פסקי דין על אבי חסון |

1049-11/13 עפג     04/12/2013




עפג 1049-11/13 אבי חסון נ' מדינת ישראל




לך






בית המשפט המחוזי בבאר שבע

עפ"ג 1049-11-13 חסון(אסיר) נ' מדינת ישראל



04
דצמבר 2013







בפני
כב' הנשיא יוסף אלון
– אב"ד
כב' השופט יורם צלקובניק

כב' השופטת יעל רז-לוי


המערער
אבי חסון
(אסיר)


נגד

המשיבה
מדינת ישראל


נוכחים:
המערער וב"כ עו"ד יפתח רפאלי
ב"כ המשיבה עו"ד אלכס דירנבוים
<#1#>


<#2#>
החלטה

פסק הדין יינתן מאוחר יותר היום, לאחר עיון נוסף וזאת סמוך לשעה 13:00.



<#3#>
ניתן והודע היום א' טבת תשע"ד, 04/12/2013 במעמד הנוכחים.




יוסף
אלון, נשיא
יורם צלקובניק
, שופט
יעל רז-לוי
, שופטת












<#6#>
פסק דין


המערער, יליד 1988, הורשע על פי הודאתו בבית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט איתי ברסלר) בשני האישומים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.
באישום הראשון הוא הורשע בכך כי ביום 15.7.12 סמוך ל- 21:30 התפרץ למשרד המתלונן במשתלה בערד וגנב משם קופה רושמת, מסך ומקלדת של מחשב, מסור חשמלי, מקדחות נטענות ועוד פריטים קטנים שונים ונטלם עמו.
עוד מציין כתב האישום המתוקן כי למחרת בבוקר התחרט על מעשיו, התקשר למתלונן מיוזמתו, הביע חרטה על מעשיו הנ"ל והחזיר למתלונן את מלוא הציוד שלקח כאמור. בשל מעשים אלה הוא הורשע בעבירות של התפרצות וגניבה.
באישום השני בכתב האישום המתוקן, ועפ"י העובדות המפורטות בו, הוא הורשע בכך ש: "בלילה שבין התאריכים 19-20.7.12) השיג גבול יחד עם אחרים בכך שנכנסו לגינת הבית ללא רשות". זהו התיאור המדויק והמילולי של העובדות שיוחסו לו באישום השני שבהם הודה ובשלהם הורשע בעבירה של הסגת גבול לפי סעיף 447 לחוק העונשין.
בגזר הדין שניתן לאחר קבלת שני תסקירים של שירות המבחן הטיל עליו בית משפט השלום עונש מאסר בפועל של 2 חודשים ובנוסף הפעיל שני מאסרים מותנים שהיו תלוים נגדו, בגדרו של אותו גזר דין, האחד בן שישה חודשים בגין עבירות רכוש מסוג עוון והשני בן 10 חודשים בגין עבירות רכוש מסוג פשע. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי כל שלושת העונשים הנ"ל ירוצו בחופף זה לזה באופן בו העונש המצטבר שירצה המערער יהיה 10 חודשים.
בנוסף הוטלו עליו מאסרים על תנאי.
בפני
נו ערעורו של המערער על גזר הדין.
ב"כ המערער, עו"ד רפאלי, מפנה בראש ובראשונה לכך שעניינו של האישום הראשון שבו הורשע המערער הינו חריג ביותר. זאת בכך ששעות ספורות לאחר שביצע את הגניבה חש המערער ייסורי חרטה, התקשר מיוזמתו למתלונן והחזיר לו מידית את כל הציוד שנטל. אמנם, חרטה זו, שעל פניה חרטת אמת היא הבאה לידי ביטוי במעשה של ממש קמה שעות ספורות לאחר שהושלמה העבירה ועל כן איננה באה בגדרו של ה"פטור עקב חרטה" הקבוע בסעיף 28 לחוק העונשין לעניין מי שמתחרט וחוזר בו מהשלמת ביצוע העבירה תוך כדי מהלך ביצועה.
אולם, על פי הטענה עצמתה של חרטה זו, ונדירותה בנוף הפלילי הבא בפני
נו חדשים לבקרים, מן הדין שתחריג העונש הראוי בגין מעשה זה מתחת למתחם הענישה הקובנציונלי.
אשר לאישום השני, מציין כי העובדות המהוות את הבסיס לעבירת הסגת הגבול המיוחסת שם למערער (על פי סעיף 447 לחוק העונשין) מעוררות על פני הדברים למעלה מספק של ממש האם מקימות הן בסופו של יום את אותה העבירה. זאת כיוון שאחד מרכיבי העבירה לפי סעיף 447 הינה כי הסגת הגבול נעשית במטרה "...להפחיד מחזיק בנכס, להעליבו, להקניטו או לעבור עבירה". רכיב זה לא יוחס כלל למערער באישום השני כפי שתוקן.
יתכן והדברים נבעו מהיסח הדעת תוך כדי תיקון כתב האישום, מכל מקום אין לנו לעניין זה אלא את העובדות הנטענות באישום השני, עובדות אלה צוטטו במלואם לעיל והבעייתיות המתעוררת מכך פורטה גם היא לעיל.
בנוסף,
מפנה ב"כ המערער לנסיבות האישיות המאוד ספציפיות המאוד חריגות המתקיימות בעניינו של מערער זה, כולן נסקרו בפירוט רב בשני תסקירי שירות המבחן ולא נשוב ונפרטן.
נאמר רק בתמצית כי המדובר באדם צעיר יחסית שגדל בתנאי עזובה קיצוניים, ננטש על ידי משפחתו, התגלגל במקומות שונים ונקלע למצוקות קיומיות של ממש, ולצד כל אלה מתגלות בו תובנות של נכונות לשיקום ולשינוי אורחות חיים.
נוכח נסיבותיו המיוחדות האלה המליץ שירות המבחן בתסקירו המשלים להסתפק בענישתו של המערער בדרך של עבודות שירות לתועלת הציבור ובנוסף לכך העמדתו במבחן לתקופה של שנה.
בית משפט השלום נתן לבו לכל הנתונים האמורים ומשתף את הקורא בלבטיו בעניינו של המערער בגזר הדין המפורט.
על אף כל זאת החליט בית המשפט שלא לסטות ממתחם הענישה לעניין עבירת הפריצה (באישום הראשון) והחליט לגזור את דינו של המערער, כאמור לעיל למאסר של חודשיים. עונש זה גרר מאליו את הפעלת המאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו. בגזר הדין ציין בית משפט השלום כי החליט שלא לסטות מרף מתחם הענישה שקבע על אף נסיבותיו המאוד מיוחדות של המערער, על אף החרטה הכל כך מיוחדת שבאה לידי ביטוי בעבירה העיקרית שבאישום הראשון ועל אף האמור בתסקירים – כל זאת נוכח הרשעות קודמות בעברו של המערער.
ב"כ המדינה מבקשת אותנו שלא לשנות מקביעות בית משפט השלום ולהותיר את גזר הדין בעינו. נוסיף ונציין כי בית משפט השלום עיכב את ביצוע גזר הדין עד למתן פסק הדין בערעור (גזר הדין ניתן ביום 16.10.13), אולם התנה זאת בהפקדת ערובה במזומן של 5,000 ₪. ידו של המערער קצרה מהשגת הסכום הנ"ל וכך נמנע עיכוב המאסר והוא מצוי במאסר מאז מתן גזר הדין ועד עתה, כמעט כחודשיים.
לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות החריגות והמיוחדות הבאות לידי ביטוי בערעור זה ובמערער זה ולאחר שמצאנו כי חרטתו האמיתית והמשמעותית ביחס לאישום הראשון, הגם שאינה פוטרת אותו מאחריות, משקלה בשיקולי הענישה רב ומשמעותי ביותר, ולאחר שנתנו אל ליבנו את הספק הרב המתעורר ביחס לעצם תוקפה של הרשעתו באישום השני (בעניין הסגת הגבול) מוצאים אנו כי המדובר במקרה חריג וקיצוני המצדיק חריגה ממתחם הענישה.
בית המשפט קמא נתן גם הוא מקום נכבד ביותר בשיקוליו לדברים אלו, אולם לדעתנו משקלם המצטבר מטה את הכף לעבר מסקנה שונה מזו שהסיק בית משפט השלום ובנסיבות הדברים היה מקום בעניין חריג ומיוחד זה לסטות לקולא ממתחם הענישה.
אשר על כן, החלטנו לקבל את הערעור, לבטל את גזר דינו של בית משפט השלום ולהטיל על המערער את רכיבי הענישה, כפי שהומלצו בתסקיר שירות המבחן, כדלהלן:
1.
אנו מטילים על המערער עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 260 שעות.
סוג העבודות ודרך ביצוען ייקבעו על ידי שירות המבחן, ושירות המבחן יודיעינו על כך תוך 30 יום מהיום.
2.
בהתאם להמלצת שירות המבחן ובהסכמת המערער ובא-כוחו אנו מורים בזאת על צו מבחן למשך 12 חודשים מהיום במהלכו ישולב המערער בקבוצה טיפולית של שירות המבחן, ויפעל במהלך תקופת הצו בהתאם להוראות שירות המבחן.

