פסקי דין על פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ | פסקי דין על איתן טל

32946-06/12 תאמ     02/12/2013




תאמ 32946-06/12 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' איתן טל








בית משפט השלום ברמלה



תא"מ 32946-06-12 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ
נ' טל

תיק חיצוני
:



בפני

השופטת
רבקה גלט


התובעת

פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד פאנוס
נגד


הנתבע

איתן טל

ע"י ב"כ עו"ד בנתאי




החלטה

הנתבע הגיש ביום 21.11.13 "בקשה לעיון חוזר בבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים", בה הוא מבקש כי בית המשפט יורה לתובעת להעביר לעיונו את העתק הסכם השכירות שבין התובעת לשוכר הרכב, או לחילופין, את הסכם רכישת הרכב מן היבואן. בנוסף, מבוקש גילויו של העתק חשבון גביית תשלום ההשתתפות העצמית משוכר הרכב בגין אירוע תאונה נשוא כתב התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת התובעת, אני מקבלת את הבקשה בחלקה בלבד, כמפורט להלן:

לעניין הסכם השכירות שבין התובעת לבין שוכר הרכב-
א.
גילוי ההסכם מבוקש לצורך בירור ירידת הערך האמיתית של הרכב, שהוא רכב השכרה. נטען כי אופן ומשך השימוש ברכב משפיעים משמעותית על ערכו, עד לכדי הפחתה של 35% ועל כן יש רלוונטיות לחשיפת ההסכם.
ב.
בקשה זו, זהה לחלוטין לבקשה שהוגשה עוד ביום 12.5.13, ואולם בעת הדיון שהתקיים ביום 20.6.13, לא השמיע ב"כ הנתבע טיעונים בעל פה בעניין זה, אלא מיקד טיעוניו בעניין דרישתו לגילוי חשבון גביית ההשתתפות העצמית בלבד. בהמשך לכך, גם החלטתי מאותו היום, מתייחסת לעניין ההשתתפות העצמית בלבד.
ג.
כיוון שמצויים אנו עדיין בשלב המקדמי של המשפט, וכיוון שתכליתו של הליך גילוי המסמכים היא לאפשר לכל אחד מן הצדדים לקדם הוכחת טענותיו על מנת לסייע בידי בית המשפט לרדת לחקר האמת, אינני סבורה כי ייגרם עיוות דין אם תידון בקשה זו כעת, משהוברר כי הנתבע עומד על בקשתו, אשר למעשה לא הכרעתי בה עד כה. אציין כי בהתאם להלכה הנוהגת כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה-בית-דין ולפיכך, בית המשפט רשאי לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי (פד"י נ"ו(4) 508).
ד.
לגופו של עניין, אני סבורה כי יש טעם בטענות הנתבע לעניין הרלוונטיות של הסכם השכירות, שכן משך השימוש ברכב ואופן השימוש שבוצע בו, הם אמנם בעלי השפעה על הערכת ערכו עובר לתאונה.
ה.
מאידך, אינני סבורה כי קיימת רלוונטיות כלשהי להסכם רכישת הרכב מן היבואן, בקביעת שיעור ירידת הערך, שהרי גם אם הרכב נרכש במחיר הנמוך מערכו, במסגרת יחסים עסקיים שבין התובעת ליבואן, אין בכך כדי להשפיע על ערכו האמיתי, עובר לתאונה, שהוא הבסיס לקביעת שיעור ירידת הערך.
ו.
לפיכך, אני מקבלת את הבקשה לגילוי הסכם השכירות, בלבד.


