פסקי דין על דיא שוואהנה

5256-04/13 פלא     04/12/2013




פלא 5256-04/13 מדינת ישראל נ' דיא שוואהנה




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה

פל"א 5256-04-13 מדינת ישראל
נ' שוואהנה(עציר)



04 דצמבר 2013





בפני
כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
דיא שוואהנה
(עציר)





<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד כוזרי

ב"כ הנאשם/ת – עו"ד סמרה
ממשרד עו"ד אשר חן
הנאשם הובא לדיון על ידי
שב"ס


גזר דין


הנאשם הורשע בהתאם להודאתו, בעבירות כדלקמן:

1. נהיגה בפסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א- 1961.
2. נהיגה ללא רישיון רכב תקף, בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א- 1961.
3. נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לתקנה 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970.

הנאשם מורשה לנהיגה משנת 1998, צבר לחובתו 16 הרשעות תעבורה בכללן גרימת תאונת דרכים קטלנית שם גרם למותו של חברו הטוב. בגזר הדין בבית המשפט השלום לתעבורה בפתח תקווה גמ"ר 3090-01-10 נגזרו על הנאשם ביום 26.1.11 בין היתר, עונשים של מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, עונש מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 11 שנה (להלן: "תיק פתח תקווה"). עותק מגזר הדין הוגש לעיוני.
ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונשים של מאסר לתקופה של 20 חודשים, הפעלת המאסר המותנה בן שמונת החודשים, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה ממושכת, מאסר מותנה וקנס כספי.

בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי מדובר באחת העבירות החמורות שבפקודה כאשר הנסיבות שבבסיס הפסילה שנגזרה, חמורות אף הן.

הנאשם הופנה לשירות המבחן. בתסקיר שירות המבחן המפורט מיום 29.8.13, סקר קצין המבחן את נסיבות חייו של הנאשם, ציין כי הנאשם מביע צער וחרטה, פרט את קשייו של הנאשם בקבלת האחריות ואת מחלת הסרטן באשכיו בה לקה כשריצה את עונש המאסר. בסיפת התסקיר ציין קצין המבחן כי להערכתו על הנאשם לעבור טיפולים שיסייעו לו להתמודד עם המשבר בו הוא נתון תקופה ממושכת, תקופת המעצר המחישה לו את האחריות הנדרשת ממנו ועל כן ניתן להערכת קצין המבחן להסתפק בעיתוי זה, בענישה קונקרטית שאינה מאסר בפועל אלא תקופה קצרה של עונש מאסר במסגרת של עבודות שירות לצד שילובו בהליך טיפולי באמצעות העמדתו בצו מבחן.

בתסקיר שירות המבחן השני, מיום 8.10.13 ציין קצין המבחן כי מאחר ובהמלצתו בתסקיר הראשון לא הובאה העובדה כי כנגד הנאשם מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים, נוכח הערכתו כי קיימת הפחתה ברמת הסיכון שמהווה הנאשם, הוא ממליץ על הארכת תקופת המאסר המותנה.

ב"כ הנאשם ציינה בפתח דבריה כי מדובר בנהיגה אקראית של 250 מטרים בתוך גלגוליה, ברגע של שיקול דעת מוטעה. הנאשם ריצה עונש מאסר בגין גרימת מותו של חברו בתאונה קטלנית, חווה טראומה, לא טופל ולקה בתקופת מאסרו בסרטן באשכיו.
ב"כ הנאשם ממשיכה ומציינת כי הנאשם אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי כאשר מאז התאונה הקטלנית, השתבשו חייו. הסנגורית ציינה את דברי קצין המבחן לפיהם יש הפחתה ביחס לרמת הסיכון וכי יש לערוך התערבות טיפולית כדי להתמודד עם המשבר בו נתון הנאשם מזה תקופה.
לפיכך, סבורה הסנגורית כי יש לקבל את המלצת שירות המבחן ולא להיעתר לבקשתה של המאשימה למאסר. לטענת הסנגורית, תיקון 113 לחוק העונשין מכוון שתהיה כאן ענישה שיקומית.
הסנגורית הגישה פסיקה, לפיה גזרו בתי המשפט השונים עונשים קלים מאלה להם עותרת המאשימה.

הנאשם ביקש מבית המשפט עזרה בשיקומו, ציין את הכאבים מהם הוא סובל נוכח המחלה בה לקה וכן את קרבה לחברו שנהרג בתאונה הדרכים.

