פסקי דין על google inc | פסקי דין על גבריאל אטיין

2037-12/10 א     08/12/2013




א 2037-12/10 google inc נ' גבריאל אטיין








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 2037-12-10
אטיין נ'
google inc


תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
18

בפני

כב' השופטת
אביב מלכה


מבקשת/נתבעת

google inc


נגד


משיבים/תובע

גבריאל אטיין







החלטה

בפני
בקשה לסילוק התביעה על הסף.
הרקע לתביעה הוא בטענה של התובע כי תמונה שלו פורסמה באתר כל שהוא אשר הנתבעת מספקת לו את תשתית שירותי המרשתת (אינטרנט).
לטענת התובע, פירסום התמונה מהווה פגיעה בפרטיותו ומהווה לשון הרע. כמו כן טוען התובע כי על פי עיקרי דתו אסור לו להצטלם ולפיכך פירסום התמונה פגע גם בעיקרים אלה. בנוסף טוען התובע כי הוא ומשפחתו נירדפים על ידי גורמים שונים וכך, פירסום התמונה חשפה את מקומם באופן שהעמיד אותם בסכנת חיים.
הנתבעת מעלה מספר טענות הגנה, הן עובדתיות והן משפטיות הנוגעות לאחריותה ולחבותה. בין היתר הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף בשני נימוקים.
החלטה זו נוגעת לנימוק האחד – כי לא ניתן לזהות את התובע בתמונה שפורסמה ולפיכך אין כל בסיס לתביעה.

הנתבעת צירפה לבקשה לסילוק על הסף דיסק וכן צילום מסך בהם ניתן לראות את התמונה המקורית אשר התפרסמה ואשר היא הבסיס לתביעה דנן.
עיון בתמונה מעלה כי יש בסיס לטענת הנתבעת כי תוי פניו של התובע אינם מופיעים בתמונה ולפיכך לא ניתן לזהותו. ראוי להדגיש כי גם כאשר התבוננתי בתמונה שבדיסק ואף הגדלתי אותה, לא ניתן היה להבחין בתוי פנים.

מקובל עלי הציטוט אשר מביאה הנתבעת בבקשתה, מתוך ת"א (שלום נתניה) 5680/02 פלונית נ' שניידר, לרבות הציטוטים המופיעים שם מתוך ע"א רבינוביץ נ' מירלין וכן ת"א (י-ם) 944/04 גולדשטיין נ' ידיעות אחרונות, שעיקרם הוא במילים:
"תנאי מקדמי לקיום עילת תביעה של התובעת בעילת לשון הרע ולפחות בחלק העילות הנסמכות על חוק הגנת הפרטיות הוא כי ניתן לזהותה בתמונותיה שנתפרסמו בעיתון."

ובהמשך אותו

פסק דין
, הדברים המובאים מתוך ת.פ. (נצרת) 306/98 מ"י נ' לשם, שם הסתפק בית המשפט בהשחרת פניהם של המצולמים כדי להגן על פרטיותם, דבר שבמקרה דנן נעשה ממילא.

אולם, אין בכך די כדי לדחות את התביעה על הסף, אלא שיש בכך כדי להטיל על התובע נטל כבד יותר להוכיח כי, למרות שלא ניתן לזהות את פניו, ניתן לזהותו בתמונה באופן המבסס את תביעתו. כפי שהובא בציטוט מתוך פסק הדין בעניין פלונית שלעיל:
"אולם כאשר יש ספק באפשרות הזיהוי יש לדרוש מהמצולם להוכיח כי אכן ניתן לזהותו בתמונה, ולצורך זה עליו להביא ראיות כמקובל."

באותו המקרה של פלונית, זוהתה התובעת באמצעות כלבתה שצולמה איתה. במקרה דנן עלי לבחון אם יש בראיות התובע כדי להוכיח את זיהויו בתמונה.

