פסקי דין על מלי סעדון | פסקי דין על איפרח נופר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

24081-02/12 בל     08/12/2013




בל 24081-02/12 מלי סעדון, איפרח נופר נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 24081-02-12
ב"ל 11503-06-12



לפני:

כב' השופטת
אורית יעקבס

נציג
ציבור (עובדים): מר יצחק רז
נציג ציבור (מעבידים): מר דודי נחום

התובע
ות
1
.
מלי סעדון
ת.ז. 302943550
2. איפרח נופר
ת.ז. 201433232

ע"י ב"כ עוה"ד לימור אסלן
מטעם הלשכה לסיוע משפטי


-

הנתבע


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד איברהים מסארווה




פסק דין


1.

התובעות הגישו תביעה לקבלת מענק עבודה נדרשת/מועדפת לפי סעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב
], התשמ"ה - 1995 (להלן:"חוק הביטוח הלאומי"), בגין עבודתן כמתדלקות בתחנת הדלק "טלמור", המצויה בבעלותו של מר אשר גוזלן ובניהולו של מר שלום גוזלן.

2
.
התביעות, הוגשו, כשתי תביעות נפרדות ואוחדו, בהמשך, בהתאם להחלטה מיום 19/12/12, אשר ניתנה בהמשך להחלטת כבוד הנשיאה- השופטת ורד שפר ובשים לב לבקשת התובעות.

3.

בתאריך 9/7/13 נחקרו, על תצהיריהם, עדי התובעות - מר אשר גוזלן ומר שלום גוזלן. כן נחקרה על תצהירה - הגב' מלי סעדון
(להלן:"תובעת מס' 1"), כאשר
בסיום חקירתה הנגדית, ציינו הצדדים כי "
המחלוקת הינה משפטית
" וב"כ
הנתבע, הודיע, כי הוא מוותר על חקירתה של הגב' איפרח נופר
(להלן:"
תובעת מס' 2
").


בסיום ישיבת ההוכחות קצבנו לצדדים, לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומים בכתב ואלו הוגשו (סיכומי התובעות ביום 16/9/13 וסיכומי הנתבעת ביום 13/11/13).

4.
להלן העובדות הרלוונטיות והמוסכמות:

א
.
תחנת הדלק "טלמור", בה עבדו התובעות (להלן:"תחנת הדלק"), עבדה שישה ימים בשבוע, עד כניסת שבת והחל מיציאת השבת, כאשר בצאת השבת ובלילות היו זה רק מתדלקים בנים שאיישו את התחנה.
ב.
בהתאם לאישור המעביד עבדה התובעת מס' 1, בתחנת הדלק, בתקופה של 7 חודשים, 76 ימים, כמפורט להלן:

חודש 6/10 - 12 ימים.

חודש 5/10 - 14 ימים.
חודש 4/10 - 8 ימים.
חודש 3/10 - 10 ימים.
חודש 2/10 - 12 ימים.
חודש 12/09 - 7 ימים.
חודש 11/09 - 13 ימים.
ד.
בהתאם לאישור המעביד, עבדה תובעת מס' 2, בתחנת הדלק, בתקופה של 17 חודשים, 150 ימים כמפורט להלן:
חודש 10/11 - 3 ימים.
חודש 7/11 - יום אחד.
חודש 6/11 - 24 ימים.
חודש 5/11 - יום אחד.
חודש 4/11 - 9 ימים.
חודש 3/11 - 5 ימים.
חודש 2/11 - 4 ימים.
חודש 1/11 - 8 ימים.
חודש 11/10 - 9 ימים.
חודש 10/10 - 6 ימים.
חודש 9/10 - 6 ימים.
חודש 8/10 - 6 ימים.
חודש 7/10 - 9 ימים.
חודש 6/10 - 17 ימים.
חודש 5/10 - 14 ימים.

5.
להלן טענות ב"כ התובעות, בתמציתיות:

א.

