פסקי דין על אלכס סלפיתי | פסקי דין על אחמד נתשה | פסקי דין על מחמד אבו נגמה ואח' |

20778-11/12 פ     01/12/2013




פ 20778-11/12 מדינת ישראל נ' אלכס סלפיתי, אחמד נתשה, מחמד אבו נגמה ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט י' נועם

ת"פ 20778-11-12 מדינת ישראל
נ' אלכס סלפיתי
(עציר) ואח'





המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשמים
1.

אלכס סלפיתי
(עציר)
ע"י ב"כ עו"ד ו' לידאווי

2.

אחמד נתשה
ע"י ב"כ עו"ד ר' סוואעד
3.

מחמד אבו נגמה
ע"י ב"כ עו"ד מ' בלום

4.

ח'לדוון כאתב (עציר) – משפטו הסתיים


5.

מוחמד קארוט
ע"י ב"כ עו"ד ו' לידאווי

6.

אשרף קילאני (עציר) – משפטו הסתיים


גזר-דין בעניינו של נאשם 1

הרשעתו של נאשם 1
1.

נאשם 1
הורשע בהכרעת-דין מיום 26.5.13, על-יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן שהוגש נגדו (שסומן ד'),
בעבירות הבאות:
באישום הראשון
: ניסיון לסחר או לביצוע עסקה אחרת בנשק – לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן –
החוק
) (עבירות רבות); והחזקת נשק – לפי סעיף 144(א) רישא לחוק;
באישום השני
: קשירת קשר לפשע – לפי סעיף 499 לחוק;
באישום הרביעי
: כניסה והתפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לפשע וגניבה – לפי סעיפים 406(ב), 499 ו-384 לחוק;
ובאישום החמישי
: התפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לפשע וגניבה – לפי סעיפים 406(א), 499 ו-384 לחוק.


להלן עובדות האישום הראשון המתוקן בעניינו של נאשם 1, העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה.


על-פי עובדות
האישום הראשון
, במהלך החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2012 ניסה נאשם 1, יחד עם אחרים, לבצע עסקאות בכלי נשק שונים, בין-היתר מסוג יריחו, גלוק ועוד. במסגרת זו, ניהלו נאשם 1 והאחרים משא ומתן ביחס לסוגי הנשק, כמויות הכדורים והסכומים שישלמו בגינם. עובר ליום 3.10.12 החזיק ברשותו נאשם 1 רימון הלם, אותו הסתיר בגג הבניין שבו הוא מתגורר בשכונת בית חנינא החדשה.


באירוע הנדון
באישום השני
, קשר נאשם 1 קשר, יחד עם נאשמים 2, 3 ו-4 לביצוע פשע, בכך שהוא ויתר הנאשמים "
שוחחו ביניהם על השגת אמצעי ראיית לילה, בחינת מצב השטח, מכשירי פריצה ועוד
" (כלשון כתב-האישום).


על-פי עובדות
האישום הרביעי
, ביום 25.9.12, קשר נאשם 1 קשר עם אחרים לביצוע פשע; ובאותו הערב הגיע עִמם לביתו של פ' מ' בשכונת בית חנינא החדשה. הנאשם 1 ואחרים פירקו את מנעול הדלת, נכנסו לבית וגנבו ממנו מחשב נייד ומחשב לוח.

הא
ישום החמישי
עניינו קשירת קשר, התפרצות לדירת מגורים וגניבה, שבוצעו ביום 29.9.12. במועד האמור קשר נאשם 1 קשר עם נאשמים 2 ו-3 לביצוע פשע. השלושה הגיעו בשעות הלילה לביתה של ר' ק' בשכונת בית חנינא החדשה. הם הסיטו באמצעות מקל את מצלמות האבטחה של הבניין, נכנסו לבית וגנבו מתוכו: תכשיטים, כסף מזומן בסך 10,000 דולר וכן ארבעה מחשבים ניידים. למחרת היום, ניסה נאשם 1 למכור את המחשבים הניידים הגנובים.

גזר הדין בעניינם של נאשמים 4 ו-6
2.
גזר הדין בעניינם של נאשמים 4 ו-6, ניתן בנפרד מגזר-הדין של יתר הנאשמים, זאת מן הטעם שהשניים היו נתונים במעצר עד לתום ההליכים.

נאשם 4
הורשע ביום 14.4.13, על-פי הודאתו בכתב-אישום מתוקן (שסומן א'), בעבירת ניסיון לעסקה בנשק – לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק, בכך ששוחח מספר פעמים עם נאשם 1 וביקש ממנו להשיג עבורו כלי נשק. הוא נדון ביום 7.5.13 לשמונה חודשי מאסר בפועל.