דיון
במסגרת השיקולים לגזירת הדין העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, דהיינו יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. כאשר מדיניות הענישה אמורה להעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו בטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.
בפסק הדין עפ"ת (מרכז) 5492-08-09 מדינת ישראל
נגד בן אור אטיה סקרה כבודה השופטת הבכירה נגה אהד את הפסיקה והעונש ההולם של הנוהג בזמן פסילה:
"מפסיקתו של ביהמ"ש העליון עולה כי העונש הראוי ההולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל ופסילה לתקופה ממושכת. ראה לעניין זה ע"פ 324/88 אלאעסם נ' מדינת ישראל
פד"י מב(3) 728, שם נאמר:
"ערעור זה מופנה כנגד משך תקופת המאסר המצטברת שמגעת יחדיו ל-12 חודשים מאסר. טענת הסנגור היא שהתקופה ארוכה מדי, שלא נשמע כדבר הזה בהליכים מאותו סוג, ושחומרת העונש איננה נותנת ביטוי לנסיבות המקלות… אין, בכל הכבוד, ממש בטענת הסנגור. עונש כפי שהוטל על המערער הוא עונש שמוטל בנסיבות דומות; ואם היה יסוד לטענה, כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של 12 חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך ייעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה".
בע"פ (י-ם) 2248/08 אדרי יעקב נ' מדינת ישראל
, הערעור נסב על חומרת העונש שגזר בימ"ש קמא – 11 חודשי מאסר בפועל והפעלת 6 חודשי מאסר (אשר נפסקו כנגד המערער ביום 30.11.05 בת.ד. 9047104 לריצוי בחופף) – בגין הרשעתו של המערער על פי הודאתו בביצוע עבירות של נהיגת רכב בזמן פסילה וללא ביטוח.
בגזר הדין מציין ביהמ"ש:
"אין ספק כי העונש אשר הושת על המערער הינו חמור, בעיקר נוכח גילו של המערער (51 שנה) ומצבו הבריאותי והנפשי, כפי שתואר. המערער מדגיש את נסיבותיו האישיות הקשות. המערער היה מעורב בתאונה קטלנית קשה אשר השליכה על מצבו האישי והנפשי בצורה קשה. במצב זה ניתן היה לצפות כי הוא למד לקח ואיננו עוד מוכן להפר את צווי ביהמ"ש וכי עליו להתנהג בהתאם. הנימוקים אשר מנה הסנגור בהם פירט את התנהגות המערער והפרתו לצווי ביהמ"ש, אינם משכנעים כלל ועיקר, נהפוך הוא, הרושם העולה מהתנהגותו של המערער הוא שהוא לא השלים עם פסיקת ביהמ"ש ובחר לעשות דין לעצמו... אינני מטיל ספק כי נסיבותיו האישיות של המערער אינן קלות, אך אין באלה כדי להביא להתערבות בגזר הדין"
ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל
נ' מורד אבו לבן תק-על 2007(2) 1027 בעמ' 1028, נפסק על ידי כב' השופט לוי כדלקמן:
"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור, נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבט זלזול בצווים של ביהמ"ש; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל
, לא פורסם, מיום 7.3.054; רע,פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל
, לא פורסם, מיום 12.8.04; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל
, לא פורסם, מיום 30.1.05; רע"פ 3878/05 בן גוזי נ' מדינת ישראל
, לא פורסם, מיום 26.5.05; רע"פ 7523/06 מועסי נ' מדינת ישראל
, לא פורסם, מיום 25.9.06). על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה כי "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתוקפה, הוא נוהג ברכבו כשנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו... דינו מאסר 3 שנים"...
בבג"ץ 5206/06 חכמון נ' הממונה על עבודות השירות (פורסם בנבו), נאמר מפי כב' השופטת פרוקצ'ה:
"דעתו של בימ"ש זה כי העונש על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל ולא בעבודות שירות. עבודות שירות אין בהן כדי למנוע המשך נהיגה בזמן פסילה. מי שנמצא נוהג בזמן פסילה אומר בעצם נהיגתו לביהמ"ש – הפסילה אינה מרתיעה... רק השמתו מאחורי סורג ובריח תמנע בפועל המשך נהיגתו בזמן פסילה. ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על העונשים המחויבים מנהיגה בזמן פסילה, וכוונתו לענישה מחמירה, לרבות מאסר בפועל, ולא בעבודות שירות... המערער נמצא לא כשר לבצע עבודות שירות, ואין מקום שביהמ"ש יתערב בהחלטתו זו של הממונה, הגם שעצם הטלת עבודות השירות במקרה זה מנוגדת להלכה ולפסיקה".