התובעות, נכון למועד הרלוונטי לתביעה, היו חיילות משוחררות , אשר עבדו בעבודה מועדפת וזאת על מנת לקבל את מענק העבודה המועדפת, אלא שלאחר שעבדו, במשך שנתיים, במהלכן, צברה כל אחת מהן, מעל 150 ימי עבודה, נדחו תביעותיהן בטענה שלא עבדו שישה חודשים מלאים, לפחות, בעבודה נדרשת.
ב.

התובעות עבדו בתחנת הדלק בהתאם לשיבוץ המשמרות ובשים לב למגבלת העסקת בנות בלילות ובמוצאי שבתות.
ג.

התובעות עבדו כיומיים בשבוע וכ - 8-12 ימים בחודש, הכל בהתאם למצבת כח האדם, לצורכי התחנה ובהתחשב במכלול העובדים שכן תחנת הדלק מעסיקה המון עובדים, כולם חיילים משוחררים אשר עובדים לצורך קבלת מענק העבודה המועדפת.
ד.

התובעות עבדו בהתאם להיקף השעות הנהוג בתחנת הדלק, למרות שמבחינת זמינות, היו נכונות לעבוד מספר ימים רב יותר בכל חודש ולמעשה העמידו עצמן לרשות המעביד בכל התקופה אך בשל מצבת כח האדם הגדולה עבדו בפועל רק בימים שניתנו להם.
ה.

מספר ימי העבודה המצומצם, יחסית, בו עבדו התובעות נובע מרצונם של בעלי תחנת הדלק לעזור לכמה שיותר חיילים שמבקשים לעבוד אצלם כדי לזכות במענק העבודה המועדפת.
ו.

תובעת מס' 1 אף עזבה את תחנת הדלק כדי לעבוד בתחנת דלק אחרת אולם גם שם נתקלה באותה בעיה של מיעוט משמרות בשל ריבוי עובדים הפועלים כדי לקבל את מענק העבודה המועדפת.
ז.

ב

פסק דין
שניתן בתיק בל 25630-12-09 שמידט עתיר - המוסד לביטוח לאומי
(להלן:"פס"ד שמידט") קיבל ביה"ד את תביעת התובע וקבע כי הוא זכאי למענק עבודה מועדפת וזאת לאחר שקיבל את טענותיו לפיהן התייצב לעבודה בהתאם לדרישת מעבידו וכי העסקת עובדים בענף (שם דובר על חקלאות) נעשית על פי תקופות כשהעובדים הינם בני קיבוץ ועובדי קבלן, כן התקבלה הטענה שהעבודה משתנה בהתאם לתנאי מזג האוויר כך שבתקופות מסויימות עובדים יום יום ובתקופות אחרות לא עובדים כלל. ביה"ד קבע שם כי יש לקבל את התביעה מאחר והתובע עמד לרשות העבודה בכל עת שנדרש להתייצב, עבד כל עת שעבדו עובדי הקבלן והוכיח כי עבד באותו האופן שבו עובד רגיל היה עובד באותה תקופה.
ח.

בדומה לפס"ד שמידט, גם התובעות העמידו עצמן לרשות העבודה בכל זמן ובכל מצב ורצו לסיים את מענק העבודה הנדרשת כמה שיותר מהר אך לא שובצו למשמרות בשל גורמים שאינן תלויים בהן, לרבות היותן בנות.
ט.

הואיל ומספר המשמרות/הימים שעבדו התובעות בכל חודש, היה בהתאם לנהוג בתחנת הדלק, הרי שיש לקבוע כי עומדות בתנאי סעיף 174 ב לחוק הביטוח הלאומי, בדומה גם למה שנקבע בתיק בל 1338-09 נעמה ישראל נעים - המוסד לביטוח לאומי
.

6.
להלן טענות ב"כ הנתבע, בתמציתיות:

א.

סעיף 174(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מבוטח יהיה זכאי לקבל מענק עבודה נדרשת/מועדפת "
אם עבד שישה חודשים לפחות מיום שחרורו משירות סדיר ..בעבודה מועדפת.
.".
ב.