התובע אינו מכחיש כי לא ניתן להבחין בתוי פניו בתמונה ובתשובתו לבקשה לסילוק על הסף, אולם הוא טוען כי ניתן לזהותו על פי פריטי לבוש אופייניים וייחודיים, כך שכל אדם אשר מכיר את התובע יכל לזהותו ובכלל זאת גם מבקשי נפשו.
קשה לקבל טענה זו של התובע. אומנם, פירטי לבושו של התובע אינם שיגרתיים בעולם המודרני, אולם התובע אינו היחיד הלבוש בפירטי לבוש כאלה או דומים להם. ככל שניתן לראות מן התמונה שפורסמה, הגלביה הארוכה וכיסוי הראש דמוי הכאפיה, אינם יוצאי דופן באופן המאפשר זהות עם התובע בלבד.
יתר על כן, ככותרת לתמונה מופיעות המילים (באנגלית): "אורח מן העבר", כך שכל צופה בתמונה יכול להבין כי מדובר למעשה בתחפושת, שהרי התובע אינו מן 'העבר'.

כאן המקום להזכיר כי הצדדים כבר הגישו את ראיותיהם בתיק, בתצהירים. כך שגירסתו העובדתית של התובע מונחת בפני
במלואה ובשלמותה.
על רקע מסכת עובדתית זו, יש לבחון האם ניתן לזהות את התובע מתוך התמונה.

התובע טוען כי יש גורמים המבקשים את נפשו וכי הם יכולים לזהותו מתוך התמונה.
טענה זו אין לה כל תימוכין בחומר הראיות של התובע. התובע אומנם טוען בתצהירו כי יש המבקשים את נפשו, אולם באותה נשימה הוא מציין כי אין הוא יודע מי הם ועל מה הם מבקשים את נפשו. התובע גם לא צירף כל ראיה כדי להוכיח שאכן יש כאלה המבקשים את נפשו ונפש משפחתו. נראה כי מדובר בטענה בעלמה שאין לה כל תימוכין.
יתר על כן, לא ניתן להבין מחומר הראיות של התובע כיצד יכולים אותם גורמים עלומים לזהותו מתוך תמונה שאין בא אלא דמות חסרת פנים וחסרת מאפיינים.

עוד טוען התובע כי דתו אוסרת עליו להצטלם.
גם טענה זו אין לה כל תימוכין בחומר הראיות של התובע. התובע אומנם טוען זאת בתצהירו אולם הוא אינו מציין מהי אותה דת ומה עיקריה. מדובר בטענה בעלמה, ללא כל תימוכין וראיות שיכולות לבססה.

יתר על כן, התמונה צולמה מתוך תחום הרבים בעת שהתובע עמד על מרפסת והיה חשוף לתחום הרבים.
מפרסם התמונה, בנסיבות אלה, אינו אמור לדעת לא על האיומים על חיו של התובע, ככל שיש איומים כאלה ולא על דתו הסודית של התובע האוסרת עליו להצטלם.

לאור האמור שוכנעתי כי התביעה עצמה כמו גם חומר הראיות שהוגש בה על ידי התובע, אינו מגלה כל עילת תביעה לתקופה שבה פורסמה התמונה ועד לשלב בו ביקש התובע להסירה.
אני מורה על מחיקת עילות התביעה הנוגעות לפירסום התמונה עד למועד פניית התובע להסרתה.

לגבי התקופה שלאחר מכן, למן פניית התובע להסרת התמונה ועד להסרתה, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.
החל מן המועד בו ביקש התובע את סילוק התמונה, נוצרה לתובע עילת תביעה מעצם העובדה שהוא ביקש להסיר את התמונה ובקשתו לא נענתה, וזאת, בנוסף לעילות האחרות, ככל שפורטו בפני
ית התובע אל הנתבעת.
לעניין תקופה זו, ראוי לתת לתובע את יומו, כדי לשכנע כי הוא אכן זכאי לפיצוי בשל העובדה שלא הוסרה התמונה מן האתר מיד לכשביקש זאת ובשל הנזק שנגרם לו, ככל שנגרם לו, כתוצאה מכך שהתמונה לא הוסרה.

אני מורה לתובע לתקן את תביעתו עד ליום 30.12.13, בהתאם להחלטתי שלעיל.

אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף בנימוק של העדר ראייה לדין הזר, טענה זו תידון בסופו של יום, אם יוכרע כי אכן הדין החל הוא הדין הזר וכי על התובע היה להוכיחו.

אין בהחלטה זו כדי לפגוע ביתר טענות הצדדים, זולת אלה בהן הכרעתי לעיל בצורה מפורשת.

הוצאות הבקשה תקבענה בסופו של יום.







ניתנה היום, ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 2037-12/10 google inc נ' גבריאל אטיין (פורסם ב-ֽ 08/12/2013)