נאשם 6
, שהיה מעורב במקצת האירועים הנדונים
באישום הראשון
, הורשע ביום 4.6.13, על-פי הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן שהוגש בעניינו (שסומן ו') בשתי עבירות של ניסיון לסחר בנשק – לפי סעיף 144 (ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק, בכך שבמהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר 2012 ניסה, בשתי הזדמנויות, למכור כלי נשק ולתווך בעסקה למכירת שני כלי נשק. דינו של נאשם 6 נגזר ביום 11.7.13 לשמונה-עשר חודשי מאסר בפועל.


דינו של
נאשם 1
, ייגזר אף הוא בנפרד מדינם של יתר הנאשמים, זאת מחמת היותו נתון במעצר עד לתום ההליכים.

עניינם של נאשמים 2, 3 ו-5 שטרם נגזר דינם
3.
דינם של נאשמים 2, 3 ו-5, שאינם נתונים במעצר ואשר הורשעו בעבירות רכוש בלבד ולא בעבירות נשק כמו נאשמים 1, 4 ו-6, אמור להיגזר ביום 15.1.14, לאחר שיושלמו הטיעונים לעונש בעניינו של נאשם 5.



נאשם 2
הורשע ביום 26.5.13, על-פי הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן (שסומן ג'), בעבירות שיוחסו לו באישומים הרביעי והחמישי.
באישום הרביעי
הורשע נאשם 2 בעבירות של כניסה למקום מגורים, קשירת קשר לביצוע פשע וגניבה – לפי סעיפים 406(ב), 499 ו-384 לחוק, אשר בוצעו על-ידו ביום 25.9.12, כמפורט באישום הרביעי בעניינו של נאשם 1.
באישום החמישי
הורשע נאשם 2 בעבירות התפרצות, קשירת קשר לפשע וגניבה – לפי סעיפים 406(א), 499 ו-384 לחוק, כמפורט באישום החמישי בעניינו של נאשם 1.



נאשם 3
הורשע ביום 5.9.13 בעובדות כתב-אישום מתוקן שהוגש בעניינו (שסומן ב').
באישום השני
הורשע בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע – לפי סעיף 499 לחוק, בכך שבמהלך החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2012 קשר עם נאשמים 1, 2 ו-4 קשר לביצוע פשע, בין-היתר בכך ששוחח עִמם על "
בחינת מצב השטח, מכשירי פריצה ועוד
".
באישום החמישי
הורשע נאשם 3 בעבירות התפרצות, קשירת קשר לפשע וגניבה – אשר בוצעו על-ידו יחד עם נאשמים 1 ו-2, כאמור לעיל.

נאשם 5
, שהיה מעורב באירוע הנדון
באישום הרביעי
(יחד עם נאשמים 1 ו-2), הורשע ביום 4.6.13, על-פי הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן שהוגש בעניינו (סומן ה') בעבירות של קשירת קשר לפשע, סיוע לכניסה והתפרצות למקום מגורים וסיוע לגניבה, בכך שבמהלך ההתפרצות שימש כ"תצפיתן". מחמת עיכובים בהגשת תסקיר משירות המבחן בעניינו של נאשם 5, נדחה מועד הטיעונים לעונש בעניינו לחודש ינואר 2014.

נאשם 1
4.

נאשם 1
הורשע כאמור,
בעבירות הבאות:
באישום הראשון
– ניסיון לסחר או לביצוע עסקה אחרת בנשק (עבירות רבות); והחזקת נשק;
באישום השני
– קשירת קשר לפשע;
באישום הרביעי
– כניסה והתפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לפשע וגניבה;
ובאישום החמישי
– התפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לפשע וגניבה.