בהתאם לפסיקה (עב"ל 314/99 המוסד לביטוח לאומי
- מיכל גוטמן):..
בחינת העבודה המועדפת או הנדרשת חייבת להיעשות לא רק בהתחשב בטיב העבודה, אלא גם בהתחשב בטיבו של מקום העבודה.
."
וכן:"
בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע, בעיקרו של דבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך ששה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף
".
מכאן שבחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה הנדרשת, צריכה להיקבע בהשוואה לעבודתו הרגילה של עובד רגיל במשך תקופה בת ששה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף, ובמקרה של התובעות - עבודה של עובד רגיל בענף תחנות הדלק באופן כללי ולאו דוקא בתחנה ספציפית.
ג.

בעב"ל 20028/98 נקבע כי חייל משוחרר שעבר בתחנת דלק (ענף בו עובדים בד"כ 30 יום בחודש) רק חמישה חודשים מלאים ועוד 19 ימים בלבד בחודש השישי, אינו זכאי למענק עבודה מועדפת.
ד.

מעב"ל 198/05 המוסד לביטוח לאומי
- יסמין אמיר ניתן ללמוד שגם אם מעסיק יצר מציאות לפיה הוא מעסיק
16 עובדים במקום 6 עובדים, כמקובל בענף תחנות הדלק, הרי שמדובר ב"מציאות" שאינה מציאותית ולכן דבק בה פגם של פיקטיביות.
ה.

מעדותו של אשר גוזלן עלה כי התחנה אויישה בצורה שהיתה נוחה לעובדים ומכיוון שהעובדים לא עבדו כל החודש הוא הוסיף עובדים שמא יימצא חסר.
ו.

לתובעות היה נוח לעבוד מספר ימים מצומצם בכל חודש ולא ניתן לקבל את טענותיהן לפיהן זה מספר הימים המקובל, כתואמת את המציאות.
ז.

לא ניתן לראות במספר הימים המצומצם שעבדו התובעות מידי חודש כמספר ימי העבודה המקובל בענף תחנות הדלק או ככזה המקיים את תכלית החוק בנוגע למענק עבודה מועדפת.

7
.
דיון והכרעה

סעיף 174 (ב) לחוק קובע -
"(ב) מי שמתקיימים בו כל אלה זכאי למענק בסעיף קטן(ג).

(1) ...
(2) הוא עובד שישה חודשים לפחות מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי
חוק שירות ביטחון
למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע בעבודה מועדפת...".

ביחס להיקף המשרה הדרוש, הוא הענין העומד להכרעתנו, במסגרת תיק זה, קבע בית הדין הארצי בעב"ל 314/99
המוסד לביטוח לאומי
- מיכל גוטמן (היימן),
ניתן ביום 07.11.00) כי:


"..תכלית מתן מענק עבודה מועדפת או נדרשת, הינה הפניית חיילים משוחררים לעבודה, בסוגי עבודות ובמקומות עבודה... החסרים עובדים, נוכח נחיצות ביצוע אותן עבודות באותם מקומות למשק המדינה וכלכלתה.
בחינת ימי העבודה ושעות העבודה במשך תקופת העבודה המועדפת או הנדרשת, צריכה להיקבע בעיקרו של דבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת ששה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף"
(ההדגשה אינה במקור - א.י.)



גם בפסיקה מאוחרת עמד ביה"ד
הארצי על נושא זה, עת קבע:

"..לאור האמור אין המשיב, שעבד חלקית בעבודה נדרשת, זכאי למענק עבודה נדרשת על - פי תכלית החוק.
קביעה הפוכה, לפיה, די בעבודה בחצי משרה כדי לזכות במענק עבודה נדרשת, משמעותה הבלתי מסתברת אפשר שתהא
זכאות לכפל מענק, אילו למשל היה המשיב עובד במקביל בחצי משרה נוספת בחקלאות ברמת השרון."
(
עב"ל (ארצי) 1073/01
המוסד לביטוח לאומי
- גלעד רועי


(ניתן ביום 5.1.04)).

