצג בפני
י אותו בור סופג, וממילא לא שוכנעתי כי הותרתו במקום הקיים, תוך שינוי הסטאטוס-קוו הקיים בחלקה שנים רבות, מסבה נזק של ממש לתובע 2 שכזכור, כלל אינו גר במקום.

44.
באשר לאחוזי הבנייה, ככל שנותרו כאלו, מובן שאלו צריכים להתחלק בהתאם לחלקם היחסי של הצדדים במקרקעין. ואולם, לא ראיתי להכריע בנושא זה, בהעדר טיעון סדור ושלם בנושא זה מטעם הצדדים, ומשאין בידיי מידע באשר לאופן בו נוצלו אחוזי הבנייה על ידי

הצדדים עובר להחלטתי זו.
45.
לבסוף, אציין כי אין בכוונתי לשנות את שביל הגישה של 1.81 מ' להולכי רגל, שקבע המומחה לאור המצב הקיים בשטח שנים ארוכות, ולאור קביעת המומחה כי בשל הצפיפות בחלקה "אין אפשרות ליעד דרך לכלי רכב" (סעיף 9ד' למסקנות המומחה בחוות דעתו מיום 8.5.2013). למען הסר ספק, מובהר כי כל הצדדים רשאים לעשות שימוש בשביל זה, וכי שביל זה מהווה גם דרך גישה לחלקה 3 שיוחדה לתובע 2.

סוף דבר
:
46.
אמתין איפוא להודעתו הסופית של התובע 2 בתוך 30 יום מהיום, ולאחר מכן תימסרנה הוראות סופיות להכנת מפה שתהווה חלק בלתי נפרד מתנאי הסכם השיתוף. במסגרת זו, אף אתן דעתי לשכר הנוסף שנדרש על ידי המומחה.
47.
בתוך המועד הנ"ל יודיעוני כל הצדדים האם באה על פתרונה סוגיית תשלומי דמי השימוש הנגזרים מתנאי הסכם השיתוף שנקבעו על ידי. כאשר בהעדר הודעה מטעם בית המשפט, אמנה שמאי מקרקעין שיקבע את דמי השימוש החודשיים. (ודוק: דמי שימוש חודשיים, ולא תשלומי איזון, משום שעסקינן בהסכם שיתוף ולא בפירוק שיתוף.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים
.

התיק יבוא לעיוני ביום 28.12.2013
.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ד, 27 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 11660-10/10 עבד אל עזים מוסטפא, מוסטפא עבד אמג'יד נ' עבד אל חמיד מוסטפא, עבד אלאלאה מוסטפא, עבד אלעזיז מוסטפא ואח' (פורסם ב-ֽ 27/11/2013)