פסקי דין על אילן יהושע | פסקי דין על עזבון המנוחים אברהם יהושע ז"ל ורחל יהושע ז"ל | פסקי דין על מנהלת העזבון עו"ד איילת נוף-אוסטפלד | פסקי דין על משה יהושע ואח' |

6610/13 בעמ     08/12/2013




בעמ 6610/13 אילן יהושע נ' עזבון המנוחים אברהם יהושע ז"ל ורחל יהושע ז"ל, מנהלת העזבון עו"ד איילת נוף-אוסטפלד, משה יהושע ואח'






בבית המשפט העליון

בע"מ 6610/13

לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אילן יהושע



נ ג ד

המשיבים:
1. עזבון המנוחים אברהם יהושע ז"ל ורחל יהושע ז"ל

2. מנהלת העזבון עו"ד איילת נוף-אוסטפלד

3. משה יהושע
4. יצחק יהושע
5. עזבון המנוחה רבקה מגני ז"ל
6. עזבון המנוח אריה יהושע ז"ל
7. אברהם פונדק
8. נעמי פנדוקי
9. אלנה פונדק (פנדוקי)
10. שלמה פונדקי

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.7.13 בתיק עמ"ש 5015-11-12

בשם המבקש: עו"ד צבי טהורי
החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא גריל והשופטות וילנר וטאובר) מיום 28.7.13 בתיק עמ"ש 5015-11-12, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (השופטת אניספלד) מיום 28.8.12 בתמ"ש 19655-11-09. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תובענת המבקש למתן צו הצהרתי, כי הוא בעל מלוא זכויות החכירה בבית שבמרכזו של סכסוך ירושה.
רקע

ב. הבית שבנידון הוא בית חד משפחתי בן קומה אחת, הרשום בפנקסי המקרקעין בבעלות קרן קיימת לישראל. הבית הוא ירושתם היחידה של סבו וסבתו ע"ה של המבקש (להלן המנוחים), בעלי זכויות החכירה בבית, הרשומות על שמם בחלקים שוים. המשיב 1 הוא עזבון המנוחים, המשיבים 4-3 הם בניהם, המשיבים 6-5 הם עזבונותיהם של שניים מילדי המנוחים בהתאמה, והמשיבים 10-7 הם יורשיה של בת נוספת למנוחים. אביו של המבקש, נמנה אף הוא על ילדי המנוחים, והוא נפטר ביום 21.5.06 לאחר ששם קץ לחייו, כך שהמבקש נמנה בין יורשי המנוחים כיורש היחיד לעזבון אביו. יצוין, כי המנוחים נפטרו בלא שערכו צוואה, ובשנת 2007 הגיש המשיב 3 בקשה למתן צו ירושה, לפיה נכלל הבית בעזבון באופן שיש לחלק את הזכויות בו בהתאם לירושת המנוחים על-פי דין. המבקש התנגד לבקשה זו בטענה שהוא לבדו זכאי למלוא זכויות החכירה בבית, נוכח הצהרה נטענת של המנוחים, כך שזה אינו צריך להיכלל בעזבון המנוחים, ובהמשך הוגשה מטעמו התובענה נשוא הבקשה דנן. כן יצוין, כעולה מפסק דינו של בית משפט לענייני משפחה, כי משנת 2006 עומד הבית כשהוא פנוי מיושב, בשל מחלוקת הצדדים.

פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה

ג. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המבקש (28.8.12) הן מטעמים שבעובדה והן מטעמים שבמשפט. צוין, כי "התובע (המבקש – א"ר) ועדיו סתרו זה את זה באשר לטעם ולנסיבות שבעטיים באה לעולם אותה הצהרה לכאורה של המנוחים על-אודות כוונה לתת את הבית לתובע (המבקש – א"ר)", וכי לא הובאו ראיות בכמות ובאיכות הנדרשת במשפט אזרחי להוכחת הענקה של זכות קניין במקרקעין. נקבע, כי המבקש לא צלח בהוכחת כוונת המנוחים, או רצון ממשי ומוגמר שהובע על-ידיה בפומבי, להעניק לו את זכויות החכירה בבית, זאת – בין בחייהם ובין לאחר מכן, אם במתנה ואם בדרך אחרת שתמורה בצידה. צוין, כי בנסיבות אלו אין הראיות שנשמעו יכולות להוות תחליף לאיזו מדרכי ההענקה הרלבנטיות שנקבעו בדין, קרי לעסקת מתנה או הורשה באמצעות צוואה. באשר לטענת המבקש לזכות קניין מדיני היושר ונאמנות קונסטרוקטיבית, נקבע כי משלא הוכחו רצון וכוונה מצד המנוחים להעניק למבקש לבדו את מלוא הזכויות בבית, נכרת הענף של טיעוניו המשפטיים, שעל יסודם עשוי היה להתגבר על היעדרן של צוואה או התחייבות בכתב לעשיית עסקה במקרקעין. כן צוין, כי אין בעדויות שעליהן נסמך המבקש, כדי לספק תחליף לקיומו של מסמך משפטי תקף, ולפיכך מתייתר הצורך לדון בתיזה המשפטית שנטענה על ידיו. עם זאת, מצא בית המשפט מקום בפסק דינו לדחות גם את התיזה המשפטית של "זעקת ההגינות", בציינו כי מקרה זה אינו נמנה בין אותם מקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם מצדיקה "זעקת ההגינות" ריכוך של דרישת הכתב, מקום בו לא הוכחו רצון וכוונה מצד המנוחים להקנות למבקש זכות קניין בבית, והמבקש גם לא הראה כי שינה מצבו לרעה בהסתמך על התחייבות להעניק לו את הבית. עוד צוין, כי אין יסוד לטענת המבקש באשר לקיומה של נאמנות קונסטרוקטיבית, וכי דווקא שיקולי צדק הם הנותנים שהבית יכלל בעזבון המנוחים.