לעניין חשבון גביית תשלום השתתפות עצמית-
א.
גילוי המסמך מבוקש לצורך בירור הטענה כי התובעת מבקשת להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבע, שעה שהיא תובעת את מלוא נזקיה למרות שגבתה דמי השתתפות עצמית משוכר הרכב.
ב.
הבקשה זהה לחלוטין לבקשה קודמת שהוגשה עוד ביום 12.5.13, ואשר לגביה ניתנה החלטתי מיום 23.5.13 בה קבעתי: "כיוון שהמשיבה (התובעת) צירפה אישור בדבר זיכוי הלקוח בגין השתתפות עצמית, אין רלוונטיות לחוזה השכירות, לפיכך אין צורך לדון בבקשה".
ג.
יתרה מזו, ביום 28.5.13, הוגשה "בקשה לעיון נוסף ולגילוי מסמכים ספציפיים", אשר נדונה בהרחבה בדיון ביום 20.6.13. באותו דיון שב וטען ב"כ הנתבע באריכות רבה בעניין הצורך לברר את עניין ההשתתפות העצמית לאשורו. בהמשך, ניתנה החלטתי בה דחיתי את טענות הנתבע, לאור האישור שהוצג.
ד.
בבקשה שבפני
י, לא הועלו טיעונים חדשים כלשהם, ולא נטען כי חל שינוי משמעותי בנסיבות, באופן שיצדיק הגשתה מחדש, והטלת עומס מיותר על הצד שכנגד ועל בית המשפט.
ה.
אציין כי לצד דחיית טענותיו של הנתבע בעניין הרלוונטיות של חשבון גביית התשלום,
אפשרתי לנתבע לזמן את עדי התובעת ולחקרם בעניין החזר ההשתתפות העצמית, אך זאת לצד חיוב הנתבע בהוצאות, והסבת תשומת הלב כי אם יסתבר שהזימון גרם להליך סרק, אחייב בהוצאות ניכרות. לשם שמיעת עדי התביעה, נדחה הדיון ליום 18.12.13.
ו.
לאור האמור, אינני מוצאת כל טעם לשנות מהחלטתי הקודמת. אני סבורה כי לא היה מקום להגשת בקשה חוזרת בעניין זה, שכבר הוכרע בו. נראה כי המניע להגשה החוזרת נעוץ בשתי החלטות שיפוטיות אליהן מפנה ב"כ הנתבע, בנספח לבקשה, ואולם אלה אינן יכולות להוות הצדקה להגשת בקשות חוזרות ונשנות, הן משום שהמדובר בהחלטות שבית משפט זה אינו מונחה על ידן, והן משום שאין באותן החלטות כדי להועיל לנתבע, אף לגופו של עניין, כמפורט להלן.
ז.
הנתבע מפנה להחלטת כב' השופט ספיר, בתא"מ 39227-07-12, שם קיבל בית המשפט את בקשת הנתבעים והורה לתובעת כי תמסור לידיהם את הסכם השכירות ואת חשבון גביית ההשתתפות העצמית. לדעתי, לא ניתן ללמוד מאותו מקרה לענייננו, שהרי שם נעוצה החלטת בית המשפט בכך ש"בתגובת המשיבה לא היתה התייחסות לטענות המהותיות שהעלו בבקשה" (עמ' 2 ש' 5), והתגובה התייחסה אך ורק לאי עמידתה של הבקשה בכללי סדר הדין. בנסיבות אלה, ולאחר שטענו הנתבעים כי בידיהם הסכמים דומים מהם עולה כי התובעת נוהגת לחייב את שוכר הרכב בתשלום דמי השתתפות עצמית, מצא בית המשפט לנכון, להיענות לבקשה.
בשונה מכך, בענייננו הציגה התובעת כבר בראשית הדרך, מכתב מיום 21.5.13, בחתימת התובעת, אשר נשלח אל חב' הביטוח של שוכר הרכב, ואשר בו נכתב מפורשות: "הרינו לאשר כי הלקוח זוכה בגין השתתפות עצמית בגין האירוע אשר בנדון".
המכתב האמור הוא תשובה מהותית לטענות ולחששות שהעלה הנתבע בבקשתו המקורית, שמא יהא בפיצוי התובעת כדי להעשירה שלא כדין, בסכומים שאותם גבתה מן השוכר כדמי השתתפות עצמית.
ח.
הנתבע מפנה להחלטת כב' השופט שוהם מתא"מ 26158-02-13, בה הורה כי יועברו מסמכים לעיון הנתבעת, ואולם גם שם נקבע כי "יש להודיע האם חויב השוכר בהשתתפות עצמית, ואם חויב, האם הוחזר הסכום. במקרה כזה יש להגיש את מסמך החיוב".


בשונה משם, בענייננו הוגש, זה מכבר, מכתב הודעת הזיכוי, כאמור.
ט.
לפיכך, אני דוחה את הבקשה לעניין חשבון גביית התשלום.


סוף דבר-
אני מורה לתובעת להעביר לעיון הנתבע את הסכם השכירות של הרכב. במידה שההסכם כולל פרטים שיש בהם סוד עסקי או אחר, רשאית התובעת להשחיר הפרטים.

לנוכח העדר ההצדקה להגשת הבקשה בעניין חשבון גביית התשלום, אני מחייבת את הנתבע בהוצאות הבקשה בעניין זה, בסך 2000 ₪.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.





ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 32946-06/12 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' איתן טל (פורסם ב-ֽ 02/12/2013)