נאשם 1 הִנו בן 28, רווק. הוא הבן השלישי למשפחה בת שבע נפשות – זוג הורים וחמישה ילדים. נאשם 1 סיים עשר שנות לימוד, ובהמשך למד אינסטלציה במשך שנתיים בבית-ספר מקצועי, אך לא סיים את לימודיו. במהלך השנים הוא עבד בתחום האינסטלציה יחד עם אביו. לחובתו של נאשם 1 עבירה קודמת של התנהגות פרועה במקום ציבורי, בגינה נגזר דינו ביום 7.7.11 להתחייבות להימנע מעבירה, זאת ללא הרשעה בדין. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי נאשם 1 גדל בנסיבות חיים קשות הקשורות באביו, וכי הוא נושא עִמו חסכים ומשקעים המשפיעים על אישיותו ודפוסי התנהגותו, כפי שבאו לידי ביטוי בביצוע העבירות. עוד עולה מהתסקיר, כי בשנים האחרונות ניהל נאשם 1 קשר זוגי ונקלע למשבר כתוצאה מניתוק הקשר. בנוסף צוין בתסקיר, כי נאשם 1 גילה בעבר יכולת לתִפקוד תקין, עת עבד וסייע בפרנסת המשפחה. בשיחתו עם קצינת המבחן נטל נאשם 1 אחריות חלקית למעשיו, וציין כי הודה בכתב-האישום בכדי לזרז את סיום משפטו. בהקשר זה יצוין, כי לאחר קבלת התסקיר הבהירו נאשם 1 והסנגור, כי הנאשם מודה בכל עובדות כתב-האישום המתוקן ואינו חוזר בו מהודאתו. לנוכח חומרת העבירות, ולאור נטילת האחריות החלקית מצד הנאשם, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית לגביו, והעריך כי מאסר בפועל יהווה עונש מתאים.

טיעוני הצדדים בעניין עונשו של נאשם 1

5.

ב"כ המאשימה
הדגישה בטיעוניה לעונש את חומרת העבירות שנאשם 1 הורשע בהן ונסיבות ביצוען. באשר
לאישום הראשון
גרסה ב"כ המאשימה, כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירות של עסקה בנשק נע בין שש שנות לעשר שנות מאסר, ובעטיה של העבירה של החזקת "רימון הלם", בין שישה חודשים לשנת מאסר. בכל הנוגע
לאישום השני
, שעניינו קשירת הקשר הפלילי, סברה ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם הוא בין ארבעה לשמונה חודשי מאסר בפועל. ביחס
לאישום הרביעי
, שעניינו התפרצות למקום מגורים וגניבה, נע המתחם לטענת ב"כ המאשימה בין עשרה חודשי מאסר לעשרים-וארבעה חודשי מאסר. בעניין
האישום החמישי
, העוסק בכניסה לבניין וגניבה, העמידה ב"כ המאשימה את מתחם העונש ההולם בין שמונה לשישה-עשר חודשי מאסר. ב"כ המאשימה טוענת, כי העונש המתאים בגין כל העבירות שנאשם 1 הורשע בהן הוא עשר שנות מאסר בפועל; וכי למרות שאין לנאשם הרשעות קודמות, העבירות שביצע בתיק הנוכחי מלמדות על פעילות עבריינית חמורה בפרק זמן של כשלושה חודשים.

6.

ב"כ נאשם 1
לא הקל ראש בחומרת העבירות ונסיבות ביצוען. באשר לעבירת הנשק הדגיש, כי מדובר בניסיונות לסחר בנשק, אשר כשלו ולא יצאו אל הפועל, וכי החזקת הנשק מתייחסת לרימון הלם. בכל הנוגע ליתר העבירות, ציין כי מדובר בעבירות רכוש. הוא סבר, כי מתחם הענישה ההולם נע בין שישה לארבעה-עשר חודשי מאסר בפועל; ובכל הנוגע לעונש המתאים, הציע להסתפק בהטלת תקופת מאסר שתחפוף את תקופת המעצר, זאת לנוכח הודאתו של הנאשם, החרטה שהביע על מעשיו, נסיבותיו האישיות והעובדה שמדובר במאסרו הראשון. במסגרת דבריו האחרונים לעניין העונש, הביע הנאשם חרטה על מעשיו והצהיר כי הפיק את הלקח הראוי ממעשיו.

שיקולי הענישה לגבי נאשם 1
7.
נאשם 1 הורשע, כאמור, הן בעבירות נשק והן בעבירות רכוש.

על חומרתן של עבירות הנשק
והסיכון הנשקף מהן לביטחון הציבור עמדתי בהרחבה בגזרי-הדין בעניינם של נאשמים 4 ו-6, ואחזור פעם נוספת על הדברים. עבירות בנשק, כמו החזקתו, הובלתו ועשיית עסקה בו, לרבות ניסיון לביצוע עבירות אלו, חמורות מעצם טיבן ומהותן, זאת נוכח הסיכון הממשי הנשקף מהן לחיי אדם ולביטחון הציבור. על הסיכונים הרבים הנשקפים מעבירות נשק עמד בית-המשפט העליון בהרחבה בע"פ 2251/11
ג'מאל נפאע נ' מדינת ישראל