באשר לטענתו החלופית של המבקש לרישיון בלתי הדיר נקבע, כי אפילו ניתן לתובע רישיון לגור בבית, אין הדבר צריך לעכב את רישום ירושת המנוחים בנכס על שם יורשיהם. עוד נפסק, כי למבקש, שלא כמו לאביו ע"ה, לא הוענק רישיון שלם ועצמאי להתגורר בבית לאחר פטירתם של המנוחים. זאת, כעולה מכוונת המנוח, ליתן למבקש זכות מגורים כל עוד אביו גר בבית, כך שעם מות האב חדלה הזכות להתקיים; שנית, במות המנוחים, ומשהם לא העניקו למבקש בחייהם רישיון בלתי הדיר למגורים שיעמוד בתוקפו גם לאחר פטירתם, עברה ליורשיהם הזכות להקנות רישיון שכזה; שלישית, קיימת הבחנה לפי סעיף 115 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, בין זכות ילדו של המוריש שבמותו גר עמו להוסיף להתגורר בנכס לאחר מותו, לבין נכדו שאינו זכאי לכך. בית המשפט ציין, כי הוכח שביום פטירת האב לא גר המבקש עמו בבית בו מדובר, וכי בכך ויתר המבקש בהתנהגותו על אותו רישיון מוגבל ובר-ביטול שניתן למגוריו במקום. כן נקבע, כי לא חל איפוא השתק שימנע מהמשיבים לעמוד על זכותם בירושה, וכי לא הוכחה כל הסתמכות של המבקש לכך שתוענק לו זכות מיוחדת בבית, אף לא שינוי לרעה שחל במצבו בשל הסתמכות. עוד נקבע, כי לא הוכח שהמבקש השביח את הבית באופן והיקף שיעיד על ציפיה והסתמכות בתום לב ושיקנו לו מעמד בנכס כבר רשות לצמיתות.

ד. על

פסק דין
זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקבעו, כי "אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים אשר הופיעו בפני
ה. אמנם גם לכלל זה קיימים יוצאים מן הכלל, אך לא זה המקרה שבפני
נו. בית המשפט קמא לא הסתפק באמירות כלליות וגורפות, אלא צלל לעומק הראיות, וניתח היטב את כלל הראיות אשר הובאו בפני
ו וקבע את מסקנותיו על בסיס התשתית הראייתית כפי שהנוחה בפני
ו. לא מצאנו כל סיבה להתערב בקביעות העובדתיות המבוססות על התשתית הראייתית כאמור לעיל". צוין, כי בית משפט לענייני משפחה "בחן לעיצומו של ענין, כל אחת מן הטענות או התיזות המשפטיות שהעלה בפני
ו המערער (המבקש – א"ר), ודחה אותן אחת לאחת", זאת אף שיכול היה לקבוע שמשלא הוכיח המבקש את טענותיו העובדתיות, נשמט הבסיס תחת תביעתו. בית המשפט המחוזי אימץ איפוא את נימוקיו של בית המשפט לענייני משפחה במלואם.