בענייננו, עבדו התובעות ימים לא רבים מידי חודש בחודשו (הכל כמפורט בסעיף 3 ב' דלעיל).
התובעות טענו כי עבודתן בוצעה בהתאם לדרישות המעסיק (מר גוזלן אשר העיד לפנינו).
מעדותו של מר גוזלן עלה כי טבריה הינה "
עיר קטנה, שיש בה הרבה משתחררים שמעוניינים לעבוד למענק, וכל אחד שמכיר אותנו מבקש שניקח את הבן שלו, את הקרוב שלו
" (עמ' 9 שורות 23-24 לפרוטוקול).
כן עלה כי את התובעות, ניתן היה להעסיק, תיאורטית ובהיותן בנות, 24 משמרות בחודש (בסיום עדותו תיקן ל - 22 משמרות), אבל בגלל שהוא מעסיק הרבה מתדלקים לא יצאה אפשרות זו מן הכח אל הפועל (עמ' 10 שורות 11-16 לפרוטוקול).
מר גוזלן אף הודה שכדי להפעיל את התחנה ניתן היה להסתפק ב- 6 עובדים (עמ' 10 שורות 26-27 וכן עמ' 11 שורה 1 לפרוטוקול) וחזר על רצונו לספק עבודה מועדפת לכמה שיותר חיילים משוחררים תושבי העיר.
למעשה, התובעות, לא חלקו על כך שהיקף משרתן היה חלקי,
אלא שלטענתן כך היה המקובל בתחנת הדלק ואף בתחנות אחרות באזור. עם כל האמפטיה לרצונן של התובעות לזכות במענק עבודה מועדפת, הרי שאין בעובדה שבתחנת דלק זו או אחרת הועסקו החיילים המשוחררים, מעט משמרות, כדי לאיין את העובדה שהיקף העסקתן של התובעות לא יכול להיחשב כהיקף עבודה מלא בהתאם למקובל בענף תחנות הדלק.
בנקודה זו נציין כי קבלת הפרשנות שמציעות התובעות אינה מתיישבת עם לשון החוק, כפי שנקבעה בפסיקה לענין עבודה היקף העבודה ש"צריכה להיקבע בעיקרו של דבר, לאור האופן בו עובד רגיל היה עובד במשך תקופה בת ששה חודשים באותה עבודה ובאותו ענף" (

פסק דין
גוטרמן), להבדיל מ"באותו מקום עבודה ספציפי בו עבד דורש המענק".

כפי שעולה מן הפסיקה, פרשנות לפיה די בהעסקה במשרה חלקית, לצורך קבלת מענק בגין עבודה מועדפת, רק בגלל שכך נהוג במקום עבודה פרטני וספציפי חוטאת לתכלית החקיקתית שהיא הפניית חיילים משוחררים לאותן עבודות ואותם מקומות עבודה אשר הוכרו כעבודה מועדפת מתוך התחשבות בצרכי המשק והמדינה.

בנקודה זו נוסיף כי מעבר לעובדה שטענת התובעות לעניין הפלייתן לעומת מתדלקים (בנים) שעבדו בתחנה, לא הוכחה, הרי שיתכן והיה מקום לטענה זו לו היו טוענות התובעות ואף מוכיחות כי עבדו, כל חודש, לפחות, 22 ימים שאז
אולי היה מקום להגיע למסקנה שונה מזו אליה הגענו.

8.
לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בטענות הנתבע וחרף טענות התובעות ומשהוכח כי הן לא עבדו במשרה מלאה, בהתאם לאמת המידה שנקבעה בפסיקה, הרי שלא נותר לנו אלא לדחות את תביעתן ולקבוע כי בדין נדחתה תביעתן על ידי הנתבע.

9.

מאחר ומדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

10.
הצדדים רשאים לערער על

פסק דין
זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא להם.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ד, (08 דצמבר 2013
)
, בהעדר הצדדים.









מר יצחק רז
נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

מר דודי נחום
נציג ציבור (מעבידים)







בל בית דין אזורי לעבודה 24081-02/12 מלי סעדון, איפרח נופר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 08/12/2013)