אנו מבהירים בזאת למערער עצמו הנוכח באולם מהי משמעותו של צו מבחן ומה הן התוצאות העשויות להיוודע אם חלילה יפר הוראות צו זה.
3.
אנו מאריכים את עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערער בגדרו של ת.פ. 1940-10-09 וזאת לתקופה של שנתיים נוספות מהיום.

לאור תוצאת

פסק דין
זה אנו מורים כי המערער ישוחרר ממאסרו, עוד היום ובכפוף לנהלי שב"ס,
ככל שאין נגדו צו מאסר אחר.
מזכירות בית המשפט תשלח עותק

פסק דין
זה לשירות המבחן המתבקש להודיעינו תוך 30 יום את
תוכנית השל"צ שגיבש עבור המערער.
כמו כן אנו מבקשים את הסנגור עו"ד רפאלי להעביר עותק

פסק דין
זה לשירות המבחן לא יאוחר ממחר 5.12.13.

<#7#>
ניתן והודע היום א' טבת תשע"ד, 04/12/2013 במעמד הנוכחים.



יוסף
אלון, נשיא
יורם צלקובניק
, שופט
יעל רז-לוי
, שופטת








הוקלד

על

ידי

שולמית

אברהם






עפג בית משפט מחוזי 1049-11/13 אבי חסון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 04/12/2013)