(4.12.11). נשק, שהוא כלי קטלני מטבע ברייתו, עלול לעבור מיד ליד ולהגיע לידי גורמים שיבצעו באמצעותו עבירות פליליות חמורות, ואף לידי ארגוני טרור שיעשו בו שימוש בפיגועים. על-כן, פוטנציאל הסיכון הנשקף מהעבירות האמורות מחייב הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה, אף אם מבצעי העבירות – בחוליות השונות בשרשרת העברת הנשק – אינם מודעים לתכלית השימוש בו (ראו: ע"פ 4609/98
טאהא נ' מדינת ישראל

(1.7.99); ע"פ 11448/03
מדינת ישראל
נ' גרבאן
(29.3.04); ע"פ 4526/04
זעתרי נ' מדינת ישראל

(8.11.04); ע"פ 5220/09
עוואודה נ' מדינת ישראל

(30.12.09); וע"פ 9543/09
רחאל נ' מדינת ישראל

(19.1.10)). למותר להכביר מילים על הסיכון הרב הנשקף לציבור מהתופעה של עבריינים המצטיידים בנשק חם, ובית-המשפט העליון כבר עמד על הצורך בהכבדת הענישה בנסיבות אלו, למען יצא מסר ברור וחד-משמעי של הרתעה לרבים (ע"פ 2839/05
אלקאדר נ' מדינת ישראל

(17.11.05)). נוכח הסיכון הממשי הנשקף מהעבירות הנדונות לביטחון הציבור, מורה הפסיקה כי במסגרת שיקולי הענישה יינתן בדרך כלל משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי על-פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (ע"פ 10499/02
מדינת ישראל
נ' אלמוג מיארה
(27.5.03)). עוד נקבע בפסיקה, כי שיקולי ההגנה על ביטחון הציבור ושיקולים של הרתעה אפקטיבית מפני נפוצות התופעה העבריינית של החזקת נשק, נשיאתו או עשיית עסקה בו, ובכלל זה ניסיון לבצע את העבירות האמורות, מחייבים את העלאת רף הענישה בעבירות דנן (ע"פ 4831/03
אבו בכר נ' מדינת ישראל

(23.5.04); ע"פ 8012/04
מתאני נ' מדינת ישראל

(16.11.05); ע"פ 4460/11
מדינת ישראל
נ' פאיד
(28.11.11); וע"פ 2251/11 בעניין
נפאע
, לעיל).

על חומרתן של עבירות ההתפרצות
, ושל עבירות הרכוש בכלל, עמדה הפסיקה, לא אחת, בציינה כי העבירות פוגעות בסדרי החברה, וכן בזכויותיהם היסודיות של יחידיה בשל החדירה לרשות הפרט והפגיעה הקניינית; וכי בנסיבות מסוימות, הן עלולות לגלוש לאלימות ולסכן את ביטחון האדם וביטחון הציבור (בש"פ 3453/05
ארז אברג'יל נ' מדינת ישראל

(19.4.05); בש"פ 2911/08
רמי שוקרון נ' מדינת ישראל

(10.4.08). על רקע האמור, הדגיש בית-המשפט העליון את הצורך בהחמרה בענישה בעבירות ההתפרצות, שהיו למכת מדינה, בציינו: "
בית-משפט זה חזר והזהיר והתריע פעמים רבות, כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות התפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם
" (רע"פ 10551/09
יורובסקי נ' מדינת ישראל

(7.1.10); וכן ראו: רע"פ 1708/08
מרדכי לוי נ' מדינת ישראל

(21.2.08)).


8.

בהתאם לתיקון 113 לחוק, על בית-המשפט לקבוע בגזר-הדין את מתחם העונש ההולם, זאת בהתאם לעיקרון המנחה, לרמת הענישה הנהוגה ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; ובהמשך, לגזור את העונש המתאים לנאשם מתוך מתחם הענישה ההולם, תוך התייחסות לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, אגב אפשרות לסטות מהמתחם בנסיבות חריגות שצוינו בחוק. אתייחס להלן למתחם העונש ההולם לגבי כל אחד מהאישומים שבהם הורשע הנאשם.