ויודגש כי בית המשפט רואה חומרה יתרה בעבירה אותה ביצע הנאשם נוכח הנסיבות אשר בגינן הושת עונש הפסילה. הפסילה אשר הוטלה על הנאשם הינה בגין עבירה חמורה של קיפוח חיי אדם. התנהגותו של הנאשם כאשר בחר לשבת מאחורי ההגה ולנהוג ואפילו למרחק קצר, מהווה זלזול ולקיחת החוק לידיו.
על פי גזר הדין בתיק פתח תקווה, הסיע הנאשם נוסע מעל למספר הנוסעים המותר כאשר נוסעי הרכב לא היו חגורים בחגורות בטיחות, עלה על המדרכה, איבד את השליטה ברכב והתהפך. הנוסעים ברכב נפצעו פציעות קשות ואילו בן דודו, קיפח את חייו. נקבע בגזר הדין כי מדובר ברף רשלנות גבוה.
סגנית הנשיאה (דאז) כב' השופטת א. וישקין ציינה בגזר הדין:
"הקשבתי קשב רב לדברי הנאשם ואני מביעה תקוותי, כי הבעת הצער אשר נשמעה מפיו בשפה רפה- נאמרה כפי שנאמרה, משום קשיי ביטוי בשפה העברית, ולא משום קשיי הפנמה מלאה של טעותו".

הנאשם אכן לא הפנים הפנמה מלאה את טעותו ובמודע עלה על הרכב ונהג. על אף שנפסל הנאשם מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 שנים, בחר הנאשם ונהג כבר לאחר שנה משסיים לרצות את עונש המאסר.

עיינתי עיון מעמיק בתסקירי שירות המבחן המפורטים שהוגשו ובהמלצות שבצידם, ואולם אינני מוצאת מקום לאמץ את המלצת קצין המבחן נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה.

וכך נקבע על ידי כב' השופטת ע. ארבל בבש"פ 6786/07 מחמד אבו זיאז נ' מדינת ישראל
:

"ברם, הגם כי בית המשפט מתחשב במכלול שיקוליו גם בהמלצות התסקיר, ברי כי אין הוא מחוייב להן (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 29.6.05)
;
בש"פ 8902/02 נבולסי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 30.10.02)
;
בש"פ 5190/04 אסולין נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 8.6.04))".

זאת ועוד, אף קצין המבחן בתסקיר הראשון שהוגש (מיום 29.8.13) המליץ על ענישה קונקרטית של מאסר בדרך של עבודות שירות.

כנגד הנאשם עונש מאסר מותנה לתקופה של 8 חודשים. סעיפים 55 ו-56 לחוק העונשין

מורים כי בית המשפט יצווה על הפעלת עונש המאסר המותנה כנגד מי שהורשע במהלך תקופת

התנאי, כאשר החריג לכלל זה הוא שבית המשפט, שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו

עונש מאסר בשל אותה עבירה, רשאי לצוות מטעמים שיירשמו על הארכת תקופת התנאי, או

חידושה, לתקופה שלא תעלה על שנתיים נוספת. מובן שככל שבתי המשפט ימעטו לחרוג מן

הכלל של הפעלת התנאי, כך יגדל כוחו המרתיע של המאסר המותנה.

בשיקולי לעונש לקולא הנני נותנת משקל להודיית הנאשם, הבעת החרטה בפני
שירות המבחן, לרצונו להשתקם, לאינטרס הציבורי שבשיקומו של הנאשם, למחלתו, לנסיבות חייו כפי שפרט קצין המבחן בתסקירו ולעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי.
עיינתי בפסיקה שהוגשה לעיוני ואולם, לא מצאתי כי במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת התנאי.
מאוסף פסקי הדין שהוגשו רק פסק הדין שניתן בתיק פ"ל (נצרת) 7199-12-12 מדינת ישראל
נ' ו' ג' דן בעבירה של נהיגה בזמן פסילה כאשר עונש הפסילה נגזר על הנאשמת בגין גרימת מוות ברשלנות. בגזר הדין צויין כי מדובר בנסיבות אישיות קשות ויוצאות דופן באופן המצדיק ליתן להן משקל של ממש בעת גזירת הדין.
פסק הדין בתיק ת"ד (נצרת) 4103-12-10 מדינת ישראל
נ' א' א' חורג לקולא ממתחם הענישה ההולמת.

לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. דנה את הנאשם למאסר לתקופה של 16 חודשים.
עונש המאסר יחושב מיום מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים.

2. הנני מורה על הפעלת עונש המאסר למשך 8 חודשים כפי שפסק על תנאי בית המשפט לתעבורה פתח תקווה בתיק גמ"ר 3090-01-10.

עונשי המאסר ירוצו במצטבר.

3. הנני דנה את הנאשם לעונש מאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות בהן הורשע.

4. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 שנים במצטבר לכל עונש פסילה אחר העומד כנגד הנאשם.

5. דנה את הנאשם לקנס בסך של 2500 ₪ או 100 ימי מאסר שישא תמורתם.
הקנס ישולם תוך 30 יום.
הנאשם הונחה לקבל שובר תשלום במזכירות בית המשפט.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.
<#3#>

<#2#>

ניתנה והודעה היום א' טבת תשע"ד, 04/12/2013 במעמד הנוכחים.


טל אוסטפלד נאוי
, שופטת
סיגי – ק










פלא בית משפט לתעבורה 5256-04/13 מדינת ישראל נ' דיא שוואהנה (פורסם ב-ֽ 04/12/2013)