הבקשה

ו. מכאן בקשת רשות הערעור הנוכחית (מיום 3.10.13) בה נטען, כי המקרה דנן מעלה "שאלות עקרוניות ציבוריות מהמדרגה הראשונה", וביניהן: האם זכאי המבקש לקבל ולהירשם כבעל הזכויות הבלעדי בבית מכוחה של זכות שאינה מעוגנת במסמך כתוב או צוואה, האם הוכיח המבקש זכות קניין מדיני היושר ונאמנות קונסטרוקטיבית, האם בנסיבות יש להחיל את ההלכה בדבר "זעקת ההגינות" והאם למבקש רישיון בלתי הדיר מהמנוחים להתגורר בביתם. המבקש משליך יהבו בבקשה על הטענה, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקבעו כי מעדותו ועדויותיהם של העדים מטעמו עולה, שכוונת המנוחים הייתה שלא להעניק לו זכויות בבית אלא לאפשר לו מגורים בבית בלבד. נטען, כי אילו היה בית משפט לענייני משפחה מקבל טענה זו, המרחק ליישום הלכת "זעקת ההגינות" או לרישיון בלתי הדיר להתגורר בבית הוא קצר ביותר בנסיבות המקרה ובראי הפסיקה. כן נטען, כי שגויה קביעתו של בית משפט לענייני משפחה שהמבקש לא התגורר בבית בתקופה הרלבנטית.

הכרעה

ז. לאחר עיון בבקשה ובפסקי דינם של בית משפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, אין בידי להיעתר לה. כלל ידוע, כי רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, החורגת מעניינם הישיר של בעלי הדין (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 6418/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כונס נכסים ומנהל של החברות, פ"ד מט(2) 685, 689 (1995); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1125(מהדורה אחת עשרה); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, 2012) 211 ואילך). בקשה זו אינה מעלה שאלה משפטית או כללית החורגת מעניינם של הצדדים לערעור, והיא תחומה במובהק למערכת העובדות והנסיבות הקונקרטית, כך שאין בה כדי לבוא בקהלם של אותם מקרים חריגים; הדברים עולים אך מאופן ניסוחן של אותן שאלות שהוגדרו בבקשה "עקרוניות ציבוריות מהמדרגה הראשונה", ואשר רובן ככולן עניינן האמיתי בערעור על קביעותיו העובדתיות של בית משפט לענייני משפחה. אולם, כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ככלל אין בית משפט של ערעור מתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, לכך אוסיף קל וחומר בגלגול שלישי (ראו רע"א 2366/13 חביבולה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה ה' לחוות דעתי (14.7.13); רע"א 5338/13 זעזע נ' ג'רוס, פסקה ו' לחוות דעתי (2.8.13) והאסמכתאות שם)).

ח. בית המשפט לענייני משפחה, שבפני
ו נפרשה תשתית ראייתית רחבה תוך התרשמות בלתי אמצעית מהעדויות, סבר כי מן העדויות שנשמעו לא הוכחה כוונה מצד המנוחים, שטבועות בה גמירות דעת ומסוימות, להעניק למבקש את הזכויות בבית לבדו. אף נקבע, כי המבקש ועדיו סתרו זה את זה באשר לטעם ולנסיבות שבעטיים ניתנה אותה הצהרה לכאורה של המנוחים, שבכוונתם ליתן את הבית למבקש. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי בימי חייהם של המנוחים ועד לפטירת הסב, עדיפה הגרסה "הביתית" – בגדרה ניתן למבקש בית במובן "home" (מעון) ולא במובן של "property" (קניין); ולאחר מותו של הסב עדיפה הגרסה הטיפולית – בגדרה ניתנה למבקש זכות להתגורר בבית ככל שאביו גר בבית, כמי שמונה על-ידי הסב לטפל באביו. אלו הן בבירור קביעות שבעובדה, ולא מצאתי לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר אימצן במלואן.

ט. אכן, ניתן לשקול מתן רשות ערעור אף אם ראה בית המשפט, כי מן הצדק לעשות כן, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו רע"א 4372/12 פלוני נ' קצין התגמולים – משרד הבטחון, פסקה י"ב לחוות דעתי (2012)), כנטען בבקשה. ואולם, כך נעשה במקרים חריגים ונדירים (ראו רע"א 4827/12 חיות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פסקה 9 לחוות דעתו של השופט זילברטל (2012)), ואין מקרה זה בא בגדריהם. היו למבקש שני ימיו השיפוטיים, בית המשפט למשפחה העמיק חקור בתביעה והחליט באשר החליט, ובית המשפט המחוזי שב ובדק, ושניהם הגיעו למסקנה עובדתית ומשפטית כי הבית הוא חלק מעזבון המנוחים הנחלק בין כל היורשים. איני רואה מקום להתערבות בכך.
י. כללם של דברים, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור.

ניתנה היום, ה' בטבת התשע"ד (8.12.2013).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13066100_t03.doc הא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

1
6
1









בעמ בית המשפט העליון 6610/13 אילן יהושע נ' עזבון המנוחים אברהם יהושע ז"ל ורחל יהושע ז"ל, מנהלת העזבון עו"ד איילת נוף-אוסטפלד, משה יהושע ואח' (פורסם ב-ֽ 08/12/2013)