9.
בכל הנוגע לקביעת
מתחם הענישה ההולם לגבי האישום הראשון
, יש להתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה – שמירת החיים ושלמות הגוף, וההגנה על שלום הציבור וביטחונו. כן יש להביא בחשבון את הסיכון הרב הנשקף לציבור מעבירות הנשק והצורך בהחמרה בענישה בעבירות אלו, כפי שתואר בסקירת הרקע המשפטי לעיל. בנוסף, יש להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות. כאמור, העונש המֵרבי שנקצב בצד העבירה של עסקה בנשק עומד על חמש-עשרה שנה, ועונש מֵרבי זה חל גם על עבירת ניסיון. העונש המקסימאלי שנקצב בגין עבירת החזקת נשק – עומד על שבע שנות מאסר. בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות, הרי שלנוכח כתב-האישום התמציתי, נמנעו הצדדים מלהביא בפני
בית-המשפט עובדות מפורטות. כאמור, הורשע הנאשם במספר עבירות של ניסיון לבצע עסקה בנשק, אשר באו לידי ביטוי בשיחות שניהל הנאשם במשך כארבעה חודשים, לגבי כמה כלי נשק. ניסיונות אלו לא השתכללו למעשים. עבירת החזקת הנשק התייחסה ל"רימון הלם" שנתפס ברשותו של נאשם 1. בהתחשב בעקרון ההלימה שבענישה, בפגיעה בערכים המוגנים שביסוד העבירות, בנסיבות ביצוע העבירות שתוארו לעיל, וכן במתחם הענישה שנקבע בעניינים של נאשמים 4 ו-6 – סבורני, כי מתחם הענישה ההולם בגין העבירות שביצע הנאשם באישום הראשון הוא בין 18 ל-45 חודשי מאסר בפועל.

10.
ומכאן לקביעת
מתחמי הענישה ההולמים לגבי
העבירות שביתר האישומים. בכל הנוגע לקביעת המתחם בעבירות הנדונות
באישום הרביעי
– כניסה והתפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לפשע וגניבה, וכן לעבירות
שבאישום החמישי
– התפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לפשע וגניבה, יש להתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה – הפגיעה בזכויות היסודיות של נפגע העבירה, בשל החדירה לרשות הפרט והפגיעה הקניינית, כמו-גם הפגיעה בביטחון הציבור ובביטחונו האישי של הפרט, כאמור לעיל. כן יש להביא בחשבון את הנזק שמסבות העבירות האמורות לפרט ולציבור, ואת הצורך בהחמרה בענישה, כמתואר בסקירת הרקע המשפטי לעיל. בנוסף, יש להתחשב בנסיבות ביצוע העבירות, ובענייננו מדובר במעשים אשר בוצעו בחבורה לאחר קשירת קשר ותכנון מוקדם, לרבות הצטיידות באמצעים מתאימים. בהתחשב בעקרון ההלימה שבענישה, בפגיעה בערכים המוגנים האמורים, ברמת הענישה הנהוגה, בנסיבות ביצוע העבירות ובהישנות עבירות הרכוש בשני אירועים – סבורני כי מתחם הענישה ההולם בעבירות הרכוש שביצע הנאשם הִנו כדלהלן:
באישום הרביעי
– מאסר בפועל הנע בין חודשים ספורים לבין שנתיים;
ובאישום החמישי
– מאסר בפועל בין חודשים ספורים לבין עשרים חודשי מאסר. מתחם הענישה
באישום השני
, שעניינו עבירת קשירת קשר בלבד, הוא בין מאסר על-תנאי לבין שמונה חודשי מאסר בפועל.

11.

ומכאן לעונש המתאים לנאשם
. בגזירת העונש המתאים לנאשם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בענייננו, יש להתחשב לקולא בהודאתו של הנאשם שחסכה זמן שיפוטי ניכר, בחרטה שהביע על מעשיו, בנסיבות האישיות שצוינו בתסקיר שירות המבחן, בכך שמדובר בהרשעתו הראשונה של הנאשם, וכן בעובדה שהלה נתון מזה כשנה במעצר, שתנאיו מכבידים מתנאי מאסר. בנסיבות אלו, העונש המתאים אינו אמור להיות ברף הגבוה של מתחמי הענישה.

12.
על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב במכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני דן את נאשם 1 כדלהלן:
א.
לשלוש שנות מאסר בפועל, מיום מעצרו – 31.10.12.
ב.
לשישה חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה שבה הורשע בתיק זה.

זכות ערעור לבית-המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא עותקים מגזר הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ד, 01 דצמבר 2013, בנוכחות ב"כ המאשימה, הסנגור והנאשם.

יורם נועם, שופט








פ בית משפט מחוזי 20778-11/12 מדינת ישראל נ' אלכס סלפיתי, אחמד נתשה, מחמד אבו נגמה ואח' (פורסם ב-ֽ 01/12/2013)